להלן פסק דין בנושא קרעים בכבד ובטחול בתאונת דרכים: 1. בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1980, נפגע בתאונת דרכים ביום 7.4.04. אין מחלוקת על חובת הנתבעים, המשתמש ומבטחת השימוש ברכב, לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. המחלוקת היא על גובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות. 2. לתובע נגרמו חבלות בבית החזה עם שברים בצלעות 7-8 משמאל, חבלה בבטן עם קרעים בכבד ובטחול, פציעה בקרנית עין שמאל ושבר מרוסק של האולקרנון בשמאל. הוא אושפז עד ליום 16.4.08 ובתקופה זו עבר שני ניתוחים, לאחר מכן אושפז מיום 18.8.04 ועד 22.8.04 לצורך ניתוח לשיחרור הידבקויות במרפק. הפצע בקרנית נתפר, השבר במרפק קובע ולאחר מכן גובס. 3. לצורך הערכת נכותו של התובע מהתאונה מונו שני מומחים על ידי בית המשפט, בתחום האורטופדי ובתחום העיניים. ד"ר טאובר, מומחה בית המשפט בתחום האורטופדי, ציין בחוות דעתו מיום 5.8.06 כי בבדיקתו מצא מגבלות ברורות בכיפוף ויישור המרפק השמאלי וכי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 41(7)(ב) 3 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ו - 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי") ונכות בשיעור 5% לפי סעיף 41(7) א 3 חלקי לתקנות הביטוח הלאומי, סה"כ 14.5% נכות בתחום האורטופדי. ד"ר טאובר ציין כי התובע זכאי לתקופת אי כושר בת 6 חודשים מאז הניתוח השני (18.8.04). בתשובות לשאלות הבהרה ציין ד"ר טאובר כי מגבלת התנועה של התובע אינה מצב של קשיון נוח אלא מגבלת תנועה עם טווח שמאפשר תפקוד לא רע של המרפק. ד"ר טאובר קבע כי הצלקת הניתוחית שנותרה לתובע אינה מזכה באחוזי נכות. 4. בתחום רפואת העיניים מונה פרופ' מרין. בחוות דעתו מיום 27.8.06 ציין כי לתובע נגרמה פציעה חודרת בקרנית שטופלה על ידי תפירה. הניתוח הצליח לסגור את הקרנית, התרפא היטב, אך הצלקת גורמת לאסטיגמטיזם ולראיה לקוי. הראיה אינה מגיעה לראיה מלאה. פרופ' מרין קבע כי מעבר לכך אין בעיות אחרות בעיניים ואין צורך בטיפולים נוספים. פרופר מרין העמיד נכותו של התובע על 14.5% - 10% בגין חדות הראיה, לפי תקנה 52(1)(1) ד' לתקנות הביטוח הלאומי ו- 5% בגין מצב לאחר פגיעה חודרת, לפי תקנה 54 לתקנות הביטוח הלאומי. 5. המומחים לא נחקרו על חוות דעתם ובהעדר נסיבות מיוחדות אני מקבלת את חוות דעתם. הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה לתובע, אם כן, עומדת על 26.89%. 6. התובע למד 10 שנות לימוד ואינו בעל תעודת בגרות. הוא שירת שירות חובה בצה"ל משנת 1999 עד יולי 2002. הוא לא עבר קורסים בשירות החובה ושירת כעובד כללי ולאחר מכן כמש"ק משמעת בבה"ד 16, הוא בסיס הדרכה לחילוץ והצלה. לאחר סיום שירות החובה המשיך לשרת בבה"ד 16 בשירות קבע כנגד לוגיסטיקה בדרגת סמ"ר. התפקיד בו שירת הוא "מפקד מתקן". התפקיד כולל בעיקר אספקת ציוד לצורך אימונים והדרכות ולעיתים גם עזרה באספקת ציוד בשטח בעת חילוץ. בשנת 2003 עבר קורס נגדים שלב 9 בביה"ס לתחזוקה. לאחר תקופת אי הכושר לאחר התאונה, תקופה בת כחצי שנה, על פי תצהיר התובע, חזר לשרת באותו התפקיד. לאחר התאונה עלתה דרגתו לדרגת רס"ל והוא עלה לשלב 11 בדירוג הנגדים. לאחר התאונה יש חיילים תחת פיקודו - בין חייל אחד ועד חמישה חיילים, כאשר מספר החיילים משתנה בהתאם לאילוצי כוח אדם בצבא. התובע, במסגרת תפקידו, הן לפני התאונה והן לאחריה, אינו מעורב בפעילות החילוץ והפינוי עצמה ואף אינו בעל הכשרה והסמכה לכך, אלא עוסק רק באספקת הציוד הנדרש. התובע טען בתצהירו כי "היום אינני משתתף באופן פעיל במבצעי חילוץ, אני מגיע לשטח האסון על מנת לנסות ולסייע במערך הלוגיסטי" אך מעדותו התברר כי זה היה המצב גם לפני התאונה ולא חל שינוי בתפקידו. התובע טוען בתצהירו כי לאחר התאונה הוא מוגבל בהפעלת המרפק ובבצוע מאמץ פיסי של היד וכי הוא רואה בעין שמאל מטושטש, טשטוש המעייף אותו, גורם לו לעצבנות, חוסר ריכוז וחוסר מיקוד בקריאה ובעבודה. 7. התובע צירף תלושי שכר לחודשים אפריל 2003 ועד מרץ 2004. השכר הממוצע לחודשים אלו עמד על 4300 ₪ ברוטו. סכום זה משוערך להיום ובניכוי מס עומד על 4200 ₪. תלוש השכר לחודש מרץ 2004 הוא תלוש בגין הפרשים בלבד ועל גבי התלוש, כמו על גבי יתר התלושים, מופיע התאריך 29.2.04 כ"תאריך תום שירות". התובע נשאל מדוע לא צרף תלושים נוספים והאם אכן סיים שירותו בסוף פברואר 2004, דהיינו כחודש לפני התאונה, והשיב כי יש לו תלושים נוספים אך לא צירפם. לעניין מועד תום שירותו ציין כי חידשו לו את החוזה וזו "בעיה שלישותית" וכי הוא "יכול להביא מסמך". מסמך כזה לא הוצג. התובע העיד כי מזה כ- 7 שנים הוא עוסק בהשלמת לימודים ל - 12 שנות לימוד וחצי בגרות, זאת על מנת שיוכל ללמוד קורסים בהפניה מהצבא וכי "אי אפשר להתקדם בלי 12 שנות לימוד בצבא". אין חולק כי שכרו של התובע לא נפגע לאחר התאונה אלא להפך. התובע טוען בתצהירו כי אלמלא התאונה יכול היה להגיע לשכר של 12,000 ₪ ברוטו לפחות לאחר תקופת שירות של 12 שנים, כפי שמשתכרים חבריו ליחידה, וכי קצב התקדמותו בשכר ובתפקיד הוא מואט כי אינו יכול לצאת לקורסים שהיו מגדילים את שכרו. התובע צרף לתצהירו תעודות הערכה על עבודתו, הן מלפני התאונה והן לאחריה. 8. התובע העיד מטעמו שנים מחבריו לשירות הצבאי. מר אייל שחר משרת בצבא משנת 1990, תחילה כלוחם ביחידת "שמשון" ולאחר מכן כמפקד מחנה בה"ד 16. הוא היה מפקדו הישיר של התובע בעת שירות החובה שלו. כיום אינו מפקדו הישיר אלא מפקד המחנה כולו. לעדותו של מר שחר, לאחר התאונה נפגע תפקודו של התובע והוא הפך איטי יותר בשל המגבלה במרפק. מר שחר העיד כי לצורך גיוס לשירות קבע נדרשות 12 שנות לימוד ותעודת בגרות. 9. מר אדוארד טאליס משרת בקבע כנגד לוגיסטיקה משנת 1995. שכרו, לאחר 12 שנות שירות בקבע, עומד על 12,500 ₪ ברוטו. הוא בעל תואר ראשון במנהל עסקים, דהיינו, 16 שנות לימוד. הוא ציין כי ל"קבע מובהק" דהיינו קביעות, קשה להיכנס ללא 12 שנות לימוד, להבדיל מ"קבע ראשוני", מצב ללא קביעות בו מוארך החוזה מידי שנה. "קבע ראשוני" מוגבל ל 7 שנים, כאשר בתומן - אם לא נמצא תפקיד או מסלול ואם מדובר בחייל שלא השלים 12 שנות לימוד ובגרות - החייל משוחרר. מר טאליס עצמו נמצא ב"קבע מובהק" משנת 1998 לערך. מר טאליס ציין בתצהירו כי לדעתו חלה השפעה של התאונה על יכולתו של התובע לעבוד עבודה פיסית. נפנה להערכת נזקי התובע עקב התאונה. 10. בגין כאב וסבל, על פי הנכות הרפואית, גילו ו- 15 ימי האשפוז זכאי התובע לפיצוי בסך 52,500 ש"ח. 11. בהתייחס להפסדי השכר בעבר - התובע ציין כי שהה בתקופת אי כושר בת כחצי שנה, תקופה המתיישבת אף עם חוות דעתו של ד"ר טאובר, וכי קיבל שכר מלא בתקופת אי הכושר. ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי התובע זכאי בכל זאת לפיצוי עבור תקופה זו כיון שאיבד את ימי המחלה לניצול אם יהיה חולה בעתיד וכי יתכן ויצטרך להחזיר הימים אם לא ימשיך בשירות הקבע. טענות אלו אינן מגובות באסמכתא כלשהי, למרות שלטעמי ניתן היה להמציא אסמכתאות מהצבא: מה היה מספר ימי המחלה שעמדו לזכות התובע טרם התאונה, מהו מספר הימים שנוצל עקב התאונה, מהו מספר הימים העומד לזכותו כיום, האם קיימת אפשרות לצבור ימי מחלה או לפדותם עם תום השירות או היציאה לגמלאות ובאלו תנאים, האם יהא התובע מחויב בהחזר כלשהו לצבא. עם זאת, מקובלת עלי באופן בסיסי הטענה, אשר במהותה היא בעלת אופי ספקולטיבי, כי זכותו של התובע לנצל ימי מחלה בעתיד, אם יזקק להם, עשויה להיפגע באופן מסוים, בגין הניצול שארע עקב התאונה. אני מעמידה את הפיצוי בגין כך על סכום גלובלי של 10,000 ₪ נכון להיום. 12. ובהתייחס להפסדי העתיד. כאמור, מעמדו של התובע ושכרו לא נפגעו עקב התאונה. התובע חזר לאותו התפקיד בו שירת ואף התקדם במעמדו - קיבל דרגה נוספת והתקדם בסולם שלבי הנגדים. התובע טוען כי הוא מתקשה בבצוע תפקידו בשל מגבלות התנועה במרפק וההפרעה בחדות הראיה אך עד היום, כארבע שנים לאחר התאונה, הוא ממשיך בתפקידו ואף מקבל תעודות הערכה על תפקודו. התובע טוען כי אלמלא התאונה היה יכול להתקדם יותר בתפקידו אך לכך לא הובאו אסמכאות רלוונטיות. התובע ממשיך להתקדם בתפקידו על פי נתוניו האישיים. יש לזכור כי התובע הוא בעל 10 שנות לימוד וללא תעודת בגרות, עובדות המהוות מגבלה על קליטתו לשירות "קבע מובהק", להבדיל משירות "קבע ראשוני", מסלול ללא קביעות בו הוא מצוי כיום כבר כחמש וחצי שנים, וקשה להשוותו למי שהוא בעל תואר ראשון, בקבע "מובהק" ובעל ותק רב יותר בשירות. יתכן ואם התובע יסיים את בחינות הבגרות וייקלט לשירות קבע "מובהק", יוכל להמשיך וללמוד קורסים שונים ולהתקדם במסגרת הצבאית. בכל מקרה, לא הוכח כי כיום קיימת מניעה כלשהי הנובעת מהתאונה לקידומו ולא נראה כי מגבלותיו עקב התאונה פוגעות בהשתכרותו וקידומו. יש לזכור עוד כי התובע אינו משתתף בפעולות שהן פיסיות במהותן של חילוץ ופינוי ומעולם לא עשה כן, ותפקידו מתמצה בתחום הכנת ואספקת ציוד. עם זאת, אין להתעלם מכך שהתובע הוא בעל מגבלות במרפק ובעין שמאל, כך שאם מסיבה כלשהי לא ימשיך בתפקידו בצבא, מגבלותיו עשויות להפריע לו בהשתלבות בשוק העבודה בעתיד. בנסיבות אלו, פיצוי על פי חישוב אקטוארי מלא על בסיס נכות תפקודית אינו הולם ופיצוי על דרך הערכה גלובלית יתאים יותר. לאחר שקילת כלל העובדות הרלוונטיות, אני מעמידה את הפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות בעתיד לו זכאי התובע על סך כולל של 280,000 ₪. 13. לא הובאו אסמכתאות לעניין עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר. התובע גם לא יזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד ופגיעתו לא הגבילה ניידותו. בהתחשב בטיב הפגיעה, תקופת אי הכושר ונסיבות העניין, אני מעמידה את הפיצוי לו זכאי התובע בגין עזרת צד שלישי, נסיעות והוצאות רפואיות, בעבר ובעתיד, על סכום כולל של 25,000 ₪. 14. סך כל הפיצוי לו זכאי התובע עומד על 367,500 ₪. לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ והוצאות משפט.כבדטחולתאונת דרכים