1. התובעת ונתבעות 3 ו-4 הסכימו כי פסק הדין יינתן לפי סעיף 4 ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). 2. ואלה העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים: 2.1 התובעת, ילידת 13/2/77, נפגעה בתאונת דרכים ביום 14/3/99 (להלן "התאונה"). 2.2 התובעת פנתה לבית החולים וולפסון בחולון. בסיכום אשפוז נכתב כי לדבריה, מכונית אשר נסעה מאחרי הרכב בו שהתה פגעה בה, מתלוננת על כאבים בצוואר, כתף שמאל, ללא איבוד הכרה או הקאות. בבדיקה נמצא, בין היתר, כי: מצבה הכללי טוב, ראש ללא סימני חבלה, רגישות בעמוד שדרה צווארי, ללא נפיחות או דיפורמציה עם הגבלה בתנועות הצוואר, אין עדות לבעיה כירורגית. צילומי עמוד שדרה צווארי, מותני וכתף שמאל - במ"פ. טופלה בצווארון רך ומתלה 90 מעלות כתף שמאל, תוך הוריה ל-4 ימי מחלה. 2.3 ביום 16/3/99 טופלה התובעת בקופת חולים מכבי. בבדיקה נמצאה רגישות של עמוד שדרה מותני וצווארי, חריקות בתנועה של עמוד שדרה צווארי וכתף שמאל, אין הגבלת טווח, אין נזק עצבי בגפה כולל כוח גס, החזרים גידיים ותחושה. התובעת הופנתה לייעוץ לצורך מתן טיפול פיזיוטרפי. 2.4 בביקור בקופת החולים מיום 4/6/99 נמצאה רגישות של עמוד שידרה מותני, אין ספזם, אין נזק, קצבי בגפיים, בכתף שמאל טווח מלא, אין אי יציבות, אין נזק עצבי בגפיים; US כתף שמאל - תקין, CT עמוד שידרה מותני - תקין. ביום זה הונפקו לתובעת תעודות רפואיות לפגיעה בעבודה מיום 4/4/99 ועד ליום 18/5/99. 2.5 בבדיקה מיום 23/8/00 ע"י ד"ר רובינזון נמצא כי אין נזק עצבי בגפה, כולל כוח גס, החזר גידיים ותחושה; עמוד שידרה צווארי רגישות צ7, נוקשות שריש פאראספינלי נקודתית; מועמדת לטיפול ברפואה משלימה; ובבדיקה נוספת שלו מיום 14/12/01 אובחנה רגישות של שרירים פאראספינליים, יש נקודות התקשות בתוך השירים, אין נזק עצבי, טווח מלא, יש קיפוסיס קל. 2.6 בבדיקה מיום 28/6/00 במרפאת כאב - התובעת התלוננה, בין היתר, על כאבים בצוואר וכאבי ראש ללא בחילות או סחרחורות, היד והכתף השמאלית נרדמים. התובעת קיבלה פיזיוטרפיה שלא הועילה אלא זמנית, על פי CT עמוד שידרה צווארי ב-C5-6 יש בלט דיסק מזערי אחורי, פרט לכך הכל תקין. 2.7 לפי חוות דעת פרופ' אוטרמסקי מיום 13/2/07 (להלן "המומחה") לתובעת לא נותרה נכות צמיתה עקב התאונה. במסגרת חוות הדעת זו מפרט המומחה כי התובעת נפגעה ב-3 תאונות: תאונה מיום 14/3/99 (היא התאונה נשוא פסק דין חלקי זה), תאונה מיום 28/4/02 (המהווה חלק מהתביעה אך אינה חלק מפסק דין חלקי זה) ותאונה נוספת מיום 21/3/96 בה נפגעה באזור עמוד שידרה צווארי ומותני; כי סבלה מכאבים ורגישות, אך לא נמצאה הגבלה בתנועות עמוד שידרה בביקורות חוזרות של הרופא המטפל; בדיקות CT עמוד שידרה צווארי מיום 5/6/00 ומיום 20/5/02 נמצאו תקינות ושללו כל חבלה גרמית או עצבית. לפיכך, קובע המומחה כי לא נותרה לתובעת נכות אורטופדית לצמיתות עקב שלושת תאונות הדרכים שעברה. 2.8 התובעת עברה טיפולי פיזיוטרפיה ואף נשלחה לטיפול ברפואה משלימה עקב כאבי צוואר וראש. 2.9 המדובר בתאונת עבודה, התובעת לא פנתה למוסד לביטוח לאומי. 3. לטענת התובעת (בתמצית): 3.1 התובעת טופלה בחדר המיון, נמצאה רגישות והגבלה בתנועות הצוואר וכן רגישות בכתף, היא שוחררה עם המלצה להמשך מעקב כללי, צווארון ומתלה יד, טיפול אנלגטי ומנוחה למשך 4 ימים וכן המשיכה לקבל טיפול רפואי ופזיוטרפי לפי החומר שצורך לכתב התביעה. 3.2 בנסיבות אלה יש להעמיד את רכיב כאב וסבל על הפיצוי המקסימלי - 15,000 ₪. 3.3 הוצאות ועזרה צד ג' - 2,000 ₪ (לא צורפו קבלות). 3.4 לעניין שכר טרחת המומחה - בתיק היה קושי מאחר והוגש תחילה ביחס לתאונה השנייה המאוחרת יותר ולכן היה צורך במינוי המומחה על מנת לבודד את הדברים. ב-ת.א. (ת"א) 14584/06, נדחתה טענת נתבעת כי יש מקום לקיזוז שכר המומחים משלא נקבעה נכות על ידם. 4. לטענת הנתבעות 3 ו-4 (בתמצית): 4.1 המדובר בתאונה מינורית שלא גרמה לכל פגיעה לתובעת, כל טענותיה של התובעת מתייחסות לתאונה המאוחרת מיום 25/4/02. 4.2 כאב וסבל - לאור הפגיעה קלה אם בכלל שנגרמה לתובעת - יש לפצותה בסך של 3,000 ₪. מכל מקום בנסיבות אין מקום לפיצוי בגובה הפיצוי הנטען לנכות בשיעור של 10%. 4.3 הוצאות עבר - מלוא הטיפולים להם נזקקה התובעת ניתנו במסגרת הרפואה הציבורית ללא תשלום, מה גם שהתאונה ארעה במהלך העבודה ולכן היה עליה לפנות למל"ל לשם קבלת החזר הוצאותיה. מעבר לכך התובעת לא צרפה ולו קבלה או חשבונית אחת המעידה על הוצאה כלשהי בעקבות התאונה. 4.4 עזרה צד ג' - מדובר בפגיעה קלה שאינה מגבילה את התובעת בתפקוד היום יומי וקיים תיעוד רפואי דל ביחס אליה, מכל מקום התובעת לא נזקקה לכל עזרה חריגה בהיקפה או במהותה ולכן אין מקום לפיצוי. 4.5 בהתאם להחלטת כב' הש. למלשטרייך-לטר, מיום 9/4/06 הנתבעת 4 שילמה את שכר טרחת המומחה בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, כאשר בית המשפט הורה מפורשות כי במידה ולא תיקבע נכות התובעת תשא בהוצאות המומחה ולפיכך מכל סכום שיקבל יש לקזז את שכר טרחת המומחה. בית משפט זה הינו יושב כערכאת ערעור. מדובר בתאונת עבודה התובעת יכולה היתה להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי ללא כל עלויות ולחלופין להגיש מלכתחילה את התביעה בגין כל התאונות יחדיו ובאופן זה להפחית את העלויות. 5. לאחר שעיינתי בכל הראיות שהוצגו בפני, בחנתי את כל טענות הצדדים ושקלתי את כל השקולים הצריכים לענין, אני מחייבת את הנתבעות 3 ו-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 3,150 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% ומע"מ כחוק. יובהר כי הסכום הנקוב הוא לאחר ניכוי כל הסכומים ששולמו על ידי הנתבעות 3 ו-4 ו/או כל גורם אחר לתובעת ו/או לצד ג' (המומחה) בגין התאונה מיום 14/3/99. הנתבעות 3 ו-4 תשלמנה לתובעת את הסכום תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל. שריריםתאונת דרכים