1. התובע, יליד 1974, נפגע בתאונת דרכים ביום 2.11.99, כאשר הרכב בו נהג נפגע מאחור על ידי רכב אחר. התובע הגיש תביעתו בגין נזקי הגוף שאונו לו בתאונה כנגד מבטחות הרכב בו נהג. בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 9.6.04 הצהירו הנתבעות כי אינן חולקות על חבותן לפצות את התובע בגין נזקיו אלו, והמחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלת גובה הנזק בלבד. 2. הנכות הרפואית ממקום התאונה פונה התובע לבית חולים "שערי צדק", שם התלונן על כאבי ראש וצוואר. התובע צולם ולא נמצאו שברים. התובע שוחרר לביתו עם המלצה ל-5 ימי מחלה. בשל הימשכות הכאבים ותחושה של צוואר תפוס, פנה לאורטופד בקופת חולים, וטופל תרופתית ועל ידי צווארון. במהלך חופשת המחלה שנתנה לו, החל לחוש כאבים ונימול בעכוז ימין. נעשה בירור הדמייתי ואובחן בקע דיסק בגובה חוליות L4-L5. התובע קבל טיפול פיזיוטרפי אינטנסיבי וטיפולים בשיטת מקנזי. 3. ד"ר כספי מונה כמומחה בתחום האורטופדי. המומחה מציין בחוות דעתו, כי התובע התלונן בפניו על כאבים המקרינים לאורך רגל ימין בעת מאמץ, וכן כי לאחר ישיבה/עמידה ממושכים הוא חש מועקה בגב תחתון (ת/1). בבדיקתו את התובע מצא המומחה כי תנועות ע"ש מלאות, במקטעים שונים, בכל מישורי התנועה. יחד עם זאת התובע חש תחושת כאב בעת ההטיה לימין. בדיקת E.M.G עדכנית גילתה ממצא של הפרעה שורשית כרונית בגובה L4-L5. 4. מהמסמכים הרפואיים שהועברו לד"ר כספי עולה כי התובע נחבל בשתי תאונות נוספות: האחת - בחודש 2/98, בעקבותיה סבל מכאבי צוואר וגב תחתון, רגישות בגובה L4-L5 והגבלה בתנועות, וקבל טיפולי פזיוטרפיה. כן נפגע התובע פעם נוספת בתאונה בחודש 6/2000 ושוב התלונן על כאבי צוואר וגב תחתון, עם רגישות מותנית, וטופל בכמה סדרות של טיפולים פזיוטרפיים. לפיכך, הגיע המומחה למסקנה, כי בעקבות התאונה דנן, מיום 2.11.99 נגרמה לתובע החמרה בשיעור של 50% לפגימה ממנה סבל בעקבות התאונה מ-2/98, שגרמה לפגיעה בדיסק הבין חולייתי בגובה L4-L5 עם הגבלה בתנועה. בעקבות התאונה דנן החלה גם הפצעת כאב לרגל ימין, עם עדות להפרעה שורשית שאובחנה ב-E.M.G, שהייתה קיימת עוד לפני התאונה מ-6/00. את נכותו בגין התאונה דנן העריך ד"ר כספי, איפוא, ב-5% עפ"י מחצית מתקנה 35(1)ב' לתקנות הביטוח לאומי. בעקבות שאלות הבהרה שהועברו למומחה על ידי ב"כ הנתבעות, ולמען הסר ספק, ציין ד"ר כספי כי מצבו של התובע תואם דרגת נכות בשיעור 10% - מתוכם יש לייחס לתאונה דנן 5%. המומחה חזר על הערכה זו בתשובה לשאלה מפורשת שהופנתה אליו על ידי בית המשפט בפתח חקירתו. 5. ב"כ התובע זמנה את ד"ר כספי לחקירה, מאחר ולא השלימה עם ייחוס מחצית מן הנכות לפגיעה בתאונה מ-2/98. לטענתה, אין במסמכים המתייחסים לתאונה הקודמת מ-2/98 כדי להצביע כלל על מגבלה כלשהי שנותרה לתובע בגין תאונה זו, ולא הייתה הצדקה לנכות מחצית מן הנכות בגין הפגיעה בתאונה זו. והואיל והקביעה הסופית בדבר מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מן התאונה לעולם מסורה בידי בית המשפט, וחוות דעת המומחה הרפואי מהווה רק ראיה במסגרת כלל הראיות, אשר בית המשפט מוסמך לקבלה או לדחותה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ ואח' פ"ד מ"ז(5) 174, ת.א (מח-חי) 697/95 יחזקאל יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, דינים מחוזי לד(1) 117) מזמינה ב"כ התובע את בית המשפט לקבוע, כי אין מקום לניכוי כלשהו מן הנכות הקיימת לתובע, בגין פגיעה הקודמת לתאונה דנן. 6. המסמכים המתייחסים לתאונה הקודמת מיום 28.2.98 ואשר סומנו על ידי ד"ר כספי בחוות דעתו 1-6 (עמ' 16 שו' 24-25), הינם כדלקמן: (א) מסמך 1 - הינו תיק רפואי מהאורטופד בקופת חולים ובו תרשומת של ארבעה בקורים של התובע (ת/4). הביקור הראשון נערך ביום 5.3.98, דהיינו: 5 ימים לאחר התאונה ובו נרשם (בתרגום חופשי לעברית שכן הכרטיס מנוהל באנגלית) "מעורב בתאונת דרכים ב- 28.2.98 עם כאבי ראש והקרנה לכתף שמאל וכאב גב תחתון. מתח בשרירי הצוואר ועמוד השדרה המותני עם הגבלה בתנועה". התובע קבל טיפול במשחת וולטרן וכדורי מוסקול. הביקור השני נערך ביום 9.4.98 ונרשם "שפור קל בגב ובצוואר. כיפוף הגב מוגבל ומכאיב. ללא חסר נוירולוגי". התובע קבל הפניה לטיפול פזיוטרפי ותרופתי. הביקור השלישי נערך ביום 25.8.98 והיה מיועד כנראה לקבלת מכתב שחרור ממילואים. מצויין "חבלת צוואר + גב תחתון. תלונה: עדיין כאבי גב (עושה פזיוטרפיה). מכתב לרופא צבאי לדחות מילואים". הביקור הרביעי והאחרון המתייחס לתאונה זו הוא מיום 2.11.98. נרשם: "בן 23 אחרי ת.ד. מ-2/98. מתלונן על כאבים בגב התחתון. בבדיקה: רגישות בגב מעל L4-L5. SLR 100 דו-צדדי. כח גס תקין וסימטרי ללא ירידה בתחושה או ברפלקסים. בצילום: ללא שברים". התובע קבל טיפול תרופתי. (ב) מסמך 2 - תעודה רפואית מיום 9.4.98, החוזר על פרטי התרשומת מן הביקור השני אצל הרופא (ת/2). (ג) מסמך 3 - הפניה לטיפול פזיוטרפי מיום 9.4.98, חוזר על פרטי התרשומת מן הביקור השני אצל הרופא (ת/3) (ד) מסמך 4 - סיכום טיפולים פזיוטרפיים מ-4/98 עד 6/98 - 19 טיפולים (ת/7) (ה) מסמך 5 - תעודה רפואית של ד"ר דרעי ממרפאה אזורית בצה"ל - מיום 3.5.98 על דחיית שרות מילואים. נרשם כי התובע ממשיך לקבל טיפולים פזיוטרפיים. (ו) מסמך 6 - מסמך המופנה לרופא צבאי מיום 25.8.98. מתייחס לביקור השלישי במרפאה. נרשם: "כאבים במותן ימין שמתגברים בהנעת הגב. הגבלה בתפקוד של עמוד השדרה מותני עקב כאבים, ללא הקרנה לרגליים, ללא חסר עצבי". קיימת המלצה להמשך פזיוטרפיה ודחיית שירות מילואים פעיל. מסמך נוסף שיש בו התייחסות לעברו הרפואי של התובע הוא אישור של ד"ר יצחקי מיום 15.3.00 (ת/8), ובה נאמר באופן לאקוני בהתייחס לתובע כי הוא "נפגע בשתי תאונות. הראשונה הייתה ביום 28.2.99 עם פגיעה בצוואר בעיקר. תאונה זו לא הותירה נכות למרות שנותרו כאבים". 7. מהרישומים הללו עולה כי רק בביקורים הראשון (5.3.98) השני (9.4.98) והאחרון (25.5.98) יש תרשומת לגבי תוצאות בדיקה גופנית שנערכה לתובע, ובשאר המסמכים רשומות רק תלונות, ללא תוצאות בדיקה. בביקור הראשון נמצא מתח בשרירי הגב התחתון עם הגבלה בתנועה. בביקור השני, יש שיפור אך עדיין הכיפוף מוגבל ומכאיב. ובביקור האחרון, נמצאה רק רגישות ולא צויינה הגבלה בתנועה. גם לא נמצא גירוי שורשי, כך מסביר ד"ר כספי בחקירתו הנגדית: "SLR זה גירוי שורשי. הרמת רגל ישרה - זו בדיקה המבוצעת בשכיבה כאשר היא מפיקה כאב עד 60 מעלות - המסקנה היא שיש גירוי שורשי. ב-100 מעלות זה נורמלי ז"א שאין גירוי שורשי" (עמ' 19 שו' 11). עוד מסכים ד"ר כספי כי עדות לבקע דיסק, נמצאה רק לאחר התאונה דנן, וכשנתיים לאחר התאונה מ-2/98. בכל זאת, מנמק ד"ר כספי את מסקנתו בדבר ניכוי מחצית מן הנכות בגין הפגיעה בתאונה הקודמת כך: "אני אומר זאת בשני שלבים: אחד, במהלך כחצי שנה הרציפות מאז התאונה הראשונה מפברואר 98 - הוא גם נבדק, גם התלונן על כאבי גב וגם עשה כחודשיים 19 טיפולים פיזיוטרפיה. אם הייתי צריך להעניק לו דרגת נכות בתום התקופה של התאונה הראשונה - הייתי נותן לו 5% (בגין) מצב של כאבי גב ללא הגבלה מיוחדת מבחינה אובייקטיבית, כלומר, ללא ממצאים של הגבלות בתנועה וללא גירוי או קיפוח עצבי" (עמ' 20 שורה 7-11). הווה אומר, כי ד"ר כספי מעריך את נכותו של התובע לאחר התאונה הקודמת, על סמך המסמכים הללו בלבד, שכן התובע לא נשאל לגבי התאונה הקודמת דבר (עמ' 16 ש' 10) בשיעור 5% בשל כאבי גב בלבד, ללא ממצאים של הגבלה בתנועה או גירוי שורשי. יחד עם זאת, סבור ד"ר כספי כי הפגיעה בדיסק, שאובחנה לאחר התאונה דנן, החלה עוד לפני תאונה זו. סיפור ממושך של כאבי גב תחתון, המחייבים טיפולים לאורך פרק זמן ממושך בהחלט יכולים לרמז על פגיעה בדיסק הבינחולייתי, וכמו שהוא חוזר ומדגיש: "כאבי גב בלבד יכולים להעיד על פגיעה בדיסק, במיוחד בדרגת החומרה של הפגיעה בדיסק של החולה, דהיינו, פגיעה בדרגות הראשוניות, לא בהכרח פגיעה מסוג זה מלווה בהגבלות כלשהן הן בבדיקת התנועה והן בגירוי או בקיפוח עצבי" (עמ' 21 שו' 6-8). ולפיכך, כל אימת שנפגע מתלונן בחצי שנה שלאחר תאונה על כאבי גב שחלפו לגמרי והוא לא סבל מהם עוד, סבור ד"ר כספי כי יש להעניק 5% (עמ' 22 שורות 2-6). 8. כדי לקעקע את עדותו של ד"ר כספי, ואת סברתו כי יש להעניק נכות בשיעור 5% בשל מצב של כאבי גב בלבד, ללא הגבלות וללא קיפוח עצבי או גירוי שורשי, הציגה ב"כ התובע חוות דעת אחרות של ד"ר כספי (ת/9 ו-ת/10), שהוגשו תוך שמירה על פרטיותם של הנפגעים ומחיקת שמותיהם. בת/9 מדובר באדם צעיר, כבן 37 שנים שנפגע בשלוש תאונות: בתאונה הראשונה סבל מכאבי צוואר מספר שבועות, בתאונה השניה המשיך לסבול מכאבי צוואר ונשלח לפזיוטרפיה, ובתאונה השלישית נחבל בידו. בבדיקתו, מצא ד"ר כספי הגבלה בסוף טווחי התנועה בכל מישורי התנועה הצוואריים, והתובע התלונן בפניו על כאב תמידי בצוואר עם החמרות תקופתיות המטופלות בתרופות ומנוחה. בכל זאת, לא מצא ד"ר כספי לקבוע נכות לתובע, בנמקו: "התקפי הכאבים הספורדיים, נמשכים זמן קצר ועומדים בהלימה למכלול שינויים ניווניים אשר אובחנו בע"ש". כך בת/10 מדובר בצעיר כבן 33 שנים שהיה מעורב בשתי תאונות דרכים: לאחר התאונה הראשונה חש כאבים בצוואר. בירור הדמייתי העלה ממצא של פריצת דיסק, טופל במשככי כאבים ופיזיוטרפיה. לאחר התאונה השניה חש התעוררות של התחושות הישנות, עם נימול לידיים, טופל תרופתית ובפזיוטרפיה, ללא הטבה. בסיכום חוות דעתו מגיע ד"ר כספי למסקנה, כי לא נותרה נכות בגין התאונה הראשונה, ומנמק: "הכאבים בצוואר היו ספורדיים וממצאי ההדמיה מתאימים גם לשינוי ניווני בדיסקות הבין-חולייתיות". ורק בגין התאונה השניה, שבה חלה החמרה בתלונות על הכאבים, נימול בידיים ומוגבלות תפקודית עם הגבלה קלה בתנועות והדמייה חדשה שאינה מדגימה החמרה משמעותית - קבע 5%. 9. לכאורה, מחוות הדעת הללו עולה כי כאשר הממצאים שנותרים בגין הפגיעה באים לידי ביטוי בכאבים ספורדיים בלבד, אפילו והם מלווים בהגבלות בתנועה, כמו בת/9 או בממצא של פריצת דיסק כמו בת/10 (בגין התאונה הראשונה), לא מצא ד"ר כספי מקום לקביעת נכות. כשנדרש ד"ר כספי להסביר את ההבדל במסקנותיו בת/9 ות/10 לעומת המקרה דנן, השיב כי "זה מאד תלוי בתיעוד הרפואי שעומד בפני. אם התלונות הן ספורדיות, דהיינו: פעם-פעמיים אצל רופא, ולא להיזקק לשום סוג של טיפול וכמובן מידת האמינות של התובע, ביחס לתלונותיו". 10. האם על יסוד המסמכים אודות התאונה הקודמת שבה היה התובע מעורב, היתה הצדקה לנכות מן הנכות שנקבעה לו - מחצית מן הנכות? לטעמי ניתן ליישב את גישתו של ד"ר כספי שבאה לידי ביטוי בחוות הדעת ת/9 ו-ת/10 עם דעתו במקרה דנן. קיימים הבדלים בעלי משמעות בין המקרים שנדונו בחוות הדעת האחרות לבין המקרה דנן, כמו: גילם של הנפגעים והימצאות שינויים ניווניים. כאן התובע היה בן 24 במועד התאונה הקודמת, ובחוות הדעת שעליהם מתבססת ב"כ התובע מדובר בנפגעים מבוגרים יותר, בני 33 ו-37, והרי ידוע כי התפתחות השינויים הניווניים מואצת עם השנים. ואכן, בשני המקרים האחרים מסקנתו של ד"ר כספי בדבר העדר נכות התבססה על הימצאות שינויים ניווניים אצל הנפגעים, מה שלא קיים אצל התובע בשל גילו הצעיר יחסית. רוצה לומר, כי הכאבים הספורדיים אצל הנפגעים הללו התאימו לשינויים הניוונים שהתגלו, ועל כן לא היה מקום לקבוע להם נכות הקשורה לתאונה. בעקבות התאונה הקודמת, היה התובע בטיפול רפואי במשך כחצי שנה. במהלכה סבל מהגבלה בתנועה וכאבים ונזקק לטיפולים פזיוטרפיים. במסמך האחרון מן הרופא המטפל מיום 25.8.98 עדיין קיימות תלונות על כאבים במותן, המתגברים בהנעת הגב. קיימת גם הגבלה בתפקוד ע"ש המותני וקיימת המלצה להמשך טיפול פיזיוטרפי. וכאמור, מדובר בנפגע צעיר, שטרם החל לפתח שינויים ניווניים אשר יכולים להסביר את המגבלה ואת הכאבים. באשר למסמך של ד"ר יצחקי (ת/8), מעבר לעובדה שמדובר במסמך הממוען לעורך דין, ולא ניתן לצורך טיפול רפואי, לא ברור כלל על מה מתבססת הקביעה כי בעקבות התאונה הקודמת לא נותרה נכות, אף שנותרו כאבים. לא ברור אם ד"ר יצחקי בדק את התובע לאחר התאונה הקודמת ולפני התאונה דנן, ואם מסקנתו מתבססת על מסמכים רפואיים כלשהם שעמדו בפניו או על דברי התובע בלבד. בנסיבות אלו, משלא ניתנה גם הזדמנות לחקירת ד"ר יצחקי, הנני סבורה כי אין לתת כל משקל לת/8. 11. המסקנה העולה מן המקובץ היא, כי לא ניתן לשלול כי לתובע נותרה נכות כלשהי בעקבות הפגיעה בתאונה מ-28.2.98. כאמור, כחצי שנה לאחר התאונה הקודמת, עדיין היו כאבי גב עם הגבלה בתנועות, שהצריכו טיפול. הפגיעה התפקודית הייתה חמורה מספיק כדי להמליץ על דחיית שירות מילואים, דבר המצביע גם כן על מגבלה משמעותית. יחד עם זאת, הנני סבורה כי ניכוי מחצית מן הנכות בגין הפגיעה הקודמת, עושה עוול לתובע. גם ד"ר כספי מסכים בין השורות (עמ' 20 ש' 12) כי הפגיעה בתאונה השנייה הייתה קשה יותר, בעקבותיה התגלה בקע דיסק. צודקת ב"כ התובע בטענותיה, כי אין כל אסמכתא לכך שהפגימה בדיסק הבינחולייתי החלה עוד בתאונה הקודמת. הממצאים המשמעותיים בגינם סבר ד"ר כספי כי יש מקום להעריך את מצבו של התובע כמתאים ל-10% היו בקע הדיסק והקרנת הכאב לרגליים, כלומר: הגירוי השורשי. שניהם - לא התקיימו לאחר התאונה מ-2/98 . על כן הנני סבורה, כי יש לשנות את שיעור הנכות שנקבעה לתובע בגין התאונה הקודמת ולהעמידה על 2.5% מתוך 10%. לפיכך, הנני מעמידה את נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה דנן בשיעור 7.5% מתוך 10%. 12. הנכות התפקודית טוען התובע כי נכותו התפקודית עולה לאין שיעור על נכותו הרפואית, והשפעתה על חייו הינה משמעותית ביותר, והוא מעמידה על 15%. מאידך, הנתבעת סבורה כי נכותו מזערית ואינה תפקודית כלל. עובר לתאונה דנן, למד התובע למודי אדריכלות במכללת מעלה אדומים, ועבד במשרה חלקית כמאבטח בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשכר של 19.5 לשעה, ובממוצע כ- 2,000 ₪ ברוטו. לאחר שסיים את לימודיו האקדמאיים, ניסה התובע להשתלב בעבודה כמנהל יחידת האבטחה בלמ"ס, אך נוכח מגבלותיו הפיזיות הנובעות מן התאונה, לא יכול היה לבצע את עבודתו ופוטר, ותקופה ממושכת לא יכול היה למצוא עבודה וקבל דמי אבטלה. בחקירתו הנגדית התובע לא מציין ניסיון זה אלא ניסיון אחר, להשתלב בעבודה במשרד אדריכלים. לטענתו הישיבה מול המחשב הייתה קשה לו והוא החזיק מעמד חודש אחד בלבד. אזי במחצית 2003 התקבל לעבודה כעוזר מנהל עבודה בחברה קבלנית, חב' חיים זקן, עבודה המשלבת גם עבודה במשרד וגם בשטח, אך שוב לא התמיד בעבודה ופוטר לאחר פחות משנה, לטענתו מחמת אי עמידה בצפיות מעסיקיו בשל כאביו הרבים ומגבלותיו. שוב היה התובע מובטל מספר חודשים והחליט לנסות להשתלב בעבודה כעצמאי במקצוע אותו למד, אדריכלות ועיצוב פנים. גם ניסיון זה נכשל נוכח הצורך בנסיעות ממושכות, כדי לפגוש לקוחות, ובסוף 2004 חדל מעיסוקו כעצמאי. מתחילת שנת 2005 עבד התובע כמנהל עבודה בחברה קבלנית לעבודות פיתוח, וחרף קשייו המרובים הוא עשה מאמצים להתמיד בעבודה, נוכח חובתו לפרנס את משפחתו - אשתו ושתי בנותיו הקטנות אך פוטר שוב בחודש נובמבר 2005. עד למועד חקירתו (27.12.05) לא מצא עבודה. במקביל הוא עסוק בסיום פרוייקט הגמר, כדי שיוכל לקבל תואר "הנדסאי" במקצוע אדריכלות כללית ועיצוב פנים. 13. ד"ר כספי מסביר, בתשובה לשאלה שהופנתה אליו על ידי ב"כ הנתבעת, כי הוא מאמין לתלונות התובע על הכאב (עמ' 25 ש' 4) וכי התובע סובל מהפרעה בחיי היום יום, שהינה הפרעה תפקודית, הנובעת מהקרנת הכאב לרגל ימין בכל מאמץ גופי, מועקה בגב תחתון בישיבה או עמידה ממושכת (עמ' 24 ש' 27 ואילך). התובע למד מקצוע אדריכלות כללית ועיצוב פנים. העיסוק במקצוע משלב עבודה משרדית עם עבודה בשטח, דהיינו: ישיבה ממושכת ועמידה ממושכת. אף שאין מדובר בעיסוק פיזי של הרמת משאות וכיוצ"ב, מדובר במאמץ גופני הנובע מן הצורך לבקר באתרי הבניה. התובע העיד כי הכאבים והמגבלות שהוא סובל בעקבות התאונה, פגעו ביכולתו להתמיד בעבודות בתחום עיסוקו. עדותו התערערה ולא נסתרה בחקירה הנגדית. בנסיבות אלו, הנני סבורה כי יש לראות בנכותו הרפואית כמשקפת גם את הנכות תפקודית ושיעורה - 7.5%. שיעור הנכות התפקודית משקף, בין השאר, גם את קשיי התובע בבצוע עבודתו, את סכנת היפלטותו מן העבודה, כפי שארע בשנים שלאחר התאונה, וקשייו להתמודד על משרות בשוק העבודה מול עובדים שאינם נכים. 14. גובה הנזק הפסד השתכרות לעבר ב"כ התובע הרחיבה בסיכומיה בניסיון לשכנע את בית המשפט להעמיד את בסיס הפיצוי בגין הפסד השתכרות על שכר של 10,933 ₪, שהם שכרו הממוצע של אדריכל שכיר, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ברי, כי יש לעשות אבחנה בין נתוני העבר לנתוני העתיד. במועד התאונה עבד התובע במשרה חלקית בשל לימודיו. בחודש 8/99 החל לעבוד בחברת השמירה. שכרו היה 224 ₪ בלבד. בחודש ספטמבר השתכר כבר 1,875 ₪ ובחודש אוקטובר ירד השכר לכדי 640 ₪ בלבד (הכל בערכי ברוטו) כעולה מתלושי השכר שצרף כנספחים י' לתצהירו. על פי טופס 106 של חב' השמירה לשנת 1999, התובע עבד בחודשים 8/99 - 10/99 ו- 12/99, דהיינו: הוא חזר לעבודה כחודש לאחר התאונה. שכרו הממוצע (ברוטו) ב-3 החודשים שקדמו לתאונה הסתכם בסך של 913 ₪ בלבד. התובע היה באי כושר במשך חודש. ואכן, בטופס 106 לשנת 1999 מצויין כי התובע לא עבד במהלך חודש 11/99. התאונה היתה תאונת עבודה, והתובע קבל דמי פגיעה בסכום של 1,528 ₪. התובע מודה כי לא נגרם לו למעשה הפסד, למעט הפסד בגין 5 ימי עבודה ראשונים. דמי הפגיעה חושבו על בסיס של 9,171 ₪ ל-3 חודשים אחרונים עובר לתאונה, דהיינו: 3,057 ₪ בממוצע לחודש. בסיס השכר שנלקח בחשבון לצורכי חישוב דמי הפגיעה גבוה משמעותית מן השכר שהשתכר בפועל בחודשים 8/99 - 10/99. הפער לא הוסבר על ידי התובע. בנסיבות אלו, אינני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד ההשתכרות בתקופת אי הכושר. התובע קבל בגינם דמי פגיעה שסכומם עולה על הסכום הממוצע של השתכרותו בחברת השמירה עובר לתאונה. התובע לא הוכיח כי היה יכול להשתכר סכום גבוה יותר מן הסכום שקבל כדמי פגיעה בגין חודש 11/99. 15. ב"כ התובע עותרת לפסוק לו פיצוי בגין הפסד ההשתכרות לעבר, לפי שעור הנכות התפקודית, כגרסתה 15%, במכפלת השכר הממוצע של אדריכל, שהינו כאמור לפי נתוני הלמ"ס 10,933 ₪ ובסה"כ 81,996 ₪. אין לקבל דרישה זו. על פי טופסי 106 שהגיש התובע לשנים 2000, 2001, 2002 ו- 2003 (נספחים יב' לתצהירו) בכל השנים הללו השתכר התובע משמעותית שכר גבוה יותר מאשר עובר לתאונה. כך למשל, בשנת 2000 השתכר התובע 31,157 ₪ ברוטו במשך 11 חודשים ובממוצע 2,832 ₪ לחודש. בשנת 2001 השתכר התובע 51,564 ₪ ברוטו ובממוצע 4,297 ₪ לחודש. בשנה זו סיים התובע את לימודיו. בשנת 2002 כבר השתכר התובע 98,961 ₪ ברוטו ובממוצע 8,246 ₪ לחודש. בשנת 2003 השתכר התובע 26,685 ₪ (ל-3 חודשים) + 46,604 ₪ (ל-6 חודשים) ובסה"כ 73,289 ₪ ובממוצע לחודש 8,143 ₪. אין נתונים אם קבל דמי אבטלה ב-3 החודשים החסרים. לגבי שנת 2004, כל שהמציא התובע הוא אישור מנהל חשבונות על הכנסותיו כעצמאי בשנה זו שעמדו על 15,000 ₪. בהעדר דו"ח מס הכנסה ושומת מס לשנה זו, נתונים אלו אינם מספקים לקבוע הפסדי השכר בשנה זו. לגבי שנת 2005 - הומצאו תלושי שכר חלקיים. לפי תלוש חודש 9/05, הסכום המצטבר (ברוטו) ששולם לתובע עד לחודש זה עמד על 77,327 ₪ ובממוצע 8,591 ₪, כלומר: השכר במגמת עליה מתמדת. מהנתונים שהוצגו לעיל עולה כי התובע השתכר לאחר התאונה, ועד סיום לימודיו, שכר גבוה יותר מזה שהשתכר לפני התאונה, ומיד עם סיום לימודיו חלה קפיצת משמעותית ביותר בהשתכרות, כמעט כדי פי 2, ומאז השכר בעליה מתמדת. מכאן שהתובע לא הוכיח כי נגרמו לו הפסדי השתכרות בתקופה שלאחר התאונה ועד למועד פסק הדין. 16. הפסד השתכרות לעתיד באשר להפסד ההשתכרות לעתיד, אינני סבורה כי בסיס השכר שיש לקחת בחשבון הינו כדרישת התובע. התובע מסתמך על הנתונים המופיעים בטבלה יא/11 "משרות שכיר, ושכר חודשי ממוצע למשרת שכיר - לפי ענפים כלכליים", בסעיף "אדריכלות, הנדסה ופע' טכניות אחרות". לכאורה, הכוונה למהנדסים, אדריכלים והנדסאים. ברי, כי לא הרי השתכרות מהנדס כהשתכרות הנדסאי. בהעדר נתונים מפורטים יותר, לגבי התפלגות השכר במקצועות השונים (להבדיל מענפים כלכליים) לא נראה לי לנכון להסתמך על נתונים אלו. יחד עם זאת התובע הוכיח, כי כבר מיד לאחר תום לימודיו, השתכר בממוצע יותר מאשר השכר הממוצע במשק. בהתחשב גם במגמת העלייה הברורה בהשתכרותו, ככל שהוא צובר ותק רב יותר, הנני סבורה כי יהיה זה נכון להעמיד את בסיס השכר לצרכי חישוב הפסד השתכרות לעתיד על סך 9,000 ₪ ברוטו. התובע, נשוי עם 2 בנות מחוייב במס בסך 985 ש"ח כך שבסיס השכר נטו הוא 8,015 ₪. חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד הינו איפוא 8,015 * 7.5% * 261.2342 מקדם ההיוון עד גיל 67 (בהיות התובע עובד כשכיר ולא כעצמאי) וסה"כ 157,001 ₪. 17. כאב וסבל ב"כ התובע מבקשת לפסוק לתובע את מלא הפיצוי שבשקול דעת בית המשפט עד לשיעור 10%. ב"כ הנתבעת מבקש לזכות את התובע בפיצוי המגיע בגין 5%. לאחר ששקלתי את כל הנתונים וטענות הצדדים, הנני מעמידה את הפיצוי בגין כאב וסבל על סך של 14,601 ש"ח המהווים פיצוי המחושב לפי 7.5%, בצרוף ריבית מיום התאונה ועד למועד פסק הדין. 18. עזרת צד ג' הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה צודק ב"כ הנתבע בטענותיו, כי התובע לא הוכיח זכותו לפיצוי באף אחד מאבות הנזק הללו. באשר לעזרת צד ג', התובע היה באי כושר במשך חודש בלבד. במהלכם סבל מכאבי גב, אך הם לא גרמו לו להיזקק לעזרה אישית או סיעודית. לכל היותר, נזקק התובע לעזרה שבמהותה אינה חורגת מן העזרה המקובלת בין בני משפחה. אינני רואה מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד, משלא הוכח כי נזקק לעזרה כזו עד כה. הוא הדין בהוצאות רפואיות. מדובר בתאונת עבודה ועל כן כל ההוצאות לטיפולים רפואיים, ובכלל זה הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים צריכים להיות מכוסים על ידי המוסד לביטוח לאומי, שהכיר בתאונה כתאונת עבודה. 19. ניכוי רעיוני של שווי מענק המל"ל התובע לא פנה למצות זכויותיו במל"ל. מן הראוי לנכות מן הפיצוי שנפסק לו את שווי המענק הרעיוני שהיה זכאי לקבל, כשהמענק מחושב לפי 7.5%. במידה והצדדים לא יסכימו על גובה הניכוי הרעיוני, תמציא הנתבעת תוך 30 יום ממועד פסק הדין חוות דעת אקטוארית על שווי המענק. 20. על סכום פסק הדין, שיוותר לאחר ניכוי רעיוני של המל"ל, יתווספו הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק. המזכירות תשלח לב"כ הצדדים עותק מפסק הדין. ניתן היום ט"ו באב, תשס"ו (9 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים. אגי זהבה, שופטת ס. נשיא תאונת דרכים