1. לפני בקשה למחוק את סעיפים ג' ד' ו- ה', מהודעת הערעור שכנגד, שהגישה המשיבה על פסק הדין של בית משפט השלום בתל-אביב מיום 17.01.07 (להלן: "פסק הדין"). 2. המשיבה ובני משפחתה מתגוררים מזה כ- 20 שנה בדירת מגורים בבעלותם בקומה א' בבית מגורים ברחוב ציטלין 35 תל-אביב (להלן בהתאמה: "הדירה", ו-"הבניין"). 3. המבקשת, נמנית עם מקימי "מגדל המוזיאון" (להלן: "המגדל"), אשר נבנה במרחק 57 מטר מדירת המשיבה. 4. בכתב התביעה נטען כי הדירה ממוקמת לכיוון דרום מזרח, ומאז הקמת המגדל הפכה הדירה לקרה וחשוכה במיוחד. לטענת המשיבה, המגדל מסתיר את אור השמש. בנוסף, חדרי הדירה חשופים מול דייריו באופן שהוא פוגע בפרטיות המשיבה ובני משפחתה. זאת ועוד, חלונות הזכוכית שהותקנו במגדל גורמים לסינוור המחייב הפעלה מוגברת של מזגן. 5. המשיבה טענה איפוא כי המבקשת מעוולת כלפיה הן בחסימת כמות אור השמש והן במטרד של סינוור, על יסוד טענות אלו וחוו"ד של מומחה מטעמה העמידה המשיבה את תביעתה על סכום של 125,000 ₪. 6. המבקשת הכחישה את מרבית טענות המשיבה כפי שעלו מכתב התביעה. לגירסתה המגדל נבנה בהתאם לתוכניות בניין מאושרת כדין, האזור בו נבנה המגדל משופע בבניינים רבי קומות ואין להעלות על הדעת כי המגדל משנה את אופי אזור המגורים. בנוסף טענה המבקשת כי ריחוקו היחסי של המגדל מן הדירה ומיקומה של הדירה בקומה הראשונה של הבניין מפריכה את גירסת בדבר מיקום הדירה בתנאי של אופק פתוח וסביבה שקטה. 7. בית המשפט קבע כי עלה בידי המשיבה לבסס את טענתה לפיה ביצעה המבקשת כלפיה עוולה של הפרעה לאור השמש במובן סעיף 48 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: ,הפקודה"). לעומת זאת, לא עלה בידי המשיבה לבסס את טענתה בדבר גרימת עוולת מטרד מחמת פגיעה בפרטיות, חסימת זרימת אוויר וסינוור. 8. לפיכך התקבלה התביעה בחלקה, ונפסק כי המבקשת תשלם למשיבה סך של 30,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 2,500 ₪. (להלן: "פסק הדין"). 9. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, המשיבה הגישה ערעור שכנגד. 10. הערעור העיקרי משיג על כך שהתקבלה עוולת הסתרת אור השמש, ובנוסף, בעניין טענות מקדמיות שהעלתה המבקשת, והן, דחיית התובענה לאור קיומם של הליכים מקבילים, ובנוסף הגנת המבקשת לפי הקבוע בסעיף 6 לפקודה, טענות שנדחו על ידי בית משפט קמא. 11. בערעור שכנגד עתרה המשיבה לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא בנוגע למספר עניינים כדלקמן: 11.1 שיעור הפיצוי ביחס לפגיעה, ביחס לאור השמש שהינו נמוך לטעמה. (סעיף א' להודעת הערעור שכנגד). 11.2 אי התייחסות לחוו"ד שמאית לצורך קביעת שעור הפיצויים ופסיקת פיצוי נמוך ובלתי מידתי. (סעיף ב' להודעת הערעור שכנגד). 11.3 הסינוור והפגיעה בפרטיות. (סעיף ג' להודעת הערעור שכנגד). 11.4 הוצאות המשפט. (סעיף ד' להודעת הערעור שכנגד). 11.5 שכר טרחת עו"ד. (סעיף ה' להודעת הערעור שכנגד). 12. לעמדת המבקשת, יש להורות על מחיקת הסעיפים ג' ד' ו- ה', מהודעת הערעור שכנגד, דהיינו סעיפים 11.3-11.5 לעיל, מאחר שהם משיגים על קביעות פסק הדין שלא שהועלו בערעור העיקרי וכמתחייב על פי הדין בעניין ערעור שכנגד. 13. המשיבה טוענת כי הבקשה נעדרת כל אחיזה שכן קיימת זיקה כנדרש בהתאם להלכה הפסוקה לעניין הערעור שכנגד. דיון 14. לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה מצאתי כי דין הבקשה להתקבל ואבהיר טעמיי. ההלכה הפסוקה מורה מפורשות כי ערעור שכנגד מוגבל רק לאותם עניינים אשר הועלו במסגרת הערעור הראשי: אפנה לדברי כב' השופט גורן בספרו, סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שמינית עמ' 605: "הנושאים, בהם ניתן להגיש ערעור שכנגד, נדרשים לבטא זיקה וקשר לעניין הנזכר בהודעת הערעור הראשי." כן ראה: ע"א 584/98 יעד אלקטריק נ' לה טלמכניק אלקטריק, פ"ד מה (1) 256, 263. ספרו של ד"ר חמי בן נון "הערעור האזרחי", עמוד 336. 15. יישום ההלכה על נסיבות המקרה שלפניי מביאני למסקנה כי הערעור שכנגד אינו עומד בכללים אשר נקבעו בנוגע לנושא זה. ער אני להלכה הפסוקה אשר לא ראתה להחיל באופן דווקני וצר את מבחן הזיקה העניינית בין הליכי הערעור; אולם מעיון בכתב הערעור שכנגד עולה באופן ברור כי הוא נעדר זיקה כמבוקש לערעור העיקרי. הערעור הראשי משיג על קביעת בית המשפט בדבר עוולת הפרעה לאור השמש לפי הקבוע בסעיף 48 לפקודה, וכמו כן על שתי סוגיות נוספות, האחת, האם יש בתביעה האחרת של המשיבה לפיצוי מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק התכנון"), משום מיצוי זכויותיה של המשיבה בגין הפגיעות הנטענות, והשנייה האם למבקשת קמה ההגנה הקבועה בסעיף 6 לפקודה, שבבסיסה עומד הרציונל שאין להטיל אחריות בנזיקין על מעשה שנעשה בהתאם ועל פי חיקוק. אין כל השגות אחרות בערעור העיקרי על קביעת פסק הדין. מהערעור שכנגד עולה כי המשיבה עותרת לבטל ולשנות את פסק הדין בין היתר, בעניינים שכלל לא הועלו בכתב הערעור העיקרי, ואבהיר: המשיבה מעלה בסעיפים ג'-ה' לערעור שכנגד טענות שאין לגביהן כל השגה בערעור העיקרי. כך אין בערעור העיקרי כל הסתייגות מקביעת בית המשפט בנוגע לסינוור וכמו כן בנושא שכ"ט והוצאות. לאור כל האמור, דין הבקשה להתקבל, הסעיפים האמורים בערעור שכנגד ימחק. המשיבה תישא בהוצאות בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ.הפרעה לאור השמשנזיקין