פוליסת ביטוח סחר רכב, הינה מיוחדת, בכך שהיא מאפשרת למי, ששמו פורט בפוליסה, לנהוג, במסגרת ולצורך עבודתו, בכלי רכב שונים הנכנסים אל המאגר העסקי ויוצאים ממנו, מבלי שיהיה תלוי בקיומו של ביטוח חובה אחר בתוקף המכסה את השימוש בכלי הרכב המסויים. פוליסה זו זכתה לשםפוליסה "צמודת נהג", מאחר והיא אינה מתייחסת לכלי רכב מסויים. 1. ביום 11/9/04 ארעה תאונת דרכים שבמהלכה נפגעו התובעים בעת שרכבו על קטנוע מ.ר. 3521717 (להלן: "האופנוע"). התובעת 1 היתה הנהגת באופנוע, ואילו התובע 2, שהיה במועד הארוע, ידידה, היה הנוסע. 2. במועד הארוע בוטחה נהיגת התובעת בביטוח חובה מסוג "סחר רכב", ע"י הנתבעת. 3. תנאי מהותי לתחולתו של ביטוח מסוג סחר רכב הינו כי השימוש ברכב המבוטח הוא "למטרות סחר, בדיקה ומבחן כלי רכב עבור רכבים שאינם בבעלות בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם"-ראה האמור בסעיף 26 לחלק ב' המפורט בגב הפוליסה, והמצויין בפוליסת החובה כשימוש היחיד המותר ברכב. 4. שתי שאלות עולות בתיק זה: האחת-האם נסיעת התובעת בקטנוע ארעה תוך כדי שימוש בו "למטרות סחר", או שמא מדובר בנסיעה פרטית. השניה-קיומו ומשמעותו של התנאי הנוסף בדבר: "רכבים שאינם בבעלות בעל הפוליסה או הנהג הנקוב". בהתאם להחלטת כב' הש' למלשטרייך מיום 29/1/07, פוצל הדיון כך שראשית נשמעו ראיות בשאלת הכיסוי הביטוחי בלבד. השימוש למטרות סחר רכב ? 5. במועד הארוע עבדה התובעת במוסך "אבנוע סנטר"- מוסך לתיקון אופנועים, שעסק, בין היתר, במכירה ושיווק אופנועים (להלן: "העסק"). תפקידה כלל שיווק ומכירות, במסגרת תפקיד זה, הציגה כלי רכב ללקוחות פוטנציאלים. לגרסתה, ארעה התאונה בעת שנסעה מבית העסק בראשון לציון, להרצליה, על מנת להראות את האופנוע לרוכש פוטנציאלי (להלן: "הקונה"), שגר בהרצליה, ומכאן שהנסיעה נופלת ל-"מטרות סחר". יצויין כי העסק היה בבעלות אביה. 6. מטעם התובעת העיד (פרט לתובעת ולתובע) מר רונן יפרוייב-הקונה, שלפי גרסת התובעת, המתין לה, בביתו, ביום התאונה והיה אמור להיפגש איתה לצורך בחינת האופנוע. 7. מטעם הנתבעת הוגש, בהסכמה, תצהיר חוקר, שנגע לדברים שאמרו לו התובעים באשר לחילופי דברים עם הקונה, ואי הסכמתם למסור לחוקר פרטים של הקונה. 8. אין ספק כי גרסת התובעת מעלה סימני שאלה הנוגעים לשני ענינים מרכזיים: האחד-ביצוע הנסיעה דווקא ביום שבת, שלא במסגרת העבודה השגרתית בעסק. ביצוע נסיעה מיוחדת ללקוח שגר רחוק, יחסית, ממקום העסק (כאשר יש לזכור בהקשר זה כי התובע-ידידה של התובעת במועד התאונה, התגורר אף הוא בהרצליה). השני-העובדה כי התובעת לא הגישה תביעה למל"ל, על אף שלגרסתה יש לראות את התאונה ככזו שנגרמה לה במהלך ועקב עבודתה. 9. ואולם לאחר ששמעתי את התובעת, התובע ובעיקר את העד מטעמם-הקונה, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם, ככל שהדבר נוגע להתרחשות התאונה בנסיבות של "סחר רכב", כפי שאפרט להלן: 10. התאונה ארעה ברחוב הרב קוק בהרצליה (ראה אישור משטרה שצורף לתצהיר התובעת). מקום מגוריו של הקונה, היה ברח' בר אילן בהרצליה, והוכח כי הרחובות אינם רחוקים אחד מהשני. 11. לא נסתרה גרסת התובעת לפיה עבדה, בעסק, בשיווק ומכירה, ובמסגרת תפקיד זה הראתה קטנועים ללקוחות מתענינים (מפעולת חוקר הנתבעת, כפי שהוצגה לתובעת בחקירתה הנגדית, אף התקבל חיזוק לגרסה זו-ראה שאלות הנוגעות לביקור חוקר בעסק, והתענינותו בקניית קטנוע-עמ' 9). אין לטעמי בעובדה, שהתובעת סרבה לנסוע ולראות אופנוע, כביכול "לאשתו" של החוקר, שנטען כי גרה בחולון, כדי להפיל גרסתה בענין הנסיעה ללקוח בהרצליה, ויש לקבל את ההסבר שנתנה בקשר לרצינות הקונה: התובעת העידה כי רק כאשר מדובר בקונה, שהיא נוכחת כי הוא רציני, תבוא בחשבון נסיעה לביתו להראות אופנוע. גם אם החוקר הציג עצמו כקונה "רציני", שונה נסיעה לבית הקונה עצמו, מאשר נסיעה לבת זוג של קונה, שלא הוברר מדוע בכלל עליה לראות את האופנוע שהיה אמור להרכש, כביכול, ע"י בעלה, ומן הסתם יכולה היתה להגיע בעצמה, דווקא בשל הקרבה, למוסך. 12. הקונה אישר בעדותו את גרסת התובעת על עיקר פרטיה הרלבנטיים. מעבר לעובדה שהותיר בעדותו רושם אמין, יש לטעמי לייתן משקל משמעותי לעדותו, בהיותו נטול אינטרסים בתיק - עד שאינו מעונין בתוצאה כזו או אחרת. לא נסתרה הטענה כי הוא אינו מכיר את התובעים, ולדבריו אף יתכן והפעם הראשונה שבה ראה את התובעת, היה ביום מתן עדותו בבית המשפט. 13. הקונה אישר בתצהירו ובחקירתו הנגדית, כי במהלך שנת 2004 פנה למספר חברות, ובכלל זה לבית העסק בו עבדה התובעת, במטרה לרכוש קטנוע (עדותו בעמ' 15). הקונה השאיר פרטיו במספר עסקים. כן הצהיר כי לאחר ביקור במוסך אבנוע סנטר, הובטח לו כי יצרו עימו קשר, אם וכאשר ימצא אופנוע כדוגמת זה שחיפש. הקונה העיד כי לאחר זמן מה התקשרו אליו מהמוסך, וביקשו ממנו להגיע ולראות אופנוע שעשוי להתאים לדרישותיו, ואולם לאחר שאמר כי לא יוכל להתפנות לכך במשך השבוע, הציעה לו התובעת לבוא לביתו ולראות לו את האופנוע. מעדותו הוברר כי, ללא ספק, הוא יכול היה להחשב כ"קונה רציני": הן מעובדת פנייתו למספר עסקים שעוסקים במכירת אופנועים (ראה עמ' 15), והן מהעובדה שאישר כי זמן קצר לאחר התאונה רכש אופנוע במקום אחר (סעיף 9 לתצהירו). עוד עלה מעדותו כי הגעה לבית הלקוח, על מנת להראות אופנוע מתאים, מקובלת בתחום: "ש. היה לך מצב כזה אחר בבית עסק שהביאו לך אופנוע הביתה ? ת. כן. הייתי ליד הבית ופתאום התקשרו ואמרו שהם מגיעים אלי"-עמ' 16). כן הוברר שיש חשיבות לבדיקה ויזואלית שהוא ביקש לעשות, בטרם מחליט לקחת אופנוע לבדיקה במכון בדיקה - דבר שמלמד כי יש טעם בבחינת האופנוע גם ביום שבת, כאשר ברור כי המכונים סגורים: "..חשוב לי לראות את האופנוע בעינים שלי לפני שאני מחליט אם לקחת אותו לבדיקה"-עמ' 17). יתכן כי לו באותו מועד, לא היה לתובעת חבר/ידיד שגר בהרצליה, לא היתה מציעה להראות לקונה את האופנוע (בביתו וביום שבת), ואולם דווקא עובדת היות התובע 2 מתגורר בהרצליה, מחזקת את גרסת התובעת ואת סבירותה: התובעת, שאינה מכירה את הרצליה, הציעה ללקוח להראות לו אופנוע, ביום שבת, מתוך מחשבה שידידה, שהיה אצלה בבית באותו יום, ושמתגורר בהרצליה, יוכל לנסוע איתה ולהראות לה את הדרך למקום. 14. התובע העיד, ועדותו לא נסתרה, כי היה לו רכב, שבאמצעותו הסיע את התובעת מבית הוריה בראשון לציון, למקום העסק, ומשם לקחו את האופנוע ונסעו להרצליה. לו מדובר היה בנסיעה פרטית - יכלו התובעים לבצעה באמצעות רכבו של התובע, ולא היתה להם כל סיבה לנסוע, דווקא, על האופנוע, אלא אם באמת התכוונו להראותו לקונה. 15. הקונה, כאמור, אישר במלואה, את גרסת התובעת לפיה הפגישה תואמה ליום שבת (ה-11/9/04) וכי הוא המתין לתובעת בביתו, ברח' בר אילן בהרצליה (רחוב שנמצא בסמוך לרחוב שבו ארעה התאונה), ואולם פגישה זו לא התקיימה מאחר שהתובעת לא הגיעה. לאחר שברר עם המוסך את הסיבה נאמר לו כי ארעה לה תאונה בדרכה אליו. 16. יצויין עוד תצהירי התובעים הוגשו לבית המשפט ביום 21/5/07. מתאריכי אישור התצהירים ניתן לראות כי תצהירי התובעים נחתמו כבר ב-5/06 ואילו תצהיר הקונה נחתם רק ביום 20/5/07 - דבר שעולה בקנה אחד עם גרסת התובעת, כפי שהיא מופיעה בתצהיר החוקר מטעם הנתבעת, לפיה הקונה לא שיתף פעולה ולא הסכים בהתחלה לתת פרטיו ולתת תצהיר תומך בגרסתה. כך גם העיד הקונה בעצמו משנשאל על כך: "העו"ד ביקש שאני אבוא ויכלתי ולא יכלתי ואז היא אמרה לי שזה יעזור להם מאוד ולבסוף הגעתי"-עמ' 17. אומנם הקונה הכחיש את טענת התובעת לפיה הוא אמר כי הוא אינו מסכים לתת פרטיו, ואולם משהוברר כי בתחילת הדרך לא בדיוק שש לשתף פעולה עם התובעים, ולא מיהר להגיע לעורך דינם ולחתום על תצהיר-אזי-ניתן להבין את סירוב התובעת לתת פרטיו לחוקר. נוסיף כי מהשאלונים שהוצג לתובעים, ומתשובותיהם (שניתנו בחודש 12/06 ושהוגשו ע"י הנתבעת-נ/2, נ/4, נ/3, נ/1) עולה כי פרטיו המלאים של הקונה: שם מלא וכתובת, דווקא, נמסרו על ידיהם לנתבעת-ראה תשובות לשאלות: 5 ב' ו-ג'. 17. לסיכום האמור לעיל יש לקבוע כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם, להוכיח כי התאונה ארעה במהלך נסיעה למטרות סחר רכב. משמעות התנאי הנוסף: "הרכב אינו בבעלות בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם". 18. טוען ב"כ הנתבעת כי משלא הוכח ע"י התובעת שהאופנוע לא היה בבעלות בית העסק-אין תחולה לפוליסה. 19. על מנת להכריע בשאלה זו, אניח לטובת הנתבעת, כי התובעים לא הוכיחו שהאופנוע לא היה בבעלות בעל הפוליסה-אביה של התובעת ו/או בבעלות התובעת, ואף אניח שיותר מסתבר (מעדות התובעת בצירוף המסמכים שהוגשו) כי האופנוע נרכש ע"י אביה של התובעת מאת המוכר, זמן מה לפני התאונה, לצורך מכירתו-כלומר הוא נרכש והפך להיות חלק מכלי הרכב הבאים ויוצאים בעסקה של "אבנוע סנטר"-ראה בהקשר זה עדותה של התובעת בעמ' 6. 20. ברם, גם לאחר שהנחתי את ההנחות האמורות לעיל, אני סבורה כי פרשנות נכונה של הפוליסה, צריכה להביא למסקנה לפיה קיים, בנסיבות, כיסוי ביטוחי כפי שאפרט: 21. פוליסת ביטוח סחר רכב, הינה מיוחדת, בכך שהיא מאפשרת למי, ששמו פורט בפוליסה, לנהוג, במסגרת ולצורך עבודתו, בכלי רכב שונים הנכנסים אל המאגר העסקי ויוצאים ממנו, מבלי שיהיה תלוי בקיומו של ביטוח חובה אחר בתוקף המכסה את השימוש בכלי הרכב המסויים. פוליסה זו זכתה לשם פוליסה "צמודת נהג", מאחר והיא אינה מתייחסת לכלי רכב מסויים. ראה בענין זה האמור בע"א 4688/02 חזי כהן נ' מגדל, : "הצורך שעליו באה פוליסה כזאת לענות הוא צורך עסקי בלבד, שענינו מניעת התקורה והעלות הכרוכות בהשבתתם התכופה של כלי רכב במאגר העסקי עד לבדיקת ביטוחם ולהשלמתו במידת הצורך". 22. פוליסת ביטוח היא חוזה, וככזו כפופה לכללי הפרשנות הרגילים של חוזים. ראה בענין זה: ע"א 15/86 חיצוב נ' מנורה פ"ד מב(4) 666, י. אליאס, דיני ביטוח-חלק א', התשס"ב-2002, עמ' 33-40, ששון, דיני ביטוח, מהד' 2 עמ' 35. ככל חוזה יש לפרשה תחילה על פי תכליתה הסוביקטיבית-דהיינו-אומד דעת הצדדים. אם לא ניתן יהיה לגלות תכליתה הסוביקטיבית, אזי, יש לפרשה לפי תכליתה האוביקטיבית-דהיינו-התכלית שצדדים סבירים והוגנים היו מבקשים להגשים באמצעות החוזה (ראה בענין זה: א. ברק, פרשנות במשפט כרך רביעי, תשס"א 2001 בעמ' 442). מאחר ופוליסת הביטוח הינה סטנדרטית ולא הובאו כל ראיות בדבר מו"מ שהתקיים בין הצדדים בטרם הוצאה הפוליסה-לא ניתן להתחקות אחר התכלית הסוביקטיבית המשותפת של הצדדים, אם כי לטעמי כן ברור כיצד הבינה התובעת את היקף הכיסוי הביטוחי שניתן לה במסגרת ביטוח סחר רכב: משנחקרה ארוכות בדבר השאלה האם האופנוע נמכר למוסך לצורך מכירתו לאחר, או שמא הושאר במוסך ע"י הבעלים (גם כן לצורך מכירתו), ענתה פעמים רבות: "או שקנינו אותו או שהשארנו אותו למכירה"-עמ' 7, וכן משנשאלה מדוע לא הביאה רישומים מדויקים על מנת לברר שאלה זו, ענתה: "זה לא משנה אם זה היה שלנו או לא שלנו. אני חשבתי שזה לא רלבנטי ולכן לא בדקתי"-עמ' 7). מכאן שברור כי התובעת הבינה שהביטוח שהוצא מכסה את השימוש שהיא עושה בכלי הרכב שבעסק, בין אם נקנה ע"י המוסך, ובין אם הושאר ע"י הבעלים לצורך מכירה. 23. באשר לתכלית האוביקטיבית - שהינה - זו שצדדים סבירים והוגנים היו מבקשים להגשים באמצעותה, אזי, משמטרתה הבסיסית של פוליסת סחר רכב היא לאפשר לעוסק בסחר רכב, לנהוג בכל כלי רכב הנכנס למאגר העסקי שלו, אין נפקא מינה אם הרכב נכנס למאגר העסקי בדרך של: השארתו במקום ע"י הבעלים, לצורך מכירתו ע"י בית העסק (כדוגמת עסקת תווך), לבין מכירתו ע"י הבעלים לבית העסק, דהיינו, קבלת תשלום תמורתו, מתוך כוונה שלאחר מכן ימכר ע"י בית העסק (זאת מבלי להעביר הרישום במשרד הרישוי-כפי שהעידה התובעת: "ש. יש אפשרות שאתם רוכשים את הרכב ולא מעבירים בעלות כדי שלא תהיה יד נוספת במשרד הרישוי ? ת. ברור. אני מעמידה אותו למכירה. אני רושמת אותו רק ביומן ומתי שהוא על הכביש אני מעבירה בעלות"-ראה בעמ' 9). במקרה הנדון גם הוברר כי הבעלות ברכב לא עברה במשרד הרישוי על שם התובעת ו/או אביה, גם אם הרכב נקנה על ידם (ראה תדפיס משרד הרישוי שהוגש). 24. הפרשנות הנכונה שניתן להציע, לטעמי, לפי התכלית האובייקטיבית, של התנאי לפיו "הרכבים אינם בבעלות בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם" היא כי הפוליסה לא מכסה שימוש ברכבים שנמצאים בשימוש פרטי של בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם, ושהם בבעלותם. ביטוח סחר רכב יכסה את הרכבים השייכים למאגר העסקי של המוסך (דהיינו: רכבים שנמצאים במקום לזמן קצוב, ושהגיעו לעסק לצורך תיקונם ו/או מכירתם), וזאת בין אם מבחינה קניינית נרכשו מהמוכר ע"י בעל המוסך, ובין אם הושארו במקום ע"י בעליהם. כל פירוש אחר הקובע כי אין כיסוי ביטוחי לרכבים המגיעים למאגר העסקי ונרכשים ע"י בעל המוסך, מרוקן מתוכן את מטרתו של ביטוח "סחר רכב". אוסיף עוד כי הפרשנות האמורה לעיל אף עולה בקנה אחד עם דוקטרינת הציפיות הסבירה של המבוטח (ראה לענין דוקטרינה זו רע"א 3128/94 בית כנסת רמת חן נ' סהר). 25. בית המשפט העליון נתן דעתו בענין אחר הקשור לפרשנות ביטוח "סחר רכב", ואולם יש באמור בפסק הדין כדי להשליך גם על המקרה דנן. בענין חזי כהן נ' מגדל (הוזכר לעיל) נדונה פרשנות פוליסת סחר רכב שהורחבה "למטרות חברתיות ופרטיות" ועלתה השאלה האם ההרחבה מכסה נהיגה למטרות חברתיות ופרטיות רק בכלי רכב שהגיעו לידי הנוהג למטרת סחר במסגרת עסקי המוסך, או שמא מכסה ההרחבה גם את נהיגתו בכלי רכב פרטיים שאינם קשורים לעסק. תשובת בית המשפט העליון היתה כי לאור תכליתה האוביקטיבית של הפוליסה, שנועדה לבטח "סחר מכוניות", אין לפרש את התוספת של "מטרות חברתיות ופרטיות" במנותק מתכלית זו, ומכאן שיש לפרשה כתכלית פרטית הנלוות למטרת הסחר, ולא לתכלית פרטית עצמאית-דהיינו-לגבי כלי רכב המצויים במאגר העסקי של המוסך ושהגיעו אליו למטרות סחר-מורחב השימוש כך שהוא כולל גם מטרות חברתיות ופרטיות של הנהג הנקוב בפוליסה. וכך גם בעניננו: הפרשנות הראויה ל-"..רכבים שאינם בבעלות בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם" תעשה לאור מטרת הפוליסה המיוחדת של ביטוח סחר מכוניות, המצויות במאגר העסקי של המוסך. רכבים שנמצאים בבעלות בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם, אינם חוסים תחת הביטוח, כל עוד מדובר ברכבם הפרטי שאינו קשור למאגר העסקי של המוסך. רכבים השיכים למאגר העסקי מבוטחים גם אם נקנו ע"י המוסך, והם בבעלות "זמנית" שלו, עד למכירתם. 26. סוף דבר-הפוליסה תקפה והיא מכסה את ארוע התאונה. אין צו להוצאות - אין מקום, בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לפסוק הוצאות לאחר החלטה בענין החבות, אלא בסוף ההליך כולו (ראה בענין זה: בר"ע 289/01 (מחוזי נצרת) הכשרת הישוב נ' שירחאן, כב' הנש' אברמוביץ). אוסיף עוד כי אין ספק שהדיון בשאלת החבות בתיק זה היה מוצדק והגיוני, נוכח נסיבות המקרה. 27. ב"כ התובעת יודיע בתוך 7 ימים האם הוא עומד על הבקשה למינוי מומחה רפואי לתובעת, ובהתאם להודעתו תשלח לצדדים החלטה. ביטוח סחרביטוח אופנועאופנוע