רקע 1. בפני תביעה לפיצויים בשל תאונת דרכים בה נפגע התובע לטענתו, ביום 11.12.95 בהיותו הולך רגל בעיר חברון. לטענת התובע הוא נפגע מרכב מסוג פיג'ו 505 (להלן- הרכב) בו נהג המנוח (להלן - הנהג או הנתבע מס' 1). 2. הנתבעת 2 שהנה המבטחת של הרכב (להלן - הנתבעת), מכחישה את קיום התאונה וטוענת כי התובע נפגע ממלגזה במפעל לניילון בו עבד, וכי גרסתו לפיה נפגע מהרכב הנה גרסה שקרית שנועדה להוצאת תגמולי ביטוח במרמה. 3. התובע הגיש תביעתו גם כנגד קרנית (הנתבעת 3) ואלסנדוק - קרן לנפגעי תאונות דרכים (הנתבעת 4), זאת, לטענתו, למקרה ותביעתו כנגד הנתבעת 2 תידחה. 4. בהתאם להחלטה מיום 11.7.00 הדיון בתיק פוצל כך שתחילה תידון שאלת אחריות הנתבעות לנזקי התובע. אציין כי הנתבעת אינה כופרת בכך שביטחה את הרכב, היא גם אינה טוענת להפרת תנאי הפוליסה. משכך, השאלה היחידה העומדת להכרעה בהחלטה זו הנה האם התובע אכן נפגע בתאונת דרכים על-ידי הרכב, כפי שנטען על ידו. ניתוח הראיות 5. פגיעתו של התובע אינה שנויה במחלוקת והצדדים מסכימים כי ביום 11.12.95 התובע הובהל לבית החולים אלאהלי עם פגיעות קשות בכל חלקי גופו, אושפז לזמן ממושך בבתי חולים שונים ורגלו נקטעה מעל הברך. טענת הנתבעת הנה כאמור כי פגיעות אלו לא נגרמו כתוצאה מפגיעת הרכב אלא כתוצאה מפגיעת מלגזה שלא היתה מבוטחת על ידה. 6. לתמיכה בטענתו כי נפגע על-ידי הרכב, העיד התובע בעצמו וכן העידו מטעמו שמונה עדים שונים. עדות התובע 7. התובע פרט בתצהיר עדותו הראשית: "הנני מצהיר כי ביום 11.12.95 הייתי הולך רגל בכביש ואדי אלהריה חברון, ולפתע פתאום, רכב פיג'ו 505 ומספר רישויו 33-176-35 הנהוג בידי סמיר אסעד צאלחי במהירות מופרזת פגע בי קשות בחלקי גופי השונים ובמיוחד ברגלי הימנית שנקטעה כתוצאה ישירה מהתאונה נשוא התביעה בתיק זה" (סעיף 4 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע). מחקירתו הנגדית של התובע עולה תמונה דומה: "ש. איך קרתה התאונה לפי טענתך. מה קרה? ת. הייתי בחזרה ממגרש כדורגל, מקום ששיחקתי. בדרכי חזרה הגיע הנהג סמיר סאלחי, הוא נסע במהירות ופגע בי" (עמ' 4 לפרוטוקול). וכן: "ש. ...אתה נפגעת בזמן שהיית על מזלג של מלגזה ונפלת והמזלג עלה על הרגל שלך, ונהג את המלגזה אותו סמיר. ת. זה לא נכון" (עמ' 7 לפרוטוקול). יצוין כי התובע טען בחקירתו הנגדית כי עזב את בית הספר בכיתה ו' אולם, הכחיש כי עזב את בית הספר על מנת לעבוד (עמ' 4 לפרוטוקול). 8. הנתבעת 2 טוענת כי יש לדחות את עדותו של התובע. לטענתה, תשובותיו של התובע היו מתחמקות והוא ניסה להרחיק עצמו ככל האפשר מן המפעל בו לטענתה, ארעה התאונה. כך למשל, התובע טען כי הוא אינו יודע איזה מפעל יש לבן דודו ולא יודע בבעלות מי הרכב אשר פגע בו. התחמקות נוספת של התובע מוצאת הנתבעת בכך שכשנשאל עם מי שיחק כדורגל בטרם נפגע, טען כי לא הכיר את הילדים עמם שיחק. טענה נוספת בפי הנתבעת הנה כי התובע סתר עצמו באשר לנסיבות התאונה, בראשית חקירתו הנגדית הוא טען כי היה בדרכו חזרה ממגרש כדורגל ואילו בהמשך עדותו טען כי שב מביקור אצל אחיו בסופרמרקט. אינני מוצא בטענות אלו ממש. גרסתו של התובע באשר לנסיבות התאונה הנה עקבית וקוהרנטית ולא נתגלו סתירות בעדותו. מרבית השאלות אשר לגביהן טענה הנתבעת כי התובע התחמק מלהשיב עליהן, אינן נוגעות כלל לנסיבות התאונה ולא ניתן לומר כי אי מתן תשובות לגביהן פוגע בגרסת התובע באופן ממשי. באשר לסתירה בנוגע לנסיבות התאונה הרי שמדובר בסתירה מדומה. התובע נשאל בחקירתו האם עבד במפעל של בן דודו והשיב כי עבד אצל אחיו בסופרמרקט: "ש. הוא [בן דודו של התובע] אומר, שאתה היית עובד במפעל של חליל. ת. לא נכון. הייתי אצל אח שלי בסופרמרקט" (עמ' 6 לפרוטוקול). האמירה "הייתי אצל אח שלי בסופרמרקט" (עמ' 6). אינה מתייחסת למיקומו של התובע עובר לתאונה, אלא מתייחסת לשאלה היכן "היית עובד" באופן כללי. על כן, גם הסתירה היחידה אשר מצאה הנתבעת בעדות התובע - לאו סתירה היא. משכך, אני סבור שיש ליתן בעדותו של התובע אמון. הודעת הנהג 9. נהג הרכב נהרג מספר חודשים לאחר התאונה ועל כן לא העיד בבית המשפט. התובע הגיש כראיה את הודעתו של הנהג במשטרה שנגבתה על-ידי רס"מ יצחק תורג'מן (עד תביעה מס' 1) אשר שימש כחוקר במשטרת התנועה. בהודעה זו מפרט הנהג: "ביום שני בתאריך 11.12.95 בשעה 16:00, נהגתי ברכב פרטי מסוג פיג'ו 505 שמספרו 33-176-35 בכביש צר שרוחבו כ- 3 מ'. נסעתי בצד הימני של הכביש במהירות כ- 30 קמ"ש בשלב מסוים ראיתי ילד מצד שמאל רץ לכביש משמאל לימין. בלמתי בלימת חירום אך הילד החליק בגלל שהכביש היה רטוב והוא נפגע מדופן צד שמאל קידמי של הרכב". הואיל והודעה זו הוגשה באמצעות חוקר המשטרה אשר גבה אותה, מדובר בעדות שמיעה. בהקשר זה יכולה היתה לעלות השאלה האם הודעה זו יכולה לשמש כראיה לאמיתות תוכנה, וזאת כחריג לכלל האוסר עדות שמיעה המאפשר להגיש, בתנאים מסוימים, אמרות של נפטרים (ראה: ע"א 6/51 קירשנבאום נ' קרויניק, פ"ד ח' 562, 565; ע"א 601/68 ביידר נ' לוי, פ"ד כג(1) 594, 597; ע"א 642/87 הסתדרות אגודת ישראל נ' חברת חזקיהו בע"מ, פ"ד מד (1) 686; א' הרנון דיני ראיות חלק שני, תשל"ז-1977, 153-159; י' קדמי על הראיות, תשס"ד-2003, 500-502 (להלן - קדמי)). במקרה שלפנינו שאלה זו אינה מתעוררת, שכן הנתבעות לא התנגדו להגשת ההודעה. גם כך, יש מקום לבחון את משקלה הראייתי של ההודעה (ראה: ע"פ 6251/94 בן-ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 45, 76; ע"פ 595/79 אלקורד נ' מדינת ישראל, פ"ד לד (3) 35; ע"פ 566/89 מרציאנו נ' מדינת ישראל, פ"ד מו (4) 539, 549; קדמי, בעמ' 486). בעניין זה אני סבור שבהתחשב בעובדה שמוסר ההודעה - הנהג - לא העיד בבית המשפט ולא נחקר על גרסתו, משקלה של ההודעה נמוך. אביו של התובע - עדנאן חג'וג 10. מתצהיר עדותו הראשית של עדנאן חג'וג' (להלן- עדנאן) עולה כי הוא לא היה עד לתאונה, אולם, לטענתו, זיאד חסן סעאפין אשר היה עד לתאונה והבהיל את התובע לבית החולים, יצר עמו קשר טלפוני והודיע לו על האירוע. עדנאן הוסיף וציין בתצהירו כי לאחר האירוע הגיעו לביתו עבדאללה קיסי, מוסא אעמר ואסחאק צאלחי (עדי תביעה 6,7 ו 9) אשר ביקשו בשמו של הנהג לעשות "עטווה". לדבריו, אותם נכבדים מסרו לו כי הנהג הודה בכך שפגע בבנו ברכב הפיג'ו. גם בחקירתו הנגדית העיד עדנאן כי לא ראה את התאונה, אך בניגוד לדבריו בתצהיר, שם אמר כי נודע לו על התאונה מפי סעאפען, בעדותו העיד כי נודע לו על התאונה מאחד הילדים שהגיע לביתו והכחיש כי נודע לו על כך מסעאפין (עמ' 11-12 לפרוטוקול). בנוסף, העיד עדנאן כי בנו לא עבד במפעל הניילון בו נטען שנפגע (עמ' 14 לפרוטוקול). רובה ככולה של עדות עדנאן הנה עדות שמיעה. הנתבעת אמנם לא התנגדה למסירתה, חרף זאת, בהיותה עדות שמיעה, משקלה הראייתי נמוך. עד הראייה - זיאד סעאפין 11. בתצהיר עדותו הראשית מסר זיאד סעאפין (להלן- זיאד), כי היה עד ראייה לתאונה: "הנני מצהיר, כי ראיתי את התאונה במו עיני בעת התרחשותה, ואיך נפגע קשות הקטין מוחמד חגוג ברגלו שהתרסקה, בהיותו הולך רגל בכביש על-ידי רכבו של הנהג סמיר צאלחי, אשר נסע במהירות מופרזת, הפילו, והצמידו לקיר, כמובן, הייתי בקשר עין ישיר עם התאונה בהיותי יושב על המדרחוב בפני חנותי". זיאד הוסיף וציין בתצהירו כי מייד לאחר התאונה הבהיל את התובע לבית החולים באמצעות רכבו הפרטי וכשהגיע לבית החולים הודיע טלפונית להורי התובע על האירוע. בחקירתו הנגדית חזר זיאד על דבריו והעיד כי בעת האירוע הוא ישב בסמוך לדלת חנותו והבחין במכונית אשר פגעה בתובע ומייד לאחר מכן, הבהיל את התובע לבית החולים במכוניתו (עמ' 25 לפרוטוקול). עם זאת, בחקירתו הנגדית טען זיאד כי כשהגיע לבית החולים טלפן לבית התובע והודיע לקרובי התובע על האירוע, אך לא להוריו שלא היו בבית (שם), ובכך סותר את האמור בתצהירו בנקודה זו. גם זיאד ציין בעדותו כי התובע לא עבד באותה תקופה (עמ' 26 לפרוטוקול). 12. הנתבעת 2 טוענת כי אין לקבל את עדותו של זיאד אולם, הביסוס היחידי שמובא לכך בסיכומיה היא הסתירה באשר לשיחה הטלפונית, כאשר כאמור, בתצהיר עדותו הראשית, מסר זיאד כי הודיע על האירוע ל"הורי התובע" ואילו בעדותו אמר כי לא דיבר עם הוריו אלא עם קרוביו. אינני מוצא כי יש בסתירה זו כדי להפחית באופן משמעותי ממשקל גרסתו של זיאד. זיאד מסר גרסה מפורטת, הן בתצהירו והן בחקירתו הנגדית ולא נמצאו סתירות מהותיות בגרסתו. הסתירה עליה מצביעה הנתבעת אינה מהותית ואינה נוגעה ל"גרעין הקשה" של גירסת זיאד. בנסיבות אלו, יש ליתן לעדותו משקל רב במארג הראיות הכללי. אברהים צלאחי 13. אברהים צלאחי (להלן- אברהים) הנו אחיו של הנהג. מתצהיר עדותו הראשית עולה כי בשעת התאונה הוא היה בחנותו הסמוכה למקום האירוע. לדבריו, מספר אנשים הגיעו לחנותו ואמרו לו לצאת מחנותו ולבוא לזירת האירוע שכן אחיו פגע ברכבו בהולך רגל. לדברי אברהים, הוא יצא מחנותו והלך למקום האירוע שם צעק על אחיו אשר החל לבכות. תמונה דומה עולה גם מחקירתו הנגדית בה הסביר כי עבד בחנותו ומספר ילדים הגיעו לחנותו ומסרו לו שאחיו ביצע תאונה. אברהים העיד כי בהגיעו למקום התאונה הבחין במכונית הפיג'ו וראה את התובע שוכב על הרצפה. לדבריו, הוא ואחיו החלו לבכות ולאחר מכן התובע נלקח לבית החולים על-ידי זיאד. במהלך חקירתו הנגדית, הוצגה לאברהים הודעה עליה חתם בנוכחות חוקר מטעם הנתבעת 2 בה מסר לטענת הנתבעת, גרסה אחרת לאירוע. החוקר עצמו לא העיד בבית המשפט וההודעה הוגשה בהסכמת ב"כ התובע רק להוכחת חתימתו של אברהים על ההודעה (עמ' 46 לפרוטוקול). אברהים לא הכחיש בעדותו כי פגש בחוקר אך טען כי החוקר שאל אותו שאלות אך ורק לגבי מותו של אחיו שנהרג בתאונת מלגזה מספר חודשים לאחר התאונה נשוא התביעה דנן (עמ' 39, 47 לפרוטוקול). בנוסף, טען אברהים כי לא חתם על ההודעה אלא חתם על שני דפים ריקים לאחר שהחוקר אמר לו כי חתימתו דרושה על מנת לזכות בפיצוי בשל מות אחיו (עמ' 41, 47 לפרוטוקול). הנתבעת 2 טוענת כי יש לדחות את עדות אברהים נוכח גרסתו בהודעה, אולם טענה זו, מתעלמת מכך שההודעה הוגשה רק כדי להוכיח את חתימתו של אברהים עליה, דבר אשר אינו שנוי במחלוקת. הנתבעת לא העידה את החוקר אשר לטענתה גבה את ההודעה, ובנסיבות אלו, אין בידי הנתבעת גרסה נגדית הסותרת את טענתו של אברהים כי חתם על דפים ריקים, תוך הבטחה כי מדובר בהסדרת הפיצוי בגין מות אחיו וכי בדבריו לחוקר התייחס לתאונה בה נפגע אחיו ולא לתאונה בה נפגע התובע. משכך, יש ליתן משקל גם לעדות זו. לילה צאלחי 14. לילה צלאחי (להלן - לילה) הינה אשתו של הנהג המנוח. מעדותה עולה כי היא לא היתה עדה לתאונה אך שמעה עליה מבעלה. לטענתה, בעלה אמר לה כי הוא פגע בתובע באמצעות רכב הפיג'ו אותו שכר לדבריה מחליל אלחיח (עמ' 15-16 לפרוטוקול). לטענת לילה, בעת התאונה בעלה עבד כנהג ורק מאוחר יותר החל לעבוד במפעל לניילון שם מצא את מותו מספר חודשים לאחר התאונה נשוא התביעה דנן (עמ' 16 לפרוטוקול). מרבית עדותה של לילה הנה עדות שמיעה (אשר הנתבעות לא התנגדו לקבלתה), אשר משקלה הנו נמוך. בנוסף לכך, הנתבעת ניסתה לקעקע את העדות באמצעות הצגת הודעה שמסרה כביכול, לילה לחוקר מטעמה. אולם, גם באשר להודעה זו הנתבעת 2 לא העידה את החוקר אשר לטענתה גבה את ההודעה ובהתאם להתנגדות ב"כ התובע הודעה הוגשה רק לצורך זיהוי חתימתה של לילה על ההודעה (עמ' 18 לפרוטוקול). לילה לא הכחישה בעדותה כי פגשה בחוקר ושוחחה עמו, אולם, לטענתה, היא שוחחה עמו רק בנוגע למותו של בעלה ובמהלך שיחתם לא דובר כלל על התאונה שארעה לתובע וכל שאמרה לחוקר היה בנוגע לנסיבות מותו של בעלה בלבד (עמ' 19-21 לפרוטוקול). בנוסף, טענה לילה כי היא חתמה על ההודעה מבלי לקרוא כלל את תוכן הדברים שנרשמו על-ידי החוקר (עמ' 22 לפרוטוקול). בדומה לעדותו של אברהים, גם בנוגע לעדות זו, משלא העידה הנתבעת את החוקר אשר גבה את ההודעה לא ניתן להתייחס לדברים אשר נרשמו על גבי ההודעה אשר הוגשה כאמור רק לצורך הוכחת חתימתה של לילה, דבר אשר אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים. בנסיבות אלו, לא ניתן להתעלם מעדותה של לילה, אולם, מכל מקום, כפי שציינתי, מרבית עדותה הנה עדות שמיעה ומשקלה בנסיבות הענין הנו נמוך. עבדאללה קייסי מוסא אעמר ומוחמד גנאם 15. מעדותם של עבדאללה קייסי ומוסא אעמר עולה כי הם נתבקשו על-ידי הנהג ללכת למשפחת התובע ולבקש "עטווה" בשמו. לדבריהם, במסגרת זו נאמר להם על-ידי הנהג כי הוא פגע בתובע ברכב הפיג'ו. מוסא אעמר אף פירט בתצהיר עדותו הראשית כי חוקר מטעם הנתבעת הציע לשלם לו סך של 10,000 ש"ח באם יעיד כי התובע נפגע ממזלגה אך הוא סרב להצעה. אולם, בחקירתו הנגדית מסר גרסה שונה לפיה החוקר הציע לו סך של 50,000 ש"ח כדי שיימנע מלהעיד (עמ' 32 לפרוטוקול). 16. אין בעדויות אלו כדי לתמוך באופן ממשי בגרסת התובע. ככל שיש בעדויות כדי לבסס את קיומה של ה"עטווה", הרי שאין בכך בהכרח כדי ללמד כי התאונה אכן ארעה ברכב הפיג'ו. ככל שיש בעדויות כדי ללמד כי הנהג מסר לעדים אלו כי פגע בתובע ברכב הרי שמדובר בעדויות שמיעה ואף אם הנתבעת לא התנגדה אליהן הרי שמשקלן בנסיבות הענין הנו נמוך ויש בהן לחזק אך במעט את גרסת התובע. 17. הוא הדין בנוגע לעדותו של מוחמד גנאם אשר כל שהעיד הוא כי בני משפחתו סיפרו לו על התרחשותה של התאונה. גם עדות זו הנה עדות שמיעה אשר הנתבעת לא התנגדה לקבלתה, ומשקלה בנסיבות הענין נמוך. סיכום התשתית הראייתית 18. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפני באתי לכלל מסקנה כי במאזן ההסתברויות יש לקבל את גרסת התובע כי נפגע מרכב הפיג'ו. גרסת התובע נתמכת בראש ובראשונה בעדותו של התובע עצמו, אשר כפי שהובהר לעיל, נמצאה על-ידי מהימנה. תמיכה משמעותית בגרסת התובע יש למצוא בעדותו של עד הראייה זיאד אשר כפי שצוין לעיל, היתה עדות מפורטת מאוד ולא נמצאו בה סתירות מהותיות. חיזוק משמעותי נוסף לגרסת התובע יש למצוא גם בעדותו של אברהים אשר הגיע כאמור לזירת התאונה מספר דקות לאחר התרחשותה. גם הודעת הנהג, אשר כפי שנאמר לעיל, משקלה אינו גבוה, מחזקת את גרסת התובע במידת מה, וכן גם עדותם של אביו של התובע, לילה, עבדאללה קייסי, מוסא אעמר ומוחמד גנאם, אשר חרף היותן עדויות שמיעה שיש ליתן להן משקל נמוך, הן משתלבות במארג הכללי של הראיות ומחזקות במידת מה את גרסת התובע. 19. אל מול גרסת התובע, הנתבעת נמנעה מלהציג כל ראיה התומכת בגרסתה לפיה התובע לא נפגע על-ידי הרכב. לענין זה אציין כי ביום 11.7.00 ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. בהתאם להחלטה, על התובע היה להגיש את תצהירי עדותו הראשית בתוך 30 ימים ואילו על הנתבעות להגיש את תצהיריהן 30 ימים לאחר קבלת תצהירי התובע. ביום 27.9.00 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע אולם הנתבעת נמנעה מלהגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה. ביום 10.12.02 ניתנה לנתבעת הזדמנות נוספת ונקבע כי עליה להגיש את תצהירי עדותה הראשית בתוך 30 ימים אולם זו שוב לא מילאה אחר ההחלטה ונמנעה מלהגיש את תצהירי עדותה הראשית. רק ביום 20.3.03 הוגשה בקשה להגשת התצהירים ובהחלטה מיום 20.5.03 קבעתי כי: "לאור האיחור הרב בהגשת התצהירים, בהיעדר תצהיר התומך בבקשה ומסביר את פשר האיחור, בהתחשב בכך שחלק מהעדים כבר העידו ובהיעדר תגובה להתנגדות התובע והנתבעת 3, תוך התייחסות לשאלה האם הגשת התצהיר בשלב זה תפגע במהלך המשפט או תחייב העדה חוזרת של חלק מהעדים שהעידו, הבקשה נדחית". בקשה נוספת להגשת התצהירים נדחתה על-ידי בהחלטה מיום 25.9.03 מסיבות דומות. בנסיבות אלו, אין בנמצא כל גרסה נגדית לגרסת התובע אשר בהתאם לחומר הראיות הקיים נמצאה על-ידי מהימנה. אוסיף ואציין, למעלה מן הצורך, שבעדות החוקרים, אפילו נשמעה, לא היה, בכל מקרה, כדי להעמיד גרסה נגדית לגרסתו של התובע. אלא לכל היותר, היה בה כדי לערער את מהימנות גרסתם של לילה ואברהים בלבד (ראה: קדמי בעמ' 308 ובעמ' 1700 וכן ע"א 488/83 בן ציון צנעני נ' מאיר אגמון, פ"ד לח (4) 141, 148). 20. לאור כל האמור אני קובע כי התובע נפגע בתאונת דרכים על-ידי רכב מסוג פיג'ו 505 בעל מספר רישוי 33-176-35, בו נהג סמיר אסעד צאלחי ואשר היה מבוטח על-ידי הנתבעת 2. משכך, הנתבעים 1 ו 2 אחראים ביחד ולחוד, לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. התביעה כנגד קרנית ואלסנדוק 21. לאור התוצאה אליה הגעתי יש לדחות את התביעה כנגד נתבעות 3 ו 4. עם זאת אציין כי לא היה מקום להגשת התביעה כנגד נתבעות אלו מלכתחילה. ביחס לנתבעות אלו טוען התובע בסיכומיו כי אלו אחראיות לפצותו "במקרה של העדר כסוי ביטוחי לרכב ו/או במקרה של הסעה בשכר ו/או במקרה של הפרת תנאי הפוליסה". טענה דומה נטענה על ידו בכתב התביעה. דא עקא, כי הנתבעת 2 כלל לא טענה כי אין כיסוי ביטוחי לרכב או כי תנאי הפוליסה הופרו וטענתה היחידה היתה כי התובע כלל לא נפגע על-ידי הרכב. 22. לאור האמור אני קובע, שהנתבעים 1 ו-2 אחראים ביחד ולחוד, לפצות את התובע על הנזקים שנגרמו לו בגין התאונה. התביעה נגד הנתבעות 3 ו-4 נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעות 3 ו-4 וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ, לכל אחת מהנתבעות 3 ו-4. נקבע לקדם משפט לעניין הנזק ליום 1.1.06, שעה 8:30. ניתן היום, י' בכסלו תשס"ו (11 בדצמבר 2005), בהעדר. המזכירות תמציא העתק פסק הדין החלקי וההחלטה לבאי-כוח הצדדים. י' עדיאל, שופט דריסהמשפט תעבורההולך רגלתאונת דרכים