להלן פסק דין בנושא נכות תפקודית בעקבות תאונת דרכים: מבוא 1. זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). 2. התובע, יליד 25.7.80, הגיש בתיק זה תביעה בגין שלוש תאונות דרכים: האחת, מיום 7.7.96 (להלן: "התאונה הראשונה"); השניה, המשמעותית מכולן, מיום 3.1.97 (להלן: "התאונה השניה" או "התאונה") והשלישית מיום 8.4.98 (להלן: "התאונה השלישית"). באשר לתאונה הראשונה הושג הסדר פשרה בין התובע ל"קרנית". 3. הנתבעות שנותרו בתיק (נתבעות 2, 4 בנוגע לתאונה השניה; נתבעות 3, 4 בנוגע לתאונה השלישית) מודות באירועי התאונות, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק. נכות רפואית 4. בתיק זה מונו מומחים בתחום האורטופדי (דר' ברוך עמרמי) ובתחום הכירורגיה הפלסטית (דר' שריה כהנוביץ, שמונה לאחר פטירתו של פרופ' חגי צור ז"ל). דר' עמרמי חיווה דעתו כדלקמן: "מדובר בגבר בן 23 שנפגע בשלוש תאונות דרכים בין 1996 - 1998. בתאונה הראשונה נחבל בברכו הימנית ללא כל ממצאי חסר תפקודי בדיקתו בחדר המיון. בתאונה השניה נפגע בחבלת מעיכה בכף רגלו הימנית. עקב חסר עור נרחב בחלק הפנימי של כף הרגל והקרסול עבר גם הטרייה והשתלת עור מוצלחת. בתאונה השלישית נפגע בתאונת פנים-אחור. בחדר המיון דווח על חבלת ראש מהשמשה הקדמית לא אבוד הכרה. הבדיקה הגופנית לא הדגימה חסר נוירולוגי או סימני חבלה חיצוניים. כיום מתלונן על כאבים לפעמים בברכו הימנית אם כי מסוגל לפעילות פיזית וספורטיבית מוגבלת. מתלונן על כאבים והגבלה בכף רגלו הימנית. בבדיקתו התרשמתי מתפקוד מלא לחלוטין בכל הנוגע לברכו הימנית ולכן כתוצאה מהתאונה הראשונה ב 7.7.96 לא נותרה לנבדק כל נכות צמיתה בתחום האורתופדי. אשר לתאונה השניה ב 3.1.97... מהבחינה האורתופדית התרשמתי מהגבלה קלה בתנועות קרסול ימין ובצלומי הרנטגן ממצא מינימלי של אי סדירות קלה במשטח המדיאלי של עצם הנביקולר לאחר שבר תלישה שהתחבר גרמית. בגין הגבלה זו יש לזכותו ב 5% נכות לפי סעיף 48 (3)א' בחציו. אשר לתאונה השלישית מיום 8.4.98 לא התרשמתי מכל חסר תפקודי או נוירולוגי פריפרי ומרכזי". 5. דר' כהנוביץ חיווה דעתו בדבר קיומה של נכות בתחום הכירורגיה הפלסטית בגין התאונה השניה. מסקנותיו היו כדלקמן: "המדובר בבחור שהיה מעורב לפני שמונה שנים, כרוכב אופנוע, בתאונת דרכים, בה נגרמו פצעי שפשוף באזורי גוף שונים, שהעמוק ביניהם בגב הרגל הימנית, שהביא לחסר עור בעובי מלא, שהצריך השתלת עור, שנלקח מהירך הימנית. בעקבות התאונה והתערבות הניתוחית שנלוותה, סובל מצלקות בירך הימנית ובגב הרגל הימנית. בהערכת נכות בגין צלקת נתייחס לשני פני הבעיה: הפן האסתטי והפן התפקודי. הפן האסתטי: לשי צלקת בירך הימנית ובגב הרגל הימנית. הצלקת בירך הימנית באה מתרומת עור לגב הרגל. הצלקת עדינה, אינה רגישה למגע, עם שינוי גוון ותשעורת קלים. שונה ממנה הצלקת בגב הרגל הימנית. בגלל עומק הפצע ובגלל דלות הרקמה התת-עורית באזור זה, צלקת העור המושתל דבוקה לרקמות שמתחתיה, עם אזור מוגבל של ירידה מסוימת בתחושה, ואזור אחר של רגישות למגע. הצלקות בירך ובגב הרגל מתאימות להגדרה - 'צלקות בגוף, מכאיבות או מכערות', המעניקה לפי סעיף 75 (1) ב'... - 10%נכות. הפן התפקודי: הצלקת שבגב הרגל הימנית דבוקה לרקמות שמתחתיה, רגישה מהרגיל לפגיעה מכנית, עם אזור מוגבל של ירידה בתחושה, ואזור מוגבל של רגישות למגע. פגימות אלה מביאות לנכות תפקודית של 5%, הנכללת בנכות שנקצבה קודם" (ההדגשות במקור - א.ז.). 6. המומחים לא נקראו לחקירה נגדית על חוות הדעת. נותרנו, לפיכך, עם נכות אורטופדית בשיעור של 5% ועם נכות פלסטית של 10%, שתיהן בגין הפגיעה בכף רגל ימין, בתאונה השניה. בסך הכל, נכות רפואית משוקללת של 14.5%. ההשלכות התפקודיות הן עניין לבירור נפרד, על בסיס הראיות. "נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות 7. כידוע, "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע. כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800 (1995)). בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו. כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, נז', 717 (2000)). בענייננו, מדובר בבחור צעיר, שנפגע בתאונה השניה בהיותו כבן 16 וחצי, לפני כעשר שנים וחצי. חלוף הזמן וקורותיו של התובע מאז התאונה ועד היום יכולים לתת פרספקטיבה מהימנה וארוכת טווח בדבר השלכות התאונה. פגיעה בשכר/בכושר ההשתכרות 8. התובע, ייאמר לזכותו, התגלה כבחור רב פעלים. חרף התאונה, סווג התובע כבעל פרופיל 97 וגוייס לשירות קרבי מלא ביחידה קרבית מובחרת (יחידת "עוקץ", יחידת הכלבנות המבצעית בצה"ל, בפלגת "מרדפים"). הפעילות כללה, בין היתר, כוננות ופעילות לאורך הגבול, כולל טיפול בחדירות (עדותו בעמ' 13 - 14 לפרוטוקול). בזמנו החופשי בסופי שבוע עסק לעיתים בהתקנת תפאורה באולמות אירועים (מוצג א' לתיק מוצגי הנתבעות). כארבעה חודשים לאחר שחרורו מצה"ל גוייס התובע לשב"כ. הוא עבר קורס מאבטחים, קורס בעל היבטים פיזיים כמובן, לרבות אימוני ירי, כושר וקרבות מגע; זהו קורס הנחשב ליוקרתי, ולא כל אחד מסיימו בהצלחה (עמ' 16 - 17 לפרוטוקול). חלומו של התובע היה לעסוק בפעילות קרבית ומבצעית; ברור כי שירותו בצה"ל ובשב"כ ממילא לא היו מאפשרים לו להמשיך ולשחק כדורגל, כפי שעה בצעירותו לפני הצבא; דומה כי התובע עצמו מודה בכך שלא תתכן קריירה מקצועית של כדורגלן בד בבד עם העיסוקים הנ"ל (עמ' 17 לפרוטוקול). מכל מקום, כהצהרותיו של התובע עצמו בפני גורמי הרפואה בצה"ל: "אינו מוגבל, שחקן כדורגל" (תשובת רופא מומחה מיום 26.10.97, תיק מוצגי הנתבעות); "ספורטאי... שחקן הרכב קבוצת כדורגל. שלל כל מגבלה בפעילות גופנית" (מסמך מקרפ"ר מיום 26.11.97, תיק מוצגי התובע); "שולל פגיעה אורתופדית" (מכתב הפנייה לרופא מומחה מיום 29.11.98, תיק מוצגי התובע), לו רצה יכול היה להמשיך ולשחק כדורגל, אלא שבחר בקריירה הקרבית-מבצעית. 9. במהלך המשפט התברר, כי התובע יועד לתפקיד של מאבטח מטוסים ובסיסים, ושרת בתפקיד זה ברצף עד יום 30.1.05. הוא שרת בקהיר, רומא, צ'כיה וגרמניה, בשכר מלא, עבר מבחני כושר תקופתיים וביצע אימונים שונים. עד לחודש מאי 2006 שימש כמאבטח ברשות שדות התעופה ואז נקלט בחזרה כעובד שב"כ (עמ' 16 - 18 לפרוטוקול). בתיק מוצגי הנתבעות נכלל מסמך בדיקת כושר ובריאות מיום 8.1.02, שלפיו התובע "בעל כושר גופני טוב מאוד", והוא "כשיר לכל פעולה גופנית ללא כל מגבלה". 10. התמונה המתקבלת ברורה - נכון להיום, כעשור לאחר התאונה, אין היא משפיעה כהוא זה על תפקודו הפיזי המרשים של התובע ועל כושר השתכרותו. התובע אף לומד לימודי משפטים, ואם יבחר לשנות מסלול ולעבוד בתחום זה, בעליל תחום שבו הדרישות הפיזיות פחותות עשרות מונים, קל וחומר שלא תהיה לתאונה כל השלכה. 11. שקלתי אם לדחות את תביעתו של התובע בראש נזק זה (כמו גם בעניין הטענה לאובדן זכויות סוציאליות) באופן מוחלט. חישוביו וטיעוניו בהקשר זה, הן בתחשיב הנזק והן בסיכומים, מופרכים ותלושים לחלוטין, כאילו נלקחו הם מתיק אחר. החלטתי לבסוף, בהתחשב בנכות הרפואית שבכל זאת נקבעה, ומתוך הנחה, אולי תיאורטית וספקולטיבית גרידא, שבעתיד הרחוק תהיה לפגיעה השפעה כלשהי, לפסוק לתובע סכום גלובלי כולל לעתיד. אני מעמידו על סך של 40,000 ₪. כאב וסבל 12. אני פוסק לתובע בגין התאונה השניה, בהתחשב באחוזי הנכות (14.5%) ובשנים עשר (!) ימי אשפוז, פיצוי של 38,000 ש"ח נכון להיום (במעוגל). בתאונה השלישית ספג התובע חבטה בראשו, וסבל תקופת מה מכאבי ראש. אני מעמיד את הפיצוי בגינה על סך של 5,000 ₪ (נכון להיום). הוצאות שונות ועזרה לעבר ולעתיד 13. עיקר ההוצאות נגרמו בגין התאונה השניה ובסמוך לאחריה, שעה שנזקק לעזרה רבה מצד אמו, עזרה בשיעורים, בנסיעות וכיוצ"ב. עם זאת, טענה זו לא נתמכה בראיות של ממש. כך גם לגבי הוצאות רפואיות (הטיפול שהזכיר דר' כהנוביץ לא בוצע כלל). גם כאן, בהתחשב בתפקודו של התובע, הסכומים שפורטו על ידו הנם דמיוניים. אני פוסק בראש נזק זה, על דרך האומדן, סכום גלובלי של 5,000 ₪ (נכון להיום). לסיכום 14. אני מחייב את הנתבעות 2, 4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 83,000 ₪, בגין התאונה השניה, ואת הנתבעות 3, 4, ביחד ולחוד, בסך של 5,000 ₪, בגין התאונה השלישית. לסכומים יצטרף שכ"ט עו"ד של 13% + מע"מ. החזר/תשלום אגרה - לפי תקנה 5 (ב) (5) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז - 2007 (באופן יחסי לחיובים הנ"ל). היה ולא ישולם הסכום תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד ליום התשלום בפועל. נכות תפקודיתנכותתאונת דרכים