תסמונת rsd ביטוח לאומי 1. בפני בקשה להבאת ראיות, לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). הבקשה הוגשה על-ידי איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' (להלן: "המבקשים") כנגד המשיב. העובדות הצריכות לעניין 2. המשיב נפגע בתאונת-דרכים ביום 22/9/03 במהלך עבודתו. התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת-עבודה, ולמשיב נקבעו 44% נכות משוקללת, כאשר 30% נכות נקבעו בשל נכות אורטופדית, בהתאם לסעיף 35(1)ד' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי-עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות") ו- 20% נכות נקבעו בתחום הפסיכיאטריה. כמו-כן הופעלה תקנה 15 במחציתה. טענות המבקשים 3. המבקשים מלינים על קביעת הנכות בתחום האורטופדי בשל תסמונת R.S.D, ולטענתם, תסמונת R.S.D כוללת מעצם טיבה הן תסמינים אורטופדיים והן תסמינים נוירולוגיים, והיות וד"ר גלזר, המומחה בתחום הנוירולוגיה מטעם המוסד לביטוח לאומי קבע, כי המשיב אינו סובל מהפרעה כלשהי בתחום הנוירולוגי, כי אז קביעת הנכות בשיעור של 30%, בשל קיומה הלכאורי של תסמונת R.S.D, עומדת בסתירה לקביעתו של ד"ר גלזר - המומחה בתחום הנוירולוגיה. משכך, עותרים המבקשים למנות מומחה מטעם בית המשפט, "אשר יכריע בין קביעת הנוירולוג לבין קביעת האורטופד מטעם המ.ל.ל. ויקבע את שיעור נכותו של התובע". טענות המשיב 4. המשיב מתנגד למבוקש מכל וכל, ומפנה לפסיקה הקיימת בשאלה זו, תוך הבהרה, כי קביעת הנכות נעשתה לאחר בדיקת המשיב, הן על-ידי אורטופד והן על-ידי נוירולוג, ולאחר ביצוע בדיקות עזר, ואין להתערב בממצאיה. דיון 5. סעיף 6ב' לחוק מאפשר הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי "אם שוכנע (בית המשפט - ד' ג') שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". הפסיקה מבחינה בין שני סוגים עיקריים של "טעמים מיוחדים", אשר עשויים להצדיק מתן רשות כזאת: א. טעמים משפטיים - אם נראה שההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי; ב. טעמים עובדתיים כבדי-משקל - כגון, אם חל שינוי לטובה או לרעה במצבו של התובע, או שבפני הוועדה לא היו עובדות רלבנטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של התובע לפני התאונה. 6. השלבים הדיוניים לבירור הבקשה הם כדלקמן: א. בית המשפט קובע האם יש להתיר הבאת ראיות לסתור; ב. באם מחליט בית המשפט בחיוב, ישקול בית המשפט האם יש בראיות שהובאו כדי לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי ; ג. אם נסתרה קביעת המוסד לביטוח לאומי, יש לבדוק מהי דרגת הנכות הנכונה, וזאת באמצעות מינוי מומחה על-ידי בית המשפט. (ע"א 863/93 התעשיה האוירית לישראל בע"מ ואח' נ' קמחי ואח', פ"ד מז(4) 815, 821). כמו-כן הובהר, כי: "אכן, קיומם של כל שלושת שלבים כאמור הינו לעתים עיוני בלבד. אותן ראיות ישמשו לא אחת, אם גם לא בהכרח, הן כדי לשכנע את בית המשפט בכך שיש להתיר הבאת ראיות לסתור והן שהראיות נסתרו" (ע"א 863/93, שם בעמ' 821). מן הכלל אל הפרט 7. מבדיקת טענותיהם של המבקשים עולה, כי הם מתקשים להשלים עם קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, משום שלטענתם קביעת נכות בשל קיומה של תסמונת R.S.D איננה אפשרית ללא סימני תחלואה נוירולוגית, והם מתבססים בטענתם על ציטוטים מאתר האינטרנט הקרוי "רעות - מרכז רפואי". אין בידי להעתר לבקשה, ואבאר. ראש וראשונה יובהר, כי מטיעוני המבקשים ברור כי הם אינם מלינים על טעות משפטית בקביעת הנכות. טענתם הינה למעשה, כי שגתה הוועדה הרפואית כאשר קבעה, כי לתובע 30% נכות בגין תסמונת R.S.D, משום שתסמיניו של התובע הם במישור האורטופדי בלבד, והוא חסר סימני תחלואה נוירולוגית, אלא שאינני רואה את הדברים עין בעין עם המבקשים. מהמסמכים שצורפו לבקשה עולה, כי בתאריך 17/2/04 נקבעו לתובע 30% נכות זמנית לפי תקנה 48(3)ג בגין "קשיון לא נוח". כמו-כן ביקשה הוועדה לקבל חוות-דעת נוירולוגית בהתייחס לתסמיני R.S.D. ללמדך, כי הממצאים החלקיים האורטופדיים שנמצאו אצל התובע הצביעו, לכאורה, על קיומה של תסמונת R.S.D, ונקבע במפורש כי מדובר ב"מצב לאחר חבלת מעיכה בכף רגל שמ' עם שבר ללא תזוזה בבסיס מטלרזוס. R.S.D של שוק ציסטלית וכף רגל" וההערכה שהתבקשה על-ידי הוועדה היתה "חוו"ד נוירולוגית, הערכה נוספת לגבי R.S.D". מהאמור עולה, כי כבר בזמן הקניית הנכות הזמנית קבעה הוועדה קיומה של תסמונת R.S.D, וחוות הדעת שהתבקשה היתה "נוספת" להתרשמות האורטופדים בדבר קיומה של תסמונת R.S.D. חוות הדעת הנוירולוגית "הנוספת" ניתנה על-ידי הנוירולוג ד"ר גלזר, אשר קבע כי "לא נמצא כל חוסר היקפי או מרכזי" וביקש לבצע בדיקת EMG גפיים תחתונות לצורך השלמת חוות-דעתו. ואכן, לאחר ביצוע בדיקת EMG שהיתה תקינה, קבע ד"ר גלזר, כי "לא נותרה נכות נוירולוגית בגין התאונה מיום 22/9/03". ודוק: ד"ר גלזר לא התייחס לקיומה או אי-קיומה של תסמונת R.S.D. הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי אישרה את ממצאיו של ד"ר גלזר, חזרה על הקביעה כי לא נותרה לתובע נכות נוירולוגית בגין התאונה נשוא כתב התביעה, וביום 30/11/04 קבעה הוועדה את נכותו של התובע בשיעור של 30% לצמיתות, בגין ממצאים המתאימים לתסמונת R.S.D לפי סעיף 35(1)ד לתקנות. ודוק: בניגוד לטענת המבקשים, על פיה קיימות שתי חוות-דעת סותרות של רופאי המוסד לביטוח לאומי - זו שבתחום האורטופדי, וזו שבתחום הנירולוגי - לא קיימות שתי חוות-דעת סותרות. קיימת קביעה אחת, לפיה זכאי התובע ל- 30% נכות בגין תסמונת R.S.D המבוססת על ממצאי המומחים האורטופדיים, ובלא שקביעה זו תעמוד בסתירה כלשהי לממצאי הנוירולוג. האמירה על-פיה איבחון תסמונת R.S.D חייב להתבסס הן על סימני-תחלואה אורטופדיים והן על סימני-תחלואה נוירולוגיים, הינה אמירה סתמית שאין לה כל תימוכין רפואיים, ובענין אשר בפני הינה חסרת כל ערך, שכן מסקנת הוועדה הרפואית ניתנה לאחר שכל הממצאים הרפואיים עמדו בפניה, הן האורטופדיים והן הנוירולוגיים. 8. ראוי לציין, כי בית המשפט קבע לא אחת כי יש להקפיד עם המבקש להביא ראיות לסתור, וכי הבאת ראיות לסתור תותר רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן ובנסיבות חריגות, שאם-לא-כן, עלולה נפקותו וחשיבותו של סעיף 6ב' לחוק להתרוקן מתוכנו (רע"א 634/85 עודה נ' רותם, פ"ד לט (4) 505; ע"א 575/88 קריכלי נ' בוחר, פ"ד מג(3) 602, 606; ע"א 5779/90 הפניקס בע"מ נ' עבדול אחמד טיארה, פ"ד מה(4) 77, 82). כן נקבע, כי אם חל שינוי במצבו של הנפגע מאז נקבעה דרגת נכותו על-פי דין ועד הדיון בבית המשפט, יצדיק שינוי כזה התרת הבאת ראיות לסתור (רע"א 634/85 שם; רע"א 641/85 "ציון" חברה לביטוח בע"מ נ' סיסו, פ"ד מ(3) 138; ע"א 563/89 אשל נ' צור חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(3) 520; רע"א 129/89 הורוביץ נ' ואסילה (לא פורסם)). ואם מדובר במצב בו אין ממצאים חדשים, ומכל מקום אין מדובר בממצאים שונים מאלו שעמדו בפני הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי , אלא שהמבקש מבקש ליתן לאותם ממצאים פרשנות שונה - פרשנות הולמת יותר לדעתו, כי אז לא ישעה לו בית המשפט, ויפים לכך דברי בית המשפט ברע"א 5779/90 הקובע: "לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הוועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הוועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הינו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על נזקי גוף יודע, עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות-דעת שתהיה שונה ממסקנות הוועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על-ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הוועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נמצאת מסוכלת. אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד" 9. סוף דבר, הבקשה להבאת ראיות לסתור נדחית בזאת. שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ ותוספת מע"מ כחוק יושת על המבקשים (הנתבעים) ביחד ולחוד. תסמונת RSDרפואהביטוח לאומי