זיהוי הרכב הפוגע בתאונת דרכים: 1. מבוא לטענת התובע, וכעולה מכתב התביעה, בתאריך 18.07.03 בשעה 06:45 לערך, עת חצה כביש, נפגע על ידי רכב הנתבע 1 ונגרמו לו נזקי גוף. מאחר והנתבעים 1 ו-2 הכחישו מעורבות בתאונה, הוגשה התובענה גם כנגד הנתבעת 3 - היא קרנית - הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. התובענה הוגשה כאמור על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). הנתבעים 1 ו-2 טענו בכתב הגנתם כי הנתבע 1 כלל לא היה מעורב בתאונת הדרכים הנטענת. הנתבעת 3 מצידה טענה, כי רכב הנתבע 1 היה זה שפגע בתובע. במצב דברים זה, פוצל הדיון לברור שאלת חבות מי מהנתבעות לאירוע. 2. ראיות הצדדים: התובע צירף תצהיר עדות ראשית (ת/1) ובו פירט העובדות כדלקמן: "2. בתאריך 18.7.03 בשעה 0:45 בבוקר, חזרתי מבילוי ועמדתי על המדרכה בדרך מנחם בגין על מנת לחצות את הכביש. הסתכלתי לצדדים והתחלתי לחצות את הכביש, כשלפתע רכב, אשר הגיע מכיוון הגשר (גשר מעריב. א.ב.) פגע בי, העיף אותי, וברח מהמקום מבלי שיכולתי לראות את מספר הרכב. 3. ראיתי כי רשום על הרכב מיצובישי, כי הרכב הוא מסוג מסחרי-פתוח ונדמה לי שהיה בצבע לבן, אם כי ראיתי אותו מרחוק וזה היה יכול להיות כל צבע בהיר שהוא. 4. אחר הפגיעה ניסיתי לקום מהכביש, אך ללא הצלחה. מיד פנה אלי עובר אורח והחל להרגיע אותי. לאחר מכן אמר לי כי רשם את מספר הרכב הפוגע והוא: 02-852-20. מיד רשמתי את המספר בפלאפון שלי. 5. בו בזמן, ניגשו אלי עוד 2 אנשים שגם מסרו לי, כל אחד בנפרד, את מספר הרכב הפוגע 02-852-20. לאחר שכל אחד מהם מסר לי את מספר הרכב, השוויתי אותו למול המספר שרשמתי בפלאפון שלי על מנת לוודא כי אכן מדובר באותו הרכב. 6. מיד לאחר מכן פנה אלי אדם נוסף ושאל אותי מה המספר שרשמתי. ציינתי בפניו את המספר הנ"ל, והוא אמר לי כי זו טעות והמספר הנכון הוא 02-850-20. על כן שמרתי גם אותו בפלאפון שלי. 7. כעבור כ-10 דקות הגיעו אמבולנס וניידת משטרה. סיפרתי לשוטר שהיה במקום התאונה, כי נפגעתי מרכב שברח מיד מהמקום. מסרתי לשוטר את אותו מספר רכב 02-852-20 שקיבלתי משלושה עוברי אורח שונים. השוטר חקר גם את האנשים שהיו במקום התאונה, וביניהם שניים מתוך אלו שמסרו לי את מס' הרכב 02-852-20". אין חולק, כי לנתבע 1 רכב שמספרו 02-852-20 והינו טנדר פתוח מסוג מיצובישי. תיק החקירה המשטרתי כולל בין היתר, את דו"ח הפעולה שנרשם על ידי רס"ר בן ארוש דורון, מיום 18.7.03 (נ/6), ובו מצויין זמן הגעתו למקום, היינו 06:55, וכן דברי התובע לפיהם: "חצה ממערב למזרח והרכב שמספרו 02-852-20 פגע בו וברח". התובע גם מסר הודעה נוספת למשטרה ביום האירוע, בשעה 08:30 (נ/1) ולפיה: "עמדתי הסתכלתי ולא ראיתי שום רכב. כאשר ירדתי לכביש לפתע רכב שהגיע מכיוון הגשר פגע בי והעיף אותי. הרכב המשיך בנסיעה וברח מהמקום. אני רשמתי את המס' בפלאפון ואמבולנס שהגיע פינה אותי... שני אנשים שהיו במקום אמרו לי את המס' ורשמתי אותו בפלאפון. מס' הרכב 02-850-20. אני לא בטוח במס' הזה, אבל הם נתנו לשוטר את המס', והמס' שמסרו לשוטר זה המס' הנכון. ... מדובר בטנדר בצבע לבן לא זוכר את סוגו. ... אין לי את פרטי העדים". במילים אחרות, בסמיכות הרבה ביותר לאירוע, זכר התובע כי מדובר בטנדר בצבע לבן. לא צויין כי את מס' הרכב קיבל מעוברי אורח, אלא כי אלה מסרו את מספרו לשוטר. באופן לא מובן, לא השוטר ולא התובע רשמו את פרטי אותם עדים שציינו בפניהם את מס' הרכב. כאן המקום לציין, כי תיק החקירה המשטרתי כנגד הנתבע 1 נסגר מחוסר אשמה. הנתבע 1 ו-2 המציאו בין היתר את הראיות כדלקמן: תעודת עובד ציבור של מד"א (נ/4) המציינת דו"ח על נפגע ולפיו מדובר בתאונת דרכים בה מעורב "הולך רגל - אופנוע שברח מהמקום". כמו כן, תעודת חדר המיון של התובע מיום האירוע (נ/4) מציינת "לדבריו ת.ד. רוכב אופנוע נחבל". מעבר לכך, מסר הנתבע 1 תצהיר (נ/8) ולפיו, הינו חקלאי במקצועו. בבוקר האירוע נסע לשוק הסיטונאי כהרגלו ובשעה 04:50 בבוקר לערך, יצא את השוק חזרה לביתו. הנתבע 1 אף צירף תעודת משלוח פירות, המציינת שעת יציאה 02:30 (נ/10). עוד מצוין בתצהיר, כי באותו יום מאוחר יותר, הגיע לביתו שוטר שמסר לו כי הינו מעורב בתאונה, והוא הופתע מכך, מאחר ולא פגע באיש. הנתבע 1 אף ציין מסלול הגעתו לשוק הסיטונאי והיציאה ממנו, שאינו כולל את גשר מעריב והוסיף כי רכבו בצבע כסף עם פסים כתומים. כמו כן, צורפה הודעת הנתבע 1 כפי שנמסרה במשטרה באזהרה (נ/9) ושאף בה ציין שעות הימצאותו בשוק הסיטונאי. באשר לשעת התאונה (06:45) ציין, כי היה בשוק רמלה, כאשר ב-07:50 היה בביתו והלך לישון. הנתבעת 3 מצידה, צירפה תצהירו של חוקר פרטי (נ/13) מר בני הרטשטיין, ואף צורפו תמלילי הקלטות בין החוקר לנתבע 1, מיום 26.10.04, בין החוקר לתובע מיום 13.10.04, בין החוקר למעסיק התובע מר חזוט רונן, מיום 16.8.04, תמלול השיחה בין החוקר והורי התובע מיום 4.8.04, תמלול נוסף של שיחה בין החוקר לתובע מיום 5.8.04, תמלול שיחה נוספת בין החוקר והנתבע 1 מיום 8.8.04.(נ/14). התובע, הנתבע 1 וכן חוקר הנתבעת 3, נחקרו כולם במהלך הדיון המשפטי, במהלכו התווספו הראיות הבאות: תמונות רכבו של הנתבע 1 (נ/7), שרטוט מקום האירוע (נ/2), תמונות ממקום האירוע (נ/3). אשר לרכב המעורב ציין התובע: "אני יודע איזה רכב פגע בי, זה היה רכב מיצובשי בהיר, זה היה בצבע כסוף כזה. אני לא אמרתי במשטרה שזה היה צבע לבן, אמרתי שזה היה רכב בהיר. אני זוכר שזה היה בצבע כסוף, לכן זה מה שאני אומר". התובע הודה, כי לא נטל פרטים מעדי ראיה לאירוע. הוא גם מודה כי מעולם לא ראה את מס' הרכב הפוגע, אך כן ראה את סוגו, אם כי לבסוף הודה כי: "אני יודע שסוג הרכב הוא בהיר, ולא יודע את הצבע" (עמ' 7 לפרוטוקול). ואף הוסיף: "הספקתי לראות את סוג הרכב, שהוא מיצובשי מסחרי, פתיחה מאחור, היה שני מושבים, שלושה מאחור ותא המטען שלו פתוח" (עמ' 8 לפרוטוקול). התובע זיהה את סוג הרכב הפוגע בתמונות (נ/7). בהמשך לשאלת ביהמ"ש, השיב: "אני מכיר את סוג הרכב שראיתי, אבל אני לא יכול לומר שיש לו שלושה מושבים בשורה השנייה. הצבע היה בהיר, אני לא זוכר בדיוק איזה רכב. ראיתי את השם מיצובישי בחלק האחורי של הרכב". (עמ' 9 לפרוטוקול). הנתבע 1 בחקירתו מציין כי, ביחס לתעודת המשלוח (נ/10), זו כתובה בכתב ידו, כן ציין כי הגיע לשוק הסיטונאי בסביבות 03:15 בבוקר ויצא אותו ב-05:30. ביחס לדרך בה נהג ציין, כי באופן קבוע אינו משתמש בגשר, אך קורה שנהג בו (עמ' 11 לפרוטוקול), אם כי, אינו זוכר מתי בפעם האחרונה נהג בו. עוד הוסיף, כי לו היה מעורב לא היה בורח מהמקום, ושהינו ללא עבר פלילי. לטעמו, אין לו מה לעשות על גשר מעריב. הנתבע 1 לא היה מוכן להעיד את ילדיו לעניין השעות. חוקר הנתבעת 3 ציין בחקירתו הנגדית, אירוע ולפיו הנתבע 1 ציין באוזניו, כי היה במקום האירוע ולאחר שעומת מול אמירה אחרת שלו שלא נכח במקום האירוע השתתק ולא ענה. עוד הוסיף, כי לדעתו הנתבע 1 מעורב באירוע (עמ' 14 לפרוטוקול). הצדדים הסכימו לוותר על חקירת השוטר שנכח במקום האירוע, וכן על חקירת איש מד"א ולאחר שהגישו סיכומיהם נפנה ביהמ"ש ליתן החלטתו. 3. ניתוח הראיות התובע בסיכומיו מבקש לראות בנתבעים 1 ו-2 כחבים בפיצויו, למרות הודאתו כי לא הספיק לראות מס' הרכב. לטעמו ובסיכומיו הוסיף, כי הספיק לראות שמדובר ברכב מסוג מיצובישי מסחרי פתוח בצבע לבן, ו/או בהיר אחר. עוברי אורח מסרו את מספרו, כשרובם (3) נותנים את מספר רכבו של הנתבע 1, ורק אחד נתן מספר רכב אחר. גם השוטר חקר את עדי הראיה האחרים. עוד ביקש לראות בגרסת הנתבע 1 כבעלת סתירות רבות המתייחסות לעובדת נסיעתו על גשר בית מעריב, בו הינו נוסע למרות שהכחיש זאת, כי הסכים לבצע בדיקת פוליגרף, אך חזר בו, וכי פלט בעת חקירתו על ידי החוקר הפרטי, כי בזמן האירוע היה במקום. ב"כ התובע ביקש לראות בעדות עדי הראיה בבחינת רס גסטה. הנתבעים 1 ו-2 בסיכומיהם הדגישו, כי עדי ראיה לאירוע לא העידו, התובע עצמו לא ראה את מספר הטנדר, תעודת מד"א מציינת כי התובע נפגע מאופנוע (נ/4) ותעודת חדר המיון (נ/5) מציינת רוכב אופנוע שנחבל ולא נחקר הרופא. כמו כן, היפנו לכך שלא ברור צבע הרכב וסוגו. ביחס למספר הרכב זה נמחק מהפלאפון של התובע, כמו גם הפתקאות עם המספר שנתנו לו לתאונה על ידי עוברי האורח. תיק המשטרה אינו מציין כי השוטר שוחח עם עדי ראיה כלשהם. כן ניסו לבחון חוסר מהימנות בגרסת התובע, בעיות הקיימות עם היות הנתבע 1 במקום ובשעה ועוד. הנתבעת 3 חוזרת למעשה על עמדת התובע. 4. דיון: שתיים הן השאלות שיש לבוחנן במסגרת החלטה זו: האחת, האם התובע כלל נפגע בתאונת דרכים? כבר עתה אומר, כי למרות ששאלה זו עלתה לאור הכחשת הנתבעים 1 ו-2 את קרות האירוע, נדמה כי בסיכומיהם, אוזכר העניין בשפה רפה בלבד. מכל מקום ועל מנת שעניין זה לא יאמר לגביו כי לא נדון, אומר, כי התובע אמנם נפגע בתאונת דרכים. נדמה כי הראיות הקיימות כולן, מצביעות בכיוון זה, הן תיק החקירה המשטרתי, הן מסמכי חדר המיון ומד"א והן גרסת התובע בתצהירו. לפיכך כאמור, אין מנוס מלקבוע, כי התובע נפגע כהולך רגל בתאונת דרכים, כפי משמעות הביטוי בחוק. השאלה השנייה הינה, האם הרכב הפוגע הינו רכב הנתבע 1 - אם לאו. לעניין הנטל בעניין זה, מובן כי הנטל הינו על הטוען כי כך הם פני הדברים, אלא שהטוען - הוא התובע - אינו נקי מספיקות בעצמו, ולפיכך, אף צירף את קרנית. מכאן, שככל שלא יוכיח מעורבות הנתבע 1 בסיועה של הנתבעת 3, תחוב הנתבעת 3 ולהיפך, ככל שיוכיח, יחובו הנתבעים 1 ו-2. כבר עתה אומר, לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובסיכומי הצדדים, שהנני בדיעה, כי התובע, במאזן הסתברויות, מוכיח שהנתבע 1 אמנם מעורב בתאונה ולפיכך החבות הינה על הנתבעים 1 ו-2 ואסביר. אמנם התובע לא ראה את פרטי מספר כלי הרכב המעורב, אך התובע כן הבחין בפרטי רכב מסוימים: כי מדובר בטנדר, (אפילו אראה בציון שם היצרן - מיצובישי - עובדה המתבררת רק בשלב מאוחר יותר מאחר ולא עלתה במסגרת ההודעה שנגבתה מהתובע בסמוך לתאונה). העובדה שמדובר בטנדר לבן (כפי שנמסר בהודעה למשטרה ע"י התובע - ) למול ציון האפשרות כי הינו בהיר (סעיף 3 לתצהיר התובע נ/1), והיותו בפועל אפור, אינה מעלה ואינה מורידה בעיני, שכן עסקינן בתאונה, וסביר כי התובע באותו רגע היה עסוק יותר בעצמו, לאחר שנפגע באופן לא מבוטל ואח"כ הובהל לביה"ח, מאשר יתעכב על נתון הצבע, ולפיכך,די בהיותו בעיני התובע בהיר כדי לתמוך בהיות רכב הנתבע 1 מעורב. אשר למספר הרכב: האמנתי לתובע, כי אמנם קיבל את מספר הרכב מידי אחרים. אמנם מדובר בעדות מפי השמועה, אך גם עדות שכזו יכולה להיות חריגה לכלל, כשמדובר באירוע מסוג רס גסטה. בע"פ 182/71 (מוזכר בספרו של י' קדמי, על הראיות (מהדורה משולבת 2003) 517), רשם אלמוני, שהיה עד לתאונת דרכים, את מספר המכונית שהייתה מעורבת בתאונה. ביהמ"ש קבע, כי למרות שהעד נותר אלמוני ולא זומן להעיד, יראו בפתק ככזה הקביל כראיה. בנסיבות המקרה דנן, אמנם לא נותרו בידנו הפתקים שנמסרו לתובע או הרישום שביצע בפלאפון, אך אין להתעלם מעצם העובדה ולפיה, אלה נמסרו לו במסגרת אירוע מרגש. לפיכך, יש לראות במספר הרכב, המוצא ביטויו בהודעת התובע למשטרה וכן בדו"ח הפעולה, כאלה שנמסרים לשוטרים על ידי התובע באמצעות אחרים למעשה וכאלה הקבילים כראיה. לעניין המשקל, מובן מאליו כי אין לראות בכך ראיה מושלמת ומהימנה לחלוטין מכוחה יקום או ייפול דבר. זו יכלה להיות כזו לו זומנו עדי הראיה ומסרו גרסה ואף נחקרו עליה בחקירה נגדית, אך היא כן יכול להיות חלק מכלל הראיות בתיק. למספרי הרכב, שברובם ציינו את רכב הנתבע 1, ואפילו נעשתה טעות ביחס למספר רכב שונה בספרה אחת שנמסר על ידי עד ראיה רביעי, יש משמעות רבה שכן הן קושרות את רכב הנתבע 1 לאירוע. עניין נוסף הקושר את הנתבע 1 לאירוע הינה העובדה ולפיה בבוקר האירוע היה באזור התאונה ואף נסע בסמוך לה. אמנם הנתבע 1 ניסה להסביר, כי לא היה ממש במקום ולא בשעה, אך נדמה, כי הנתבע 1 יכול היה לחזק גרסתו באמצעות שניים לפחות, האחד הינו מי שקיבל ממנו הסחורה בבוקר האירוע וידע השעות בהן שהה במקום - מר ליאור לזר, כפי שציין הנתבע 1 בעמ' 4 מול שורה 11 לתמלול השיחה מיום 8.8.04 (נ/14). אך זה לא זומן. כך גם ילדי הנתבע 1, שיכלו להעיד כי הגיע לביתו בשעה סמוכה לשעת התאונה, באופן שהיה שולל לחלוטין אפשרות הימצאות במקום האירוע, אלא שהנתבע 1 ציין במודע שאינו מעוניין להעידם. מכאן, אין לי אלא להסיק, שהנתבע 1 ביקש להימנע מהעדת מי שיכלו לתמוך בגרסתו באשר לשעות בהן היה בשוק הסיטונאי ובביתו, באופן לא מובן, יש לומר, והפוגם בגרסתו. לא התעלמתי מהעובדה ולפיה תעודת חדר מיון ומסמך מד"א קושרים לאירוע אופנוע, אלא שעניין זה הוסבר על ידי התובע בכך שלא נכח בעת רישום הדו"ח על ידי מד"א, ולא נשאל דבר על כך (עמ' 6 לפרוטוקול), תוך ציון מפורש שבתאונה לא היה מעורב אופנוע, שכן הינו מודע לסוג הרכב שפגע בו. כפי שציינתי, האמנתי לתובע כי אמנם נפגע על ידי טנדר. מכל האמור לעיל, היינו,כי היה מי שראה את מס' הרכב המעורב,כשלכך נצרף העובדה ולפיה התובע ראה טנדר בצבע בהיר שפגע בו,היותו של רכב הנתבע 1 בסמוך למקום האירוע בשעה הסמוכה לאירוע ואי העדת עדים רלוונטיים ע"י הנתבע 1 כאלה שלא נאמר עליהם שאין אפשרות להעידם, בכל אלה יש כדי להוות כמות ראיות מספקת, במאזן ההסתברויות, להוכחת מעורבותו של הנתבע 1 באירוע. עוד מן הראוי לציין, כי הנתבע 1 הודה שמלבדו אין איש נוהג ברכב, ולפיכך לא יתכן, כי אחר היה מעורב בתאונה ברכבו. 5. סיכום: לאור כל האמור לעיל, דין התביעה כנגד הנתבע 3 - דחייה. הנתבעים 1 ו-2 ישאו בשכ"ט והוצאות הנתבעת 3, בסכום כולל של 7,500 ₪ + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד למועד התשלום בפועל. תאונת דרכים