להלן פסק דין בנושא נכות פגיעה עצבית עקב בלט דיסק צווארי בעקבות תאונת דרכים" מבוא 1. בפני תביעת התובעת, ילידת 24.10.79, גרושה ואם לילדה, בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה שאירעה ביום 17.1.03 לפנות בוקר (להלן: "התאונה"). 2. התאונה הינה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). 3. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות. המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק. 4. פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי בישיבת יום 04.03.08 את חקירותיהם הנגדיות של התובעת, אחותה של התובעת, הגב' עדי לניאדו (להלן: "עדי") והמומחה הרפואי מטעם בית המשפט, ד"ר יצחק שבח, נוירולוג. כן, קראתי בעיון את התיעוד שהוגש על ידי הצדדים, תצהירי העדויות הראשיות וחוו"ד המומחה. כמו כן, שמעתי בישיבת יום 2.4.08 את סיכומיהם של באי כח בעלי הדין. 5. כל ההדגשות להלן, אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת. הנכות הרפואית מבוא 6. ממקום התאונה הועברה התובעת באמבולנס לחדר המיון בבית החולים איכילוב. לטענת התובעת, היא איבדה את הכרתה כפי שנרשם בעת קבלתה לחדר המיון. מכל מקום, בדו"ח מד"א נרשם כי התובעת בהכרה מלאה וכי נחבלה "חבלה קלה בחזה". בבדיקה בחדר המיון נמצא כי התובעת נחבלה בראשה, בגב תחתון ובמותן ימין. 7. התובעת נבדקה בחדר המיון על ידי אורטופד שמצא רגישות במישוש הצוואר. צילום ע"ש צווארי נמצא תקין. כן, נבדקה התובעת על ידי נוירוכירורג. התובעת שוחררה מבית החולים עם המלצה לחבישה אלסטית של הקרסול, קומפרסים קרים, משככי כאבים, מנוחה ומעקב רפואי. 8. ביום 18.1.03, שבה התובעת לחדר המיון עקב כאבים במותן ימין. בבדיקה נמצאה, בין היתר, רגישות ניכרת בבטן עליונה. התובעת אושפזה במשך שלושה ימים במחלקת טראומה של בית החולים ושוחררה לחופשת מחלה, המלצה לשימוש במשככי כאבים וביקורת במרפאת טראומה. 9. כשבועיים ימים לאחר מכן, נבדקה התובעת על ידי נוירולוג עקב תלונות על תחושת נימול וירידה בתחושה בידיים, בבית החזה ובבטן. התובעת נשלחה לבדיקת EMG, שבוצעה ביום 20.03.03, הבדיקה הראתה רדיקולופטיה ב-6-5C מימין, עצבי המדיאנוס והאולנריס תקינים מוטורית ותחושתית. הודגמה פגיעה בעצב האקסילרי מימין. 10. לטענת התובעת, מאז התאונה הינה סובלת מכאבים באגודל שמאל, קרסול וצלע מימין, כאבים בצוואר ובגב, חוסר תחושה בגפיים העליונות, בחזה ובבטן, תחושת נימול בזרועות ובאצבעות ובבית החזה וכן, בעיות של מוטוריקה עדינה בעטיין נופלים חפצים מידיה. כן מתלוננת התובעת, כי עקב תחושת הרדימות וחוסר הרגישות לחום וקור, נגרמים לה לעיתים קרובות חבלות, כוויות וחתכים. 11. מוסיפה וטוענת התובעת, כי לא אחת נשמטת אחיזתה משקיות מצרכים אותן היא נושאת; סירי הבישול והמחבתות נשמטים מידיה נוכח הקושי לאחוז בהם, תכולתם פוגעת בה והיא ניכווית; לא אחת היא נחתכת באצבעותיה בעת שהיא עושה שימוש בסכין ועוד. 12. ביום 23.6.06 נבדקה התובעת על ידי ד"ר שבח. בבדיקתה בפני המומחה התלוננה התובעת על "הפרעות בתחושה בידיים, בעיקר בכפות הידיים. היו לה כוויות עקב ההפרעות בתחושה, כמו כן נופלים לה דברים מהידיים. קשה לה לנגן בגיטרה עקב ההפרעות בתחושה. אין לה תלונות אחרות". 13. בפרק סיכום ומסקנות בחוות הדעת, כתב המומחה כדלקמן: "... ראשה טולטל ונחבלה במגן הראש, לדבריה איבדה את הכרתה. הובאה למיון בי"ח איכילוב - הבדיקה הנוירולוגית היתה תקינה, צילום ע"ש צווארי היה תקין ונשלחה לביתה. כשבועיים אח"כ הופיעו הפרעות בתחושה בגפיים העליונות החזה ובבטן. בוצעה בדיקת EMG שהראתה רדיקולופטיה 6- 5C ופגיעה בעצב האקסילרי מימין. ב-MRI ע"ש הצווארי נמצא נגע דמיאלנטיבי בגובה C2-3 היכול להתאים ל-M.S , נעשה CT מוח שהראה נגע דמיאלנטיבי לא ספציפי פריאטו-אוקציפטלי מימין. עקב הממצא ב-MRI ע"ש צווארי נשלחה לבירור במכון לטרשת נפוצה ששלל מחלת M.S.. טופלה בפיזיותרפיה, הידרותרפיה ואקופונקטורה עם שיפור ניכר במצבה. ב-MRI ע"ש צווארי ביקורת כחצי שנה אח"כ - נמצא שיפור רנטגני בנגע הדמיאלנטיבי. בדיקת EMG חוזרת מתאריך 10.02.05 שהראתה שיפור. העצב האקסילרי מימין היה תקין. קיים בלט דיסק מרכזי C6-7. כרגע לא נמצאת במעקב נוירולוגי. מצבה יציב וסופי, ואיני צופה לשיפור בהפרעות בתחושה בכפות הידיים לאור הזמן שחלף מאז התאונה. הנבדקת סובלת ממצא לא ספיצפי במוח מימין שאינו בא לידי ביטוי קליני לא בסימני - צד ולא בסימנים פירמידליים. לדעתי, הממצא אינו קשור לתאונה. כמו כן לנבדקת קיים נגע דמיאלנטיבי בצוואר בגובה C2-3 היכול להתאים ל-M.S אולם מאחר ונשללה מחלת טרשת נפוצה קיימת האפשרות שמדובר בקונטוזיה קלה של חוט - השדרה שהשתפרה רנטגנית ללא כל ביטוי קליני, לא מוטורי ולא תחושתי וללא כל סימנים פירמידליים. ממצא זה אינו מקנה נכות לאור הבדיקה הנוירולוגית. לעומת זאת לאור הממצא של בלט הדיסק בגובה C6-7, לאור ממצאי בדיקת ה-EMG המראה נזק שורשי C-6-7 ולאור תלונותיה על הפרעות בתחושה בעיקר באצבעות כפות הידיים קיימת חפיפה בין הממצאים המקנים נכות עקב התאונה מתאריך 17.01.03, נשוא התביעה. לפיכך, אני קובע נכות נוירולוגית של 10% (עשרה) לצמיתות לפי סעיף 29 (6) II מותאם לתקנות הביטוח הלאומי בגין ההפרעות בתחושה בכפות הידיים הבאים לידי ביטוי בממצאי בדיקת ה-MRI, EMG הצווארי ותלונותיה. איני ממליץ מינוי מומחה בתחום האורטופדי. " 14. עיקר המחלוקת שבין הצדדים הינה בדבר נכותה הרפואית/תפקודית של התובעת. לדעת התובעת, בעקבות חקירתו הנגדית של ד"ר שבח, יש לקבוע כי נכותה אינה נופלת משיעור של 20%, בעוד שלדעת הנתבעת אין מקום לקבוע כי נותרה לתובעת נכות לצמיתות, ובוודאי שאין מקום לקבוע כי נכותה גבוהה מהנכות שנקבעה על ידי המומחה. תמצית טענות התובעת 15. לטענת התובעת, הוכח כי הינה סובלת מהפרעה בתחושה בידיים, בעיקר באצבעות, תחושת רדימות וידיים וחוסר רגישות לחום וקור. כן הוכח כי הינה סובלת מחוסר תחושה בחזה ובבטן. תלונות התובעת חוזקו על ידי סימני הכוויות בידיים, לרבות החתכים, שהוצגו הן בפני ד"ר שבח והן בפני ביהמ"ש. 16. שגה ד"ר שבח בקובעו, כי נכותה של התובעת הינה בגין פגיעה עצבית, ולא בגין פגיעה בחוט השדרה. ד"ר שבח אישר כי מקום בו נגרמת פגיעה בחוט השדרה יכולה להיגרם ירידה בתחושה בידיים. מנגד, פגיעה עצבית מתאפיינת בפגיעה לכל אורך היד, במיקום מסוים לפי העצב, שעה שתלונות התובעת אינן לפגיעה לכל אורך היד, במיקום מסוים לפי העצב, והינה יותר בחלק הדיסטלי ופחות בחלק הפרוקמסלי של היד. 17. ד"ר שבח אישר הן בחוות דעתו והן בחקירתו, את דבר קיומו של הכתם (קונטוזיה) ואישר כי כתם זה יכול היה להיגרם מטראומה; טרשת נפוצה/גידול. מששתי האפשרויות האחרונות נשללו - יש לקבוע כי הכתם נגרם בגין החבלה בתאונה. 18. ד"ר שבח אישר כי מקום בו קיימת פגיעה מרכזית בחוט השדרה, בגין טראומה, עיקר הנזק יגרם בידיים ומיעוטו ברגליים - כפי שאירע אצל התובעת. 19. מחקירתו הנגדית של ד"ר שבח עלה, כי יש לקבוע את נכותה של התובעת בהתאמה לסעיף 29 (3) א' לתקנות, ומשכך יש לקבוע כי נותרה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 20% לפחות. תמצית טענות הנתבעת 20. ד"ר שבח קבע את דרגת נכותה של התובעת, בהתבסס על הפרעות בתחושה, שהינן תלונות סובייקטיביות בעיקרן, וזאת מבלי שמצא ממצאים של ממש, ועל כן, הטיב עם התובעת ולא קיפחה. קביעת הנכות נעשתה בעיקרה על בסיס בלט דיסק שנמצא אצל התובעת - ממצא שהינו שכיח אצל מרבית בני גילה. 21. ד"ר שבח שלל פגיעה בחוליות ע"ש צווארי C2-C3, שכן לדבריו, לא אירעה לתובעת פגיעת ראש, מהטעם שמשענת הראש מנעה טלטלה לאחור של ראשה של התובעת. 22. ד"ר שבח, כמו גם מי שטיפל בתובעת דיקורים סיניים, לא מצאו אצל התובעת רגישות לקור וחום. 23. תקנה 29 עוסקת בשיתוק ובמקרה דנן, עסקינן, לכל היותר, בירידה בתחושה, מה גם שלא נמצאה כל פגיעה מוטורית. דיון הנכות הרפואית 24. אקדים ואומר כי לאחר ששקלתי ובחנתי את טענות שני הצדדים לא מצאתי מקום לסטות מקביעת המומחה. 25. אכן, הקונטוזיה שאובחנה בבדיקות ההדמיה נגרמה, ככל הנראה, בגין התאונה שכן לא נמצאו גידול או טראומה אחרת ומחלת הטרשת נשללה, גם אם בשלב זה בלבד. יחד עם זאת, המומחה הבהיר מס' פעמים את עמדתו כי לא נמצא ממצא קליני בגין הקונטוזיה. בעדותו ומחוות דעתו של ד"ר שבח עולה כי קבל בחלקן את טענות התובעת אשר זכו לאימות חלקי בבדיקות העזר, אך לא היה די בכך על מנת לקבוע נכות עפ"י סעיף ליקוי מסויים. מאחר וד"ר שבח משוכנע כי לתובעת מגבלות, אם כי לא בעוצמה לה היא טוענת, קבע את נכותה של התובעת בהתאמה לסעיף 29 לתקנות. אכן, סעיף 29 לתקנות אינו הסעיף המתאים ועל כן נקבעה הנכות בהתאמה לסעיף זה. יתרה מכך, עסקינן בנכות רפואית שלצורך הדיון בענייננו בעלת חשיבות משנית בלבד, שכן בסופו של יום על ביהמ"ש לפסוק את עיקר הפיצוי בגין הנכות התפקודית ולא בגין הנכות הרפואית. 26. התובעת טוענת לירידה בתחושה בכפות ידיה, ברם, ב"סיכום 26 טיפול - דיקור", (המתיחס לכלל הטיפולים ולא לחלקם), נכתב במפורש ע"י המטפל כי "לא נראה שיש רגישות מיוחדת לקור או לחום, או השפעה עונתית כלשהי" - ממצא התואם לממצא שמצא ד"ר שבח בבדיקתו את התובעת. יחד עם זאת, המומחה לא שלל את טענות התובעת בדבר העדר תחושה וזאת משמצא לכך אימות בנזק השורשי שנמצא ב-C6-C7. 27. ד"ר שבח עמד על דעתו כי לא נגרמה לתובעת חבלת ראש וכי עוצמת התאונה היתה קלה ולא היה בה כדי לגרום לפגיעה בחוט השדרה המחייבת פגיעה בעוצמה גבוהה. 28. לסיכום: נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור של 10% כפי שקבע ד"ר שבח. הנכות התפקודית 29. המונח "נכות תפקודית" מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו יכול שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת השפעתה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאבדן מקביל של הכושר לתפקוד יומיומי לרבות הכושר לבצע עבודה. קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסויים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או נופלת משיעור הנכות התפקודית, בהתחשב במקצועו ויתר נתוניו של הנפגע, בזיקה לעיסוקו, לעבודתו, לגילו, ולמצבו הרפואי בכללותו, ללא קשר לתאונה. 30. בשנת 2000 החלה התובעת ללמוד ללימודי תואר ראשון במדעים וחינוך ותעודת הוראה, במכללת לוינסקי. במקביל ללימודיה, עבדה התובעת בעבודות מזדמנות. בעת התאונה היתה התובעת כבת 23 ואם לילדה כבת שנתיים. אותה עת, היתה התובעת בהליכי פרידה מבעלה לשעבר, ועל כן סביר להניח, כי עקב כך, הפסיקה את לימודיה באופן זמני, כפי שנטען על ידה. 31. מחודש אוקטובר 2002 עבדה התובעת כמורה לביולוגיה בחט"ב באילת, והשתכרה כ-3,000 ₪ לחודש. התובעת חידשה את לימודיה בחודש אוקטובר 2004, בעוד שלטענתה אלמלא התאונה, היתה עושה זאת שנה קודם לכן. טענת התובעת סבירה בעיני, וזאת נוכח כלל בעיותיה, בין אלו הנובעות מהתאונה, ובין אלו שלא נגרמו בעטיה. 32. בחודש אוגוסט 2004 חדלה התובעת לעבוד כמורה, שכן לטענתה, התקשתה להחזיק בטוש לצורך כתיבה על הלוח; כתב ידה לא היה ברור; סבלה כאבי גב; לא השלימה את לימודיה לתואר ראשון. 33. מחודש אוקטובר 2004 ועד לחודש ינואר 2007 עבדה התובעת כעתונאית ברשת "ידיעות תקשורת". בחודש אוקטובר 2007 החלה התובעת לערוך את המקומון של "רשת שוקן", עד לחודש ינואר 2008, מועד בו החלה לעבוד בעירית אילת כעורכת תוכן של פורטל האינטרנט העירוני. התובעת השתכרה בעבודתה כעורכת המקומון, סך של כ-5,400 ₪, בעוד שבעבודתה הנוכחית הינה משתכרת כ-4,600 ₪ לחודש. 34. לטענת התובעת, יש לחשב את הפיצוי המגיע לה על בסיס השכר הממוצע במשק, וזאת בהתחשב בגילה הצעיר, בכשרונותיה וביכולותיה. הנתבעת טוענת מנגד כי יש לחשב את הפיצוי על בסיס שכר של 4,600 ₪. 35. סבירה בעיני טענת התובעת כי הראיונות הוקלדו על ידה נוכח הקושי בכתיבה מהירה וכי אח"כ נדרשה להשקיע זמן נוסף לצורך שיכתוב הראיון. להערכתי, נכותה הרפואית של התובעת הינה אכן בעלת משמעות הן בעבודתה כמורה והן בעבודתה כעתונאית, אם כי לא בשיעור מלא. על כן, הנני קובע כי נכותה התפקודית של התובעת הינה בשיעור של 8%. הנזק הלא ממוני 36. בגין 10% נכות ו-3 ימי אישפוז, הנני פוסק לתובעת פיצוי בסך של 18,330 ₪. הפסד השתכרות לעבר ולעתיד הפסד השתכרות לעבר 37. להערכתי, כלל בעיותיה של התובעת בשנים הראשונות שלאחר התאונה ובכללן מגבלותיה בגין התאונה השפיעו והשליכו על תפקודה בעבודות השונות. התובעת נקלעה להליכי גירושין; התובעת נאלצה לגדל לבדה את בתה הקטנה; התובעת נאלצה לכלכל לבדה את עצמה ואת בתה; אביה של התובעת נפטר; אימה של התובעת חלתה ובנוסף נפגעה התובעת בתאונה. 38. להערכתי, אלמלא בעיותיה הנ"ל של התובעת - היה עולה בידה להשביח את שכרה מעבר לשכר שהשתכרה מאז התאונה, וכי לתאונה יש תרומה חלקית לכך. 39. לאחר שהבאתי בחשבון את האמור לעיל וכן את העובדה כי בשנה וחצי הראשונה שלאחר התאונה המשיכה התובעת לעבוד בהוראה - מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת, על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין אובדן השתכרות חלקי לעבר. הפסד השתכרות לעתיד 40. יש להניח כי במרוצת הזמן יעלה בידי התובעת להשביח את שכרה גם עקב כך שבתה תגדל ויתאפשר לה להתפתח בעבודתה. מצאתי כי יהיה זה נכון לחשב את הפסד השכר על בסיס שכר של 6,300 ₪ נטו לחודש. התובעת הינה כיום כבת 28 ועד לגיל 67 נותרו לה כ-38.5 שנים. על כן הנני פוסק לתובעת פיצוי בסך של 138,000 (במעוגל) בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד. עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד 41. לטענת התובעת בתצהירה, מאז התאונה נגרמו לה הוצאות בגין עזרת צד שלישי, בעלות ממוצעת של 200 ₪ לשבוע, נכון למועד עריכת תצהירה, בחודש מרץ 2007. לחיזוק טענתה זו, זימנה התובעת את עדי שהעידה כי הינה מסייעת לה, בעבודות משק הבית, ובטיפול בבתה, וכי בגין כך משולם לה סך שבועי של 200 ₪. 42. סביר בעיני כי התובעת אכן נעזרת בעדי לצורך טיפול בבתה - אחייניתה של עדי. לא שוכנעתי כי עזרה זו מתבצעת כנגד תשלום בהיקף הנטען, ומכל מקום, אם וככל שעזרה זו ניתנת - הקשר בינה לבין התאונה הינו חלקי בלבד. 43. סביר בעיני כי התובעת אכן נזקקה לעזרת צד שלישי בתקופה שלאחר התאונה. באשר לסיוע המוגבר ע"י עדי יש לזכור כי התובעת התגוררה מרבית הזמן לבדה ביחד עם בתה ועל כן ברי כי נזקקה לסיוע גם נוכח שעות העבודה המרובות בהן עבדה וזאת בלא כל קשר לתאונה. חיזוק לכך מצאתי בעובדה כי התובעת ממעטת להסתייע בעדי מאז שחברה לחיים של התובעת החל לגור עימה ועם ביתה. לאור האמור לעיל מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת, על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עזרת צד שלישי לעבר. 44. לא שוכנעתי כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין עזרת צד שלישי לעתיד. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים 45. התובעת נזקקה בגין התאונה לתרופות; טיפולי פיזיותרפיה; דיקור סיני, ועוד. התובעת עותרת, בין היתר, לפסיקת פיצוי בסך של 3,900 ₪ בגין 26 טיפולי דיקור סיני, אשר מועד תשלומם נדחה בהסכמת המטפל - עד לסיום משפטה. כן עותרת התובעת לפיצוי בגין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות לעתיד, בסכום כולל של 60,000 ₪. 46. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת, על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 7,000 ₪ בגין הוצאות לטיפול רפואי בעבר, והוצאות נסיעה לטיפול זה. לא שוכנעתי כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין הוצאות רפואיות לעתיד. סיכום 47. הפסד השתכרות בעבר 20,000 ₪ עזרת צד שלישי בעבר 10,000 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי 7,000 ₪ הפסד השתכרות בעתיד 138,000 ₪ נזק לא ממוני 18,330 ₪ סה"כ: 193,330 ₪ סוף דבר 48. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 193,330 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בנוסף, ישאו הנתבעים בהוצאות משפט, לרבות אגרה, שכ"ט עדים, ושכרו של המומחה. ההוצאות תישאנה הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל הוצאה והוצאה עד למועד ההחזרה בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.נכותעמוד השדרהצווארבלט דיסקתאונת דרכים