להלן פסק דין בנושא תאונת קטנוע של שליח ללא רישיון רכב: זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקי גוף שנגרמו לתובעת, באירוע המהווה תאונת דרכים על פי הגדרתה, בחוק הפלת"ד. התובעת ילידת 82' עסקה בשליחויות בחברה בשם די.אנד.די. שליחויות הפצה בע"מ. היא הצד ג' 1. במסגרת עבודתה, הועמד לרשותה קטנוע בבעלות מעבידיה, באמצעותו ביצעה את השליחויות. ביום 04.07.05 נהגה התובעת בקטנוע, ובמהלך נסיעה ברח' בצלאל ברמת גן, התרחשה תאונת דרכים בה נפגעה התובעת. מתברר שלקטנוע עליו רכבה התובעת ושהועמד לרשותה על ידי מעבידיה, לא היה כיסוי ביטוחי על פי פקודת רכב מנועי, ואין בידי התובעת להיפרע פיצויים ממבטח. על פי הקבוע בסעיף 12 לחוק הפלת"ד ,נפגע תאונת דרכים שאין בידו להיפרע פיצויים ממבטח, זכאי להגיש תביעה כנגד הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, ועל כן התובעת הגישה תביעה זו כנגד הנתבעת הקרן. הנתבעת הודפת את תביעת התובעת, בטענה כי דינה כדין נוהג שנהג ללא ביטוח, וחל בעניינה האמורה בסעיף 7 (5) לחוק הפלת"ד ולפיו: "7 נפגעים אלה אינם זכאים לפיצויים לפי חוזק זה. (5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שהיה לו, לא כיסה את שימושו ברכב". התובעת טוענת כי חל עליה דווקא האמור בסעיף 7 א' לחוק, ולפיו: "7 א'. זכאותו של נוהג בהיתר לתבוע פיצויי. על אף האמור בסעיף 7 (5) מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מעת בעליו, או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין, גם לא היה סביר שידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן, כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12 ב'". למעשה האמור בסעיף 7 (5) הינו הכלל ולפיו מי שנוהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, ונפגע בתאונת דרכים, איננו זכאי לפיצוי, וכאשר המחוקק מצא לנכון בתיקון בשנת תשמ"ט ליצור יוצא מן הכלל הנ"ל והוא מקרה שמי שנוהג ברכב שאינו שלו, אלא של אחר, בין מעביד לבין אדם אחר, בהיתר מהבעלים, וכי בנסיבות הנהיגה לא ידע וגם לא סביר שידע כי אין לרכב כיסוי ביטוחי בהתאם לפקודה, יהא הנוהג ברכב , למרות האמור בסעיף 7(5) ,זכאי לפיצוי מן הקרן. התובעת טוענת כי היא חוסה תחת צילו של סעיף 7 א', שכן בנסיבות העניין שהיא עבדה אצל אותה מעבידה, לא ידעה בשעה שעלתה על הקטנוע לנסיעה, שאין עליו ביטוח, וכי לא היה סביר שהיא תדע זאת. על כן טוענת התובעת, שהיא זכאית לפיצוי מאת הקרן. הקרן, שלחה הודעה לצד ג', אל החברה שהעסיקה את התובעת, די.אנד.די. שליחויות והפצה 2001 בע"מ ומנהלה צד ג' 2, וזאת בהסתמך על סעיף 9 לחוק, בטענה שהם התירו את השימוש בקטנוע מבלי שיש עליו פוליסה שהונפקה בהתאם לפקודה. העובדות שבמחלוקת: התובעת טוענת בתצהיר העדות הראשית שלה, כי היא עבדה אצל צד ג', וכי זה העמיד לרשותה את הקטנוע מספר 1568167 מסוג סאן יאנג בו אירעה התאונה. התובעת מספרת, שלמעשה זה הקטנוע מספר 3 שהועמד לרשותה במהלך חודשיים ימים בהם עבדה אצל צד ג', כאשר הקטנוע הראשון הוחזר לחברה, בגלל שהפך להיות לא תקין, הקטנוע השני נגנב מתחת לביתה, והקטנוע השלישי, הוא הקטנוע שבו אירעה התאונה. התובעת טוענת בתצהיר שבאותו יום שקיבלה את האופנוע נשוא הדיון, נתבקשה להמציא קטנוע שהיה ברשותה למוסך טכנו בייק רעננה שבו מבצע המעביד תיקונים והחזקה לקטנועים שלו, על מנת לבצע תיקון וכי מהמוסך חזרה ברגל למשרד של מעבידה, וקיבלה את הקטנוע נשוא התאונה, היא נהגה בו יומיים, עד שאירעה התאונה. התובעת טוענת כי בכל תקופת עבודתה אצל צד ג', הייתה בטוחה שענייני הביטוח והטסט של הקטנוע מסודרים כפי שצריך, וכי לא עלה בדעתה שצד ג' 2, שולח אותה ואת יתר השליחים לעבודות שליחויות על אופנועים ללא ביטוח. התובעת מכחישה את גרסתו של צד ג' 2, שבאה לידי ביטוי בתצהיר עדות הראשית שלו,שהוא שלח אותה למוסך טכנו בייק, לשלוח את הקטנוע המקולקל ולקחת קטנוע אחר, וכי למעשה היא בחרה את הקטנוע שאין עליו ביטוח, וטוענת כי גרסה זו אינה נכונה, וכי הנכון הוא שהיא שלחה את הקטנוע המקולקל לתיקון חזרה ברגל וקיבלה את הקטנוע נשוא התביעה מדרור צד ג' 2 במשרדי החברה. התובעת נחקרה על תצהירה , ובעמוד 9 לפרוטוקול, ובתשובה לשאלות ב"כ הנתבעת, היא עונה כדלקמן: ש. אז נתנו לך קטנוע ספציפי. ת. כן. ש. ואיך ידעת איזה קטנוע נותנים לך. ת. נתנו לי מפתח, שלום זה האופנוע שלך. ש. אה, הצביעו. ת. וזו מעטפה תביאו אותה לרעננה. ש. ומי, זה שנתן לך. ת. דרור (צד ג' 2 - ח.י.). בקטע הזה של החקירה חוזרת התובעת ומדגישה כי היא קיבלה את הקטנוע מידי או בהוראת צד ג' 2, שגם מסר לה את המפתח את הקטנוע הספציפי בו אירעה התאונה. למטה מכך, התנהל השיח שלהלן בין ב"כ הנתבעת לבין התובעת. ש. והוא ליווה אותך אל הקטנוע. ת. כן. והוא מראה לך איזה אופנוע, זה לא את מנחשת, זה לא, אני לא יכולה לנחש דברים כאלה. קחי לכי תחפשי, אני אתחיל לפתוח אופנוע אופנוע. ש. לא, אבל איך הוא הראה לך הוא יצא איתך. ת. זה מפתח, כן יצא. ש. הוא הצביע מבעד לחלון, או שהוא ירד איתך למטה. ת. לא זוכרת, אמר לי שזה האופנוע הציג אותו בפני, זה יכול להיות מרחק מטר, ויכול להיות מרחק נגיעה, מאיפה אני. ש. לא אבל הוא יצא איתך החוצה, זה את זוכרת. ת. כן. הוא יצא איתי מהמשרד אחרת איך אני אדע, אני לא אנסה כל סוויץ' לפתוח, הוא אמר לי זה הרכב. את האמת שמאוד שמחתי כי הוא היה הרכב היחיד שנראה כאילו תקין. שוב בתשובותיה של התובעת, יש חזרה בוטחת על הדברים כי צד ג' 2, הוא זה שמסר לה את הקטנוע נשוא התביעה. ולמטה מכך, התנהלה השיחה שלהלן בין ב"כ הנתבעת לתובעת: ש. זאת אומרת את אפילו לא חשבת שאת צריכה לבדוק את הביטוח. ת. תראה, אני, לא העבירו לי שום נהלים בחברה שחובה לבדוק, או כל מיני דברים כאלה, אמרתי קודם שדרור גם בגלל השכן שלי, שאנחנו מיודדים, וזה שהוא אבא שלו, גם באמת שמחתי עליו, גם הוא בדק לי את הרישיונות שלי, הציג אותו כאדם אחראי. אם איכפת לו רישיונות שלי, ואין ביטוח, אז זה לא יכול להיות, כאילו אז מה כל כך חשוב לו הרישיון שלי, מכל התנהלות של הדברים בחברה, הוא לא היה נראה לי בן אדם. ש. את מתייחסת לעובדה שלא בדקת את הביטוח, כאל טעות חייך. ת. כן. נכון לעכשיו כן, אני משלמת עליה יום, יום בכאבים, חוץ מכל מה שקורה מסביב. ש. למה בעצם את רואה בזה את טעות חייך. ת. כי זו אחריות שלי. אני הנהגת, וכך לסמוך על בן אדם. בסך הכל בתחילת כל זה, אני אמרתי שזה החיים שלי, ולא עשיתי ביטוח לאופנוע הפרטי שלי. ש. טוב. ת. לא יודעת מה חשבתי לעצמי שלא בדקתי באמת. הקטע הזה של החקירה הנגדית, מצביע על שני דברים, א'. שהתובעת סמכה על דבריו של צד ג' 2, שהוא מוסר לה קטנוע ולא העלתה בדעתה שלקטנוע לא יהיה ביטוח, וב'. שהיא מודה שלמעשה הייתה צריכה היא בעצמה לבדוק את קיומם של הרישיונות והביטוח. בסיכומיו עט ב"כ הנתבעת על תשובות אלה בחקירתה הנגדית של התובעת כמוצא שלל רב, וטוען כי הנה ראיה שהתובעת בעצמה יודעת את חובתה לבדוק את הרישיונות ואת הביטוח, ועל כן אינה חוסה תחת צילו של סעיף 7 א'. אינני סבור כי יש לבדוק את זכאותה של התובעת להיות מפוצה, בהסתמך על סעיף 7 א' לחוק, לאור דברים שאמרה בדיעבד לאחר התאונה, אלא צריך לבדוק את העובדות נכון למועד בו החלה לנסוע על הקטנוע ואם ידעה או לא ידעה ואם לא היה סביר שתדע, כי לקטנוע אין ביטוח במועד תחילת הנסיעה, ולא מה היא סבורה בדיעבד. באשר לנסיבות, מסירת הקטנוע העיד צד ג' 2 בשם צד ג', בתצהיר, כי במועד האירוע הקטנוע בו נהגה התובעת, היה מושבת ונמצא במוסך עלית ברח' ז'בוטינסקי 2/4 ברמת גן. והוא טוען כי התובעת השביתה קטנוע אחר במהלך עבודתה, ונאמר לה על ידי צד ג' 1, (למעשה על ידו כמנהל של צד ג' 1) להגיע למוסך עלית להשאיר את הקטנוע האחר שם, על מנת שהקטנוע המושבת יטופל ויוחזר לעבודה, ולקחת קטנוע אחר במקומו, על מנת להמשיך בעבודתה, ומוסיף כי באותו מועד היו מספר קטנועים השייכים לדי.אנד.די במוסך עלית, ואולם ככל הנראה עקב רשלנות ופזיזות של התובעת, היא נטלה דווקא את הקטנוע חסר הרישיון, ומדגיש כי צד ג' 1, לא הנחתה, את התובעת, ליטול דווקא את הקטנוע נשוא התביעה. צד ג' 2 נחקר על תצהירו, ובתשובות לשאלות מפי ב"כ התובעת, הוא עונה כדלקמן: ש. אתה מדבר בתצהירך על נהלים של החברה, בין היתר על נהלים, איזה נהלים יש לחברה. ת. היא אמרה לבד, גב' חן אמרה פה, שהיא, אמרה שהיא באה פעם ראשונה, אני נתתי לה את המפתח הראיתי לה איך למלא שמן, והראיתי לה את הביטוחים הרישיונות, את הכל, היא אמרה את זה פה לבד. וכאן מפנה אותו ב"כ התובעת לאמור בתצהירו, שלא הוא צריך להראות את הרישיונות, אלא שהתובעת צריכה לבדוק אותן בעצמה, וכי בחקירתו הנגדית אומר דבר אחר, שהוא הראה איך ממלאים שמן, והוא הראה את הרישיונות, והוא עונה : "זה בדיוק מה שאני אמרתי." וכשהוא נשאל מה הוא אמר, הוא עונה "אני אמרתי שבפעם הראשונה היא הגיעה לחברה, אני נתתי לה, הסברתי לה על האופנוע, הסברתי לה איפה המפתח, הסברתי לה איפה הרישיונות, הסברתי לה הכל על האופנוע, אם יש תקלות או תיקונים". מתשובתו זו, של צד ג' 2, שניתנה בבית המשפט, עולה כי עם קבלת התובעת לעבודה, הוא הראה לה את המסמכים של הקטנוע, כולל הרישיונות והביטוח, על מנת להרגיע אותה, ולהראות שלקטנוע שהוא מוסר לה, יש ביטוח. בעמוד 38 לפרוטוקול הוא חוזר על גרסה זו, באומרו, "אני אומר להם, בפעם הראשונה שהם באים אלי, אני מראה להם את הרישיונות, אני מראה להם אם אני נותן להם באופן ספציפי, אם לא אני אומר לו, הנה תצא זה האופנוע שלך, מראה לו את האופנוע אומר לו קח, תבדוק רישיונות, תבדוק שמן….". למעשה, באמירה זו, חוזר צד ג' 2, על הגרסה, שעם קבלת העובד, הוא מראה לו את הקטנוע שהוא מוסר לו לנהיגה, ומראה לו גם את הרישיונות כולל הביטוח, ואיך למלא שמן. בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת, (עמ' 38 שורה 34), הוא נשאל על ידי ב"כ הנתבעת, "עכשיו כשאתה אומר רישיונות הכוונה היא גם לביטוח", והוא עונה " בוודאי, רישיון וביטוח", ושוב נשאל, "ותעודת ביטוח" והוא עונה "כן". ניתן לקבוע על סמך עדות זו של צד ג' 2, כי הנוהג אצלו שכל פעם שמתקבל עובד חדש, והוא מוסר לו קטנוע לצורך העבודה הוא גם מראה לו את הרישיונות ואת הביטוח כדי להראות לו שהכל תקין, וכי לקטנוע יש ביטוח. אין דינה של התובעת שונה , מדינם של נהגים אחרים, ויש לקבל את גרסתה שבפעם הראשונה שהתקבלה לעבודה הראה לה צד ג' 2, את הרישיונות והביטוח של הקטנוע שנמסר לשימושה. נחזור לגרסת התובעת, בדבר נסיבות מסירת הקטנוע נשוא התביעה, לידי התובעת. צד ג' 2 טוען כי הוא הורה לתובעת לקחת את הקטנוע המקולקל למוסך עלית, ומשם לקחת קטנוע תקין. בעמוד 27 בשורה 5, נשאל צד ג' 2. ש. אני שואל אותך כשהיא אמרה לך שהקטנוע הרזרבי, אחרי שנגנב לא טוב, ואמרת לה להכניס אותו למוסך, והיא לקחה את הקטנוע הזה במקומו, בררת איזה קטנוע היא לקחה? ת. לא. ש. למה לא בררת. ת. למה לברר. ש. הרי אתה יודע שיש לך שם, קטנועים ללא ביטוח. אז איך אתה לא מברר. ת. אני לא, אני לא צריך לברר איזה קטנוע היא לקחה, היא הולכת לשם לוקחת קטנוע, כולם הולכים לשם לוקחים קטנוע תקין, בודקים רישיונות אם האופנוע באמת תקין ונוסעים. לפי תשובות אלה של צד ג' 2, הוא טוען שהוא הפנה את התובעת למוסך עלית כדי לקחת שם, קטנוע מתוך אלה השייכים לצד ג' 1, מתוך המוסך מבלי לדאוג ולהודיע לה, שחלק מהקטנועים אינם מבוטחים. הוא נתן לה הוראה לקחת כל קטנוע שהיא רוצה, ושימצא חן בעיניה. מצד אחד, צד ג' 2, דואג ליידע את העובדים שלו בדבר קיום רישיונות תקינים וביטוח לגבי הקטנועים הנמצאים בשימושם, ומציג בפניהם את המסמכים ואת הביטוח, והוא בוודאי יודע שעל סמך מצב זה, הם מניחים שכל קטנוע שנמסר להם, הוא אכן מבוטח וניתן לנסוע בו. כאשר צד ג' 2, הורה לתובעת לקחת קטנוע ממוסך עילית, היה צריך להיות ער לכך, שהיא מסתמכת על המצג הראשוני שלו, ועל ההוראה שלו לקחת כל קטנוע, מתוך ידיעה שהקטנועים שהוא אומר לה לקחת אחד מהם ,אכן מבוטחים. ואולם, אני אינני מקבל את גירסתו של צד ג' 2, שהוא מסר לתובעת להביא את הקטנוע המקולקל למוסך, ולקחת קטנוע אחר, מתוך המוסך, אלא מעדיף בנקודה זו, את גירסתה של התובעת שהיא מסרה את הקטנוע המקולקל למוסך, וחזרה ברגל למשרד, וכי היא קיבלה את הקטנוע במשרד, לאחר שצד ג' 2 בעצמו, מסר לה את המפתח. לא נראה סביר בעיני, שצד ג' 2 ישלח את התובעת למוסך לבחור איזה קטנוע היא רוצה, ולא סביר שמפתחות הקטנועים היו בתוך מתג ההפעלה שלהם, וכל מה שנשאר לתובעת לבוא לבחור את הקטנוע, ולנסוע. גם אם זה נכון, הרי צד ג' 2 לא נהג בצורה אחראית, כאשר שלח את התובעת לבחור לה איזה קטנוע בזמן שהוא יודע, שחלק מהקטנועים אינם מבוטחים ונמצאים במוסך לצורך טיפול, מבלי להזהיר אותה כי חלק מהקטנועים אינם מבוטחים , ולומר לה זאת באופן מפורש , כי עליה לבדוק את המסמכים של הקטנוע שהיא תבחר. בסוגיה אחרת לגמרי, בעניין הקטנוע שנגנב, הוא עונה לשאלות ב"כ התובעת (עמ' 34, שורה 26 ואילך): ש. ומה אמרת לה. ת. היא ביקשה ממני את הרישיונות של האופנוע. ש. ומה אמרת לה? ח. אני פיקססתי אחרי כמה פעמים שחיפשתי את רישיון הרכב הזה הספציפי, שהרישיונות שלו לא נמצאו במשרד, והרישיונות לא נמצאו בקטנוע, ועד שהצלחתי להוציא את הרישיונות האלה…" מתשובה זו ניתן ללמוד, שגם במקרה של הקטנוע שנגנב וכאשר התובעת פנתה למשטרה למסור הודעה וביקשו ממנה את הרישיונות, צד ג' 2 חיפש את הרישיונות במשרד, שכן אלה לא היו בקטנוע, דבר המעיד על כך, שהיו מקרים שבכלל מסמכים של קטנוע לא היו בו. לעניין זה, נשאל צד ג' 2 (עמ' 35, שורה 16): ש. אז איך הרישיון היה במוסך?" וצד ג' 2 מיתמם ועונה: "זה היה אמור, בגלל זה התפלאתי למה הרישיון לא בתוך האופנוע". וב"כ התובעת מקשה ושואל: "ז"א, שיכול להיות מצב כמו שקרה כאן, שהרישיונות נמצאים במוסך, במשרד, ולא בתוך הקטנוע?" וצד ג' 2 עונה: "לא במשרד אמרתי, אמרתי במוסך". בין אם המסמכים נמצאים במוסך או במשרד, אין הדבר תקין, כי המסמכים צריכים להיות ברכב. אחרת, איזו משמעות יש לטענת צד ג' 2 שהוא מורה לנהגים שלו לבדוק קיומם של רישיונות וביטוח ברכב, שעה שהם נוטלים אותו לנסיעה. בעמ' 37, שורה 26, נשאל צד ג' 2 על ידי ב"כ הנתבעת: "ש. עכשיו, כשאתה שלחת את חן למוסך עילית להחליף קטנוע, הנחית אותה באיזה קטנוע היא צריכה לקחת? ת. לא. ש. אז.. ת. פשוט, שלחתי אותה. אמרתי לה: תלכי, תקחי שמה אופנועים, אופנוע, יש שמה אופנועים שלנו שעומדים, תיקחי שמה אופנוע. אותו דבר אם באים למוסך טכנובייק, ולוקחים אופנוע." בתשובה זו, חוזר למעשה צד ג' 2, על האמירה שהוא שלח את התובעת למוסך לקחת קטנוע כלשהו, ולא קטנוע ספיציפי, מבלי להזהיר אותה שיש חלק מהקטנועים שיש עליהם ביטוח, וחלק שאין עליהם ביטוח. ואם נחזור ונזכיר כי בעת קבלת כל עובד הוא מציג בפניו את הרישיונות של הקטנוע ואת הביטוח שלו, נוסף לעובדה שהוא שלח את התובעת, לגירסתו, לקחת כל קטנוע ללא הבחנה מהמוסך, הרי הוא נטע בליבה את האמונה שאם הוא אומר לה לקחת את הקטנוע, סימן שהכל תקין, כולל ענייני ביטוח. בתשובתו שלעיל, ובתשובות קודמות שהוא נתן, לא הזכיר ולו במילה אחת, שהוא הזהיר את התובעת, שישנו חלק מהקטנועים שאין עליהם ביטוח. מותר היה לה לבנות על כך שאם הוא אומר לה לקחת את הקטנוע, סימן שהכל תקין ושיש ביטוח. הדבר מודגש בתשובות שנתן צד ג' 2, בעמ' 38, שורה 6 ושורה 11. בשורה 6 נשאל צד ג' 2: "ש. ולמעשה אם אני מבין נכון, אתה השארת לשיקול דעתה לבחור איזה מבין האופנועים. ת. בדרך כלל זה מה שקורה". ובשורה 11 למטה: "ש. ואז, יש סיכוי גבוה שאחד מהאופנועים האלה, לא יהיה לו ביטוח? ת. יש סיכוי כן, סביר". בקטע זה של החקירה מודה צד ג' 2, כי הוא אכן מודע לעובדה שאם הוא שולח נהג למוסך לקחת קטנוע, מבלי להסביר לו אלו קטנועים אין עליהם ביטוח, הרי קיים סיכון סביר שהוא יורה לנהג לקחת קטנוע שאין עליו ביטוח. ואולם, אני חוזר ומדגיש, שאינני מקבל את גירסת צד ג' 2, שהורה לתובעת לקחת קטנוע מתוך המוסך, הן בגלל חוסר הסבירות שבטענה, הן בגלל התרשמותי הישירה מעדויותיהם של התובעת ושל צד ג' 2, ושאני מעדיף בנקודה זו, את גירסתה של התובעת, שהיא קיבלה את הקטנוע לאחר שחזרה ברגל מהמוסך, ליד משרדה של צד ג' 1, מידיו של צד ג' 2. על סמך כל האמור לעיל, אני מגיע למסקנה, שצד ג' 2 מסר לידי התובעת את הקטנוע נשוא הדיון, מבלי שהיה עליו ביטוח תקף בזמן המסירה. אך בכך, לא סיימתי את מלאכתי. ב"כ הנתבעת מפנה , לתקנה 9 לתקנות התעבורה, 1961, הקובעת כי: "9. חובת החזקת תעודות א. לא ינהג אדם רכב אלא אם נמצאים איתו רשיון רכב, רישיון נהיגה, תעודת הביטוח, או כל תעודה או רשימת תנאים שניתנה על פי דין לגבי נהיגתו של אותו אדם, או לגבי הרכב האמור…". אכן, במישור הפלילי של נהיגה ברכב ללא החזקת רישיונות וביטוח, התקנה קובעת שזו עבירה פלילית, ואין מולה הגנה במישור הפלילי של הסתמכות על דברי מעביד, או על דברי בעל הרכב, או הנחה סבירה של קיומם של המסמכים. התקנה מחייבת, ללא תנאי, החזקתם של המסמכים ברכב בזמן הנסיעה. אין להשליך מתקנה 9 לגבי השאלה של חובת בדיקת קיומם של המסמכים, במסגרת התרת שימוש מצד הבעלים לנוהג ברכב, והנפקות המשפטית במישור הזכאות לפיצוי על פי חוק הפלת"ד. סעיף 7 א' הינו הוראת חוק העומדת בפני עצמה, ויש לפרשה על רקע החוק שבו מופיע הסעיף, ויש להבחין בין המישור הפלילי של העבירה הקבועה בתקנה 9, לבין זכותו של נוהג ברכב ללא ביטוח, כקבוע בסעיף 7 א'. בשעת חקיקתו של סעיף 7 א', עמדה לנגד עיני המחוקק תקנה 9 לתקנות התעבורה, ובכל זאת מצא לנכון לזכות, נפגע תאונת דרכים, גם אם הוא נוהג ברכב, ללא ביטוח תקין. וזאת, בהתקיים שני התנאים הקבועים בסעיף 7 א'. קרי, שהנוהג ברכב לא ידע שאין ביטוח לרכב, ולא סביר כי ידע זאת. לאחר ששמעתי את עדותה של התובעת, וניתחתי אותה, ושמעתי את גירסת צד ג' 2 וניתחתי אותה, הגעתי לכלל קביעה כי אכן התובעת לא ידעה בזמן שקיבלה את הקטנוע מידי צד ג' 2, כי אין ביטוח המכסה את הנהיגה בו, וגם, לאור האמור לעיל בדבר הצגת המסמכים לתובעת עם קבלתה לעבודה, וזכות ההסתמכות שלה על הצגה זו, הנראית לי סבירה, אין זה סביר שהיא תדע שאין לקטנוע כיסוי ביטוחי. אני קובע כי התובעת זכאית לפיצוי מאת הנתבעת על נזקיה. כמו כן, אני קובע, כי צד ג', הן החברה והן המנהל, התירו את השימוש בקטנוע כשלא היה עליו כיסוי ביטוחי תקף, ועל כן, ומכוח סעיף 9 לחוק, יחויבו צד ג' הן החברה והן המנהל, שפעל באופן אישי למסירת הרכב לידי התובעת לנהיגה, בכל סכום בו תחויב הנתבעת לשלם לתובעת. משפט תעבורהרכבקטנועתאונת דרכיםרישיון רכבתאונת קטנועתאונת אופנוע