1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הנשיאה ב' גילאור). המבקשת נפגעה קשה בתאונת דרכים (להלן: התאונה) ביום 31.1.2007. המבקשת נדרסה בהיותה הולכת רגל, על ידי רכב הנהוג בידי המשיב. המשיבה 2 היא מבטחת השימוש ברכב. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונה עבודה. בכתב תביעתה טענה המבקשת כי היא סובלת מפגיעה קשה ורב מערכתית וביקשה למנות שמונה מומחים רפואיים לצורך קביעת דרגת נכותה כתוצאה מפגיעתה בתאונה. לאחר דין ודברים עם באי כוח המשיבים, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה "בשלב הנוכחי ימונו מומחים בתחום הנוירולוגיה והא.א.ג." וכי "אין בהסכמה זו שבין הצדדים כדי לגרוע מטענות הצדדים לעניין מינוי מומחים רפואיים בתחומים נוספים לאחר שתתקבל חוות הדעת בתחום הנוירולוגיה, יבואו הצדדים בדברים בניסיון להסכים על מומחים בתחומים נוספים...". 2. בית המשפט המחוזי דחה את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, והפנה את המבקשת למצות את זכויותיה במוסד לביטוח לאומי: "ככל שהתאונה היתה תאונת דרכים בעבודה" - כך נקבע - "צריכה נכותה של התובעת להיקבע כנכות על פי דין על ידי המל"ל. גם אם לא תפנה למל"ל, ממילא בעתיד תצטרך לדון בשאלת הניכוי הרעיוני של הגימלאות המגיעות לה. אשר על כן בשלב זה אין בדעתי לאמץ את ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים...". מכאן בקשת רשות הערעור שלפני. 3. המבקשת טוענת כי אין בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) או בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים), כל הוראה המחייבת נפגע למצות את הליכי קביעת נכותו, שנגרמה עקב תאונת דרכים, בהליכים על פי דין אחר. המחוקק, כך נטען, קבע בסעיף 6ב לחוק הפיצויים את התנאים בהם תחייב דרגת נכות על פי דין אחר, אך נמנע מקביעת הוראה השוללת מן הנפגע את זכותו, שנכותו תקבע בהליך הקבוע בתקנות. המבקשת מוסיפה וטוענת כי אל לו לבית המשפט להתערב בחופש שניתן לצדדים להסכים על מינוי מומחים רפואיים, אשר קיבל את ביטויו בהוראת תקנה 4 לתקנות המומחים. עוד טוענת היא כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה מקדמת שיקולי יעילות, שכן לא ניתן לקבוע כי ההליכים בוועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי, קצרים ממשך הזמן שיידרש לקביעת הנכות על ידי המומחים הרפואיים עליהם הוסכם. מכל מקום, כך נטען, בית המשפט אינו חייב לחכות על השלמת הליכי קביעת דרגת הנכות במסלול המוסד לביטוח לאומי, והוא רשאי להורות על ניכוי רעיוני של הגמלאות או על עיכוב ביצוע תשלום הפיצויים שפסק, כולם או מקצתם, עד לאחר השלמת ההליכים האמורים. לבסוף טוענת המבקשת כי יש יתרון דווקא בהליך של מינוי מומחים מוסכמים על ידי הצדדים, שכן בהליך המינוי לפי חוק - להבדיל מההליכים המתקיימים לפני ועדות המוסד לביטוח לאומי - רשאים הצדדים לבחור מומחים כרצונם והם אף רשאים להציג להם שאלות הבהרה ולחקור אותם. בשל כך, נדרש בית המשפט לא אחת להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, מכוח סעיף 6ג' לחוק הפיצויים. 4. המשיבים מצידם סבורים כי דין בקשת רשות הערעור להידחות וסומכים ידיהם על החלטת בית המשפט קמא. המשיבים מדגישים כי בית המשפט אינו כבול להסכמת הצדדים וטוענים כי משנוכח הוא כי בנסיבות העניין הסכמה זו אינה עולה בקנה אחד עם יעילות הדיון ואין בה כדי להביא לפתרון הפלוגתאות בתיק בצורה הנכונה והטובה ביותר - הוא לא יקבלה. בנסיבות המקרה דנן, כך נטען, בהתחשב בכך שמדובר בפגיעה המשתרעת על מספר תחומי רפואה, מתחייבת קביעה ברורה ואחידה של הנכויות, תוצאה שתושג רק אם תפנה המבקשת תחילה למוסד לביטוח לאומי ושם תקבע נכותה. קביעה כזו, כך נטען, תחסוך זמן שיפוטי, הוצאות מיותרות (הוצאות תשלום למומחים רפואיים והוצאות ניהול ההליך בבית המשפט), ותמנע חוסר אחידות בקביעות רפואיות וכפילות בבירור הנכויות של המבקשת. 5. החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. השאלה אם קיימת חובה על נפגע בתאונת דרכים, אשר מהווה לגביו גם תאונת עבודה, לפנות למוסד לביטוח לאומי לצורך קביעת דרגת נכותו, נדונה זה מכבר. בית משפט זה פסק כי "סעיף 6ב קובע את הנסיבות בהן תשמש דרגת נכות שנקבעה על פי כל דין כדרגת נכות מחייבת גם בתביעה על פי חוק הפיצויים. הסעיף אינו מטיל חובה לפנות בתביעה לקביעת נכות על פי כל דין, אלא רק מה התוצאה כשקיימת קביעה כזו לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק הפיצויים" (רע"א 1619/93 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז (4) 89, 94 להלן: עניין טטרו). עוד נקבע באותו עניין כי "...אין מקום למנוע מנפגע את זכותו לכך שבית המשפט ימנה מומחה או מומחים רפואיים על מנת שאלה יקבעו את דרגת נכותו, רק מפני שפתוחה בפניו הדרך לקביעת דרגת נכותו כנפגע תאונת עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי" (שם, בעמ' 95). בית המשפט הבהיר כי הרציונל שבבסיס החלטתו הוא כי אין כל הצדקה להפלות לרעה נפגע, אשר התאונה מהווה לגביו גם תאונת עבודה, ואין לכפות עליו עיכוב הליכים בתביעתו לפי חוק הפיצויים עד למיצוי זכויותיו כנפגע תאונת עבודה. הנה כי כן, אף אני, בשעתו, ביושבי כשופט בבית-משפט המחוזי סברתי כבית משפט קמא במקרה בו נמנע התובע במכוון מלפנות אל המוסד לביטוח לאומי; אולם ההלכה שנפסקה מפי בית-המשפט העליון היא הקובעת. בשולי הדברים, אכן ניתן להלום מקרים בהם הלכת טטרו עשויה לעורר קושי, במיוחד מקום בו מתנהג אחד הצדדים שלא בתום-לב כדי למנוע, בצורה מלאכותית, קבלת קביעה על-פי דין במסגרת סעיף 6ב לחוק. אולם אין זה המקרה כאן. נהפוך הוא: במקרה זה היתה, כאמור, הסכמה ברורה בין הצדדים באשר למינוי מומחה רפואי. 6. אכן, בעניין טטרו הותיר בית המשפט פתח להתנגדות למינוי מומחה רפואי במסגרת סעיף 6א לחוק הפיצויים, מקום בו החלטה בדבר דרגת נכות צפויה להינתן בתוך זמן קצר ואילו מינוי המומחה מטעם בית המשפט ומתן חוות דעת מטעמו, כרוכים בהליך ממושך. כמו כן רשאי בית המשפט להפעיל סמכותו ולדחות את הדיון בבקשה למועד אחר מכוח תקנה 152(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 משיקולי יעילות (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים: סדרי דין וחישוב הפיצויים 489 (מהדורה שלישית, 1999)). ואולם, במקרה דנן המבקשת טרם פנתה למוסד. זאת ועוד: בין הצדדים הושגה הסכמה בדבר מינויים של שני מומחים, והם הודיעו עליה לבית המשפט בהתאם לתקנה 4 לתקנות המומחים. "אם היתה הסכמה כזו" - כך נפסק - "עשויה ההסכמה כשלעצמה, לחייב את הצדדים. ניתן יהיה לפרשה כהתנאה על הוראת סעיף 6ב לחוק הפיצויים, התנאה שהיא מותרת לצדדים, ובית המשפט יאמצה אפילו ניתנה חוות דעתו של המומחה הרפואי לאחר קביעת דרגת הנכות על ידי ועדה רפואית של המוסד" (עניין טטרו, בעמ' 97). הדברים יפים בענייננו מקל וחומר. אשר על כן הערעור מתקבל. המשיבים ישאו בהוצאות המבקשת בסך 15,000 ש"ח. נכותתאונת דרכיםשאלות משפטיות