תביעות קטנות השתק עילה עסקינן בתביעת שיבוב שמקורה בתאונת שרשרת מיום 18/5/97 בה היו מעורבים רכב התובעת רכב הנתבעים ורכבים נוספים ( להלן " התאונה " ) מבוטח התובעת הגיש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב ( ת.ק 619/98 ) כנגד נתבעים 1 ו 2 בתביעה שבפניי וכנגד שני נהגי רכבים נוספים שהיו מעורבים בתאונה וחברות הביטוח שלהם, בגין נזקיו עקב התאונה. ביום 1/11/98 בדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, בהעדר התייצבות אחד הנהגים ומבטחתו שאף לא הגישו כתב הגנה ( נתבעים 3 ו 4 לאותה תביעה ) , לאחר שמיעה קצרה ביותר של מבוטח התובעת ( התובע ) ושני נהגי הרכבים האחרים, ניתן פסק דין על ידי כבוד השופטת ד. קוברסקי, על פיו חויבו נתבעים 3 ו 4 לשאת בנזקי מבוטח התובעת בסך 1602 ש"ח המורכבים מההשתתפות העצמית ששילם לתובעת על פי תנאי הפוליסה , וכינון. המחלוקת הנדרשת להכרעה במסגרת החלטה זו הינה האם ביחס לתביעה שבפניי פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות מהווה מעשה בית דין בהתאם לסעיף 101 א ( 1 ) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 או השתק פלוגתא. טענות הצדדים: לטענת הנתבעים עילת התביעה בתיק זה זהה לעילת התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, ומאחר והתובעת היא חליפתו של המבוטח, ומכיוון שבבית המשפט לתביעות קטנות, לאחר שמיעת העדויות ( הכוללת שמיעת נהג רכב הנתבעים ונהג רכב התובעת בתביעה שבפניי ), הוכרעה שאלת האחריות לתאונה ולנזק שנגרם לרכב המבוטח, תוך קביעת ממצא פוזיטיבי שרכב נתבע 3 לאותה תובענה הוא האחראי לתאונה - הרי שעל פי עקרון סופיות הדיון יש לדחות את התביעה נגדם על הסף שכן פסק הדין מהווה מעשה בית דין. עוד טוענים הנתבעים שפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות יוצר השתק פלוגתא ביחס לשאלת האחריות לתאונת השרשרת. לטענת התובעת, פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות אינו מהווה מעשה בית דין או יוצר השתק פלוגתא וזאת ממספר טעמים : 1. לא נשמע אחד מנהגי הרכבים המעורבים בתאונת השרשרת עובר למתן פסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות, קרי לא נידונה לגופה והוכרעה המחלוקת באשר לאחריות לתאונה, ולכן לא נוצר השתק. 2. פסק הדין ניתן על סמך דברי התובע בלבד, וללא שמיעת ובחינת גרסאות שאר הצדדים שהופיעו לדיון, קרי המדובר בפסק דין בהעדר התייצבות, בו לא הוכרעה עניינית המחלוקת באשר לאחריות לתאונת השרשרת. 3. תביעה זו מבוססת על עילה שונה מזו שנידונה בבית המשפט לתביעות קטנות. לטענתה לתובעת לא הייתה אפשרות להצטרף להליכים שהתנהלו בפני בית המשפט לתביעות קטנות ולכן אין לקבוע שמדובר בעילה חופפת. 4. האיזון בין הרצון לעשות צדק לבין עקרון סופיות הדיון, מכתיב שפסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות אינו יכול ליצור השתק במקרה זה, שכן לא יתכן שלא ינתן לתובעת יומה בבית המשפט, כאשר נהג רכב הנתבעים, שהיה האחרון בשיירה, הודה שפגע ברכב שלפניו. 5. בפסק הדין לא נקבע ממצא פוזיטיבי על פיו נתבע 1 לא אחראי לנזקי מבוטח התובעת. כל שנקבע הוא שתביעת התובע לא נסתרה ונתבעים 3 ו 4 לאותה תובענה מחויבים לשאת בנזק בהעדר התייצבותם לדיון. משלא נקבע ממצא פוזיטיבי באשר לאחריות לתאונה, לא נוצר השתק. דיון: על פי כלל השתק העילה כאשר תביעה נידונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, כאשר זו מבוססת על עילה זהה ( ראה ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני כב ( 2 ) 561 ) . באשר להשתק פלוגתא כלל זה קובע שכאשר הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית או משפטית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה, יהיו בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני ( ראה ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ , פ"ד נד ( 1 ) 642 ) . כללים אלו נוצרו כדי למנוע הטרדתו של בעל דין שהכרעה בעניינו כבר ניתנה בעבר, ולצורך הפעלה יעילה של מערכת המשפט ומניעת הכרעות סותרות העלולות לפגוע ביציבות המשפט ( ראה ע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה , פ"ד נא ( 1 ) 68 ) . במקרה שבפניי, על פי ההלכה הפסוקה, מדובר בעילת תביעה זהה לזו שנדונה בבית המשפט לתביעות קטנות, שכן עסקינן בנזקים הנובעים מאותה תאונה מיום 18/5/97, רק שכעת התובעת היא מבטחת הרכב הניזוק הבאה בתביעת תחלוף, בעוד שבתביעה הקודמת מבוטח התובעת תבע בגין ההשתתפות העצמית והכינון, עלויות בהן נשא בהתאם לתנאי הפוליסה. אמנם מדובר בסעדים שונים אך מבחן זהות העילה הוא המבחן שנתקבל בפסיקה לעניין מעשה בית דין ולא מבחן הסעד ( ראה ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני כב ( 2 ) 561 , עמוד 583 ) . עוד אציין שהתובעת מהווה חליף של מבוטחה מכוח סעיף 62 לחוק חוזה ביטוח תשמ"א 1981. התובעת נכנסה בנעליו של מבוטחה מרגע ששילמה את תגמולי הביטוח , כך שעל פי הגיון הדברים מרגע שנוצר השתק כלפי מבוטחה נוצר גם השתק כלפי התובעת. יוצא אם כן שלעניין השתק עילה נותר לבחון את השאלה : האם בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ניתנה הכרעה לגופו של עניין כך שיחול מעשה בית דין בין הצדדים לתביעה שבפניי? ולעניין השתק פלוגתא נותר לבחון : האם בבית המשפט לתביעות קטנות הוכרעה שאלת האחריות לאירוע התאונה תוך קביעת ממצא פוזיטיבי, והאם הכרעה זו הייתה חיונית לצורך ההגעה לתוצאה הסופית של פסק הדין ? אציין שדי בממצא שלילי כדי לבסס השתק פלוגתא במקרה זה מאחר ועסקינן במחלוקת משפטית שהינה האחריות לתאונה ולנזק שנגרם לרכב התובעת . בפסק דינה של כבוד השופטת ד. קוברסקי נכתב: " הנתבעים 3 ו 4 הוזמנו, אישור המסירה נמצא בתיק בית המשפט. הנתבעים 3 ו 4 לא הופיע לדיון ואף לא הוגש כתב הגנה מטעמו ולכן החלטתי לדון בהעדרם " . " על יסוד כתב התביעה... דברי התובע, פרוטוקול דיון זה ומכוח הסמכות הנתונה לי על פי תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות ( סדרי-דין ), תשל"ז - 1976, אני מחייבת את הנתבעים 3 ו 4... " בסעיף 11 לתקנות האמורות שכותרתו : אי-התייצבות למשפט , כתוב כדלקמן : " נמסרה על הדיון הודעה כראוי ואיש מבעלי הדין לא התייצב - תימחק התביעה; התייצב התובע והנתבע לא התייצב - יתן בית המשפט פסק דין על יסוד כתב התביעה, ובלבד שהתובע הצהיר בפני בית המשפט על אמיתות האמור בכתב תביעתו: התייצב הנתבע והתובע לא התייצב - תידחה התביעה " . עיון בפסק דינו של בית המשפט ובתקנה 11 לעיל מביא למסקנה שבית המשפט נתן פסק דין בהעדר התייצבות בהתאם לסמכותו, ולא הכריע כלל בשאלת האחריות לתאונה. חיזוק למסקנה זו היא העובדה שבפסק הדין לא נאמר דבר וחצי דבר באשר לשאלת האחריות לקרות התאונה, ואף מכללא לא ניתן להסיק שבית המשפט התרשם שנתבע 3 הוא הנהג האחראי האשם בקרות התאונה ובנזק שנגרם לרכב מבוטח התובעת. עוד אציין שאמנם שני הנהגים הנתבעים האחרים אמרו דברם לפרוטוקול אך מדובר בדברים קצרים ביותר שבאו רק לתמוך באמור בכתבי הגנתם. נתבעת 1 (שם) אמרה בעדותה : " אני חוזרת על האמור בכתב ההגנה. אני הספקתי לבלום, הייתי בעצירה מוחלטת. הרכב שהיה מאחורי לא עצר, פגע בי והעיף אותי לרכב התובע". נתבע 5 ( נתבע 1 בתביעה שבפניי ) אמר בעדותו : " אני חוזר על האמור בכתב ההגנה. אני הייתי האחרון בשיירה. אני נסעתי וראיתי את שלפני עצר בפתאומיות שמעתי מכה, ושבריר שניה לאחר מכן פגעתי בו". עולה שבית המשפט רק בדק שאכן עומדים הנתבעים שהתייצבו, על טענותיהם ככתוב בכתבי הטענות ותו לא. לא נעשה כל נסיון לבחון את הראיות ולהכריע בשאלת האחריות לתאונה. לאור האמור מצאתי לקבוע שפסק הדין שניתן אינו יוצר השתק פלוגתא בתובענה שבפניי בשאלת האחריות לתאונה ולנזק שנגרם לרכב התובעת. עדיין נותרה השאלה האם נוצר השתק עילה מכוח פסק הדין, קרי האם בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ניתנה הכרעה לגופו של עניין כך שיחול מעשה בית דין בין הצדדים לתביעה שבפניי ? אציין שפסק דין בהעדר התייצבות עשוי ליצור מעשה בית דין המונע מהתובע בתובענה הראשונה מלתבוע שוב בגין אותה עילה, אף על פי שהתביעה לא נידונה לגופה ( ראה ע"א 309/89 פאיז נ' פאיז, פ"ד מג ( 2 ) 614 , פסקה 2 לפסק הדין ) : " לעניין זה ( כשהתובע זכה בתובענה הראשונה ) ... אין נפקא מינה אם ניתן פסק הדין לגופם של דברים ולאחר שהתקיימה התדיינות ממצה בתובענה או שהתובע זכה בפסק דין מטעמים דיוניים, כגון שהנתבע כלל לא הגיש כתב הגנה או לא התייצב לדיון... כאשר זכה התובע בפסק דין, בין שקיבל את מלוא הסעדים שתבע ובין שקיבל רק את חלקם. די בעובדה שזכה בפסק דין למנוע בעדו, מכוח כלל ההבלעה, הזדמנות נוספת לתבוע בגין אותה עילה. " ( פרופ' זלצמן בספרה " מעשה בית דין בהליך האזרחי " תשנ"א 1991 , עמוד 304 ) . כך במקרה בו לא התייצב התובע לדיון ואילו הנתבע התייצב, דחיית התביעה לאור אי התייצבות התובע תיצור השתק שימנע מהתובע מלהגיש תביעה חדשה נגד אותו נתבע בשל אותה עילה, וזאת עקב הצורך " להעניש " את התובע שלא פעל על פי סדרי הדין וגרם לשיבוש ההליך ( ראה פרופ' נינה זלצמן " מעשה בית דין בהליך האזרחי " תשנ"א עמוד 309 ): " אם נהנה התובע מן העובדה שהנתבע לא התגונן כראוי בהתדיינות הראשונה, ועל כן לא הוכרעו הפלוגתאות לגופן, הרי הוא נהנה " מן ההפקר " .... אין התובע יכול לאחוז במקל בשני קצותיו, לאמור, גם לזכות בפסק דין שניתן בהעדר הגנה וגם להשתמש בטענה שפסק הדין לא ניתן לגופו על מנת לשוב ולתבוע בשל אותה עילה " ( פרופ' זלצמן " מעשה בית דין בהליך האזרחי " תשנ"א 1991 עמוד 304 ) . ראציונאל זה, העומד ביסוד כלל ההבלעה, לא חל בעניננו. אמנם חברת הביטוח תובעת מכוח אותה עילה ובאה בנעליו של מבוטחה על פי מבחני הפסיקה, אך אין לומר שנהנית היא מן ההפקר מאחר ולא זכתה בשום סעד מכוח פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות. השאלה האם ניתן פסק דין לגופו של עניין במקרה דנן, מעלה תהיות האם יש שוני בין זכות התחלוף שמוקנית לחברת הביטוח מרגע ששילמה את תגמולי הביטוח לבין זכות המבוטח ממנה נובעת זכות זו, לעניין תורת מעשה בית דין ? כך גם יתכן שיש טעם לטענת התובעת שתביעה זו שבפניי מבוססת על עילה שונה מזו שנידונה בהליך הקודם, מאחר ולא הייתה לתובעת האפשרות להצטרף להליכים שהתנהלו בבית המשפט לתביעות קטנות. שאלה זו אשאיר בצריך עיון, שכן איני נדרשת להכריע בה במסגרת התובענה שבפניי. עקרון מעשה בית דין אינו עקרון מוחלט. " הפעלתו של הכלל באופן דווקני מקום שיש הצדקה לגמישות ולסטייה מן הכלל עשויה להביא לתוצאה בלתי רצויה, ובלתי צודקת" (ראה פרופ' זלצמן " מעשה בית דין בהליך האזרחי תשנ"א 1991, עמוד 625 ) . גם בפסיקה נתקבלה גישה זו: " עיקרון מעשה בית דין אינו עיקרון מוחלט... קיימת נכונות במקרים שבהם הצדק או האינטרס הציבורי מחייבים זאת לקבוע סייגים לתחולת העיקרון הכללי" (ע"א 5610/93 זלסקי ואח' נ' הועדה המקומית לבניה ראשל"צ, פד"י נ"א (1) 68, 99). בהנחה שנתמלאו הדרישות להחלת השתק עילה בעניננו, הרי שלצורך קביעה האם פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות בהעדר התייצבות מהווה מעשה בית דין, יש לאזן בין השאיפה לעשיית צדק לבין הרצון למנוע הטרדתו של בעל דין מעבר לנצרך, ולצורך בהפעלה יעילה של מערכת המשפט ומניעת הכרעות סותרות העלולות לפגוע ביציבות המשפט וליצור עומס על המערכת , שהם הראציונאלים העומדים בבסיס עקרון סופיות הדיון. מחד גיסא מן הראוי שחברת הביטוח תגיש תביעתה יחד עם מבוטחה ובכך תמנע הטרדתו של בעל דין, כך שלא ימצא עצמו האחרון נתבע בגין אותה תאונה פעמיים. במרבית המקרים חברת הביטוח יכולה למנוע סיטואציה בה מבוטחה מגיש תביעה נפרדת, שכן בדרך כלל המבוטח מודיע לחברת הביטוח על התאונה, כך שביכולתה לשתף פעולה עם מבוטחה ולהגיש תביעה משותפת. מאידך גיסא מדוע במקרים מסוימים האחראי לנזק לא ישא בנזק שנגרם כתוצאה מעוולתו ( במקרה בו לא נידונה התביעה לגופה בתובענה הראשונה עובר להכרעה ) , וזאת עקב אי התייצבותו של נתבע אחר בתובענה הראשונה שהוגשה על ידי המבוטח ? לטעמי, מחדלה של חברת ביטוח מלהגיש תביעתה בגין נזקיה עקב התאונה במאוחד עם מבוטחה, אינו כזה המצדיק שלילת זכותה לתבוע צד שהיה שותף להליך הקודם מכוח תורת מעשה בית דין, מקום בו ניתן פסק דין בהעדר התייצבות בהליך הקודם כנגד צד שלישי. אכן הוטרד בעל דין, אך אין מדובר במחדל המצדיק " הענשת " התובעת ואי בירור התביעה לגופה. ( לעניין הראציונאל למעשה בית דין שנוצר עקב מחדל מצד התובע - ראה פרופ' נינה זלצמן " מעשה בית דין בהליך האזרחי " תשנ"א עמוד 309 ) . אמנם הדעת אינה נוחה מכך שאדם מוצא עצמו נתבע פעמיים בגין אותה תאונה, אך הרצון לבחון את נסיבות קרות התאונה לשם עשיית צדק , דבר שלא נעשה בהליך הקודם, גובר על עקרון סופיות הדיון במקרה שבפניי. יתרה מכך בל נשכח שלעתים אין ביכולתה של חברת הביטוח למנוע מהמבוטח מלהגיש תביעה נפרדת בגין נזקיו, כך שמניעות במקרים כאלו מכוח תורת מעשה בית דין פירושה שלא ינתן לה כלל זכות להתדיין בבית המשפט, וזאת לעתים ללא כל עוול מצידה. " אם ניתנה כבר לבעל הדין הזדמנות להתדיין באותו עניין שאותו הוא מבקש להעלות שוב בהתדיינות אחרת, יהיה זה צודק, מטעמים שבתקנת הציבור, להשתיקו באמצעות כלל המניעות הדיונית, .... אך כאשר לא ניתנה לבעל הדין ההזדמנות או שההזדמנות היתה פגומה ובלתי ממצה, נדחה כלל ההשתק מפאת שיקולים של צדק, ואין הטענה בדבר ההטרדה הצפויה לבית המשפט ולבעל הדין היריב מהווה עוד עילה להשתיקו " ( ראה פרופ' זלצמן " מעשה בית דין בהליך האזרחי " תשנ"א 1991 עמוד 16-17 ) . לאור האיזון המתבקש, מצאתי לקבוע שבמקרים בהם נתקבלה תביעת המבוטח כנגד פלוני בהעדר התייצבותו של האחרון, אין למנוע מחברת הביטוח מלהגיש תביעה נוספת בגין נזקיה מכוח זכות התחלוף כנגד אלמוני שהיה גם הוא נתבע בתובענה הראשונה. כך שבמקרה דנן, פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות בבית המשפט לתביעות קטנות, לא יחשב למעשה בית דין בתביעה שבפניי. בסופו של יום מצאתי לקבוע שלא קיים השתק המונע מהתובעת לתבוע נזקה מנתבעים 1 ו - 2 . הנתבעים ישאו בהוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. השתק עילהתביעות קטנותהשתק / דיני מניעות