1. התובע יליד 22.10.73, נפגע בתאונת דרכים ביום 7.9.03. אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 2. הפגיעה א. התובע נפגע בשתי כפות הידיים, מרפק שמאל, שתי הברכיים ובצד החיצוני של קרסול שמאל. ב. התובע היה באי כושר לפי המל"ל עד יום 31.10.03, אך המציא תעודות אי כושר גם מיום 17.12.03 עד 31.1.04 ומיום 21.6.04 עד 30.6.04. ג. המוסד לביטוח לאומי, שהכיר בתאונה כתאונת עבודה, קבע נכותו של התובע בשיעור 10% בגין נזק במיניסקוס בצורה קלה. ד. בהחלטתי מיום 3.5.07 קבלתי בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור קביעת המל"ל בגלל שלא הובאו לידיעת רופאי הועדה שתי תאונות נוספות שעבר התובע ולא הועמד לרשותם מלוא תיקו הרפואי של התובע בעבר ומיניתי את פרופ' היים, כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה. ה. פרופ' היים היה בדעה כי: "בקשר של פצעים על כפות הידיים, מפרק וברכיים כתוב במסמכים הרפואיים על כוויה מדרגה 3, זה לא יכול להיות, כוויה בדרגה 3 גורמת נזק לרקמות הרכות העמוקות וזה מתרפא ע"י צלקת קשה ומגבלה של טווחי תנועות המפרקים. אין למר מרום מגבלות בטווח תנועות או צלקות. עפ"י הרשום בתיק קופ"ח היו שלפוחיות שנפתחו קבלו טיפול מקומי ע"י תרופות ומשחות. מדובר על שפשופים שהגלידו היטב. בהתייחס לבעיה בברך שמאל - ... בצלום רנטגן של הברך לא אובחנה פתלוגיה. בבדיקה לא מצאתי פתלוגיה בברך חוץ מרגישות בטיביאל טוברוסיטי. לאור כל האבחנות השונות, בקשתי בדיקת MRI של הברך, הבדיקה בוצעה ביום 30.9.07 ואובחן קרע במיניסקוס הלטראלי בקרן האחורי. הקרע במיניסקוס יכול להסביר את תלונותיו לגבי הברך שמר מרום מציג. טיפול בבעיה זו דורשת ניתוח ארטרוסקופי שמבוצע באופן אמבולטורי וחופש מחלה של שבועיים לאחר מכן. עפ"י התקנון של המל"ל לדעתי מגיע למר מרום נכות כדלקמן: נכות זמנית של 80% לפי סעיף 1-35- ה מ- 7.9.03 עד 31.10.03- שיפשופים ופצעים פתוחים. נכות זמנית של 50% לפי סעיף 1-35- ה מ- 1.11.03 עד 30.11.03. נכות זמנית של 30% לפי סעיף 1-35- ד מ- 1.12.03 עד 31.12.03. נכות זמנית של 20% לפי סעיף 1-35- ג מ- 1.1.04 עד 31.1.04. נכות זמנית של 10% לפי סעיף 1-35- ב מ- 1.2.04 עד 28.2.04. נכות קבועה של 2% לפי סעיף 1-35- א/ב מ- 1.3.04 עבור נזק למיניסקוס. אם מר מרום מחליט לעבור את הניתוח מגיעה לו נכות זמנית של 20% במשך שבוע ו- 10% נכות זמנית לחודש נוסף". ו. פרופ' היים לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו ועל כן נותרה זו בלתי מעורערת. 3. נזקים א. הפסדי שכר 1) עובר לתאונה עבד התובע בשתי חברות שליחויות "דרך ארץ שליחויות" ו"גל גיל שרותי הפצה" והשתכר בממוצע משני המקומות בחודשים 8/03-6 -.5,230 ₪ נטו. 2) לפי תעודות אי הכושר המפורטות בסעיף 2 ב' לעיל הפסיד התובע -.13,424 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק סה"כ -.16,744 ₪. 3) משלא הומצאו תלושי שכר מתום תקופת אי הכושר ועד היום, במשך למעלה מ- 3 שנים, לא הוכח שכר התובע והאם נגרע ממנו. 4) נזק מיוחד כדין טוען ב"כ הנתבעים כי נזק מיוחד יש להוכיח. אשר למידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי, ההלכה היא כי: "תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתימטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע - התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין... על כן, באותם מקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי (הדגשה שלי - מ.ש.). (ציטוט מע"א 355/80 אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד ל"ה (2) 800, 809 בע"א 605/88 תבורי ביח"ר למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח', פ"ד מ"ה (2) 10-11). 5) לאור האמור לעיל, נדחית הדרישה להפסדי שכר מתום תקופת אי הכושר. 6) "נכויות בשיעור נמוך, של 5%, או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה. מובן, שאין בכך משום קביעת כלל גדול, שכן תלוי הדבר בטיבו של הנפגע ובמהות עיסוקו. אולם, כדבר שבנוהג, ניתן להצביע עליו, ועל המקרים שבהם סרבו בתי-המשפט להיזקק, ביחס לנכויות כאלו, לחישוב אקטוארי המבוסס על אחוז הנכות" (קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית עמ' 191). מאידך מדובר בבחור צעיר שלפניו עוד 32 שנות עבודה ועל כן נראה לי לנכון לפצותו עבור הסיכון להפסדי השתכרות בעתיד בסך 10,000 ₪. ב. כאב וסבל 1) "מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל, אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו. סעיף 2 (ב) קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של הענין הנדון לפניו (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פ"ד מ"ה (3) 133, 135). תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום" (ע"א 284/88 גבאי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מ"ו (4) 837, 842). 2) מאידך, בענייננו, כשלתובע נגרם קרע במיניסקוס, היה באי כושר מלא וחלקי במשך כחצי שנה ויזדקק בעתיד לניתוח ארטרוסקופיה, נראה לי לנכון לפצותו במכסימום הפיצוי עפ"י תקנה 2 (ב) לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון)תשל"ו - 1976 בסך -.17,826 ₪. ג. הוצאות 1) התובע המציא חשבונית אחת בלבד על אמבולנס, שלא שולמה וממילא הינו זכאי לכיסוי כל הוצאותיו הרפואיות לרבות נסיעות לקבלת הטיפולים ע"י המל"ל עפ"י תקנות. 2) לא ברור מדוע צורפו ונדרשו קבלות של גרר וחניות בשוק ראשון לציון וקניון הזהב. 3) לאור האמור לעיל, לא נותר לי אלא לאמץ הצעת הנתבעת לסך -.700 ₪. ד. עזרת צד ג' 1) לתובע נותרו במשך כחצי שנה נכויות זמניות שסביר שחייבו עזרה שגם אם קיבלה התובע מבני משפחה היא ברת פיצוי ואותה אני מעריכה ב- -.3,000 ₪. 2) מחשש כי ימנע מהתובע בעתיד ביצוע עבודות קשות, נראה לי לנכון לפצותו עבור העתיד בסך -.3,000 ₪ נוספים. ה. ניכויים מסכום הפיצוי יש לנכות תקבולי המל"ל בסך -.7,334 ₪ דמי פגיעה ו- -.31,642 ₪ מענק נכות כמפורט בנספח ב' לסיכומי הנתבעת ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה. 4. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: א. הפסדי שכר בעבר -.16,744 ₪ ב. הפסדי שכר בעתיד -.10,000 ₪ ג. כאב וסבל -.17,826 ₪ ד. הוצאות נסיעה -.700 ₪ ה. עזרת צד ג' בעבר -.3,000 ₪ ו. עזרת צד ג' בעתיד -.3,000 ₪ סה"כ -.51,270 ₪ בניכוי תקבולי המל"ל -.44,157 ₪ סה"כ -.7,113 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, אגרת משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. 5. הגזברות תגבה אגרה על פי תקנה 5 (ב) (2) (ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.קרעמיניסקוסביטוח לאומי