פגיעה בגיד הארוך של השריר הדו ראשי 1. התובע יליד 1960, נפגע בתאונת דרכים ביום 30.8.04. אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק. 2. הפגיעה א. התובע נחבל בחזה, יד ימין וגב תחתון. לא נמצאו ממצאים והתובע שוחרר, בלא שאושפז עם המלצות ל- 3 ימי מנוחה, אופטלגין והפניה למרפאת תאונות דרכים. ב. ביום 23.9.04 התעורר חשד לקרע בגיד הביצפס בכתף ימין שאושר בבדיקת U.S ובגינו הופנה לפיזיוטרפיה. ג. 11 חודשים לאחר התאונה חזר והתלונן התובע על כאבי גב תחתון ונשלח לפיזיוטרפיה. ד. ד"ר מוזס אשר נתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה היה בדעה כי: "א. מר אוזון עזרא לפני התאונה הנוכחית סבל מכאבי גב תחתון כתוצאה מחבלה. ב. בטומוגרפיה ממוחשבת של עמוד שדרה מתני הודגמו שינויים קונסטיטוציונליים התפתחותיים. ג. בבדיקה הגופנית לא נמצאה הגבלה תפקודית בעמוד שדרה מתני. אי לכך מר אוזון לא נותר עם נכות לצמיתות כתוצאה מתאונת הדרכים שארעה בתאריך 30.8.04. לגבי עמוד שדרה צווארי - לא מצאתי אף רישום על חבלה בעמוד שדרה צווארי... מלבד תוצאות בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת של עמוד שדרה צווארי אשר לא ברור מדוע הוזמנה בדיקה זאת ובוצעה בגלל חוסר הרישומים על תלונות וממצאי בדיקה גופנית. בבדיקה זאת הודגמו שוב ממצאים קונסטיטוציונליים מתקדמים... בהעדר תלונות של הנבדק סמוך לתאונה וגם אחרי כן, ובנוכחות של ממצאים קונסטיטוציונליים בטומוגרפיה ממוחשבת של עמוד שדרה צווארי, אני קובע שאין קשר לתלונות של הנבדק לגבי עמוד שדרה צווארי ובין תאונת הדרכים שארעה בתאריך 30.8.04. לגבי הפגיעה בגיד הארוך של השריר הדו-ראשי מצד ימין - למרות קיום רישום קודם לתאונה על 'כאבים שגוברים בעוצמתם בברך ימני ובכתף ימין ללא חבלה באיזור' אשר אין אני חושב שיש לכך משמעות בנוכחות רישומים על תפיחות והמטומה באיזור הביצפס מיד לאחר התאונה... לפיכך אני קובע למר אוזון עזרא 10% נכות בגין פציעת שרירי המפרק... בצורה בינונית לפי סעיף 42 (2) (1)". ה. "... בית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות שנמסרו לחוות-דעתו של המומחה, ולהלכה אין בית-המשפט חייב לפסוק על-פי חוות-דעתו של המומחה, אם כי למעשה יתן, כמובן, לחוות-דעת מוסכמת כזאת את מלוא משקלה בכל הנוגע לצד הרפואי המקצועי..." (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי (1), בעמ' 168). כמו כל חוות דעת של מומחה המוגשת לבית המשפט, כך גם חוות דעתו של מומחה רפואי: היא אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות לפני בית המשפט, ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו (ע"א 311/66 נחמיאס נ' לקט קואופרטיב לאיסוף נייר פסולת (2), בעמ' 50; ע"א 123/79, 124 מדינת ישראל נ' קמינר ואח' (3), בעמ' 621-622; ע"א 675/77 אלטשולר נ' נציב המים (4), בעמ' 737; ע"א 409/84 מדינת ישראל ואח' נ' שגב ואח' וערעור שכנגד (5), בעמ' 710-711). הידע הרפואי הוא אמנם נחלת המומחה הרפואי. כשבית המשפט ממנה מומחה רפואי, חזקה עליו שימנה מומחה רפואי המתמחה בתחום הרפואי שלגביו הוא מתבקש ליתן חוות דעתו. ואמנם, אם אין בחוות דעתו מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות הדעת ובראיות אחרות שלפניו, בית המשפט לא ייטה להתערב במסקנותיו של המומחה. אך לעתים, מתוך עיון בחוות הדעת עצמה או במכלול נסיבות הענין, מתברר לבית המשפט שהתשתית העובדתית, שעליה היא נשענת, אינה מהימנה. במקרה כזה, בית המשפט רשאי שלא לסמוך על חוות דעתו של המומחה, וראוי כי לא יבסס מסקנתו על אותה חוות דעת". ו. לאור האמור לעיל, מבקשת ב"כ הנתבעת לאיין קביעת המומחה בהתחשב בהעדר שיתוף פעולה מצד התובע בעת הבדיקה, כעולה מחוות דעת המומחה (עמ' 4 לחוות הדעת), בדיקת U.S. מיום 6.4.06 תקינה והסתרת מידע רפואי ע"י התובע לרבות פגיעה בתאונת דרכים נוספת רק חודשיים עובד לבדיקה. ז. מאידך, אי שיתוף הפעולה במהלך הבדיקה וממצאים קונסטיטוציונליים הביאו את המומחה שלא לקבוע נכות אלא בגין הקרע בגיד הביצפס שאובחן בבדיקת U.S. וכש"בהסתכלות במבט ראשון נראית דפורמציה של זרוע קדמית מצד ימין המאפיינת קרע של הגיד הארוך של הביצפס. יש נפילה של השריר כלפי מטה, שנראה באופן ברור בהשוואה לצד שמאל" (עמ' 4 לחוות הדעת למעלה). ח. לאור האמור לעיל ומאחר והמומחה לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו, לא ניתן לקבוע כי עורערה התשתית עליה בסס קביעת הנכות ואני קובעת כי לתובע נותרה נכות בכתף ימין בשיעור 10% בגין פגיעתו בתאונה הנדונה. 3. נזקים א. הפסד השתכרות 1) לטענת התובע עבד עובר לתאונה כירקן בירקניה בגבעתיים והשתכר בממוצע -.8,000 ₪ נטו לחודש ולאחר התאונה נאלץ לשהות בחופשת מחלה כ- 3 חודשים (סעיף 9 לת/1). 2) למעט 3 ימי מנוחה שהומלצו בחדר מיון לא הומצאה כל תעודת מחלה בכלל, ועל 3 חודשים בפרט. התובע אף לא שב לעבודתו כלל כנטען בסעיף 10 לת/1 אם כי במהלך חקירתו הסתבר כי שב לעבודה כחודש וחצי קודם לכן כלומר, כ- 3 שנים לאחר התאונה. 3) כדין טוען ב"כ הנתבעים כי נזק מיוחד יש להוכיח. אשר למידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי, ההלכה היא כי: "תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתימטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע - התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין... על כן, באותם מקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי (הדגשה שלי - מ.ש.). (ציטוט מע"א 355/80 אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד ל"ה (2) 800, 809 בע"א 605/88 תבורי ביח"ר למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח', פ"ד מ"ה (2) 10-11). 4) התובע לא המציא תלושי שכר ולא העיד בלא כל הסבר, את מעיסיקו עובר לתאונה ולאחריה למרות שלטענתו מעסיקו עובר לתאונה היה גיסו לשעבר, חבר ילדות שעד היום הינו בקשר איתו (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 20, 23-29 ועמ' 12 לפרוטוקול שורות 5-9) וכידוע "... הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוונטית תוביל את ביהמ"ש למסקנה, שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה" (ע"א 27/91 קבלו נ' בן שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח' פ"ד מ"ט (1) 450, 457). ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מ"ד(4) 595 וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ ואח', פ"ד מ"ד(1) 239, 245). הדברים מקבלים משנה תוקף כשגם במכתב הדרישה (נ/2) מיום 22.6.05 מציין ב"כ התובע מפורשות כי "אין בידי מרשי תלושי שכר מאחר ולא עבד לפני התאונה וגם לא לאחריה". 5) לא זו בלבד אלא שבניגוד לנסיון לצייר תמונה של עובד כפיים מסור וחרוץ העובד 16-17 שעות ביום (עמ' 12 לפרוטוקול שורה 4) הסתבר במהלך החקירה כי "לפני התאונה עבדתי לסירוגין, לא תמיד, יש תקופות שיכולתי, תקופות של אלרגיה, תקופות שלא יכולתי לפעמים עבדתי חודש, חודשיים שלושה לא עבדתי ולא כל פעם רצתי למל"ל לדווח אם אני עובד, כן או לא" (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 17-19) וביום 17.3.04, כחצי שנה עובר לתאונה הצהיר במל"ל "לא עובד שנתיים וחצי בגלל הסמים, היו תקופות שעבדתי אבל לא רצוף מכל מקום זרקו אותי" (נספח 98 לתיק המוצגים של הנתבעת). 6) התובע הודה שהשתמש בסמים קלים מגיל 15 ובסמים קשים מגיל 28-29 (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 1-7) ולמרות טענתו כי מזה 6 שנים הינו נקי מסמים עולה כמפורט דלעיל כי גם ביום 17.3.04 לא עבד בגלל הסמים, ביום 6.6.05 הופנה לחדר מיון בביה"ח גהה כשמנהל המרכז לטיפול בנפגעי סמים מציין כי "נקי מסמים כחדשיים" (נספח 94 למוצגי הנתבעת) וביום 10.7.05 חזר והצהיר בפני ועדת המוסד לביטוח לאומי כי "חדשיים נקי מסמים. לא יכול לעבוד. אין אני יכול לתפקד..." (נספח 91 לנספחי הנתבעת). 7) למרות שהתובע הצהיר כי לא היו לו תאונות בנוסף לתאונה הנדונה (נ/1 ועמ' 6 לפרוטוקול שורות 11-12) ולא סבל מכל מחלה ומצבו הרפואי היה תקין (נ/1 ועמ' 8 לפרוטוקול שורות 21-22) הסתבר כי: - בשנת 1983 נחתך באצבע השניה ביד שמאל ונזקק לתפרים (נספח 66 לנספחי הנתבעת). - בשנת 1986 נחתך במשור חשמלי באצבע רביעית ביד ימין (נספח 61 לנספחי הנתבעת) ולא ידע להסביר הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי (נספח 58 לנספחי הנתבעת ואמ' 6 לפרוטוקול שורות 22-29). - בשנת 1995 נפל לבור ברחוב ונפגע ביד ימין ובשיניו (נספח 9 לנספחי הנתבעת ועמ' 7 לפרוטוקול שורות 2-6). - בשנת 1998 ו- 2002 פנה לחדר מיון עם חשש להתקף לב. - בשנת 1997 עבר ניתוח בברך. - בשנת 2003 סבל מאבן בכליה. - "יש לי אלרגיה מ- 95 שעד היום לא מגלים ממה זה. יש לי 3 חודשים בשנה שאני מתנפח ונהיה אדום... אם זו מחלת עור קשה - כן. היא הצריכה אישפוזים מרובים, כל כמה שנים אישפוז לשבועיים... זה הפריע לי לא יכלתי ללכת ברחוב" (עמ' 7 לפרוטוקול). "בזמן האלרגיה שיש לי התקפה יש לי קשיי נשימה... ב- 05 שוב אושפזתי בגלל מחלת העור - נכון. התלוננתי שאני לא יכול לעמוד על הרגליים ועל קשי בתפקוד יום-יומי. כשמתנפחים ואפילו לא יוכלים להכנס לנעליים גם אי אפשר לתפקד, יש קשיי נשימה ויש הכל... זה פשוט 3 חודשים בשנה, זה קורה כל שנה, גם השנה זה קרה לי" (עמ' 8 לפרוטוקול). 8) לא זו אף זו אלא שהמל"ל העניק לתובע 71% נכות בגלל בעיות נפשיות, סבל מתופעות פסיכוטיות ואישפוז, בעיות צוואר וגב, נוירופטיה, תגובה אלרגית הכל בנוסף על הקרע בכתף ימין שנגרם בתאונה הנדונה. 9) התובע לא סיים שירותו הצבאי בגלל אי הסתגלות, לא שרת במילואים, היה עריק, נכלא לחדשיים (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 25-28) למרות שטען שנעצר רק יום אחד הודה שנעצר 4-5 פעמים בגלל בעיות עם אשתו לשעבר (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 1-3). גם בעבודתו הנטענת לא התמיד "כי לא היה לי כוח לעבוד, לא רציתי לעבוד..." (עמ' 12 לפרוטוקול שורה 20). 10) לאור כל האמור לעיל כשהתובע מעלים מידע מהמומחה הרפואי ומביהמ"ש, מוכן להצהיר הצהרות שוא למטרותיו במל"ל, לא הביא עדים שיתמכו בעדותו היחידה וסובל מבעיות רפואיות רבות שיכולות להסביר הימנעותו מעבודה, אני קובעת כי התובע לא הוכיח כושר השתכרות, כי עבד בכלל ואת גובה השתכרותו בפרט. 11) למותר לציין כי לא ניתן כל הסבר בכלל ורפואי בפרט להמנעותו של התובע מכל עבודה במשך 3 שנים בגלל 10% נכות וכאמור "במסגרת חובתו של ניזוק כאמור (להקטנת נזקו - מ.ש.) עליו לעשות באופן סביר גם כדי למנוע נזק של הפסד כושר ההשתכרות, אם את כולו ואם את חלקו. אם מסוגל הוא לחזור לעבודה או להמשיך בעבודה בה מוצא הוא את פרנסתו, אך מטעמים שאינם סבירים אינו עושה כן - אין המזיק חייב לפצותו בגין הפסד ההשתכרות שנגרם בעקבות התנהגות בלתי סבירה כזו... ניזוק אשר מסוגל לחזור לעבודה קודמת בה עבד, ומקום העבודה שמור לו, או ניזוק אשר יכול למצוא עבודה אחרת בה יעשה לפרנסתו אך 'מחליט' שלא לעשות כן, ללא כל סיבה סבירה, אין לומר, שאותו נזק שנגרם לו בשל הימנעותו לעבוד לפרנסתו כאמור הינו נזק הנובע מהתאונה. לא די שניזוק יוכיח שלא חזר לעבודה או לא התמיד בעבודתו לאחר התאונה, כדי שיפוצה בגין נזק ממון שנגרם לו עקב כך. עליו גם להוכיח שלא חזר לעבודה או לא התמיד בה מנימוקים שהתאונה גרמה להם" (ע"א 320/87 גנזך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח' פ"ד מ"ה (1) 743, 746). 12) התובע מנוע מלטעון בסיכומיו להחלת עקרון הגולגולת הדקה כשבכתב התביעה טען כי היה בריא בגופו ובנפשו (סעיף 7 לכתב התביעה), בתצהיר הבריאות (נ/1) הסתיר את עברו הרפואי ובתצהיר עדותו הראשית תלה את חסר יכולתו לעבוד אך ורק בפגיעה בתאונה (סעיפים 10 ו- 14 לת/1). 13) לאור כל האמור לעיל נדחית הדרישה לפיצוי עבור הפסדי השתכרות בעבר. 14) התובע, יליד 1960, ובפניו לכאורה עוד 20 שנות עבודה. כירקן עשויים השינויים הקונסטיטוציאליים מהם סובל בעמוד השדרה להשפיע יותר מהנכות ביד שלא מונעת ממנו אפילו נהיגה על אופנוע (עמ' 13 לפרוטוקול). 15) כאמור בע.א. 237/80 בר ששת נ. האשאש פד"י לו' (1) 281, 307 "בקביעת הנכות לפיצויים והיקפה יש לבחון את הסיכוי, כי ההשתכרות בעתיד תהא קטנה מזו שבהווה. סכוי זה אינו נמדד עפ"י עודף מאזן 'ההסתברות' האזרחי הרגיל אלא במידת הממשות שלו, עפ"י מבחני השכל הישר. יש להתחשב בסיכוי, גם אם אין הוא בטוח ובלבד שאינו אפסי או ספקולטיבי או היפוטתי גרידא". 16) למרות שלא הוכח כי התובע עבד ועובד לא ניתן לקבוע כי הסיכוי שישתכר בעתיד הינו ספקולטיבי ואפסי. הוכח כי התובע עבד בעברו הרחוק ואף נפגע במהלך עבודתו בתאונות עבודה בגינן תבע את המל"ל ובהתחשב ב- 20 שנות העבודה שבפניו נראה לי לנכון לפצותו בסך -.50,000 ₪. ב. הוצאות וטיפולים רפואיים 1) התובע לא המציא ולו בדל ראיה על הוצאה כלשהיא במשך 3.5 השנים שחלפו מאז התאונה ומאחר ועל עדותו בלבד אינני מוכנה לקבוע מסמרות נדחית דרישתו בראש נזק זה. העדר הוצאות בעבר מהווה אינדיקציה להעדר הוצאות גם בעתיד, מה עוד שאין בחוות דעת המומחה ולו רמז לצורך בטיפולים רפואיים כלשהם בעתיד. 2) לא זו בלבד, אלא שהתובע עצמו הודה "אני חבר קופ"ח כללית. הטיפולים שקבלתי לאחר התאונה קבלתי במסגרת קופ"ח כללית" (עמ' 14 לפרוטוקול שורה 26). למותר לציין, כאמור בע"א 6881/95, 5557 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נ"א(2) 724, 752: "הענקת הזכות בסעיף 22 לחוק הבריאות לקופת-חולים לתבוע מהמזיק את סכום ההוצאות שהוציאה עבור טיפולים רפואיים שסיפקה לניזוק, מעבירה את זכויותיו של הניזוק כלפי המזיק אל קופת-חולים. גם כאן חל עקרון הסוברוגציה. גם כאן יש למנוע את המצב על פיו יחוייב המזיק לשלם לניזוק בגין הוצאות רפואיות ואחר כך היה חשוף לתביעה מצד קופת-חולים...". אין לתובע עילה לתבוע בגין טיפול רפואי אותו יקבל מהקופה חינם, עפ"י חוק בריאות ממלכתי. כאמור בע"א 2675/92, 2596 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' כהן ואח' (טרם פורסם, תקדין עליון כרך 95 (1) תשנ"ה/תשנ"ו - 1995 עמ' 576, 581): "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה, עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 30/89 שבו ואח' נ' אילוז פ"ד מ"ו (2) 456, 462). ג. עזרת צד ג' 1) לטענת התובע נעזר בבני משפחתו (סעיף 13 לת/1 וסעיף 43 לנספח 115 לנספחי הנתבעת). התובע לא הוכיח, כאמור, אלא 3 ימי מחלה, לא היה בשום שלב במצב סיעודי ועל כן גם אם קיבל עזרה מבני משפחה לא חרגה זו מהמקובל ביחסי משפחה ועל כן אינה ברת פיצוי כאמור בע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד ל"ד(3) 580, 588: "לא היה מקום לפסוק פיצוי לאביו של המערער כמיטיב, בקשר לטיפול בבנו בעת מחלתו בעקבות התאונה, משלא השתכנע בית המשפט כי הדבר היה מעבר לדאגת אב לבנו וכי נגרם בגין נזק ספציפי". 2) למותר לציין כי גם במהלך חקירתו הודה התובע "לא היתה לי עוזרת בשכר, אחיותי עזרו לי" (עמ' 14 לפרוטוקול שורה 25), האחיות לא הובאו לעדות ועל משמעות אי זימון עד רלבנטי ונגיש כבר עמדתי לעיל. 3) משלא הוכחה פגיעה בתפקודיות התובע, לטענתו חזר לעבודה ואם יכול לנהוג על אופנוע יכול גם לטפל במשק ביתו ועל כן נדחית הדרישה גם עבור העתיד. ד. כאב וסבל התובע לא אושפז, אך נותרה לו נכות בשיעור 10% ועל כן הינו זכאי לפיצוי בראש נזק זה בסך -.14,302 ₪. ה. ניכויים 1) לתובע נקבעה מיום 1.9.05 נכות כללית בשיעור 71% כדלקמן: הפרעות אישיות ותופעות פסיכוטיות 50%. כאבי צוואר וגב 10%. קרע שריר כתף ימין 20%. תגובה אלרגית 10%. נירופטיה 10%. והינו מקבל קצבת נכות בשיעור 100%. 2) הנתבעת הגישה חוות דעת אקטוארית לפיה קיבל התובע בעבר ויקבל בעתיד (ובהוון מתאים) סה"כ -.492,625 ₪ מתוכם 20% בגין הקרע בשרירי כתף ימין הם כתוצאה מהפגיעה בתאונה ועל כן, יש, לטענתה, לנכות מסכום הפיצוי המגיע לתובע -.98,525 ₪. 3) חוות דעת הוגשה ע"י הנתבעת לפי החלטתי מיום 22.1.07. התובע לא הגיש חוות דעת נגדית, לא ביקש חקירת האקטואר, לא התייחס אליה בסיכומיו ואף לא טרח להגיש סיכומי תשובה ועל כן דינה כראיה שאין עליה עוררין. 4. לאור כל האמור לעיל משמגיע לתובע פיצוי בסך -.64,302 ₪, הינו נבלע בתקבולי המל"ל בסך -.98,525 ₪ ודין התביעה להידחות. 5. התובע ישא בהוצאות הנתבעת וכן שכ"ט עו"ד בסך -.5,000 ₪ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. גידים