החלטה זאת ניתנת בהמשך לסיכומים בכתב שהוגשו על-ידי הצדדים לאחר ויתור על חקירה נגדית של המבקש, במסגרת התנגדות לביצוע שטר שהגיש המבקש נגד המשיב בגין שיק מספר 44688 ע"ס 25,000 ₪ מיום 21/12/04. המבקש הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות בו הצהיר כי הפעיל על שמו עסק לשיווק רמקולים ומערכות הגברה בשם "המרכז לקולנוע ביתי" (להלן: "העסק"), כאשר במסגרת אותו עסק נקשר בינו לבין החייבת 2 בתיק ההוצל"פ, חברת אבטרון מערכות 2002 בע"מ (להלן: "אבטרון") הסכם מכר בקונסיגנציה, לפיו אבטרון הפקידה בעסק מספר מוצרים כנגד שיק ביטחון שנמסר לה. עוד הוצהר כי סוכם במפורש עם חגי אדיב, מנהל אבטרון, כי שיק הביטחון (שהוחלף כל 6 חודשים) אמור להישאר ברשותו ובחזקתו והוא אמור להחזירו למבקש בתום ההתקשרות. כמן-כן הוצהר כי במשך התקופה בה נותר שיק הביטחון בידי אבטרון, ירד ערכם הריאלי של הפריטים שהופקדו בעסק, אולם הסכום של שיק הביטחון לא הוקטן בהתאמה. על-פי הצהרתו של המבקש, בשלב מסוים הופסק הקשר העסקי עם אבטרון בהסכמה, ומבלי שנותר למבקש חוב או התחייבות כלשהי כלפי אבטרון, אולם כאשר דרש המבקש לקבל את שיק הביטחון בחזרה, נמסר לו שהשיק סוחר לבנק של מר אדיב בניגוד למוסכם ובהעדר עילה לפירעון. בהמשך הוצהר כי לאחר שיחה עם מר אדיב, הסכים זה האחרון לעשות כל שביכולתו על-מנת להשיב את שיק הביטחון למבקש, ואף נתן לו אישור בכתב בעניין זה, אשר העתקו צורף לתצהיר. לפיכך טוען המבקש כי עומדת לו הגנה של כשלון תמורה מלא. טענה נוספת שהעלה המבקש היא שהבנק קיבל את השיק שלא בתום לב וככל הנראה גם בלא שנינתה בגינו תמורה, שכן המבקש הצהיר שנודע לו בדיעבד כי מר אדיב נהג להפקיד בבנק את כל אחד מהשיקים שנמסרו לביטחון מדי 6 חודשים ולהוציאו בתום התקופה, כאשר הבנק ידע שמדובר בשיקים לביטחון במסגרת עסקת הקונסיגנציה. כמו-כן נטען שהבנק אינו תם-לב בשל דרישתו שהמבקש יפרע שיק נוסף ע"ס 1,300 ₪, שנמשך לפקודת חברת אבטרון בעניין אחר בציון המילים "למוטב בלבד". ב"כ המבקש הגיש סיכומים בכתב, שחזרו בעיקרם על האמור בבקשת ההתנגדות ובתצהיר שצורף לה, תוך שהודגש כי מאחר שהמשיב וויתר על חקירתו של המבקש, יש לקבל את גרסתו. המשיב טען בסיכומיו כי המבקש טוען למסירת השיק על תנאי, ועל-כן עליו להוכיח מה היה התנאי, להראות שהתנאי לא התקיים ולהתגבר על חזקת הערך העומדת לאוחז. כמו-כן נטען כי האישור שניתן על-ידי מר אדיב איננו מתייחס לשיק נשוא תיק ההוצל"פ, אלא לשיק אחר שמועד פירעונו ב- 18.8.04. לחילופין נטען שהאישור איננו קובע כי המבקש זכאי לקבל את השיק בחזרה וכי הסחורה שנמסרה למבקש הוחזרה לחברה. בנוסף טען ב"כ המשיב כי המבקש לא פירט האם יצאו חשבוניות עבור הסחורה מיום 1.12.04 ועד למועד פירעון השיק 20.12.04, והאם החזיר את כל הסחורה, ויתרה מזאת, מדבריו של המבקש עולה בין השורות כי הסחורה עדיין נמצאת אצלו ולכל היותר ערכה פחת. ב"כ המשיב העלה בסיכומיו טענות נוספות כדלקמן: העובדה כי המבקש לא הגביל את סיחורו של השיק מעידה כי המבקש ידע על כוונת החברה לסחרו. המבקש לא הגיש תצהיר של מר חגי אדיב, ואף לא זימן אותו להעיד, מבלי שנתן כל נימוק לכך, והדבר יוצר הנחה לרעתו. עולה כי הסחורה עדיין נמצאת אצל המבקש וכל טענותיו הינן בגין ירידת ערכה, ולכן מדובר בטענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב. המבקש לא פירט את טענותיו לעניין חוסר תום ליבו של המשיב, כאשר הוכחש האמור לגבי השיק הנוסף ונטען כי הליכי גביית השיק הנ"ל בוטלו ביוזמת המשיב. דיון לאחר עיון בממצאים שבפני, הנני קובע שהמבקש לא הצליח לבסס טענות הגנה לכאורית כנגד מימוש השיק. בתצהיר שהוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות טען המבקש כי השיק נשוא התובענה ניתן לאבטרון כשיק ביטחון כנגד ציוד שהופקד לתצוגה בעסק במסגרת עסקת קונסיגנציה, וכי סוכם עם מר חגי אדיב שהשיק יוחזר למבקש בסיום ההתקשרות. המבקש אף צירף לתצהירו מסמך שנחזה כחתום על-ידי מר אדיב, בו נקבע כי באם תוחזר הסחורה, המבקש יהיה זכאי להשבת שיק מיום 18/8/04, אולם ראשית, ככל הנראה לא מדובר באותו שיק נשוא התובענה, שתאריך פירעונו הוא 21/12/04; ושנית, המבקש לא טען שהסחורה אכן הוחזרה, נהפוך הוא, מהאמור בתצהיר ניתן להסיק כי הסחורה עדיין נמצאת בידי המבקש. אמנם נטען כי המבקש סיכם עם מר אדיב שהשיק לא יסוחר, אולם הגיונם של דברים מלמד כי חזקה שהסכמה זו הייתה בתוקף רק כל עוד נמשכה ההתקשרות בין הצדדים. משלא הוחזר הציוד אף לאחר סיום ההתקשרות בין המבקש לבין אבטרון, ברי שזו האחרונה הייתה זכאית לממש את שיק הביטחון, כאמור בע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד מג(4), 680 , בעמ' 691-692: "...כמובן שאם היווצר הנסיבות אשר סוכמו מראש ואשר מתירות את השימוש בשטר הבטחון לשם מימוש הבטחון אשר אותו נועד להבטיח, משוחרר האוחז מכל סייג בכל הנוגע לסחרותו של השטר, כמו גם בכל האמור בתביעה על יסודו". המבקש הוסיף וטען כי הבנק פעל שלא בתום לב כאשר פרע שיק ביודעו כי נמסר כשיק ביטחון, אלא שאף אם הבנק אכן היה מודע לכך, הרי שבנסיבות העניין לא נפל כל פגם בפירעון, וזאת בשל אי החזרת הסחורה בסיום ההתקשרות כאמור לעיל. הטענה לפיה הבנק הפנה למבקש דרישת תשלום שלא כדין בגין שיק אחר איננה רלוונטית לענייננו, ואין בה כדי להעיד על העדר תום ליבו של הבנק במקרה דנן. המבקש העלה טענה סתמית לפיה "במרוץ התקופה של שנה וחצי, ירד ערכם האמיתי של הפריטים שהופקדו אצלי בתצוגה על-ידי חברת אבטרון, ולמרות זאת ... נותר סכום שיק הביטחון שמסרתי לחברת אבטרון ע"ס 25,000 ₪ ולא הוקטן בהתאמה", אך לא פירט מה היה לטענתו ערכם האמיתי של הפריטים במועד פירעון השיק, ועל-סמך מה ביסס את ירידת הערך., כאשר אין טענה לפיה הפריטים נותרו ברשותו ללא ערך. לאור האמור לעיל מן הראוי לדחות את הבקשה, אולם לפנים משורת הדין, ועל מנת ליתן למבקש את יומו בבית המשפט כדי להוכיח, בין השאר, העדר מתן תמורה בגין השיק על-ידי המשיב, הנני מתנה את הרשות להתגונן בהפקדת סך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט עד ליום 3/10/06. בהעדר הפקדה כאמור, תדחה הבקשה והמבקש יחויב בהוצאות. הנני קובע את התיק לתזכורת פנימית ליום 16/10/06. המזכירות מתבקשת להעביר העתק של ההחלטה לצדדים. ניתנה היום ה' באלול, תשס"ו (29 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים. מיכאל תמיר, שופט תום לבשיקים