הלכת קאשי א. בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בתל אביב מיום 18.10.2006 (כב' הרשמת מ' קלמפנר-נבון), אשר החליטה, לאחר חקירת יכולת שנערכה למבקש, לדחות את בקשתו לאיחוד תיקים. ראש ההוצל"פ הפנתה את החייב להליכי פש"ר. ב. עיקרי העובדות הצריכות לעניין: ביום 18.10.2006 נערכה למבקש חקירת יכולת, במהלכה הציע המבקש לשלם סכום של 1,500 ₪ בחודש, על חשבון חובותיו; ועתר לאיחוד תיקי ההוצאה לפועל המנוהלים כנגדו, במסגרת "איחוד תיקים". המבקש טען כי אין להחיל בעניינו את הלכת בר"ע (ת"א)20311/99 יוסף קאשי נ' בנק לאומי, תק-מח 99(2) 65535, לפיה יש להפנות להליכי פש"ר חייב שאינו מצביע על יכולת פרעון כלל חובותיו תוך זמן סביר. המבקש טען בפני ראש ההוצל"פ כי: "אנו מבקשים שלא להחיל את הלכת קאשי על המקרה שבפנינו מן הסיבות הבאות - כשבאים לפשיטת רגל צריך להראות שמוצו ההליכים והאפשרויות של החייב להתמודד עם חובותיו בדרכים קצת פחות דרמטיות מאשר להוביל את החייב לפשיטת רגל. ההליכים לפשיטת רגל במצב של החייב שהוא בן 41 זה מצב שפוגע באינטרסים של הנושים הבלתי מובטחים בכך שבראייה של כמה שנים קדימה מרגע תחילת פשיטת הרגל הוא בעצם פוטר את החייב מכל התשלומים ואנו סבורים כי חייב בגיל 41 יש סיכוי ליתן לחייב לייצב את המערכת, הדבר איננו מאפשר לו לחזור לעצמו או להרים את הראש ולהתמודד באופן אמיתי עם החובות. אדרבא הליכה לפשיטת רגל היא מנציחה את החובות. אני חי את המציאות ואני יודע מה זה הילכת קאשי והמציאות היא שדווקא חקירת יכולת מאפשרת לחייב לא לפטור עצמו מחובות אלא להתמודד איתם כדי לשלם את החובות לנושים. אנו סבורים שהמנגנון של איחוד תיקים הוא מנגנון שמאפשר לחייב להתמודד עם התיקים שלו וזה עולה בקנה אחד עם האינטרס של הנושים. פשיטת רגל היא אות קין וסותמת עליו את הגולל מבחינה עסקית מה עוד שבכל תיק של פשיטת רגל על פי ניסיוני נגמר מתי שהוא בהפטר, ומי שהכי נפגע זה הנושים הלא מובטחים". ראש ההוצל"פ קבעה, כי מעיון ברישומי ההוצאה לפועל עולה כי למבקש חובות בסכום כולל של למעלה מ- 2,000,000 ₪, והצעת החייב לשלם סכום של 1,500 ₪ לחודש, לא תביא בסופו של דבר לפרעון חובותיו, אלא להנצחתם למשך שנים רבות. ראש ההוצל"פ דחתה את בקשת המבקש, וקבעה בשולי החלטתה כי גם טובת המבקש מצדיקה פנייה להליכי פש"ר ועוד קבעה כי "...מקום בו צו החיוב בתשלומים אשר נפסק רק מנציח את החוב, יש להפנות את החייב להליכי פשיטת רגל" (עמ' 1 להחלטה). ראש ההוצל"פ הוסיפה וקבעה כי אינה מקבלת את עמדת החייב, לפיה, פתיחת הליכי פשיטת רגל "סותמים את הגולל על שיקומו... וכי המדובר באות קין עבורו" (סע' 5 להחלטה), לנוכח מאפייניו של הליך פשיטת הרגל והוראות הפקודה בעניין זה. לפיכך קבעה ראש ההוצל"פ כי: "בנסיבות הללו ומשלא שוכנעתי כי הליכי הפשט"ר דווקא ינציחו את החוב בניגוד להליכי איחוד תיקים, אשר יעזרו לחייב להתמודד עם חובותיו, הנני קובעת כי על החייב לפנות להליכי פשיטת רגל ולהמציא לתיק זה וליתר התיקים, צו כינוס". (סע' 6 להחלטה). על החלטה זו בקשת רשות הערעור שבפני. ג. אני מחליטה לתת רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. ד. טענות הצדדים בערעור טוען המערער כי טעתה ראש ההוצל"פ בכפיית נקיטתם של הליכי פשיטת רגל, על החייב. המערער טוען כי אין זה ראוי שראש ההוצאה לפועל ישים עצמו כאפוטרופוס של הצדדים, ויכוף את הנושה או את החייב לנקוט בהליכים שאינם מבקשים להידרש להם. המערער טוען כי אין חשיבות ליחס בין יכולת הפרעון של חובותיו ובין סכום חובותיו, אשר הריבית עליהם, עולה על הסך של 1,500 ₪ לחודש, הסכום המוצע על ידי המערער, לתשלום חודשי. המערער טוען כי אין לראות בקריטריון זה, משום "מבחן מכריע ויחיד", שאין בלתו. המערער מוסיף וטוען כי "עצם הפתיחה של הליכי פשיטת רגל נגד החייב - בין אם ביוזמתו ובין אם ביוזמת מי מנושיו - הינה אות קין על מצחו של החייב. רושם זה אצל הבריות ככלל ואצל הנושים של החייבים בפרט, הינו מן המפורסמות...", וכן כי "פתיחה של הליכי פשיטת רגל נגד חייב מנתבת את גורלו של החייב לכרונולוגיה ידועה מראש של אבדן עיסקי. עצם ההיקלעות למצב של פשיטת רגל, מתפרשת כהימצאות במסלול, שראשיתו בכשלון עיסקי ואחריתו - חוסר יכולת לתקן את המצב ושלילה למעשה של רצון החייב לחזור למוטב" (סע' 9 לבר"ע). המערער סבור כי ההכרזה על חייב כמוגבל באמצעים, מהווה סוג של הקפאת הליכים, ואינה גוררת את החייב להליך דרסטי, דוגמת פשיטת רגל. המערער טוען עוד כי על ראש ההוצאה לפועל היה לבחון את יכולת הפרעון של החייב, ותו לא, ולקבוע את שיעור החיוב החודשי הראוי בתיק האיחוד. המשיבה לא הגישה תגובה מטעמה לבקשת רשות הערעור, והותירה את ההכרעה בערעור לשיקול דעתו של בית המשפט. ודוק. המשיבה בערעור זה, היא הזוכה בתיק ההוצל"פ הפרטני, בו ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל; כאשר, כאמור, כנגד המערער מנוהלים תיקי הוצאה לפועל נוספים, בהיקף כולל של כ- 2,300,000 ₪. ה. דיון דין הערעור להדחות. בפרשת בר"ע (ת"א) 20311/99 קאשי נ' בנק לאומי, תק-מח 99(2) 65535, עמד כב' השופט ד' בר אופיר, על היחס הראוי בין הליכי פשיטת הרגל ובין הכרזתו של חייב, כחייב מוגבל באמצעים, בקובעו: "אחת מעתירותיו של המבקש בפני היא להכריזו כמוגבל באמצעים ולאחד את כל תיקיו בעקבות הכרזה זו. לי נראה כי על פי הפרשנות התכליתית של סעיפי החוק המתייחסים לחייב מוגבל באמצעים או לאיחוד תיקים של חייב שאיננו מוגבל - המחוקק לא התכוון כל עיקר להנציח פירעון חובות ניכרים בתשלומים קטנים שנפרשים על פני שנים ארוכות, מבלי שהפירעון המלא נראה באופק. לתשלומים הקטנים שהחייב מחויב בהם לאחר בדיקת יכולתו אין משמעות כלכלית, והזוכה כלל לא נהנה מהם ואיננו מסוגל להחזיר לעצמו את החסר במשאביו הכספיים. הטלת הגבייה בשיעורים מעטים על מערכת ההוצאה לפועל, מטילה עליה מעמסה ארגונית מצטברת ובסופו של דבר איננה משיגה את המטרה שלשמה הוקמה, והיא מועסקת בפעילות חסרת ערך לזוכים". פסק דין זה, היווה במשך שנים רבות את אבן הבוחן לקביעת הדרך הראויה, בה יש לבחון חייבים שיכולת הפרעון של חובותיהם, אינה עומדת ביחס כלשהו לשיעור חובם הכולל. לאחרונה, ביום 7.6.2007, הביע כב' השופט י' כהן דעה אחרת, בפרשת בר"ע (חי') 1808/07 שפושניק נ' שפושניק ואח' (טרם פורסם), בה קבע כי: "11. הליכי פשיטת רגל יכול שייפתחו על פי בקשת החייב או על פי בקשת נושיו. הדעת נותנת, שכל אחד מהצדדים ישקול התועלת שהוא יכול להפיק מהליכים אלה, הכרוכים בתשלום אגרה והפקדת פקדון. הליכי פשיטת רגל, הננקטים מטעמו של החייב, נתפסים כהליכים שיש לצידם יתרון רב לחייב, ועל כן נערכת חקירה שמטרתה להבטיח שהחייב אינו מנסה לנצל את הליכי פשיטת הרגל לרעה. מטעם זה, אם החקירה בעניינו של החייב מביאה למסקנה, שהחייב יצר את חובותיו לנושיו שלא בתום לב, כי אז רב הסיכוי שבית המשפט ימנע מלהכריז על החייב כפושט רגל, ומאליו יובן, כי במקרה שכזה, וכל עוד לא ינקטו הליכי פשיטת רגל מטעם הנושים, הדרך היחידה הפתוחה בפני הנושים לגביית החובות המגיעים להם היא במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, גם אם התועלת שבהליכים אלה מעטה וגם אם הם עשויים להמשך שנים רבות וארוכות ולהוות נטל על הלשכה ועל הציבור. מתבקש מהדברים שלעיל, שאף אם ראש ההוצאה לפועל ידחק בחייב לפתוח בהליכי פשיטת רגל, הרי אין הדבר מבטיח שבסופו של דבר החייב יוכרז כפושט רגל. 12. לבקשת חייב להכריזו כפושט רגל יש משמעות כספית מיידית... שנית, הגשת הבקשה עשויה לגרור מינוי כונס הנכסים הרשמי ככונס נכסים זמני לנכסיו של החייב, וזאת עוד לפני מתן צו כינוס קבוע ולפני שיתברר אם החייב יוכרז כפושט רגל אם לאו. צא וראה, כבר בתחילת הדרך, לקראת ההכרזה שהחייב המגיש בקשה לפשיטת רגל מייחל לה, על החייב להוציא מכיסו סכומי כסף שונים, וקשה מכך - אפשר כי יהיה עליו למסור את נכסיו וזכויותיו לכונס נכסים, וזאת עוד לפני שיש בידו בטחון שיוכרז כפושט רגל. לדעתי, הדבר מחייב, שאדם המבקש להגיש בקשה לפשיטת רגל, יעשה זאת מתוך רצון חופשי ועל בסיס שיקול דעת ורצון חופשי, ואין מקום לדחוק בו ללכת בדרך זו. 13. זאת ועוד: הכרזת אדם כפושט רגל עלולה להטיל מגבלות שונות על עיסוקו, עבודתו או משלח ידו... 14. ... קשה להלום מצב בו ראש ההוצאה לפועל ידחק קבלן לעבודות הנדסה בנאיות, מתווך מקרקעין או עורך דין, לפנות להליך פשיטת רגל, כאשר ברקע מרחפת האפשרות שהליך זה יגדע את מקור פרנסתם. אם לא יהיה זה נכון לכפות על בעלי משלח יד מסוימים לפתוח מיוזמתם בהליכים להכרזתם כפושטי רגל, לא יהיה זה אף נכון לגבי אחרים, שהרי דין אחד חייב לחול על כולם. הבחירה בהליך פשיטת הרגל חייבת איפוא להיות בחירתו של החייב, הבאה מרצונו החופשי, ומרצונו החופשי בלבד, והחלטת החייב בעניין זה חייבת להתקבל על יסוד הסכמתו המודעת. כוחות השוק הם שיניעו את החייב או את נושיו לנקוט בהליך של פשיטת רגל, ואין כל מקום להתערבותו של ראש ההוצאה לפועל בתהליך זה. אם כתוצאה מכך, שהחייב אינו נוקט בהליכי פשיטת רגל, נגזר שתיקיו יתנהלו בלשכת ההוצאה לפועל לאורך תקופה ארוכה וממושכת, כי אז כך נגזר, ואין מכך מוצא. מקובל עלי שהדבר מכביד על פעולת לשכת ההוצאה לפועל, ומטיל עול כספי על הציבור כולו מבלי שנושיו של החייב מפיקים תועלת, אך זה המצב, ועמו יש להשלים. כמובן שאין אני פוסל אפשרות שראש ההוצאה לפועל יפנה חייב מסוים לקבל יעוץ, על מנת שיוכל לשקול האם לבקש להכריזו כפושט רגל אם לאו, אך אין מקום לדחוק בו לנקוט בהליכי פשיטת רגל ובוודאי שאין מקום לכפות עליו, או לצוות עליו לעשות כך. כל עוד החייב לא בחר מרצונו החופשי להגיש בבקשה להכריזו כפושט רגל, יש לשקול את בקשתו להכריזו כחייב מוגבל באמצעים לגופה, וכן יש לחקור אותו על יכולתו ולקבוע התשלום החודשי שניתן להטיל עליו לשלם, וזאת אפילו מדובר בתשלום חודשי בסכום נמוך, שאין בו תועלת לנושים והוא מכביד על עבודת הלשכה". (על עמדה זו חזר בית המשפט המחוזי בחיפה בפרשות בר"ע (חי') 1763/07 ציון קרטה נ' משה שליט ובר"ע (חי') 1584/07 אתי לוי נ' זקר משה (טרם פורסמו, ניתנו ביום 12.6.2007 מפי כב' השופט יצחק כהן). מן הראוי לציין כי באחד המקרים הגיש החייב, בקשה לפשיטת רגל, אולם בקשתו נדחתה, ולמרות זאת, סרב ראש ההוצאה לפועל להכריז על החייב כחייב מוגבל באמצעים. במחלוקת זו, דעתי היא, בכל הכבוד הראוי, כדעתו של כב' השופט בר אופיר. בדונו בתכלית חקיקתו של חוק ההוצאה לפועל, קבע בית המשפט העליון בפרשת רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' שלמה גרתי, תק-על 2006(3) 4790, 4792: "חוק ההוצאה לפועל נמנה על קבוצת החיקוקים שעניינם ביצוע פסקי דין וחיובים אחרים. החוק משקף איזון בין שתי תכליות עיקריות (ע"א 3553/00 אלוני ואח' נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ ואח' פ"ד נז(3) 577, 599 (הנשיא ברק); ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' פואד פ"ד נז(4) 211, 216 (השופט גרוניס)): הראשונה, גבייה יעילה של חובות. תכלית זו נועדה לקדם את האינטרס הפרטי של הזוכה, וכן אינטרסים ציבוריים שונים שעניינם כיבוד החוק והאמון בשלטון החוק (ראו גם ד' בר אופיר "מאסר חייבים וגביית חובות בהוצאה לפועל" המשפט ב (תשנ"ה) 327, 333). תכלית זו משתלבת בתכלית הכללית, היפה לכל עת, בדבר ההגנה על זכותו החוקתית של הנושה לקניין. התכלית השנייה, מצד אחר של המתרס, עניינה בהגנה על חייבים אשר נוכח מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק, תוך מאמץ להימנעות מהפיכת החייב לחסר כל ולנטל על החברה. עניין לנו בהיבט חברתי, בהתחשבות בחייב תוך מאמץ שלא לירד לחייו (רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו ואח' פ"ד נה(3) 360, 375 (הנשיא ברק)). תכלית זו משתלבת בתכלית הכללית שעניינה ההגנה החוקתית על כבוד האדם של החייב... מגמה זו מתייחסת הן לזכויותיו המוגנות של הזוכה והן לזכויותיו המוגנות של החייב, ומטבע הדברים מוטלת על ראש ההוצאה לפועל ועל בית המשפט החובה למצוא את האיזון בכל מקרה ומקרה. פשיטא שהמגמה הראשונית היא גביית החוב, כדי שלא יהא עולם הפקר; לזאת נועדה מערכת ההוצאה לפועל. אך מתלווה אליה, וכאן מקומו של האיזון, הזהירות בכבודו של החייב, כדי שעוניו לא יביא להשפלתו - שתהא הירידה "ירידה לנכסי החייב ולא ירידה לחיי החייב" (עניין פר"ח, בעמ' 759; הדגשות במקור)... " בהתייחס לתכלית החקיקה, כאמור, עוד נקבע בפסיקה כי: "מנגנון ה'הכרזה' נועד ליתן פתרון למצב, בו נקבע הסדר תשלומים על פי המועדים הקבועים בסעיף 69ג לחוק, וידוע מראש כי החייב אינו יכול לעמוד בהסדר זה, ולכן יהיה צפוי למאסר (ד' בר אופיר הוצאה לפועל - הליכים והלכות (מהדורה 6, 2005) 330). ההסדר הקבוע במנגנון מאפשר לחייבים, אשר אין באפשרותם לפרוע את חובותיהם בתוך הזמן שנקבע לכך בחוק, לפרוע את חובותיהם תוך שמירה על זכויותיהם. מנגד, מאפשר ההסדר להטיל מגבלות שונות על אותם חייבים על מנת לעודדם לפרוע את חובותיהם בפרקי זמן סבירים, ועל מנת למנוע שימוש לרעה במנגנון (פרשת איטונג, בעמ' 219; דברי ההסבר להצעת החוק, בעמ' 296)". (הובא בהסכמה בפרשת רע"א 1511/06 בנק הפועלים בע"מ נ' יעל סויסה-לביא, תק-על 2006(4) 1194, 1195). עקרון זה, עולה גם מדברי ההסבר לתיקון לחוק ההוצאה לפועל, אשר עיגן את מוסד איחוד התיקים בחוק ההוצאה לפועל, במתכונתו כיום. "החוק המוצע כולל תיקונים מקיפים לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, הנוגעים בעיקרם לצמצום של השימוש במאסר כאמצעי לאכיפת חיובים... בנוסף מוצע לקבוע הסדרים מיוחדים לחייבים שהם בעלי יכולת כלכלית מוגבלת, ולהרחיב את התחולה של איחוד התיקים, כאשר במקביל יוצע תיקון לפקודת פשיטת הרגל במגמה לפתוח בפני חייבים מעוטי יכולת הליכים של פשיטת רגל". (הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 14) (צווי הבאה וחייבים מוגבלים באמצעים), התשנ"ד -1994, הצ"ח 2251, ה' באדר התשנ"ד (16.2.1994), עמ' 291, 292). בענייננו, עסקינן, כאמור, במקרה בו נוכח ראש ההוצאה לפועל, לאחר ששקל את מלוא נסיבות הענין, כי אין ביכולתו של המערער לפרוע את חובותיו, תוך זמן סביר, והורה, כי עניינו של המערער, מן הראוי שידון בהליך של פשיטת רגל. מסקנה זו, ראויה היא בעייני. לעניין זה, אין דעתי, בכל הכבוד הראוי, כדעתו של עמיתי כב' השופט י' כהן, שקבע כאמור: "אם כתוצאה מכך, שהחייב אינו נוקט בהליכי פשיטת רגל, נגזר שתיקיו יתנהלו בלשכת ההוצאה לפועל לאורך תקופה ארוכה וממושכת, כי אז כך נגזר, ואין מכך מוצא. מקובל עלי שהדבר מכביד על פעולת לשכת ההוצאה לפועל, ומטיל עול כספי על הציבור כולו מבלי שנושיו של החייב מפיקים תועלת, אך זה המצב, ועמו יש להשלים". (בר"ע (חי') 1808/07 שפושניק נ' שפושניק ואח', הנ"ל). זאת, בנסיבות בהן: "בידוע הוא כי העומס המוטל על לשכות ההוצאה לפועל בישראל, לאכיפת פסקי הדין השונים, הוא כבד, ולעיתים, כבד מנשוא". (בר"ע (ת"א) 1190/04 הנציגות הקבועה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נ' 767 Third Avenue Ass, פדאור (לא פורסם) 06 (18) 886) תכליתם של הליכי ההוצאה לפועל, היא בראש ובראשונה, פרעון חובותיו של החייב, תוך פרק זמן סביר. אכן, תכלית זו, שוברה בצידה, ומחייבת היא התחשבות ביכולת הפרעון של החייב, בטרם נקיטת הליכים היורדים לרכושו. ברם, משעסקינן במקרה בו מצא ראש ההוצאה לפועל, כי אין ביכולתו של החייב לפרוע את חובותיו, בהליכי ההוצאה לפועל, בתוך פרק זמן סביר; הרי שבדין דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשת המערער, והורה לו לפנות להליך פשיטת רגל. אכן, הליכי פשיטת רגל, אינם מתאימים לכל חייב, ולעיתים בנקיטת הליך זה, רב הנזק מהתועלת. יחד עם זאת, אין להימנע מהפניית חייב להליכי פש"ר, במקרים מתאימים. הליכי הפש"ר עשויים להביא, מחד, לשיקומו של החייב, ומנגד מגינים על זכויות הזוכים. אכן, ניתן מענה במסגרת הליכי ההוצל"פ, לבדיקת יכולתו הכלכלית של החייב, על דרך חקירת היכולת. ברם, חקירת יכולת מוגבלת היא, מטבע הדברים, ואיננה מאפשרת לזוכים ולראש ההוצל"פ לבדוק, אל נכון, את יכולתו הכלכלית של החייב. מנגד, הליכי פשיטת רגל, מאפשרים בדיקה מעמיקה יותר, של יכולת החייב בשל הליכי החקירה המקיפים האפשריים במסגרת הליכי פש"ר, אך לא במסגרת הליכי הוצל"פ. ויודגש. ייתכנו מקרים, בהם פנה החייב להליכי פשיטת הרגל, ונקבע כי עניינו אינו תואם את התנאים המקדמיים הנדרשים. בנסיבות אלו, אין מניעה מהגשת בקשה ללשכת ההוצאה לפועל, לאיחוד תיקים, גם זאת, תוך בחינת התאמת עניינו של החייב להליך איחוד התיקים, ואפשרות פרעון החוב, לאחר הכרזתו כ"מוגבל באמצעים" (פרשות בר"ע (חי') 1763/07 ציון קרטה נ' משה שליט ובר"ע (חי') 1584/07 אתי לוי נ' זקר משה, הנ"ל). בענייננו, ראש ההוצאה לפועל, בהכרעתה, הורתה על דחיית בקשת המערער לאיחוד תיקיו. ראש ההוצאה לפועל, הפעילה את סמכותה ושיקול דעתה, בבחינת יכולת הפרעון של המערער והפנתה את המערער להליכי פש"ר. מוכנה אני לקבל כי משמעותה של החלטת ראש ההוצאה לפועל, איננה חיובו של המערער בנקיטת הליכי פשיטת רגל. המערער רשאי לכלכל את צעדיו כראות עיניו, ברצותו יגיש בקשה להכרזתו כפושט רגל, וברצותו ימשיך לנהל את ענייניו בגדרי תיקי ההוצאה לפועל הפרטניים. ואולם, אין חובה על ראש ההוצאה לפועל לקבל את בקשתו של המערער לאיחוד תיקיו, בנסיבות אלו; ואין כל פסול בהפניית המערער להליכי פשיטת רגל, אשר יאפשרו את שיקומו הכלכלי של החייב, בגדרי ההליך הסדור שקבעה פקודת פשיטת הרגל, ומנגד, תקויים, כדין, חקירה מעמיקה ומקיפה של יכולותיו הכלכליות של החייב, לתועלת כל נושיו. ו. סוף דבר הערעור נדחה. בנסיבות העניין, ולנוכח חשיבותה של הסוגיה, לא ראיתי ליתן צו להוצאות בהליך זה, וכל צד ישא בהוצאותיו. הלכות משפטיות