הרקע לתביעה: 1. עניינה של התביעה בהתחייבות הנתבע 2 (להלן:"הנתבע"), לערוב לחיוביה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") כלפי התובע (להלן: "הבנק"). הנתבעת לא פרעה את חובה לבנק ויתרת חובה בחשבונה בבנק ליום 30.9.05 עמדה על סך של 32,381 ₪. מכאן התביעה שלפניי. טענות התובע: 2. התובע מנהל עסקי בנקאות בישראל. ביום 25.10.98 חתמה הנתבעת על התחייבות בה פורטו תנאי ניהול חשבון הנתבעת בבנק. ביום 27.10.98 חתם הנתבע, ביחד עם עוד שני בעלי המניות האחרים על כתב ערבות מתמדת לכל חוב, שאינה מוגבלת בסכום (להלן:"כתב הערבות"). על פי כתב הערבות, התחייבו הנתבע ובעלי המניות האחרים לערוב לכל חיוביה של הנתבעת לבנק, בערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום. 3. בחודש מרץ 2002, לאחר שגדלו יתרות החובה של הנתבעת בבנק, חתם הנתבע ביחד עם שני בעלי המניות האחרים, על בקשה להגדלת מסגרת האשראי עבור חשבון הנתבעת אצל הבנק. משלא סולקה יתרת החוב פעל הבנק לגבייתו. 4. הערבים האחרים שחתמו על כתב הערבות הופטרו מערבותם, לאחר שהגיעו להסדר עם הבנק ביום 17.2.05 או בסמוך לכך, במסגרתו שילמו לבנק 18,000 ₪ כל אחד. הבנק פנה אל הנתבע ביום 27.7.05 ודרש ממנו לפרוע את יתרת החוב הבלתי מסולקת של הנתבעת לבנק, אולם הוא סירב. מכאן נוצר הכורח בהגשת התביעה דנא. טענות הנתבע: 5. הנתבע אינו כופר בכתב הערבות. יחד עם זאת, כבר בשנת 2000 הודיע הנתבע בסניף הבנק ברחובות כי הוא חדל מכל פעילות בחברה וכי הוא מבקש להפסיק את ערבותו. נוכח עובדה זו יש לפטרו מכל חבות שהיא הנוגעת לעסקי החברה, ובין היתר חבותו בגין ערבות לחשבון העו"ש של החברה. כוונת המבקש הייתה ברורה לבנק ולנציגיו, ולראייה - הבנק לא פנה אליו מאז בנוגע לחובות החברה. 6. החל מחודש נובמבר 2000 חדל הנתבע להיות פעיל בנתבעת והחל לעבוד כמנהל מכירות ארצי בחברת ש. שסטוביץ בע"מ. הבנק לא יצר עמו קשר בשום שלב על מנת להודיעו על מצבה ההולך ורע של החברה. 7. הבנק ניהל מו"מ עם שני הערבים הנוספים לחשבון, עד שהללו הופטרו מערבותם, מבלי שלנתבע עצמו תהיה מעורבות כלשהי בהליך ומבלי שתיעשה אליו פנייה בנוגע לחוב, או הצעה להצטרף להפטר. הבנק לא טרח להודיע למבקש על מצבה של החברה ועל הצטברות החובות בחשבון. 8. הבנק הפר שורה ארוכה של חובות המוטלות עליו הן על פי חוק, הן כנגזרת של חובת תום הלב. 9. בדיון שנערך לפניי העידה מטעם הבנק גב' עפרה שקד, רכזת אשראי בסניף רחובות. הנתבע העיד לעצמו. דיון: 10. מתוך עדותה של גב' שקד עולה שבשנת 2002 נסגר סניף הבנק בשעריים, בו נוהל חשבון הנתבעת, ואוחד עם סניף רחובות. משכך, העידה גב' שקד, נציגת הבנק, שהיא מכירה את החשבון נשוא התביעה רק משנת 2002 [פר' עמ' 4 ש' 14-5]. 11. המחלוקת הראשונה בין הצדדים נטושה בשאלה האם הופטר הנתבע מערבותו בסוף שנת 2000, כטענתו, עת הודיע בסניף שעריים בו התנהל חשבון הנתבעת כי הוא מפסיק את ערבותו. בהקשר זה, הנתבע טען בתצהירו [סעיף 6 לנת\3] שבסוף שנת 2000, פנה לגורמים המוסמכים בסניף הבנק בו התנהל חשבון החברה על מנת להסדיר את עזיבתו. כך, בלשונו : ". . . הודעתי לבנק על ביטול ערבותי האישית לחשבון החברה. ואכן מצב זה היה ברור לנציגי הבנק, ומשך שנים לא פנה אליי הבנק בכל עניין הקשור בחברה." עם זאת, העיד הנתבע שאין בידו כל אישור המעיד על ביטול הערבות או על הפטרתו, מאת הבנק. הוא נשאל על כך רבות בחקירתו הנגדית והשיב בזו הלשון : "ת. . . . אני הצהרתי בעל פה ואמרתי שטעיתי שלא לקחתי אישור מהבנק. אני הודעתי בעל פה לבנק על הפסקת הערבות, וזה היה בסניף הבנק בו התנהל החשבון אז בשעריים." [פר' עמ' 11 ש' 24-23] "ש. למי הודעת. ת. אני הגעתי לסניף בנק שעריים, שם התנהל החשבון, תשאלי אותי איך קוראים למנהלת הבנק אני כבר לא זוכר. אני לא זוכר למי פניתי. . . אני לא זוכר למי הודעתי, נפרדתי מכולם והלכתי לדרכי. [פר' עמ' 12 ש' 11-8] 12. טענתו של הנתבע, לפיה הופטר מערבותו כבר בשנת 2000, כמוה כטענת "פרעתי", ומכאן שהנטל להוכיחה רובץ על כתפיו. כך נקבע ע"י כב' השופט אגרנט : "כלל אוניברסלי הוא, כי בעל דין הטוען טענה מסויימת החשובה לעמדתו במשפט - בין טענה חיובית ובין שלילית - עליו הראיה. . . חובה זו ונכנה אותה בשם "חובת הראיה" - היא היא החובה העיקרית במשפט". [ע"פ 28/49 סעיד חוסין זרקא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ד(1)504 (1950)] 13. הנתבע לא זימן לעדות לפניי עדים אשר יכלו לתמוך בגרסתו. כך, למשל, לא זומן הפקיד אשר טיפל בהודעת "ההפטר". כן לא זומנה מנהלת הסניף הישן או מי מטעמם. מדובר במחלוקת עובדתית של ממש וחסרונם של עדים אלו פועל לחובתו של הנתבע. 14. זאת ועוד, על אף שהתרשמתי לטובה מהנתבע ומהימנותו, אין בידי לקבל טענה לפיה בשנת 2000 הוא הופטר מערבותו ומאז, אין הוא ערב עוד כלפי חובות החברה. הנתבע חתם על כתב הערבות בו ניתנה האפשרות לערבים להפסיק את ערבותם. וכך נקבע בסעיף 4א. לכתב הערבות: "כל אחד מהערבים יהיה רשאי להפסיק את ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב על כך לבנק וערבותו תסתיים בתום 30 ימי עסקים מיום מתן ההודעה..." 15. הנתבע לא טען בתצהירו כי נתן הודעה בכתב. הנתבע אף לא הציג אישור בכתב מאת הבנק המאשר את קבלת ההודעה. 16. הנתבע חתם במרץ 2002 על בקשה להגדלת מסגרת אשראי עבור הנתבעת. הנתבע הינו איש עסקים, המכהן כיום כמנכ"ל חברה המעסיקה 200 עובדים [פר' עמ' 10 ש' 24-21]. מדוע בבואו לחתום על מסמך בנקאי זה, לא דרש אישור מבנק כי אינו ערב יותר לחובות הנתבעת? מדוע במעמד חתימת הגדלת מסגרת האשראי לא שב ועמד על הפסקת ערבותו ולא ערך הודעה בכתב? כל אלה עומדים לחובתו. 17. דרישת הכתב מצד הבנק, ביחס להודעת הערב על הפסקת ערבותו, הינה דרישה סבירה והוגנת, המעוגנת היטב בתנאי כתב הערבות. הבנק, כמי שמעמיד אשראי וכספים לגופים רבים בהסתמך על ערבותם של בעלי מניות או מנהלים, אינו יכול להימצא במצב בו היקף הביטחונות שלו מדלדל על יסוד אמרות גרידא. מכל הטעמים שסקרתי לעיל, אין בידי לקבל את טענת הנתבע כי הופטר מערבותו על יסוד הודעתו בעל פה משנת 2000. 18. טענה אחרת מצד הנתבע, הינה היעדר גילוי מצד הבנק כי מצבה הכספי של הנתבעת הולך ומדרדר. כאמור, ביום 11.3.02 חתמו הנתבע והערבים הנוספים לראשונה על בקשה להקצאת מסגרת אשראי בגובה 50,000 ש"ח [נספח ו' לת\1]. הוכח בפניי שעד אז לא הייתה לנתבעת מסגרת אשראי, ולמעשה אסור היה לה להימצא כלל ביתרת חובה [פר' עמ' 5 ש' 24-11]. 19. על גבי טופס פתיחת החשבון [נספח א' לת\1] פורטו התנאים הבאים [סע' 5א]: "הלקוחות ימשכו כספים מהחשבון אך ורק בגבול יתרת הזכות שתעמוד לרשותם בחשבון". בפועל, הבנק אפשר לנתבעת למשוך כספים ולהימצא ביתרת חובה [פר' עמ' 6 ש' 11-4]. 20. גב' שקד העידה לפניי, שאין היא יודעת על הודעה שנמסרה לנתבע, לפיה יתרת החובה הולכת וגדלה. כך, בלשונה: "ש. נכון שאתם לא הודעתם לנתבע על כך שלמרות שלחברה אין מסגרת אשראי בפועל אתם מאפשרים לחברה להיכנס למינוסים די רציניים. ת. אני ממש לא יודעת. . . ש. האם יש הודעה לנתבע על כך ? ת. לפי מה שמצורף לי כאן אני לא רואה כל הודעה". [פר' עמ' 6 ש' 24-17] 21. אף אם הבנק לא הודיע לנתבע שמצב הנתבעת הדרדר, אינני סבור שהנתבע שלפניי יכול להיבנות מכך. הנתבע הינו בעל מניות ושותף בנתבעת. על פי ההסכם בין השותפים בנתבעת, שצורף כנספח א לנת/3, הוסכם ביניהם כי השותף המנהל ימסור דיווח על מצב הנתבעת מדי ישיבת בעלי מניות. על פי אותו מסמך, שנערך בין השותפים בנתבעת, מצבה העיסקי של הנתבעת היה קשה כבר אז, והם ראו לנכון להתוות "הליך הבראה". יפים לעניין זה דברי כב' השופט א' לוי, בפרשה הדומה לענייננו : "אין הבנק צריך לחקור ולדרוש בענין חלוקת העבודה בין מנהלי הנתבעת. אפשר שמנהל אחד ינהל את העניינים הכספיים, בעוד חברו ינהל את הענינים העסקים של החברה, בלא צורך שיתייצב בבנקים. . . אהרנשטם היה בעל חתימה בחשבון ויכול בכל עת לברר את מצב החשבון בשיחת טלפון פשוטה לתובע או לגליקמן. במקום זאת, העדיף אהרנשטם לסמוך על שותפו ובחר שלא לברר בחברה את מצב העניינים, ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו. . . כאמור, היה הבנק רשאי להניח כי המערער הינו בעל עניין ומנהל בחברה, וככזה הוא מודע לפעולות שנעשו בשמה". [ע"א 4415/03 אהרנשטם נ' בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ, פ"ד נט (1), 799 (2004)] 22. אין יסוד אפוא, להטלת אחריות על הבנק, לאחר שהנתבע חתם במו ידיו על הגדלת מסגרת אשראי ובהתחשב בכך שהוא בעל מניות ושותף בנתבעת, שהיה מודע כבר אז למצבה הקשה. 23. לא כך הם פני הדברים באשר לקריסת חשבון הנתבעת אצל הבנק ועריכת הסדר הפשרה עם שני הערבים האחרים. על פי הנספחים שצורפו לתצהיר הגב' שקד, ביום 17.2.05 או בסמוך לכך, נערך הסדר פשרה עם הערבים האחרים לפיו, הם יופטרו מערבותם לחוב הנתבעת בתמורה לתשלום בסך של 18,000 ₪ מכל אחד מהם [נספח ח' לת/1]. 24. לטענת הנתבע, הבנק לא גילה לו כי ערך הסדר פשרה עם הערבים האחרים. מהלך זה התנהל כולו מבלי שהובא לידיעתו של הנתבע. כך בתצהירו, סעיף 7: "הבנק . . . לא פנה אליי שעה שנוהל משא ומתן עם הערבים הנוספים לשם הגעה להסדר עמם, ולא לאחר שהערבים הנוספים הופטרו מערבותם". גרסה זו מתיישבת אף עם עדותה של גב' שקד, נציגת הבנק. "ש. בכל ההפטר המצורף כנספח ח' אין שום התיחסות לנתבע. ת. נכון. ש. נכון שהבנק לא דרש מהנתבע ולא פנה לנתבע לפני החתימה על נספח ח'. ת. אני לא יודעת. אני התקשרתי למנהלה ואמרו לי שהודיעו לכל הערבים. . . . . ש. האם במכתב מיולי 2005 יש הודעה על ההפטר. ת. לפי מה שאני רואה פה לא הודיעו לנתבע. [פר' עמ' 8 ש' 33-23] 25. לטענת ב"כ הנתבע, בעצם הפטרת הערבים האחרים, הבנק הפלה את הנתבע לרעה. לשיטתו, הסדר עם הערבים הנוספים משמעו פגיעה בעקרון השוויון על פיו שומה על הבנק לפעול כלפי ערבים [סעיפים 32-33 לבקשת הרשות להגן]. לטענת ב"כ הבנק בסיכומיה, ההסדר שנעשה עם שני הערבים האחרים אינו חורג מהוראת סעיף 55 לחוק החוזים (חלק כללי) והוא מותר על פי הוראות סעיף 15 ד' לכתב הערבות. 26. אכן, על פי סעיף 15 ד' לכתב הערבות, רשאי הבנק לעשות הסדר עם מי מיחידי הערבים מבלי להודיע על כך לערבים האחרים. על פי סעיף 5 א(1)(א) לכתב הערבות, שינוי בחיוב הנערב כתוצאה מהסדר בין הבנק למי מיחידי הערבים אינו מפקיע את תוקף הערבות. אלא שתנאי כתב הערבות, אינם חזות הכל. 27. הלכה היא עמנו וכוחה לא תש, כי על הבנק חלות חובות גילוי לא רק כלפי לקוחות, אלא גם כלפי ערבים. חובות אלו מצאו ביטוי מפורש בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981, סעיף 17א, כפי שתוקן בשנת 1994, וכן בחוק הערבות, תשכ"ז-1967, סעיף 22. החובות המוטלות על בנק כלפי הערב אינן מצומצמות אך ורק להוראות חוקים אלה. על הבנק מוטלות גם חובות מכוח דיני החוזים הכלליים, ובהן חובת הגילוי הנגזרת מחובת תום הלב (סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). על הבנק מוטלת גם חובת זהירות כלפי לקוחותיו וכלפי הערבים [ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 150 (2003)]. עמד על הדברים הנשיא (כתוארו דאז) כב' הש' ברק: "......הוא חלק ממערכת דינים מקיפה שתפקידה להגן על ערבים ביחסם עם הבנקים. עם אלה נמנה סעיף 17א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (המחיל את חובות הבנק כלפי לקוחותיו גם על ערבים), והחובות הכלליות החלות על הבנק מכוח דיני החוזים ודיני הנזיקין (פרשת פייבושביץ, בעמ' 377). מתוקף חובות אלה מחויב הבנק לפעול בתום לב; לא להטעות את מקבל השירות, לגלות כל פרט בעל חשיבות לשירות הניתן והסיכונים הכרוכים בו........." [ע"א 4080/04 גילת נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ואח', תק-על 2005(4) 74 (2005)]. 28. הבנק הגיע להסדר עם שניים מתוך שלושת הערבים. על פי הראיות שהוצגו לפניי, הבנק לא פנה לנתבע לפני שהגיע להסדר ודרש ממנו להצטרף להסדר באותם תנאים. דברים אלה עולים במפורש מעדותה של גב' שקד והם משתלבים עם גרסתו של הנתבע. המכתב היחידי שצורף לתצהירה של גב' שקד הוא מכתב שנערך כחצי שנה לאחר עריכת ההסדר עם הערבים האחרים בו נדרש הנתבע לפרוע את מלוא יתרת חוב הנתבעת תוך 3 ימים! אומנם, הנתבע הודיע לבנק ביום 8.9.04 כי הוא מבקש לפטור אותו מערבותו לנוכח הודעתו בעל פה משנת 2000 [נספח ב' לנת/3], אולם בכך אין כדי להכשיר את אי הגילוי לנתבע ואת שלילת האפשרות להצטרף להסדר שגובש עם שני הערבים האחרים. 29. עקרון תום הלב חל בכל שלבי עריכתו וקיומו של חוזה ותחולתו הרחבה מאפשרת הפעלתו והתערבות באמצעותו בחוזה שערכו צדדים מתוך רצון חופשי והסכמה מלאה [סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים(חלק כללי)]. אחד המאפיינים של חובת תום הלב היא חובת גילוי ומסירת מידע רלוונטי [ע"א 230/80 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לה(2) 713, 727 (1981), ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, פ"ד לב(1) 231 (1977)]. 30. באי הבאת תוכן ההסדר לידיעת הערב השלישי, הוא הנתבע, לקה הבנק בחוסר תום לב. כאמור, על הבנק מוטלות חובות כלפי הערב. חובות אלה הן המחייבות את הבנק להודיע לערב על ההסדר שהוא מתעתד לערוך עם הערבים האחרים, ולאפשר לערב לבחור, אם לעמוד על טענתו להפטר או שמא להצטרף להסדר המתגבש בתנאים זהים. מתן אפשרות כזו, עולה בקנה אחד עם החובות המוטלות על הבנק שנסקרו לעיל, אשר חלות על המערכת ההסכמית שבין הבנק לנתבע. יש לזכור: "יחסי הכוחות בין הבנק ללקוח או הערב אינם שווים. הבנק הוא גוף גדול ומקצועי האמון על פעולות כנתינת הלוואות כמו גם גיבוין בביטחונות. הערב הבא במגע עם הבנק הוא לעיתים אדם, שאינו בקיא בהילכות ערבות ובעיסקאות פיננסיות. לבנק נגישות למידע באשר למצבם הכספי של לקוחותיו ונסיון המאפשר לו להעריך רמות סיכון שונות. . . אם כן הבנק עשוי, באמצעים פשוטים, למנוע נזק שעשוי להגרם לערב." [ע"א 7451/96 אברהם נ' בנק מסד בע"מ ואח', פ"ד נג(2) 337 (1999)] 31. הבנק לא גילה לנתבע את האפשרות להצטרף בתנאים שווים להסדר. בכך, הפר הבנק את חובת תום הלב המוטלת עליו, כמו גם את חובת הגילוי המוטלת עליו. אין בתנאי כתב הערבות כדי לפטור את הבנק מהפעלתם בתום לב. עמד על הדברים כב' השופט זמיר : "אמנם סעיף הפטור בהסכם הערבות קובע זכות לבנק לשחרר ערב פלוני מן הערבות, לפי שיקול דעתו, ובלי להודיע על כך לערבים אחרים. אבל חובה על הבנק להפעיל זכות זו בתום לב . . . אם, לדוגמה, הבנק משחרר אחד הערבים כשהוא נוהג בניגוד לנוהג המקובל, מטעה את יתר הערבים או מעלים מהם מידע, נוהג כלפיהם באופן רשלני או באופן בלתי מוסרי, יתכן שבית המשפט ימצא שהוא עשה שימוש בזכותו שלא בתום לב". [ע"א 118/93 גמבש נ' בנק מרכנתיל לישראל בע"מ, פ"ד מח(4) 463 (1994)] 32. תוצאתה של הפרה זו היא הקמת מניעות מכוח דיני ההשתק המהווים ענף של דיני תום הלב [רע"א 4892/92 עזיז עזרא ואח' נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד מז(5) 94, 99 (1993)]. השתק זה מונע את הבנק מלתבוע מנתבע סכום העולה על זה שנדרש מהערבים האחרים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 33. לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נדחות. 34. סוף דבר - הנני מקבל את התביעה בחלקה. הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 18,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, בשים לב לתוצאת ההליך, הנני מחייב את הנתבע במחצית האגרה, בעלות צילומי דפי החשבון על פי הודעת הבנק, ובנוסף בשכ"ט ב"כ התובע בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 10.5.07. ניתן היום ח' בניסן, תשס"ז (27 במרץ 2007) בהיעדר הצדדים. אורן שוורץ, שופט בנק