ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא י' גרוס) בה נדחתה בקשת המבקש להורות על עיכוב ההגבלה שהוטלה על חשבונו על-ידי המשיב, עד להחלטה בערעורו התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. 2. המערער הינו הבעלים של עסק ליבוא ושיווק חלקי מחשבים וציוד הקפי. המשיב הינו תאגיד בנקאי. חשבון עסקי של המבקש התנהל במועדים הרלבנטיים אצל המערער. 3. לאחר שסורבו יותר מעשרה שיקים שמשך המבקש על חשבונו בשל חריגתו (על-פי טענת המשיב) ממסגרת האשראי שניתנה לו, שלח המבקש למשיב הודעה על הגבלת חשבונו, בתאריך 24.1.05, לפי סעיף 3א לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א- 1981 (להלן: החוק). המבקש פנה לבית משפט השלום בפתח-תקווה בבקשה שיגרע שבעה שיקים ממניין השיקים שסורבו, וזה דחה את הבקשה בתאריך 1.5.05, בחייבו את המערער בהוצאות. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו ערעור על פסק דין זה של בית משפט השלום, וכן הגיש בקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט השלום, אשר נדחתה על-ידו בתאריך 7.6.05, בציינו כי "לאחר שקראתי את נימוקי הבקשה, ולאור בחינת סיכויי הערעור, אינני רואה כל מקום לעיכוב ביצועו של פסה"ד שניתן בתיק העיקרי". המבקש פנה בבקשה זו אף לבית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיא י' גרוס), אשר החליט לדחותה, ביום 14.7.05, בקובעו כי "לאחר שקילת מאזן הנוחות ולאור ממצאי בית-משפט השלום, אין הצדקה להיעתר לבקשה, מה גם שסיכויי הערעור קלושים". 4. מכאן בקשת רשות הערעור שבפני. המבקש טוען לעיכוב ההגבלה שהוטלה על חשבונו על-ידי המשיב, עד להכרעתו של בית המשפט המחוזי בערעור (סעד הקבוע בחוק בסעיף 10א, כאשר אף ערכאת הערעור מוסמכת לתתו), וזאת משלושה טעמים: ראשית, מאחר וההכרזה עליו על-פי חוק כלקוח מוגבל הינה לשנה אחת (כאשר הודעת ההגבלה ניתנה כאמור בתאריך 24.1.05), ומאחר וקדם הערעור בבית המשפט המחוזי נקבע לתאריך 29.12.05, ישנו סיכוי גבוה לכך שעד למועד שמיעת הערעור הוא יהפוך לתיאורטי, ומטרתו תסוכל. שנית, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש, מאחר והנזקים שיגרמו לו הם כבדים, ומורכבים אף מנזקים תדמיתיים בלתי הפיכים שאינם ניתנים לכימות, בעוד אינטרס הציבור להגנה מפני מפזרי שיקים ללא כיסוי לא יפגע, הן מכיוון שהמבקש ירצה את ההגבלה במועד מאוחר יותר אם ערעורו ידחה, הן בשל מוסר התשלומים הגבוה של המבקש. לבסוף, המבקש טוען כי סיכויי ערעורו גבוהים ביותר, וזאת בשל התעלמות בית משפט השלום מעדויות וטענות שונות של המבקש שהיו בפניו. המשיב טוען כי הנזקים שגורמת ההגבלה למבקש הם נזקים כלכליים, ועל כן הם נזקים ברי השבה במקרה שיזכה בערעורו, והערעור לא יסוכל. כמו כן, לטענת המשיב, מאזן הנוחות נוטה לטובת השארת הגבלת החשבון על כנה, מכיוון שהנזק שנגרם לו מהותרת ההגבלה על כנה הוא מועט, אם בכלל: פעילותו העסקית של המבקש מתנהלת גם במסגרת בנק אחר, וכן הנזק למבקש הוא בעיקר בעצם ההכרזה, ולא בהשארתה. בנוסף, גם אם יזכה המבקש בערעורו הרי קיימים עוד שיקים שסורבו על-ידי הבנק, ולכן עדיין יוגבל חשבונו, ויהיה עליו לפנות שוב לבית משפט השלום ביחס לשאר השיקים בבקשה שיגרע אותם ממניין השיקים שסורבו. לבסוף, סיכויי הערעור הינם קלושים, מאחר והוא תוקף ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית משפט השלום, וכך קבעו אף שתי הערכאות דלמטה. 5. לאחר שעיינתי בבקשה, כמו גם בתגובת המשיב, לא ראיתי מקום להיענות לה. צו מניעה זמני בערכאת הערעור, לטובת בעל הדין שתביעתו נדחתה, לא ניתן כדבר שבשגרה (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (תשס"ה) 626). על המבקש צו מניעה זמני, לשכנע את בית המשפט בדבר סיכויי הערעור ובדבר מאזן הנוחות. המבקש לא הוכיח אף לא אחד מגורמים אלו. 6. מבחינת מאזן הנוחות, הדין הוא כי על המערער להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן ברור (ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 18.4.05)). מצד אחד, אכן, כפי שטוען המבקש, נגרם לו נזק מעצם ההגבלה, שהינו נזק כלכלי ותדמיתי, הנובע בין היתר מאופי עסקו. כמו כן, לזכותו של המבקש במאזן הנוחות עומדת הפגיעה הקשה האפשרית בזכות הערעור שלו. לפי סעיף 3ב(א) לחוק, תקופת הגבלת החשבון (והלקוח) היא לשנה אחת. במקרה שבפנינו, בו קבוע קדם הערעור למועד רחוק ביחס למשך ההגבלה, קיים סיכון ממשי לכך שבעת שידון בית המשפט המחוזי בערעור, הוא יאבד ממשמעותו המעשית ויהפוך לערעור תיאורטי, ובכך אני רואה קושי כמו גם טעם בטענתו. זכות הערעור על פסק דינה של ערכאה ראשונה קבועה בסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, ועל אף שבית המשפט לא הכריע בשאלה מעמדה החוקתי של זכות הערעור (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מ"י, פ"ד נד(2) 241, 270), הוא הביע לא אחת את דעתו בדבר חשיבות קיומה של הזכות "לשם הבטחת מערכת שיפוט תקינה והוגנת" (בג"צ 87/85 ארג'וב נ' מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה ושומרון, פ"ד מב(1) 353, 363) והיו אף שהגדירו אותה כזכות יסוד במהותה (השופטת שטרסברג-כהן בבג"צ 5580/98 סופר נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד נד(4) 319, 329). החלטת בית משפט השלום על-פי סעיף 10 לחוק מהווה פסק דין, מאחר והיא מסיימת את המחלוקת שהובאה בפני בית המשפט (רע"א 2291/01 גבאי נ' בנק מסד בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 30.12.01)). 7. מן העבר השני עומדת במאזן הנוחות הפגיעה בציבור באם ינתן צו המניעה הזמני, היינו, אינטרס הציבור בהטלת ההגבלה לאלתר (י' עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981", הפרקליט מ"ד (תשנ"ח) 449, 478). מעבר לתכלית ההרתעתית של החוק, שנפגעת עם דחיית ההגבלה, נועד החוק להתמודד עם הבעיה של פיזור שיקים ללא כיסוי, על-ידי מניעת מי שעשרה שיקים שלו סורבו על-ידי הבנק מלהמשיך ולפזר שיקים ללא כיסוי בשנה שלאחר המועד בו סורב השיק העשירי. נראה כי קיימת חשיבות להגבלתו של החשבון דווקא במועד זה, מאחר ואותו לקוח הראה כי מצבו הפיננסי אינו יציב, וישנו חשש מוגבר ממשיכת שיקים ללא כיסוי על-ידו בתקופה שסמוכה לאירועים שהביאו להגבלתו. ברי כי מתן צו מניעה זמני יפגע באינטרס הציבור שלא לקבל שיקים שימשוך לקוח שכזה. יש לזכור כי חוק זה נחקק על מנת להילחם במכת המדינה של שיקים ללא כיסוי (עמית במאמרו הנ"ל, בע' 449-450, 482). בית משפט זה עמד לא פעם על חשיבותו של מאבק זה, ועל הגישה המחמירה שצריכה להנחות את בתי המשפט ביחס לנושא (ראו למשל החלטותיו של השופט רובינשטיין ברע"א 9374/04 אי. אנד. ג'י. מערכות נ' בנק לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 11.11.04) וברע"א 9162/04 סורוצקין נ' בנק לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 5.12.04)). מתן צו מניעה בערעור כמעשה שבשגרה, עלול להביא לסיכול מטרה חשובה זו של החוק. 8. אומנם, עם מתן צו המניעה מופיע הלקוח בספרי הבנקים כ"מעוכב הגבלה", וכך לכאורה יכולים כל המתקשרים עימו לדעת על הסטטוס המיוחד של חשבונו (י' אזני, שיקים ללא כיסוי (כרך שני, תשס"ד) 216). עם זאת, לא ניתן לצפות מאדם מן הישוב המקבל שיקים מהמבקש, שילך ויבדוק את מצבו של המבקש בספרי הבנקים. מעבר לשאלת נגישותם של פרטים למאגר מידע זה, חיוב המתקשרים בעסקאות עם המבקש ללכת ולבדוק את מצבו בספרי הבנקים הוא אף אינו רצוי, ועשוי לפגוע בעבירותו של השטר, ובכך לסכל את אחת המטרות החשובות בדיני השטרות (לעניין חשיבות העבירות בדיני השטרות ראו למשל: ש' לרנר, דיני שטרות (תשנ"ט) 124). 9. כמו כן, עשויה לעלות הטענה כי המחוקק נתן דעתו על דחיית ביצוע ההגבלה, ואפשר אותה בסעיף 10א לחוק, ועל כן הוא אינו רואה כל בהילות בביצועה המידי של ההגבלה. ניתן להשיב על כך כי אין דין מתן צו מניעה זמני עד לדיון בפסק הדין בערכאה הראשונה, כדין מתן צו מניעה בערעור, לאחר שכבר ניתן פסק דין שדחה את תביעת המבקש, וקיימת הנחה כי תביעתו אינה מבוססת (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, 1995) 866. דחיית התביעה מביאה לשינוי בנקודת האיזון בין התובע לנתבע (רע"א 2291/01 הנ"ל), ובענייננו, בין אינטרס הציבור לזכותו של המבקש, וכעת עליו לשכנע כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. על כן, נכתב בספרות המשפטית כי בשונה מבקשה שהוגשה על-ידי הלקוח לערכאה הראשונה, לא בנקל ינתן צו המניעה בערכאת הערעור, לאחר שבית המשפט כבר אמר את דברו לגבי ההליך כולו (י' אזני, שיקים ללא כיסוי (כרך שני, תשס"ד) 237). 10. בחינתם של סיכויי הערעור מטה את הכף כנגד המבקש. על-פי ההלכה, על המבקש צו מניעה בערכאת הערעור לשכנע כי סיכויי הערעור טובים (רע"א 2291/01 הנ"ל). מקריאת כתב הערעור של המבקש, אותו הגיש לבית המשפט המחוזי, עולה כי טענותיו מופנות בעיקר ביחס לתמונה העובדתית שתיאר בית משפט השלום בפסק דינו. כידוע, ערכאת הערעור אינה מתערבת ברגיל בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הראשונה (זוסמן בספרו הנ"ל, בע' 856-857). לכן, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, ניתן להניח שיש לדבר השלכה על סיכויי הערעור. כמו כן, יש לתת משקל משמעותי לקביעתן של שתי הערכאות הקודמות בדבר סיכויי הערעור, במיוחד כאשר בית המשפט המחוזי הגדיר את סיכויי הערעור כקלושים. 11. נדגיש, כי זכות הערעור, חשובה ויסודית ככל שתהיה, הינה, ככל זכות אחרת, זכות יחסית, ויש שתיסוג לאחור ותפנה את מקומה לזכויות ואינטרסים אחרים. "רוב רובן של זכויות האדם הן יחסיות. ניתן לפגוע בהן כדי להגשים אינטרסים הנתפסים על ידי החברה כראויים" (דברי הנשיא ברק בבג"צ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא(4) 1, 39). כזהו המקרה שבפנינו. עם זאת, אני תקווה כי בית המשפט המחוזי יצמצם את נזקו של המערער כלל שניתן, ועל מנת שלא להפוך את ערעורו לתיאורטי, ידון בו במהירות המירבית האפשרית. 12. לא נעלמה מעיני טענתו של המבקש, אותה טען בבקשתו למתן רשות להשיב לתגובת המשיב, כי מדובר בסוגיה בעלת אינטרס ציבורי חשוב ביותר. עם זאת, לא מצאתי נימוק המצדיק להיעתר לבקשה. 13. לאור האמור, אני דוחה את הבקשה. ההוצאות שפסק בית משפט השלום בפסק דינו ישארו על כנם. צו עיכוב הביצוע שניתן על ידי ביום 6.9.05 מתבטל, איפוא. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דינו של המשיב בסך 5,000 ₪, וכן בהוצאות משפט. חשבון בנקבנקערעור