סעיף 96 לפקודת השטרות - התיישנות שטר 1. לפני התנגדות לביצוע שטר חוב ע"ס 16,356 ₪ אשר הוגש לביצוע בהוצאה לפועל לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967. על השטר חתום כערב מר סקרליבצקי אלכסנדר (להלן: "המבקש"), לפקודת הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: "המשיבה"). השטר נחתם ביום 31 ינואר 1999. בדיון שנערך לפני ביום 4 מרץ 2008 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית ולפיה יוגשו סיכומים בכתב לטענת ההתיישנות לפי סעיף 96 לפקודת השטרות. טיעוני הצדדים 2. המבקש, טען כי עילת התביעה נגדו כערב התיישנה. המבקש טוען, כי מועד תחילת תשלומי ההלוואה על ידי הלווים היה ביום 01/04/95, למיטב ידיעתו, החייבים עזבו את הארץ בשנת 1996, ומשלא עמדו בהחזר ההלוואה נפתח נגדם תיק ההוצאה לפועל ביום 4 פברואר 1999. לטענתו ביום 20 אוגוסט 2000 פנתה אליו המשיבה לראשונה באמצעות מכתב התראה. ואילו לטענתו, רק ביום 2 נובמבר 2006, הוגשה בקשה לצירופו כחייב בתיק ההוצאה לפועל. המבקש טוען להתיישנות העילה נגדו. לטענתו המועד הקובע לתחילת מירוץ ההתיישנות הינו מועד פתיחת תיק ההוצל"פ נגד החייב העיקרי, היינו ביום 4 פברואר 1999. לפיכך, משלא צורף לתיק ההוצל"פ עד ליום 4 פברואר 2006 התיישנה העילה נגדו. המבקש מודה כי בכתב הערבות מופיעה תניה ולפיה מוותרים הערבים מראש על כל טענה של התיישנות. אולם, טוען כי דין ויתור שכזה כדין תניה מקפחת בחוזה אחיד. עוד טוען לעניין זה, כי המסמך ערוך בשפה העברית, שפה אשר לא שלט בה במועד חתימת השטר. עוד הוא טוען כי במועד החתימה לא הוסבר לו כי הינו מוותר בצורה גורפת על טענת ההתיישנות. הגם שנטען כי המבקש חתם על מסמך בשפה הרוסית לטענתו לא כלולה התניה בדבר ההתיישנות באותו המסמך. 3. לטענת המשיבה אין לקבל את התנגדות המבקש. הערבים ויתרו בשטר על טענת ההתיישנות בהתאם לסעיף 96 לפקודת השטרות. על כן, המבקש מנוע מלטעון תניה מקפחת בחוזה אחיד. לטענת המשיבה, טענת המבקש בדבר אי מתן הסבר על פרטי ההלוואה אינו נכון. זאת מאחר והמבקש חתום על מסמך בשפה הרוסית ובו מאשר כי קיבל את כל ההבהרות הדרושות לגבי תוכן כתב הערבות והשטר עליו חתום. המשיבה גם הגיבה לטענת המבקש לעניין רשלנותה והשיהוי בצירופו להליך. לטענת המשיבה לאורך כל השנים דאגה המשיבה לשלוח התראות למבקש בדבר אי פירעון ההלוואה ע"י הלווים. נטען כי מעבידו של המבקש אף פנה אל המשיבה בנסיון להגיע להסדר במהלך שנת 2000. לענין זה נטען כי בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות, הודאת המבקש בקיום זכות המשיבה מסיים את תקופת ההתיישנות, ובלבד שההודאה תהא בכתב. לפיכך טוענת המשיבה, כי תקופת ההתיישנות החדשה החלה מיום כתיבת המסמך, דהיינו, היינו ביום 1/11/00. עוד טוענת המשיבה כי ביום 25/11/03 נשלח מכתב התראה למבקש בדבר אי פירעון החוב, והודעה כי אם לא יסדיר את חובו, תבקש המשיבה לצרפו לתיק ההוצאה לפועל. לטענת המשיבה, לפי סעיף 27(ב)(1) לחוק הערבות תשכ"ז 1967, ניתן להגיש תובענה נגד ערב במצב בו עזבו הלווים את הארץ לצמיתות, כמו גם בעניינינו. על כן, טוענת כי קיימת לה הזכות לפעול נגד המבקש מבלי שנדרשה תגובתו. לחיזוק טענתה, הוסיפה, כי על גבי שטר הערבות, עליו חתום הערב, סוכם בין הצדדים כי "...אנו מוותרים בזה, שנינו ביחד וכל אחד לחוד, על הצורך בהודעה כלשהי לגבי היום המדויק של תשלום כלשהו על פי שטר זה, ועל כל דרישה פורמאלית אחרת....". לאור זאת לבקשת המשיבה, יש לדחות את התנגדות המבקש. לחלופין, מבקשת המשיבה, להורות כי הערב יופטר כדי הנזק שנגרם לו וישא בתשלום סכום קרן החוב בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. דיון והכרעה 4. ההלכה היא שבבחינת ההתנגדות, מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. המבקש אינו נדרש להוכיח את גרסתו אלא רק להראות הגנה אפשרית. ביהמ"ש אינו בוחן שאלות של מהימנות אלא עורך בחינה ראשונית של העניין. דלתות ביהמ"ש תפתחנה, אם התצהיר על פניו, בשילוב עם החקירה הנגדית (ככל שהתקיימה), מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה. ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שיש למבקש סיכוי טוב בהגנתו, ודי במסקנה שאם תתקבל גרסת המבקש כמהימנה, אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. הבקשה תידחה כאשר אין ספק בכך שאין למבקש כל הגנה ולא התעוררה כל נקודה הגיונית שמעלה הגנה מטעם המבקש. כל זאת בכפוף לכך שהחומר המצוי בפני ביהמ"ש, לרבות במסמכים או בחקירה הנגדית, מפריך את טענות המבקש. (ראה: ע.א. 102/83 ל.ג. ל כרמיאל נגד בנק לאומי פד"י מ"א 1253, וכן ע.א. 105/89 קו אופ אבן יהודה נ' בנק הפועלים פד"י מה (3) 585). 5. העובדה כי בשלב זה של הדיון מסתמך ביהמ"ש על תצהירו של המבקש, בלא לבחון את טיב הראיות, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת בתצהיר. מטעם זה חזרו ביהמ"ש וקבעו כי טענה הנטענת בתצהיר, על דרך הסתם, וללא פירוט מספיק, אינה מזכה את המבקש באפשרות להתגונן בגינה. (ראה: ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שישית עמ' 92 והאסמכתאות שם). 6. הצדדים צמצמו את המחלוקת ביניהם לטענת ההתיישנות בלבד. השאלה בה עלי להכריע היא האם הויתור בשטר החוב, בהתאם לסעיף 96 לפקודת השטרות יחול בין הצדדים אם לאו. סעיף 96 לפקודת השטרות:- "96. התיישנותן של תובענות [תיקון: תשי"ח] (א) אין להיזקק לתובענה על פי שטר חליפין או שיק או שטר חוב כנגד מי שהוא צד להם ואינו מסב, לאחר שעברו שבע שנים, וכנגד מסב - לאחר שעברה שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התובענה כנגד אותו צד; ואולם צד לשטר חליפין, לשיק או לשטר חוב, יכול לוותר על טענת ההגנה שאין להיזקק לתובענה נגדו על פי מסמך כאמור, משום שעברה התקופה האמורה בסעיף קטן זה, ומותר לרשום את הוויתור בין בגוף המסמך כאמור ובין בתעודה נפרדת, בין לפני תחילת התובענה ובין לאחריה, ואם נרשם הויתור בתעודה נפרדת לא יהיה מחייב, אלא אם האדם שרשם אותו בתעודה קיבל בעדו תמורה בת-ערך. ... " מסעיף 96(א) עולה כי צד לשטר יכול לוותר על טענת ההתיישנות בין בגוף המסמך ובין בתעודה נפרדת. לאמור כי ניתן להתנות על טענת ההתיישנות כאשר המדובר בתביעה שטרית. מעיון בשטר עולה כי אכן מצוין ויתור כאמור:- "ערבות זו לא תושפע באופן כלשהו מארכת זמן או הפחתה שיינתנו לעושי השטר. אנו מוותרים בזה, שנינו ביחד וכל אחד לחוד, על הצורך בהודעה כלשהי לגבי היום המדויק של תשלום כלשהו על פי שטר זה, ועל כל דרישה פורמאלית אחרת ועל כל טענה של התיישנות העשויה להיטען או להישמע, בקשר עם שטר זה, על פי סעיף 96 לפקודת השטרות (נוסח חדש) ועל פי חוק ההתיישנות התשי"ח- 1958." (הדגשה שלי) על כן, משמופיע תנאי הויתור על גבי השטר עליו חתום המבקש, עולה כי הצדדים החתומים על גבי השטר ויתרו על טענת ההתיישנות ביחסים ביניהם. (ראה לעניין זה בת.א. 75414/04 קווי אשראי לישראל בע"מ נ' צייטרין שמעון). 7. המבקש טען כי תנאי זה הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד. איני מקבלת את טענת המבקש כי המדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. מקובלת עלי עמדת המשיבה לענין זה. צודקת ב"כ המשיבה כי ע"ש 195/97 אשר צוטט על ידי ב"כ המבקש אינו רלבנטי לעניננו ועוסק בסוגיה שונה בתכלית. ראשית הויתור לא נעשה במסמך נפרד ולפיכך לא נדרשת תמורה בעדו. הוויתור לא נעשה בטרם נלקחה ההלוואה אלא להלוואה ספציפית למועד. 8. עוד טען המבקש כי לא היה מודע לויתור על טענת ההתיישנות. לדבריו לא שלט בשפה העברית ובמסמך אשר הוא חתום עליו בשפה הרוסית, אין התייחסות לויתור "הגורף" לטענת ההתיישנות. נוכח ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים לא נחקר המבקש על נושא זה. לתגובת המשיבה בהתנגדות צורף מסמך הנחזה להיות תרגום של המסמך ברוסית (כן התייחס לכך ב"כ המבקש בדיון שהתקיים לפני ביום 4 מרץ 2008, עמ' 1 ש' 16-17) . לא הוצג לביהמ"ש תרגום נוטריוני של המסמך. עצם הימצאותו של מסמך כזה בשפה הרוסית, משמעותו מבחינתי כי המבקש לא שלט בשפה העברית וכן כי המשיבה היתה מודעת לכך. המשיבה, אשר רצתה להבטיח עצמה ולמנוע העלאת טענות מהסוג הנטען לפני, טרחה והחתימה את המבקש על מסמך בשפה הרוסית. מסמך זה, לטענת המשיבה, מאשר כי המבקש קיבל את כל ההבהרות הדרושות לגבי תוכן שטר הערבות. מהמסמך הנחזה להיות תרגומו לעברית אין התייחסות לטענת ההתיישנות. די בכך בכדי להוות טענה הגנה לכאורה אשר תזכה המבקש ברשות להגן בטענה זו. 9. המשיבה טענה לחילופין כי המבקש הודה בחיוב, במסגרת מגעים שהתקיימו בין בא כוחו לבין ב"כ המשיבה. לפיכך, בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958, החלה תקופת ההתיישנות מיום ההודאה. "9. הודאה בקיום זכות הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה;ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות." לטעמי, טענה זו לא הוכחה. ממכתבו של עו"ד דורון אלחריזי מיום 1 נובמבר 2000, אשר צורף לתגובת המשיבה להתנגדות לא עולה הודאה כאמור. סוף דבר 10. לאור האמור לעיל, למבקש תנתן רשות להגן בטענה שלא היה מודע לסעיף הויתור על טענת ההתיישנות בלבד. יודגש כי אם תוכיח המשיבה כי המבקש הודה במועד מאוחר בחובתו, גם אם תוכח טענתו כי לא היה מודע לויתור על טענת ההתיישנות, לא יהיה בכך די כדי שהתביעה נגדו תדחה. הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪ ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי. 11. אבקש מהצדדים לשקול הפניית הסכסוך לגישור במסגרת המנ"ת, ללא עלות כספית, בטרם יינתן על ידי צו להגשת תצהירי עדות ראשית. הצדדים יודיעו עמדתם לענין זה עד ליום 30 ספטמבר 2008. שטרפקודת השטרותהתיישנות