1. בבסיסה של תביעה זו עומד שיק אותו מסר הנתבע לידי התובעת בשנת 1997 (להלן: "השיק"). צילום השיק צורף כנספח ב' לסיכומי התובעת. 2. השיק ניתן במסגרת חתימת הצדדים על הסכם מיום 1.5.97, המתייחס לאתר ברמת חן (להלן: "הסכם רמת חן 1") (העתק ההסכם צורף כנספח ג' לסיכומי התובעת). 3. ביום 3.5.00 הגישה התובעת את השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב. 4. הנתבע הגיש את התנגדותו לביצוע השיק ביום 22.6.00 (בש"א 13429/00). 5. ביום 18.11.01 ניתנה לנתבע רשות להתגונן ועוכבו הליכי ההוצל"פ. 6. לטענת התובעת היא הגישה את השיק לביצוע בגין חוב כספי של 1,014,385₪ שחבה חברת י.ד מתתיהו בניה ופיתוח בע"מ כלפיה (להלן: "החוב", "החייבת" או "החברה"). אין מחלוקת בין הצדדים על חוב זה (ר' סעיף 89 לסיכומי הנתבע). 7. לטענת התובעת היא רשאית היתה להגיש את השיק לביצוע בגין החוב האמור מאחר והנתבע הסכים כי השיק יישאר בחזקתה להבטחת חובות החייבת. לטענתה, בפגישה מיום 5.5.99, בה נחתם הסכם בין התובעת לחייבת המתייחס לאתר בהוד השרון (להלן: "הסכם הוד השרון", אשר העתק ממנו צורף כנספח ה' לסיכומי התובעת), נכח הנתבע יחד עם בנו, דורון מתתיהו (להלן: "דורון" או "הבן") והסכים כאמור. הנתבע, לעומת זאת, טוען כי לא נכח בפגישה האמורה ומכחיש כי הסכים לערוב לחובות החייבת וכי השיק ישמש לצורך זה. דיון: 8. המחלוקת בתיק זה היא באשר להסכמתו של הנתבע בעל-פה לערוב לחובות החייבת באמצעות השיק. אין חולק כי אלמלא הסכמה זו לא יכלה היתה התובעת להגיש את השיק לביצוע כנגד הנתבע לפרעון חובות החייבת (ר' עמ' 8 לפרוטוקול). 9. הנטל להוכיח הסכם ערבות מוטל על כתפי הטוען לו כמי שמוציא דבר מחברו ואין להסתפק לשם כך ב"הרהורי הלב של הנושה" (ר' ע"א 714/87 נתן שר נ' קלמן (מרק) כהן, פ"ד מג(3) 159, 162). עוד נפסק כי "אף שמסמך בכתב אינו נדרש ליצירתה של ערבות כתנאי קונסטיטוטיבי, יש מקום לדרוש קיומו של מסמך בכתב כאמצעי להוכחתה של הערבות או ראיה פוזיטיבית אחרת מעבר לדברים בעל-פה שהועברו" (ר' ע"א 1011/01 ניצולת הקרטל בע"מ ואח' נ' דניר דננברג בע"מ ואח', דינים מחוזי לד(1) 131, 135). מהאמור לעיל עולה כי הנטל הנדרש על מנת להוכיח הסכם ערבות שנעשה בעל-פה הינו נטל משמעותי, וכבר בשלב זה אציין כי התובעת לא עמדה בנטל זה. 10. התובעת לא הציגה כל מסמך המעיד על ההסכמה הנטענת על ידה. טענת התובעת לפיה אין גם כל מסמך פנימי המתעד את הבטוחות אשר ניתנו לה להבטחת התחייבויות החייבת במסגרת הסכם הוד השרון מעוררת תמיהה. מר דורון דהן, נציגה של התובעת בהתקשרויותיה עם הנתבע והחברה, הסביר את העדרו של מסמך כזה כדלקמן: "עד מקרה מתיתיהו, לצערי, לא היו נוהלים ברורים ונוהלים חד משמעיים בנושא חוזים, אשראי וכו'. רק מקרה מתיתיהו הביא אותנו בחברה למהפך. ... ... היה ליקוי בהתנהלות" (עמ' 7 לפרוטוקול). "ש. כל מה שאמרת עכשיו לגבי הבטוחות לא תועד בשום מקום אצלכם. סיכום הבטוחות לא נרשם באף מסמך. ת. נכון" (עמ' 9-10 לפרוטוקול). בהמשך העיד דהן, כי ככל הנראה, קיים מסמך פנימי המתעד את מתן השיק כבטוחה לחובות החייבת: "ש. ...אחרי שסיכמת את זה בע"פ, סיפרת את זה למישהו מהחברה. ת.אני כשאני עושה הסכם אני מגיש את ההסכם למחלקת אשראי ואני רושם על ההסכם שאני מבקש אשראי ללקוח ורושם שיש ערבות אישית של הבן, שיק של האבא וכו' ואני מבקש אשראי מסויים. זה הדיווח שאני מדווח. ש. בע"פ לא אמרת לאף אחד שיש לך הסכמה בע"פ עם יצחק שהשיק של יצחק יהיה ערבות גם לחברה. ת. לא אמרתי. ש. ... איפה הסיכום בכתב שהעברת לחברה את נושא האשראי והערבויות של החברה. ת. אני צריך לבדוק את זה. אין לי את זה כאן. ... ת. אני אומר סביר להניח שעשיתי מסמך. אני אומר איך מתנהלים העניינים... אני מניח שעשיתי אותו דבר לגבי חברת הנתבעים. ... ת. אני אמרתי בתחילת עדותי שבתקופה הקודמת, לפני מקרה מתיתיהו, ההתנהלות בנושא אשראי לא היתה תקינה. ש. גם בתקופה שלא היתה התנהלות תקינה נהגת לפי הנוהל הזה. ת. אני מניח שנהגתי, יכול להיות שכן יכול להיות שלא. יכול להיות שלקחתי על עצמי מבלי לבקש בקשת אשראי ממח' האשראי. (עמ' 11 לפרוטוקול). כעובדה, התובעת לא הציגה כל מסמך פנימי או אחר המתעד את מתן השיק כבטוחה לחובות החייבת. 11. בהעדר מסמך כאמור נסמכת גרסתה של התובעת בעניין הסכמת הנתבע, בעיקר, על עדותו של מר דהן. לאור היותו של מר דהן בעל עניין, כמי שנושא באחריות הנובעת מחתימתו על ההסכם עם החייבת, ולאור הנטל המשמעותי הנדרש להוכחת הסכם ערבות כאמור, לא מצאתי כי די בעדות זו כדי להרים את הנטל בעניין ההסכמה הנטענת ע"י התובעת. 12. לטענת התובעת, יחסי האמון בין הצדדים הובילו לכך שהסכמות רבות בינהם נערכו בע"פ בלא תימוכין בכתב. בטענה זו מבקשת התובעת לתמוך את גרסתה באשר להסכמת הנתבע לערוב לחייבת באמצעות השיק. כראיה לנוהג הנטען מצביעה התובעת על כך שהסכם רמת חן 1 לא ציין את מתן השיק אלא הוסכם על נתינתו בע"פ, ועל כך שהצדדים הסכימו בע"פ כי שיק זה ישאר בידי התובעת וישמש גם להבטחת התחייבויות הנתבע ע"פ ההסכם מיום 21.9.97 המתייחס אף הוא לאתר ברמת חן (להלן: "הסכם רמת חן 2", העתק ההסכם צורף כנספח ד' לסיכומי התובעת). בהסכמים בנוגע לפרויקט רמת חן חתום הנתבע כלקוח וכערב באופן אישי, לפיכך סביר כי שיק הרשום על שמו וניתן על ידו ישמש ערובה להתחייבויותיו הוא. סביר גם כי שיק אשר ניתן להבטחת התחייבויות הנתבע במסגרת הסכם רמת חן 1 ישמש גם להבטחת ההתחייבויותיו על פי ההסכם השני, אשר נחתם כ- 5 חודשים בלבד לאחר מכן, ואשר מתייחס לאותו הפרויקט (פרוייקט רמת חן - ר' עמ' 5, 19 ו - 24 לפרוטוקול). משום כך אין התובעת יכולה להיבנות מכך להוכחת ההסכמה לה היא טוענת. יתירה מכך - מעדויות הצדדים ניתן גם להסיק כי השיק לא ניתן להבטחת התחייבויות הנתבע בגין פרויקט זה או אחר, אלא להבטחת התחייבויותיו כלפי התובעת בכלל. ר' עדותו של דורון דהן, אשר שימש כנציג התובעת בעבודתה מול הנתבע ובנו, המאשרת כי השיק הבטיח את "כל העסקים" שהנתבע "אישית מבצע" עם התובעת "עד קץ הדורות, עד שהוא יגמור לעבוד עם חברת ישראבטון או עד שהוא יבקש את השיק חזרה" (עמ' 8 לפרוטוקול). ר' גם סעיף 19 לתצהיר הנתבע: "השיק נמסר לתובעת על מנת לסייע לה בגביית חובי, וזאת ללא הגבלה בזמן, על כן לא בקשתי את השבתו כל עוד קיימתי את קשריי העסקיים עם התובעת". גם משום כך לא היה הכרח לציין בכתב כי השיק אשר ניתן במועד חתימת הסכם רמת חן 1 ישמש גם בעבור ההסכם השני, והתובעת אינה יכולה להיבנות מכך להוכחת ההסכמה לה היא טוענת. 13. כראיה לנוהג לפיו הסכמות הצדדים נעשו בע"פ מצביעה התובעת גם על הסכם הוד השרון. לטענתה, במסגרת הסכם זה שנחתם בינה לבין החייבת, הוסכם כי להבטחת התחייבויות החייבת על פי ההסכם ישמשו שיק הנתבע נשוא התיק אשר היה בידי התובעת, כתבי המחאת זכויות אשר הומצאו חודש לאחר מכן, שיק של החייבת, שיק של דורון אשר כבר היה בידי התובעת, ושיק של אשתו של דורון. מסירת שיק החייבת כבטוחה וערבותו האישית של הבן דורון צוינו בהסכם בעוד יתר הבטוחות לא צוינו בו. מכאן ניתן ללמוד, לטענת התובעת, על הנוהג של הסכמות בע"פ בין הצדדים. באשר להמחאות הזכות הסביר הנתבע כי לא סופק לו בטון מכוח ההסכם, עד שהמחאות הזכות לא הועברו (ר' עמ' 29 לפרוטוקול). לפיכך, ומאחר והמחאות הזכויות מדברות בעד עצמן ומחייבות את החברה החייבת עצמה (בשונה מהשיק נשוא התביעה אשר החייב על פיו אינו נושא ההתחייבות על פי ההסכם), לא היה הכרח לעגן המחאות אלו בהסכם. מכל מקום - העדר הסכם בכתב בעניין זה אינו תומך בגרסת התובעת לענין השיק. התובעת אינה יכולה להיבנות גם מהעדר התייחסות לשיק של אשת הבן דורון (להלן: השיק של אורית") במסגרת ההסכם. גם אם השיק של אורית ניתן להבטחת חובות החברה על בסיס הסכמה בע"פ, אין די בכך כדי להעיד על נוהג בין הצדדים למתן בטוחות בע"פ. יתירה מכך - וגם אילו היה עולה בידי התובעת להוכיח נוהג בין הצדדים למתן בטוחות בע"פ, אין בכך די כדי להוכיח כי הנתבע הסכים כי השיק אשר ניתן על ידו כערובה לחובותיו ישמש גם כערובה לחובות החייבת. 14. התובעת מפרטת בהרחבה בסיכומיה סתירות בעדותם של הנתבע ובנו ומבקשת משום כך להעדיף את גרסתה על פני גרסת הנתבע. א. לטענת התובעת טענת הנתבע, לפיה החברה החייבת הוקמה על ידי בנו ובנו הוא הבעלים ומנהלה, נסתרה ע"י תדפיס רשם החברות בו מצוין כי הנתבע הוא המנהל והבעלים של החברה (ר' נספח א' לסיכומי התובעת). עוד בטרם הוצג בפניו תדפיס רשם החברות העיד הנתבע כדלקמן: "למטרת רישום החברה כקבלן רשום כדין, הסכמתי לשמש כמנהל ובעל מניות בחברה אשר בבעלות בני" (סעיף 3 לתצהיר הנתבע). "אני קבלן רשום. בגלל זה נתתי לבן שלי, אמרתי לו שהוא מנהל ואני כבר לא יכול, בגלל התעודה שלי נתנו לו חברה. כדי שתהיה חברה צריך קבלן רשום. הבן שלי מנהל את הכל בחברה. אחרי הפרוייקט שלי ברמת חן אין לי יותר כוח" (עמ' 15 לפרוטוקול). לאחר הצגת התדפיס בפניו המשיך הנתבע והסביר: "בגלל התעודה שלי הייתי חייב לתת את זה על מנת שיכולנו להקים את החברה ולהתחיל לעבוד כדי לקדם את הבן שלי. המטרה שלי היתה ככה. את הרישום של החברה עשה בני והיה זקוק לרישום שלי יש תעודה של קבלן רשום. לא ידעתי שאני רשום כמנהל החברה. אני יודע שאני מנהל עבודה של בני" (עמ' 15 לפרוטוקול). עדות הנתבע בעניין זה נתמכה בעדות בנו דורון: "למטרת רישום החברה כקבלן רשום כדין, בקשתי מאבי כי ישמש כמנהל ובעל מניות בחברה שבבעלותי" (ס' 3 לתצהיר הבן דורון). ור' גם עדות הבן דורון בעמ' 23 לפרוטוקול: "ש. כשאתה אומר שהחברה היא בבעלותך, למה אתה מתכוון. ת. שאני אחראי על הכל, בנקים, ספקים, לקוחות, כספים. הכל. ... אבי נכנס לחברה בתור בעל מניות גדול מהסיבה שרצינו שהחברה תהיה רשומה ברשם הקבלנים והחוק אומר שבעל המניות הגדול צריך להיות קבלן רשום וזה מה שעשינו". עדות הנתבע ובנו, לפיה הבן דורון שימש כמנהל, מוצאת חיזוק גם בעדותו של דורון דהן אשר פעל מטעם התובעת. ר' בעמ' 10 לפרוטוקול: "ת. אני התנהלתי לאורך כל התקופה שהחברה פעלה מול דורון ולא מול יצחק וזאת מתוך פניה אישית של דורון שביקש ממני שהוא מנהל החברה, הוא מטפל בכספים, הוא מסתובב באתרים ושלא אטריד את אביו יצחק. ש. מי שחתם על כל השיקים שנתנה החברה ממאי 99 היה דורון. ת. כן". ב. התובעת מציינת כי למרות טענת הנתבע לפיה ביקש בנו לרשום את החברה כקבלן רשום וכי משום כך רשום הנתבע כמנהל ובעלים, החברה אינה רשומה כקבלן רשום. הנתבע הסביר זאת בעדותו כדקלמן: "לצערנו הרב לא הספקנו להגיע לתעודה זו והחברה נפלה" (עמ' 18 לפרוטוקול). ר' גם עדותו של הבן דורון לפיו החברה הוגשה לרישום בפנקס הקבלנים אך טרם הספיקה לקבל את הרישום (ר' עמ' 23 לפרוטוקול). בהתיחס להסבר זה יש לציין כי החברה הוקמה ב 28.7.98 (ר' תדפיס רשם החברות) ונפלה תוך פחות משנתיים, באפריל 2000 (ר' עמ' 13 לפרוטוקול). ג. עוד מציינת התובעת כי טענתו של הנתבע לפיה רואה החשבון הציע את שם החברה ("י.ד מתתיהו בניה ופיתוח") וכי האות י' בשם החברה אינה מסמלת את שמו, עומדת בניגוד לעדותו של בנו דורון לפיה האות י' אכן מסמלת את שם אביו (ר' עמ' 15, 23 לפרוטוקול). ד. התובעת מפנה לס' 15 לתצהיר הנתבע ולס' 14 לתצהיר בנו לפיהם בהסתמך על נספח ד' לתצהירם, לא היה לחברה חוב במועד כתיבת נספח זה. נספח ד' מתייחס לחובותיו של הבן דורון (כעוסק מורשה) ולא לחובות החייבת. הבן דורון אישר זאת בעדותו בעמ' 28 לפרוטוקול: "נספח ד' אומר שלי, לעוסק מורשה שלי אין חוב. ... בסעיף 15 לתצהירי יש טעות במילה של חברה. הכוונה היא אלי, עוסק מורשה ולא חברה בע"מ". ה. התובעת מציינת בנוסף כי טענת הנתבע לפיה הבן דורון הוא שהזמין בטון בפרויקט "מיכל" בכ"ס נסתרת, היות והנתבע הוא שחתום על ההסכם הן כלקוח והן כערב ותעודת הזהות שלו היא שמופיעה בשורת הלקוח (ר' נספח ב' לתצהיר הנתבע). הנתבע מסביר זאת בעדותו כדלקמן: "הבן שלי זה היה הבית הראשון שלו שהוא עושה לבד. דורון (דורון דהן - ש.ג) לא רצה לתת לבן שלי בטון ואני אמרתי שאני אחראי על פרוייקט מיכל" (עמ' 20 לפרוטוקול). גם הבן דורון מסביר כי הנתבע מופיע בטופס כלקוח מאחר וההסכם נעשה בתחילת דרכו של הבן, אז טרם היה לו עוסק מורשה, וכי התובעת דרשה את ערבותו של הנתבע. ר' עמ' 25 לפרוטוקול: "ש. איך אתה מסביר את זה שאתה אומר שאתה הזמנת את הסחורה שאבא שלך הוא לקוח והוא חתום. ת. זה אתר הראשון שלי בתור עצמאי. דורון דהן שאבא שלי יערב לי לאתר הזה. ... אחרי האתר הזה כל הקשר עם דורון היה איתי. ש. תסביר לי למה כתוב בלקוח י.ד. מתיתיהו ומספר ת. באתר הזה עוד לא היה לי עוסק מורשה. רק התחלתי. אבא שלי היה מוכר לדורון דהן והוא החתים אותו בחוזה. מאתר אחרי זה וכל שאר האתרים כתוב העוסק מורשה שלי" (עמ' 25 לפרוטוקול). גם מעדותו של דהן עולה כי אף שהנתבע הוא שמופיע בטופס ההסכם, הן הנתבע והן בנו חתומים על הסכם מיכל (ר' עמ' 6 לפרוטוקול). לאחר בחינת טענות התובעת לסתירות בעדויות הנתבע ובנו, מול העדויות והראיות המהוות בסיס לפסק דין זה, לא מצאתי כי יש לייחס להן משקל רב. ככל שישנן סתירות ו/או אי דיוקים בעדויות הנתבע ובנו, אין בהן כדי לשלול את אמינותם בעניינים המרכזיים ובמיוחד בנושא השיק, ואין בהן כדי להביא להעדפת גרסתה של התובעת לפיה הסכים הנתבע כי השיק ישמש כערובה להתחייבויות החברה החייבת. 15. בסיכומיה טוענת התובעת כי לכל אורך ההתקשרות בין הצדדים אפשרה התובעת לנתבע להחליף שיקים שמסר לה. לטענת התובעת נוהג זה מעורר ספקות באשר לטענת הנתבע כי שכח את השיק בידי התובעת, בעיקר כאשר מדובר בשיק הראשון שניתן על ידו כבטוחה, וכאשר השיק אינו נוקב סכום ותאריך. התובעת מפנה בהתייחס לנוהג זה, בין היתר, לעדותו של הנתבע בעמ' 17 לפרוטוקול. בעדות זו התייחס הנתבע למצבים בהם היה חשבונו מוגבל, ושיק שנתן וחזר הוחלף בשיק של אשתו. היינו מדובר בשיק שניתן כתשלום ולא כבטוחה, אשר חזר ולכן התעורר צורך מיידי בהחלפתו. לא ניתן להשליך ממצבים אלו למצב בו ניתן שיק כבטוחה בשנת 1997, אשר נשכח לטענת הנתבע, אצל התובעת. גם אם אכן, כפי שטוענת התובעת (ור' גם סעיף 7 לתצהיר דהן) נהג הנתבע להחליף שיקים שניתנו לתובעת כבטוחה, אין בכך כדי לשלול את האפשרות כי שכח את השיק נשוא התביעה בידי התובעת. כך או כך, אין די בנוהג החלפת השיקים כדי להוכיח כי הנתבע השאיר את השיק בידי התובעת על מנת שישמש כערובה לחובות החברה. 16. אשר על כן ולסיכום - אין במכלול הראיות אותן הציגה התובעת כדי להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת הסכם הערבות אשר נעשה, לטענתה, בעל-פה ולפיכך דין התביעה להידחות, והבקשה לביצוע השיק נדחית. 17. התובעת תשלם לנתבע הוצאות נושאות ריבית והצמדה מיום הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ + מע"מ, נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 18. המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים. ניתן היום י"א בניסן, תשס"ו (9 באפריל 2006) בהעדר הצדדים. גדות שרה, שופטת בעל פהערבותשיקים