צד ג' הטוען לבעלות מטלטלין שעוקלו בקשת רשות לערער על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כבוד הרשם ניר זיתוני), מיום 5.5.08, לפיה דחה כבוד הרשם את בקשת המבקשת לבטל עיקולים אשר הטיל המשיב, שהינו הזוכה בתיק ההוצל"פ (להלן: "הזוכה"), על המיטלטלין אשר בדירה בה מתגוררת המבקשת, בשל חובו של בנה של המבקשת (להלן: "החייב" או "הבן") לזוכה. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. העובדות: 1. ביום 28.4.08, בוצע בדירת המבקשת הליך של עיקול והוצאת מיטלטלין. המבקשת סירבה לפתוח למעקלים את הדלת ולפיכך הם פרצו את הדלת בכח והוציאו מהדירה, טלביזיה צבעונית, שני מכשירי D.V.D, וידיאו, מחשב נייד, מדפסת מחשב, מגבר, מקלדת ושואב אבק. 2. החייב הינו עבריין, אשר הורשע בפלילים ונדון, מדי פעם לעונשי מאסר. בין לבין, הוא מתגורר עם אימו - המבקשת. החייב (המכור לסמים), ריצה עונש מאסר, על רקע עבירות סמים, החל מיום 20.12.04 ועד ליום 3.5.07. בחודש נובמבר 2007 הוא נכלא שוב ועתיד לרצות עונש מאסר עד שנת 2010. פקודת מאסר שהוצאה לחייב, בשנת 2006, בתיק ההוצל"פ, בוטלה ביום 18.7.06, בשל העובדה שהוא ריצה, אותה עת, עונש מאסר ופקודת מאסר נוספת שהוצאה במרץ 2008 (בכתובת אחרת), הוחזרה ללא ביצוע, בנימוק "העתיק כתובת". הליך עיקול קודם בוצע בדירת המבקשת ביום 30.3.08, בכתובתה הנוכחית, שהינה דירה אשר שכרה המבקשת ביום 17.5.07. ככל הנראה, התגורר החייב עם המבקשת, בכתובת זו, עד שנעצר ביום 5.11.07. המבקשת טוענת, שהיא אמרה למעקלים שהמיטלטלין שייכים לה ושהיא הציגה בפניהם מסמכים לפיהם בנה נמצא בבית הסוהר, אולם למרות זאת הוצאו המעוקלים. 3. בהחלטתי מיום 20.5.08 בבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ והחזרת המיטלטלין, אשר הוגשה בבש'א 8293/08 קבעתי, כי המבקשת תוכל לקבל לידיה את המיטלטלין, כנגד תשלום דמי אחסנה. 4. בישיבה אשר נקבעה לשם דיון בבקשה, התברר שהמבקשת לא שילמה את דמי האחסון ושהמיטלטלין מצויים, עדיין, במחסני ההוצל"פ. 5. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. ביצוע העיקול: 6. ביצוע העיקול נעשה בהתאם לדין, שכן כתובתו של הבן, הרשומה במשרד הפנים, הינה כתובת הדירה בה מתגוררת האם וממנה הוצאו המעוקלים. די בכך, כדי ליצור חזקה, לכאורה, לפיה המיטלטלין בכתובת זו הינם מטלטלי החייב, כפי שמורה סעיף 28(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק" או "חוק ההוצל"פ"). ככלל, לא ניתן להטיל על זוכה חובה לבדוק, בכל פעם, אם כתובת החייב במשרד הפנים, נרשמה ברשות בעל הדירה, אם לאו ומשמצאו המעקלים, בדירה, אשר רשומה ככתובתו של החייב, את המבקשת, שהינה אימו של החייב, רשאים היו לבצע את ההליך. טענות הצדדים: 7. ב"כ המבקשת (המיוצגת ע"י הסיוע המשפטי), עומד על טענתו, לפיה היה על ראש ההוצאה לפועל להפעיל את סמכותו על פי סעיף 28(ב) לתקנות ולא להפנות את המבקשת, ישירות, להגשת תובענה לפסק דין הצהרתי בנוגע למיטלטלין, תובענה המחייבת את המבקשת להיגרר להוצאות מיותרות. לטענתו, המבקשת, שהינה אם חד הורית, מובטלת, המתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה, אינה יכולה לעמוד בהוצאות הכרוכות בהגשת תביעה כזו. לדבריו, החייב מעולם לע עבד ולא השתכר וממילא לא היה באפשרותו לרכוש דבר מהמיטלטלין המצויים בדירה וכי היה על הזוכה לדעת זאת. 8. ב"כ הזוכה מציין, לעומתו, כי כתובתו של החייב הינה כתובת הדירה בה מתגוררת המבקשת וכי המבקשת כבר פנתה (עקב הליך עיקול קודם), לבימ"ש השלום בחיפה בבקשה למתן סעד הצהרתי, אולם התובענה נמחקה לאחר שהמבקשת זנחה אותה. ב"כ הזוכה טוען, שהמבקשת לא המשיכה בהליך הקודם, מאחר שהוחזרו לה המיטלטלין. לטענתו, פעל ראש ההוצאה לפועל כראוי, בהפנותו את המבקשת לקבל מביהמ"ש הצהרה בדבר הבעלות במיטלטלין. החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל: 9. כבוד ראש ההוצאה לפועל קבע, בהחלטת שניתנה במעמד צד אחד, כי למרות שהוא ער לנטל המוטל על הזוכה להוכיח כי החייב מתגורר בכתובת בה מצויים המיטלטלין, אין הוא יכול לקבוע כי כתובתה של המבקשת אינם חצרים בהחזקתו של החייב. לדבריו הוא נותן משקל לעובדות אלה בקבעו, כי המבקשת רשאית לפנות לביהמ"ש בבקשת למתן פס"ד הצהרתי בנוגע למיטלטלין. 10. כן קבע כבוד ראש ההוצאה לפועל, כי חלק מהמיטלטלין ישוחרר כנגד תשלום הוצאות האחסנה (ע"י המבקשת) וחלקם ישוחרר כנגד הפקדת סך של 3,000 ₪ ע"ח הוצאות ההליך ודמי האחסנה וכי בהפקדת סך נוסף של 1,000 ₪, ע"י המבקשת, יעוכבו הליכי המכירה למשך 30 יום. דיון והכרעה: 11. אביא, תחילה, את סעיף 28 לחוק ההוצל"פ, כלשונו: "28. ספק בבעלות (א) מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותו כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח, להנחת - דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שאינם שלו. (ב) מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח, להנחת - דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול. (ג) הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של ראש ההוצאה לפועל על פי סעיף זה, רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לענין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים; ראש ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו. (ד) פסק דין בתובענה לענין הבעלות במיטלטלין האמורים, אין בו כדי לבטל מכירתם בהוצאה לפועל לאחר שבוצעה, או לפגוע בזכויות הקונה שרכש אותם מיטלטלין בתום - לב." (ההדגשות אינן במקור). סעיף 28 לחוק ההוצל"פ, מבחין, איפוא, בין מיטלטלין שעוקלו כשהיו "על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו", שאז רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח להנחת דעת ראש ההוצאה לפועל, שאינם שלו (ס"ק (א) לחוק) ובין מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, שאז אין למכרם כל עוד לא הוכח, להנחת - דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שהם רכושו של החייב (ס"ק (ב) לחוק). בשני המקרים, על ראש ההוצאה לפועל לקבוע האם המיטלטלין שייכים לחייב, אם לאו, כאשר ההבדל הוא בשאלה על מי מוטל נטל ההוכחה. 12. יש מקום להבהיר, כי גם כאשר נמצאים המיטלטלין במקומות האמורים בסעיף 28(א), ובענייננו - בחצריו של החייב, עדיין יכול החייב (או צד ג' הטוען לבעלות במיטלטלין), להוכיח בפני ראש ההוצאה לפועל, כי אין מדובר במיטלטלין השייכים לחייב. אם כך יעשה - יבוטל העיקול. בכל מקרה, החלטה כזו של ראש ההוצאה לפועל איננה סופית. הרואה עצמו נפגע על ידי ההחלטה, רשאי לבקש מראש ההוצאה לפועל לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר לו לפנות לבית המשפט המוסמך, אשר יכריע בשאלת הבעלות על המיטלטלין המעוקלים. 13. ערעור זה מעלה, איפוא, שתי שאלות. האחת - מתי נאמר שמדובר ב"חצרים שבהחזקת החייב". השניה - מהי "כמות ההוכחה" אשר על החייב להביא, כדי לשכנע את ראש ההוצאה לפועל, כי למרות שמדובר בחצריו (או בכליו), המיטלטלין אינם שייכים לו. 14. לענין השאלה הראשונה, נראה שדי בכך שהמיטלטלין מצויים בכתובתו של החייב, הרשומה במשרד הפנים, אלא אם בידי הזוכה מידע אמין אחר. אין כל מקום להטיל על הזוכה לחקור ולדרוש בשאלת כתובתו של החייב, מעבר לבירור כתובתו במשרד הפנים. אין זה סביר להטיל נטל כזה על מי שמבקש לבצע פסק דין חלוט. ודוק: מגוריו של חייב בדירה יוצרים, אמנם, חזקה כי המיטלטלין המצויים בה שייכים לו, אולם מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. 15. וכעת מגיעים אנו לבחינת השאלה השניה, היא כמות ההוכחה, אשר על צד להביא על מנת לסתור את החזקה הלכאורית. השאלה אם נסתרה החזקה, אם לאו, תלויה בנסיבות הספיציפיות של כל מקרה ומקרה ונתונה, תחילה, לשיקול דעתו של ראש ההוצאה לפועל. רק לאחר מכן - ככל שאחד הצדדים אינו משלים עם קביעת ראש ההוצאה לפועל, מסורה קביעת הבעלות במיטלטלין לשיקול דעתו של ביהמ"ש, במסגרת תובענה לפס"ד הצהרתי, המוגשת ע"י אותו צד שלא השלים עם קביעת ראש ההוצאה לפועל. 16. בבואו לקבוע האם נסתרה החזקה, על ראש ההוצאה לפועל להתייחס לתמונה השלמה המוצגת בפניו, בהתאם לכלל העובדות אשר הביאו בפניו שני הצדדים. במקרה בו כתובת החייב, הבגיר, הינה כתובת הוריו, על ראש ההוצאה לפועל לנקוט משנה זהירות. זאת, מאחר שברי, כי כתובתם של ילדים קטינים הינה ככתובת הוריהם ופעמים רבות, גם לאחר שהם עוזבים את בית ההורים ואינם מתגוררים עוד עמם, אין הם משנים את כתובתם הרשומה במשרד הפנים. בנוסף, ביקור בן בבית הוריו, לרבות לינה מדי פעם בבית ההורים, הינו דבר שכיחה, שאף הוא איננו מעיד, כי מקום מגוריו הקבוע הינו בית ההורים. מנגד - לעיתים לבן, החייב, אין כתובת מגורים קבועה ו"נמל הבית" שלו הוא בית ההורים ופעמים רבות מיטלטליו אכן מצויים בבית ההורים. לפיכך, לא ניתן לקבע כללים, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו. 17. נבהיר, איפוא - לצורך ביצוע העיקול, די בד"כ בכך שהעיקול מבוצע בכתובת החייב, כפי שהיא רשומה במשרד הפנים. לצורך קביעה ע"י ראש ההוצאה לפועל, למי הבעלות במיטלטלין - על ראש ההוצאה לפועל לבחון את כל העובדות המובאות בפניו, ולהכריע על פיהן ועל פי נטל ההוכחה, בהתאם לשאלה האם מצויים אנו בגדר סעיף 28(א) לחוק ההוצל"פ, או בגדרו של סעיף 28(ב) לחוק. בכל מקרה - לכל צד זכות לפנות לביהמ"ש, בתובענה לפס"ד הצהרתי. קביעת ביהמ"ש איננה נעשית במסגרת השגה או ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל. ביהמ"ש דן בתובענה, ככל תובענה למתן פס"ד הצהרתי בנוגע לבעלות על מיטלטלין. כך, גם אין מדובר בחשש לפסיקות סותרות, שכן מדובר בהליכים שונים וקביעת ראש ההוצאה לפועל הינה קביעה לכאורית בלבד, הנעשית לצורך הליכי הוצל"פ בלבד ולעניין זה כבר הזדמן לי להתייחס (אם כי בהקשר אחר), בבר"ע 3002/08 אריס נ' סטורזי (28.5.08). ומן הכלל אל הפרט, אל ענייננו - 18. כאמור, נכונה, לטעמי, קביעת כבוד ראש ההוצאה לפועל, כי מדובר בחצרים של החייב. כתובת דירת האם היא כתובתו של החייב במשרד הפנים ולחייב אין, לכאורה, מקום מגורים אחר. ככל שהוא איננו נמצא בין כתלי בית האסורים, מתגורר הוא בדירה בה בוצע העיקול. 19. מכאן, היה על כבוד ראש ההוצאה לפועל לדון בשאלה האם, למרות שמדובר בחצרים של החייב, הוכח, או לא הוכח, להנחת דעתו הוא, שהמיטלטלין המצויים בדירה אינם של החייב, כפי שחייב היה לעשות על פי הסיפא של סעיף 28(א) לחוק. זאת הוא לא עשה. בפסחו על שלב זה היפנה כבוד ראש ההוצאה לפועל את המבקשת להגשת תובענה לביהמ"ש המוסמך. בכך נפלה שגגה מלפניו. 20. שקלתי אם להחזיר הענין אל כבוד ראש ההוצאה לפועל, על מנת שידון בשאלה הנ"ל, אולם לאור כך שעד היום מצויים המיטלטלין במחסני ההוצאה לפועל בבחינת "לא לבלוע ולא להקיא" ואף לאור כך שמצויים בפניי כל הנתונים שהיו בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל, מוצאת אני לנכון לשים קץ לפרשה זו ע"י מתן החלטה לגופו של ענין. 21. אומר, תחילה, כי ערה אני לכך, שהמבקשת פנתה, בעבר, בבקשה למתן פס"ד הצהרתי בנוגע למיטלטלין. הצדדים חלוקים באשר לאופן סיומו של ההליך. ב"כ המשיב טוענת שהתביעה נמחקה לאחר שהמבקשת זנחה אותה ואילו ב"כ המבקשת טוען, שהמבקשת אחרה לדיון ולכן ניתן פסק דין הצהרתי בהעדר הגנה, אשר ביטולו הותנה בתשלום הוצאות, אשר המבקשת לא יכולה היתה לשלם. כך או כך, אין טענה שפסה"ד מהווה מעשה בית-דין ואין בו (או במחיקת התובענה עקב זניחתה), כדי לשנות מהנתונים שהובאו בפניי, או מהחלטתי. 22. לעצם העניין - אין חולק שהדירה נשכרה ע"י המבקשת, כפי שמעיד הסכם השכירות, אשר צורף לבר"ע וכי על פי הסכם השיכרות, הושכרו למבקשת גם מיטלטלין, שהם: מזגן, סלון, טלביזיה, מקרר, חדר שינה, תנור גז ושולחן מטבח. החייב, בחור צעיר, כבן 22 שנה (כפי שעולה מגזר הדין בת.פ. 1703/07 בבימ"ש השלום, אשר צורף לבר"ע). הוא מכור לסמים, ריצה בעבר עונש מאסר וכעת מרצה עונש מאסר נוסף, כמפורט לעיל. בנסיבות אלה, גם אם החייב גר בדירה שנשכרה ע"י המבקשת, בעת שהוא משוחרר, לא ברור כיצד יכול היה לרכוש (או רצה לרכוש) את המיטלטלין מצויים בדירה, או את חלקם. 23. די בנתונים אלה על מנת שניתן יהא לקבוע, במידה מספקת של וודאות, הדרושה להליך בהתאם לסעיף 28(א) לחוק, שהמבקשת הרימה את הנטל המוטל עליה, להראות שהמיטלטלין שייכים לה. לפיכך, אני מקבלת את הערעור ומורה על החזרת המיטלטלין למבקשת. 24. שקלתי, על מי יש להטיל חובה לשלם את דמי האחסון, שכן קבעתי, כזכור, כי העיקול בוצע כדין, לאור כך שהוא בוצע בכתובת החייב אשר במשרד הפנים. בסופו של דבר סבורתני, כי יש להטיל חובת התשלום על המשיב וזאת - משני נימוקים. האחד - משהוכח, להנחת הדעת, כנדרש בסעיף 28(א) סיפא לחוק ההוצל"פ, כי המיטלטלין של המבקשת, אין מקום לחייבה בהוצאות בגין החזרת רכושה אליה, מה גם שלא הוכח, כי היתה לה שליטה כלשהי על רישום כתובתו של החייב במשרד הפנים. השני - כפי שצויין לעיל, במקרה ספציפי זה בוטלה, ביום 18.7.06, פקודת מאסר אשר הוצאה לחייב בשנת 2006, בשל העובדה שהוא ריצה, אותה עת, עונש מאסר. 24. לפיכך, אני מורה למשיב לשחרר את המעוקלים לידי המבקשת, בתוך 10 ימים מקבלת פסק דין זה. העיקול ברישום שהוטל על המיטלטלין, יישאר בתקפו למשך 30 יום (לא כולל ימי פגרה), על מנת לאפשר למשיב לפנות לביהמ"ש, בתובענה לפס"ד הצהרתי. ככל שלא תוגש תובענה מתאימה בתוך פרק זמן זה, יבוטל העיקול ברישום. 25. בנסיבות הענין, אינני עושה צו להוצאות.מטלטליןבעלות