עסקינן בתביעה, שעניינה מערכת יחסים בין שתי חברות, שכל תכליתה היתה החלפת שיקים וגלגולם בין השתיים, ללא בסיס עסקי אמיתי כלשהו. החלפת שיקים נועדה לאפשר לכל חברה להגדיל את מסגרת האשראי בבנק בו התנהל חשבונה, כאשר הבנק אינו מודע לעובדה שהשיקים המופקדים בחשבון אינם מהווים תמורה בגין עסקה כלכלית אמיתית. משעצר הגלגל מלכת והנתבעת נדרשה לשלם תמורת שטרותיה, נשמעה לראשונה טענתה, כי בגלגול שיקים עסקינן, שתמורתם לא קיבלה הנתבעת שיקים נגדיים מהצד שכנגד, כמובטח. בנסיבות אלה, השאלה העיקרית בה יתמקד הדיון היא, האם בטענת כשלון תמורה עסקינן, או שמא אין לנתבעת הגנה של ממש כנגד התביעה. העובדות שאינן במחלוקת. הבנק הבינלאומי הראשון (להלן "התובע " או "הבנק") הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שיק, שנחתם בידי הנתבעת, ע"ס 222,100 ש"ח. זמן פרעונו של השיק היה 15.02.03. השיק חולל ע"י הבנק הנמשך, בשל הוראת ביטול שניתנה ע"י הנתבעת. השיק ניתן לפקודת חברה בשם להק שירותי הובלה 1996 בע"מ (להלן "להק"), והופקד בחשבונה של להק בסניף אשדוד של התובע. משהוגש השיק לביצוע, התנגדה הנתבעת לביצועו וטענה, כי השיק נמסר על ידה ללהק, במסגרת עסקת החלפת שיקים, אך לא ניתן עבורו שיק נגדי על ידי להק, כפי שהוסכם בין הצדדים. בנסיבות אלה טענה הנתבעת, כי לא קיבלה תמורה בגין השיק נושא התביעה ולכן ביטלה אותו. בעקבות דיון שהתנהל בפני כב' הרשם כהן, ניתנה לנתבעת רשות להתגונן בטענה זו. טענה נוספת של הנתבעת, כי היתה קנוניה בין הבנק לבין הנתבעת נדחתה ע"י כב' הרשם כהן. השיק נושא התביעה הוא אחד מתוך סדרה של שיקים, שבאחד מהם ביצע הנתבעת ניכיון, וניתן פסק דין המחייבה בתשלום סכומו של השיק בסך 220,500 ₪ (ת/1). טענות התובע התובע טוען, כי הוא אוחז כשורה בשיק, או אוחז בעד ערך, ועומד בתנאים שנקבעו בפקודת השטרות לעניין מתן ערך וקבלת השיק בתום לב. עוד טוען התובע, כי השיק נמסר לו לבטחון, כנגד אשראי שניתן לנתבעת. בנוסף ניתנו לו, לטענתו, בטחונות נוספים הכוללים ערבות בנקאית בגין מחצית מסגרת האשראי, שעבוד רכב ושיקים דחויים, כאשר השיק נושא התביעה נכלל ביניהם. בנסיבות אלה טוען התובע, כי פעל בתום לב ובסבירות, כמשמעותם בסעיף 91 לפקודת השטרות, בעת שהסכים לקבל את השיק בו עסקינן. עוד נטען, כי במידה ויקבע שהתובע איננו אוחז כשורה בשיק, יש לקבל תביעתו כאוחז בעד ערך, מאחר שהשיק דנן סוחר לידיו טרם כישלון התמורה כלפי להק, בהתאם להלכת גויסקי, עליה ידובר בהמשך. נ טענות הנתבעת הנתבעת טוענת, כי בין מנהלה מר יוסף שיליאן לבין מנהל להק, מר גבי פחימה, שררו יחסי ידידות רבת שנים. עוד נטען, כי בין הנתבעת לבין להק התקימה מערכת יחסי מסחר, של החלפת שיקים בשנים האחרונות. השיק הנדון הוא השלישי מתוך סדרה של שלושה שיקים, שהנתבעת משכה לפקודת להק, וציפתה לקבל תמורתם שיקים של להק. כשנודע לנתבעת, כי לא תקבל שיקים נגדיים בתמורה, היא ביטלה את שלושת השיקים והם חוללו ע"י הבנק הנמשך. הנתבעת טוענת, כי התובע לא נתן לנתבעת כל תמורה בגין השיק נושא התביעה, ולכן אין הוא אוחז כשורה או אפילו אוחז בעד ערך ואין הוא זכאי לגבות תמורתו של השיק הימנה. עוד טוענת הנתבעת, כי הבנק ידע כי זכותה של להק בשיק נפגמה, מאחר שחלה התדרדרות במצבה הכלכלי כבר בחודש נובמבר 2002, ולמרות זאת הסכים הבנק לקבל את השיק כבטחון בחשבונה של להק. טענתה של הנתבעת היא, כי התובע עצם עיניו על מנת להכשיר את השיק ולגבות תמורתו ממנה שלא כדין. הדיון המשפטי כבר בראשית דברי ברצוני להביע שאט נפש מהתופעה המתגלית לנגד עיני, בה חברה מצהירה בריש גלי (בסעיף 6 לתצהירה) כי: "בין המבקשת לנפרעת התקיימה מערכת יחסי מסחר [כך במקור!] של החלפות שיקים ביניהם וזאת בשנים האחרונות". הנתבעת לא הסתפקה בכך, ובסעיף 11 לתצהירה נאמר: "כך למעשה התקיימה לאורך שנים החלפות שיקים ללא בעיה". עוד הגדילה הנתבעת עשות ובסעיף 17 היא אומרת: "חשוב להדגיש כי כאמור בין המבקשת לנפרעת התנהלו שנים רבות יחסי מסחר של החלפות שיקים, אשר נועדו לביטחון הדדי". מדובר בתופעה נפסדת, הפוגמת בחיי המסחר התקינים. שיקים מוחלפים בין שני צדדים, ומופקדים לבטחון בחשבונה של חברה, כאשר מטרת ההפקדה היא לזרות חול בעיני מקבלי השיקים - בנקים ואחרים - ולהציג בפניהם מצג שווא, כי בין הצדדים מתנהלת מערכת יחסים עסקית אמיתית. ברבות הימים, כאשר מחזיק השיק דורש לגבות את תמורתו הכספית, רק אז נחשפת מהותה האמיתית של ה"עסקה" ונטענת טענת כשלון תמורה, המתמצית בכך שלא ניתן שיק נגדי בעד לשיק נושא התביעה. ממנהל הנתבעת לא התבייש לומר, כי "בעסקים בשביל לשרוד עושים הכל" (ע' 20 ש' 13), ולא היסס לטעון, כי הנתבעת היתה זכאית לבטל את השיק, משלא ניתן לה עבורו שיק נגדי כמוסכם. טענתו היא טענת הקוזק הנגזל, המלמדת כי נתקיים בנתבעת דברו של פרופ' אלברט איינשטיין - "הכסף מגביר את היצר האנוכי ומסית את בעל הכוח למעשים מקולקלים". גלגול שיקים עסקאות של החלפת שיקים, או בשמן המוכר יותר "גלגול שיקים" מתאפיינות במלאכותיות הנלויית אליהן. במצב דברים מתוקן, שיק (שאינו ניתן כמתנה או כשיק טובה) משמש אמצעי לתשלום חוב, שמקורו בעסקה אמיתית. "גלגול שיקים" לעומת זאת, מיועד למטרה אחת ויחידה "לנפח באופן מלאכותי את חשבונו של אדם אחד בבנק שאליו הוכנסו, ולאפשר בדרך זאת לבעל החשבון לקבל כסף מהבנק" (ע"א 236/60 שוירץ נ' ברקליס בנק ד.ק.או., פ"ד יד 2122 ,2123). ייחודה של "עסקת" גלגול שיקים גורר אחריו גם התייחסות מיוחדת לשאלת התמורה הכרוכה בה. ב"גלגול שיקים", התמורה איננה פרעון בפועל של השיק הנגדי, אלא עצם קבלתו של שיק זה. כפי שנאמר בפרשת שוירץ (לעיל, בעמ' 2124):"'ערך' כמשמעותו בפקודת השטרות, אינו כסף מזומן בלבד... אין ספק בכך שמסמך סחיר עשוי לשמש תמורה או ערך בעד מסמך סחיר אחר". במקרה שלפנינו, שני הצדדים לעסקת גלגול השיקים הלכו והפקידו אותם, כל אחד בחשבונו. מנהל הנתבעת העיד: "נתתי לו שיקים והוא נתן לי... על סמך זה ניכיתי את השיק בבנק וקיבלתי כסף" (ע' 9 ש' 10). דהיינו, לא רק ניפוח מלאכותי של החשבון היה כאן, אלא קבלת תמורה ממשית בדרך של ניכיון, שמנהל הנתבעת ביצע בסניף הבנק שלו, כאשר אין הוא יודע בוודאות אם השיק יפרע לבסוף, כיוון שהיה עליו למסור שיק נגדי עבורו. ולגופו של ענין הנתבעת משכה שיק על סך 222,100 ₪ לפקודת להק, ולדבריה היתה אמורה לקבל בתמורה שיק נגדי. השיק הוצא לכל המאוחר בסוף אוקטובר 2002 ותאריך הפירעון שנרשם עליו היה 15.02.03כלומר, היה זה שיק "דחוי". מנהל הנתבעת טען, כי הבנק קיבל את השיקים לידיו כאשר ידע כבר, שלהק מצויה בקשיים כלכליים, ומכאן שקיבלם בחוסר תום לב. טענה זו אין בידי לקבל, מאחר שלא הוצג בבית המשפט מסמך המלמד על מועד הפקדת השיק לביטחון בחשבונה של להק. טענתו של התובע, כי השיקים הופקדו לבטחון זמן רב לפני כניסתו של החשבון לקשיים, לא נסתרה ע"י הנתבעת. יתירה מכך, לשאלת ב"כ התובעת: "אני שואל האם זה נכון שידעת או שאתה יודע גם היום שהוא הפקיד את השיקים לביטחון", עונה מנהל הנתבעת: "אם כתבתי פה שזה הדדי , סימן שידעתי מזה" (ע' 13 ש' 16). הפקדה של שיק לביטחון בבנק הינה מעצם טיבה מסירה על תנאי, באופן שהבנק רשאי להיפרע מהשיק רק אם התגבש חוב שלא סולק, ונתקיימו התנאים המקימים לבנק זכות להיפרע מן השיק המשמש בטוחה לחוב זה, (ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה, פ"ד לח(4) 281 ). משהתקרב מועד הפרעון על השיק הראשון ומנהל חב' להק לא עמד בהתחייבותו לספק את השיקים הנגדיים כמוסכם, הורה מנהל הנתבעת לבנק הנמשך שלא לפרוע את השיקים, אך אותה שעה היה כבר השיק מצוי בידי התובע, שכן סוחר לו על-ידי להק בהיסב על החלק, מיד לאחר שנתקבל על ידה. כאן המקום להדגיש את ההבדל בין שיקים המופקדים למשמרת ולגביה, לעומת שיקים המופקדים לביטחון. שיקים שהופקדו למשמרת ולגביה לזכות המפקיד, ולא כובדו על ידי הבנק הנמשך, חייב הבנק הגובה להחזירם לידי המפקיד, משום שמלכתחילה קיבל אותם לידיו לגביה בלבד, ומעולם לא רכש בהם בעלות. לא כן הדבר באשר לשיקים שהופקדו לביטחון. שיק שהופקד לביטחון ולא כובד על ידי הבנק הנמשך, ממשיך להיות קנינו של הבנק שאצלו הופקד, שכן השיק נמסר לו בהיסב רגיל, על מנת שישמש בטחון לחובותיו של המפקיד כלפיו. לפיכך, מקום שהשיק לא כובד יכול הבנק כאוחז וכנסב בלתי מוגבל, לפעול מכוח בעלותו שלו, ולא מכוח הרשאת המפקיד, לגביית השיק מידי המושך, כפי שפעל התובע במקרה שלפנינו. בע"א 389/67 בנק פ.ק.או. בע"מ נ' יוסף קיבוביץ, פ"ד כב(1) 265 , 266 מציין השופט זוסמן (כתוארו אז) כי: "נטילת שטר להבטחת חוב בחשבון עובר ושב הוא מעשה יום יום בבנקים, וכדרך שבעל משכון רשאי לממש משכון שקיבל אם לא נפרע החוב שנותן המשכון חב לו, כך רשאי גם אוחז השטר לאכוף שטר ששועבד לו, ובגבול החוב המובטח על ידי השעבוד הרי הוא אוחז בעד ערך". משנמסר השיק לבנק כבטחון לחוב, רואים את הבנק כאוחז בעד ערך כאמור בסעיף26 לפקודת השטרות (ראה, למשל, ע"א 775/85 בנק לאומי בע"מ נ' ברוש מסחר בברזל (אשרור) בע"מ, פ"ד מב(1) 294, 295). בהקשר זה, "ערך" משמעו "תמורה מבוצעת" בלבד, בהבדל מ"תמורה עתידית" (שם, בע' 296; ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' יונס, פ"ד מז(5) 1, להלן "פס"ד חוות מקורה"). האם התובע אוחז בשיק לביטחון? ע/ת גב' ליאורה נעים העידה, כי לפני שהחשבון הוגדר "קשה גביה", היתה לו מסגרת אשראי של 600,000 ₪, שניתנה כנגד שיקים דחויים, ערבות בנקאית ושעבוד רכב "זה הבטחונות שהבטיחו את המסגרת" (ע' 28 ש' 6). לדבריה, השיק הופקד בתאריך 17.11.02 (שם, ש' 16). מבדיקה בדפי החשבון של להק עולה, כי ההפקדה האחרונה של שיקים לביטחון בוצעה ע"י להק בתאריך 4.12.02, ובמועד זה היתה יתרת החובה בחשבון עו"ש של להק כ- 550,000 ש"ח. מדפי החשבון עולה, כי יתרות של 500,000 ואף 700,000 ש"ח לא היו חריגות בחשבון (לדוגמא ביום 15.05.02 יתרת חובה בסך 705,659.70 ₪, ביום 09.06.02 היתרה בחובה 758,89.20 ₪, וביום 17.09.02 610,610.56 ₪). רק בתאריך 5.12.02 הפסיק הבנק לכבד שיקים של להק, עקב משיכות חריגות שלאחריהן הפך חשבונה למוגבל. המסקנה המתבקשת היא, שטענתו של התובע, כי השיק נושא התביעה התקבל כבטחון לאשראי, שניתן ללהק בחודש נובמבר 2002, לא נסתרה. גם הטענה, כי השיק התקבל עוד בטרם נכנסה ללהק לקשיים כלכליים הוכחה כנכונה. בנסיבות אלה, לא יהא זה נכון להתייחס ליתרה ביום 16.2.03, מועד בו חולל השיק דנן, שכן הבנק נתן ערך עבור השיק זמן רב קודם לכן, בעת שהופקד השיק כביטחון לאשראי. מתן ערך התובע הוכיח באופן מספק, כי נתן ערך כנגד השיק. השיק סוחר לבנק במהלך אוקטובר 2002 לצורכי ביטחון,.במסגרת ההסכם הכללי למתן אשראי ללקוח, שנחתם עם להק. לאחר סיחור השיק המשיך הבנק ליתן אשראי ללהק, עד לתאריך 5.1.202, מועד בו חדל לכבד שיקים שנמשכו מהחשבון. התמורה עבור שיק אינה מצטמצמת בזיכוי חשבונו של הלקוח, אלא נכללת בה נכונותו של הבנק להוסיף ולאפשר פעילות שוטפת בחשבון, כולל משיכות-יתר ע"י הלקוח (ראה ע"א 569/70 סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד כה(1) 525, 527; ופס"ד חוות מקורה). יתר-על-כן, עצם קיום יתרת החוב, שהבנק לא דרש לסלקה באותה עת, מהווה תמורה בת-ערך לשיק, כאמור בסעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות, וכבר נאמר שבעת הסיחור הגיע חובה של להק לבנק לגבולות שבין 400,000 ש"ח ל- 500,000 ש"ח. למעשה, מלבד אמירה סתמית בתצהיר ההתנגדות, כי התובע לא נתן ערך בעד השיק, לא הובאו כל ראיות בעניין זה מטעם הנתבעת. נהפוך הוא - עפ"י עדות מנהלה של הנתבעת עצמה, תכלית החלפת השיקים בינה לבין להק היתה הפקדת השיקים המוחלפים בבנק כבטחון, לצורך קבלת אשראי מהבנק והמשך הפעילות העסקית השוטפת. כוונתם המשותפת של הצדדים היתה להתקשר בסדרת עסקאות של "גלגול שיקים", כאשר כל אחד מהשיקים ניתן כנגד שיק המתקבל מהצד שכנגד. גלגול השיקים מהווה כשעלצמו תמורה בת ערך, כמאמר בית המשפט העליון בע"א 523/64 רייף נ' בורנשטיין, פ"ד יט(1) 604, 605-606: "שניים שהחליפו שטרות זה עם זה, באופן שכל אחד מהם חתם על שטר לפקודת חברו על מנת להשאיל לו את שמו - כל אחד מן השטרות המוחלפים ניתן 'בעד ערך', שכן כל שטר משמש 'תמורה בת-ערך' לשטר (או לשטרות) שכנגד. לכן חב כל אחד משני מחליפי השטרות על-פי שטרו, לא רק כלפי אוחז (בעד-ערך) שלישי, אלא גם כלפי חברו האוחז, שהרי חברו נתן לו בעד השטר תמורה בת-ערך... ערכו של השטר-שכנגד הוא בכך שניתן לנכותו או להשתמש בו בתור בטוחה לקבלת מלווה או לעסקה אחרת, וזוהי תעודתו; ואין נפקא מינה אם עושה השטר השתמש בשטר-שכנגד בפועל למטרה זו או אחרת או אם לא השתמש בו כלל, או אם השטר-שכנגד נפרע בסופו של דבר או לא נפרע על-ידי עושהו".ו(( (ראה גם דברי הנשיא שמגר, בדעת רוב, בע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח(4) 598) . במערכת היחסים שבין מגלגלי השיקים עצמם, יש מקרים שמדובר במתן שטר טובה בין צד למשנהו, כאשר חובת הפרעון ע"י המושך לזכות הנפרע צריכה הכרעה. שונה המצב בצד ג' עסקינן (במקרה זה התובע), האוחז בשטר שניתן למפקיד במסגרת גלגול שיקים, אך אין הוא שותף לפעולה זו ואין מגלים את אוזנו, כי השטר לא ניתן בתמורה לחוב כלשהו. האם הבנק הינו אוחז בעד ערך? חשיבותה של שאלה זו היא בכך שלפי הלכת גויסקי (ע"א 333/61 פד"י טז 595), מקום בו נכשלה התמורה אחרי הסיחור, אין רואים את השטר כנגוע בפגם שרק אוחז כשורה מתגבר עליו. אכן קמו עוררין על הלכה זו (ראה, למשל, שלום לרנר "שטר- בטחון וזיכוי חשבון בנק כמתן ערך בשטרות" משפטים יז (1971) 71). אך עד כה לא מצא בית המשפט העליון לנכון לסטות ממנה, ואף אנו ננהג לפי ההלכה המחייבת, שכבר השתרשה בפסיקתנו. תשובתי לשאלה - האם הבנק אוחז בשיק בעד ערך, כאמור בסעיף 26(ב) לפקודת השטרות - היא חיובית. בכל התאריכים שלפני סיחור השיק, חבה חברת להק לבנק סכומי כסף, הן בחשבון העו"ש והן בחבות הכללית. חזקת התמורה המצויה בסעיף 29(א) לפקודה לא נסתרה ע"י הנתבעת. מעבר לכך הוכח, כפי שפירטתי בהרחבה לעיל, כי השיק נמסר לבנק כבטחון להמשך הפעילות ומתן אשראי בחשבונה של להק. ניתן איפוא לסכם בקצרה ולומר, כפי שאמר בעבר כב' השופט זוסמן בע"א 236/60 שוירץ נ. ברקליס בנק ד.ק.או פ"ד יד(3) 2122, 2124: "אין צורך להאריך את הדיבור על כך ש"ערך", כמשמעותו בפקודת השטרות, אינו כסף מזומן בלבד" (ראה גם, ש' לרנר, דיני שטרות, תשנ"ט-1999, עמ' 250, ה"ש 60] אחיזה כשורה לעניין אחיזה כשורה ניתן לקצר ולאמר, כי משנדחתה הטענה כי התובע פעל בחוסר תום לב ולא נתן תמורה בעד השיק, אין צורך שהבנק-התובע יהיה אוחז כשורה, ודי שיהיה אוחז כדין בעד ערך. לפיכך, אין צורך להזקק לשאלת האחיזה כשורה. יחד עם זאת אני מוצאת לנכון לציין בהערת אגב, כי לא עלה בידי הנתבעת לסתור טענתו של הבנק, כי קיבל את השיק בתום לב ובעד ערך, כאשר לא היתה לו כל ידיעה זכות קניינו של המסחר פגומה, כנדרש על פי התנאים בסעיף 28 לפקודה, לצורך אחיזה כשורה. סעיף 28 לפקודה, המגדיר את התנאים לאחיזה כשורה, פורש בפסיקה כדורש ידיעה של ממש, לעניין פגם בזכות הקניין של המסחר. כאמור, לא שוכנעתי שהיתה לתובע ידיעה של ממש במועד הסיחור של השיק לידיו. מצבה הכלכלי של החברה בעלת החשבון אכן הצביעה על תזרים מזומנים שלילי, ומדפי החשבון ומסמכי הבנק עולה, שהייתה חריגה רצינית ממסגרת האשראי במועד הסיחור, אולם מצב זה לא היה חריג לאורך תקופת הפעילות בחשבון ואין בו כדי לשלול את חזקת תום הלב הקבועה בסעיף 29 לפקודת השטרות. ועוד לעניין טענת חוסר תום הלב מצד התובע - הבנק מעוניין לעבוד עם לקוחותיו, זו פרנסתו. הבנק רשאי לסרב להקצות אשראי ללקוח ללא בטחונות, במיוחד אם קיים חשש לגלגול שיקים או לניהול החשבון באופן בלתי תקין. גלגול שיקים כלשעצמו אינו מהווה עבירה, אולם, יש לגלות את אוזנו של הבנק כי מדובר בשיק "מגולגל", על מנת שיוכל להעריך את מידת הסיכון שהוא מוכן הבנק לקבל על עצמו. לא כל שיק מהווה בטוחה שוות ערך והבנקים, כדבר שבשגרה, מעריכים באופן שונה שיקים לפי רמת הסיכון הטמונה בהם. כך, למשל, "שיק טובה" אינו מייצג עסקה אמיתית וככזה יש בו סיכון גבוה יותר משיק רגיל, מכיוון שקיים חשש ממשי שהשיק לא יפרע. במקרה דנן, אין מחלוקת שהבנק לא ידע כי מדובר בגלגול שיקים. טענתה של הנתבעת, כי הבנק הסכים לקבל את השיק כבטחון, למרות שהיה מודע למצבה הכלכלי הקשה של החברה - עובר להפקדת השיק בבנק - אינה מצביעה בהכרח על חוסר תום לב מצידו. ב אחרית דבר אני מקבלת את התביעה וקובעת, כי התובע רשאי להמשיך בהליכי הוצאה לפועל, לגביית תמורתו של סכום השיק מהשלב בו הופסקו עקב הגשת ההתנגדות. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. ניתן בלשכתי היום כב' בסיון תשס"ה (29.6.05) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא לצדדים עותק מפסק הדין. ד"ר דפנה אבניאלי, שופטת שיקים