השלמת פרטים בשטר חוב בניגוד להסכם פסק הדין ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב בעקבות דיון הוכחות אשר התקיים במעמד הצדדים במסגרת תביעה שטרית אשר הוגשה על ידי התובע כנגד הנתבעים בגין שטר חוב מס' 272911 ע"ס 2,111,402 ₪ מיום 26/5/05 (להלן: "השטר"). הנתבעים הגיש התנגדות לביצוע השטר, ובתצהיר אשר צורף לכתב ההתנגדות נטען, בין היתר, כי השטר ניתן על תנאי ולביטחון לעסקה פרטנית, עיסקת "ראש פינה"(להלן:"עסקת ראש פינה"), ומשלא התקיימו התנאים לפירעון השטר, אין המשיב זכאי לתבוע את פירעונו של השטר, עיסקה אשר נעשתה לפני כ- 10-12 שנים. בתצהיר הנ"ל הועלו טענות בגין התיישנות, שיהוי, והועלו מספר טענות אודות פגמים בבקשת הביצוע וביניהם העדר זהות של שם הנפרע כפי שמופיע על גבי השטר לבין שם הזוכה האוחז בשטר. כעולה מאותו תצהיר, על בסיס שותפות עיסקית, המשיב בליווי אשתו העמיד ערבויות לצורך רכישת מגרש ו/או מימון הוצאות בניה. המשיב קיבל חלק מהרווח הנקי כאשר העיסקה הניבה רווח והמשיב נשא בחלקו בהפסדים אם וככל שהיו. בתצהיר הנ"ל התייחסות לעיסקה הספציפית (עסקת "ראש פינה"), כאשר ההסכם בגינה נחתם בשנת 1992 ובו צוין כי הצדדים היו שותפים עסקיים ברכישת קרקע בגוש 6181 חלקה 405 לבניית בניין מגורים על הקרקע הנ"ל ומכירת הדירות. ההסכם הנ"ל סומן כנספח ב' לתצהיר והעתק של הספח של השטר צורף לאותו הסכם, כאשר נטען כי השטר ניתן להבטחת ביצוע הסכם ראש פינה בלבד. הפרויקט היה רווחי והנתבעת 2 סילקה את כל הערבויות שהעמיד עבורה התובע ושילמה לו את חלקו ברווחים בהתאם לתנאי ההסכם. בתצהיר הנ"ל נטען בנוסף כי השלמת פרטים אשר חסרים ולו לכאורה בשטר בניגוד לתנאי ההסכם, בגדר זיוף וההשלמה נעשתה בחוסר תום לב ובניגוד לדין. בתצהיר התייחסות לעיסקה נוספת ברח' קדמה 7 ברמת גן, שם העמיד התובע בטחונות בסך 320,000$ תוך התייחסות ל-3 חלופות שונות בנוגע לאפשרויות הרווח של התובע במסגרת אותה עיסקה. בהקשר זה הוצהר כי בסופו של דבר הפרויקט הנ"ל הפסיד סך של 500,000$ ועל כן התובע לא היה זכאי לכספים כלשהם בעקבותיו, אולם בשלב מאוחר יותר ובמהלך שנת 2005 נשלחו מכתבי התראה של עו"ד מטעם התובע לנתבעים בהם נדרשו הנתבעים לשלם עמלה בגין העמדת הביטחונות השונות בגובה 340,000 ₪, 80,000 ₪ בגין עיסקת קדימה, 314,672 ₪ בגין חילוט ערבות בל"ל ו- 1,092,230 ₪ בגין חילוט ערבות בד"ל, ובסה"כ 2,11,402 ₪ נכון ליום 26/5/05. הנתבעים הכחישו כי היה הסכם לגבי התחייבות הנתבעים לשלם בגין עמלה להעמדת הערבויות, והוסיפו כי לא ידוע לנתבע על ערבות שהועמדה בגובה 314,672 ₪ כפי שנתבע במכתב הדרישה. עוד נטען כי אין לשלם 80,000 ₪ בגין עיסקת קדימה שכן לא היו רווחים בעקבותיה, והדרישה לשלם 1,092,230 ₪ הינה פרי תחבולה של התובע שנקט במשך שנים, כאשר נטען לעניין זה כי התובע קיבל מהנתבע ומאביו מר פלקס הירש המנוח כספים והנתבע אינו יודע מדוע התובע לא הפקיד את הכספים שקיבל ופעל לביטול הערבויות וזאת תוך התייחסות למכתב עו"ד אדירי מיום 20/2/05 שהוחזרו כספים אשר נטען לגביהם שהם חלקיים בלבד. הנתבעים חזרו וטענו כי טענת ההגנה העיקרית שלהם הינה כי השטר ניתן לביטחון ועל תנאי לעיסקת ראש פינה בלבד ובהעדר קיומם של התנאים הדרושים אין התובע זכאי לאכוף אותו. הנתבע 1 נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, ובשלב מאוחר הגיש ב"כ התובע הודעה לפיה הוא מסכים ליתן לנתבעים רשות להתגונן בכפוף לכך שעל הנתבעים להתחיל בהבאת הראיות מהטעם שאין הם חולקים כי הם חתמו על השטר אלא טוענים שאין הם חבים על פיו. בעקבות ההודעה ניתנה לנתבעים רשות להתגונן כאשר תצהירו של הנתבע 1 מהווה כתב ההגנה של הנתבעים בתיק והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. הנתבעים חזרו בתצהיר העדות הראשית של הנתבע 1 על טענות הנתבעים הנ"ל. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית בתמיכה לתביעה ושם נטען, בין השאר, כי מר שאול שטקלר שהינו חייב נוסף בתיק ההוצל"פ הרלוונטי לקח על עצמו לשלם לתובע סך של 155,000$ בעקבות הסדר אשר קיבל תוקף של פסק דין ועל כן ולנוכח טענותיו הזהות לטענות הנתבעים, דין התביעה להתקבל. לעניין השטר נטען כי מדובר בשטר חוב אשר ניתן על ידי הנתבעים יחד עם מר שטקלר כדי להבטיח החזר כספים אשר הועמדו לרשותם של התובעים במסגרת העיסקאות השונות אשר נעשו על ידם במסגרת הפרוייקטים המשותפים השונים. התובע הצהיר בנוסף כי לו השטר נועד לעיסקת ראש פינה בלבד, מדוע הנתבעים לא ביקשו את השטר בחזרה בתום השלמת הפרוייקט וכן מדוע ב"כ הנתבעים לא השיב בכתב למכתב ההתראה של התובע כי השטר אינו בתוקף ובטל. כמו כן, הוצהר כי סכום השטר לא מולא מאחר והיה מיועד להיות בטחון לכל עסקה שהתבצעה בין הצדדים. לעצם העיסקאות הוצהר כי הוא לא היה שותף עם הנתבעים ברווחים ולא בהפסדים אלא קיבל עמלות בגין העמדת אשראיים וזאת לפי הפירוט הבא: ב-1993 סך של 33,000 ₪, ב- 1994 סך של 90,000 ₪, ב- 1995 סך של 110,000 ₪, ב-1996 סך של 40,000 ₪ ובשנת 2000 סך של 131,000 ש"ח. בהתייחס לרכישת דירות הוצהר כי באותם מקרים הצדדים פעלו בהתאם להסכם כדוגמת ההסכם אשר סומן כנספח ד' בתצהירו הנ"ל. באשר להסכם בגין עיסקת קדמה נטען כי מכוחו ניתן ללמוד כי התובע העמיד אך ורק בטחונות וכי לא היה שותף עם הנתבעים בעיסקה הנ"ל. התובע הוסיף והצהיר כי לאחר עיסקת קדמה נעשה ניסיון לקבל בטחונות נוספים מאת הנתבעים על מנת להבטיח אותו "אך הדברים לא הגיעו לכלל מימוש" ובינתיים הורע מצבם של הנתבעים והבנקים מימשו את הביטחונות הבאים: חילוט ערבות בל"ל בסך 314,672 ₪, חילוט ביטחונות בד"ל 1,092,330 ₪ , 354,000 ₪ בגין עמלה להעמדת ביטחונות לפי 6,000 ₪ לחודש מיום 1/4/00 עד ה- 28/2/05. לבסוף הוצהר כי הנתבעים עשו שימוש בביטחונות שלהם לצורכי עיסקאות אחרות בהן לא ניתנה הסכמתו של התובע ואשתו, כאשר הנתבעים ומי מטעמם כל הזמן משכו אותם בקשר לעיסקת קדמה והודיעו להם שעדיין אין טופס 4. בדיון ההוכחות נחקרו הנתבע והתובע על תצהיריהם במסגרת חקירות נגדיות ובתום הדיון וכאמור לעיל הוגשו סיכומים על ידי הצדדים בכתב. דיון לנתבעים טענת הגנה עיקרית לפיה השטר נמסר לידי התובעים במסגרת עיסקת ראש פינה במהלך שנת 1992 עבור עיסקה זו בלבד ובהעדר הסכמה, השטר אינו משמש כביטחון לעיסקאות אחרות אשר נעשו בין הצדדים לאחר מכן. לעניין זה נטען, בנוסף כי תוקפו של השטר התיישן כאשר גם לא התממשו התנאים הדרושים לצורך מימושו במסגרת עיסקת ראש פינה אשר הסתיימה, וכאשר הנתבעים עמדו במכלול התחייבויותיהם במסגרת אותה עיסקה. אל מול זאת, נטען על ידי התובעים כי השטר ניתן אף בנוגע לעיסקאות עתידיות אחרות כאשר כתוצאה מעיסקאות נוספות לנתבעים חוב כלפי התובעים בגובה 2,111,402 ₪ נכון ליום 26/5/05. בנוסף לכך, נטען על ידי התובעים כי מר שאול שטקלר החתום על גבי השטר כערב לטובת הנתבעת 2, הגיע להסדר אל מול התובעים במסגרת תיק אחר, שם שילם לתובעים סך של 155,000$, ועל כן יש לראות בכך ראיה לחיזוק טענת התובעים לפיה שטר החוב שימש את הצדדים גם לעיסקאות נוספות. הנתבע נשאל במהלך החקירה הנגדית האם השטר ניתן בעסקה הראשונה שהועמדו בה בטחונות והנתבע השיב בחיוב והוסיף כי: "בעסקה של ראש פינה הועמדו ביטחונות, בין השאר ניתן שטר. העסקה הסתיימה. היינו אמורים לקחת את השטר חזרה ולא לקחנו אותו. אתה שואל האם שלחנו מכתב שהשטר בטל ואני משיב כי במערכת יחסים כזאת לא עושים את זה. מדובר פה על 15 שנה אחורה. אתה אומר כי כמו הביטחונות, השטרות התגלגלו מאחד לאחד ואני משיב כי השטר הזה לא התגלגל לשום מקום. ראיתי את השטר. אתה מציג בפניי את השטר המקורי, שואל האם אני יודע מה כתוב עליו ומה התמורה ואני משיב כי אני מכיר את השטר להוציא את התוספות, להוציא יום 01/08/1999. מופיע ששטר זה ניתן ב- 01/08/1999. אני טוען שזה ניתן ביום כלשהו בשנת 1992 ולא ב- 1999." (ראה פרוטוקול מיום 22/3/07 (להלן: "הפרוטוקול") מול השורות 3-12). התובע נשאל במהלך חקירתו הנגדית אודות השטר והספח הקשור לשטר והתובע השיב כי "אני לא חושב שהוא הוצמד לעסקה, הוא צולם לאחר מכן והוא גם לא נמצא אצלי בחוזה. אתה שואל האם לעסקה של ראש פינה לא ניתן השטר ואני משיב בשלילה. ניתן שטר לכל העיסקאות". (עמ' 7 בפרוטוקול מול 22-25). בהמשך לכך התובע העיד כי הוא אינו "זוכר במדויק לגבי השטרות" וכן העיד כי "אני חושב שעיסקת ראש פינה היתה הפעם הראשונה בה נתתי שטר". (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 17-20). משהעיד התובע כי ניתן שטר אחד לכל העיסקאות כאשר אין חולק כי עיסקת ראש פינה קדמה לעיסקת קדמה ועיסקאות מאוחרות יותר, אין אלא לקבוע כי השטר ניתן במסגרת עיסקת ראש פינה. לעניין זה יצוין בנוסף, כי הוכח ולו לכאורה כי כתובות הצדדים כפי שצוינו בשטר עצמו תאמו את כתובותיהם של הערבים בעת שנערך ההסכם הנ"ל במהלך שנת 1992. הנני קובע בנוסף כי עצם ציון תאריך ראשון על גבי השטר ליום 1/8/99 איננו מעיד בהכרח על כך שהוא נמסר לראשונה בשנת 1999. התובע נשאל בקשר לאותו תאריך והשיב כי הוא אינו יודע מי מילא את התאריך הזה וכן הוסיף כי אינו יודע האם התאריך שמולא הוא מקרי כאשר הוא תואם את מועד הכנת ההסכם של עיסקת קדמה. התובע הוסיף והעיד לעניין זה כי "יכול להיות שהוא נתן לי את השטר לגבי עסקת קדמה" ועל כל פנים עדות זו סותרת עדותו הקודמת הנ"ל כאשר הוא לא יכול היה להעיד בביטחון מי מילא את התאריך הנ"ל וכל זאת כאשר הנתבע העיד כי השטר היה פתוח. בנוסף לכך, יצוין כי צבע הדיו של התאריך הנ"ל הינו שונה מצבע הדיו של הכתב מיום חתימת השטר, וב"כ התובעים הודיע כי הוא זה אשר השלים את פרטי השטר במועד מאוחר יותר. עתה יש לבחון האם ההסכם ניתן אך ורק בנוגע לאותו הסכם או האם הוא ניתן בקשר לכלל העיסקאות וההסכמים אשר נכרתו בין הצדדים לאחר מכן. בהסכם אשר נכרת בין הצדדים בעקבות עיסקת ראש פינה במהלך שנת 1992, הסכם אשר צורף וסומן כנספח ג' לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעים (להלן "ההסכם"), קיימת התייחסות ספציפית בסעיף 10 בהסכם לצורך במסירת שטר ביטחון ולהלן הסעיף: "10. להבטחת ביצוע הסכם זה תמסור פלבן שטר ביטחון פתוח בערבות משה פלקס ושאול שטקלר לידי גרשון." [הדגשה שלי מ.ת.] במבוא להסכם רשומים בתור הצדדים לו התובע ואשתו אל מול הנתבעת 2 וזאת "ע"י מנהליה: משה פלקס...שאול שטקלר...שאחראים וערבים אישית למילוי כל התחייבויות החברה". מטרת ההסכם מצוינת בסעיף 2 בהסכם אשר קובעת כך: "2. מוסכם בזה בין גרשון לבין פלבן על שותפות עיסקית ברכישת הקרקע בגוש 6181 חלקה 405, בנית בית מגורים על החלקה הנ"ל ומכירת הדירות שייבנו עפ"י תב"ע שבתוקף". אין התייחסות בהסכם הנ"ל לכך שמדובר בהסכם מסגרת ואין התייחסות מפורשת לכך ששטר הביטחון ישמש כבטחון בנוגע לכל התחייבויות החברה אף לאחר קיום ההסכם. ההסכם בנוגע לעיסקת קדמה צורף לתצהיר עדות הראשית של הנתבע כנספח ז'. מדובר "בהסכם מימון טבצניק ושות' - פלבן". התובע חתום על גבי אותו הסכם ואילו הנתבעת חתומה על גבי ההסכם בתחתית הדף. בהסכם המאוחר אין כל זכר לשטר ביטחון או להתחייבות אישית של הנתבע או של שאול שטקלר כלפי התובעים. בהתייחס לתמורה שהתובעים היו אמורים לקבל במסגרת העיסקאות השונות לרבות עיסקת ראש פינה, העיד התובע תחילה כי "לא היינו שותפים לא לרווחים מעסקאות ולא להפסדים שלהן". לאחר מכן התובע העיד כי "עסקת ראש פינה הייתה יחידה בה היה שותף לרווחים". בהסכם אודות עסקת ראש פינה הוסכם בין הצדדים כי לאחר ניכוי הוצאות כמפורט בסעיף 6 בהסכם, "יתרת הרווח תחולק בין גרשון לפלבן כדלקמן: לגרשון 40% - לפלבן 60%. אופן משיכת הרווחים יתבצע בהסכמת שני הצדדים בו זמנית ע"י שני הצדדים". בהסכם קדמה הוסכם בין הצדדים כעולה מסעיף 3 שבו כי: "בתמורה להעמדת הביטחונות יקבל טבצ'ניק אחת מהחלופות שלהלן עפ"י בחירתו: א) 40% מהרווח שיהיה לפלבן מעיסקה זו. ב) סך של 100,000$, אך זאת בתנאי שסכום זה לא יהיה יותר מ- 50% מהרווח. ג) בכל מקרה לא יקבל טבצניק סכום הקטן מ- 80,000 ₪ מרווחי פלבן בעיסקה זו". אל מול זאת, עדותו של התובע במהלך החקירה הנגדית לפיה קיבל עמלות להבדיל מכספים מרווחים. עינינו רואות כי התמורה שהתובע היה אמור לקבל מעסקת קדמה התבססה על רווחי העסקה להבדיל מעמלות. התובע נשאל בקשר להעסקת אשתו אצל פלבן והשיב כי "לא נכון שאשתי עבדה במשרדי פלבן. אתה שואל מדוע היינו צריכים את הפיקציה כאילו היא עובדת שם ואני משיב כי זה היה רצונה של פלבן כאילו לתת לי את הרווחים כי לא הייתי עצמאי." ברגע זה אשת התובע, התובעת אשר ישבה באולם בית המשפט, תיקנה את בעלה וביקשה ממנו להעיד כי מדובר ב"עמלות" וכך הוא חזר בחקירתו על דבריה והעיד כי דובר בעמלות בלבד בגין העמדת הביטחונות (ראה עמ' 9 לפרוטוקול מול שורות 10-18). ראה לעניין זה בנוסף את עדותו של התובע בעמ' 10 לפרוטוקול מול שורות 1-3: "אתה שואל איזה סוג של שותפות היה בגני פלבן ואני משיב כי לא היתה לי. קיבלתי רווח...אני מתקן - עמלות של 10,000 ₪ בשיקים של פלבן מידי חודש בחודשו". יוצא עם כן ובניגוד לגירסת התובע כי התובעים היו זכאים במסגרת העיסקאות השונות לרווחים ולא לעמלות. אמנם ניתן היה להמיר את גובה הרווחים באמצעות תשלומים חודשיים ולכנותם "עמלות", אולם בהעדר הצגת ראיות נוספות על ידי התובעים, אין אלא לקבוע כי התובעים היו זכאים לאחוז מסוים מתוך הרווחים, לאחר ניכוי הוצאות שונות, כאשר עמלות בגין העמדת הבטחונות לא נמנו בהן. לאור ועל יסוד מכלול הראיות אשר הוצגו בפני בית משפט זה, כאשר בית המשפט מפרש צירוף השטר להסכם של ראש פינה בלבד, וכאשר אל מול המסמך בכתב טענה בעל פה של התובעים אשר אינו נתמכת בכתב כי השטר ניתן אף בקשר לעיסקאות עתידיות, הנני קובע כי השטר אכן ניתן אך ורק בנוגע לעיסקת ראש פינה בלבד. אותו הסכם מאוחר של עיסקת קדמה מחזק קביעה זו שכן אין בהסכם המאוחר שבכתב כל התייחסות לתחולת שטר הביטחון אשר נמסר בשנת 1992 לגבי עיסקאות מאוחרות באופן שיאפשר לתובעים או למי מטעמם למלא את פרטי השטר בשלב מאוחר יותר ולעשות שימוש בשטר במהלך שנת 2005 לראשונה. לא נעלמו מעיני בית המשפט טענות התובעים לפיהן היה על הנתבעים לזמן את רוה"ח של החברה ולהמציא מסמכים מהם עולה כי ההשקעות נרשמו כעיסקאות משותפות אולם כאשר מדובר בטענה בעל פה של התובעים בנוגע לתחולת שטר הביטחון על עיסקאות עתידיות כאשר ההסכם של ראש פינה אינו מציין זאת, נטל ההוכחה אשר הוטל מלכתחילה על כתפי הנתבעים בתובענה השטרית מוסת לכתפי התובעים. התובעים לא ביקשו לזמן את רוה"ח או את שאול שטקלר על מנת להעיד לטובתם. אין בפני בית המשפט פירוט בסיסי יחד עם אסמכתאות על מנת לבסס את טענת התובעים לפיה קיים הסכם לשלם עבור עמלות התובעים בגין העמדת אשראים במסגרת עיסקאות שונות ללא זכאות לרווחים (אלא במסגרת עיסקת ראש פינה בלבד). בסיכומי התובעים כמעט ואין הפניות לעדויות מי מבין הצדדים או לראיות אשר צורפו לכתבי הטענות. קיימת הפניה למכתב הנתבעת מיום 10/12/02 אשר נכתב על ידי הנתבע ומטעם הנתבעת, כי "אין אנו מתעלמים ממערכת יחסים ארוכת שנים עם משפחת טבצ'ניק. לעניות דעתינו ראוי ורצוי שתתקיים פגישה בינינו לבדיקת אפשרויות אחרות להבטחת כספי הערבויות שנתן טבצ'ניק". אין בכיתוב הנ"ל כדי לבסס את טענת התובעים לפיה השטר ניתן לכלל העיסקאות, מעבר לעסקת ראש פינה, כאשר כאמור לעיל, רשום בהסכם כי השטר ניתן "להבטחת ביצוע הסכם זה". נטל ההוכחה הראשוני בתובענות שטריות אכן מוטל על נותן השטר, ועל הנתבעים במקרה דנן. יחד עם זאת הלכה ידועה היא כי נדרש מהזוכה אשר מגיש שטר ביטחון או שטר חוב, לבסס ולפרט כיצד הוא הגיע לסכום שנתבע שכן מדובר בשטר אשר פרטיו ממולאים על פי רוב, על ידי מחזיק השטר ובמקרה זה התובעים. בתצהיר העדות הראשית של התובע שני סעיפים אשר מתייחסים לסכומים כספיים. סעיף 10 אשר מציין עמלות שהתובעים טענו שקבלו מהנתבעת כאשר בסעיף 9 הוצהר כי "לא היינו שותפים לא לרווחים מעסקאות ולא להפסדים שלהן" וכן סעיף 12 אשר מציין באופן כללי ביותר סכומים שונים שחולטו אל מול עמלות חודשיות שנתבעו בנוגע לעיסקאות מאוחרות יותר. התובעים צירפו צילומים של שיקים מהנתבעת ואסמכתאות נוספות משנת משנת 1989 ועד לשנת 2000 כאשר בחלקן רשום כי מדובר בהוצאות מימון כתיבת אשראי בנקאי בגובה 20,000 ₪ בניכוי מס במקור בגובה 9,360 ₪ ובסה"כ 10,640 ₪. הגם אם בית המשפט היה קובע כי אכן בוצעו תשלומים ע"י הנתבעים לצורך כיסוי הוצאות מימון כתיבת אשראי בנקאי, עדיין אין באסמכתאות הנ"ל כדי להוכיח כי השטר אכן נמסר לידי התובעים בקשר לעיסקאות עתידיות, פרט לעסקת ראש פינה. כאמור לעיל, תצהירו של התובע וסיכומיו למעשה מפנים למסמכים שונים מבלי לפרט בצורה נאותה בגוף התצהיר ובסיכומים עצמם כיצד התובעים הגיעו לסכום שנתבע על ידם במדויק, ולא ברור כלל כיצד האסמכתאות בנספח ג' הנ"ל מבססים את החובות אשר נתבעו ופורטו בסעיף 12 הנ"ל. במסגרת התובענה נטען על ידי התובעים כי הוכחה טובה לחבותם של הנתבעים הינה עצם הגעתו של מר שאול שטקלר להסדר אל מול התובעים. הגם אם מר שטקלר הגיע להסדר במסגרת אותו תיק הוצאה לפועל, אין בכך כדי לבסס בהכרח חבותם של הנתבעים על פי השטר, ואין בכך כדי לשנות את התביעה כי השטר ניתן בגין עסקת ראש פינה בלבד. ייתכן ולנתבעים חוב כלשהו כלפי התובעים, אולם משנקבע כי נטל ההוכחה הועבר מכתפי הנתבעים לכתפי התובעים להוכיח כי השטר אכן ניתן בנוגע לכלל העיסקאות של הצדדים ולא רק לראש פינה ונטל זה לא הורם, ככל שעסקינן בתביעה השטרית אשר הוגשה על ידי התובעים כנגד הנתבעים דינה כאמור להדחות. אין בכך כדי לקבוע כי הנתבעים אינם חייבם כספים כלשהם לתובעים, אולם בהעדר שטרות נוספים, בנסיבות העניין, אין מקום לחייב את הנתבעים מכוחו של השטר, אלא ניתן לשקול תובענה כספית או חוזית. בהקשר זה אין לשלול כי לנוכח תביעות חוזיות אחרות הגיע מר שאול שטקלר להסדר אל מול התובעים. הסדר הפשרה מעלה גם בעייתיות נוספת במסגרת התובענה השטרית אשר בפנינו. הסכם הפשרה אשר צורף כנספח א' לתצהיר עדות הראשית של התובע מכנה את שאול שטקלר "שאול", חב' פלבן בע"מ "פלבן" ואת ה"ה טבצ'ניק כ"טבצ'ניק". בהסכם סוכם כי לסילוק מלא וסופי של החוב ישלם שאול לטבצ'ניק סכום הפשרה בגובה 155,000$ כאשר צוין בנוסף בסעיף 8 בהסכם הנ"ל כי: "עם ביצוע התשלומים כאמור בהסכם זה, מתחייב טבצ'ניק למחוק את שאול ופלבן מתיק ההוצל"פ ולבטל את כל ההליכים ולא לנקוט בהליכים אחרים ו/או נוספים כנגד פלבן." (ההדגשות במקור). " סעיף 7 בהסכם הנ"ל מציין בצורה מפורשת כי "כל עוד יעמוד שאול בהתחייבויותיו עפ"י הסכם זה, לא יינקטו הליכים כלשהם ו/או יבוטלו כל ההליכים לרבות הליכים בתיק ההוצל"פ (אם וככל שננקטו) כנגד שאול וכנגד פלבן". סעיף 9 מציין כי "למניעת ספקות אין הסכם פשרה זה חל על משה פלקס". בסיכומי הנתבעת נטען לעניין זה כי משנקבע חובה של פלבן סך של 155,000$,כטענה חילופית מטענות הנתבעים, ככל שסכום זה טרם שולם עד היום חובו המקסימאלי של הנתבע יכול להגיע אך ורק לסך של 155,000$ הנ"ל כאשר יש לנכות ממה ששולם על ידי מר שטקלר על חשבון סכום הפשרה בפועל. עוד נטען לעניין זה כי בהיות הנתבע ערב לחובות הנתבעת 1 ובעקבות ההסכם הנ"ל מנועים התובעים מלנקוט בהליכים כנגד הנתבע שהוא ערב לנתבעת. התובעים טענו בסיכומיהם לעניין זה, בין השאר, כי "אין התובע יכול ליהנות מהסכם שנעשה עם ערב אחר תוך כדי מהלך הדיון המשפטי ..." וכן נטען כי: "פסק דין בעניינו של הערב הנוסף לא בוטל ועל כן נעשה ההסדר כאשר פסק הדין היה קיים ובמצב כזה לא זכאי הנתבע ליהנות מכך שערבותו של הערב השני הועמדה על מחצית החוב". ראשית, ככל שהערב השני, מר שטקלר שילם מחצית החוב, ברור הוא כי התובעים מנועים מלגבות את מלוא סכום החוב מאת הנתבע והנתבעת ובאופן זה לגבות מכלל החייבים 150% מהחוב. בהעדר מניעה להגיש תביעה כנגד הנתבעים, רשאים התובעים להגיש תביעה כנגד הנתבעים בגין מלוא סכום החוב אולם, מנועים הם, כאמור לעיל, מלגבות מאת הנתבעים סכומים אשר עולים על פני מלוא סכום החוב בהפחתת מה ששולם בפועל על ידי הערב השני מר שטקלר. התובעים לא טרחו לציין בכתבי טענותיהם האם אכן גבו ממר שטקלר מלוא הסכום הפשרה בפועל כאשר היה מקום להתייחס לכך בכתבי טענותיהם. יחד עם זאת, כעולה ממועדי הפירעון הדחויים של תשלומי ההסדר, טרם נפרע מלוא סכום ההסדר ע"ס 155,000$ נכון להיום. בנוסף לאמור לעיל, בהסכם הפשרה קביעות סותרות. מחד, הוסכם בין הצדדים כי לאחר עמידת מר שטקלר בכלל התשלומים על חשבון ההסדר, תמחק פלבן מתיק ההוצאה לפועל ובכל מקרה יעוכבו הליכי הוצל"פ כנגד פלבן הנתבעת ומנגד צוין כי ההסדר אינו חל על הנתבע עצמו. ברור הוא כי מחיקת הנתבעת מתיק ההוצל"פ שהנתבע 2 ערב לחובותיה על פי השטר מעלה קושי רב לנקוט בהליכים כנגד ערב שהחייבת - הנתבעת 1 הופטרה מחובה. בנוסף לכך וכאמור לעיל, הוסכם בהסכם כי בכל מקרה ועד לסילוק מלוא סכום הפשרה ובכפוף לעמידה בתשלומים על ידי מר שטקלר, יש לעכב הליכי הוצל"פ כנגד הנתבעת ונטען לעניין זה על ידי הנתבעים כי התובעים מנועים מלנקוט בהליכים כלשהם כנגד הערב השני. הגם אם ננסה לפרש את ההסכם באופן שבו לא יחול על הנתבע, עם מחיקת הנתבעת מתיק ההוצל"פ קיים קושי להמשיך ולפעול כנגד ערב כאשר החייבת העיקרית הופטרה מהחוב או בחלקו, ונמחקה או תימחק מתיק ההוצל"פ. לאור כל האמור לעיל והקביעה לפיה השטר ניתן בקשר לעיסקה אשר הושלמה זה מכבר, עיסקת ראש פינה ואינו חל על העיסקאות הבאות, הנני דוחה את התובענה השטרית אשר הוגשה על ידי התובעים, וכן מחייבם לשלם לנתבעים סך של 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל בגין שכ"ט עו"ד. אמנם סכום התביעה היה גבוה מאוד אולם על אף היקף סכום התביעה התיק התנהל מבחינת משך דיון ההוכחות והיקף הסיכומים כתיק בגובה סכום נמוך יותר ומכאן הסכום אשר נפסק בגין שכ"ט עו"ד בפועל. חוזהשטר חובחובשטרהשלמת פרטים