ויתור על טענת התיישנות בשטר חוב בפניי התנגדות לביצוע שטר חוב על סך של כ - 25 אלף שקלים. השטר נמסר בידי המבקשים למשיבה במסגרת יחסיהם העסקיים, אל מול סחורה שסיפקה המשיבה למסעדה בבעלות המבקשים - א.תמר עסקי מסעדות בע"מ (להלן: "החברה"). התקיים בפני דיון בו נחקרה המבקשת על תצהירה, כאשר במעמד הדיון סיכמו הצדדים בעל-פה. טענות ההגנה של המבקשים המדובר בשטר מיום 26.05.99, לפיכך טענו המבקשים בהישען על סעיף 96 לפקודת השטרות, להתיישנות, תוך שהמשיבה עושה שימוש בשטר הבטל מעיקרו, בפרט שהעובדות והנסיבות שלהלן הובאו לידיעת נציגי המכירות של המשיבה. לגופו של עניין טענו המבקשים כי מחודש 11/03 למבקשים אין כל קשר לחברה, אשר מניותיה הועברו לגברת לבון טובה המשמשת כמנהלת ובעלת מניות יחידה בחברה, כך שלאחר מועד העברה למבקשים לא הייתה כל זיקה לחברה וכל זכות חתימה לחיוב חשבונות הבנק ובטח לא להזמנות אשר בוצעו לאחר המועד הנ"ל. המבקשת מס' 1 טענה כי דאגה לעדכן את נציגי המשיבה בעניין העברת המניות. באשר למבקש מר משה אלבין, עטנו המבקשים כי מעולם לא היה לו כל קשר למסעדה, הוא שימש כבעל מניה אחת באופן פורמאלי בלבד כדי לעמוד בדרישת פקודת החברות דאז. לגבי המבקשת המדובר באישה קשישה שהחל מנובמבר 2003 ולאחר בעיות רפואיות לא מבוטלות התנתקה מהמסעדה, ככל שקיימת יתרת חוב אזי נוצרה לאחר שהמבקשים עזבו את העסק. טענות המשיבה לגבי טענת ההתיישנות הרי שבשטר החוב עליו חתומים המבקשים, מופיע סעיף ויתור על טענת ההתיישנות, כך שאין לקבל את הטענה. המדובר בערבות עליה חתמו המבקשים שהינה לכל חוב של החברה לתנובה בין חוב עבר ובין חוב עתיד. המבקשים לא הציגו כל ראייה שבמועד העברת החברה ב-2003, לא היה חוב לחברת תנובה, וזאת בלי לוותר על הטענה שגם חובות עתיד מעבר לתאריך זה מכוסים במסגרת הערבות. המבקשים הסתירו בתצהירם כי העברת העסק היתה לכלתם, העברה שנעשתה ללא כל תמורה וללא כל הסכם בכתב. המבקשים לא הראו שהומצאה ערבות אחרת להחליף את ערבותם. דיון ומסקנות טענתם הראשונה של המבקשים כאמור, הינה כי מדובר בשטר שהתיישנות חלה עליו היות וחלפו למעלה משבע שנים וזאת בהסתמך על סעיף 96 לפקודת השטרות [נוסח חדש]. אין בטענתם זו של המבקשים ולו הגנה לכאורה, שכן מעיון בשטר ניתן לראות כי בשטר מודפסת הוראה לפיה "הצדדים לשטר מוותרים בזה במפורש על טענת ההתיישנות לפי סעיף 96 לפקודת השטרות [נוסח חדש]". מסעיף 96(א) סיפא, לפקודת השטרות עולה כי ניתן להתנות על תקופת ההתיישנות, כפי שנקבע: "...ואולם צד לשטר חליפין, לשיק או לשטר חוב, יכול לוותר על טענת ההגנה שאין להיזקק לתובענה נגדו על פי מסמך כאמור, משום שעברה התקופה האמורה בסעיף קטן זה, ומותר לרשום את הויתור בין בגוף המסמך כאמור ובין בתעודה נפרדת...", על כן טענה זו נדחית. באשר לטענה כי החברה לרבות מניות החברה עברו לניהולה של הגברת לבון טובה ב-11/03 וממועד זה הודיעו המבקשים למשיבה כי מניות החברה הועברו כאמור. בדיון עצמו חזרה המבקשת על טענתה ואף הוסיפה ופירטה כי הודיעה לנציגת המשיבה בשם מזל על כך שהעבירה את מניותיה בחברה, כאשר אל מול זאת טוען ב"כ המשיבה שמזל טוענת שלא היתה הודעה שכזו. לטענות עובדתיות של ב"כ המשיבה אין משקל ראייתי בשלב זה, וטענתו רק מאשרת את העובדה שישנה אצל המשיבה עובדת בשם מזל. מדובר בטענה בעל פה, שלא נסתרה בחקירה נגדית, ויש לתת למבקשים רשות להתגונן בגינה. מנגד מסמכי רשם החברות המעידים לכאורה על העברת החברה לגברת לבון, כפי שצירפו המבקשים לבקשה אינם חתומים ב"נתקבל" של רשם החברות, יתרה מזאת כפי העולה מחקירת המבקשת ישנה סתירה פנימית בטענותיה כי העבירה את המניות בחברה לכלתה, שכן בעדותה ציינה: "לשאלתך אם עשיתי את ההסכם למכירת העסק אני משיבה שלא מכרתי שום דבר" (פרוטוקול מיום 27/02/08, עמ' 1 שורה 5). עם זאת ההלכה היא כי במסגרת בקשת רשות להתגונן, בית המשפט אינו קובע עובדות או ממצאים על סמך מהימנות עדויות. בית המשפט אינו בודק מהו טיב ראיות הנתבע או כיצד יצליח להוכיח את טענותיו. כל שעל ביהמ"ש לבדוק הוא האם טענות ההגנה אשר הוצגו על ידי הנתבע מקימות לו הגנה ראויה מפני התובענה. גם כאשר הגנתו של המבקש דחוקה, תנתן לו רשות להתגונן ראו: ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3), 41, ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400, ע"א 3374/05 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אליהו אוזן, ע"א 544/81 מנחם קיהל נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518. בע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(1) 66, ע' 69-70 נקבע: "לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן. זאת משום שסדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (זוסמן, 618) ולענין זה, "אין לקבוע שהענין הוא כך, אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה 'הגנה לכאורה': (שם, שם). מכיוון שכך: "די לו (לנתבע-ד.ל) להראות כי הגנה אפשרית בפיו ולו רק בדוחק, ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה, והנתבע יצא מקופח". כאמור, לא בקלות תידחה בקשת רשות להתגונן והתביעה תוכרע מבלי שינתן לנתבע לפרוש את מלוא טענותיו. מטרתו של הליך ההתנגדות הינה למנוע דיון בתובענה רק אם לא קיים ספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. לפיכך ההלכה היא כי הבקשה תידחה רק אם אין בתצהיר הגנה כלשהי, וגם מי שההגנה שהוא מעלה דחוקה וסיכוייו להצליח להביא לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל רשות להתגונן. תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי ניתן להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים שונים. על-פי ההלכה, יעשה שימוש בסמכות זו כאשר תצהיר ההגנה "כמעט" לא מגלה הגנה, וההגנה נראית על פניה קלושה ביותר או כאשר לוקה היא בחוסר בהירות או פירוט. בנסיבות תיק זה אינני יכולה לקבוע כי אין למבקשים הגנה כלשהי, והגם שטענותיהם כנגד חובם קלושות, וכוללות סתירות, וטענת העברת הבעלות לכלתם נטענו באופן לאקוני ובלתי מספק, הרי משקלן המצטבר של הטענות מביא אותי למסקנה כי אין לדחות את הבקשה, וראיתי לנכון לקבוע כי אם יפקידו המבקשים את הסכום של 10,000 ₪ כאמור לעיל יוכלו להתגונן כנגד התביעה. מחד לא נחסמת דרכם של המבקשים להוכיח טענותיהם אשר נטענו באופן לקוי בשלב זה, ומאידך מובטח למשיבה לפחות פיצוי על ההוצאות שייגרמו לה כתוצאה מגרירה לניהול הליך מלא, אם יתברר בהמשך כי אין בפי המבקש הגנה של ממש. הסכום נקבע על פחות ממחצית הקרן, לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין ועיינתי במכלול החומר שבתיק. הסכום יופקד במזומן או בערבות בנקאית בתוך 30 יום מהמצאת ההחלטה לידי ב"כ המבקש. אם לא יופקד הסכום במועד תדחה ההתנגדות וניתן יהיה לחדש הליכי הוצל"פ. הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד ייקבעו בהתאם לתוצאות בפסק הדין הסופי.שטר חובחובשטרהתיישנות