א. בפנינו ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] שליד בית משפט השלום בחיפה בראשות כב' השופטת (בדימוס) ר. טובי-פרידמן, מיום 20.6.06, בתיק ע"נ 344/02, שלפיו נדחה הערר של המערערת על החלטת המשיב אשר דחה את בקשתה להכרת זכות (חבלה) לפי חוק הנכים. ב. המערערת, ילידת 1952, שירתה במשטרת ישראל כתובעת משטרתית כשלושים שנה, מ-1972 עד 2002. ביום 27.2.02 הגישה המערערת בקשה למשיב להכרה בזכות (חבלה) לפי חוק הנכים בנימוק שהחלה לסבול מבעיות חמורות בעמוד השדרה עקב אירוע "תפיסה" וכאב חד בגב משנת 1994 בעת ששבה מיום עבודה והוציאה מן הרכב מזוודה עמוסה בתיקים. המערערת ציינה כי נהגה במשך שנים רבות לסחוב מזוודות עם קלסרים, ספרים וכדומה לבית המשפט ולפרקליטות, והחלה לסבול מכאבי גב כבר בסוף שנות ה-80 - תחילת שנות ה-90. כיום סובלת המערערת מכאבי גב תחתון על רקע פגיעה בדיסקים הבין-חוליתיים המותניים. ג. מטעם המשיב נבדקה המערערת על ידי האורתופד פרופ' ו. ביאליק הכותב בחוות דעתו מיום 3.6.02 שהמערערת סובלת מכאבי גב תחתון על רקע פגיעה בדיסקים הבין-חוליתיים המותניים. לפי הרישומים החלו הכאבים בשנת 1989, עוד טרם האירוע אליו מייחסת המערערת את סיבת כאבי הגב שלה. כמו כן, אופי השירות בבתי המשפט (סחיבת מזוודות וחומר) אינם נחשבים - לדעת פרופ' ו. ביאליק - כגורם לכאבי גב תחתון. הכאבים המופיעים בזמן האירועים הם תוצאה של פגיעה בדיסקים הבין-חוליתיים המותניים, שהתפתחו אצל המערערת ללא כל קשר לעבודתה ולעיסוקיה, ולדעת פרופ' ו. ביאליק אין קשר של החמרה או גרימה בין השירות במשטרת ישראל לבין כאבי הגב התחתון. ד. המערערת מסתמכת על חוות דעתו של האורתופד ד"ר מוריס אגסי מיום 12.7.02 הכותב שלפי בדיקת T..C מיום 4.12.01 ניתן להבחין בבלט דיסק בגובה 4L - 3L, בלט דיסק בגובה 5L - 4L עם לחץ על השק הדוראלי ועל מוצא השורשים בשני הצדדים, ובלט דיסק בגובה 1S - 5L עם לחץ על השק הדוראלי. לדעת ד"ר מ. אגסי סובלת המערערת מ-Sciatica - בלט דיסקים עם לחץ על השק הדוראלי ועל מוצא השורשים בגובה 5L - 4L. ניתן לראות ממצאים אלה ב- T.C מיום 4.12.01. הפגיעה בשורשים גורמת לכיווץ ניכר של השרירים והגבלה קשה בתנועות עמוד השדרה המותני. כמו כן גורמת פגיעה זו לחולשת המיישרים של הקרסול והבוהן וירידת התחושה ברגל שמאל. המערערת גוייסה ב-1972 כשהיא בריאה לשירות במשטרת ישראל, ללא תלונות על כאבי גב שהחלו ב-1989 והלכו וגברו במשך השנים עד לאירוע מ-15.11.94 כשהרימה מזוודה כבדה מלאה תיקים ומסמכים. באירוע זה בא לידי ביטוי בלט הדיסקים עם לחץ על מוצא השורשים. ממשיך ד"ר מ. אגסי וכותב שידוע מן הספרות הרפואית שהתחלואה מפריצות דיסקים הינה מתמשכת לאורך זמן רב - כאבים חוזרים עם תקופות רגיעה לאורך חודשים, ואף שנים. הדבר נגרם מחמת הרמת משאות, התכופפויות וסיבובים חוזרים על עמוד השדרה. בלט הדיסק והלחץ על השורש מביא למצב קליני של כאבים, הגבלת תנועות עמוד השדרה, חולשת שרירים והפרעה תחושתית בגפיים התחתונות. לכן סבור ד"ר מ. אגסי שמצבה הרפואי הנוכחי של המערערת נובע מתנאי שירותה כתובעת במשטרת ישראל שרוב זמנה עסקה בהרמת תיקים, קלסרים ומזוודות עמוסות מסמכים, ומכאן הקשר הסיבתי בין מצבה הרפואי לתנאי שירותה. ה. ביום 9.9.02 הוגשה מטעם המשיב חוות דעת נוספת של האורתופד פרופ' ו. ביאליק, המציין שגם לאחר שעיין בחוות הדעת הנ"ל של ד"ר מ. אגסי, לא חל שינוי באבחנתו. כאבי הגב של המערערת החלו בשנת 1989 ובהדרגה התגברו, ולדעת פרופ' ו. ביאליק האירוע משנת 1994 היה המשך טבעי של הפגיעה בדיסקים הבין-חוליתיים המותניים, שיכולים היו להופיע גם בעת מנוחה או בנסיבות אחרות. כל פעולה של אדם יש בה כדי לגרום במוקדם או במאוחר לכאבי גב תחתון, על רקע פריצת דיסקים בין-חוליתיים מותניים, ולדעת פרופ' ו. ביאליק, נובע הדבר מן המבנה הקונסטיטוציונלי של עמוד השדרה ללא כל קשר לשירותה של המערערת במשטרת ישראל. ו. ב"כ המערערת שיגר שאלות הבהרה לפרופ' ו. ביאליק שהשיב עליהן ביום 14.10.04 בציינו שפריצת דיסק היא חלק מתהליך של פגיעה בדיסק הבין-חולייתי, בהוסיפו שאם הבלטים פורצים את מבנה הדיסק (בקעים), הם פורצים לתוך מבנה חוט השדרה ועלולים לגרום לכאב. תהליך זה יכול להתרחש בכל גיל. הסיבות לפריצת הדיסק הינן רבות ומגוונות. הרמת משאות כבדים במיוחד, במשך שנים רבות, מהווה אחת מן הסיבות הרבות לכך. לא ידוע שהתכופפויות גורמות לפריצת הדיסק, מאידך גיסא פריצת הדיסק עלולה להתרחש בתנוחות שונות של הגוף: כיפוף קדימה או אחורה, תוך כדי שיעול או בשכיבה. כמו כן לדעתו של פרופ' ו. ביאליק לא הגיל, אלא המבנה הגנטי, הוא הקובע את תחילת הכאב גם אצל מי שסובלים מכאבי גב, ועם הגיל עולה גם אחוז הסובלים מכאבי גב. ז. מטעם המערערת הוגש תצהירה מפברואר 2002 ולפיו התגייסה בריאה לחלוטין למשטרת ישראל ללא בעיות בעמוד השדרה. המערערת הוסיפה שבמשך שנים רבות, בממוצע פעם עד שלוש פעמים בשבוע, היא נהגה לסחוב ולשאת מזוודות עם חומר (קלסרים, ספרים וכו') לבית המשפט ולפרקליטות. פעם בחודש ויותר היא נהגה לנסוע לפרקליטות עם תיקים רבים שאותם נשאה לבדה, ופעולות אלה ביצעה במשך כ-15 שנה. במסגרת תפקידה עמדה המערערת שעות רבות על רגליה, לעיתים מבוקר עד ערב. המערערת החלה לסבול מכאבי גב בסוף שנות השמונים, תחילת שנת 90, וב-1994 החלו אצלה בעיות חמורות בעמוד השדרה. ביום 15.11.94 כשחזרה מבית המשפט לאחר סיום העבודה, כשהוציאה מזוודה עמוסה תיקים, חשה המערערת "תפיסה" וכאב חד בגב. עקב האירוע פנתה לעזרה רפואית, מילאה דו"ח פציעה, ונעדרה מעבודתה במשך 46 יום. ח. בדו"ח הפציעה מיום 3.1.95 פירטה המערערת את נסיבות האירוע מיום 15.11.94. מפקדה הישיר, רפ"ק יוחנן דנינו, אישר את נכונות הדו"ח והוסיף שהמערערת התלוננה על כאבים עזים מיד לאחר האירוע המתואר. מאז אותו אירוע הלך והחמיר מצבה של המערערת למרות שהשתדלה להתמיד בעבודתה. כיום סובלת המערערת מכאבים עזים והיא מוגבלת מאד בתנועות, וכך, למשל, ביום 1.12.01 פונתה לחדר המיון של בית החולים עקב כאבים עזים בעמוד השדרה. לפי מסמך מיום 4.12.01 סובלת המערערת מבלט דיסק היקפי בגובה 3L - 4L, כמו כן בלט דיסק בגובה 4L - 5L, וכן בגובה 5L - 1S. ט. בישיבת הועדה שהתקיימה ביום 16.11.04 נחקרה המערערת בחקירה נגדית על תצהירה ואישרה, בשים לב למסמך רפואי שהופנתה אליו, שיתכן והחלה לסבול מכאבי גב כבר בשנת 1987. המערערת אישרה שבלטי הדיסק בעמוד השדרה שלה התגלו בבדיקת T.C מדצמבר 2001, אך לא ב-T.C שנערך לה ביום 5.12.94, דהיינו, כשלושה שבועות לאחר האירוע מיום 15.11.94, כשתוצאות ה- T.C מ- 5.12.94 היו תקינות. המערערת אישרה שבמועד האירוע, דהיינו, כשחזרה עם התיקים מבית המשפט, היתה ברשותה עגלת "טרולי", אך הסבירה שהאירוע התרחש כשהתכופפה כדי להוציא את עגלת ה"טרולי" מתוך הרכב. י. בפסק דינה של הועדה מיום 20.6.06 נכתב כי אין מחלוקת על כך שהמערערת מילאה תפקיד של תובעת משטרתית במשך כ-30 שנה ולצורך מילוי תפקידה היה עליה לשאת תיקים וספרים לבית המשפט. אין מחלוקת על כך שהמערערת לקתה בפגימה בגב במהלך השירות, ואין מחלוקת באשר לאבחנה הרפואית של פגימה זו. השאלה השנויה במחלוקת היא האם הפגימה בגב של המערערת נגרמה עקב השירות. לדעת הועדה גם אם התקיים האירוע מיום 15.11.94, לפי תיאורה של המערערת, הרי אין הוא הגורם לבליטות הדיסק בגבה של המערערת הואיל ובדיקת ה-T.C שנערכה כשלושה שבועות לאחר האירוע, דהיינו, ביום 5.12.94, היתה תקינה, וזאת גם לפי חוות הדעת של ד"ר מ. אגסי מטעם המערערת. הועדה החליטה להעדיף את האמור בחוות דעתו של פרופ' ו. ביאליק על פני האמור בחוות הדעת של ד"ר מ. אגסי מטעם המערערת, וזאת מן הטעמים שפורטו בסיכומיו של ב"כ המשיב. לדעת הועדה מתעלם ד"ר מ. אגסי כליל מן העובדה שלא נמצאו באמצעי ההדמייה וה- .T.C סמוך למועד האירוע כל סימנים אוביקטיביים לפגיעות במבנים גרמיים. לדעת הועדה מייחס ד"ר מ. אגסי חשיבות יתרה ל"סחיבת" התיקים הכבדים והמזוודות מלאות התיקים. הועדה קובעת שלא עלה בידי המערערת להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת האמור בערר שלה, ולפיכך, דחתה הועדה את הערר. י"א. על כך מונח בפנינו ערעורה של המערערת החוזרת על טענתה שהיא התגייסה למשטרה כשהיא בריאה ללא כל פגם בעמוד השדרה, וכי הממצאים הרפואיים מצביעים על התפרצות הפגימה בעמוד השדרה שלה עקב תנאי שירותה ומאמציה הפיזיים. המערערת, כך נטען, "סחבה" שנים רבות תיקים כבדים לבית המשפט, סחיבה זו העמיסה כובד רב על עמוד השדרה במשך שנים רבות והיוותה גורם להתפרצות הפגימה. טוענת המערערת שמחלה קונסטיטוציונלית, ככל שזו פורצת בעת ועקב השירות יש להכיר בה ככזו שנגרמה עקב השירות. המערערת טוענת שהועדה לא פירשה נכונה את מסכת הראיות והממצאים הרפואיים שעמדו בפניה. טוענת המערערת שאין כל דרך אחרת, חשיבתית, הגיונית או משפטית, אלא לקשור קשר סיבתי - משפטי ישיר בין תנאי שירותה במשך שנים, לבין עצם התפרצות הפגימה בעמוד השדרה שלה. הפתולוגיה של עמוד השדרה של המערערת, כעולה מן ה - .T.C של שנת 2001, מדברת בעד עצמה. המערערת גם מפנה לחוות דעתו של פרופ' ו. ביאליק הכותב שהסיבות לפריצת דיסק רבות ומגוונות, כשהרמת משאות כבדים במיוחד במשך שנים רבות, מהווה אחת מן הסיבות הרבות לפריצת דיסק. אם גם פרופ' ביאליק סבור כך, הרי שלא ניתן לנתק את הקשר הסיבתי בין הרמת המשאות של המערערת במשך שנים לבין היווצרות הפגימה בעמוד השדרה שלה. לפיכך מבקשת המערערת שערעורה יתקבל וייקבע שעלה בידה להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה, וכי יוּכּר קשר של גרימה בין תנאי שירותה לבין מאמציה הפיזיים. י"ב. בעיקרי הטיעון מטעם המשיב נטען שהמערערת שירתה שירות ארוך של כ-30 שנה. המערערת החלה להתלונן על כאבי גב תחתון בשנת 1989, ולמעשה החלה לסבול מכאבי גב תחתון בשנת 1987, משמע, כ-7 שנים לפני האירוע הנטען מיום 15.11.94. תוצאות בדיקת ה - .T.C של המערערת מיום 5.12.94, כשלושה שבועות לאחר האירוע, היו תקינות. הפגימות בגב - בלטי הדיסק - אובחנו אצל המערערת רק בדצמבר 2001 כשבע שנים לאחר האירוע מיום 15.11.94. ועדה רפואית משטרתית שבפניה הופיעה המערערת ביום 6.2.02, טרם פרישתה, קבעה כי נוכח מצבה הרפואי של המערערת מסוגלת היא להמשיך ולבצע את תפקידה כתובעת משטרתית (המסמך הוגש בחקירתה הנגדית של המערערת וכן צורף לעיקרי הטיעון מטעם המשיב). לטענת המשיב יש לדחות את הערעור הואיל ואין ערעורה של המערערת מעלה כל נקודה משפטית ויש בו טענות עובדתית בלבד (סעיף 34 (א) של חוק הנכים). אין בערעור כל שאלה משפטית ועצם העדפת חוות דעת של מומחה אחד על פני חוות דעתו של מומחה אחר, אף היא בגדר קביעה עובדתית. לעיצומו של ענין טוען המשיב שלא נפלה בפסק דינה של הועדה כל טעות משפטית שיש בה כדי להצדיק התערבות ערכאת הערעור. מוסיף המשיב שהאירוע משנת 1994 איננו הגורם לפגימה בגב התחתון שממנה סובלת המערערת. תמיכה למסקנה זו ניתן למצוא בעובדה שבדיקת .T.C שנערכה ביום 5.12.94, שלושה שבועות לאחר האירוע הנטען מיום 15.11.94 - נמצאה תקינה. מוסיף המשיב שבצדק ציינה הועדה שהמומחה מטעם המערערת ד"ר מ. אגסי אינו מתייחס לעובדה שלא נמצאו באמצעי ההדמייה וה - .T.C, סמוך למועד האירוע, כל סימנים אוביקטיביים לפגימה בגב התחתון של המערערת. ד"ר מ. אגסי אינו מפרט כל קשר עובדתי או רפואי בין תנאי השירות של המערערת לבין הפגימה בגב התחתון, ואין בחוות דעת זו כדי לבסס קשר סיבתי בין הנכות בגב התחתון לבין השירות במשטרה. כמו כן מפנה המשיב לחוות הדעת של פרופ' ו. ביאליק מטעמו מיום 3.6.02 ולפיה סבלה המערערת מכאבי גב תחתון עקב פגיעה בדיסקים הבין-חוליתיים המותניים, וכאביה החלו עוד בשנת 1989, משמע, עוד בטרם האירוע מיום 15.11.94 שאליו מייחסת המערערת את סיבת כאבי הגב שלה. כמו כן, כך פרופ' ביאליק, אופי השירות בבתי המשפט (סחיבת מזוודות וחומר), אינו נחשב כגורם לכאבי גב תחתון, שהתפתחו אצל המערערת ללא קשר לעבודתה. מוסיף המשיב שד"ר מ. אגסי מתעלם מן העובדה שפגימת הגב של המערערת אירעה בגיל שבו רבים מבני גילה לוקים בכאבי גב (ילידת 1952 והתלוננה לראשונה בשנת 1989). מוסיף המשיב שאילו אכן היתה המערערת נחשפת למיקרו טראומה היו כאבי הגב צריכים להתפתח אצלה בהדרגה תוך חמש או עשר שנים, ולא לאחר למעלה מ -17 שנות שירות. ועדת הערעורים העדיפה את חוות הדעת של פרופ' ו. ביאליק שלפיה אין קשר סיבתי בין תלונותיה של המערערת בנוגע לכאבי הגב התחתון לבין שירותה כתובעת משטרתית, והעדפה זו מבוססת ונסמכת על מצבור המסמכים הרפואיים שקיימים בתיק הרפואי ואין יסוד להתערב בהעדפה זו. המערערת, כך טוען המשיב, לא הציבה תשתית עובדתית ולא הראתה תנאים פיזיים קשים במיוחד, או מאמץ בלתי רגיל, או אירוע פיזי יוצא דופן, שיש בו כדי לבסס את הקשר הסיבתי של "עקב השירות". על יסוד כל אלה מבקש המשיב לדחות את ערעורה של המערערת. י"ג. בישיבת בית המשפט שהתקיימה בפנינו ביום 9.10.07 חזרו בפנינו ב"כ שני הצדדים על טיעוניהם בתמצית. לאחר שעיינו בטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים, בתיקה של הועדה, ובמסמכים הרלוונטיים, סבורים אנו שדין הערעור להתקבל, וכי קיים קשר סיבתי בין שירותה של המערערת במשטרה לבין הפגימה ממנה היא סובלת בעמוד השדרה התחתון, במובן של החמרה. י"ד. המערערת שירתה במשטרה כשלושים שנה, דהיינו, מ-1972 עד 2002, וממועד גיוסה ועד שהחלה לסבול מכאבי גב חלפו כ-17 שנה לערך. (ולמעשה כ-15 שנה הואיל והכאבים החלו כבר ב-1987). בהתאם לפסיקה יש להבחין בין שירות ארוך לבין שירות קצר, ואנו מפנים ל-ע"א 472/89 קצין התגמולים נ. רוט, פ"ד מ"ה (5) 203, בעמ' 214: ”כאשר מדובר בשירות ארוך וממושך, אין די בתנאים הכלליים של השירות כדי להעביר את נטל הראיה כאמור. העברתו של נטל זה מוצדקת, מקום בו מצביע התובע על אירוע או על שרשרת של אירועים חריגים ומיוחדים בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה. בהיעדר נסיבות מיוחדות שכאלה בשירות הצבאי, הסמוכות לפרוץ המחלה, שוב אין הצדקה לחזקה הראייתית האמורה” ט"ו. ואולם, שונים הם פני הדברים כאשר מוכחות נסיבות מיוחדות של השירות. אנו מפנים להלכת רוט, שם, בעמ' 213, כאשר כב' הנשיא (בדימוס) מ. שמגר מפנה לדבריו של כב' השופט ח. כהן ז"ל ב-ע"א 105/79 קצין התגמולים נ. לוי, פ"ד ל"ד (1), 518, בעמ' 519: ”......השאלה העומדת לפנינו בערעור זה אינה אלא זאת, אם חלה הלכה זו גם על מי ששירת עשרים שנה ויותר, או שמא מן הדין הוא להניח שבתקופת שירות כה ארוכה היתה המחלה הקונסטיטוציונלית מתפרצת בלאו הכי ביום מן הימים, והקשר הסיבתי שהוכח אינו מוכיח אלא החמרתה בלבד. גם כשהוכח קשר סיבתי כלשהו, הרי ההנחה שהמחלה נגרמה עקב השירות אינה אלא פיקציה משפטית, שנוצרה מתוך הזהירות מפני פגיעה אפשרית בזכות הנכה ; והשאלה היא אם פיקציה זו - ומגמת הזהירות הזאת - דרושות גם במצבים אשר בהם סבירה ההנחה שהמחלה הוחמרה עקב השירות לא פחות, ואולי אף יותר, מאשר ההנחה שהמחלה נגרמה עקב השירות” (ההדגשה שלנו) ממשיך כב' השופט ח. כהן ז"ל, וכותב, שם, בעמ' 520-519: ”נראה לי שהתשובה על שאלה זו תלויה בטיבו של הקשר הסיבתי שבין המחלה לבין השירות. בע"א 106/76 (לא פורסם) עמד לפנינו קצין חיל הים ששירת בחיל הים עשרים ושש שנים, "שההפלגה על המים, אף בתנאים הקשים ביותר, היתה לחם חוקו, ואשר מילא גם תפקידים קרביים לרוב" - וגם הוא סבל ממחלת יתר לחץ דם כמו המשיב דנן. פסקנו שמחלתו נגרמה ולא רק הוחמרה עקב השירות אם כי שם לא עמדה לפנינו השאלה בדבר השפעתו של אורך תקופת השירות על ההבחנה בין הגרימה לבין ההחמרה, יכול הענין ההוא לשמש משל למקרים אשר בהם מפאת טיבו של השירות המסויים המדובר בו, תחול חזקת הגרימה על אף אורך תקופת השירות.....” במקרה שנדון ב-ע"א 105/79 קבע כב' השופט ח. כהן ז"ל שאכן איש אינו מטיל ספק בכך שהמאמץ והמתח בשירותו הממושך של המשיב, שם, תרמו תרומתם להתפתחות מחלותיו, והחשת התפרצותן (כיב התריסריון ויתר לחץ דם), אך גם המומחה מטעם המשיב לא דיבר אלא על השפעת גורמים אלה על התפחות המחלות. לכן, ולנוכח התקופה הארוכה של שירות המשיב, המסקנה הסבירה מן החומר שהוגש בפני בית המשפט היתה שחלה החמרה במחלותיו של המשיב עקב שירותו, אך לא גרימה, ונקבע ששיעור ההחמרה הוא 80% (שם, פ"ד, ל"ד (1), בעמ' 521). ט"ז. עוד מפנים אנו לפסק דיננו ב-ע"א 1834/05 (מחוזי חיפה) סגרון שושן נ. קצין התגמולים, מיום 3.12.06 (אתר "נבו"), בפיסקה כ"ב: ”עולה מן האמור לעיל שעצם העובדה שהחייל לוקה בפגימה ממנה הוא סובל לאחר שירות ארוך שנים אינה שוללת בהכרח את חזקת הגרימה, אלא הדבר תלוי בקשר שבין הפגימה לבין טיב עבודתו ועיסוקיו של החייל במהלך השירות ארוך השנים” (ההדגשה במקור) בפסק-דיננו הנ"ל שבענין סגרון שושן, ציטטנו מדבריו של כב' הנשיא (בדימוס) מ. שמגר, בהלכת רוט, פ"ד מ"ה (5) 203, בעמ' 216: ”אולם איני פוסל את האפשרות לפיה היה המשיב מצביע על שרשרת של אירועים נושאי אופי של מתח פיסי או נפשי מיוחדים במינם, אשר היו משתלבים מבחינת הסתברות הזמנים עם התקופה המשוערת בה פרצה המחלה" (ההדגשה שלנו). כן הפנינו בפסק דיננו הנ"ל לדבריו של כב' השופט (בדימוס) ג. בך באשר למידת ההוכחה המוטלת על התובע תגמולים: ”מסכים גם אני לדעה, כי אין להחמיר עם התובע, במיוחד כאשר באים לשקול את הראיות אשר בעזרתן מבקש הוא להרים את הנטל המוטל עליו. אין הוא חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שכנוע של "קרוב לוודאי", ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי כי מתקבל מאוד על הדעת, שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה. אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה” (ההדגשה במקור) (רע"א 187/83 רדושיצקי נ. קצין התגמולים, פ"ד ל"ז (4), 361, בעמ' 366) י"ז. תחילה נדון באירוע מיום 15.11.94. המערערת תיארה בדו"ח הפציעה מיום 3.1.95 כי חזרה ביום 15.11.94 שעה 14:30 מבית המשפט, לאחר סיום הופעתה שם, וכשהוציאה מזוודה עמוסה תיקים מתא המטען של המכונית, וברצותה להניח את המזוודה על הרצפה "הרגשתי כי קרה משהו לגב". מפקדה הישיר של המערערת, רפ"ק יוחנן דנינו, אישר בטופס של דו"ח הפגיעה את תיאורה של המערערת , והוסיף כי היא התלוננה מיד לאחר הארוע על כאבים עזים. כאמור כבר לעיל, נחקרה המערערת על תצהירה בפני הועדה ביום 16.11.04 בחקירה נגדית. תיאורו של האירוע מיום 15.11.94 לא הועמד כלל במחלוקת על ידי המשיב בשעת חקירתה הנגדית. המערערת נשאלה האם היתה לה עגלת "טרולי" עבור התיקים בעת האירוע, והסבירה שהאירוע התרחש כשהתכופפה להוציא את ה"טרולי" מן הרכב. י"ח. כותבת הועדה בפסק דינה שגם אם התקיים האירוע מיום 15.11.94 כתיאורה של המערערת הרי לא הוא הגורם לבליטות הדיסק בגבה, שהרי בדיקת .T.C שנערכה שלושה שבועות לאחר מכן, ב-5.12.94, פורשה כתקינה, גם לפי האורתופד מטעם המערערת ד"ר מ. אגסי (חוות דעתו מיום 12.7.02). ואולם, בד בבד ראוי להפנות לשתי בדיקות נוספות שבוצעו: האחת, בדיקת .G.M.E שבוצעה למערערת ביום 22.1.95 (כתשעה שבועות לאחר האירוע מיום 15.11.94 ) ובסיכום נרשם: ”גל F מאורך יותר בטיביאליס שמאלי, מתאים להפרעה בעצב SCIATIC מצד שמאל” השניה, בדיקת מיפוי עצמות שבוצעה למערערת ביום 12.2.95 (כשלושה חודשים לאחר האירוע מיום 15.11.94) ע"י פרופ' א. לובין מן המכון לרפואה גרעינית בבית החולים אסותא, ובסיכום נרשם: ”אין לראות ריכוזים פתלוגיים, שינויים ב- 1-S , 5-L, ללא תהליך פעיל” (ההדגשה שלנו) (מסמך מס' 14 בתיק הרפואי) י"ט. כזכור, סברה הועדה שהמומחה מטעם המערערת ד"ר מ. אגסי מתעלם כליל מן העובדה שלא נמצאו באמצעי ההדמיה וה-.T.C סמוך למועד האירוע (הכוונה ל- .T.C מיום 5.12.94) כל סימנים אובייקטיביים לפגיעות, ואולם, גם אם ה-.T.C הנ"ל היה תקין, הרי עובדה היא שכתשעה שבועות לאחר הארוע הנ"ל אובחן בבדיקת .G.M.E מימצא שפורש כמתאים להפרעה בעצב ה-Sciatic מצד שמאל, וכשלושה חודשים לאחר האירוע אובחנו במסגרת מיפוי העצמות שינויים בחוליות 1S, 5L, משמע, בשתי בדיקות שבוצעו סמוך לאירוע אובחנו שינויים כמפורט לעיל, המתיישבים עם תיאור האירוע מיום 15.11.94. בדיקות אלה צויינו הן בפרק האנמנזה, והן בפרק סיכום ומסקנות בחוות דעתו של ד"ר מ. אגסי. כ. בנוסף לאירוע הספציפי מיום 15.11.94 יש להוסיף את העובדה שהמערערת נהגה במשך שנים רבות, בממוצע פעם עד שלוש פעמים בשבוע לסחוב ולשאת מזוודות עם חומר (קלסרים, ספרים וכו') לבית המשפט ולפרקליטות. אחת לחודש ויותר נהגה המערערת לנסוע לפרקליטות עם תיקים רבים אותם נשאה לבדה, ולפי האמור בתצהירה ביצעה זאת המערערת במשך כ-15 שנה. המערערת התגייסה לשירות במשטרה ב-1972. במסמך רפואי, בחתימת האורתופד ד"ר דרור אירגה (מסומן מס' 11 בתיק הרפואי), ושתאריכו 3.5.89 נכתב: ”הנ"ל סובלת מ- LBPמזה כשנתיים קליניקה של דיסק 1S - 5L .... מומלץ עבודה חלקית 6 ש' ביום ..... ” משמע: הקליניקה של כאבי גב תחתון החלה, לפי האמור במסמך הרפואי הנ"ל ב-1987, בערך כחמש-עשרה שנה לאחר גיוסה של המערערת, כשהרופא האורתופד מציין: "קליניקה של דיסק 1-S - 5-L". כבר עמדנו קודם לכן על כך שבמיפוי העצמות שנעשה ב-13.2.95 אכן אובחנו אצל המערערת שינויים ב-1S- - 5-L. כ"א. מעיון בחקירתה הנגדית של המערערת בפני הועדה ביום 16.11.04 עולה שגירסתה של המערערת, כפי שפורטה בתצהירה, ולפיה נהגה במשך שנים רבות (כחמש-עשרה שנה) לסחוב ולשאת מזוודות עם חומר (קלסרים, ספרים וכו',), בממוצע פעם עד שלוש פעמים בשבוע, לבית המשפט ולפרקליטות, לא הועמדה במחלוקת, לא נסתרה ולא הופרכה. יתר על כן: המומחה מטעם המשיב, פרופ' ו. ביאליק, נשאל בשאלת הבהרה על ידי ב"כ המערערת, האם הוא מסכים עם ד"ר מ. אגסי שתחלואה בעמוד השדרה עקב פריצת דיסקים (בגיל 40-30) היא מתמשכת לאורך זמן, וכי הדבר נגרם, בין היתר, כתוצאה מהרמת משאות והתכופפויות. במסגרת תשובתו, מיום 14.10.04 , כותב פרופ' ו. ביאליק, בין היתר: ”הסיבות לפריצת הדיסק הינן רבות ומגוונות, הן בעיקר על רקע המבנה הגנטי של עמוד השדרה. הרמת משאות כבדים במיוחד במשך שנים רבות מהווה אחת מהסיבות הרבות לכך. לא ידוע שהתכופפויות גורמות לפריצת הדיסק. מאידך, פריצת הדיסק יכולה להתרחש בתנוחות שונות של הגוף.....” (ההדגשה במקור) כ"ב. מכאן, שגם המומחה מטעם המשיב סבור שאחת מן הסיבות לפריצת דיסק, עשויה להיות גם הרמת משאות, כבדים במיוחד, במשך שנים רבות. כאמור כבר לעיל, תיארה המערערת בתצהירה את סחיבת המזוודות עם חומר (קלסרים, ספרים וכו') בממוצע של פעם עד שלוש פעמים בשבוע לבית המשפט ולפרקליטות, וזאת במשך 15 שנה, וטענותיה אלה של המערערת לא הועמדו במחלוקת, וממילא לא נסתרו, בחקירתה הנגדית על תצהירה. אנו גם מפנים לפסק דיננו ע"א (מחוזי חיפה) 3551/06 זליג אולרשו נ. קצין התגמולים (אתר "נבו") בו קבענו בנסיבות דומות שעלה בידי המערער להוכיח כי מתקבל מאד על הדעת שהפגימה ממנה סובל המערער בעמוד השדרה שלו נובעת מן המאמצים הקשים שהשקיע המערער בשנות שירותו הארוכות במשטרה, לרבות נשיאת משאות במשקל כבד. כ"ג. סבורים אנו, על יסוד כל המפורט לעיל, שעלה בידי המערערת להוכיח ברמה של "מתקבל מאד על הדעת" (בהתאם לפס"ד רדושיצקי רע"א 187/83 פ"ד ל"ז (4) 361), קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה ממנה סובלת המערערת בעמוד השדרה התחתון לבין שירותה במשטרה. יחד עם זאת סבורים אנו שהקשר הסיבתי הקיים איננו של גרימה כי אם של החמרה. פרופ' ו. ביאליק מצביע בתשובות ההבהרה שלו מיום 14.10.04 (תשובה מס' 6) על כך שהמבנה הגנטי קובע את תחילת הכאב גם אצל אלה הסובלים מכאבי גב, ומוסיף שידוע היטב, שעם הגיל עולה גם אחוז הסובלים מכאבי גב. המערערת היא ילידת 1952. הקליניקה של כאבי גב החלה אצלה בסמוך לגיל 35, ובלט הדיסקים בגובה 4L - 3L , 5L - 4L, וכן 1S - 5L הודגם ב-.T.C של עמוד השדרה מותני ב- 4.12.01, דהיינו, בהיותה כבת 49 לערך. נראה לנו כי נכון יהיה לקבוע שקיים קשר סיבתי של החמרה בין הפגימה ממנה סובלת המערערת בעמוד השידרה המותני שלה לבין שירותה במשטרה, ואנו מעריכים את שיעור ההחמרה ב-50%. כ"ד. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינה של הועדה, וקובעים שקיים קשר סיבתי של החמרה בין הפגימה ממנה סובלת המערערת בעמוד השדרה המותני שלה לבין שירותה במשטרה. אנו מעריכים החמרה זו בשיעור של 50%. אנו מחייבים את המשיב לשלם למערערת שכר טרחת עו"ד (בגין שתי הערכאות גם יחד) בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק שישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן היום כד' בחשון, תשס"ח (5 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לבאי כח שני הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה. י. גריל, שופט (ס. נשיא) אב"ד ר. חפרי-וינוגרדוב, שופטת מ. פינקלשטיין, שופט עמוד השדרהבלט דיסק