1. זהו פסק דין בהתנגדות שהגיש הנתבע לביצוע ארבעה שטרות, על סך 13,000 ₪ כל אחד, אשר הוגשו על ידי התובע לביצוע, בתיק הוצל"פ מס' 1405512033, בלשכת ההוצל"פ בבאר שבע. כאמור להלן, ניתנה לנתבע רשות להתנגד בהסכמת הצדדים, במסגרת בש"א 3641/03. הוחלט לדחות את ההתנגדות, ולהלן הנימוקים. 2. התובע הגיש נגד הנתבע בקשה לביצוע ארבעה שטרות, הנושאים כותרת "שטר חוב", וסכום כל אחד מהם 13,000 ₪. התאריך הנקוב בארבעת השטרות, הינו 20.5.03, הגם שאין מחלוקת כי השטרות נחתמו במועד מוקדם יותר. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטרות. מן ההתנגדות, התצהיר שצורף אליה, ומנספחי התצהיר, נלמד כי ביום 1.1.98, נחתם בין הצדדים הסכם שכירות, במסגרתו שכר הנתבע מן התובע דירה ברח' האבות 29 בבאר שבע (להלן: "הסכם השכירות"). תקופת השכירות על-פי ההסכם המקורי היתה 24 חודשים, מיום 1.1.98 עד יום 31.12.99. לנתבע ניתנה אופציה להאריך את תקופת השכירות, למשך שנה אחת. הנכס הושכר לנתבע, לצורך ניהול בית מלאכה לאלומיניום ולשלטי פרסומת. להלן יוזכרו סעיפי ההסכם, הנוגעים לדיון בתביעה. בסעיף 4 להסכם, נקבע כי דמי השכירות יעמדו על 750$ ארה"ב, אך הוסכם שתמורת ביצוע עבודות שונות, להחזקת המושכר ולביצוע תיקונים במושכר, קיבל הנתבע הנחה בסך 250$ לחודש, ולפיכך, הועמדו דמי השכירות בפועל על 500$ לחודש. בסעיף 7 להסכם, הסכימו הצדדים בין היתר, על כך שהנתבע יחזיק על חשבונו את המושכר, על מתקניו והציוד המצוי בו, ועליו יהיה לקבל אישור בכתב מן התובע, מראש, לצורך ביצוע כל שינוי במושכר. כן נקבע בסעיף האמור כי בתום תקופת השכירות, יהיה התובע רשאי לדרוש החזרת הנכס "לקדמותו", או לקבל פיצוי לפי בחירתו. בסעיף 8 להסכם נקבע, כי על הנתבע לשמור על המושכר, על ניקיונו ועל מצבו "הטכני", ועליו יהיה לתקן כל ליקוי במושכר, לרבות, "... ליקוים הנובעים מבלאי סביר כתוצאה משימוש זהיר ורגיל". הוסכם, כי הנתבע יהיה חייב גם בתיקון נזקים במערכות המושכר, כגון, צנרת מים, ביוב, חשמל וכיו"ב. הוסכם, כי אחת לשלוש שנים, יבצע הנתבע זיפות של הגג על-ידי בעל מקצוע. כן הוסכם בסעיף האמור, כי בתום תקופת השכירות, יחזיר את הנכס לתובע כשהוא נקי ומשופץ, ומצבו תקין, או לחילופין, יפצה את התובע על הוצאות השיפוצים, לרבות עבור הזמן לביצוע השיפוצים. בסעיף 13 נקבע, כי הנתבע יפקיד בידי התובע ארבעה שטרי חוב על סך 13,000 ₪, חתומים על-ידי שני ערבים. בסעיף 17 להסכם נקבע, כי אין כל תוקף להסכם העשוי לשנות את תנאי הסכם השכירות, אלא אם "... יהיה בכתב, ויערך באופן פורמאלי על-ידי הצדדים ויאמר במפורש שהוא מחדש או מוסיף על הסכם זה ויצורף כנספח.". יצויין, כי במסמך מחודש ינואר 98, נספח ב' לתצהיר עדותו הראשית של התובע, אשר העתקו לא צורף להתנגדות, הסכים הנתבע, להעביר "לשימושו ולאחריותו", את "... השינויים במבנה והתוספות שנעשו על-ידי הדייר הקודם - "שלטי לילך" - בניהולם של חיים ולילך וויצמן... ". במסמך האמור, פורטו שינויים שונים שביצעה השוכרת הקודמת, וזאת לעניין החזרת המצב לקדמותו, בתום תקופת השכירות, כאמור בסעיף 7 להסכם השכירות. בנספח מס' 1 להסכם הוארכה תקופת השכירות עד יום 31.12.00 ותקופת האופציה הוארכה מתקופה של שנה אחת לשנתיים, מיום 1.1.01. לטענת הנתבע, סמוך לסיום תקופת השכירות, לאחר שהודיע לתובע על כוונתו לסיים את השכירות, העלה התובע דרישות "שונות ומשונות", ודרש סך של כ - 200,000 ₪ לשיפוץ המבנה. לטענת הנתבע, הצדדים ניהלו ביניהם מו"מ לעניין השיפוץ בנכס והיקפו, והגיעו להסכמות אשר פורטו במסמך, אשר נערך בעקבות פגישה של הצדדים ביום 13.12.02 ואשר נוסח על ידי אחות התובע, ואושר בחתימות הצדדים, לרבות חתימת אחות התובע (להלן: "מסמך ההסכמות"). במסמך האמור, הנושא כותרת "שיפוץ הבית ברח' האבות 29 ב"ש", מפורטות בין היתר, עבודות שונות שעל הנתבע היה לבצע על מנת "...להכין את הבית למגורים...". נקבע במסמך האמו,ר כי "פינוי הבית והתחלת השיפוצים יעשו לא יאוחר מיום 31.12.02", נקבע, כי העבודות תבוצענה ברצף, "...מהר ככל האפשר ובגבולות זמן סביר". כן נקבע, כי העתקי מפתחות הנכס ימסרו ביום 31.12.02, בתיאום מראש, כאשר הנכס ריק ומוכן לשיפוצים, שאם לא כן ישלם הנתבע דמי שכירות, על פי הסכם השכירות. הצדדים הסכימו, כי אם לא יבוצעו השיפוצים בהתאם לאמור במסמך, יהיו התובע ואחותו רשאים, "...לפעול לפי החוזה ולפנות לערכאת השיפוט המתאימה". לטענת הנתבע, הוא פינה את הנכס עד המועד המוסכם. לטענתו, ביום 31.12.02, מסרה רעייתו את מפתחות הנכס לתובע, ובאותו מעמד שאל אותה התובע, אם מכירה קבלן שיפוצים שיוכל לשפץ את המבנה במחיר "מוזל". לאחר כשבועיים, הציע הנתבע קבלן שיפוצים בשם יוסי אביטן, אשר נתן הצעה לשיפוץ כל המבנה, כולל גם החלק שהיה על הנתבע לבצע, על פי מסמך ההסכמות. לטענת הנתבע, לאחר שהתובע קיבל את הצעת הקבלן, הציע לו כי במקום שהנתבע יבצע את השיפוץ בעצמו, ישלם לתובע את חלקו בעלות השיפוץ, שהוערך על ידי התובע ב - 25,000 ₪. לטענת הנתבע, הוא הסכים לכך, אך ביקש לפרוס את התשלומים לתקופה ארוכה. התובע התנגד לכך והתנגד גם להצעתו החלופית של הנתבע, כי ישלם את הסכום ישירות לקבלן, לאחר שיסדיר איתו ישירות את עניין התשלומים. הנתבע הודיע על כן, כי יבצע את השיפוץ בעצמו. הנתבע טען בתצהירו: "לאחר שהתמקמתי במקום עסקי החדש ולאחר הזמן שחלף במו"מ המתואר לעיל, התפניתי לבצע את השיפוץ בנכס. ביום 3.4.03, הגעתי לנכס עם מר אביטן הנ"ל, אשר בחן את המקום כדי להתכונן לשיפוץ. התקשרתי למשיב (התובע - ג.ג) כדי לתאם עימו את ביצוע העבודות, אולם הוא התחיל לזמר זמירות חדשות וטען כי עבר הזמן לשיפוץ וכי הוא לא מעוניין שאשפץ את המבנה... למחרת, ביום שישי, עברתי למבנה על מנת לפרק את המצנן השייך לי ולהכין את המבנה עבור המשפץ, אך לתדהמתי גיליתי כי המנעול הוחלף". לאחר מכן, לטענת הנתבע, דרשו התובע ואחותו, כי הנתבע ישלם להם סך 36,000 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין, אליו פנו התובע ואחותו, ואילו הנתבע הסכים לשלם סך של 22,500 ₪ בלבד, בשלושה תשלומים, הצעה שנדחתה על ידי התובע. גם הנתבע פנה לעורך דין, ובאי כח הצדדים ניהלו התכתבות בעניין, כאשר ב"כ התובע דרש בשמו תשלום של כ - 194,000 ₪, ואילו ב"כ הנתבע טען, כי התובע מנע מן הנתבע לבצע את השיפוצים, בהתאם להסכמת הצדדים. הנתבע טען בהתנגדותו, כי עומדת לו זכות לבצע את השיפוצים בנכס בעצמו, והיות שהתובע מונע ממנו לממש את זכותו, הרי שהוא מפר את ההסכם הכלול במסמך ההסכמות, ואינו זכאי לתשלום כל שהוא. הנתבע טען על כן, כי התובע אינו זכאי לממש את השטרות בגינם הוגשה ההתנגדות. 3. יצויין, כי במהלך הדיון הראשון בבקשת הרשות להתנגד, הסכימו הצדדים בתחילה, כי המחלוקת ביניהם תידון על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, אך בהמשך, לאחר שכב' הרשם (כתארו אז) ע. רוזין, שדן בתיק, עבר לכהן כשופט, חזר בו ב"כ הנתבע מהסכמתו לעניין זה, ועמד על כך, שההתנגדות תידון "במסלול רגיל". הדיון בהתנגדות חזר אפוא לראשיתו. במהלך הדיון בבקשת הרשות להתנגד, הסכים התובע, כי תינתן לנתבע רשות להתנגד לביצוע השטרות, על מלוא סכומם, והבקשה התקבלה על כן. בשלב קדם המשפט, ביקש ב"כ התובע, ליתן נגד הנתבע פסק דין חלקי, על הסכום בו הודה לטענתו - 22,000 ₪, אך כב' השופטת נ. נצר, דחתה את הבקשה. 4. מטעם התובע העידו הוא עצמו, ואחותו הגב' זילברמן. יוער, כי תצהיר עדותו הראשית של התובע, הוגש עוד בשלב הראשון של הדיון בתביעה, כאשר עמדה עדיין הסכמת הצדדים למתן פסק דין לפשרה, על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. הגב' זילברמן לא הגישה תצהיר עדות ראשית, ונחקרה בחקירה ראשית ובחקירה נגדית. התובע טען בתצהירו, בין היתר, כי הנתבע לא קיים את חובותיו על פי הסכם השכירות, ובין היתר לא דאג לתחזוקה נאותה של המבנה. התובע טען, כי סמוך לסיום תקופת השכירות פנה אל הנתבע על מנת שיקיים את חובתו ויבצע את השיפוץ הנדרש בנכס, עד תום תקופת השכירות. לטענת התובע, נחתם מסמך ההסכמות, מתוך כפייה ממש, שכפה הנתבע את התובע ואת אחותו, באיומים ובאלימות מילולית. התובע טען עוד בין היתר, כי עלות העבודות שעל הנתבע היה לבצע, על פי מסמך ההסכמות, בהתאם להצעת הקבלן יוסי אביטן, היתה 30,940 ₪, והתובע הודיע זאת לנתבע, במכתב מיום 22.1.03. לטענת התובע הנתבע הודיע לו כעבור מספר ימים, כי איננו מוכן לשלם את הסכום האמור, כי אם 22,000 ₪ בלבד ולאחר שהתובע סירב לכך, התחייב הנתבע לבצע את השיפוץ הנדרש בעצמו. לטענתו , לא החל הנתבע בביצוע השיפוץ, ולא עשה דבר עד יום 1.4.03 ועל כן ביטל התובע במועד זה את ההסכם, והודיע על כך לנתבע, במכתב ב"כ מיום 1.4.03. התובע טען, כי משהפר הנתבע את ההסכם שבין הצדדים, ולא ביצע את המוטל עליו תוך זמן סביר, זכאי היה לדרוש ביצוע כל העבודות, לביצוען התחייב הנתבע עוד במועד חתימת הסכם השכירות, כמפורט בין היתר בנספח ב' לתצהיר התובע, מחודש ינואר 1998, אשר הוזכר לעיל. לטענת התובע, עלות ביצוע עבודות השיפוץ, הסתכם בסך 62,950 ₪ לא כולל מע"מ, וכי על הנתבע לשלם לו סכום זה, ובנוסף תשלום לשמאי, דמי שכירות לחודשים ינואר עד מרץ 2003, וכן דמי שכירות לחודש וחצי נוספים, אשר נדרשו לשיפוץ הנכס. לתצהיר התובע, צורפו קבלות על תשלום סכומים שונים לקבלנים, בגין עבודות שיפוץ שבוצעו בנכס, ומסמך המפרט את ההוצאות ואת דמי השכירות הנתבעים. הסכום הכולל המגיע לתובע לטענתו, הינו 70,959 ₪, לא כולל מע"מ, נכון ליום 6.11.03. הגב' זילברמן, אחותו של התובע, אישרה בעדותה, את טענות התובע, לעניין המשא ומתן שהתקיים בין הצדדים לקראת חתימת מסמך ההסכמות, ולאחר מועד זה. 5. בשתי ישיבות ההוכחות שהתקיימו, נחקרו עדי הצדדים, והצדדים הגישו סיכומים בכתב. יוער, כי הגשת הסיכומים התעכבה עיכוב משמעותי, בין היתר בשל החלפת בא כוחו של התובע. לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים ובראיותיהם, ונוכח התרשמותי מן העדויות כמפורט להלן, סבורני כי יש לדחות את ההתנגדות. 6. סבורני, כי יש להעדיף את גרסת התובע להתרחשויות, ולעניין המשא ומתן בין הצדדים, החל מחודש דצמבר 2002, על פני גרסת הנתבע לעניין זה. זאת, באשר עדות התובע ואחותו הגב' זילברמן היו מהימנות עלי, ולעומת זאת, התקשתי ליתן אמון בעדות הנתבע, בין היתר על רקע קשיים וסתירות שעלו בעדותו. כך, טען הנתבע בחקירתו הנגדית, כי סבר שההנחה בסך 250$ בדמי השכירות החודשיים, ניתנה לו כנגד השקעות שלו, לשיפוץ הנכס, עם תחילת תקופת השכירות, ולא כנגד התחייבותו, לעניין תחזוקת הנכס במהלך תקופת השכירות, לרבות תיקון ליקויים שהינם תוצאה של בלאי רגיל, אשר בדרך כלל החובה לתקנם מוטלת בחוזים מעין אלה על המשכיר, אלא שעדותו לעניין זה סותרת את הסכמתם המפורשת של הצדדים, כפי שפורטה בסעיפים 4 ו - 8 להסכם השכירות. בסעיף 4 נקבע בין היתר: "מוסכם שתמורת ביצוע סעיף 8 קיבל השוכר הנחה מדמי השכירות בס"כ 250$ לחודש ודמי שכר החודשי החדש יהיה בס"כ 500 $". בסעיף 8 נקבע כאמור, כי על הנתבע לדאוג לתחזוקת המבנה במהלך תקופת השכירות, ובין היתר עליו יהיה לתקן ליקויים, הנובעים מ "...בלאי סביר כתוצאה משימוש זהיר ורגיל", וכן לתקן ליקויים במבנה המושכר ובמערכותיו, לרבות צנרת מים, ביוב וחשמל. בחקירתו הנגדית, במהלך הדיון בבקשת הרשות להתנגד, העיד הנתבע בתחילה, כי לא התחייב להשיב את הנכס למצבו, לפני שנכנס אליו הדייר הקודם, אך בהמשך הודה, כי: "נכון שהתחייבנו עם העזיבה להשיב את המושכר למצב שהיה לפני הדייר הקודם וכולל התיקונים שאנו עשינו". בחקירתו הנגדית, בדיון ההוכחות חזר הנתבע וטען: "לא נכון שהוסכם שהנכס יוחזר למצבו שלפני ההשכרה לשלטי לילך, דהיינו דירת מגורים". מעבר לסתירה הפנימית, בין גרסאותיו של הנתבע לעניין זה, הרי שגרסתו האחרונה, סותרת את התחייבותו המפורשת, בנספח ב' לתצהיר התובע, בו התחייב הנתבע, "להעביר לשימושי ולאחריותו את השינויים במבנה והתוספות שנעשו ע"י הדייר הקודם "שלטי לילך", בניהולם של חיים ולילך ויצמן ואני מתחייב בזה עם גמר השכירות לפעול בהתאם לסעיפי החוזה, כאילו השינויים נעשו על ידי". בשולי המסמך קיימת הפניה מפורשת, לסעיף 7 ג' בהסכם השכירות, בו הותנה, כי התובע יהיה רשאי לדרוש השבת הנכס לקדמותו, או קבלת פיצוי לפי בחירתו. יודגש כי נספח ב' האמור, חתום על ידי הנתבע עצמו. הנתבע טען בעדותו, וגם בחקירתו, שביצע את כל האמור בנספח ב' לתצהיר התובע, אך משנדרש לפרט, אילו עבודות ביצע, מתוך 11 סעיפים הכלולים בנספח ב', הודה שלא ביצע 7 מתוכם. כאשר נשאל, כיצד השיב קודם לכן שביצע את כל מה שכתוב בנספח ב', השיב שהוטעה בנספח ב'. זאת על אף שבחקירתו הראשונה, בעת הדיון בבקשת הרשות להתגונן אישר במפורש: "כן התחייבתי לתיקונים שמופיעים בנספח ב' לתצהיר של המשיב". אחת מטענותיו העיקריות של הנתבע בסיכומיו הינה, כי למעשה ניהל משא ומתן עם התובע, במהלך תקופה ארוכה, ולאחר שלא צלח, הגיע לנכס על מנת לבצע את השיפוצים וגילה כי הנכס נעול. בתצהירו שצורף להתנגדות, לא פרט התובע תאריכים של אירועים, בין יום פינוי המבנה לטענתו - 31.12.02 ובין יום 3.4.03, אז הגיע לטענתו לנכס עם הקבלן, מר אביטן אשר "... בחן את המקום כדי להתכונן לשיפוץ". על פני הדברים קשה לראות, כיצד האירועים המוזכרים בתצהיר, מתפרשים על פני שלושה חודשים שלמים כנטען, וכבר בשלב זה עולה ספק לעניין הטענה כי המשא ומתן נמשך במהלך כל התקופה האמורה. בחקירתו בעת הדיון בבקשת הרשות להתנגד, העיד הנתבע: "לשאלתך מדוע לא התחלתי לשפץ סמוך לאחר חתימה זו, התשובה היא שאני בניתי עסק חדש והייתי אמור עד סוף דצמבר להעביר את כל הציוד ובפרק זמן סביר הייתי צריך להתחיל את התיקונים במבנה של המשיב. לאחר שהתמקמתי בעסק החדש שלי, החלטתי שאני מוכן ללכת לבצע את התיקונים. עברו חודשיים וחצי מאז חתימת ההסכם הזה ועד שהייתי מוכן להתחיל לשפץ". בחקירתו בדיון ההוכחות, העלה הנתבע גרסה חדשה, כאשר טען כי סיים להקים את העסק החדש ביום 5.1.03, דהיינו פחות מחודש לאחר חתימת המסמך מיום 13.12.02. הנתבע העיד בדיון ההוכחות, כי "המשא ומתן נגמר בערך ביום 15.3.03". כאשר נשאל, מדוע לא החל לבצע את השיפוצים במועד זה, טען: "...הגעתי למקום ביום 29.3.03 והמקום היה סגור. מעבר לכך שטענה זו הינה טענה חדשה אשר לא נטענה בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, או במכתב בא כוחו מיום 10.4.03, הרי שטענה זו אינה מתיישבת עם עדותו של הנתבע, לפיה הגיע לנכס ביום 3.4.03, יחד עם הקבלן מר יוסי אביטן, אשר לטענתו "...בחן את המקום כדי להתכונן לשיפוץ", שהרי אם לא יכול היה הנתבע להיכנס לנכס ביום 29.3.03 משום שהיה סגור, משמע שלא היו בידיו מפתחות הנכס, כיצד אם כן נכנס למקום ביום 3.4.03. הדבר גם אינו מתיישב עם טענתו, כי הגיע למחרת היום - 4.4.03 לנכס, ואז גילה "כי המנעול הוחלף", טענה ממנה עולה כי היו בידיו מפתחות הנכס. הנתבע הודה בחקירתו, בדיון ההוכחות, כי קיבל את מכתב ב"כ התובע ביום 1.4.03, בו הודיע על ביטול ההסכמות, ואפשר כי הגיע לנכס ביום 3.4.03, רק בעקבות מכתב זה. לפי גרסת התובע והגב' זילברמן, ועל פי גרסת הנתבע עצמו, היתה רעיית הנתבע מעורבת בניהול המשא ומתן, גם לאחר חתימת מסמך ההסכמות. עם זאת, הנתבע נמנע מלהעיד אותה על ניהול המשא ומתן, ומחדל זה יש לזקוף לחובתו, במאזן הראיות. מעבר לאמור יוער, כי התובע צירף לתצהירו, תמונות רבות של הנכס, שצולמו לאחר שפונה על ידי הנתבע. מצבו של הנכס, כפי שמשתקף בתמונות האמורות, הינו גרוע ומצביע על הזנחה קשה. אף הנתבע עצמו הודה לעניין זה, כאשר הוצגו בפניו התמונות: "נכון שזה היה המצב כשאני עזבתי את העסק. זה לא נראה לי כמצב סביר של תחזוקה במועד העזיבה". לכאורה, לפנינו הודאה של הנתבע, בהפרת התחייבותו על פי הסכם השכירות, לדאוג לתחזוקה נאותה של הנכס. 7. יש אפוא לקבל את גרסת התובע, לפיה הסתיים המשא ומתן, לעניין האפשרות של תשלום פיצוי כספי, חלף שיפוץ הנכס על ידי הנתבע, זמן קצר לאחר קבלת הצעת המחיר של הקבלן מר אביטן. מכל מקום, גם אילו התקבלה גרסת הנתבע, הרי שאין בפנינו כל הסבר מניח את הדעת, לכך שהנתבע לא החל בשיפוץ הנכס, בשום שלב, עד תחילת חודש אפריל 2003. התנהגות זו של הנתבע, סותרת את התחייבותו במסמך ההסכמות, להתחיל את השיפוצים לא יאוחר מיום 31.12.02, ולבצע את הבניה והשיפוצים "...ברצף, מהר ככל האפשר ובגבולות זמן סביר". התובע טען בסיכומיו, כי מסמך ההסכמות נחתם תחת כפיה שכפה אותו הנתבע. על אף שהאמנתי לעדויות התובע והגב' זילברמן לעניין איומים שהשמיע כלפיהם הנתבע בפגישה האמורה, סבורני כי אין לקבל את טענת הכפיה, כאשר הוכח, כי המסמך הודפס על ידי הגב' זילברמן בביתה, לאחר הפגישה ביום 13.12.02, כאשר לתובע עמדה הזכות לתבוע את הנתבע בבית המשפט, במקום להתקשר בהסכם זה, וכאשר לא הודיע על ביטולו מיד כאשר פסקה הכפיה, אלא עמד על קיומו. עם זאת, סבורני כי בהתנהגות הנתבע כפי שתוארה לעיל, הפר הנתבע את החוזה שנקשר בין הצדדים במסמך ההסכמות, וכי התובע זכאי היה על כן לבטלו, כפי שאכן עשה. משבוטל מסמך ההסכמות כדין על ידי התובע, הרי שב ועומד בין הצדדים, הסכם השכירות, על נספחיו. אין מחלוקת, כי הנתבע לא ביצע את התחייבותו להשבת הנכס למצבו, ערב השכרתו לשוכר הקודם, ובין היתר לא ביצע את התחייבויותיו כאמור בנספח ב' לתצהיר התובע, ואף לא הסיר את השינויים שערך הוא עצמו במבנה. במצב זה, ובהתאם להוראת סעיף 7 ג' של הסכם השכירות, זכאי התובע, לדרוש פיצוי כספי, בגין העבודות שהיה על הנתבע לבצע. התובע הוכיח במסמכים, את ההוצאות שנגרמו לו, לצורך ביצוע העבודות האמורות, אשר סכומן עולה על סכום השטרות, בגינם הוגשה ההתנגדות. יצויין, כי התובע כלל לא נחקר לעניין הוצאות אלה, וב"כ הנתבע לא התנגד להגשת הקבלות שצורפו לתצהיר התובע. במצב זה, זכאי היה הנתבע להגיש את השטרות לביצוע, ויש על כן, לדחות את ההתנגדות. 8. לשיטה אחרונה, ההתנגדות נדחית. עיכוב ההליכים בתיק הוצאה לפועל 1405512033- מבוטל. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע, שכ"ט עו"ד בגין הדיון בהתנגדות בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן הוצאות המשפט בסך 1,000 ₪. ניתנה היום כ"ד באב, תשס"ח (25 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים. גד גדעון, שופט בלאי סביר