1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' ראש ההוצל"פ בחיפה מר דאוד מאזן בתיק הוצל"פ 8-04-33288-02 מיום 16/2/05 לפיה הורה על השהיית כל ההליכים נגד המשיבה וזאת עד לשמיעת הערר שהגישה המשיבה. א. העובדות 1. המבקשת, הינה בעלת הזיכיון לתפעול כביש חוצה ישראל (להלן: "כביש 6"). 2. מכח חוק כביש אגרה, התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), זכאית המבקשת לגביית תשלום בגין נסיעות בכביש 6. 3. המשיבה השתמשה בשירותי המבקשת ונסעה בכביש 6. 4. בניגוד לדין לא שילמה המשיבה עבור שירותים אלו. ב. בהתאם לסעיף 12ב(א) לחוק: "(א) מי שחולק על חיוב או מי שרואה את עצמו נפגע מהפעלת סמכויות בעל הזיכיון לפי סעיף 12, רשאי, בתוך 30 ימים ממועד קבלת ההודעה על החיוב או ממועד הפעלת הסמכויות, כאמור, לערור על כך בפני ועדת ערר; בערר לפי סעיף זה יהיה בעל הזיכיון המשיבה; הודעה על הערר תימסר לרשות הממונה". לטענת המבקשת, המשיבה לא הגישה ערר ועל כן הפכה הדרישה לחוב חלוט. ג. על פי הוראת סעיף 12ג(ד) לחוק: (ד) חוב חלוט, אף אם אינו פסק דין, הפרשי הצמדה, תוספת הפיגור ותוספת ריבית פיגורים, ניתנים להוצאה לפועל כמו פסק דין בענין אזרחי ולענין זה יראו את בעל הזיכיון כזוכה לפי חוק ההוצאה לפועל. בגין החוב החלוט פתחה הזוכה, ביום 1/11/04, את תיק ההוצל"פ נשוא בקשת ערעור זו. ביום 6/12/05 נמסרה האזהרה למשיבה. חרף כך לא מצאה המשיבה לנכון לשלם מאומה על חשבון החוב החלוט. ד. ביום 11/1/05 הגישה המשיבה בקשה על פי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ (להלן: "טענת פרעתי") לפיה טענה כי עוד ביום 15/7/04 שילמה את כל הסכומים המגיעים ממנה למבקשת ועל כן' אינה חבה בתשלום קנסות. ביום 9/9/04 הגישה המשיבהה ערר בפני ועדת הערר של כביש חוצה ישראל (יש לציין כי עד יום 31/3/05 לא ניתנה החלטה בערר. עד היום לא הוגשה כל הודעה על מתן החלטה בערר). ביום 12/1/05 הורה כב' ראש ההוצל"פ על פי סעיף 16 לחוק ההוצל"פ על השהיית עיקר ההליכים בתיק ההוצל"פ עד לדיון בוועדת הערר. "ביקש החייב להשהות הליך או להימנע ממנו, רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות כמבוקש בתנאי שהחייב המציא ערובה להנחת דעתו; אולם רשאי הוא לפטור את החייב ממתן ערובה, אם ראה הצדקה לכך לשם מניעת עיוות דין". הבקשה להשהיית ההליכים של המשיבה הועברה לתגובת המבקשת. ביום 13/2/05 הגישה המבקשת התנגדותה לבקשה. חרף התנגדות המבקשת, החליט כב' ראש ההוצל"פ, ביום 16/2/05, להשאיר את ההחלטה להשהיית ההליכים על כנה וכן שלא לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה. 3. טענות המבקשת א. הסעד אשר ניתן על ידי כב' ראש ההוצל"פ כלל לא התבקש ע"י המשיבה. המשיבה הגישה בקשה בטענת פרעתי ובפועל ביקשה כי ראש הוצל"פ יעשה שימוש בסמכותו מכח סעיף 19 לחוק ההוצל"פ: " (א) חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי ראש ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין או עד לקביעתו כאמור, רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו. (ב) החליט ראש ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, יצווה על הפקדת ערובה להבטחת קיום פסק הדין, זולת אם החליט, בהתחשב בנסיבות הענין, שלא לצוות כן". המשיבה לא ביקשה, כי כב' ראש ההוצל"פ יעשה שימוש בסמכותו מכוח סעיף אחר לחוק, ובהתאם מנוע ראש ההוצל"פ לעשות שימוש בסמכותו מכח סעיף 16 לחוק. ב. לשיטת המבקשת, משהוגשה בקשה בה הועלתה טענת פרעתי, אין בידי כב' ראש ההוצל"פ לעקוף את סעיף 19(א) לחוק ולהורות על השהיית הליכים ובוודאי שלא לעשות שימוש בסעיף 16 לחוק, כפי שנעשה על ידו, מקום בו המשיבה עצמה כלל לא ביקשה סעד שכזה. לטענת המבקשת, המשיבה פעלה שלא בתום לב תוך שימוש לרעה בהליכי משפט עת הגישה את בקשתה בשתי ערכאות שונות. טענות המועלות בדבר עצם תקפותו של פסק הדין אינן בסמכותו של כב' ראש ההוצל"פ. במסגרת טענת פרעתי יכול חייב להעלות טענות משפטיות או עובדתיות אשר ארעו רק לאחר מתן פסק הדין. ראה ספרו של כב' השופט בר אופיר (בדימוס) הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה 5, עמ' 619 שם נאמר: "החייב אינו יכול לשוב ולעורר בבקשתו טענות עובדתיות ומשפטיות, שמקומן היה במסגרת בירור התובענה או בערעור, או בכל הליך אחר שקדם להליכי ההוצאה לפועל, כלומר לאחר שפסק הדין כבר ניתן, אי אפשר לעורר טענה שגובשה קודם לכן, נגד חבותו העקרונית של החייב, ואף לא כנגד היקף החבות. טענת פרעון שגובשה לפני מתן פסק הדין, יש לטעון בבית המשפט שדן בתביעה, ואם לא נטענה שם עבר עליה הקלח". עצם הגשת טענת פרעתי לכשלעצמה אינה מהווה עילה לעיכוב הליכים ועל כב' ראש ההוצל"פ לדון בשאלת עיכוב ההליכים ולנמק זאת תוך מתן טעמים מיוחדים לעיכוב זה. לשיטת המבקשת, אין בעצם הגשת ערר לוועדת הערר כדי להוות נימוק לעיכוב ו/או להשהיית ההליכים בתיק ההוצל"פ ובוודאי שאין בעצם הגשת הבקשה כדי להוות נימוק לפטור מערובה. על כן ולאור כל האמור לעיל, סבורה המבקשת כי יש ליתן למבקשת רשות ערעור, לדון בבקשה זו כבערעור ולהורות על ביטול החלטת כב' ראש ההוצל"פ, חידוש כל ההליכים בתיק ההוצל"פ, נשוא בקשה זו וחיוב המשיבה בהוצאות. 4. טענות המשיבה א. המשיבה טוענת שהיא שילמה את כל החוב המגיע למבקשת בגין הנסיעות בכביש 6. ב. המשיבה מציינת שהיא הגישה ערר לועדת הערר בגין חיובה בקנסות פיגורים שהוטלו עליה, לטענתה, שלא כדין. על פי החלטת כב' ראש ההוצל"פ מיום 8/3/05 נקבע כי: "ראוי תחילה לסיים את ההליך של הערר בפני הועדה הרלוונטית אליה פנתה המשיבה. המבקשת לא עשתה כן ובחרה להמשיך בבקשה, תוך בזבוז זמן שיפוטי והוצאות מיותרות הן למשיבה והן לצדדים. ג. המשיבה העלתה בפני ועדת הערר את עניין חוקיות הטלת הקנסות הנ"ל ובין היתר, גם את עניין הקביעה שדרישתה מהווה: "חוב חלוט" כמשמעותו בחוק. לטענתה לא מדובר בחוב חלוט שכן לא קמה החזקה הקבועה בתקנה 5 לתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), תשנ"ט - 1999 (להלן: "התקנות"): "5. דרך המצאת חשבון (א) חשבון יומצא לחייב - (1) אם הוא כולל חיובים בשל נסיעות בלבד - בדואר רגיל; (2) אם הוא כולל חיוב בשל פיצוי והחזר הוצאות - בדואר רשום; (3) אם הוא חשבון הנשלח לחייב על פי הסכם - בכל דרך שנקבעה להמצאת חשבונות בהסכם. (ב) חשבון שנשלח בדואר רגיל, לפי המען כאמור בתקנה 6, ושולמו בעדו, מראש, דמי הדואר, יראו כאילו הגיע לתעודתו ביום הרביעי שלאחר תאריך הוצאת החשבון. (ג) חשבון שנשלח בדואר רשום, רואים כאילו הגיע לתעודתו ביום הרביעי שלאחר תאריך הוצאת החשבון, אף אם סירב או נמנע החייב מלקבלו; הערת פקיד הדואר או חותמת בית הדואר בדבר הסירוב או ההימנעות יהוו ראיה לדבר. (ד) חשבון יכול שיומצא גם בדרך שלא כאמור בתקנת משנה (א), ויראו אותו כחשבון שהומצא כדין, אם הוכיח בעל הזיכיון את המצאתו". ד. בתאריך 13/9/04 הגישה המשיבה לועדת הערר בקשה לעיכוב הליכים, בטרם פתיחת תיק ההוצל"פ, בקשה אשר טרם ניתנה בה החלטה, למרות תזכורות שנשלחו ליו"ר ועדת הערר. ה. לטענת המשיבה, המבקשת מנצלת לרעה את הליכי ביהמ"ש ופתחה בהליכי ביצוע נגד המשיבה בלשכת ההוצל"פ, כאשר מחד לא מדובר בחוב חלוט, ומנגד הוגש ערר אשר טרם ניתנה בו החלטה. לטענתה, המעשים בהם נוקטת המבקשת יש בהם משום חוסר תום לב ואף מנוגדים לזכויות יסוד המעוגנות בחוק יסוד כב' האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק. המשך הליכי ההוצל"פ יש בו כדי לגרום נזק בלתי הפיך למשיבה ולסכל את מטרת הערר שהוגש. עוד הוסיפה וציינה המשיבה כי לדידה, סיכוייה להצליח בערעור הינם גבוהים מאוד ואין מקום לאור האמור לעיל, בשלב זה ובטרם ניתנה החלטת ועדת הערר, לפתוח בהליכי ביצוע. טענת המבקשת בעניין סיווג החוב "כחוב חלוט", אין לה כל יסוד. המשיבה צירפה לערר בפני ועדת הערר את אישור רשות הדואר לפיו הדואר שנטען על ידי המבקשת שנמסר כביכול למשיבה, הוחזר לשולח מהסיבה "מען בלתי מספיק" ובתשובת רשות הדואר נאמר: "מכיוון שבאום אל פחם קיימים מספר תושבים בשם מיסון גבארין, הוחזר הרשום לשולח בתאריך 22/6/04 מהסיבה "מען בלתי מספק". האמור לעיל משמיט את הבסיס, לטענת המבקשת, שהמדובר בחוב חלוט. מוסיפה וטוענת המשיבה, כי לכב' ראש ההוצל"פ נתונות סמכויות כלליות אשר לפיהן הוא מפעיל שיקול דעתו בנסיבות העניין ומעניק את הסעד שרואה לנכון, ומכאן הוא פעל כדין עת עשה שימוש בסעיף 16 לחוק. על כן ולאור כל האמור לעיל, סבורה המשיבה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור ולחייב בהוצאות. 5. דיון והכרעה א. עיינתי בטענות הצדדים ובחנתי החלטת כב' ראש ההוצל"פ והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. ב. המשיבה שילמה את סכום הקרן של האגרה והגישה ערר לוועדת העררים על פי דין, וביקשה לבטל את הדרישה הנוספת בגין קנסות וחיוב בפיגורים בהנחה והערר יתקבל החוב יסולק והדרישה בגין הקנסות והפיגורים תבוטל ובכך טענת פרעתי תתקבל. ג. המשיבה מעלה טענות כבדות משקל הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי ביחס לקביעה כי דרישת המבקשת מהווה "חוב חלוט". ד. עובדות אלו אמורות להתברר בפני הועדה שלדאבון הלב, טרם קיבלה החלטה בעניין של המשיבה, כפי שעולה מטענות הצדדים. ה. היה וטענות המשיבה יתקבלו והקביעה של "חוב חלוט" תבוטל עקב אי המסירה כמתחייב על פי הדין, תקבע ועדת הערר כי האגרה שולמה במועד, לא יהיה כל בסיס לדרישת המבקשת לחייב את המשיבה בתשלום קנסות ופיגורים. ו. אין לומר שסיכוייה של המשיבה קלושים וטענותיה חסרות יסוד, מה גם אין בפני כל טענה שגביית יתרת החוב מהמשיבה, במידה והערר ידחה, תסוכל ותהיה בלתי אפשרית. ז. לי נראה כי בנסיבות העניין היה ראש ההוצל"פ רשאי להפעיל את שיקול דעתו ולבסס קביעתו על פי החוק, זו גם חובתו, ולכן יש לדחות את טענות המבקשת בעניין זה. ח. זאת ועוד, בנסיבות העניין מצא כב' ראש ההוצל"פ בהגשת הערר בפני הועדה לעררים כנימוק להשהיית ההליכים, וכי בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי נפל פגם כלשהו בהחלטתו זו. ט. בהעדר נימוק שיצדיק התערבות בימ"ש זה אני מחליט לדחות את הבקשה. הואיל ודחיתי את הבקשה, אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ, נכון להיום. כביש אגרה / כביש 6חובהוצאה לפועלכבישתל אביב