פיצוי בגין פיצוץ גז כללי 1. ביום 22.12.97 בשעה 19.00 בערך אירע פיצוץ במסעדת "אלג'ד" בכפר קרע שבאזור וואדי ערה (להלן: המסעדה). המסעדה שכנה בקומת הקרקע של בניין בן שתי קומות. כתוצאה מהפיצוץ והשרפה שפרצה בעקבותיו נגרם נזק למבנה המסעדה ולתכולתה וכן לדירה שמעליה. כן נטען כי רכב אשר חנה בשעת הפיצוץ בשטח ציבורי הסמוך למסעדה ניזוק אף הוא כתוצאה מהדף. אירוע זה הצמיח שלוש תובענות, שהדיון בהן אוחד. המחלקות בין בעלי הדין נעוצה בשאלת החבות ובשאלת הנזק. כתבי בי-דין 2. כתבי התביעה, שהדיון בהן אוחד, הוגשו מלכתחילה לבית משפט השלום בחדרה והועברו לבית משפט זה על סמך החלטה מנהלית של נשיא בית המשפט. שלוש התובענות נרשמו בבית משפט זה בתור ת"א 19893/00, ת"א 19894/00 ות"א 13366/00. ת"א 19893/00 3. תובענה זו הוגשה על ידי הבעלים של רכב מסוג סובארו מספר רישוי 71-601-86 (להלן: הרכב) אשר חנה לטענתו בשטח ציבורי הסמוך למסעדה. תחילה הוגשה התובענה על ידי נשאאת יחיא כבעלים של הרכב ברם בהחלטה מיום 10.9.01 תוקן כתב התביעה ובמקומו הוגשה התובענה על ידי בתו נסמה יחיא (להלן: נסמה), שהיא הבעלים הרשום של הרכב. 4. הנתבע בתובענה זו הנו עאדל ערבאסי (להלן: עאדל) מי שהיה על פי הנטען המחזיק במקרקעין (המסעדה) בהם אירע הפיצוץ. עאדל שלח הודעה לצד שלישי נגד חברת סופר-גז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ (להלן: סופר-גז) וסוכנה מוחמד יונס שכן לטענתו אירע הנזק כתוצאה מרשלנותם ועל כן חייבים לשפותו בגין כל סכום שייפסק נגדו. 5. סכום התביעה מגיע לסך של 14,805 ₪ נכון ליום הגשת התובענה המקורית לבית משפט השלום בחדרה (25.5.98). סכום זה מורכב משווי הרכב בניכוי השרידים (13,500 ₪), שכר טרחת שמאי (900 ₪) והפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת כתב התביעה (405 ₪). ת"א 19894/00 6. כתב התביעה בתיק זה הוגש על ידי מי שטוען לבעלות על הבניין בו שכנה המסעדה (להלן: וליד) בו נתבעים הנזקים שנגרמו למבנה המסעדה ולדירה שמעליה כתוצאה מהפיצוץ. כתב התביעה הוגש נגד עאדל, עמו כרת חוזה שכירות ביום 15.2.97. גם בתובענה זו שלח עאדל הודעה לצד שלישי נגד סופר-גז. כמו כן שלח הודעה נגד אחיו נאסר ערבאסי (להלן: נאסר), אשר לא הגיש כתב הגנה. לבקשת עאדל נמחקה ההודעה נגדו. 7. סכום התביעה מגיע לסך של 119,023 ₪ נכון ליום הגשת כתב התביעה המקורי לבית משפט השלום בחדרה (13.9.98) ומורכב מעלות תיקון הנזקים למבנה לפי חוות דעת של שמאי מטעם וליד (107,000 ש"ח), שכר טרחת השמאי (7,000 ש"ח) והפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התובענה (13.9.98). ת"א 13366/00 8. בתובענה זו תבע עאדל פיצוי מסופר-גז ומסוכנה בגין הנזקים שנגרמו לתכולת המסעדה. לטענתו, אף כי נאסר היה השוכר במועד הרלוונטי בפועל היה הוא הבעלים של הציוד והכלים שהיו במסעדה והוא השכיר אותם לאחיו נאסר תמורת אחוז מרווחיה. 9. סכום התביעה מגיע לסך של 33,672 ₪ ומורכב משווי התכולה שניזוקה לפי הערכת שמאי מטעמו (20,636 ₪); שכר טרחת השמאי (2,001 ₪); שכר טרחת מומחה בטיחות שהוזמן על ידו (6,000 ₪) והפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התובענה (5,035 ₪). סכום התביעה נכון ליום הגשת התובענה לבית משפט השלום בחדרה (4.6.00). השאלות השנויות במחלוקת 10. בכל שלוש התובענות חלוקים הצדדים בשאלת הגורם לפיצוץ וכפועל יוצא מי האחראי - עאדל או סופר-גז. בתובענה בגין נזקי הרכב חלוקים בעלי הדין הן בשאלת הבעלות על הרכב והן בשאלת הגורם לנזקי הרכב. גובה הנזק אינו שנוי במחלוקת. בתובענה בגין נזקי המבנה חלוקים הצדדים בשאלה מי הבעלים של הבניין ומי היה השוכר במועד הרלוונטי - עאדל או אחיו נאסר. כן חלוקים בשאלת גובה הנזק. בתובענה שהגיש עאדל בגין נזקי התכולה חלוקים הצדדים בנוסף לסוגיית הגורם לפיצוץ גם בשאלת גובה הנזק. 11. אין חולק כי הבעלים של הרכב והבעלים של המבנה הנם צדדים תמימים בכל הנוגע לאירוע הפיצוץ כך שאם ייקבע שהוכח הנזק הנטען על ידם והקשר הסיבתי בינו לבין הפיצוץ יהיו זכאים לפיצוי. תחילה תוכרע אפוא המחלוקת בעניין החבות ובהמשך תידון סוגיית הנזק הנתבע בכל אחת מהתובענות. תיאור המסעדה 12. בקומת הקרקע של הבניין שכנו המסעדה, חנות אטליז ופיצריה, כאשר המסעדה בתווך. לפי חוות דעת המהנדס יוסף כנענה (להלן: כנענה), אשר חיווה את דעתו לבקשת וליד ביחס לנזקי המבנה, שטח קומת הקרקע הנו 135 מ"ר. שטח המסעדה כולל המטבח וחלל האורחים מגיע לשטח של 37 מ"ר בקירוב (ראה תרשים נספח א' לחוות דעת כנענה, ת/1). 13. הרחבה שבחזית המסעדה מחוצה לה שימשה להצבת שולחנות. בחזית המסעדה ויטרינה מזכוכית בעלת מסגרת אלומיניום ודלת מזכוכית ואלומיניום. פנים המסעדה חולק לשני חלקים בעזרת מקרר תעשייתי. בחלק הפונה לרחוב הוצבו שולחנות לסועדים ובחלק האחורי נמצא המטבח (ראה תיאור המבנה בחוות דעת אריאל ריבנר [להלן: ריבנר], מוצג נ/3, אשר הוגשה על ידי עאדל). 14. בין החלק ששימש כמטבח לבין החלק ששימש לאירוח לא הותקנה דלת, שכן כאמור חולק החלל בעזרת המקרר. 15. במסעדה הותקנה מערכת גז. לטענת עאדל, זו הותקנה על ידי חברת סופר-גז לפי הזמנת אחיו נאסר. החוזה בין נאסר לבין סופר-גז לא הוגש כראיה (אף כי צוין כי מצורף לתצהירו של עאדל). לו צורף, לא היה מקום לקבלו כראיה, שכן לא הוגש באמצעות מי שהיה צד לחוזה. די בכך כדי לדחות את התובענה (לרבות ההודעה לצד שלישי) נגד סופר-גז וסוכנה. חרף זאת, אתייחס להלן לטענות הצדדים לגוף העניין. 16. מערכת הגז כללה שני מכלי גז שמוקמו מחוץ למבנה בחצר האחורית של הבניין, והכילו 48 ק"ג גז כל אחד. צנרת נחושת הובילה את הגז עד לנקודת היציאה במטבח, ליד הכיור. מנקודה זו במפלס הרצפה המשיך הצינור עד לחלק העליון של מפלס השיש שם חובר אל ברז הגז הראשי. חיבור מערכת הגז לציוד קצה (כיריים) נעשה בעזרת צינור גומי. מנקודה זו התפצלו שלושה קווי גז בצינור נחושת. קווים אלה היו אמורים לספק גז לציוד קצה נוסף, שטרם חובר במועד האירוע. 17. בנוסף למקרר התעשייתי אשר חצה את חלל המסעדה ויצר הפרדה בין המטבח לבין אזור האורחים היה בשטח המטבח מקרר נוסף. נסיבות אירוע הפיצוץ 18. אין ראיה ישירה בנוגע לנסיבות התרחשות האירוע או למה שקדם לו. בתצהירו מצא עאדל לפרט באריכות מהם פרטי הרשלנות המיוחסים לסופר-גז ולסוכנה אך נמצא שותק בפן העובדתי (ראה סעיף 13 ו-14 לתצהיר נ/1). מחקירתו עולה, כי ביום האירוע לא נכח במסעדה ולגרסתו אחיו נאסר הוא זה שסגר את המסעדה (עמ' 46 ש' 2 - 5). 19. כפי שעולה מהעדויות לאחר האירוע נסגר המקום על ידי משטרת ישראל. לא הוברר האם ערכו המשטרה או גוף רשמי אחר חקירה משלהם. כפי הנראה הגיע למקום בודק מטעם סופר-גז אך ממצאיו לא הוגשו. חומר הראיות אפוא דל ביותר. בעלי הדין בחרו להסתמך על מומחים אשר הגיעו לזירה בסמוך לאחר האירוע. 20. מחוות דעת המומחים ניתן ללמוד כי ביום 22.12.97 בשעה 17.45 בערך נסגרה המסעדה וכל יושביה לרבות העובדים עזבו. בסמוך לאחר מכן, בשעה 19.00 בערך אירע פיצוץ עז שמוקדו היה במסעדה. הפיצוץ גרם נזק משמעותי לבניין. עיקר הנזק היה במסעדה אם כי כתוצאה מההדף נגרם נזק גם לדירה בקומה השנייה של הבניין מעל המסעדה ולעסקים סמוכים (פיצריה ואטליז), ולפי הנטען, ניזוק גם הרכב שחנה בסמוך למסעדה. 21. מטעם עאדל הוגשה חוות דעת של המהנדס ריבנר, אשר בדק את מוקד הפיצוץ ובמיוחד התמקד במערכת הגז שהותקנה במסעדה. מטעם סופר-גז ניתנה חוות דעת על ידי המהנדס עזרא לבנברג (להלן: לבנברג) שביקר במקום ושהה בו כעשר דקות בלבד. לגרסתו, עדאל ואחיו נאסר מנעו ממנו להכנס לתוך המסעדה לכן מושתתת חוות דעתו בעיקר על הממצאים המפורטים ביתר חוות הדעת ועל התרשמותו האישית מנפח המסעדה והחלוקה הפנימית שלה. 22. לפי חוות דעת ריבנר, בקע שנמצא בצינור נחושת של מערכת הגז הוא שגרם לדליפה שהובילה לפיצוץ, וכי מלבד זאת היתה המערכת תקינה. ריבנר סבר, כי קיימת סבירות גבוהה שהבקע נוצר בעת התקנת מערכת הגז והתרחב עם הזמן מסיבות שונות, כגון בדיקת לחץ שנערכה לה סמוך לאחר ההתקנה. לדעתו, במועד האירוע דלף הגז אל תוך חלל המטבח וכאשר הגיע לריכוז גבוה נגרם פיצוץ כתוצאה מניצוץ חשמל שנוצר כפי הנראה במנוע אחד המקררים, אשר גרם לשרפה שהתפשטה במהירות בשל ריכוז הגז בחלל המסעדה. עוד ציין אריאל כי על פי דרישת התקן הישראלי 158 יש לערוך בדיקה של מערכת הגז אחת לחמש שנים לערך באמצעותה ניתן לגלות האם קיימת דליפת גז. במקרה דנן לא בוצעה בדיקה ועל כן לא נתגלתה הדליפה במועד. מאחר שלפי הנטען הותקנה מערכת הגז כשלושה חודשים לפני הפיצוץ אין להוראות התקן נפקות לענייננו. 23. לפי חוות דעת לבנברג, לא ניתן לקבוע את הגורם האמיתי לפיצוץ, ויתכנו כמה אפשרויות, כגון מעשה חבלה, דליפת גז בישול מסיבה כלשהי, דליפת גז אחר או חמצן. עוד סבר לבנברג כי הבקע בצינור הגז לא נוצר לפני האירוע אלא בעת הפיצוץ עצמו. אף כי בחוות דעתו העלה חלופות שונות היכולות להוות גורם לפיצוץ הסכים בעדותו כי החלופה הסבירה ביותר הנה שהפיצוץ נגרם כתוצאה מדליפת גז ממערכת הגז הביתית שהיתה מותקנת במסעדה וניצוץ חשמלי שהצית אותו (עמ' 31 ש' 4-6 וש' 13). 24. על יסוד האמור לעיל ובהעדר ראיה כי גורם אחר היה מעורב בפיצוץ אני קובעת כי הפיצוץ והשרפה בעקבותיו נגרמו כתוצאה מהמפגש בין דליפת גז וניצוץ חשמלי שמקורו מן הסתם במנוע אחד המקררים. מקור הדליפה 25. כאמור, לגרסת ריבנר הבקע בצנרת הגז נגרם בעת התקנת המערכת או כתוצאה מפעולה הקשורה לכך. חרף מסקנתו, כי מקור הכשל באותו בקע שמצא בצינור לא טרח ריבנר לשמור על קטע הצינור הרלוונטי ובכך מנע בירור עובדתי ראוי. סביר להניח כי בדיקת הצינור היתה מאפשרת לקבוע כיצד נגרם הבקע ויתכן אף מועד משוער להיווצרותו. 26. אין חולק כי כתוצאה מההדף "עפו" חפצים שונים לכל עבר ונגרם נזק כבד גם לסביבה. לכן, האפשרות שחפץ כבד יפגע בצינור ויגרם לבקע נראית סבירה. עדות ריבנר לפיה אפשרות זו אינה נראית לו סבירה שכן כסא או שולחן או אף חלק מקיר לא יגרמו לצינור עשוי נחושת, שהיא מתכת עמידה ובעלת חוזק רב, להתבקע (עמ' 23 ש' 12-14) מתעלמת מהעובדה שתכולת המסעדה כללה גם חפצים מחומר קשיח אשר בהחלט יכולים היו לגרום לבקע (ראה פירוט נזקי התכולה בחוות דעת יצחק אנגל, מוצג נ/2). למותר לציין כי דעתו זו אינה מתיישבת עם הדעה לפיה הבקע יכול היה להגרם כאשר מאן דהו נשען על הקיר או שהצינור נפגע בזמן הזזת המקרר (עמ' 24). 27. ריבנר לא שלל את דעתו של לבנברג, לפיה יתכן כי צינור הגומי המחבר את מערכת הגז לכיריים השתחרר או כי מקור דליפת הגז מהכיריים (עמ' 22 ש' 16). אין חולק, כי צינור הגומי המחבר את מערכת הגז לציוד הקצה, במקרה זה הכיריים, ניתן לחיבור על ידי כל אחד ואין זה מתפקיד מתקין מערכת הגז לעשות כן. אין לשלול אפשרות כי חיבור צינור הגומי לכיריים לא נעשה בצורה נאותה והשתחרר זמן קצר לאחר עזיבת המסעדה. האפשרות הפשוטה שעם עזיבת המסעדה נותר אחד מברזי הגז של הכיריים פתוח והיווה את מקור הדליפה לא נבדק. מאחר שברז הבטחון של המערכת נבדק ונמצא פתוח נראית חלופה זו אפשרית. למותר לציין כי לולא נשכח ברז הבטחון פתוח לא היה נגרם הפיצוץ שהרי דליפת הגז היתה נמנעת. 28. חוות דעת ריבנר לוקה בחסר שכן בניגוד ללבנברג, לא נתן את דעתו לריכוז הגז הנדרש כדי לגרום לפיצוץ. לפי חוות דעת לבנברג, ריכוז גז הדרוש לשם כך נע בין 2% עד 10%. לדבריו, כאשר ריכוז גז הנמוך מ-2% או הגבוה מ-10% לא תהיה התלקחות גז (עמ' 29 ש' 27-29). ריבנר לא ערך בדיקות משלו ולא התייחס כלל בחוות דעתו לריכוז הגז הנדרש כדי לגרום לפיצוץ. גם לאחר קבלת חוות דעתו של לבנברג לא ערך חישובים משלו לסתור את חוות דעתו של האחרון וגם בבית המשפט לא היה נכון לעשות כן. 29. לבנברג חישב את נפח חלל המסעדה לעומת כמות הגז שיכולה היתה לדלוף דרך הבקע בצינור מרגע סגירת המסעדה ועד לקרות האירוע ומצא כי הריכוז היה בשיעור זניח (כ - 0.2%) שלא יכול היה לגרום לפיצוץ. ריבנר הסכים כי שיעור זה אינו יכול לגרום לפיצוץ ברם סבר כי נפח חלל המטבח קטן מזה שהובא בחשבון על ידי לבנברג ולכן אין לקבל את הערכתו. ריבנר התעלם בדבריו מהעובדה שהיה מעבר חופשי בין המטבח לבין אולם המסעדה כך שהגז יכול היה להתפשט בכל חלל המסעדה, כפי שהעיד גם לבנברג. 30. זאת ועוד, לא הוכח מה היה גודל הבקע בצינור. עם זאת, מאחר שאין חולק כי לגז בישול מחדירים חומר בעל ריח מצחין אופייני על מנת לאפשר גילוי מידי של דליפה, גם אם זו בכמות קטנה, ניתן להסיק כי בעת עזיבת המסעדה לא דלף גז, שהרי איש לא העיד שנדף הריח האופייני של הגז, ואין עדות שמי מהעובדים לא כל שכן כולם, תתרנים. מאותו טעם ניתן להסיק שהבקע לא היה קיים קודם לכן, מאז התקנת מערכת הגז או זמן מה לאחר מכן. האפשרות שהבקע נגרם או התרחב לאחר עזיבת המסעדה על ידי אחרון העובדים אינה סבירה גם משום שכמות הגז שהיתה דולפת קטנה ולא היה בה כדי להביא לריכוז הדרוש לפיצוץ ממועד זה ועד להתרחשותו וגם משום שבהעדר עובדים לא ברור כיצד יכולה היתה להפגע הצנרת. 31. ריבנר סבר כי העובדה שהכיריים נמצאו שלמים מעידה על כי מוקד הפיצוץ לא היה בכיריים, ומכאן, שגם מקור הדליפה לא היה בהם. עם זאת, אישר כי יתכן שמוקד הפיצוץ יהיה דווקא במקור החשמל, ואכן מנוע אחד המקררים העיד על כי מוקד הפיצוץ היה בקרבתו. 32. מכל האמור לעיל ניתן לקבוע כי עאדל לא הוכיח את גרסתו לפיה כשל במערכת הגז שהותקנה על ידי סופר-גז הוא אשר היווה את גורם הפיצוץ וכי אין להסתמך על חוות דעתו של ריבנר לשם קביעת ממצאים. די בכך כדי לדחות את התובענה נגד סופר-גז, כנתבע עיקרי או כצד שלישי. מעבר לדרוש אציין, כי קביעותיו והערכותיו של לבנברג מתיישבות יותר עם מבחן ההגיון מאשר אלו שבחוות דעתו של ריבנר. 33. מסקנה זו מתחזקת נוכח התנהגות עאדל ואחיו נאסר אשר סכלו את בדיקת לבנברג, ואין אלא להסיק כי חפץ הוא להסתיר דבר מה מהצד שכנגד. שווי התכולה 34. משנקבע כי לא הוכחה אחריות סופר-גז דין התובענה שהגיש עאדל להדחות ללא צורך בבחינת נכונות תביעתו. על כן יאמר בעניין זה כי הערכת השמאי אנגל מטעמו את שווי התכולה לוקה בפגם, שכן הסתמך על בדיקה חלקית של פריטים שעל פי הנטען ניזוקו ולא בדק חשבוניות אלא העריך מחירים בהסתמך על הידע שלו בתחום ועל מחירים שבירר לצורך חוות דעת אחרות. מעבר לכך, עאדל עצמו לא הוכיח מה היה המלאי במסעדה. חוות דעת השמאי נועדה לתת ביטוי כספי לאותם פריטים שניזוקו אך אינה יכולה לבוא במקום ראיה ישירה של אותם פריטים. לכן, גם מטעם זה דין התובענה של עאדל להדחות. הבעלות על המבנה 35. וליד, הטוען לבעלות על הבניין, אינו רשום כבעלים בלשכת רישום המקרקעין. על כן טוענים עאדל וסופר-גז, שוליד לא הוכיח את זכויותיו על הנכס. המחלוקת בענייננו אינה קניינית אלא במישור הנזיקין, כך שניתן להוכיח זכויות בנכס גם בראיה פחותה מרישום בלשכת רישום המקרקעין. נראה כי בעניינו די בעובדה שעאדל אישר בחוזה השכירות מיום 15.2.97 (מצורף בין היתר כנספח א' לתצהיר של עאדל נ/1) כי וליד הנו הבעלים של הנכס. המדובר בהודאת בעל דין והיא בעלת ערך ראייתי. במקרה דנן יש לתת להודאת בעל דין משקל מכריע שכן מלבד טענה בעלמא לא הביא עאדל ראיה הסותרת את הודאתו. 36. יתירה מזאת, וליד הזמין כעד מטעמו את סובחי חסן מסאלחה, מי שהיה בנו של הבעלים הקודם של המקרקעין בהם מצויה המסעדה, אשר העיד כי אביו העביר את המקרקעין למשפחתו של וליד, וכן הביא את תצהירו של חסן מסארווה שהצהיר כי וליד והוא הנם הבעלים של המקרקעין הנדונים וכי וליד הינו בעלה של המסעדה והקומה שמעליה. גם בעדויות אלה יש כדי לתמוך בגרסה כי וליד אכן בעל זכויות הבעלות במסעדה ובדירה שבקומה השנייה, גם אם זכויותיו בלתי רשומות. 37. אשר על כן אני קובעת כי וליד הוכיח במידה הדרושה במשפט אזרחי כי הוא הבעלים של המסעדה ושל הדירה מעליה. נזק למבנה 38. וליד הגיש חוות דעת של כנענה להוכחת נזקיו לפיה הוערכה עלות התיקון בסך 107,000 ₪ כולל מע"מ ופיקוח הנדסי. סכום זה כולל אבדן דמי שכירות למשך ששה חודשים, של הדירה בסך 7,200 ₪ ושל המסעדה בסך 6,000 ₪. 39. מטעם סופר-גז הוגשה חוות דעת של המהנדס והשמאי יוסף גולדקלנג (להלן: גולדקלנג), אשר העריך את עלות תיקון הנזקים בסך 38,100 ₪. גולדקלנג סבור כי נוכח היקף העבודה וסוגה אין צורך בפיקוח הנדסי. הערכתו אינה כוללת מס ערך מוסף. 40. חוות הדעת של כנענה מתעלמת ממצבו של המבנה עוד לפני קרות הפיצוץ. המדובר בנכס בן ארבעים שנה ביום האירוע שלא תוחזק כיאות, כפי שמעידים הסדקים והזיון הגלוי בתקרת המסעדה. מעבר לכך, מעדות וליד התברר, כי לאחר מתן חוות דעת כנענה, תוקנו הנזקים על ידו. חרף זאת, לא הגיש ראיות המעידות על העלות האמיתית של התיקון וממילא לא הגיש קבלות על התשלום. 41. חוות דעת של שמאי מהווה שומה והערכה וכוחה יפה כל עוד לא בוצע התיקון בפועל. שעה שתוקן הנזק שוב אין מקום לפנות להערכה ושומה אלא יש לפצות את הניזוק על בסיס עלות התיקון בפועל. חוות דעת של שמאי יכולה להיות בעלת ערך גם כאשר נבדקת סבירות עלות התיקון שנתבע. 42. בנסיבות אלו, ניתן היה לדחות את תביעתו של וליד, ברם משאין חולק כי הבניין ניזוק כתוצאה מהפיצוץ מצד אחד ומצד שני קיימות הערכות מטעם שני הצדדים ביחס לעלות התיקון מצאתי לפסוק פיצוי על אף אי-הוכחת הנזק האמיתי (ראה ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2), 800 [1981]). 43. מחוות דעת כנענה עולה, כי יש להפחית את הסכום בו נקב כעלות פיקוח הנדסי, שכן לא הוכח כי מהות הנזק הצדיקה פיקוח הנדסי ובפועל בוצעו התיקונים ללא פיקוח. מכל מקום, אין עדות כי וליד נזקק לשירותי מפקח. כמו-כן משבוצעה העבודה בפועל ולא הוצגו חשבוניות מס, יש להפחית את סכום מס ערך מוסף, שכן לא הוכח כי שולם. וליד גם לא הוכיח כי נזקק לששה חודשים לשם תיקון הנזקים. לפי עדות גולדקלנג די בארבעה שבועות על מנת להחזיר את המצב לקדמותו. כמו-כן לא הוכיח וליד כי נגרם לו נזק עקב אי-השכרת הדירה והמסעדה. ביחס לדירה העיד כי הדירה היתה ריקה ואין עדות כי היה שוכר בכח, וכי החוזה סוכל עקב הפיצוץ. ביחס למסעדה, לא הוכח כי הפסיד דמי שכירות בתקופה בה היה המבנה סגור לצורך תיקונים. על כן יש להפחית מהערכתו של כנענה את הסכומים המהווים תשלום בעד "הטבת" הנכס בעקבות התיקון. 44. הערכת כנענה נכונה ליום 5.2.98. לאחר הפחתת הסכום בו העריך פיקוח הנדסי, מס ערך מוסף ודמי שכירות מגיעה הערכתו לסך של 73,300 ₪. סכום זה נכון ליום 18.2.03, מועד הערכת גולדקלנג, מגיע לסך של 74,600 ₪. 45. על יסוד האמור לעיל ובשים לב להערכת גולדקלנג אני מעריכה את הפיצוי לו זכאי וליד בגין הנזק למסעדה ולדירה בסך 45,000 ₪ נכון ליום 18.2.03. מי בעל החוזה 46. לטענת עאדל, שכר את המסעדה למשך ששה חודשים בלבד ולאחר מכן נחתם חוזה בין וליד לבין אחיו נאסר. משום מה, אף כי וליד הכחיש בתוקף טענה זו, בחר עאדל גם בעניין זה שלא להזמין את נאסר למתן עדות. 47. עאדל הוסיף וטען, כי וליד זייף את חוזה השכירות ורשם תקופת שכירות נוספת בת ששה חודשים מתחת לתקופת השכירות המוסכמת. טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהוא עצמו הגיש את החוזה, המזויף כביכול, כראיה מטעמו (במסגרת הבקשה לביטול פסק דין על פי צד אחד שניתן נגדו) וגם צירף אותו לתצהיר עדות ראשית מטעמו. העובדה שהחוזה ובו תקופת שכירות בת שנה אחת היה ברשותו עוד בשלב הגשת הבקשה לביטול פסק דין סותרת מיניה וביה את גרסתו. 48. לא זו אף זו, טענת הזיוף אינה מתיישבת עם האופציה להארכת תקופת השכירות לאחר תום שנת השכירות שהוספה בכתב ידו של עאדל בסוף החוזה (ראה עמ' 41 לפרוטוקול). אם אמנם נחתם חוזה לחצי שנה בלבד הכיצד תנתן לו אופציה להאריך את תקופת השכירות בתום שנת שכירות אחת? 49. מעבר לכך, עאדל אף העיד כי אחיו נאסר שכר את מבנה המסעדה הציוד נותר שלו והוא נותר בעל זכויות במסעדה ולפי עדותו היה זכאי לאחוז מהרווחים, עובדה המעידה כי היה בעל זכויות בה, אפילו נכונה גרסתו כי אחיו שכר את המבנה, עובדה שלא הוכחה כאמור. 50. גם מעדות נסמה עולה, כי עאדל היה בעלים של המסעדה. גם לבנברג העיד כי עאדל ואחיו נכחו במקום ביום ביקורו ומנעו ממנו כניסה לתוך המסעדה, ללמדנו, כי לעאדל היו זכויות בה. 51. אשר על כן אני קובעת כי עאדל היה השוכר של המסעדה במועד הרלוונטי וכי הוא היה המחזיק בה והיה בעל זכויות בה. כפועל יוצא מכך, עליו לפצות את וליד בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפיצוץ שאירע במסעדה שעה שהיה המחזיק בה. התביעה בגין נזקי הרכב 52. כזכור, תחילה הוגשה התובענה על ידי אביה של נסמה ורק בעקבות הטענה שהועלתה כי הוא אינו הבעלים הרשום של הרכב תוקן כתב התביעה ובמקומו באה בתו כמי שרשומה ברשות הרישוי כבעלים של רכב. בעקבות זאת, נטען על ידי עאדל, ולטענה זו הצטרפה סופר-גז, כי היות שהוכח כי נסמה אינה הבעלים האמיתיים של הרכב דין התובענה להדחות. בטענה זו מסתמכים על ההלכה שנפסקה בע"א 492/64 לוי נ' רייס, פ"ד יט (1) 586 לפיה הרישום ברשות הרישוי הנו בעל ערך דקלרטיבי גרידא. אף כי בית המשפט חזר על הלכה זו בפסקי דין מאוחרים (ראה, בין היתר, רע"א 5379/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נא (4) 464 (1997) קמו להלכה זו עוררין ויש הסוברים כי הגיעה השעה לסטות ממנה כך שייקבע כי הרישום בעל ערך יותר מאשר דקלרטיבי גרידא (ראה ע"א 782/86 חברת אוטובוסים מטאר אל קודס נ' מנהל מס ערך מוסף, פד"י מג(2) 564 (1989). 53. דין הטענה להדחות גם מבלי להזקק לאותה דעה שהובאה בע"א 782/86 הנ"ל. אמנם התברר מעדותה של נסמה, כי מי שמימן את רכישת הרכב ומי שהשתמש בו הלכה למעשה היה אביה בעוד הרישום ברשות הרישוי על שמה נעשה מטעמי מיסוי של אביה ברם, בענייננו אין למחלוקת זו כל נפקות. 54. מבחינתו של המזיק, אין נפקא מינה מהי הסיבה מדוע נרשם הרכב על שמה של נסמה ומבחינתו אחת היא אם התובע הוא נסמה או אביה. נכון כי גרסת אביה של נסמה במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה, כי נודע לו על כי הרכב רשום על שם בתו רק מספר שנים לאחר האירוע, בעקבות משלוח שאלון על ידי סופר-גז, אינה מתיישבת עם גרסת נסמה, כי הוא היה יוזם הרישום על שמה, (עמ' 31 ש' 20-23) ברם לענייננו אין לכך חשיבות מלבד התמיהה העולה מהמנעותו של אביה ממתן עדות. לו דובר בתובענה שהוגשה על ידי שלטונות המס היה מקום להכרעה האם הרישום משקף את המצב לאשורו, לענייננו די בכך שהרכב רשום על שם נסמה כדי להקנות לה עילת תביעה לפיצוי בגין הנזקים הנובעים מהפגיעה ברכב עקב הפיצוץ. נזק לרכב 55. נסמה לא נהגה ברכב במועד האירוע. באותה עת אף לא החזיקה ברשיון נהיגה. לגרסתה, נסע אביה לבן משפחה המתגורר בקרבת המסעדה, החנה את הרכב זמן קצר לפני קרות הפיצוץ ולמזלו הרב עזב את המקום וכך נמנעה פגיעה בנפש. משום מה, ואף כי היה היחיד אשר יכול היה למסור גרסה ממקור ראשון, נמנע אביה של נסמה מלמסור עדות. נוכח חוות הדעת של השמאי, עמי מימון מטעם סופר-גז (להלן: מימון) לפיה נזקי הרכב אופייניים לפגיעה על ידי רכב אחר ולא נזקי הדף, היתה עדותו חיונית ביותר. המנעות זו פועלת לרעת נסמה, ואין אלא להסיק כי לו העיד אביה היה בעדותו כדי לתמוך דווקא בגרסת יריביה. 56. נסמה הגישה חוות דעת של השמאי, אגבאריה אחמד (להלן: אגברייה), אשר התייחס לנושא גובה הנזק בלבד. לפי חוות דעתו הרכב ניזוק באופן אשר אינו בר תיקון. שווי הרכב לפי מחירון לכלי רכב משומשים הגיע לסך 15,500 ש"ח ובניכוי ערך השרידים זכאית נסמה לפיצוי בסך 13,500 ש"ח וסכום זה וכן שכר טרחת השמאי נתבע בתובענה דנן. 57. מחוות דעת מימון, עליה מסתמכים עאדל וסופר-גז עולה, כי לא חלק על גובה הנזק בחוות דעת אגברייה. בנסיבות אלו, לא היה מקום לטענות שהועלו בסיכומים לפיהן לא הוכח הנזק כדבעי ובתוך כך שלא הוכח הסכום ששולם לנסמה או לאביה בעבור השרידים. המחלוקת האמיתית נעוצה בשאלה האם אמנם ניזוק הרכב כתוצאה מהפיצוץ או שמא ניזוק בנסיבות אחרות, כגון תאונה, כפי שגורס מימון. 58. מימון לא בדק את הרכב, וחוות דעתו הנה כל כולה פרי השערות ומסקנות שהסיק מהתבוננות בתמונות בלבד. עם זאת, תמוהה המנעותו של אבי נסמה מלהעיד כמו גם זימון עדים נוספים כגון אותו בן משפחה אצלו ביקר אביה של נסמה, אשר יכולים היה להעיד על כי הרכב חנה בסמוך למסעדה וכי ניזוק כתוצאה מהפיצוץ. 59. גם העובדה שהתלונה על הנזק לרכב הוגשה רק לאחר שלושה חודשים ממועד האירוע פועלת לרעת נסמה. כפי שציין בא כח סופר-גז אין זה סביר כי מי שניזוק מהאירוע לא יפנה מיד לאחר האירוע וידרוש פיצוי. 60. זאת ועוד, לפי עדות אגברייה מצב הרכב לא אפשר לנסוע בו. אמנם הוא לא בדק את מצבו המכני ברם נמנע מלנסוע בו לבל יסתכן בנפשו (עמ' 23 ש' 5-6). מסתבר, כי הרכב נסע או הוסע ליד ביתה של נסמה, שם נבדק על ידי השמאי. לפי עדותה נגרר הרכב ליד ביתה על ידי חברת גרירה מאולתרת (עמ' 32 ש' 15). חרף זאת לא הוצגה קבלה על תשלום והגורר האלמוני גם לא הוזמן למתן עדות. 61. לא הוברר האם נחקר הפיצוץ על ידי משטרת ישראל ברם אין חולק כי זו הגיעה למקום ולמצער האירוע נרשם. סביר להניח כי מי שניזוק מהפיצוץ ידווח על כך למשטרה, ואין ראיה כי נסמה או אביה דיווחו למשטרה על הנזק הנטען. אמנם הוגש העתק צילומי של פרסום במקומון המתפרסם בשפה הערבית ובו מופיעה תמונה של רכב שניזוק ברם אין אפשרות לדעת על פי צילום זה האם המדובר ברכב הנדון. 62. בנסיבות אלו, אף מבלי להזקק לחוות דעתו של מימון ניתן לקבוע כי נסמה לא הוכיחה את תביעתה. 63. למותר להוסיף, כי המסקנה שהסיק מימון מהתבוננות בתמונות הרכב אינה בלתי סבירה שכן ניתן לראות פגיעה על ידי חפץ כבד וגדול בכל הדופן הימנית של הרכב. אין עדות שכתוצאה מהדף הועף חלק מהבניין למרחק כה גדול. מהתבוננות בתמונת העיתון המצורפת. מוצג ת/13, ואשר צולמה בסמוך לאירוע, אין להבחין בחפץ כלשהו לא כל שכן חפץ גדול ממדים ליד הרכב. 64. אשר על כן דין תביעתה של נסמה להדחות. סוף דבר 65. תביעתה של נסמה נדחית. כפועל יוצא נדחית ההודעה לצד שלישי. 66. תביעתו של וליד מתקבלת בחלקה. עאדל ישלם לוליד סך של 45,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 18.2.03 ועד התשלום המלא בפועל. ההודעה לצד שלישי נדחית מהטעמים המפורטים לעיל. 67. התובענה שהגיש עאדל נדחית. 68. עאדל ישיב לסופר-גז את עלות חוות דעת המומחים משוערכת ליום התשלום וכן שכר טרחת עורך-דין בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין שלוש התובענות. עאדל ישיב לוליד את עלות חוות הדעת משוערכת ליום התשלום, את אגרת המשפט וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 15% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין. נסמה תשלם לעאדל הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. פיצוייםגז