בפני תביעה על סך של 21,880 ₪ שתחילתה בבקשה לביצוע של שני שטרי חוב שהוגשה על ידי התובע (הזוכה) בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב כנגד הנתבעת (החייבת) וכנגד הנתבעת 2 הערבה. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע ביום 29/3/04. ביום 12/7/04 נערך דיון בפני כב' הרשם משה כהן, בתום הדיון בהתנגדות החליט כב' הרשם לקבל את התנגדות הנתבעת לביצוע שטר. תצהירה של הנתבעת היה לכתב הגנה והדיון הועבר לדיון בבית המשפט. העובדות: ביום 10/1/03 חתמה גב' בקר הנתבעת 1 על חוזה שכירות לפיו שכרה מהתובע דירת מגורים בת"א. במעמד החתימה נתנה גב' בקר 12 שיקים על חשבון דמי השכירות ונדרשה להמציא שטרי חוב חתומים על ידה וע"י 2 ערבים. הנתבעת 2 הגב' הרפז חתמה כערבה על שטרי החוב לצורך השכירות, כך גם בנה הקטין של הנתבעת 1 אבני אביחי מאיר שלמה. לטענת התובע, ביום 31/3/03 ארעה פריצה לדירתו ברח' החשמונאים 10 והשיקים שמסרה לו הנתבעת 1 נגנבו יחד עם שיקים נוספים שהיו ברשותו. נוכח הגניבה, פנה התובע באמצעות אחיו יצחק חלוצי, לגב' בקר, הודיע לה על הגניבה וביקש ממנה בכתב ובע"פ לבטל את השיקים שנמסרו. הגב' בקר ביטלה את השיקים ונדרשה לתת שיקים חלופיים במקומם. גב' בקר הסכימה לתת את השיקים החלופיים רק בכפוף להבטחת מלוא הסיכונים החלים עליה. הגב' בקר התנתה מתן שיקים חלופיים במסירת ערבות בנקאית שתופקד בידה לכל תקופת ההתיישנות של השיקים. כמו כן דרשה החזר הוצאותיה ככל שיהיו כאלה. בין הצדדים נוהל מו"מ אשר לא צלח, ולפיכך הגיש התובע את שטרי החוב שניתנו להבטחת התחייבויות הגב' בקר למימוש בהוצל"פ. הגב' בקר, הגישה ביום 29/3/04, התנגדות לביצוע שטר, בשמה ובשם הנתבעת מס' 2, הגב' הרפז. ביום 12/7/04 ניתנה החלטה ע"י כב' ביהמ"ש (כב' הרשם משה כהן) לפיה נמחק התצהיר הנוסף שביקשה הנתבעת 2 דכאן להגיש ובו ביקשה לפרט את נסיבות חתימתה על השטר בכפוף לתנאים מסוימים אשר לא מולאו על ידה. טענות התובע לטענת התובע, ביום 2/3/04 הוגשו לביצוע שני שטרי חוב וזאת בתיק הוצל"פ מס' 0121668044. התובע טוען כי התובענה הוגבלה לסך של 21,880 ₪ מאחר והנתבעת מס' 1, לא שילמה 9 שיקים ע"ס 2,444 ₪, שהיה עליה לשלם לתובע, לפי הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים. שטרי החוב ניתנו להבטחת קיומו של הסכם השכירות, שנחתם בין התובע לנתבעת מס' 1 ביום 10/11/03. בסעיף 24 א' להסכם השכירות לעניין המצאת "הביטחונות" נקבע כי יופקדו שני שטרי חוב ע"ס 3,000 $ כ"א, בחתימת ערבות של 2 ערבים טובים להבטחת קיום הסכם השכירות. התובענה הוגשה כנגד נתבעת מס' 1 כעושה שטר החוב וכנגד שני הערבים לשטר החוב, כאשר נתבעת מס' 2, חתמה חתימת ערבות על שני שטרי החוב. הערב הנוסף, שהוגשה כנגדו הבקשה לביצוע שטר, לא הגיש התנגדות, ולא שילם דבר ע"ח החוב, בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל. הגב' בקר טוענת כי מסרה שיקים מראש לתשלום דמי השכירות למשך כל תקופת השכירות ומאחר ו-9 שיקים נגנבו, אין היא חייבת בתשלום דמי השכירות ו/או אין היא חייבת לפרוע את שטרי החוב. ועוד לטענת גב' בקר מאחר והיא "חשופה" לתביעה בגין אובדן השיקים ע"י צדדים שלישיים, היא דורשת ערבות בנקאית. הגב' בקר טענה כי פינתה הדירה ביום 1/12/03 וכי נגרמו לה נזקים עקב העובדה שפינתה הדירה לפני המועד הנקוב בהסכם. לטענת התובע, נוכח העובדה שתצהירה של הנתבעת 2 לא התקבל בהתאם להחלטתו של כב' יו"ר ההוצל"פ, עולה כי ההגנה של שתי הנתבעות היא כאמור בתצהירה של גב' בקר, שתמך בהתנגדות שהוגשה על ידי גב' בקר בשם שתי הנתבעות. לפיכך טוען התובע כי אין לסטות במסגרת הדיון בתובענה זו מההגנה המצוינת בתצהירה של גב' בקר וכל טענה שאינה מפורטת כלל בתצהיר זה, המהווה הרחבת החזית הדיונית, ומן הראוי שתידחה. התובע מציין כי על ההחלטה של כב' הרשם מיום 12/7/04, לא הוגש ערעור ולפיכך היא הפכה להחלטה חלוטה. התובע מציין כי, למרות החלטת ביהמ"ש בתביעה דנן על הגשת תצהירי עדות ראשית, בחרו הנתבעות שלא להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמן ולהסתפק בתצהירה של גב' בקר, שתמך בהתנגדות ועל כן מוגבלת הגנתן של הנתבעות לנטען בתצהיר זה. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית שניתן ע"י יצחק חלוצי, שהוא מנהל העסקים של התובע והעובדות בתצהירו ידועות לו מידיעה אישית. עקב מצבו הבריאותי הקשה של התובע, לא הוגש תצהיר מטעמו. לטענת התובע, אין מחלוקת כי גב' בקר לא שילמה את דמי השכירות (עבור תשעה חודשים). וכן אין מחלוקת כי השיקים, שניתנו ע"י גב' בקר לתשלום דמי שכירות לא נפרעו, שהרי היא הורתה לבנק, לבקשת התובע, לבטלם. השיקים נגנבו ואף הוגשו תלונות במשטרה על גניבה זו. עד עצם היום הזה, לא ננקטו הליכים ע"י צדדים שלישיים, כנגד גב' בקר ו/או כנגד התובע בגין השיקים הגנובים. התובע טוען כי, טענת גב' בקר כי היא אינה יודעת אם יש נגדה הליכים היא טענה סתמית, ועל מנת להוכיח שהשיקים הגנובים הוגשו לביצוע כנגדה, היה עליה להגיש מסמכים המעידים על כך. יתר על כן התובע טוען שהוצעו על ידיו מספר הצעות לשפות את גב' בקר על נזקיה, אם יגרמו לה נזקים, בדרך של הפקדת כספים אותם היא חייבת בקופת בימ"ש, ראה האמור בעמ' 20 לפרטיכל הדיון מול השורות 10- 9- 8. התובע גם מסכים לשאת בכל ההוצאות מכל מין וסוג שהוא בענין ההתגוננות של גב' בקר לגבי השיקים הגנובים, אם יהא צורך בכך. לטענת התובע יציקת תוכן לאמור בסעיף 70 לפקודת השטרות, יכולה להיעשות גם בדרך של הפקדת הכספים המשולמים בקופת בימ"ש עד חלוף תקופת ההתיישנות של השיקים שנגנבו. לטענת התובע ההגנה של גב' בקר לא עוסקת ברשלנותו של התובע, באי שמירת השיקים וספק אם טענה זו יכולה לשמש כהגנה לאור האמור בסעיף 70 לפקודת השטרות. התובע מוסיף וטוען כי הגנתה של גב' בקר מתמצית בטענה, שהואיל ומסרה שיקים עבור כל שנת השכירות מראש, אין חובה עליה לשלם יתרת דמי השכירות (עבור תשעה חודשים). הגנה זו, שאינה הגנה כלל, גם התמוססה שעה שגב' בקר הודתה בפני כב' ביהמ"ש שהיא מוכנה לשלם הכספים אותם היא חייבת לקופת ביהמ"ש. באשר לטענת הגב' בקר כי פינתה הדירה ביום 1/12/03 ולא ביום 15/1/04 טוען התובע כי, יש לדחות טענה זו בשל העובדה שהסכם השכירות הנו לתקופה של שנה אחת, המסתיימת ביום 15/1/04. בהסכם השכירות נקבע כי כל שינוי בהסכם חייב להיעשות בכתב (סעיף 21 לחוזה השכירות). בהסכם אף נקבע כי במעמד פינוי הדירה יחתם פרוטוקול ע"י שני הצדדים (סעיף 13 ב'). בסעיף 7 א' להסכם השכירות נקבע כי קיצור תקופת השכירות חייב להיעשות בהודעה מצד למשנהו בהתראה של 30 יום. עוד נקבע כי אם השוכר יפנה המושכר ולא נחתם הסכם עם שוכר חליפי, עליו לשלם את דמי השכירות עבור כל התקופה. הגב' בקר לטענתה עזבה את המושכר ולא הודיעה על כך לאיש ואף לא החזירה מפתחות המושכר לתובע ו/או מי מטעמו ורק ביום 15/1/04 שמה המפתחות בתיבת הדואר. ועל כן טענותיה בדבר עזיבת המושכר קודם לכן, הנן בניגוד לקבוע בהסכם השכירות ויש לחייבה בתשלום מלוא דמי השכירות עבור מלוא תקופת השכירות אשר הסתיימה ביום 15/1/04. לטענת התובע הגב' בקר בתצהירה טוענת, כי עזבה המושכר ביום 1/12/03 ואילו בחקירתה טענה שהודיעה לחברת חשמל על החלפת הצרכן ביום 23/12/03. טענתה זו גם נסתרת בנספח יא' לתצהירו של יצחק חלוצי, שם נרשם כי ההודעה על החלפת הצרכן התקבלה ביום 14/1/04. כמו כן צורפו גם חשבונות חשמל, המורים על צריכת חשמל גם בתקופה שגב' בקר טוענת שפינתה המושכר (נספח י' לתצהיר יצחק חלוצי). לטענת התובע גם עדותה של בתה של הגב' בקר מאשרת גרסה זו. מעדותה של גב' אורטל בקר, בתה של הנתבעת 1 , מתברר כי הנתבעת 1 שכרה דירה אחרת. אם אכן היתה נכונה טענתה, כאילו עזבה הדירה קודם לכן, חובה היתה עליה להוכיח זאת בדרך של הצגת חוזה שכירות אחר, המורה כי שכרה דירה אחרת קודם לכן, דבר אשר לא נעשה. כמו כן, טוען התובע, שהגב' בקר בחרה, שלא להעיד את האדם שעזר לה לפנות את המושכר, שהרי עד זה יכול היה לאשר טענתה, ואי הבאתו לעדות פועלת לרעתה. באשר לאמינותה של הגב' בקר המוטלת בספק לטענתו, מוסיף התובע כי הגב' בקר לא שילמה בנוסף לדמי השכירות גם דמי ועד הבית. קיבלה כיריים חשמליים חדשים ולא החזירה אותם לתובע, אלא טענה כי זרקה אותם. לא שילמה חשבונות החשמל. טענה בעדותה כי בתה התגוררה עמה רק חודשיים ואילו בתה טענה כי גרה עם אמה (גב' בקר) עד הסוף. היא בחרה להמציא את בנה כערב לשטר החוב, מבלי שגילתה לתובע שזהו בנה ומבלי שגילתה, כי בנה בן השבע עשרה וחצי. התובע טוען כי, עדותה של הגב' בקר מלאה סתירות ופתלתלה וכל זאת מתוך מגמה שלא לשלם דמי השכירות. לטענת התובע, הטענות המועלות ע"י גב' בקר לגבי הנזקים שנגרמו לה, כטענתה, דינן להידחות. נטען כי נגרמו לגב' בקר הוצאות ועוגמת נפש עקב כך שעזבה הדירה ביום 1/12/03. הוכח כי טענה זו בענין "פינוי מוקדם" הינה טענה לא נכונה, מה עוד שאין כל פירוט של ההוצאות והנזקים. לגבי גב' הרפז טוען התובע, כי כל הגנתה מתמצית בתצהירה של גב' בקר. כאמור לעיל יש לדחות הגנתה של גב' בקר ולכן יש לדחות את הגנתה של גב' הרפז. מתברר גם כי הטענה המופיעה בסעיף 7 (א) לתצהירה של הגב' בקר, המהווה התייחסות לחתימת גב' הרפז על שטר החוב אינה נכונה, שכן גב' בקר, מעולם לא שוחחה, עם גב' הרפז לפני שזו חתמה וערבה לשטר החוב. גב' הרפז לא העידה כלל או נתנה תצהיר עדות ראשית לתמיכת טענה זו, ובנוסף לעובדה שטענה מעין זו מהווה הרחבת החזית הדיונית, הרי לא הוכחה טענה זו. לענין השיפוי מבקש התובע, כי ככל שיגבו ו/או ישולמו כספים מגב' בקר בלבד, כספים אלה בסכום שיקצב ע"י כב' ביהמ"ש, יישארו מעוכבים בקופת ההוצל"פ ו/או בקופת ביהמ"ש למשך התקופה, שביהמ"ש יקצוב. אם תתקבל התביעה כנגד נתבעת 2 כי אז , לגביה אין חובת שיפוי בגין השיקים הגנובים מכח סעיף 70 לפקודת השטרות. טענות ההגנה- הנתבעות 1 ו-2 הגנתן של הנתבעות 1 ו-2 כתובה בתצהירה של הגב' בקר שצורף להתנגדות לביצוע שטר שהפך לכתב הגנה. הגב' בקר טוענת כי יש לדחות ולחילופין למחוק את בקשת ביצוע השטר על הסף, שכן שטרי החוב לא הוצגו לפירעון כדין, ולא ניתנה הודעת חילול בגינם. לחילופין טוענת הגב' בקר כי השטרות נמסרו כשטרי חוב לביטחון בגין שכירות הדירה ברח' מלצ'ט 32 ת"א. לאחר שדמי השכירות סוכמו בין הנתבעת לתובע מר חלוצי, דרש התובע מראש שיקים לתשלום דמי השכירות לכל השנה. הגב' בקר מסרה למר חלוצי שיקים בגין כל דמי השכירות. עוד ביקש מר חלוצי מהגב' בקר שטר חוב עם ערבים להבטחת תשלום דמי השכירות. הגב' בקר טוענת כי, לא סברה שעליה לתת שטר חוב מכיוון שהיא מסרה למר חלוצי שיקים לתשלום כל דמי השכירות. לדברי הגב' בקר טען מר חלוצי כי שטר החוב נועד להבטיח אותו במקרה שהבנק לא יכבד את השיקים. אשר על כן, ביקשה הגב' בקר מערבים שיחתמו על שטר החוב וטענה בפניהם שהם לא מסתכנים שכן מסרה שיקים מראש ורק אם השיקים לא יכובדו יפנו אליהם בגין שטר החוב. הגב' בקר טוענת כי שלושה מהשיקים שמסרה למר חלוצי בגין תשלום דמי השכירות נפרעו במועד. בתאריך 1/4/03, לאחר שנפרעו שלושת השיקים, הודיע לה מר חלוצי כי יתרת השיקים שמסרה עבור דמי השכירות נגנבו ממנו. בעקבות כך נתנה הגב' בקר הוראת ביטול לשיקים, זאת על פי בקשתו המפורשת של מר חלוצי. טוענת הגב' בקר כי, למרות שלטענת התובע השיקים נגנבו ממנו, ולמרות ביטול השיקים, השיקים הגיעו לפרעון בחשבונה. הבנק צילם עבורה את השיקים ונתברר שהם נמסרו לחברות כמו "אריה קלפים", "אדר" שהן חברות גבייה. לטענת הגב' בקר יש חשש כי חברות אלה עלולות לגבות ממנה את השיקים. לטענת הגב' בקר לבקשת המשיב לשיקים חלופיים, השיבה שמכיוון שהיא חשופה לתביעה היא מבקשת ערבות בנקאית, אך התובע לא נתן כל ערבות. ב-13/8/03 פנתה הגב' בקר למר חלוצי באמצעות בא כוחה וביקשה ערבות בנקאית לתקופה של 7 שנים, (תקופת ההתיישנות), אך התובע לא מסר ערבות ועל כן לא המציאה לו את השיקים החלופיים. טוענת הגב' בקר כי אין כל בסיס לתביעה נגדה ונגד הערבים על פי שטר החוב. זאת ועוד, התובע תבע את 2 שטרי החוב שסכומם הכולל הינו למעלה מ-26,000 ₪. למרות שגם אם השיקים לא היו נגנבים מהמשיב, והיה עליה לשלם אותם, סכום החוב בגין תשעת השיקים שנותרו הינו 21,996 ₪. הגב' בקר טוענת כי התובע העלים מביהמ"ש עובדה זו. הנתבעת 1 טוענת כי עקב איומי התובע, ודרישות בא כוחו, נאלצה לפנות את הדירה לפני המועד האמור בהסכם. עקב זאת נגרמו לה עוגמת נפש והוצאות, והחמרה במצבה הבריאותי ולפיכך, איננה חייבת את דמי השכירות מהמועד שפינתה את הדירה (1/12/03). דיון ביום 2/3/04 הגיש התובע לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, במסגרת תיק הוצל"פ מס' 0121668044, שני שטרי חוב בסך כולל של 21,880 ₪. הסך האמור שווה ערך לתשעה שיקים כל אחד ע"ס 2,444 ₪, שתמורתם לא שולמה לתובע, לפי הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים. לטענת התובע שטרי החוב ניתנו להבטחת קיומו של הסכם השכירות, שנחתם בינו לבין הנתבעת מס' 1 ביום 10/11/03 (ראה נספח ד' לתצהירו של יצחק חלוצי). התובענה הוגשה כנגד נתבעת מס' 1 כעושה שטר החוב וכנגד שני הערבים לשטר החוב, כאשר נתבעת מס' 2, חתמה חתימת ערבות אוול על שני שטרי החוב. הערב הנוסף, שהוגשה כנגדו הבקשה לביצוע שטר, לא הגיש התנגדות. הנתבעת מס' 1 (שתיקרא להלן גם "גב' בקר") הגישה ביום 29/3/04, התנגדות לביצוע שטר, בשמה ובשם הנתבעת מס' 2, (שתיקרא להלן: "הגב' הרפז") ולהתנגדות זו צורף תצהיר מטעמה. נוכח העובדה שלא הוגש ערעור על החלטתו של כב' הרשם שלא לאפשר לנתבעת 2 לצרף תצהיר נוסף מטעמה, הפכה החלטתו לחלוטה, כטענת התובע ולכן מה שעומד בפני בית המשפט הוא תצהירה של גב' בקר, אשר היה לכתב הגנה, לאחר קבלת התנגדות הנתבעות לביצוע השטרות. איזה חיוב נועדו שטרי החוב להבטיח השאלה הראשונה שיש להיזקק לה היא מה החיוב אותו נועדו שטרי החוב להבטיח. לטענת התובעת שטרי החוב נועדו להבטיח את הסכם השכירות ומאחר שגב' בקר לא שילמה דמי שכירות בגין תשעה חודשי שכירות הופר החוזה ולכן ניתן להפעיל את שטרי החוב בגובה החוב שנוצר. לטענת הנתבעות שטרי החוב באו להבטיח את פירעון השיקים. גב' בקר הצהירה בסעיף 6 (ב) לתצהירה כהאי לישנא: "המשיב אמר לי כי שטר החוב נועד להבטיח אותו אם הבנק לא יכבד את השיקים שלי אז הוא יתבע את שטר החוב ולכן הוא צריך שטר חוב עם ערבים". עסקת השכירות סוכמה בין התובע לנתבעת 1. אחיו של התובע מר יצחק חלוצי אשר נתן תצהיר מטעמו ונחקר עליו לא היה נוכח בעת המו"מ לעריכת החוזה (פרוטוקול עמ' 8 שורה 22) ולא היה מעורב בעת שנכרת ההסכם בין התובע לנתבעת 1 (פרוטוקול מיום 11/7/05 ע' 8 שורות 10-11). השיקים לא נמסרו לידיו (פרוטוקול עמ' 9 שורה 5) ולא נגנבו מביתו (פרוטוקול עמ' 9 שורה 1). לא זו אף זו מר יצחק חלוצי לא היה נוכח במעמד חתימת השטרות או מסירתם (פרוטוקול עמ' 9 שורות 6 ו- 22) ולא היה זה שהפקיד את השיקים בכספת (פרוטוקול עמ' 9 שורה 7). יתר הפרטים בשטרות נשואי המחלוקת בתיק זה מולאו על ידי התובע ולא על ידי אחיו יצחק. (פרוטוקול עמ' 11 שורה 15 ועמ' 12 שורה 5). שני הצדדים כאחד התנגדו לקבלתה של עדות מפי השמועה לנכונות תוכנה (ר' פרוטוקול מיום 11/7/05 ע' 7 ש' 4-5). הנה כי כן, נוכח העובדה שמר יצחק חלוצי לא היה נוכח בעת המו"מ, בעת חתימת הסכם השכירות וכל עדותו היא עדות מפי השמועה שלא ניתן לקבלה לנכונות תוכנה. יחד עם זאת על גבי השטרות נכתב "שטרות למילוי תנאי חוזה שכירות בין חלוצי עזרא לאתיה בקר". מחקירתו של מר יצחק חלוצי עולה כי הכיתוב על גבי השיק נעשה על ידי התובע עצמו. (עדותו של יצחק חלוצי בפרוטוקול מיום 11/7/05 בעמ' 11) כך גם, לדברי אחיו מר יצחק חלוצי, כתב התובע על גבי השטר פרטים נוספים: "ש. מי כתב את המילים "תל אביב 12 בינואר..."? ת. עזרא כתב את המילים תל אביב, את המילים חלוצי עזרא, עזרא כתב וכל השאר עזרא כתב. ש. האם זה נכון גם לגבי השטר השני? ת. כן." (פרוטוקול ע' 12 שוות 5-9). נוכח מעורבותו העמוקה של התובע בעסקה משלב המו"מ דרך כריתת ההסכם, קבלת השיקים וכלה במילוי כתב הערבות. היה מקום להעיד את התובע בעצמו. וזאת כדי להזים את טענת הנתבעת 1 לפיה השטר ניתן כערבות לפרעונם של השיקים. ולא למילוי חיוביה על פי הסכם השכירות. האם הייתה מניעה להעיד את התובע מר יצחק חלוצי כותב בסעיף 2 לתצהירו: "עקב מצבו הבריאותי של אחי, עזרא חלוצי (התובע), נבצר ממנו לתת תצהיר, אך עלי לציין כי העובדות המצוינות בתצהיר זה ידועות לי מידיעה אישית, הואיל ובמשך תקופה ארוכה אני מנהל את עסקיו של אחי." מחקירתו הנגדית של מר יצחק חלוצי עולה כי התובע יוצא מהבית אם כי יכול ללכת למרחקים קצרים של 300-400 מטר. כך גם מגיע התובע לקופ"ח והולך מפתח הקליניקה לחדרו של הרופא. התובע בעל הכרה. (ר' פרוטוקול ע' 8 שורות 1-6). לא זו אף זו מהחקירה הנגדית עולה כי נוכח מצבו של התובע למעשה לא הייתה מניעה מבחינתו להגיש תצהיר ולהחקר עליו בחקירה נגדית: "ש. אני רואה שעזרא יכול לנסוע באוטו שלך ויכול להגיע לעורך הדין שלך והוא זוכר מצוין מה קרה ואני לא מבין למה הוא לא כתב תצהיר? ת. לשאלתך, אם אני אומר לך שאני טיפלתי בהכל בכל בעיה וכל עניין ואני אחיו ואני מנהל העסקים של עזרא למה שהוא יסבול ויבוא כי קשה מבחינה בריאותית." עולה מהמקובץ כי לא הייתה כל מניעה מטעמו של התובע ליתן תצהיר המכחיש את טיעוניה של הנתבעת 1. הטענות שברפואה בדבר אי מסוגלותו של התובע לא גובו בחוות דעת או תעודת רופא, כמצוות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984. לכן אין לקבל מטעם זה טענה שברפואה מטעמו של התובע. אין זאת כי התובע בחר שלא להעיד שכן חשש שעדותו אין בה כדי לסייע לעמדתו שלו. אין ספק שעדותו של התובע היא עדות רלונטית להכחשת טיעוניה של הנתבעת 1. ההלכה היא שאי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר או מניח את הדעת להימנעות כזו, מערער או אף שולל את גרסתו של הצד, שנמנע מהבאת העדות. בע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה (1) 736, נאמר: "מעמידים בעל דין - בחזקתו, שלא ימנע מביהמ"ש ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית, שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר, ניתן להסיק אילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו". בע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, נקבע כי: "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת בדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה כנגד." אשר על כן ניתן לקבוע במידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי, כי שטרות החוב שביצועם התבקש בתיק ההוצל"פ ממנו נגזרה התביעה דנן, ניתנו להבטחת פרעונם של השיקים כטענת הנתבעת 1 בתצהירה ולא להבטחת חיוב הנתבעת 1 בהסכם השכירות. אשר על כן הנתבעת 2 ערבה לפרעונם של השיקים ולא לקיום חיוביה של הנתבע 1 על פי הסכם השכירות. סעיף 70 לפקודת השטרות לאור העובדה שהשיקים נגנבו, יש לפעול בהתאם להוראת סעיף 70 לפקודת השטרות לפיה: "בכל תובענה או הליך על פי השטר, יכול בית המשפט או שופט לצוות שאיבוד השטר לא ישמש טענה ובלבד שניתן שיפוי, להנחת דעתו של בית המשפט או של השופט, כלפי תביעותיו של כל אדם אחר על פי השטר הנידון". היינו, אובדן השטר אינו גורם לכשעצמו לפקיעת הזכות הגלומה בו והדין מעניק למי שאחז במסמך זכות שטרית כנגד החייב ובלבד שיתן ערובה שתבטיח את האחרון מפני כל תשלום (ראה ש. לרנר דיני שטרות עמ' 130). כדי להגיש שטר רגיל לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל, יש לעשות כן לאחר שחולל. השיקים שלפרעונם ערבה הנתבעת 2 לא הוגשו כלל לביצוע ללשכת ההוצל"פ מחמת גניבתם. לפיכך מאחר שבשיקים אבודים עסקינן, יש לפעול בנתיב המותווה על ידי סעיף 70 הנ"ל. דהיינו יש לעתור תחילה לבית המשפט לקבוע שיפוי להנחת דעתו ורק לאחר שהתובע מילא אחר הצו של בית המשפט יוכל לפעול כנגד מושך השיק. באשר לנתבעת 2 - שערבה לפרעונם של השיקים בהתאם להוראת לסעיף 7 לחוק הערבות תשכ"ז 1967 עומדת לה כל טענה שעומדת לנתבעת 1 כנגד התובע לרבות הטענות דלעיל בדבר הצורך בקבלת החלטה בהתאם לסעיף 70 ומילוי הצו של ביהמ"ש, עובר להגשת בקשה לביצוע השיקים שנגנבו ללשכת ההוצאה לפועל. ר' (תא (עכו) 1136/93 בני ברכה נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד תשנח(4) 241, 261-מאגר נבו) (תא (ת"א) 183802/02 קו אשראי בע"מ נ' אטדגי מיכאל - מאגר נבו) (תא (ח'') 2508/02 אלימלך דוד נ' בנק הפועלים בע"מ - מאגר נבו) סוג הערובה ושיעורה בהתאם על פי סעיף 70 לפקודת השטרות הגב' בקר טוענת כי, למרות שלטענת התובע השיקים נגנבו ממנו, ולמרות ביטול השיקים, השיקים הגיעו לפרעון בחשבונה. הבנק צילם עבורה את השיקים ונתברר שהם נמסרו לחברות כמו "אריה חברה לקלפים בע"מ", "אדר 2000 בע"מ" נמרוד תעשיות בע"מ שהן חברות גבייה. לטענת הגב' בקר יש חשש כי חברות אלה עלולות לגבות ממנה את השיקים. העתקי השיקים התקבלו וסומנו נת/1 . הנה כי כן נוכח העובדה שחלק מהשיקים שנגנבו מהתובע מצאו דרכם לבנק, ומאן דהוא ניסה לפרוע אותם. יש ממש בחששה של הנתבעת 1 כי בעתיד יעשה נסיון לפעול מכח אותם שיקים. עיניין זה יש להביא בחשבון בקביעת הערובה ותנאיה כפי שיובהר להלן. זוסמן בספרו "דיני שטרות" מהדורה שישית בעמ' 387 מסביר בעניין זה כדלקמן: "... ואם דרש המושך שיתן לו ערובה שלא יתבע לשלם את הסכום פעמיים, גם על פי השטר המקורי וגם על פי השטר החדש, עליו ליתן את הערובה (סעיף 69). על ערובה זו הוחלט שהיא צריכה להיות "ערבות בנק מלאה". ניתן צו והנתבע, המושך, אינו מציית לו, כופים אותו בהטלת קנס או מאסר, בהתאם לסעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט..." בהתאם לאמור לעיל נוכח החשש שמאן דהוא יפעל מכחום של השיקים שאבדו, כפי שהדבר נעשה לגבי חלק מהם, כדי להגיש בקשה לביצוע השיקים שאבדו ללשכת ההוצאה לפועל, בהתאם להוראת סעיף 70. על התובע להפקיד בקופת ההוצאה לפועל ערבות בנקאית בלתי מותנית שתקפה יהיה לתקופת ההתיישנות של השיקים האבודים. שעור הערבות יהיה בסכום של תשעת השיקים סך של 21,880 ₪ (הסכום הנתבע) בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה 13/7/04 ועד ליום הגשת בקשת הביוצ ללשכת ההוצאה לפועל. לסכום האמור יתווסף 10% להבטחת הוצאות בגין גביית השיקים. אי הגשת סיכומים על ידי הנתבעת 1 בהחלטתי מיום 11/7/05 שניתנה לאחר שמיעת העדויות בנוכחות כל הצדדים, נקבע כי הנתבעות יגישו סיכומיהן בתיק לא יאוחר מיום 15/10/05. לאחר שעד ליום 9/11/05 לא הוגשו סיכומים מטעמה של הנתבעת 1, ניתנה החלטה לפיה הוארך המועד להגשת סיכומי הנתבעת 1 עד ליום 23/11/05 ובאין סיכומים ישקול בית המשפט לפעול בהתאם לאמור בתקנה 160 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984, לפיה דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת. נוכח העובדה שהנתבעת 1 לא הגישה סיכומיה עד היום ולאור בקשת ב"כ התובע בסיכומי תשובתו ניתן לקבל פסק דין כנגד הנתבעת 1 על מלוא סכום התביעה באין סיכומים. תקופת השכירות לעניין תקופת השכירות, נוכח הסתירות בדברי הנתבעת 1 והעדים מטעמה ראיתי להעדיף את טענות התובע לעניין זה. לא ראיתי לקבל את טענתה של הנתבעת 1 שפינתה הדירה ביום 1/12/03 ולא ביום 15/1/04מהטעמים שלהלן: - הסכם השכירות הנו לתקופה של שנה אחת המסתיימת ביום 15/1/04. נקבע בסעיף 21 להסכם השכירות כי כל שינוי חייב להיעשות בכתב. בסעיף 13 להסכם נקבע כי במעמד פינוי הדירה יחתם פרוטוקול ע"י שני הצדדים. לכן נוכח העובדה שהנתבעת 1 לא הציגה שינוי שנעשה בכתב או פרוטוקול מסירה של הדירה איננה יכולה להישמע בטענה כי עזבה את המושכר ביום 1/12/04. - בסעיף 7 א' להסכם השכירות נקבע כי קיצור תקופת השכירות חייב להיעשות בהודעה מצד למשנהו בהתראה של 30 יום. בסעיף 7 ב' נקבע כי אם השוכר יפנה המושכר ולא נחתם הסכם עם שוכר חליפי, עליו לשלם את דמי השכירות עבור כל התקופה. גב' בקר טוענת כי עזבה את המושכר ולא הודיעה על כך לאיש ועל כן טענותיה בדבר עזיבת המושכר קודם לכן, הנן בניגוד לקבוע בהסכם השכירות ויש לחייבה בתשלום מלוא דמי השכירות עבור מלוא תקופת השכירות אשר הסתיימה ביום 15/1/04. גם אם נכונה הטענה כי הנתבעת 1 , עזבה המושכר קודם ליום 15/1/04, הרי היא חייבת בתשלום מלוא דמי השכירות, מאחר והיא לא הודיעה לאיש, כי היא עוזבת המושכר וכי המושכר פנוי, וכמו כן אף לא החזירה מפתחות המושכר לתובע ו/או מי מטעמו, והיא הודתה כי רק ביום 15/1/04 שמה המפתחות בתיבת הדואר. - בחקירתה נגדית נתגלו סתירות בדבר חשבונות חשמל משמעותיים בתקופה בה טענה שלא החזיקה במושכר. גרסתו של יצחק חלוצי אשר היה מעורב בשלב זה באופן אישי, בענין פינוי המושכר, כפי שפירט בסעיף 8 לתצהירו, לא נסתרה. התוצאה היא שחיובה של הנתבעת 1 הוא לשלם דמי שכירות עד לתום תקופת השכירות ולכן זכאי התובע בכפוף לעמידה בתנאי סעיף 70 לפקודת השטרות לגבות את מלוא שיעורם של תשעת השיקים שנגנבו. כך גם לא הרימה הנתבעת 1 את הנטל להראות שיש לקזז מהסכום דמים כלשהם בגין נזקים שארעו לה, לא כך מוכיחים נזק או טענת קיזוז. לסיכום התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת במלואה ולפיכך על הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 21,880 ₪ סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מיום הגשת התביעה 13/7/04 ועד לתשלומו המלא בפועל. בנוסף לכך תשלם הנתבעת 1 הוצאות משפט אליהן יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 5,000 ₪ + מע"מ. באשר לתביעה כנגד הנתבעת 2 אשר ערבה לפרעון השיקים שאבדו ושחליפיהם הם שטרי החוב שהוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב בתיק הוצל"פ מס' 0121668044. ושמהם נגזרה תביעה זו שניתנו להבטחת תשלומם של השיקים. התובע יהא רשאי להגיש בגינם בקשה לביצוע לאחר שיעמוד בתנאים לפי סעיף 70 דלעיל. בנסיבות העניין לא ראיתי מקום לחייב את הנתבעת 2 בהוצאות. ניתן היום כ"ב בשבט, תשס"ו (20 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי ד"ר אחיקם סטולר, שופט עוגמת נפש / נזק לא ממונימקרקעין