1. בפני בקשה להורות על חילוט הערבות הבנקאית שמסרה המשיבה כתנאי להטלת עיקולים במעמד צד אחד בבש"א 3126/04, מכח הוראות תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, וזאת בעקבות ביטול העיקולים. 2. השתלשלות העניינים הינה כדלקמן: א. ביום 28.03.04, ניתן צו עיקול זמני, לבקשת המשיבה, על זכויות המבקשת אצל המחזיקה מכללת ספיר, עוד בטרם הגשת תביעה (בש"א 2419/04). ביום 02.05.04, בוטל צו העיקול, לבקשת המשיבה, לאור הודעת המחזיקה לפיה הומחו זכויותיה של המבקשת לקבלת כספים מהמחזיקה לבנק לאומי. בעקבות ביטול צו העיקול, הוחזרה למשיבה הערבות הבנקאית שהופקדה על ידה. ב. ביום 25.04.04 ניתן צו עיקול זמני, לבקשת המשיבה, על זכויות המבקשת אצל המחזיקים בנק לאומי לישראל בע"מ ובנק איגוד לישראל בע"מ (בש"א 2715/04). בצו העיקול נקבע כי תחילת תוקפו תהא עם הפקדתן של ערובות ובין היתר ערבון במזומן או בערבות בנקאית בסך של 50,000 ₪. מעיון בתיק בית המשפט עולה כי ערבון כאמור, לא הופקד ומשכך, הצו לא נכנס לתוקף. ג. ביום 20.05.04, ניתן צו עיקול זמני, לבקשת המשיבה, על זכויות המבקשת אצל 8 מחזיקים (בש"א 3126/04). כתנאי לתוקפו של הצו, הפקידה המשיבה ביום 27.05.04 ערבות בנקאית בסך של 50,000 ₪, ובו ביום הופקו הודעות למחזיק על הטלת העיקול. ד. לשם השלמת התמונה יצוין כי בהחלטתי מיום 29.07.04 בבש"א 3188/04, הוריתי, בעקבות בקשת המבקשת, כי הערבון שהופקד בבש"א 3126/04 ישמש גם כערבון לנזקים שנגרמו למבקשת, אם נגרמו, בגין צו העיקול הזמני בבש"א 2419/04. ה. ביום 13.06.04, נערך דיון בבקשה לביטול עיקול שהגישה המבקשת. בדיון הודיעה המשיבה כי היא חוזרת בה מכל הבקשות לצו עיקול זמני שהוגשו במסגרת ת.א 3263/04. משכך בוטלו כל צוי העיקול הזמניים שהוטלו לרבות צו העיקול הזמני בבש"א 3126/04 (החלטה מיום 13.06.04 בבש"א 3340/04). ו. בעקבות ביטול העיקול כאמור הוגשה בקשה זו. ביום 19.12.04 נערך דיון בפני, המצהירים נחקרו על תצהיריהם והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 3. טענות המבקשת בבקשתה לחילוט ערבון ובסיכומיה הן בתמצית כדלקמן: א. בקשות העיקול שהוגשו הוגשו ברשלנות ללא עריכת בדיקות מתאימות. ב. עצם העובדה שהמשיבה חזרה בה מבקשותיה מיוזמתה, מעידה על אי סבירות הגשת הבקשות. ג. הבקשה להטלת עיקול זמני לא נתמכת בראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תובענה, שכן מלבד חשבונית 1 ו- 2 ששולמו, לא אישרה המבקשת למשיבה ולו חשבון נוסף אחד. ד. סעיף 45 להסכם עליו חתם מר גופר כולל התחייבות שלא להגיש עיקולים כנגד המבקשת ומר גופר הודה כי התרשל בהגשת הבקשות שכן לא ערך בדיקה. ה. באשר לבקשה הראשונה, יכול היה מר גופר לדעת שיש המחאת זכות ולכן הבקשה הראשונה לא היתה סבירה בנסיבות הענין. ו. העיקולים ניתנו על סמך שקרים המבוססים על שמועות שווא בדבר פשיטת רגל כביכול של מנכ"ל המבקשת ושל חברת קו-לו. ז. העיקולים נשלחו ללא אבחנה לשמונה מחזיקים לרבות מוסדות עימם לא קיימה המבקשת קשרים עסקיים כלשהם. עד מהרה נפוצו שמועות על פשיטת רגל אשר הגיעו ללקוחות שכלל לא קבלו הודעה על העיקולים. כתוצאה מכך, קבלן משנה של חברת קו-לו, נטש את השטח בפרוייקט בית הקשיש בקרית גת והחברה הכלכלית שלחה מכתב חמור בענין. ח. כתוצאה מהטלת העיקולים נוצר עיכוב בקבלת סך של 500,000 ₪ מחברת לור"ם בשל סירוב של בנק איגוד להוציא ערבות בנקאית על הסך הנ"ל לטובת לור"ם. לפני קבלת העיקול היה מוכן בנק איגוד להעמיד את הערבות הבנקאית האמורה ודרש כבטחון, הפקדה של 20 אחוז בלבד מסך הערבות, אך אחרי קבלת העיקול, הודיע הבנק כי יעמיד ערבות בנקאית רק כנגד כסף נזיל ע"ס 500,000 ₪. ט. בשל האמור, סבלה וסובלת המבקשת מחסרון כיס של 400,000 ₪, שהאט את קצב ההתקדמות בפרויקט מזכרת בתיה ולכן נחשפה המבקשת לתביעות בגין איחור במסירה שעלותו מעל 20,000 ש"ח לחודש. י. גם לאחר פקיעת העיקולים, מסרב הבנק להוציא את הערבות הבנקאית המבוקשת בתנאים המקוריים בטרם יערוך בדיקות מעמיקות. יא. בנוסף, עמדה על הפרק מול בנק איגוד, בקשת המבקשת להגדלת אשראי, שאושרה עקרונית בהנהלת הסניף והמתינה לאישור רשמי של הנהלת הבנק, אך בשל העיקול נגדע נסיון זה. נוכח ביטול הסיכוי להגדלת אשראי, נדרשה המבקשת להפקיד לאלתר כספים במזומן וזאת עשתה, נוכח לחץ הזמן, בנטילת הלוואה מגורם פרטי בעלות של 20 אחוז לשנה שנגבו מראש בסך של 281,250 ₪. יב. כן טוענת המבקשת לנזקים נוספים בגין פגיעה בשמה הטוב של המבקשת. יג. מדובר בהליך פשוט ומהיר לשם חילוט הערבון הכספי בו לא נדרשת המבקשת להוכיח את גובהו של הנזק שנגרם. יצוין כי במסגרת הבקשה והסיכומים, עותרת המבקשת להורות על פיצוי המבקשת בסך של 500,000 ₪ וכחלק ממנו להורות על חילוט הערבות הבנקאית שהופקדה בסך של 50,000 ₪ ולחייב את המשיבה ומר נעים גופר כצד שלישי, בתשלום יתרת הסכום בהתאם להתחייבויותיהם. 4. טענות המשיבה בתגובתה לבקשה ובסיכומיה הן בתמצית כדלקמן: א. לא התקיימו התנאים לחילוט הערבון. ב. המשיבה לא קבלה את התמורה המגיעה לה על פי החוזה שבין הצדדים ולמר גופר נמסר כי המבקשת נתונה בבעיות כלכליות קשות. פגישות ופניות למבקשת, לא הועילו ולכן הוגשה הבקשה לעיקול זמני (הבקשה הראשונה). ג. תגובתה של המחזיקה בבקשה הראשונה, מכללת ספיר, היתה כי זכויות המבקשת לקבלת כספים מן המכללה הומחו אל בנק לאומי. בנוסף, צויין בתשובת המכללה כי: "קו-על הפרה את התחייבויותיה לפי החוזה שבינה לבין המכללה, ועל כן ספק אם יגיעו כספים כלשהם מכוחו של החוזה האמור". כלומר, לא עוכבו כספים כלשהם כתוצאה מצו העיקול וממילא לא נגרמו נזקים כלשהם. ד. צו העיקול השני לא הופץ ולא הובא לידיעת אף לא אחד וממילא לא גרם ולא יכול היה לגרום לנזקים כלשהם הגם שהמחזיקים בבקשה השניה צויינו גם בבקשה השלישית. ה. הבקשה השלישית להטלת עיקולים (בש"א 3126/04) הוגשה בעקבות קבלת תוצאות חקירה כאשר נסיבות הגשת הבקשה לא השתנו, דהיינו, לא נתקבלה כל תגובה מטעם המבקשת, שמועות בדבר מצבה הכלכלי. המשיכו להתקבל ולאור תשובת המכללה. ו. למבקשת לא נגרמו כל נזקים וטענות המבקשת בענין זה הן טענות סרק. ז. על המבקשת חובה להוכיח בקשתה על ידי צירוף ראיות להוכחת גובה הנזק שכביכול נרם לה אולם, אין בנספחים שצורפו כדי ללמד על גובה הנזק שנגרם. הנספחים שצורפו, הינם עדות שמיעה פסולה, לא ניתנו תצהירים בעניינם וממילא כותביהם לא נחקרו. חובת ההוכחה בנושא הנזקים רובצת על המבקשת והיא לא עמדה בה. ח. לא ברור הקשר בין הפגיעה הנטענת לנטישת האתר ע"י קבלן המשנה. נספח א' נכתב ע"י גורם שאליו לא הופנה כלל צו העיקול מה גם שנספח זה מתייחס לחברת "קו-לו" ולא לחברה המבקשת ואין בו כל התייחסות לגובה הנזק שנגרם, על כן, לא ניתן ללמוד מכך על נזק שנגרם או לקשור טענות אלה לצו העיקול. בנוסף, הטענה בדבר הנזק בסך של 400,000 ₪ בגין כספים מעוכבים מחברת לור"ם אינה נתמכת באסמכתא כלשהי. נספח ב' עוסק בחברת קו-לו ולא במבקשת ולא ברור ברור מדוע המבקשת לא העמידה את אותה אינפורמציה שנדרשה להעמיד מיידית לבנק ובכך לחסוך מעצמה את הנזקים הנטענים. באשר לטענה בדבר קבלת הלוואה, נטען כי גם נספח ב' 1, אינו מצביע ומלמד על קשר לצו העיקול, ואין כל מסמכים המוכיחים את ההלוואה הנטענת. כן לא ברור מדוע לא נלקחה ההלוואה מבנק אחר. ט. באף אחת מן המחזיקות לא נתפסו כספים לאחר משלוח צו העיקול וממילא לא נגרמו נזקים כלל שכן צו פורמלי היה, אך עיקולים בפועל, לא היו. י. הסיבה העיקרית לחזרתה של המשיבה מבקשת העיקול השלישית הינה שהותו של ב"כ המשיבה בחו"ל במועד הדיון. סיבה נוספת הינה סעיף 45 להסכם שבין הצדדים. עוד סיבה היא סירוב הדוברים שגילו את אוזניו של מר גופר בדבר מצבה הכלכלי של המבקשת, לבוא ולהעיד נגדה. יא. באשר להליך עצמו, נטען בסיכומי המשיבה כי בקשה לחייב את המשיבה ואת מר נעים גופר כצד שלישי, אין מקומה במסגרת הליך זה בו מוסמך בית המשפט לפסוק לענין חילוט ערבון בלבד. על המבקשת להגיש תביעה עצמאית נפרדת בנוגע לסכומים העולים על סכום הערבון והמבקשת אף ציינה זאת בבקשתה. על כן, יש להעביר הבקשה להליך נפרד או לחלופין לקבל הכרעה בבקשה לאחר קבלת פסק דין בתיק העיקרי, ולחלופין לדון אך ורק בחילוט הערבון. עד כאן טענות הצדדים. דיון ומסקנות: 5. תקנה 371 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 קובעת כדלקמן: "פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט הערבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין, וחילוט הערבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם" מכאן, התנאים למתן הצו הם כדלקמן: נגרמו נזק או הוצאות עקב מתן הצו. הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין. יובהר כי מדובר בתנאים מצטברים. 6. כאמור, עותרת המבקשת בבקשתה זו לחילוט ערבון וכן לחיוב המשיבה וצד ג' ביתר נזקי המבקשת בסכום של מאות אלפי שקלים. יחד עם זאת מציינת המבקשת כי בקשה זו מתייחסת לחילוט ערבון בלבד וכי תובענה מתאימה על מלוא סכום הנזקים תוגש בנפרד. יודגש כי במסגרת הליך זה, ניתן לדון רק בבקשה לחילוט הערבון שהופקד בסך 50,000 ₪, וככל שלמבקשת טענות בדבר נזקים נוספים שנגרמו לה, הרי שחילוט הערבון אינו מונע את תביעת יתרת הנזק, אם נגרם, על ידי מימוש הערובה. לא מצאתי להעתר לבקשת המשיבה ולדחות את הדיון בבקשה זו, כך שתידון במסגרת הליך נפרד או לאחר מתן פסק דין. תקנה 371 (א) קובעת כי ניתן להורות על חילוט ערבון גם לפני מתן פסק הדין ולא מצאתי טעם לדחיית הדיון. לאור האמור, החלטה זו עניינה אך ורק שאלת חילוט הערבון. 7. טענות המבקשת מתייחסות ל- 3 צווי עיקול שהוצאו במסגרת תיק זה ובאשר לשלושתם, יש לבחון את התקיימות התנאים הקבועים בתקנה 371 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984. 8. צו העיקול הראשון מיום 28.03.04 (בש"א 2419/04) - המבקשת לא ציינה כי נגרם לה נזק כלשהו בגין צו עיקול ספציפי זה ולכן לא התקיים התנאי הקבוע בתקנה 371 הנ"ל. 9. צו העיקול השני מיום 25.04.04 (בש"א 2715/04) - צו העיקול לא נכנס לתוקף שכן לא הופקד ערבון כנדרש. על כן לא נשלחו הודעות למחזיקים על הטלת עיקול וממילא לא נגרם כל נזק בעטיו. 10. על כן, נותר לדון בצו העיקול מיום 20.05.05 (בש"א 3126/04( . כאמור לעיל, בסקירת השתלשלות העניינים, הערבון הופקד ביום 27.05.04 ובו ביום הופקו הודעות למחזיק על הטלת עיקול. צו העיקול בוטל ביום 13.06.04. 11. התנאי הראשון - נגרמו נזק או הוצאות עקב מתן הצו. בענין זה נדרשת המבקשת להראות קיומם של 2 תנאים מצטברים כדלקמן: נגרמו נזק או הוצאות. הנזק או ההוצאות נגרמו עקב מתן הצו. לאחר עיון בטענות הצדדים, לא מצאתי כי המבקשת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח קיומם של תנאים אלה. הצו הופק ביום 27.05.04 ובוטל ביום 13.06.04 ועל כן מדובר בתקופה של כ- 18 יום בהם היה הצו בתוקף. בתקופה זו, כפי שעולה מסיכומי המשיבה, לא נתפסו כספים כלשהם בגין צו העיקול. איני סבורה כי המבקשת הוכיחה קיומו של קשר בין צו העיקול לבין הנזקים הנטענים ואת הנזקים הנטענים, כפי שיפורט להלן. 1. טוענת המבקשת כי נגרם לה חסרון כיס של 400,000 ₪ בשל עיכוב קבלת סך של 500,000 ₪ מחברת לור"ם בגין סירוב בנק איגוד להוציא ערבות בנקאית לטובת לור"ם וחזרת בנק איגוד מהסכמתו להגדיל מסגרות אשראי. המבקשת לא צירפה כל אסמכתא לעיכוב שנגרם בהעברת הכספים מלור"ם . בנוסף, המבקשת לא צירפה כל אסמכתא לכך שבנק איגוד אישר העמדת ערבות בנקאית כנגד הפקדה של 100,000 ₪ בלבד, הסכמה ממנה חזר בנק איגוד בעקבות צו העיקול, כנטען. יתרה מזו, מעיון בנספח ב' עולה כי כל שהתבקש הינו אינפורמציה בדבר קשיי חברת "קו לו" והיותה בפשיטת רגל. המבקשת לא השכילה להראות האם ומתי פנתה בעקבות המכתב לבנק והציגה אישורים למצבה של החברה תוך הפרכת הטענות הנזכרות במכתב ומה היתה תשובת הבנק. יתרה מזו, מעיון בנספח ב' לתצהיר עולה כי הודעת העיקול התקבלה על ידי הבנק ביום 01.06.04. העיקול בוטל, כאמור ביום 13.06.04. המבקשת לא ציינה מתי בעקבות ביטול העיקול השתנתה עמדת הבנק, אם בכלל, ומהו הנזק שנגרם בעקבות העיכוב בתשלום הסך של 400,000 ₪. ויובהר, המבקשת אינה טוענת כי הסכום האמור לא שולם לה כלל, אלא רק כי תשלומו מתעכב מבלי שמצוין נזק ממשי הנגרם כתוצאה מכך. גם טענת המבקשת לפיה חסרון הכיס בסך 400,000 ₪ האט את קצב ההתקדמות בפרויקט מזכרת בתיה אותו מבצעת המבקשת עבור לור"ם ועל כן נחשפה המבקשת לתביעות בגין איחור במסירה בסך של מעל 20,000 ₪ לחודש, אינה נתמכת בכל אסמכתא וממילא לא ברור האם העובדה כי המבקשת "נחשפה" לתביעות התגבשה לכדי נזק ממשי. טוענת המבקשת כי אינה צריכה להוכיח בשלב זה את גובה הנזק במדויק, ואולם אין ספק כי עליה להוכיח את עצם קיומו של הנזק הנטען. לאור האמור לעיל, אין די בנספח ב' לתצהיר כדי להעיד על כך שנגרם נזק כלשהו. הדברים האמורים יפים גם לענין טענת המבקשת בדבר חזרת הבנק מהסכמתו להגדיל את מסגרות האשראי. כך, בבקשה עצמה ובתצהיר שצורף לה, לא צוין כי אכן ניתנה הסכמה סופית של הבנק להגדלת מסגרת האשראי ואף לא מתי צפויה להתקבל הסכמה כאמור. כל שנטען בבקשה ובתצהיר הוא "עמדה על הפרק... בקשת המבקשת להגדלת אשראי... בקשה זו אושרה עקרונית בהנהלת הסניף והמתינה לאישור רשמי של הנהלת הבנק" מכאן שלא ידוע האם אישור כאמור היה מתקבל ומתי. כן לא צוין מדוע לא הוגדל האשראי לאחר ביטול העיקול ביום 13.06.04, כאמור לעיל. 2. הטענה בדבר הצורך בנטילת הלוואה מגורם פרטי בשל ביטול הסיכוי להגדלת אשראי, אינה נתמכת באסמכתאות מספיקות וממילא לאור האמור לעיל, בענין הגדלת האשראי, אינני מוצאת כי הוכח קיומו של קשר בין צו העיקול לבין הצורך בנטילת הלוואה. 3. הטענה בדבר הוצאת לשון הרע, פגיעה בשם הטוב של המבקשת וביחסיה עם לקוחותיה ועם גורמים אחרים, עקב צו העיקול, אינה מבוססת ואינה נתמכת בראיות כלשהן. כך, טענת המבקשת בדבר נזק בגין שמועות שווא בדבר פשיטת רגל והטענה כי קבלן משנה נטש פרויקט כתוצאה מכך, נתמכת רק בנספח א' שצורף לבקשה המתייחס לחברת "קו לו" ולא למבקשת. כמו כן, נספח א' הנ"ל מתייחס ל "שמועה" ולא ניתן ללמוד מכך כי האמור בו או השמועה הנזכרת, הינם תוצאה של צו העיקול. בנוסף, מלשון התקנה עולה כי חילוט הערבון הינו בגין נזק שנגרם למי שאליו מופנה הצו ולא למישהו אחר וספק אם יש מקום ליתן פרשנות מרחיבה לאמור בסעיף זה. יתרה מזו, הטענה בדבר הוצאת לשון הרע ופגיעה בשם טוב, הינה טענה כללית כאשר קבלת טענה כאמור, משמעותה כי כל אימת שינתן צו עיקול כנגד בעל דין יהא זכאי בעל הדין לפיצוי בגין הנזק התדמיתי שנגרם מעצם הטלת העיקול (ר' גם בש"א (חי') 3806/03 א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' אלוטון מוצרי אלומניום בע"מ). יצוין כי אמנם נכון כי אין על המבקש חילוט ערבון, להוכיח את שיעור הנזק שנגרם לו, אולם אין בכך כדי לפטור אותו מן הצורך לשכנע את בית המשפט בכך שנגרם נזק כאמור. לענין זה, אין די בהצהרות בעלמא. יתרה מזו, על המבקש לחלט את הערבון להביא כמות מינימלית של ראיות גם להוכחת גובה הנזק (רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל פ"ד נז (3) 727). ויודגש, חילוט מלוא סכום הערבון אינו ענין אוטומטי הנובע מעצם פקיעתו של הצו ומכך שהמבקש טוען כי נגרם לו נזק כלשהו. ביהמ"ש רשאי להורות גם על חילוט של חלק מן הערבון ולאו דווקא כולו, ומשכך, ממילא יש מקום לשקול ולבחון ראיות ולו ראשיתן של ראיות, גם באשר לגובה הנזק הנטען. "יש לזכור כי חלוט ערבון הוא מהלך קיצוני ואין הוא ניתן כסעד שבשגרה ובאופן "אוטומטי", אלא על פי שיקול דעתו של בית המשפט ועל פי הראיות שהובאו לפניו". (רע"א 98/03 לעיל) המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה. 4 . הוצאות ושכ"ט עו"ד של המבקשת בגין הליכי העיקול - לענין זה ניתנה החלטה במסגרת בש"א 3340/04 לפיה בוטל העיקול ללא צו להוצאות. על כן, אין מקום להורות על חילוט הערבון בשל טענה זו. מכל האמור לעיל, עולה כי לא מתקיים התנאי הראשון. למען הבהר,יצוין כי לאור המסקנות אליהן הגעתי, אינני נדרשת לדון בטענות הצדדים לענין קבילות המסמכים שצורפו לבקשה והמשקל שיש ליחס להם, שכן, כאמור, גם מתוכנם של המסמכים לא ניתן להסיק כי נגרם נזק עקב מתן הצו. 12. התנאי השני - בקשת העיקול לא היתה סבירה בנסיבות הענין לאור החלטתי בענין אי קיומו של התנאי הראשון, ומשמדובר בתנאים מצטברים, אינני נדרשת לדון בקיומו של התנאי השני. יחד עם זאת, מצאתי מקום להתייחס למספר נקודות. בצו מיום 20.05.04 נקבע מפורשות ע"י כב' הרשם גדעון: "לאחר עיון בבקשת המבקש למתן צו עיקול זמני, בתצהיר התומך בה ובנספחיו ולאחר ששוכנעתי בקיומה של עילת התובענה ובקיום חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, הנני נעתר לבקשה ונותן צו עיקול זמני..." מכאן שכב' הרשם מצא כי מתקיימים התנאים הדרושים למתן צו עיקול זמני. טוענת המבקשת כי הבקשות הוגשו ללא שנערכה בדיקה של ממש ובניגוד להתחייבות המשיבה שלא להגיש עיקולים כנגד המבקשת כאמור הסכם בין הצדדים. כן נטען כי המשיבה חזרה בה מהבקשה לעיקול ואף לא הגישה בקשה נוספת להטלת עיקול זמני. המשיבה בתגובתה טוענת כי הבקשה השלישית הוגשה לאחר קבלת תוצאות חקירה שנערכה כאשר עד אז לא התקבלה כל תגובה מטעם המבקשת ולאור תשובת המכללה לצו העיקול הראשון. על כן הבקשה היתה סבירה בנוגע למחזיקות בהסתמכה על חקירה שבוצעה ועל דו"ח רשם החברות ומשמדובר בהליך ביניים. עוד טוענת המשיבה כי הסיבה העיקרית לחזרתה מן הבקשה היתה עובדת שהותו של ב"כ המשיבה בחו"ל במועד הדיון. סיבה נוספת הינה סעיף 45 להסכם וכן חששם של הדוברים באשר למצבה הכלכלי של המבקשת, להעיד בענין זה. מקבלת אני את טענת המשיבה באשר לסבירות הבקשה בנוגע למחזיקות וכן בדבר הסיבה העיקרית לחזרתה מן הבקשה (שהותו של ב"כ המשיבה בחו"ל) ואיני מוצאת כי יש בכך להעיד על היות הבקשה לא סבירה מלכתחילה . אולם, יצוין כי לא מצאתי בטיעוני המשיבה כל הסבר לכך שלמרות האמור בסעיף 45 להסכם, הוגשה מלכתחילה הבקשה להטלת עיקול זמני. יחד עם זאת, לאור האמור לעיל באשר לאי קיומו של התנאי הראשון, מאחר שמדובר בתנאים מצטברים, מתייתר הצורך להכריע בסוגיה זו. 13. על כן, לאור כל האמור לעיל, הבקשה לחילוט ערבון נדחית. נוכח השתלשלות העניינים בתיק, אינני מוצאת לעשות צו להוצאות. ניתנה היום ט' בסיון, תשס"ה (16 ביוני 2005) בהעדר הצדדים. קויפמן עירית, רשמת עיקול