בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל (מר אבישי רובס), מיום 18.2.07 (להלן: "ההחלטה"), בתיק הוצל"פ מס' 12-00855-02-5 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). בבקשה מבוקש, כי בימ"ש זה יתערב בהחלטה, בשני עניינים. האחד - בהחלטה לבטל עיקול שהוטל על כספים המוחזקים ע"י המשיבה בחשבון החינוך שלה. השני - בקביעת כבוד ראש ההוצאה לפועל, לפיה הכספים, אשר היו מופקדים בקרן מקפת ובמבטחים יישאו הפרשי הצמדה וריבית בלבד ולפא פיצויי הלנה. ביום 16.12.07 התקיים דיון במעמד הצדדים ונשמעו טיעוניהם. מכח סמכותי על פי תקנה 120(א), החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. העובדות ; מחלוקת בין הצדדים הגיעה אל בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (להלן: "ביה"ד"), בתיק עב' 1794/00, בתביעת המערער, עובד הוראה, לשעבר, אצל המשיבה, כנגד המשיבה. בישיבת ביה"ד מיום 7.9.00, הגיעו הצדדים להסכם פשרה (להלן: "הסכם הפשרה"), לפיו יפוטר המערער מעבודתו, החל מיום 1.9.00 והמשיבה תשלם לו פיצויי פיטורין מוגדלים בשיעור 175%. בשל המחלוקות אשר התגלעו בין הצדדים באשר לתשלום הסכומים על פי הסכם הפשרה, אביא, להלן, את החלק הרלבנטי מההסכם. כך נרשם הסכם הפשרה בפרוטוקול הדיון בביה"ד: "מוסכם שכל סכום שמופקד על חשבון פיצויי פיטורין בלבד, לזכות התובע, ב'מבטחים' ו/או בקרן 'דפנה', יקוזז מסכום פיצויי הפיטורין שהוסכם לעיל. תשלום מלוא סכום הפיצויים לאחר ההפחתות הנ"ל, ייעשה עד ליום 15.10.00. אם הסכום לא ישולם במועד, אך ישולם עד ליום 2.11.00 - יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.10.00 ועד מועד התשלום. אם הסכום לא ישולם עד ליום 2.11.00, הרי שמיום 3.11.00 - הוא יישא פיצויי הלנת פיצויי פיטורין, לפי סעיף 20(ב)(2) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, שיחושב החל מיום 3.11.00 ועד התשלום בפועל. הנתבעת תמסור לתובע מכתב פיטורין וכן מכתב הסכמה או אי-התנגדות למשיכת כל הכספים שעומדים לרשותו של התובע בקופות הנ"ל, על חשבון פיצויי פיטורים, וזאת תוך 7 ימים מהיום." משלא שילמה המשיבה לעורר את מלוא הסכומים המגיעים לו על פי פסק הדין, הגיש המערער את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה. אין חולק שהעורר החל בעבודתו, כעובד הוראה, אצל המשיבה, לפני חקיקת חוק הייעוד וכן אין חולק, שהעיקול הוטל על כספים אשר חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות למטרות חינוך), התש"ס-2000 (להלן: "חוק הייעוד" או "החוק"), חל עליהם. הטלת עיקול בחשבון החינוך ; השאלה שבמחלוקת - האם חוק הייעוד מאפשר הטלת עיקול על כספי הקצבות, כמשמעות מונח זה בחוק הייעוד (להלן: "ההקצבות"), בשל פיצויי הלנת פיצויי פיטורין, המגיעים לעובד, אשר פוטר. שאלת לוואי הינה, האם מוסמך ראש ההוצאה לפועל להטיל עיקול, כאמור (כטענת ב"כ העורר), או שמא נתונה הסמכות רק לבית הדין לעבודה (כטענת המשיבה). בשאלה זו ניתנו מספר פסקי דין והחלטות, ע"י בתי משפט מחוזיים שונים וראשי הוצל"פ, אולם היא טרם הובאה להכרעה בפני ביהמ"ש העליון. החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל - ההחלטה כוללת גם קביעות, אשר אשר המבקש אינו מערער עליהן ולפיכך אין צורך לפרטן ויובאו, כאן, רק הקביעות הרלבנטיות לדיון אשר בפניי. כבוד ראש ההוצאה לפועל בחן את מטרתו של חוק הייעוד וקבע, כי משמעות המונח "שכר", אשר בתוספת לחוק, איננה כוללת פיצויי הלנה, שכן הכללת פיצויי הלנה במונח זה, בחוק הייעוד, עלולה להביא למצב שבו, בשל הריביות החריגות המוטלות על פיצויי הלנה, תתרוקן קופת החינוך של הרשות ותסוכל מטרת החוק. כבוד ראש ההוצאה לפועל נעזר בהגדרת "שכר עבודה", אשר בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") וקבע, כי מכך שההגדרה שם איננה כוללת פיצויי פיטורין או פיצויי הלנה, יש ללמוד גם לענין המונח שכר אשר בחוק הייעוד. כן קבע כבוד ראש ההוצאה לפועל, כי על פי סעיף 10 לחוק הייעוד, רק ביה"ד לעבודה מוסמך להטיל עיקול על ההקצבות וכי הוראת המעבר אשר בסעיף 13 לחוק, הקובעת, כי הוראות סעיף 10 לא יחולו, מצריכה שני תנאים. האחד - כי הבסיס להטלת העיקול הוא התקשרות שנעשתה לפני מועד פרסום החוק והשני - כי מדובר בעיקול שהוטל טרם מועד פרסום החוק. לשיטתו, פרשנות אחרת, שתאפשר הטלת עיקולים על ההקצבות, ע"י ראש ההוצאה לפועל, גם לאחר פרסום החוק, תביא לסיכול מטרת החוק ותקנה יתרון בלתי סביר להתקשרויות שנעשו טרם פרסום החוק, לעומת התקשרויות שנעשו לאחר פרסומו. לפיכך ומאחר שהעיקול דנן הוטל לאחר כניסת החוק לתוקף, קבע כבוד ראש ההוצאה לפועל, כי לא התקיים התנאי השני לתחולתו של הסייג הקבוע בסעיף 13 ולכן אין ראש ההוצאה לפועל מוסמך להטיל עיקול על הכספים. לאור כך הורה כבוד ראש ההוצאה לפועל על ביטול העיקול. טענות המערער - א. יש לכלול במונח "שכר", אשר בתוספת לחוק הייעוד, גם פיצויי הלנת שכר וגם פיצויי הלנת פיצויי פיטורין, שכן הכללת פיצויי הלנה, דווקא בשל הריביות הגבוהות המוטלות עליהם תרתיע רשויות מלהלין את שכר עובדיהן ובכך יובטח תשלום השכר ותובטח יציבותה של מערכת החינוך, ותוגשם מטרת החוק. ב. הרשימה אשר בתוספת לחוק הייעוד איננה רשימה סגורה ויש לבחון כל מקרה לגופו. ג. הסמכות להטיל עיקול על כספי הקצבות איננה סמכות ייחודית של בית הדין לעבודה, אלא נתונה היא גם לראש ההוצאה לפועל. ד. סעיף 13 לחוק חל על המקרה דנן, באשר ההתקשרות בין הצדדים נעשתה עובר לפרסום חוק הייעוד ודי בכך. טענות המשיבה - א. יש להקיש מהגדרת המונח "שכר" אשר בחוק הגנת השכר. מה שם אין המונח כולל פיצויי פיטורין, כך גם בענייננו - בחוק היעוד, אשר הפרשנות בו צריכה להיעשות לפי תכליתו ומטרתו, שהינה הגנה על כספי החינוך המיועדים לחינוך. ב. רישמת המטרות לשמן נועד חוק הייעוד הינה רשימה סגורה. ג. הסמכות להטלת עיקול נתונה על פי חוק הייעוד רק לביה"ד לעבודה ואילו תחולת סעיף 13 דורשת, על פי הפסיקה, שני תנאים, אשר האחד מהם - כי יהיה מדובר בעיקול אשר הוטל עובר למועד כניסת החוק לתוקף. תנאי זה אינו מתקיים, בענייננו, ולכן סעיף 10 אינו מוחרג. דיון - חוק הייעוד נחקק על רקע חוסר יכולתן של רשויות מקומיות לשלם שכר לעובדי הוראה המועסקים על ידה ולממן צרכי חינוך מידיים למוסדות החינוך שבתחומה, ועל רקע פגיעה של ממש בתפקודם של מוסדות החינוך, עקב כך. עיקרו של חוק הייעוד היה, ייחוד הקצבות החינוך למוסדות החינוך, למטרות חינוך, על מנת שחובות אחרים, אשר חייבת הרשות ואשר אינם משרתים, ישירות, את צרכי החינוך, לא ינגסו בתקציב המיועד לחינוך. בהתאם, נקבעה מטרת חוק הייעוד בסעיף 1 לחוק, כדלקמן: "חוק זה בא להבטיח את יציבותה של מערכת החינוך בישראל באופן שההקצבות למטרות חינוך ישמשו אך ורק את המטרות שלשמן הועברו." בסעיף 3 לחוק נקבע: "(א) רשות חינוך מקומית לא תשתמש בהקצבות אלא למטרות שלשמן נועדו החינוך, המפורטות בתוספת. (ב) שר החינוך רשאי בצו, באישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, להוסיף מטרות לתוספת." מעיון בשני סעיפים אלה עולה, מניה וביה, מסקנה ברורה, כי הרשימה, אשר בתוספת לחוק, הינה רשימה סגורה. דומני שאין צורך להרחיב על כך את הדיבור ודי לומר, כי מסקנה זו מתחייבת, הן ממטרת החוק, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסעיף 1 לחוק ובהוראותיו בכללותן והן מהקביעה המפורשת, אשר בסעיף 3(ב) לחוק, לפיה הוספת מטרות לתוספת יכולה להיעשות בצו של שר החינוך ובאישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. אם זו הדרך להוספת מטרות לרשימה, פשיטא, שמעבר לאפשרות זו, הרשימה רשימה סגורה הינה. סעיף 10 לחוק, שכותרתו הינה "פטור מעיקול", קובע קטגורית, כי: "כספים שבחשבון יהיו פטורים מעיקול ולא יהיו ניתנים להמחאה או לשעבוד ואולם, בית דין לעבודה, על פי תביעתו של עובד רשות חינוך מקומית המועסק באחד ממוסדות החינוך שלשם קיומם הועברו החינוך, רשאי להטיל עיקול על כספי החינוך שבחשבון." סעיף 13 לחוק, קובע הוראת מעבר, לפיה: "הוראות סעיף 10 לא יחולו על עיקול שהוטל מכוחה של התקשרות שנעשתה לפני מועד פרסומו של חוק זה." התוספת לחוק כוללת בסעיף (1): "תשלום שכר למורים ולעובדים במוסדות החינוך." כיצד יש לפרש את המונח "שכר", אשר בתוספת לחוק הייעוד ? כאמור, כבוד ראש ההוצאה לפועל פנה אל חוק הגנת השכר והחיל את הפרשנות אשר ניתנה למונח "שכר עבודה", שם, פרשנות אשר לא כללה בו פיצויי פיטורין ו/או פיצויי הלנה, על ענייננו. אכן, המונח "שכר עבודה" בחוק הגנת השכר פורש כאינו כולל פיצויים פיטורין או פיצויי הלנה, להם יוחדו סעיפים אחרים בחוק הגנת השכר. כך, על מנת שפיצויי הלנת שכר ייחשבו כחלק משכר עבודה, היה צורך לומר זאת, במפורש, בסעיף 17(ב) לחוק הגנת השכר ולגבי פיצויי הלנת פיצויי פיטורים נקבע בסעיף 20(ב1) לחוק הגנת השכר, כי הם יהיו "חלק מפיצויי הפיטורים" (ולא חלק מהשכר). מניסוח סעיף 11 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 עולה, כי המונח שכר עבודה, אשר בחוק זה, איננו כולל פיצויי פיטורין, וכך גם עולה מחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. כשלעצמי, לא הייתי עושה מהוראות חוק הגנת השכר, או מהוראות החוקים הנ"ל, היקש לענייננו, שכן המטרות אשר בבסיס החוקים הנ"ל שונות, תכלית השינוי, ממטרתו ותכליתו של חוק הייעוד. שם - עומדת, בבסיס החקיקה, ההגנה על זכויות העובדים אל מול המעביד. כאן - עומדת, בבסיס חוק הייעוד, ההגנה על יציבות מערכת החינוך, כאשר הבטחת התשלומים לעובדי מערכת החינוך צריכה להיעשות אל מול תכלית זו. נקודת האיזון בין התכליות והאינטרסים, צריכה להיות שונה. עם זאת, ניתן לומר, כי לגבי פיצויי הלנת פיצויי פיטורין ברי, מקל וחומר, כי הגדרת "שכר" בחוק הייעוד איננה כוללת פיצויים אלה. לענין פרשנות המונח "שכר עבודה" בחוק הגנת השכר ראו: ע"ע 1357/01 - ששי (יששכר) לוי נ' מדינת ישראל . תק-אר 2005(1), 217, עמ' 223, שם נאמר: "... במקרה של פיטורים שלא כדין הפסיקה יוצאת מההנחה כי העובד יחפש עבודה אחרת, הענין ידון בבית הדין ויוכרע משך זמן סביר, אך לא מיד, ואם יזכה העובד, ייפסק לו פיצוי הולם על אי-העבודה. בהעדר מטרה בחוק הקשורה לפיטורים שלא כדין, אין להרחיב את הגדרת המונח 'שכר' בחוק. תרופת פיצויי ההלנה שנקבעה בחוק הגנת השכר הינה חריגה וחריפה, ויש להרחיב תחולתו בזהירות, ורק במקרים בהם דרושה תרופה כזאת כדי להבטיח תשלום שכר במועד." אם המונח "שכר עבודה" בחוק הגנת השכר, שהינו חוק סוציאלי מובהק, פורש כאינו כולל פיצויי פיטורין ובוודאי לא פיצויי הלנת פיצויי פיטורין (בין היתר מחמת כך שמדובר בתרופה חריגה וחריפה), קל וחומר שאין לעשות כך שבחוק הייעוד, הבא להגן על כספי ההקצבות ע"י צמצום האפשרות להיפרע מהם. תכלית חוק הייעוד ומטרתו, כפי שהוגדרה בסעיף 1, הבאה לידי ביטוי גם באופן הדווקני בו מנוסח החוק, על הגבלותיו, לרבות ההגבלות על הטלת עיקולים על כספי ההקצבה, מחייבים פירוש מצמצם ודווקני גם למונח "שכר". אמנם, תשלום שכרם של עובדי ההוראה ומוסדות החינוך, הינו תנאי הכרחי להבטחת ההגנה על יציבות מערכת החינוך, שכן ללא תשלום שכר לא יהיו עובדי חינוך ובוודאי לא עובדי חינוך איכותיים אולם, האיזון הנכון מחייב, שיהא מדובר בתשלום שכר שוטף ולא מעבר לכך (ללא בקרה של ביה"ד לעבודה). על פני הדברים, יש, לכאורה, טעם בטענת ב"כ המערער, לפיה יש בתשלום פיצויי פיטורין ופיצויי הלנתם, כדי לגרום, באופן עקיף, לכך שהרשות תקפיד לשלם את השכר השוטף במועדו, שכן היא לא תרצה להסתכן באבדן כספי ההקצבה, בשל תשלומים כה גבוהים, המשולמים בגין הלנת פיצויי פיטורין, אולם מדובר בטעם רעיוני בלבד ולא בטעם אשר יש לו ביטוי מעשי. באופן מעשי, במציאות, לא כך מתרחשים הדברים ועובדה היא, שעד היום לא הניעו פיצויי הלנה את הרשויות המקומיות לשלם שכר עובדיהן במועד. כדי שניתן יהיה להגשים את מטרתו של חוק הייעוד, יש לשים בראש סדר העדיפויות את תשלום השכר השוטף והוא בלבד. ניתן למקם את המטרות אשר יבטיחו את יציבות מערכת החינוך בשלושה מעגלים. במעגל הראשון, הפנימי, מצויים התשלומים המיידיים, השוטפים, התומכים ביציבותה של המערכת, הן התשלומים עבור המטרות המצויות בתוספת לחוק הייעוד: תשלום שכר למורים ולעובדים במוסדות החינוך, ציוד ותחזוקה, הסעות לתלמידים, בינוי, שיפוץ ואבטחה, תשלומים בלעדיהם לא ניתן לקיים את מערכת החינוך, באופן שוטף. במעגל השני, רחוק יותר מהליבה של יציבות המערכת, מצויים תשלומי פיצויי פיטורין, פיצויי הלנת שכר וכו', ואילו פיצויי הלנת פיצויי פיטורין מצויים במעגל השלישי, הרחוק עוד יותר. ברי, כי אי תשלום שכר שוטף לעובדי הוראה משפיע באופן מיידי וישיר על יציבות מערכת החינוך, מה שאין כך, כאשר מדובר באי תשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורין. אמנם, לא הובאו בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל, או בפניי, נתונים מספריים באשר להקצבה, לשיעור סכומים המשולמים מתוכה בגין המטרות אשר בתוספת ולשיעור חובות המשיבה בגין פיצויי הלנת שכר, פיצויי פיטורין או פיצויי הלנת פיצויי פיטורין, אולם, לאור הריביות הגבוהות בהם מחויבים פיצויי הלנת פיצויי פיטורין, על פי דין, יש בסיס ממשי לטענת ב"כ המשיבה, כי אם אלה ייכללו במונח שכר, לא יהא בהקצבה די לתשלום השכר השוטף. עוד יש לציין את התפיסה המקובלת בעולם הפרשנות המשפטית, לפיה אין כל קושי במתן פירוש שונה לאותו מונח, כאשר הוא מצוי בדברי חקיקה שונים. תפיסה זו חלה גם במשפט העבודה, בין היתר, בנוגע לפרשנות המונחים "עובד" ו"מעביד", המופיעים בשורה ארוכה של חוקים ומובנם משתנה לפי ההקשר החקיקתי בו הם מופיעים. ראו התייחסות רחבה לכך בדנג"ץ 4601/95 - סרוסי חי יוסף נ' בית הדין הארצי לעבודה. לדוגמא, פלוני יכול להחשב כעובד לצורך חוק אחד, אך לא ייחשב כעובד לצורך חוק אחר - ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' נסים, פ"ד לה(4) 758. לענין פרשנות שונה למושגים זהים בדברי חקיקה שוני ראו עוד: ע"א 10961/04 - המוסד לביטוח לאומי נ' מתן גוטר. "אחד מכללי הפרשנות הוא, שביטוי מסויים יכול להתפרש בצורות שונות בחיקוקים שונים, וזה בהתאם למטרת כל חיקוק וחיקוק, הקשר הדברים שבו מופיע הביטוי ומבחנים שונים אחרים" - בג"צ 7029/95 - הסתדרות העובדים הכללית נ' בית הדין הארצי לעבודה . פ"ד נא(2), 63, עמ' 100-101. "בכל מקרה יש להתחקות אחר תכלית החוק ומטרתו ואחר הביטוי שנתן המחוקק לתכלית שאותה רצה להשיג באמצעות החוק על-מנת להגיע לפרשנותו הנכונה של מונח זה או אחר בו" - בג"צ 94/1583, סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(3) 469, 474-475. "כל ביטוי וכל דיבור בעל משמעות משפטית נורמטיבית המצוי בחוק פלוני ייבחן על פי ההקשר שבמסגרתו נעשה השימוש בו ותוך התייחסות לתכלית החוק המסויים. ביטוי, דבר מינוח משפטי יכול שתהיה לו משמעות שונה בחוקים שונים. לא תמיד נכון יהיה ללמוד על משמעותו של ביטוי משפטי בחוק אחד על דרך ההיקש מחוק אחר" - ע"א 3425/90 - ד"ר אלכסנדר פינסטרבוש נ' שר הבריאות . פ"ד מו(1), 321, עמ' 331-332. "חוק יש לפרש בראש ובראשונה מתוך ראיה כוללת של תכלית החוק, כוונת המחוקק והיעדים שהחוק נועד להשיג. רק אם למקרא נוסח החוק נותר ערפל באשר ליסודות הללו, יידרש הפרשן לפיזור הערפל והתרת הספק בדבר המשמעות הנכונה של החוק, למקורות חיצוניים בגיבוש מסקנתו. אחד המקורות החיצוניים יהא השוואת הפרשנות הניתנת לאותה הוראה או מונח דומה בדבר חיקוק אחר, מתוך התפיסה המתודית שראוי כי תשמר "ההרמוניה החקיקתית" כמוסבר לעיל" - רע"א 2512/90 - סופרגז חברה ישראלית להפצת נ' תופיני סער . פ"ד מה(4), 405, עמ' 421-422. לפיכך, גם אם הפרשנות, אשר סבורה אני שיש ליתן למונח "שכר" בחוק הייעוד, מצומצמת מזו אשר בחוקים אחרים, אין בכך ולא כלום, שכן פרשנות זו תואמת את תכלית החקיקה ואת מטרתה ולמעשה - תואמת גם את הלשון בה נקטה התוספת. דווקא הפירוט, אשר ננקט בסעיפים אחרים אשר בתוספת, מעיד על כך שאילו רצה המחוקק לכלול במונח שכר גם פיצויי הלנת שכר ובוודאי פיצויי פיטורין או פיצוי הלנת פיצויי פיטורין, היה עושה כן, במפורש. לפיכך, נכון קבע כבוד ראש ההוצאה לפועל, כי הסכומים אשר חייבת המשיבה למערער, אינם נכללים בתוספת ולכן לא ניתן לשלמם מכספי ההקצבות ומן הדין היה לבטל את העיקול. די בכך, כדי שאדחה את הערעור ומתייתר הדיון בשאר טענות המערער. אומר רק, כי לא מצאתי גם ממש בטענת ב"כ המערער בדבר הסמכות להטיל עיקול, על פי חוק הייעוד. ב"כ המשיב טען בפניי, כי מתן הסמכות בידי בית הדין לעבודה בלבד אינו סביר, כל עיקר, שכן, לשיטתו, אם לעובד לא היתה הזדמנות לבקש הטלת עיקול בעת מתן פסק הדין, הוא לא יוכל לעשות כן בעתיד. לא רק שלטענה זו אין על מה לסמוך אלא שהיא מנוגדת להוראות חוק הייעוד וחותרת תחת מטרתו ותכליתו וכן מנוגדת לפסיקה אשר ניתנה בעניין; כאמור, סעיף 10 לחוק קובע, כי כספי החינוך פטורים מעיקול ולא יהיו ניתנים להמחאה או לשעבוד. קביעה זו הינה קביעה, קטגורית, אשר היוצא מן הכלל היחיד לה, אמור בסיפא של הסעיף והוא: מתן סמכות לבית הדין לעבודה, להטיל עיקול על כספי החינוך. שלילת הסמכות להטיל עיקול על כספי חינוך מראש ההוצאה לפועל, כפי שנעשה ברישא של הסעיף, תוך הסמכה ייחודית, לכך, של בית הדין לעבודה, מחייבת פרשנות לפיה מוסמך בית הדין לעבודה להטיל עיקול, לכל אורכו של ההליך לביצוע פסק הדין, עד לביצועו במלואו. כמובן, שאין ביה"ד לעבודה חייב לעשות כן, אלא עליו להפעיל שיקול דעתו, בהתאם לנסיבות המקרה. ענין דומה הובא בפני כבוד השופט מירון שוורץ מבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, בבש"א (נצרת) 2046/07 - מועצה מקומית כעבייה נ' חג'אג'רה הינד, שם נעתר ביה"ד לבקשה להטלת עיקול מכח סעיף 10 לחוק הייעוד, למרות שהבקשה הוגשה 7 חודשים לאחר מתן פסק הדין, בקבעו: "לנוכח המפורט בהוראת סע' 10 לעיל, אין ללשכת ההוצל"פ הסמכות להטיל עיקול על כספי חינוך, כי אם לבית הדין האזורי לעבודה בלבד. מכאן, שבכל הנוגע לעיקולים שכאלה, נכנס בית הדין לנעלי לשכת ההוצל"פ (לעניין הטלת העיקול בלבד). יובהר, כי בניגוד לטענת המועצה, בית הדין לעבודה לא קבע בהחלטתו דבר מלבד הטלת העיקול, כך שבכל הנוגע לביצוע פסק הדין, חוזר העניין ללשכת ההוצל"פ." "לפיכך, כאשר פועל בית הדין מכח סע' 10 לחוק כאמור, במתן החלטת עיקול לאחר פסק דין, אשר במקרה אחר היתה מצויה בסמכות ההוצל"פ, אין הוא מוגבל בהוראת תקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בכל הנוגע למתן הצו בעת מתן פסק הדין או בתכוף לאחריו." (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקום). לאור האמור לעיל, אני דוחה את הערר על חלקה הראשון של ההחלטה. חלקו השני של הערר הינו בשאלה, האם הכספים המופקדים בקרן מקפת ובמבטחים (להלן: "הכספים המופקדים"), ישאו הפרשי ריבית והצמדה בלבד, או פיצוי הלנת פיצויי פיטורין. בהסכם הפשרה סוכם, כאמור, כי הכספים המופקדים יקוזזו מסך פיצויי הפיטורים וכי אם פיצויי הפיטורין לא ישולמו עד יום 2.11.00, הם יישאו פיצוי הלנת פיצויי פיטורין. עוד נקבע, כי המשיבה תמסור למערער מכתב הסכמה למשיכת הכספים המופקדים (להלן: " המכתב"), תוך 7 ימים ממועד מתן פסק הדין (7.9.00). אין חולק, שהמכתב נמסר באיחור. לטענת המערער, כל עוד אין הוא יכול לקבל לידיו את הכספים המופקדים (בשל כך שהמשיבה לא מילאה התחייבותה למסור בידיו מכתב כאמור) פשיטא, שהוא לא קיבל, בפועל, את אותו חלק של פיצויי הפיטורים המגיע לו, על פי המוסכם בהסכם הפשרה, ולכן על הסכום, אשר לא שולם במועד, בגין האיחור בהמצאת המכתב, לשאת פיצוי הלנת פיצויי פיטורין. מנגד טוענת המשיבה, כי הקביעה של ציפויי הלנה נעשתה רק לגבי יתרת פיצויי הפיטורין (לאחר קיזוז הכספים המובטחים) ואילו חובתה למסור מכתב הסכמה, כאמור, נרשמה רק בסוף הסכם הפשרה ולא נרשם, שם, כי איחור במסירת המכתב תזכה את המערער בפיצויי הלנה. עוד טוענת המשיבה, כי לא ניתן להוסיף לפסק דין את אשר אין בו ובמקרה זה - פיצויי הלנה, אשר לא נקבעו בו לגבי הסכומים המובטחים. כבוד ראש ההוצאה לפועל קיבל את עמדת המשיבה ולא שעה לבקשתה להפנות שאלת הבהרה אל ביה"ד לעבודה, בקבעו, כי לטעמו, פסק הדין ברור ביותר. עוד קבע כבוד ראש ההוצאה לפועל, כי "פיצויי הלנת פיצויי פיטורין יכול שיוטלו על מעביד רק באמצעות החלטה מפורשת של בית הדין לעבודה." ולכן ישאו הסכומים המופקדים הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בלבד. ב"כ המשיבה מפנה אל רע"א 7574/01 - ברוניה קמינסקי נ' עמית יועצים בע"מ, אשר גם בו הוגש לביצוע הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק ובו נאמר, כי אין להוסיף על החיוב שנפסק חיוב נוסף שלא הוטל בפירוש בפסק הדין. מבחינת ההגיון הצרוף, יש ממש בטענת ב"כ המערער, לפיה כל עוד לא נמסר המכתב, לא הגיעו הפיצויים, בפועל לידיו של המערער ולכן יש לראותם כפיצויים מולנים, אולם טבען של הסכמות בין צדדים הוא, שכרוכות הן בשיקולים שונים, ובוויתורים שונים, אשר עושה צד זה או אחר להסכם ומשניסחו הצדדים את ההסכם, כפי שנסחו, אין לקרוא לתוכו את אשר לא נרשם בו, במפורש, במיוחד כאשר מדובר בסנקציה כה חמורה. עוד אומר, כי מאחר שמדובר בפסק דין, אשר נתן תוקף להסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים, ספק בעיני אם יש לביה"ד ייתרון בבחינת הטענה, על פני ראש ההוצאה לפועל, כך שממילא לא היה טעם של ממש בהפניית שאלת הבהרה אל ביה"ד. בחינת הסדר הפשרה, אשר ביה"ד נתן לו תוקף של פסק דין מעלה, כי הצדדים לא קבעו בו איזה הפרשים יישאו הסכומים המופקדים, במידה שהמשיבה תאחר בהמצאת המכתב. לאור ההלכה, לפיה אין להוסיף לחיוב בפסק דין (והסדר אשר ניתן לו תוקף של פסק דין, בכלל זאת), את אשר לא נרשם בו, במפורש, ולאור כך שבפיצויי הלנה יש אלמנט עונשי, אין מקום להתערב גם בחלק זה של ההחלטה, מה גם שמדובר בשיקול דעת המסור לראש ההוצאה לפועל, אשר ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בו. סופו של דבר, אני דוחה את הערעור, אולם, בנסיבות הענין ולאור השאלות שנדונו, אשר טרם הוכרעו ע"י ביהמ"ש העליון, לא אחייב בהוצאות. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום י"א בטבת, תשס"ח (20 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים. ת. שרון-נתנאל, שופטת עיקול