המאשימה ייחסה למבקש/ הנאשם בכתב האישום מיום 29.1.04 שתי עבירות של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 +19 (א) לפקודת הסמים המסוכנים. בתיק נשמעו ראיות וביום 27.10.04, ניתנה הכרעת דין על פיה זוכה הנאשם מחמת הספק. בעקבות זיכוי זה, עותר המבקש לפסוק לו פיצויים והוצאות על יסוד סעיף 80 לחוק העונשין, הן פיצויים על מעצרו והן הוצאות הגנה. ב"כ המשיבה, בתגובתה, מבקשת לדחות את הבקשה, כאשר לטעמיה לא התקיימו נסיבות סעיף 80 לחוק העונשין ואין המבקש זכאי לא לפיצויים עבור ימי מעצרו ולא לתשלום הוצאות הגנתו. כעולה מהודעת הצדדים מיום 17.2.05, ההחלטה תינתן על פי טענות הצדדים בכתב. ב"כ המבקש, בעתירתו, טוען כי לא היה יסוד לאשמה. לדעתו, היה פגם בשיקול דעת המשיבה עובר להגשת כתב האישום ולא היה מקום מלכתחילה, להעמיד את הנאשם לדין. מפנה, בין היתר, לעובדה שהמבקש באישום הראשון שוחרר לביתו עוד באותו יום ולא נעצר. עוד מפנה ב"כ המבקש לעובדה שבעדויות עדי התביעה נתגלו סתירות רבות. עוד טוען ב"כ המבקש כי התנהלות המשיבה היתה לוקה בחסר ולא היה כל מקום לעצרו למשך תקופה של 9 חודשים. עוד טוען ב"כ המבקש כי הדיון בתיק העיקרי נדחה מספר פעמים, היות והמשיבה לא הצליחה לענות על השאלה באם הוגשו כתבי אישום כנגד רוכשי הסם. מנגד, מציינת ב"כ המשיבה, כי היה יסוד לאשמה בכך שעובר להגשת כתב האישום, היו ראיות לכאורה המתבססות על הודעות קונה הסם, לרבות זיהוי המבקש, עדויות השוטרים שצפו בעסקאות מכירת הסם, הסמים שנתפסו, חוות הדעת הנוגעת לסמים שנתפסו, זיהוי בתמונה של קונה הסם וראיות נוספות. עוד טוענת ב"כ המשיבה כי מערכת הראיות דלעיל, כנגד המבקש, נבחנה בזמנו על ידי בית משפט בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים ונקבע שיש בהן כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית כנגד המבקש, דבר שהביא להחלטה למעצרו עד תום ההליכים. עוד טוענת ב"כ המשיבה כי גם "נסיבות אחרות", כאמור בסעיף 80, לא מתקיימות בעניינו של המבקש, הואיל וכבר נקבע בפסיקה, כי אופי הזיכוי הינו שיקול נוסף ובעל משקל ובעניינו, מדובר בזיכוי מחמת הספק המהווה שיקול בעל משקל כנגד חיוב ולא עסקינן בזיכוי מלא, דהיינו קביעה פוזיטיבית שהנאשם לא ביצע העבירה- לעניין זה הפנתה ב"כ המשיבה לע"פ 303/02. עוד טוענת ב"כ המשיבה, כי הבקשה הוגשה שלא על פי כל מסגרת דיונית מקובלת, דהיינו תקנות סדר הדין הפלילי שדורשות כי בקשה לפיצויים תוגש בדרך המרצה ויחולו עליה הוראות תקנות סדר הדין האזרחי התשכ"ג- 1963. דרך דיונית זו, מחייבת צירוף תצהיר לאימות העובדות הכלולות בבקשה- דבר שלא נעשה במקרה שבפנינו. מה גם, לא צורפו על ידי ב"כ הנאשם קבלות לתמיכת טענתו בדבר הוצאות הגנתו. לסיכום טענותייה, מדגישה ב"כ המשיבה, כי משלא הוכיח המבקש את העילות, כנדרש על פי סעיף 80 לחוק העונשין, עותרת לדחות את בקשתו ולתת משקל מכריע לאינטרס הציבורי שיש בהבאת נאשמים לדין. דיון: סעיף 80 לחוק העונשין מדבר בלשון: "משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה ממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982 בסכום שייראה לבית המשפט..." סעיף 80 לחוק העונשין מלמדנו איפוא שמונה פרקי משנה: א. צריכים אנו למשפט שנפתח שלא בדרך של קובלנה. ב. צריכים אנו לקביעה כי לא היה יסוד להאשמה. ג. לדעת בית המשפט קיימות "נסיבות אחרות מצדיקות". ד. בית המשפט רשאי לצוות על תשלום. ה. תשלום יכול ויהא הוצאות הגנה ופיצוי על מעצר ומאסר. ו. הנאשם זוכה או כתב האישום בוטל על פי סעיף 94 ב' לחסד"פ (נ"מ) התשמ"ב - 1982. ז. שיקול הדעת באשר לסך התשלום נתון לבית המשפט. ח. התקנות קבעו סך מגביל. לעניינו, המבקש נעצר ביום 29.1.04 על ידי משטרת באר שבע. המבקש בתאריך 2.2.04 נעצר עד תום ההליכים. המבקש הגיש ערר לבית המשפט המחוזי כנגד מעצרו ועררו נדחה ב- 28.3.04. התיק העיקרי הובא בפני כב' השופטת דרורה בית אור ובפניה התקיימו 8 ישיבות. בתאריך 21.6.04 התיק הועבר בפני להמשך הוכחות. בפני התקיימו 10 ישיבות לשמיעת פרשת התביעה וכן פרשת ההגנה וכן סיכומים. בתאריך 27.10.04, ניתנה הכרעת דין- לפיה הורתי על זיכוי הנאשם והאחר מחמת הספק. מעיון בפרוטוקולי הדיון, במועדים שהתקיימו בפני כב' השופטת בית אור והן בפני, נתבקשו דחיות גם על ידי ב"כ הנאשם וגם על ידי המאשימה וגם בהסכמת הצדדים, כך שאין יסוד לטענת ב"כ הנאשם כי עיקר הדחיות הן בשל מחדליה של המאשימה. אין יסוד לטענת הסניגור המלומד כי לא היה כלל בסיס להגשת כתב האישום, משמע כי לא היה יסוד לאשמה וזאת הואיל ובשלב הגשת כתב האישום, היה בפני התובע תשתית ראייתית, לכאורה, למיוחס לו בכתב האישום- תשתית ראייתית אשר נבחנה על ידי שתי ערכאות ונמצאה מספקת לצורך מעצרו עד תום ההליכים. למעשה, דין הבקשה בראשיתה היה למחיקה בהעדר בסיס תומך לבקשה (לא צורפה ולו חשבונית אחת, לא ניתן פירוט באשר לישיבות בערכאות השונות). לפיכך ובהתאם לאמור לעיל והואיל והיה יסוד להגשת כתב אישום כנגד המבקש והואיל ולא מצאתי נסיבות אחרות בלשון סעיף 80 לחוק העונשין המצדיקות פיצוי - דין הבקשה להידחות. המזכירות תשלח עותק מההחלטה לצדדים. ניתנה היום י"ג ב אדר ב, תשס"ה (24 במרץ 2005) בהעדר הצדדים. נסר אבו טהה- שופטמשפט פליליהוצאות הגנהפיצויים לנאשם שזוכהפיצוייםזיכוי מחמת הספקחוק העונשין