במערכת היחסים שבין התובעת לבין הנתבעת מס' 3 מבוא 1. התובעת, ילידת 12.1.2000, נולדה בבית החולים ליולדות דג'אני בירושלים, המנוהל על ידי הנתבע מס' 1 (להלן: "בית החולים"). לאחר לידתה התברר כי היא סובלת מחלת CDH - שהיא פריקה מולדת של מפרקי הירך משני הצדדים. 2. לפי האמור בכתב התביעה ובחוות הדעת הרפואית עליה הוא נסמך במהלך חודשי חייו הראשונים של תינוק יש לערוך בדיקה כדי לשלול את האפשרות כי הוא סובל מפריקה של פרקי הירכיים. עוד נטען כי ככל שהמחלה מאותרת במהלך ששת החודשים הראשונים לחייו של הילוד ניתן לטפל בה בה באמצעים שמרניים ללא מעורבות כירורגית ותוך הבראה מלאה. 3. התובעת טוענת כי לאחר הלידה נבדקה בבית החולים, במרפאות הנתבעת מס' 2 (להלן: "קופת חולים") ובמרפאות הנתבעת מס' 3 (להלן: "אונר"א") ובאף אחד מהמקומות לא נערכה הבדיקה לגבי האפשרות כי היא סובלת מהמחלה. באשר לאונר"א מתואר בכתב התביעה כי היא מספקת שירותי רפואה ובמועדים הרלוונטיים הייתה המפעילה של מרפאה לטיפול באם ובילד בירושלים המזרחית בסמוך למקום מגורי התובעת. מתוך תיעוד אליו מתייחס המומחה מטעם התובעת עולה כי התובעת הייתה במעקב התפתחות במרפאת אונר"א וקיבלה חיסונים בתאריכים 14.2.00, 27.3.00, 27.5.00 ו- 15.7.00. בהקשר זה יש לציין כי התובעת חברה בקופת החולים וקיבלה גם במרפאותיה של הקופה טיפול רפואי בתאריכים 27.4.00, 25.6.00 ו- 14.9.00. 4. התובעת טוענת כלפי אונר"א כי אם לא הייתה מתרשלת ודואגת לבדוק האם היא סובלת מהמחלה, הייתה מאובחנת, מקבלת טיפול ומבריאה. 5. אונר"א לא הגישה כתב הגנה. היועץ המשפטי לממשלה התייצב לדיון וטען כי יש לדחות על הסף את התביעה כנגד אונר"א בשל חסינות ארגון האומות המאוחדות בהתאם למשפט הבינלאומי ובהתאם לדין הפנימי. התובעת והנתבעים מתנגדים לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה וסבורים כי יש לדחות את בקשתו לסילוק על הסף של התביעה כנגד אונר"א. טענות היועץ המשפטי לממשלה 6. היועץ המשפטי לממשלה שהתייצב לדיון לאחר פניית אונר"א למשרד החוץ סבור כי אונר"א נהנית מחסינות. בפירוט העמדה נטען כי אונר"א משמשת סוכנות סעד, חינוך, בריאות ורווחה לפלסטינים והיא פועלת בשטחים לאחר שנחתם הסכם. באותו הסכם שכותרתו "חילוף אגרות בין ישראל לבין אונר"א המהווה הסכם בדבר פעולותיה של סוכנות האומות המאוחדות לסעד ותעסוקה לפליטי ארץ ישראל במזרח הקרוב" (כתבי אמנה 775, כרך 22, עמ' 411), נקבע כי אונר"א תמשיך לסייע לפליטים וכי ממשלת ישראל תקל על תפקידה כמיטב יכולתה. 7. עוד קובע ההסכם, כך טוען היועץ המשפטי, כי המדינה מסכימה 'להכיר כי האמנה בדבר זכויות יתר וחסינויות לאומות המאוחדות מיום 13 בפברואר, 1946, שישראל צד לה, תסדיר את היחסים בין הממשלה לבין אונר"א בכל הנוגע לתפקידי אונר"א". 8. עמדת היועץ המשפטי היא אפוא כי אונר"א נהנית מהחסינות לה זוכה ארגון האומות המאוחדות במשפט הבינלאומי וכי חסינות זו היא מוחלטת ובלתי מוגבלת. היועץ המשפטי מוסיף כי עמדה זו חלה גם במשפט הפנימי הישראלי וזאת לאחר שהמדינה אימצה את האמנה בדבר זכויות יתר וחסינויות לאומות המאוחדות שנחתמה ביום 12.2.1946 וזאת בהתאם לפקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות 1947 (להלן: "הפקודה"). 9. על פי הפקודה והצו שהוצא בעקבותיה הוענקה לאו"ם חסינות מפני תביעה לדין ופעולה משפטית ולכן חלה הוראה זו גם על התביעה הנדונה שעניינה תובענה כנגד אורגן של האו"ם. 10. בעמדת היועץ המשפטי לממשלה יש התייחסות למספר החלטות שניתנו בנושא זה ובהן שתי החלטות שונות של בית המשפט המחוזי בירושלים: החלטת כב' השופט י' שפירא בת.א. (י"ם) 5243/03, בש"א 4264/04 סירגניאן ראובן פעול נ' United Nations Truce Supervision Organization (פורסם במאגרים, ניתן ביום 30.1.05); להלן: "סירגניאן") והחלטת כב' השופט א' פרקש בבר"ע (י"ם) 3093/07 אברהים מהלווס נ' אונטסו (לא פורסם, מופיע במאגרים (2007) להלן: "מהלווס"). בשתי ההחלטות נקבעו עמדות שונות באשר לחסינות אחד הארגונים של האו"ם. בהחלטה בעניין סירגניאן נדונה תביעה לתשלום שכר דירה ראוי עבור נכס מקרקעין. כב' השופט שפירא מצא כי לא חלה חסינות לנתבע. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון התקבל, בעקבות הסדר בין הצדדים, ופסק הדין בוטל. בעניין האחר נדונה האפשרות לאכוף פסק דין כנגד אונטסו במסגרת ההוצאה לפועל לאחר שתביעת נזקי גוף שהגיש אחד מעובדיו. כב' השופט פרקש מצא כי לא ניתן לבצע את פסק הדין במסגרת ההוצאה לפועל בשל החסינות. 11. היועץ המשפטי לממשלה תומך באימוץ פסק דינו של כב' השופט פרקש ומזכיר כי החלטתו של כב' השופט שפירא בוטלה בהסכמת הצדדים. לחילופין, טוען היועץ המשפטי לממשלה כי גם לפי הגישה לפיה מדובר בחסינות פונקציונאלית, הרי שבמקרה זה מדובר בתביעה כנגד אונר"א על האופן שבו ביצעה את תפקידה במסגרת הטיפולים הרפואיים שהיא מעניקה לאוכלוסיית הפליטים ומדובר במילוי תפקידה לפי החלטת עצרת האו"ם. 12. לפיכך טוען היועץ המשפטי לממשלה כי כיוון שהתביעה מוגשת נגד האו"ם בטענה 'שהתרשל בביצוע פעולות הליבה של סוכנות הסיוע שלו, דינה של התביעה להידחות בכל מקרה ומאחר ואין ספק כי חסינותו של האו"ם, חלה לגבי פעולות אלה'. תשובות הנתבעים והתובעת 13. הנתבעים, בית החולים וקופת החולים, סבורים כי אין לאונר"א חסינות מפני התביעה דנן והם נשענים בעניין זה על עמדת השופט שפירא כמפורט לעיל. לטענתם חסינותו של האו"ם היא כחסינותו של הריבון הזר והיא חסינות יחסית. בעניין זה מפנים הנתבעים לפסיקה לעניין חסינות המדינה הזרה ובעיקר לרע"א 7092/94 Her Majesty the Queen in right of Canada נ' שלדון ג. אדלסון, פ"ד נא (1) 625 (1997). 14. לשיטתם של הנתבעים, הנשענת גם על דברי מלומדים, אין לאפשר מתן חסינות מוחלטת במישור הפרטי שכן זו עלולה להביא להתנהגות שרירותית כלפי אזרחי המדינה המארחת. הנתבעים מבקשים אפוא לקבוע כי לאונר"א יש חסינות יחסית בלבד. 15. בהמשך לכך טוענים הנתבעים כי בין החריגים שהתפתחו בתורת החסינות הריבונית נתפסת גם פעולה נזיקית כפעולה המוחרגת מן החסינות המוקנית לריבון הזר. מקרים של נזק גופני ונזק לרכוש אובחנו באופן כללי כמקרים בהם לא קיימת חסינות דיונית למדינה הזרה. 16. התובעת מצטרפת לעמדת הנתבעים וטוענת כי אונר"א והאו"ם הם ישויות נפרדות ולכן אין להחיל על אונר"א את החסינות הנתונה לאו"ם. עוד סבורה התובעת כי אין לפרש את החקיקה באופן המעניק פטור לפעולות המצויות בתחומו של המשפט הפרטי כפי שנקבע בעניין סיראגניאן. היא מפנה בהקשר זה להוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו השולל את הפגיעה בקניין וסבורה כי הטענה בדבר חסינות האו"ם עומדת בסתירה לזכות היסוד. טענה נוספת אותה מעלה התובעת נוגעת לפרשנות שיש לתת לפקודה. התובעת מציעה לפרש את סעיף 2 לפקודה באופן שבו יובהר כי ניתן להגדיר את סוגי החסינויות ואת היקפן אך לא לקבוע הוראת חסינות גורפת ובלתי מסויגת. השאלות העומדות להכרעה 17. לצורך בחינת טענת היועץ המשפטי לחסינות אונר"א מפני התביעה יש לבחון את השאלות הבאות: א. מהו מעמד אונר"א והאם יש לראות אותה כחלק מארגון האומות המאוחדות ולהחיל עליו על כללי החסינות החלים על האו"ם. ב. האם החסינות מהם נהנים האו"ם ואונר"א היא חסינות מוחלטת מפני הגשת תביעות או שהחסינות היא חסינות יחסית. ג. ככל החסינות היא יחסית, האם היא חלה בנסיבותיו של מקרה זה. מעמדו של אונר"א 18. היועץ המשפטי לממשלה מפרט בעמדתו כי אונר"א היא סוכנות של האו"ם לסעד ולתעסוקה לפליטי ארץ ישראל והיא הוקמה על פי החלטת העצרת הכללית של האו"ם בשנת 1949. המנדט של אונר"א מוארך מדי שלוש שנים. לפיכך לשיטתו מדובר בגוף של האו"ם. 19. הנתבעים אינם חולקים בטיעוניהם על טענה זו של היועץ המשפטי ורק התובעת טוענת כי מדובר בשתי 'ישויות נפרדות'. 20. מתוך תיאור אונר"א שהגישו הנתבעים מאתר האינטרנט של הארגון (נספח א' לתגובת הנתבעים) עולה כי אונר"א מעניקה שירותי רפואה לאוכלוסיית הפליטים הפלסטינית ובין היתר מעניקה שירות רפואי בסיסי, רפואת משפחה, פיקוח על מחלות ומניעתן, חינוך לבריאות ועוד. היא מחזיקה 122 מרכזים רפואיים המצויים בתוך ומחוץ למחנות הפליטים. 21. הראיה של אונר"א כחלק מהאו"ם נלמדת גם ממאמרו של Sir William Dale , UNRWA - A SUBSIDIARY ORGAN OF THE UNITED NATIONS, שפורסם ב- International and Comparative Law Quarterly, Vol 23' London 1974,, 576, בו מנתח המחבר, מי שעמד בראש אונר"א את מעמדה ואת תפקידה. הוא מסביר כי אונר"א מהווה חלק בלתי נפרד מהאו"ם ואחת מזרועותיו. 22. לכך יש להוסיף כי, במסגרת ההסכם שבין מדינת ישראל לבין אונר"א התחייבה המדינה בין היתר: "להכיר כי האמנה בדבר זכויות יתר וחסינות לאומות המאוחדות מיום 13 בפברואר 1946, שישראל צד לה, תסדיר את היחסים בין הממשלה ובין אונר"א בכל הנוגע לתפקידי אונר"א". 23. אף כי ככל הנראה די בכך כדי לקבוע כי אונר"א היא אכן חלק מארגון האומות המאוחדות, נתבקש היועץ המשפטי לממשלה בהחלטה מיום 24.8.2008 להתייחס לשאלה האם אין מקום להגשת תעודת שר חוץ שתתייחס לשאלה זו כפי שנעשה בעניין סיראגניאן. בעקבות ההחלטה ולאחר שחלף זמן לצורך הסדרת עניין זה הגישה ממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ תעודת שר חוץ ולפיה אונר"א הינו חלק מארגון האומות המאוחדות. משהוגשה תעודת שר חוץ - יש לראות את העובדה שהיא מעידה עליה כמוכחת הוכחה סופית וגמורה (ר' י'' קדמי, על הראיות, עמ' 859 (2003) וההפניות שם). התובעת והנתבעים חלקו על מעמדה של תעודת שרת החוץ אך לא מצאתי כי הנימוקים שהביאו יש בהם כדי לשלול את מעמדה של התעודה כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט. 24. לסיכום, יש לראות את אונר"א כגוף של האו"ם וככל שיש לאו"ם חסינות מוחלטת יש כזו גם לאונר"א. החסינות המוקנית לאו"ם 25. בניגוד לחסינותו של הריבון הזר, הנשענת על המשפט הבינלאומי המינהגי, חסינותו של האו"ם מבוססת על המשפט הבינלאומי ההסכמי ועל האמנה בדבר זכויות יתר וחסינויות לאומות המאוחדות שנחתמה ביום 12.2.1946 (נספח ב' להודעת היועץ המשפטי). האמנה קובעת חסינות מפני כל פעולה משפטית שהיא כנגד אורגן האומות המאוחדות, רכושו ונכסיו. 26. הפרשנות שניתנה להוראות אלה על ידי מלומדים במשפט הבינלאומי הייתה כי חסינות האו"ם היא חסינות מוחלטת ואין לערוך השוואה בינה לבין חסינות המדינה, אשר עם השנים צומצמה. בעניין חסינותו של האו"ם כותבים למשל Sands ו- Klein בספר Bowett's Law of Internatinal Institutions (London 2001) כי החסינות הוכרה כמוחלטת אף שבעתיד עשויים להיות שינויים תחיקתיים שיביאו להשוואה של החסינות הניתנת לארגוני האו"ם לזו הניתנת למדינה הזרה. המחברים מסבירים כי ההצדקה למתן חסינות כזו לאו"ם היא הרצון להימנע ממצב שבו מדינות שונות יגדירו כל אחת בנפרד את חוקיות פעולותיו של כל ארגון וכדי להגן על הארגונים מהחלטות של טריבונאלים מקומיים היכולות לפגוע בהם. עמדה דומה מובאת על ידי מלומדים נוספים אליהם מפנה היועץ המשפט(ר' Malcolm Shaw, International Law, 5th Ed. עמ' 1206 ואילך; Bruno Simma, The Charter of the United Nations, 2 Ed Volume 2, Oxford Press עמ' 1318. 27. במשפט הישראלי הוכרה חסינות האו"ם לאחר שישראל הפכה צד לאמנה והאמנה אומצה לתוך המשפט הישראלי בפקודה ובצו שהתקין שר החוץ מכוחה, צו החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות 1947 (להלן: "הצו"). 28. סעיף 2 לפקודה קובע כי: "שר החוץ רשאי בצו - (א) להתקין כי יהיו לאומות המאוחדות, כדי אותה מידה שתפורט בצו, החסינויות וזכויות היתר הרשומות בחלק א' של התוספת לפקודה הזאת, וכן יהיו להן הכשרים המשפטיים של גוף מאוגד." 29. בתוספת לפקודה נקבעה כי תינתן 'חסינות מפני תביעה לדין ופעולה משפטית' (סעיף 1 לפרק א'). 30. הצו שהוצא מכוח הפקודה קובע כי 'תהיינה לאומות המאוחדות החסינויות וזכויות היתר הרשומות בפסקאות 1, 2, 4, 5 ו-6 של חלק א' שבתוספת לפקודה...' 31. בפסיקת בתי המשפט נדונה שאלת חסינותו של האו"ם בשתי החלטות שונות שניתנו בבית המשפט המחוזי בירושלים. בהחלטה בעניין סירנגיאן מצא כב' השופט י' שפירא מהשיקולים שפרט כי חסינות האו"ם היא חסינות יחסית. על החלטה זו הוגש ערעור אשר התקבל בהסכמת הצדדים תוך ביטול אותה החלטה. החלטה אחרת ניתנה על ידי כב' השופט א' פרקש בעניין מהלהוס קבעה כי האו"ם חסין מפני נקיטת הליכי הוצאה לפועל חסינות מוחלטת. 32. בסיפא להחלטתו כתב כב' השופט פרקש: "בטרם חתימה נעיר, כי ייתכן ויש מקום לטרונייתו של ב"כ המבקש לכך כי בידיו פסק דין חלוט שאינו ניתן למימוש וכל טענה כי חסינותו של האו"ם גורפת ומוחלטת אף מעבר לזו של ריבון זר. ואולם, לאור הוראת המחוקק בענייננו, משאומצה האמנה לתוך החקיקה הפנימית, אין למעשה שיקול דעת לבית המשפט לחרוג ממנה." (סעיף 14 להחלטה). 33. המדינה מבקשת לאמץ את קביעתו של כב' השופט פרקש ולא לקבל את הדברים שכתב כב' השופט שפירא, מה גם שהחלטתו בוטלה בהסכמה במסגרת הערעור. עמדת הנתבעים היא כי יש להעדיף את הפרשנות שניתנה בעניין סירגניאן וזאת מאחר והערעור התקבל מטעמים פרוצדורליים ומאחר והחלטת השופט פרקש עוסקת בהליכי הוצאה לפועל. התובעת עצמה טוענת כי יש לפרש את הוראות הפקודה והצו באופן מצמצם שכן משמעות ההסמכה להתקין את הצו הייתה כי יופעל שיקול דעת לקביעת היקף החסינות. 34. במחלוקת זו בין הצדדים מצאתי להעדיף את עמדת היועץ המשפטי לממשלה ולקבוע כי אונר"א נהנית מחסינות מוחלטת ולא מחסינות יחסית. 35. גישה זו עולה לטעמי מאימוץ האמנה למשפט הישראלי במסגרת הפקודה והצו. אלה קבעו באופן מפורש אימוץ של הוראת החסינות באופן מוחלט וללא כל סייג. 36. בהקשר זה אעיר כי איני מחזיק, בכל הכבוד, בדעתו של כב' השופט שפירא כי ניתן ללמוד מהסייגים שנקבעו על חסינותם של עובדי האו"ם, בהם המחוקק יצר אבחנות אחרות, לעניין חסינותו של הארגון, מקום בו זו נקבעה באופן ברור וחד משמעי. לדעתי, דווקא ההתייחסות השונה לעובדי האו"ם, להם ניתנה בפקודה ובצו חסינות מצומצמת יותר (ר' חלק ב' סעיף 1 לתוספת; חלק ג' לתוספת, סעיף 1) מצביעה על האבחנה שיצר המחוקק בין החסינות המוחלטת המוענקת לארגון עצמו לבין החסינות המצומצמת הניתנת לעובד האו"ם. 37. לפיכך, מצאתי, אף שמדובר במסקנה היכולה לעורר קושי בתביעות בתחום המשפט הפרטי, כי האו"ם נהנה מחסינות מוחלטת וחסינות זו מוקנית גם לאונר"א. סיכום 38. מתוך השיקולים שפורטו לעיל, מצאתי כי מתקיימת חסינות לאונר"א מפני התביעה שבפני. 39. התביעה כנגד הנתבעת מס' 3 נדחית. 40. בנסיבות העניין ישאו התובעת והנתבעים מס' 1-2, יחדיו, בהוצאות היועץ המשפטי לממשלה בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף. בשלב זה ישולמו ההוצאות על ידי הנתבעים מס' 1-2 וההתחשבנות בינם לבין התובעת תיעשה בעת מתן פסק הדין. ניתן היום א' בטבת, תשס"ט (28 בדצמבר 2008) בהיעדר הצדדים. המזכירות תעביר את פסק הדין החלקי לבאי כוח הצדדים וכן לפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) בפקסימילה ותוודא קבלתו טלפונית. נוכח התוצאה פטור נציג היועץ המשפטי לממשלה מלהתייצב לדיון הקבוע מחר. א' דראל, שופט חסינות