היתר בניה ג'קוזי א. הרקע לתובענה ועיקר טענות בעלי הדין בפני תביעה למתן צו עשה ולצו מניעה שעילתה מתקן ג'קוזי גדול ממדים שהציבו הנתבעים בדירתם וליתר דיוק בחלק משטח הגג שרצפתו מצויה מעל תקרת חדר השינה של התובעת. 1. התובעת טוענת כי עבודת השיפוצים הנרחבת שביצעו הנתבעים בדירתם ואשר בעקבותיה הוצב הג'קוזי הייתה כרוכה בשינוי חזית הבית ובשלד הבית ובתור שכזו טעונה מתן היתר בניה אשר בקשה לקבלו כרוכה בהגשת חישובים סטטיים ונספח סניטרי וכי לנתבעים לא ניתן היתר בניה. 2. התובעת מוסיפה וטוענת כי התקנת מתקן הג'קוזי בעל עומס חריג מפר את הסכימה הסטטית של הבנין, גרם לסדיקה ולפגיעה קונסטרוקטיבית בדירת התובעת ומהווה מפגע בטיחותי. 3. בנפרד ובמובחן טענה התובעת כי הפעלת מנוע הג'קוזי גורמת להגדלת מפלס הרעש בדירתה ומהווה מטרד אקוסטי חריג. 4. על יסוד טענותיה הנ"ל עתרה התובעת לסעדים כדלקמן: 4.1 מתן צו הריסה לגבי כל עבודות הבניה הבלתי חוקית שביצעו הנתבעים בדירתם והשבת דירת הנתבעים למצבה קודם לביצוע העבודות. 4.2 לחייב את הנתבעת להימנע מעשיית כל שימוש בחלק הבניה שנבנה בלא היתר. 4.3 לחייב את הנתבעת, לפרק לאלתר את מתקן הג'קוזי. 5. במהלך הדיון בבקשת התובעת ליתן צו מניעה זמני שיאסור כל שימוש במתקן הג'קוזי (בש"א 178377/04) מוקדו סוגיות המחלוקת בין בעלי הדין כדלקמן: 5.1 האם הג'קוזי מפיק בפעולתו רעש העולה על המותר הן בשל מערכת מנגנון ערבול המים והן במהלך הפעלת מערכת הסינון המחזורי. 5.2 האם הג'קוזי המותקן בדירה עומד בתקן הנדרש מבחינת העומס שלו עם המים שבו ועם סבירות מספר המשתמשים בו- לשימוש דירתי. 6. על יסוד הסכמת הצדדים במסגרת הבש"א הנ"ל ניתן צו להגבלת פעילות הג'קוזי להיקפים ולשעות כמפורט בהחלטה מיום 9.9.04. 7. כמצוי במקומותינו הסתייע כל אחד מבעלי הדין במומחים מטעמו. 7.1 התובעת נסמכת על חוות דעת של אינג' צבי רון שקבע כי הג'קוזי הינו בעל עומס חריג ומחייב היתר בניה ועריכת חישובים סטאטיים. 7.2 מומחה נוסף מטעם התובעת (אינג' רוזנצוייט) קבע כי העומס שיוצר הג'קוזי הינו 806 ק"ג למ"ר החורג בהרבה מן העמוס המותר (646 ק"ג למ"ר). 7.3 הנתבעים נסמכו על חוות דעת של אינג' אפרים כהן אשר קבע כי העומס, הנובע מהתקנת הג'קוזי מסתכם ל-535 ק"ג למ"ר דהיינו: נמוך מן העמוס המותר (584 ק"ג למ"ר). 7.4 בית המשפט מינה כמומחה מטעמו את אינג' גוכמן, אך לנוכח הסתייגויות התובעת בוטל מינוי זה ותחתיו מינה בית המשפט בהחלטתו מיום 26.2.06 את אינג' למעי יצחק כמומחה טעם בית המשפט. 8. בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים, נטען כי על פי ממצאי חוות הדעת של למעי אין כל סכנה ליציבות רצפת החדר בו מותקן הג'קוזי. 9. אשר לסוגיית הרעש טענו הנתבעים כי אינג' עמוס יפה שמונה על ידי בית המשפט כמומחה בסוגיית הרעש, גרס בחוות הדעת שהגיש כי הגם שהרעש שנגרם מהפעלת הג'קוזי הינו סביר בבחינת התקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) 1990 (להלן: "תקנות הרעש") הרי שהרעש הנגרם עולה כדי עבירה על הוראות החוק למניעת מפגעים תשכ"א-1961 (להלן: "חוק למניעת מפגעים"). בהתפלמסם עם ממצאי חוות הדעת האמורה טענו הנתבעים כי משקבע אינג' יפה שמפלס הרעש אינו חורג מדרישת תקנות הרעש - לא מתקיימת עבירה על פי חוק למניעת מפגעים, וממילא לא הוכח קיומו של מטרד רעש. עד כאן עיקר טענות בעלי הדין. ב. המחלוקת 1. הפלוגתאות הצריכות להכרעה בתובענה זו הינן כדלקמן: 1.1 האם הוכח כי קיומו של הג'קוזי בדירת הנתבעים, יוצר סיכון בטיחותי לדירת התובעת במידה המחייבת את סילוקו. 1.2 האם בניית הג'קוזי (כגרסת התובעת) או הצבתו (כגרסת הנתבעים) ועבודות הבניה הכרוכות בכך חייבו מתן היתר בניה. 1.3 בהינתן כי היה צורך במתן היתר בניה, האם יש בעובדת אי מתן היתר בניה משום עוולה של הפרת חובה חקוקה. 1.4 האם יש בהפעלת הג'קוזי משום מטרד רעש מזיק ובלתי נסבל. ג. מיקוד טענות בעלי הדין 1. בתצהיר עדותה הראשית, הלינה התובעת על מה שהגדירה כרעש מחריד הנלווה להפעלת הג'קוזי אשר החמיר כתוצאה מריבוי קבוצות של אנשים אשר פקדו את דירת הנתבעים "והסתובבו סביב מערכת הספא" ובתוספת לכך, רעש שהופק ממערכת השמע של הג'קוזי (סעיף 4 לתצהיר). 2. כמו כן טענה התובעת לרעש וויברציות המופק ממשאבות הג'קוזי [סעיף 4(ג)] לתצהירה) ועל תופעות של הצפה בגינת הבית הנובעת מריקון מימי הג'קוזי [סעיף 5 (א)] לתצהיר ואף הלינה על סימני רטיבות במוקדים שונים בדירתה [סעיף 5 (ד)]. 3. בסעיף 7 לתצהירה צבעה התובעת את תחושותיה בצבעים עזים בטענה: "מאז התקנת מערכת הספא חיי אינם חיים, אני חוששת חשש רב שהתקרה שלי לא תחזיק מעמד...ואני מאד מאד מפחדת שיבוא יום ואמצא עצמי מתחת להריסות התקרה כשמעלי נוחתת מערכת הספא אלא שאז יהיה זה ח"ו מאוחר מדי". הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") שהביא את גרסת הנתבעים בתצהיר עדותו הראשית טען כי הג'קוזי שהונח בדירת הנתבעים אינו חורג במשקלו מן המשקל והעומס המותר וכי מפלס הרעש המופק מהפעלתו הינו סביר. להלן נטען כי הג'קוזי נרכש לשימוש עצמי של הנתבעים וכי הנתבעים אינם נוהגים לארח בו חברים. הנתבע טען כי אין שחר לגרסת התובעת בדבר רעש בלתי סביר הנלווה להפעלת הג'קוזי. 3. הסכמה דיונית בעלי הדין הגיעו לידי הסכמה דיונית לפיה ישמשו חוות הדעת של המומחים מטעם בעלי הדין כראיות מטעמם בתיק אך זאת תוך ויתור אהדדי על חקירות המומחים הנ"ל וללא הודאה של צד כשלהוא בנכונות חוות דעת של הצד האחר (הודעה מיום 5.8.07). ה. דיון וממצאים 1. מתקן הג'קוזי 1.1 קודם שאדרש לממצאי המומחים באשר לעומס הנוסף המיוחס למתקן הג'קוזי, אתייחס בקצרה לנתוניו הפיזיים כדלקמן: 1.2 שטחו הכולל של מתקן הג'קוזי 4.70 מ"ר: משקל עצמי כולל מים בקיבולת מלאה 1,830 ק"ג. 1.3 מערכת הג'קוזי כוללת 3 מנועים, 2 מהם בהספק של 2.5 כ"ס כל אחד מיועדים לזרמי מים ומנוע אחד בהספק של 1.5 כ"ס לאוויר דחוס והוא ערוך לשרת עד 6 איש באופן סימולטאני. 1.4 הגם שבניגוד לגרסת התובעת, מתקן הג'קוזי אינו מחובר לצנרת המים של הבנין, אין ספק כי מדובר במתקן חריג במידותיו ובמשקלו ממתקן ג'קוזי ביתי רגיל. 2. חוות דעת אינג' למעי והממצאים העולים מחקירתו 2.1 בחוות דעת מיום 21.6.06 קבע אינג' למעי כי עומס התכן הנוכחי בחדר בעקבות התקנת הג'קוזי מסתכם ל-775 ק"ג/מ"ר בעוד שעומס התכן קודם להתקנת הג'קוזי הסתכם ל-758 ק"ג/מ"ר. על יסוד ממצאים אלו גרס אינג' למעי כי עומס התכן הנוכחי חורג כדי 2% בלבד מן העומס הקודם ואין בכך כדי סכנה ליציבות רצפת הג'קוזי הממוקמת מעל דירת התובעת. 2.2 מסקנתו זו של אינג' למעי מתיישבת עם ממצאי המומחים מטעם הנתבעים ועומדת בניגוד לממצאים הכלולים בחוות דעת מטעם התובעים. מכאן, לא ארכה דרכו של אינג' למעי לקבוע בחוות הדעת: "התקנת הג'קוזי אינה מגדילה את העומס ברצפת החדר ולכן אין כל סיבה לפרקו" (שם בפסקה 7 לחוות הדעת). 2.3 אפס, במהלך חקירתו הנגדית נבעו סדקים של ממש בנכונות חישוביו של אינג' למעי באופן שהאחרון חזר בו למעשה ממסד הנתונים שהיווה בסיס לחישוביו. אעמוד להלן על עיקרי הדברים: 2.3.1 בעדותו הסכים למעי כי עומס התכן הקודם עמד על 758 ק"ג/מ"ר (בעמ' 25 לפרוטוקול שורות 11-10). 2.3.2 להלן בהמשך עדותו ולאחר שעיין בחישוביו ולקח בחשבון את הנתונים המתחייבים מתקן 4661 (במ/5) הסכים למעי כי עומס התכן הנוכחי בחדר הינו 799 ק"ג/מ"ר (שם בעמ' 28 שורות 2-1). 2.3.3 למעי אף הסכים כי עסקינן בסטייה בשיעור 16% (לעומת כ-2% שקבע בחוות הדעת) וכי מדובר בעומס הגבוה מן העומס שתוכנן לבנין (שם בעמ' 29 שורות 18-14). 2.3.4 חרף מהפך זה במסד הנתונים של חוות הדעת, שלל למעי קיום סיכון לרצפה והשיב: "מאחר ואני חורג ב-16% מן העומס אני גורע ממקדמי הביטחון. במקרים כאלו לוקח המהנדס שיקול דעת ושואל אם הוא מוכן לחרוג מהעומס או לא" (שם בעמ' 29 - ההדגשה שלי -מ.ב.ח). 2.3.5 בהמשך הילוך עדותו הבהיר למעי כי ניתן לסבול חריגה של כ-16% סטייה מן העומס גם בהתבסס על המחיצות בדירת התובעת (שם בעמ' 23). ההנחה הסמויה בעמדתו של למעי הינה אפוא כי התובעת מנועה מלבצע כל שינויים במחיצות דירתה. 2.3.6 להלן הבהיר למעי כי לא לקח בחשבון את העומס הדינאמי המיוחס למנועי הג'קוזי והסכים כי אם ימצא עומס דינאמי כזה יש להגדיל את מקדם הביטחון (שם בעמ' 32 שורות 24-19). כמו כן, העיד למעי כי לא לקח בחשבון את העובדה שהעומס של הג'קוזי הינו מרוכז על שטח קטן יחסית (להבדיל מעומס מפוזר) כשיקול רלבנטי הכרוך באירוע של רעידת אדמה (שם בעמ' 33, 32). 2.3.7 למעי אף הודה כי לא לקח בחשבון את גיל הבנין הגם שבאופן אובייקטיבי ובשים לב לתאריך בנייתו, מצוי הבנין "בישורת האחרונה" של אורך חייו המתוכנן של מבנה רגיל (50 שנה), נסיבה המקרבת אותו למועד בו יש לבצע שיקום קונסטרוקטיבי (ראו עמ' 10 למאמרו של ד"ר פיזנטי, בטון מזוין שהוגש כמוצג מטעם התובעת). 2.3.8 קודם לכן בעדותו נטה למעי להסכים כי לאור שינוי חזית הבנין על ידי הנתבעים היה צורך לבקש היתר בניה (שם בעמ' 22 שורות 13-11). אטעים כי בעדותו הודה הנתבע בהורדת קיר חיצוני בין חדר שבוטל ובין הגג (שם בעמ' 57 שורות 15-9 וכן בשורה 26). חרף כל האמור לעיל, נותר למעי בעמדתו לפיה, אין צורך להסיר את הג'קוזי (שם בעמ' 34). 2.3.9 עם כל הכבוד למומחיותו של למעי כמו גם הנטייה הטבעית של בית המשפט לקבל ממצאים ומסקנות של מומחה שמינה, הגעתי למסקנה כי משהסכים למעי לממצא לפיו קיימת חריגה ממקדמי הביטחון בשיעור ניכר (16% ומעלה) שוב לא היה בן חורין לקבוע שאין צורך להסיר את הג'קוזי. 2.3.10 עמדתי זו מתבססת בין היתר על הנאמר בחלק ה' של ההנחיות שנקבעו בתוספת השנייה לתקנות התכנון והבניה בקשה להיתר תנאיו ואגרות התש"ל-1970 (להלן: "התקנות") אשר צוטטו בסעיף 7 לסיכומי התובעת. לענייננו חשובה במיוחד הוראת פסקה ד' של תקנה 5.02 לפיה: "אם שלד הבנין בנוי מבטון לא מזוין בטון מזוין בטון דרוך ובטון טרום הוא יתוכנן וייבנה בהתאם לת"י 466" (עותק מן התקן האמור הוגש וסומן במ/8). בפרק 1.6 לתקן האמור נקבע בין היתר: "יש להביא בחשבון בחישוב היציבות של המבנים את כל הכוחות הסטאטיים והדינאמיים העלולים לפעול על המבנה דהיינו העומס הקבוע, העומס השימושי בכל צורותיו (סטאטי ודינאמי גם יחד)...העומס העלול להיגרם על ידי רעידות אדמה...". 2.3.11 במהלך חקירתו הודה למעי כי לא בדק את תיק הבנין בעירייה ולא לקח בחשבון את עומס הבטון (שם בעמ' 30), למעי היה אף מודע לתופעות של חלודה בזיון הברזל בתקרת דירת התובעת (שם בעמ' 31 שורות 17-16). 2.3.12 בתשובה לשאלה, מדוע לא ביצע העמסה ניסיונית של התקרה כדי לראות אם היא יכולה לשאת את הג'קוזי, השיב למעי: "לא עשיתי את זה. אם הייתי מגיע למצב שהייתי מגלה חריגה גדולה הייתי אומר שצריך להסיר את הג'קוזי הזה. מבחינת בדיקת העמסה אני עצמי דואג לאור תקדים של רצפות או תקרות פל קל" (שם בעמ' 32). 2.4 סבורני כי סטייה ממקדמי הביטחון בשיעור של 16% היה בה למצער, כדי לחייב את למעי לבצע העמסה ניסיונית קודם לגיבוש עמדתו החד משמעית לפיה, אין צורך בהסרת הג'קוזי. 2.5 בסיכום טענותיו טען ב"כ הנתבעים כי בהעדר תקן בדבר אחוזי חריגה, הרי שהמסקנה המתחייבת היא שחריגה בגבולות של 17%-16 נתונה לשיקול דעת המומחה (סעיף 36 לסיכומי הנתבעים). אין בידי לקבל עמדה זו: 2.6 לשיטתי, העדר תקן מוגדר בדבר אחוז החריגה אין בו כדי להתיר לפרוץ את הגדר ולהתייחס לסטייה של 16% כאל סטייה בת 2%. יתר על כן, פרט (ג) לתקנה 5.02 לתקנות קובע: "מילוי הוראות ס"ק ב' יובטח באמצעות מקדם הביטחון שנקבע בתקן, ובאין תקן בחוו"ד של בעל הכשרה מקצועית בעניין הנדון שהוסמך לכך מטעם שר הפנים". לא נטען בפני ולבטח לא הוכח כי אינג' למעי הוסמך לעניין זה על ידי שר הפנים ומשכך ספקותיי עימי עד כמה היה רשאי לקבוע כי חריגה בשיעור של 16% אינה מהווה חריגה ממקדם הביטחון. אטעים כי, ב-ע"א 2016/00 רוזנצוייט נ. רוזנבליט פ"ד נ"ו (4) 511, התייחס בית המשפט להתעלמות ממקדמי בטחון בעת עריכת חישובים סטאטיים - כרשלנות מקצועית. 3. בחינת הטענה בדבר עילת המטרד 3.1 זכותו של אדם ליהנות מתנאי מגורים שלווים בדירתו חרף צרכים ודרישות אורבניות הכרוכים בהפרעות ובמטרדים הוכרה זה מכבר. ב-ע"א 403/73 ברוך ומלכה בצלאל נ. שושנה וציון סימנטוב (פ"ד כ"ט (1) 41, נקבע: "גם בחיים המודרניים וגם בערים הגדולות...שומה עלינו להבטיח לאדם תנאים שיש בהם המינימום הדרוש של כל מה שאדם זקוק לו כדי שחייו בכלל יקראו חיים...יש להבטיח שקט ורגיעה המבטיח שלא ייצא מדעתו גם בשעות שאינו ישן...שום חשבונות של מאזני נוחיות אינם יכולים ואינם צריכים להשפיע על בית המשפט להשלים עם מטרד המוריד את איכות החיים של האדם מעבר לאותו קו מינימום...". 3.2 גרסתה של התובעת בדבר חששותיה מאימת קריסת התקרה וחוסר השלווה שהייתה מנת חלקה מן היום בו הותקן הג'קוזי - פורטה כזכור בסעיף 7 לתצהירה. בעדותה הוסיפה התובעת כי היא לוקה במחלה כרונית ונכה בשיעור של 75%, נסיבות המגבילות עד מאוד את אפשרות יציאתה מן הבית (שם בעמ' 53). תחושת החשש וחוסר השלווה המלווים את התובעת משך כל שעות היממה באו לידי ביטוי בעדותה: "בכל המקרים המצב הוא בלתי נסבל אי אפשר לחיות מתחת לזה. מבחינתי הפתרון היחיד הוא להוציא את הג'קוזי בכלל" (שם בעמ' 54). 3.3 ניסיונם של הנתבעים לטעון כי תביעת התובעת הינה תולדה של: "הגיגי מוחה הקודח של התובעת ודמיונה הפורה" (סעיף המבוא לסיכומי הנתבעים) הינו מופרך ומוטב היה לדברים שלא להיכתב מאשר שנכתבו. הנה כי כן ולאור המבחן שנקבע ב-ע"א 44/76 אתא חברה לטקסטיל נ. שוורץ (פ"ד ל (3) 785) - עסקינן במטרד מוחשי ובלתי חולף המפריע לשימוש הסביר ולהנאה הסבירה במקרקעין הנפגעים. 3.4 יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם לחלוטין מזכותם העקרונית של הנתבעים להפיק הנאה ממתקן ג'קוזי בדירתם ובלבד שלא יהא בהתקנתו ו/או הפעלתו משום סיכונים בטיחותיים לתובעת. 3.5 נמצא כי קו פרשת המים המפריד בין זכויותיהם המתנגשות של בעלי הדין מחייב כי למצער, יתכבדו הנתבעים וישיגו היתר בניה כדין להכשרת הצבתו וקיומו של הג'קוזי בדירתם ולעבודות הבניה שביצעו לצורך זה. התנאים המוקדמים לקבלת היתר בניה כזה מחייבים על פי הנאמר בתקנות הגשת חישובים קונסטרוקטיביים וסטאטיים ועמידה בתנאים אחרים אשר אם יימצאו כנכונים ותואמים את הדרישות ההנדסיות הקבועות בדין ובתקנים המחייבים - יהיה בהם כדי לקבוע אם טענת התובעת הינה בגדר חשש בעלמא או עילה מבוררת. 3.6 אטעים כי בשלב זה, קיומה המוכח של סטייה בלתי זניחה ממקדמי הביטחון של עומס הרצפה וחוסר יכולתו של אינג' למעי לבסס את מסקנתו לפיה אין צורך בסילוק הג'קוזי, מטים את הכף לכיוון זכותה של התובעת. 3.7 מעבר לעילת המטרד, נחה דעתי כי בידי התובעת עילה המתבססת על הפרת חובה חקוקה דהיינו הפרת התקנות, כמוסבר לעיל, וכן הפרת החובה לקבל היתר בניה מכח הוראות סעיף 145 לחוק התכנון והבניה. מפסיקת בית המשפט ב-ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה פ"ד מ"ו (5) 727 נלמד כי: הפרות של דיני התכנון והבניה על דרך של בניה ללא היתר או מכח היתר שאינו חוקי...הוכר בפסיקה ככאלו המהוות בסיס מתאים לעוולה של הפרת חובה חקוקה כנגד הבונה - המפר". 4. סוגיית הרעש 4.1 סוגיית הרעש הינה משנית בחשיבותה לסוגיית הסיכון הקונסטרוקטיבי. 4.2 בקצירת האומר אבהיר כי המומחה לסוגיית הרעש אינג' יפה טען בעדותו כי רעש מנועי הג'קוזי עובר דרך המבנה והרצפה ואין נפקא מינה לשאלה, אם חלונות הדירה של התובעת סגורים אם לאו (עדותו בעמ' 45). עם זאת, לא שלל המומחה את האפשרות שרעש הרקע שנמדד בתנאי חלונות פתוחים גבוה יותר מהרעש של מנועי הג'קוזי (בעמ' 47 שורות 26-21). קודם לכן, בעדותו הבהיר אינג' יפה כי חוות הדעת מתייחסת לרעש שמופק אחרי שעה 22:00 (שם בעמ' 44 שורה 30). 4.3 ככללו של דבר ממצאיו של יפה מלמדים כי רעש פעולת מנועי הג'קוזי בין לבדם ובין במשולב עם רעש המוסיקה הבוקע ממערכת השמע מהווה הפרעה רק בשעות המנוחה ובשעות הלילה. שמע מניה שהפעלת הג'קוזי לבדו ואף במשולב עם מערכת השמע בשעות שאינן שעות מנוחה אינם מהווים הפרעה (עמ' 4 לחוות הדעת השנייה של המומחה). 4.4 לא זו אף זו, הוכח בפני כי בדירתה של התובעת מותקנת מערכת מיזוג אוויר מרכזית אשר יחידות הכוח שלה ממוקמות: האחת בחוץ והשנייה בחדר האמבטיה (עדות התובעת בעמ' 50). אינג' יפה התעלם לחלוטין מן הנפקות שיש לייחס לרעש המזגנים האמורים (שם בעמ' 46). בנסיבות אלו ובהינתן כי הנתבעים התחייבו שלא להפעיל את הג'קוזי בשעות המנוחה (כמפורט בהחלטה בבש"א 178377/04) סבורני כי לא עלה בידי התובעת לבסס טענה בדבר מטרד רעש אשר נגרם מהפעלת הג'קוזי. מה גם, שלא נסתרה בפני טענת הנתבעים כמפורט בסעיף 79 לסיכומיהם לפיה, משך השהות בג'קוזי אינה חורגת מכדי 20 דקות. 5. סוף דבר א. אני מקבל את התביעה בחלקה כדלקמן: 1. ניתן בזה צו מניעה האוסר על הנתבעים או מי מהם וכל הבא מכוחם למלא מים בג'קוזי ו/או להפעילו בכל דרך וצורה. להסרת ספק על הנתבעים לוודא כי מתקן הג'קוזי ירוקן לאלתר מכל כמות מים שנמצאת בו. 2. הצו האמור יעמוד בתוקפו כל עוד לא יהיה בידי הנתבעים היתר בניה כדין המכשיר את עבודות הבניה שבוצעו לרבות הנחת הג'קוזי והפעלתו, וכי לבקשתם למתן היתר בניה יצרפו הנתבעים את כל החישובים הסטאטיים והקונסטרוקטיביים הנדרשים. 3. היה ועד ליום 30.8.09 לא יהיה בידי הנתבעים היתר בניה כאמור בפסקה (2) כי אז אני מורה לנתבעים לסלק את מתקן הג'קוזי מדירתם. 4. טענת התובעת בדבר מטרד רעש מהפעלת הג'קוזי - נדחית. ב. לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪. הודעה זכות הערעור. בניהג'קוזיהיתר בניה