1. זוהי תובענה על סך של 110,000 ₪ שעניינה דרישה לפיצוי בגין טענה להוצאת לשון הרע שמקורה בתצהיר אשר הוכן על ידי הנתבע והוגש למספר מוסדות ציבור בישראל. רקע עובדתי 2. התובע מס' 1 הינו תושב חולון. ( להלן: "התובע"). 3. התובע מס' 2 הינו עורך דין במקצועו אשר ייצג את התובע בתביעה שעניינה טענה להוצאת לשון הרע אותה הגיש האחרון כנגד מר תראואנג תן פונג, בת.א. 60529/04, אשר נדונה בפני כבוד סגנית הנשיאה השופטת שושנה אלמגור בבית משפט השלום בתל אביב. ( להלן: "מר פונג"). 4. הנתבע הינו בעל מסעדת " סינג לינג" ביפו ומעסיקו לשעבר של מר פונג. 5. התובע מס' 2 נמחק מכתב התביעה ביום 11.1.07 וזאת על פי בקשתו. 6. לטענת התובע, הפיץ הנתבע לשון הרע אודותיו אשר מקורה בתלונות שווא אותן הגיש למוסדות המדינה, ללשכת עורכי הדין, למשטרת ישראל, למשרד לביטחון פנים, למשרד החינוך והתרבות, לבית הדין האזורי לעבודה ולמשרד המשפטים. 7. מנגד, טוען הנתבע כי אין בדברים המיוחסים לו משום קיומה של לשון הרע וכי דבריו היו בבחינת דברי אמת אשר חוסים הינם בצל ההגנות של "תום לב" ו"אמת דיברתי" על פי סעיפים 14 ו - 15 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ח - 1965, וכן בצל הגנת הטענה לפרסום בגדר הליך משפטי על פי סעיף 13 (5) לחוק. ( להלן: "החוק"). דיון 8. התובע בתצהירו ת/2 העיד כי ביום 24.1.04 הגיע ביחד עם אחיו, מר עידן פורת, למסעדת "סינג לינג", מקום עבודתו של מר פונג, על מנת למסור לאחרון מכתב התראה בטרם יגיש נגדו תביעה. ( להלן: "המסעדה"). 9. כשהגיעו למסעדה, התברר להם כי מר פונג חדל לעבוד בה אך אישתו, הגב' דואינג טי קים, עובדת שם במטבח ולכן ביקשו לקרוא לה על מנת למסור לה את מכתב ההתראה. ( להלן: "גב' פונג"). 10. לגרסתו, הנתבע מנע מן השניים למסור לה את מכתב ההתראה והחל לקללם ולאיים עליהם ואף השליכם החוצה מן המסעדה לעיני כל אורחיה ועובדיה. בסופו של דבר, הצליחו למסור לה את מכתב ההתראה ופנו לדרכם. 11. לעדותו, סיפר הנתבע למר פונג את אשר ארע במסעדה והאחרון החליט להגיש כנגד התובעים תלונות למוסדות שונים, לאמור, למשטרת ישראל, למשרד לביטחון פנים, למשרד החינוך והתרבות, לבית הדין האזורי לעבודה ולמשרד המשפטים. 12. במסגרת התלונות הללו האשים מר פונג את התובעים באיומים, בהפרעה ללקוחות המסעדה ובהפרעה למהלך חייה של אישתו, הגב' פונג. 13. כמו כן, ביום 26.1.06 ערך הנתבע תצהיר לבקשת מר פונג אשר צורף לכתב ההגנה שלו לתביעה אותה הגיש התובע נגד האחרון, בת.א. 60529/04, אשר זהו לשונו: "1. הנני מצהיר כי אני הוא הבעלים של מסעדת "סינג לונג" מסעדה סינית ברח' סלמה 134 ת"א... 2. 2. אני מצהיר שביום שבת 24.1.04 בשעה 20:30, אמנון פורת ועורך הדין שלו, שניהם הגיעו למסעדה שלי בה עובדת דואינג טי קום הווא ואיימו עליה ובאו לעשות בעיות. הם מאוד הפריעו ללקוחותי ולניהול העבודה הסדיר. 3. 3. אמנון פורת ועורך הדין שלו איימו עליי בכוח לחתום על מסמכים שלהם והשאירו מכתב שמר תרואנג תן פונג (בעלה של העובדת שלי הגב' דואינג טי קום הווא) צריך לשלם 60,000 ₪ תוך 7 ימים. 4. 4. אמנון פורת ועורך הדין שלו איימו על הגב' דואינג טי קום הווא וחייבו אותה לחתום על מסמכים שלהם. שניהם הפריעו לה. שניהם הפריעו לה במהלך עבודתה, דבר שמפריע לניהול מהלך חייה. " ( ראה: נספח א' לת/2 ; להלן: "התצהיר"). 14. לגרסתו, עורך דינו, מר סח שאדי, כלל לא הגיע עימו למסעדה אלא אחיו, אך הנתבע האשים אותו בתצהירו, אותו צירף לתלונה ללשכת עורכי הדין שהגיש מר פונג, באיומים ובגידופים כלפיו. 15. לדידו, מטרת התצהיר הינה להזיק לתובע ולהוציא דיבתו רעה בפני רשויות המדינה וסועדי המסעדה תוך כדי פגיעה במשלח ידו ובשמו הטוב. כמו כן, טוען כי נגרמה לו ולבני ביתו עוגמת נפש רבה. 16. עוד הוסיף התובע בחקירתו הנגדית כדלקמן: " ... ואז הוא קרא לנו במילה, שיהיה כתוב, "מניאקים", על ידי, בתוך מסעדה הומה אדם. ואני באותו איזור עובד, באותו רחוב יש לי עסק, שיהיה ברור. אמר לנו "מניאקים", אמרנו לו על מה ואז הוא גם דחף אותנו, אותי ואת אח שלי, השארנו לו את הזה, כל עוד נפשנו בנו ממש טסנו אותנו. " ( ראה: פרטיכל בעמו' 12 שורות 16 - 19). ובהמשך העיד: " ש. נשארו עליכם סימנים קיבלתם מכה זה חבלה גופנית ח. ת. לא, שום חבלה לא הייתה לי מעבר לזה שנהיה לי לחצים בחזה. ש. ש. הבנתי. לחצים בחזה מהדחיפה או מעצם המעמד ת. מכל ההתרגשות הזאתי ושקרא לי מניאק על יד כולם, היה שמה מקום הומה אדם, תבין את זה." ( ראה: פרטיכל בעמוד 13 שורות 20-22). 17. לתימוכין בגרסתו צירף התובע תצהיר מטעם אחיו, מר עידן פורת, המוצג ת/1, כי בעל המסעדה איים עליו ועל אחיו, כינה אותם בכינוי "מניאקים", השפיל וביזה אותם מול הנוכחים במסעדה. 18. כן העיד כי עו"ד סח שאדי כלל לא היה נוכח באירוע ומדובר בעלילת שווא אודותיו. 19. עוד הוסיף כי הוא ואחיו לא איימו על הנוכחים ולא הפריעו אלא ביקשו בצורה נאותה למסור את מכתב ההתראה לאשתו של מר פונג לאחר שהתברר להם כי אינו עובד במסעדה. 20. מנגד, גורס הנתבע בתצהירו נ/1 כי ביום 24.1.04 נכנסו למסעדה התובע ואדם נוסף אשר הציג עצמו כעורך דינו, ודרשו מגב' פונג כי באם לא תחתום על המסמכים שברשותם הם יזמינו משטרה. 21. לגרסתו, התנהגותם של השניים היתה קולנית ותוקפנית והפריעה לשלוותם של לקוחות המסעדה ולניהולה התקין. 22. לדידו, אין כל לשון הרע בתצהירו כלפי מי מהתובעים, ובכל מקרה, לא נקב בשמו של התובע מס' 2. 23. יתירה מזאת, התובעים אינם מפרטים היכן פורסם התצהיר. 24. הנתבע גורס בתצהירו כי אינו הבעלים של המסעדה אלא עובד בה. 25. כנשאל בחקירתו הנגדית לעניין הסתירה בין תצהירו שצורף לתלונות לבין זה שבתביעה דנן באשר לשאלה האם הינו בעל המסעדה או רק שכיר בה, השיב כדלהלן: " התצהיר הזה שהוא, המטרה שלו שלא יבוא להציק לאשתו של פונג ולהפריע במשך העבודה במסעדה וכל הרעש נעשה שמה...". ( ראה: פרטיכל בעמוד 22 שורות 16-17). 26. עוד העיד הנתבע כי ביקש מהתובע ומאחיו שלא לעורר מהומה ולא לכפות על הגב' פונג לחתום על המסמכים שכן אינה יודעת קרוא וכתוב. 27. לעדותו, מנע מן התובע מלהיכנס למטבח המסעדה שם עבדה הגב' פונג, והשניים איימו כי יזמינו משטרה. רק לאחר שהשיב להם כי אכן יש להזעיק את המשטרה, נאותו לעזוב את המקום. 28. כן טוען הוא לקיומן של ההגנות הנזכרות בסעיפים 14 ו- 15 לחוק בדבר הטענות ל "אמת בפרסום" ול"תום לב", ובדבר טענה לפרסום במסגרת הליך משפטי, על פי סעיף 13 (5) לחוק. 29. עוד הוגש תצהיר מטעם הנתבע של העד מר אנדרי איסחקוב, עובד המסעדה, אך תצהירו הוצא מהתיק מאחר שלא נקרא להתייצב ביום הדיון כדי להיחקר עליו. 30. לאחר עיון ושקילה בראיות הצדדים ובעדויותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות, כמנומק וכמפורט להלן. 31. סעיף 1 לחוק קובע כדלקמן: "1. לשון הרע מהי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם. (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו. (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו. (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית." 32. בבואנו לבחון אם ביטוי מסוים עולה כדי לשון הרע, אין אנו שואלים מה היתה כוונתו של המפרסם או מה הבין אדם פלוני מן הפרסום, אלא תרים אנו אחר משמעותו הטבעית והרגילה של הביטוי, כפי שמבינו האדם הסביר, הקורא את המאמר בכללותו ובהקשרו (ראו: ע"א 723/74 הוצאת עִתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא (2) 281, עמ' 300-301). 33. סבורה אנוכי, כי הביטוי "מניאק" בו כינה הנתבע את התובע ואחיו אינו עולה כדי לשון הרע, שכן, לטעמי, המדובר בקללת רחוב, נעדרת מסויימות, אשר אינה מחמיאה, בודאי, למושא הקללה, אך אינה עולה בקנה אחד עם כוונת לשון סעיף 1 לחוק. 34. לעניין פרשנותו של סעיף 1 לחוק נקבע בע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג (2) 33, קבע בית המשפט, כדלקמן: "אין חשיבות לכוונת המפרסם ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את המילים. המבחן הקובע הוא, מה היא לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים". 35. לעניין זה ראה גם ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל, פ"ד לא (2) עמ' 281, בעמ' 293, שם נאמר כדלקמן: "המבחן בדבר קיום לשון הרע לפי סעיף 1 איננו מתמצה בתחושת העלבון הסובייקטיבית של הפרט, עליו נסב הדיבור או הכתב המייחס לו דברים פוגעים, אלא יסודו אובייקטיבי, היינו מה השפעתם או זיקתם של דברי לשון הרע להערכה לה זוכה הפרט התובע בעיני הבריות... איסור לשון הרע בא לעגן בחוק החרות את זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא תיפגע על ידי הודעות כוזבות בגנותו...". 36. אשר לטענה ללשון הרע אשר בתצהיר אותו ערך הנתבע, אף שסובייקטיבית חש התובע פגיעה מהתבטאויות הנתבע בתצהירו, הרי שביטויים אלו חוסים בצל ההגנה בסעיף 13 (5) לחוק שזהו לשונו: "13. לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי : ... 5) פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור; " 37. סעיף 13 (5) לחוק מקנה הגנה מוחלטת לפרסום במסגרת הליך משפטי - והפסיקה אף הרחיבה וכללה במסגרת זו גם פרסום בכתבי בי - דין, על מנת לקיים האינטרס הציבורי לנקיטת הליכים משפטיים מקום שהללו דרושים. ראה ע"א (י-ם) 5624/04 עו"ד זריפי נ' עו"ד כהן משה [אתר נבו] (לא פורסם) ( 2005). 38. עוד ראה דבריו של המלומד אורי שנהר בספרו דיני לשון הרע, התשנ"ז, בעמ' 197, כדלקמן: " מצד אחד קיים אינטרס ציבורי חשוב בכך שהמשתתפים בהליכים משפטיים יוכלו להתבטא ללא מורא ומבלי שיהיה עליהם לשקול כל מילה ומילה… שכן החשש מפני תביעה בגין פרסום שנעשה בהליך משפטי עלול לפגוע באפשרות הניהול התקין של ההליכים… מצד שני, פרסומים העשויים במסגרת הליך משפטי עלולים לפגוע בנפגע לא פחות ואולי אף יותר מפרסומים הנעשים במסגרת אחרת, דרכו של נתבע מקבלת סעד בגין הפגיעה עלולה לגרום לו עוול, זאת ועוד, יש חשיבות רבה בכך שהליכים משפטיים יתנהלו תוך הקפדה על תרבות דיבור והתנהגות נאותה…". 39. באשר לתלונות אותן הגיש מר פונג ואליהן צורף תצהירו של הנתבע, לא מצאתי כי היתה לשון הרע במכתבים אלו. להלן הגופים אליהם נשלחו פניותיו של מר פונג: לשכת עורכי הדין - מדובר בתלונה שהוגשה על ידי מר פונג כנגד התובע מס' 2 אשר מחק עצמו מן התביעה. מאחר שהתלונה אינה נוגעת לתובע מתייתר הדיון בה. המשרד לבטחון פנים - בתשובה למכתבו של מר פונג השיב המשרד כי העניין אינו נמצא בתחום הנושאים אשר בסמכות המשטרה ובטיפולה. סבורני, כי אין בהגשת תלונה זו על ידי מר פונג, בצירוף תצהירו של הנתבע, משום לשון הרע כלפי התובע שכן מדובר בתלונה, בין מוצדקת ובין שלא, שהופנתה לגוף אשר אחראי על ביטחון המדינה. ( ראה: נספח ה' לת/2). משטרת ישראל - בתשובה למכתבו של מר פונג, השיבה לשכת אח"ק מחוז תל אביב כי העניין אינו נמצא בטיפול משטרת ישראל. גם תלונה זו הוגשה לגוף האחראי על ביטחון המדינה. ( ראה: נספח ה'1 לת/2). 40. לאור לשון סעיף 13(5), אין לקרוא לפרסום אשר נעשה בתצהיר דנא פרסום אסור שכן עלול להיווצר מצב בו לא יוגשו תצהירים מן החשש שמא תוכנם עלול להיחשב כבסיס לטענה ללשון הרע. 41. כמו כן, הנני סבורה כי תלונה לרשות ציבורית הממונה על ביטחון המדינה אינה מהווה הוצאת דיבה אלא אמצעי לגיטימי למימוש זכותו של אדם לכבודו, ובין היתר, לבטחונו, ואין בנידון זה דבר חריג או מבזה. 42. ראה לעניין זה ת"א (כ"ס) 1947/03 עבד אל חי ג’מאל נ' עו”ד סעיד גאנם עתילי [אתר נבו] (לא פורסם) (2006) כדלקמן: "התכלית החקיקתית והמדיניות השיפוטית הרצויה העומדת בבסיס סעיף 13 היא האינטרס הלגיטימי לאפשר בירורן של תלונות וקיום הליכים משפטיים באורח חופשי ללא מורא והסתבכות בהליכים נוספים כתוצאה מכך. " 43. אשר על כן, לאור טעמים אלה, התביעה דנן נדחית. 44. בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום. ניתן היום, י"ג ב אדר א, תשס"ח (19 בפברואר 2008), בהעדר הצדדים. חנה ינון, שופטת עוולת הנגישה / תלונות שוואתלונה נגד עורך דיןתלונת שוואעורך דיןלשכת עורכי הדין