עונש על גניבת תיק מאישה מבוגרת 1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום, בעבירה של שוד- עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977, בכך שמשך בכוח את תיקה של המתלוננת ילידת 1938 ודחף אותה על מנת למנוע את התנגדותה לגניבת התיק. הנאשם גנב את התיק אשר הכיל 900$ , 100 ₪, מכשיר טלפון נייד וחפצים ומסמכים שונים ונמלט מהמקום. כתוצאה ממעשי הנאשם המתלוננת נפלה ונחבלה בחלקי גופה השונים: נגרמו לה נפיחות בראש, מכה בצלעות, שפשופים, פצע ושריטות בגפיה ובכתף. היא נזקקה לטיפול רפואי ואושפזה למשך יממה בבית החולים. 2. מהתסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם עולה כי הנאשם רווק בן 25, אשר התגורר טרם מעצרו עם משפחתו בדירה שכורה באשדוד ועבד כמלצר. הוא עלה ארצה מצרפת בגיל 18 וחווה קשיי הסתגלות אשר גרמו לו להתערות בחברה שולית. קצינת המבחן התרשמה כי מערכת ערכיו בלתי מגובשת דייה, אך אין מדובר באדם בעל דפוסי התנהגות עברייניים מופנמים. בצרפת למד טבחות והיה שחקן כדורגל במסגרת קבוצת כדורגל. נראה כי העליה ארצה גרמה לו לקשיים רגשיים על רקע הצלחתו בענף הכדורגל והשתלבותו הטובה בחברה שם. הנאשם לא גוייס לצה"ל מחמת אי התאמה. עוד התרשמה קצינת המבחן כי הוטל על הנאשם תפקיד הורי לדאוג לטיפול והשגחה על אחיו הצעירים וכי נאמנותו למשפחתו והאחריות הכבדה שנטל על כתפיו לסייע בפרנסת המשפחה לצורך השרדותה, ביחד עם מערכת הערכים הלקויה וליקוי בתפקוד ההורים, עמדו בבסיס העבירה הנדונה, עליה לוקח הנאשם אחריות ומביע חרטה. לדעת קצינת המבחן, מעצרו של הנאשם מהווה עונש מוחשי עבורו ובשל העובדה שמחד, בוצעה העבירה לאחר ביצוע עונש של מאסר בעבודות שירות, מה שמעיד על קשייו של הנאשם להפיק לקחים מתאימים ומאידך, בשל רצונו של הנאשם לשקם עצמו, המליצה קצינת המבחן על הפעלת המאסר המותנה של עשרה חודשים התלוי ועומד כנגדו, בחופף לתקופת מעצרו. 3. ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש בקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל ולהפעיל במצטבר את המאסר המותנה וכן לחייב הנאשם בפיצוי המתלוננת ולהטיל עליו מאסר על תנאי. ב"כ המאשימה הגישה פסיקה, שיש בה לטענתה כדי לתמוך בבקשתה להחמיר עם הנאשם ולהעדיף את האינטרס הציבורי על נסיבותיו האישיות של הנאשם. ב"כ המאשימה עמדה על כך שלנאשם עבר פלילי, אף שעלה ארצה לפני שנים לא רבות. 4. ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש ביקש להסתפק, כהמלצת שירות המבחן, בהפעלת המאסר המותנה. הסנגור עמד על הודאת הנאשם, כבר בחקירת המשטרה ובבית המשפט, על נסיבותיו האישיות, כמפורט לעיל ועל נסיבות ביצוע העבירה שאינן מן החמורות לטענתו, שכן הנאשם לא היכה במתלוננת, אלא, שתוך כדי חטיפת תיקה מידיה, היא נדחפה ונפלה ארצה ולא נגרמו לה חבלות קשות אלא מחושים בלבד, כפי שעולה, לטענתו, מהתעודה הרפואית. לטענת הסנגור, למד הנאשם את לקחו במעצרו זה, שהוא מעצרו הראשון והרשעתו הקודמת היא בגין עבירת רכוש שאינה כוללת אלימות כעבירה הנדונה. 5. העבירה בה הורשע הנאשם היא עבירה חמורה. הנאשם נטפל לאישה מבוגרת שהלכה לתומה ברחוב, דחף אותה וגנב את תיקה שהכיל רכוש בשווי של כ- 5,000 ₪, רכוש שטרם הושב. אין ספק כי יש להגן על הציבור מפני מעשים כגון אלה שעשה הנאשם. יחד עם זאת, כל מקרה יש לדון לפי נסיבותיו ועניינו של הנאשם בפני שונה מעניינם של הנאשמים בפסיקה שהוגשה על ידי התביעה ע"פ 630/93, ע"פ 4279/99 וכן גזר הדין בת.פ. 8072/97 של בית משפט זה). בראשון הוטלו על המערער 5 שנות מאסר לריצוי בפועל. שם היה מדובר בשוד של קשישה בת 82, שעקב חטיפת תיקה נגרמה לה חבלה בגולגולת, שבר בכף היד ופצע שצריך היה לתופרו. למערער שם היו תלויים ועומדים שני מאסרים מותנים, האחד לתקופה של שלוש שנים. גם בעניין השני, בו הוטלו 4 שנות מאסר לריצוי בפועל, היה מדובר במערער שנגדו הופעלו שני מאסרים מותנים, האחד של 18 חודשים. בת.פ. 8072/97 הוטלו על הנאשם 5 שנות מאסר בפועל. שם היה מדובר בשני מעשי שוד של נאשם שריצה בעברו עונשי מאסר. בענייננו, מבלי להקל ראש כלל וכלל בחומרת העבירה, המדובר בנאשם שאמנם הורשע בעבר בעבירות נגד הרכוש, אך זו היתה הרשעתו היחידה והוא טרם נידון לעונש של מאסר בפועל. נראה, כעולה מהתסקיר, כי עקב מעצרו של הנאשם בעקבות ביצוע העבירה הנדונה, למד הנאשם את לקחו. אף על פי כן, אין לקבל המלצת שירות המבחן ובקשת הסניגור להסתפק בהפעלת המאסר המותנה, הן בשל חומרת העבירה ונסיבותיה והן בשל העובדה שהנאשם לא למד את לקחו לאחר הרשעתו הקודמת ואת העבירה הנדונה ביצע זמן לא רב לאחר שסיים לרצות עבודות שירות ובעת שהיה תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה של עשרה חודשים. לזכות הנאשם שקלתי את הודאתו ולקיחת האחריות על ידיו. 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני דנה את הנאשם לעונשים כדלקמן: א. אני דנה את הנאשם ל- 2 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו: 10.10.04. ב. אני מפעילה את עונש התנאי של עשרה חודשים שהוטל על הנאשם בת.פ 202/03 בבית משפט השלום באשדוד. עונש המאסר שהוטל ועונש התנאי שהופעל ירוצו במצטבר, כך שסך הכל על הנאשם לרצות 34 חודשי מאסר מיום מעצרו הנ"ל. ג. אני דנה את הנאשם ל-18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירה מסוג פשע. ד. אני מחייבת הנאשם בפיצוי המתלוננת מיה יפילבסקי בסך של 10,000 ₪. ה. אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך של 500 ₪ או חודש מאסר תמורתו. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש העליון. גניבה