הנאשמת הודתה במסגרת הסדר טיעון ובהזדמנות הראשונה בעבירה של השארת ילד ללא השגחה ורשלנות לפי סעיף 361 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן:"החוק"). על פי עובדות כתב האישום שימשה הנאשמת כגננת בגן הילדים בשכונה 33 ברהט (להלן:"הגן"). עוד על פי כתב האישום, בתאריך 20.9.01, סמוך לשעה 13:20, הזניחה הנאשמת שלא כדין ונעלה את הקטין, יליד 1998, בגן לבד. עוד באותו יום, 20 דקות קודם לכן, שחררה הנאשמת את הילדים מהגן לביתם, נעלה את הדלת ועזבה את המקום. בגן נותר הקטין, שהיה אמור ללכת לביתו עם אחותו, כפי שהיה נוהג במקרים דומים. עוד עפ"י כתב האישום כשהתברר להורים שהקטין לא הגיע לביתו עם אחותו, החלו בחיפושים אחריו. לאחר חצי שעה נמצא הקטין כשהוא ישן על ריצפת הגן. על פי כתב האישום השאירה הנאשמת ברשלנותה את הקטין, שטרם מלאו לו 6, ללא השגחה ראויה ובכך סיכנה את חייו ועלולה הייתה לפגוע פגיעה ממשית בשלומו או בבריאותו. על פי כתב האישום רשלנותה של הנאשמת התבטאה בכך כי לא בדקה אם נותרו ילדים באחד מחדרי הגן וטרם נעלה את הגן וכן בכך שלא וידאה בבדיקה שנית, שהקטין הובא לביתו עם אחותו הלומדת איתו בגן הנדון בטרם עזבה את המקום. בהסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים, הוסכם כי הנאשמת תשלח לשירות המבחן לקבלת תסקיר, אשר יתייחס גם לשאלת אי הרשעתה של הנאשמת. עוד הוסכם כי התביעה תטען להרשעה ולעונש והנאשמת תהיה רשאית לטעון לאי הרשעה בדין. הנאשמת אכן הופנתה לשירות המבחן ועל כך בהמשך. השאלה שעומדת בפני היא האם יש להרשיע את הנאשמת בעבירה שביצעה אם לאו. למען הסדר אומר כבר כאן ומעתה כי מדובר בעבירה חמורה. עם זאת, ועל אף שבתיק זה לא נשמעו ראיות, הובררו במהלך הדיון היום וכן בעת פגישותיה של הנאשמת עם שירות המבחן, מספר נתונים שהינם רלוונטים לשיקולי ההחלטה אם להרשיע או להרשיע את הנאשמת בתיק זה. הכלל הנקוט בשאלת ההרשעה הוא משהודה נאשם בעבירה המיוחסת לו על בית המשפט להרשיעו. אי הרשעה היא החריג ואותה יש להפעיל רק בנסיבות מיוחדות במינו. בע.פ. 2083/96 תמר כתב נ. מדינת ישראל פד"י נ"ב (3), 337 קבעה כב' השופטת דורנר כי: "המנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים. ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג ההרשעה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים ..." יחד עם זאת, על בית המשפט בכל מקרה ומקרה לבחון את כל הנסיבות עובר לביצוע העבירה, הן את נסיבות ביצועה של העבירה והן את נסיבותיו האישיות של הנאשם. בענייננו, הנאשמת כאמור לעיל, הודתה בהזדמנות הראשונה בעבירה שיוחסה לה, היא גם הביעה חרטה עמוקה על ביצוע העבירה. כפי שכבר ציינתי לעיל נשלחה הנאשמת לשירות המבחן, שהגיש תסקיר ממצה בעניינה. מהתסקיר עולה כי מדובר בנאשמת בת 24, בדואית, מתגוררת ברהט, נשואה ואם ל - 4 ילדים בגילאי חודשיים עד 4 וחצי, מתוכם אחד מילדיה סובל מבעיות התפתחויות קשות כפי שיפורט בהמשך. בעלה של הנאשמת אינו עובד באורח סדיר, מאחר ונפצע בתאונה, והנאשמת הינה המפרנסת העיקרית. שירות המבחן התרשם כי מדובר באשה צעירה, בעלת ערכים ותפקוד נורמטיבים בדרך כלל, המתקשה להתמודד עם ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדה. עוד יש לציין כי הנאשמת השלימה 12 שנות לימוד. כמו כן למדה והשלימה לימודי גננות במכללת אחוה וקיבלה תואר של גננת מוסמכת. הוצגו בפני תעודות המראות כי הנאשמת סיימה את לימודיה בהצלחה. אשר לנסיבות העבירה בתיק זה - מתאר שירות המבחן את ההתרחשות ביום ביצוע העבירה. העבירה בוצעה לפני 3 שנים. מדובר היה בתחילת שנת הלימודים, חודש ספטמבר, בגן ילדים בישוב רהט, שהיה ממוקם בקרוואן, ללא גדר מסביב, בגן היו 45 ילדים והגן היה ללא חשמל וללא מיזוג אויר. עוד באותה תקופה היו בגן מספר גדול ומשתנה של ילדים מבלי שהנאשמת קיבלה רשימה מסודרת של הילדים בגן. הנאשמת גם עבדה באותה תקופה ללא סייעת והייתה בחודש שישי להריונה. הקטין שהה בגן יחד עם אחותו, היה נוהג כל יום לצאת מהגן וללכת לביתו מלווה באחותו מבלי שהוריהם באו לקחתם. לדברי הנאשמת כפי שסיפרה לשירות המבחן, באותו יום אמרה לה אחותו של הקטין כי הוא הלך הביתה והנאשמת גם חשבה כי ראתה אותו הולך. יש לזכור כי בגן היו 45 ילדים. לדבריה, בפני שירות המבחן היא בדקה את הגן לפני שנעלה אותו אך לא הבחינה בקטין. הנאשמת הלכה לביתה. כחצי שעה לאחר מכן, הגיעו לביתה הוריו של הקטין, אשר הסתבר כי לא הגיע לביתו יחד עם אחותו. בעלה של הנאשמת הלך מיד עם הורי הקטין לגן ושם נמצא הקטין כשהוא ישן על הריצפה. יש לציין כי בכל הזמן הזה במשך של כחצי שעה, בה שהה הקטין לבדו בגן הנעול, הוא לא היה ער אלא ישן. כתוצאה מהאירוע התפתח ריב קשה בין הורי הקטין והנאשמת. ניתן להבין את חרדתם של הורי הקטין משלא הגיע הקטין לביתם ואת הסיבה לכעסם הרב. הורי הקטין צעקו על הנאשמת. למחרת היום כתוצאה מהלחץ הנפשי הקשה שנגרם הן מעצם ביצוע העבירה והשארת הקטין בגן והן מהריב שהתפתח בין המשפחות, אושפזה הנאשמת בבית החולים לאחר שסבלה מירידת מים. הנאשמת הייתה אז בשבוע 24 להריונה. הנאשמת הושארה בבית החולים והייתה מאושפזת עד לשבוע 32, שאז היא ילדה את בנה בלידה מוקדמת. הילד נולד עם רגליים עקומות, עבר טיפולים רבים, עדיין מטופל בבעיות רגליים, כליות, לב ואסטמה קשה. הילד עבר מספר אשפוזים בבית החולים. ב"כ הנאשמת הציג בפני תעודה רפואית ותמונות המתייחסות למצבו של בנה. יאמר כבר מעתה כי ניתן למצוא קשר לאשפוזה של הנאשמת יום לאחר ביצוע העבירה על ידה. עובדה זו מלמדת כי הנאשמת שהיא אכן אשה נורמטיבית ובעלת ערכים קיבלה באופן קשה את העבירה שביצעה וחשה רגשי אשמה קשים ואף סבלה ממתח רב, אשר כתוצאה ממנו אושפזה וילדה בלידה מוקדמת. לכך יש להוסיף גם את המריבה שהתלקחה בין משפחתו של הקטין לבין הנאשמת. אין ספק שאשה כמו הנאשמת, שאין לה כל עבר פלילי, כשהיא אם לילדים, שלא היו נגדה כל תלונות על עבודתה כגננת, קיבלה באופן קשה ביותר את העובדה שהשאירה בגן ילד ללא השגחה וכתוצאה מכך את ההליכים המשפטיים שהתנהלו נגדה ועצם קיומם של הליכים משפטיים כאלה, יש בהם כדי להביא לתודעתה את חומרת העבירה שביצעה. במסגרת הטיעונים לעונש העיד בעלה של הנאשמת וסיפר על הנסיבות שהתרחשו עובר לביצוע העבירה. עוד סיפר בעלה של הנאשמת כי הוא עצמו איננו עובד וכי הנאשמת הינה המפרנסת היחידה היום של המשפחה, שכאמור יש בה 6 נפשות. בעלה של הנאשמת סיפר גם כיצד המשפחה מתמודדת היום עם תוצאות האירוע ונושאת בו יום יום, כאשר התזכורת לאירוע הוא בנם הנכה, שאותו הם מגדלים. ניתן לומר כי המשפחה נושאת יום ביום בעונש על העבירה שביצעה הנאשמת, תוך טעות ובנסיבות שתוארו על ידי לעיל של המצב הפיזי של הגן ששכן בקרוואן ללא חשמל ומיזוג אויר, העדר גדר והיותה של הנאשמת גננת יחידה, שצריכה להשגיח על 45 ילדים. צודק ב"כ הנאשמת בכך שאל לו לבית המשפט להתעלם מהמצב בו היה נתון הגן ומהאחזקה של גן הילדים נשוא האישום שבפני, בישוב רהט, כחלק משיקולי הענישה. יתכן והיה מקום במקרה זה, לחקור גם את האחראים בישוב רהט על אחזקת גן הילדים במצב כפי שתואר. דהיינו גננת יחידה שצריכה להשגיח על 45 ילדים קטנים ללא עזרה, כאשר חלק מהילדים גם יוצאים לביתם ללא שההורים באים לקחתם. יצויין כי במקרה זה הקטין התגורר מול גן הילדים והוריו עצמם התירו לו ללכת לביתו בליווי אחותו בלבד, שגם היא קטינה. עלי לציין כי נסיבות ביצוע העבירה ע"י הנאשמת כפי שתיארתי לעיל אינן מן החמורות. הילד נותר בגן כחצי שעה, כשהוא ישן, ואף לא היה מודע לכך שהוא נותר לבד. אין מקרה זה דומה לשני פסקי הדין שאותם הציגה בפני ב"כ המאשימה, שבשניהם הושארו הילדים ברכב סגור במשך שעות, כשהילדים ערים וחסרי אונים נוכח אי יכולתם לפתוח את הרכב. במקרה אחד מדובר בילד שהושאר באוטובוס 5 שעות ובמקרה השני מדובר בילד שהושאר באוטובוס כשעה וחצי. זאת ועוד, אין ספק שהמדובר בנאשמת שהיא אשה נורמטיבית, אין לה כל עבר פלילי וההליכים המשפטיים שהתנהלו נגדה, והתוצאות הקשות שאירעו למשפחה ולידתה המוקדמת של בנה, השיגו את מטרת ההרתעה לגבי נאשמת זו באופן אישי. אשר להרתעת הרבים ולאינטרס הציבורי, אני סבורה כי במקרה הנוכחי שיקול האינטרס האישי של המתלוננת גובר על האינטרס הציבורי, על אף העבירה שאותה ביצעה הנאשמת. יצויין כי במקרה זה אי הרשעתה של הנאשמת לא תרוקן מתוכן את ההליך המשפטי. בעניין זה מצאתי לנכון לצטט מפסק הדין בועז שניידרמן נ. מדינת ישראל ע.פ. 9090/00. באותו מקרה ביטל בית המשפט העליון הרשעה בדין שניתנה בבית המשפט המחוזי, ושבה הושתו על הנאשם 6 חודשי מאסר מותנה ושל"צ, וזאת בשל ביצוע העבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ואחזקת נשק. במקרה זה המערער ושותפו חברו זה לזה על מנת לבצע שוד בקיוסקים בעיר העתיקה בבאר-שבע. לשם כך נצטיידו בנשק מסוג רימון, סכינים, אלה וכובעי גרב. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער ובית המשפט העליון ביטל את ההרשעה. כב' השופטת שטרסברג-כהן בהחלטתה לבטל את ההרשעה אומרת: "ההתלבטות במקרה זה אינה קלה. מצד אחד עומד בפנינו המערער שביצע עבירה חמורה וראוי שיורשע בגינה על מנת להעביר מסר ראוי למערער עצמו ולחברה, לפיו אין להקל עם מי שעובר עבירה כה חמורה. מצד שני, אין ספק כי השארת ההרשעה על כנה, במקרה זה, תשמש מכשול בהמשך דרך חייו של המערער ותפריע לו הן בגיוסו לצה"ל והן בחייו האזרחיים בעתיד. עומד בפנינו אדם צעיר שנכשל באופן חד פעמי והוא מבקש לאפשר לו לשקם את חייו בלא שההרשעה תעמוד לו לרועץ. האינטרס של המערער ושיקומו אינו רק אינטרס של העבריין ואינו רק פועל יוצא מנתינת הדעת על נסיבותיו האישיות לטובתו הוא, אלא זהו אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה. עניינו של אינטרס זה הוא לתת סיכוי למי שנכשל בעבירה בנסיבות כבענייננו, לחזור לחיק החברה ולהשתלב בה כאדם נורמטיבי. הסטיגמה הדבקה בהרשעה עלולה לפגוע בכך". ולענייננו - הרשעה בדין במקרה של הנאשמת תפגע בהמשך תעסוקתה, שכן משתורשע לא תוכל לעבוד במשרד החינוך במקצועה כגננת. מדובר בנאשמת שהיא המפרנסת היחידה של משפחתה, שכן בעלה איננו עובד ואשר למדה והשתלמה בלימודי הגננות, שבהם היא מתעתדת לעסוק בעתיד. לא מדובר בנאשמת שרשלנותה זועקת לשמיים ויש להדירה מאפשרות לעבוד בעתיד במקצועה. מדובר באירוע חד פעמי, שנסיבותיו פורטו לעיל. הנאשמת נמצאת בשלבים ראשוניים של התקדמות מקצועית, הרשעה בדין רלוונטית למקצוע שהיא עוסקת בו. מכל האמור לעיל מצאתי לנכון לקבל את המלצת שירות המבחן ולא להרשיע את הנאשמת ועל כן אני נמנעת מהרשעתה בדין. לאור המלצת שירות המבחן תבצע הנאשמת 200 שעות של עבודות לתועלת הציבור בסיוע לילדים מתקשים בבית הספר ברהט באמצעות מחלקת החינוך של עירית רהט. כמו כן אני מחייבת את הנאשמת לחתום על התחייבות בסך של 1,000 ₪ להמנע במשך 12 חודשים מהיום מלעבור עבירה כמו העבירה נשוא תיק זה. לא תחתם ההתחייבות תוך 7 ימים מהיום - תאסר הנאשמת למשך 7 ימים. עותק החלטה זו ישלח לשירות המבחן. הודעה זכות הערעור. ניתנה היום ג' בטבת, תשס"ה (15 בדצמבר 2004) במעמד הצדדים. ד. בית אור, שופטת משפט פליליקטיניםהשארת ילד ללא השגחהחוק העונשיןרשלנותגננות (גן ילדים)