א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגנית הנשיאה וסרקרוג והשופטים כהן ושפירא) מיום 27.2.08 בע"א 4127/07, בגדרו נתקבל ערעור על פסק דינה של ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (נוסח משולב) (להלן חוק הנכים) (השופטת בדימוס טובי-פרידמן, ד"ר וליש וד"ר זילברמן) מיום 18.12.06 בע"נ 315/01. ב. המבקש, יליד שנת 1966, התגייס לצה"ל בשנת 1984 ומשרת שירות קבע מאז שחרורו מן השירות הסדיר. מרבית תקופת שירותו של המבקש עברה עליו ביחידות שדה. ביום 13.2.01 הגיש המבקש בקשה להכרת זכות לפי חוק הנכים. בבקשה נטען כי המבקש לקה באסטמה במהלך שירותו הצבאי ועקב השירות, ובפרט עקב חשיפה ממושכת לאבק וחול באימונים ובקרבות, ועקב שימוש בציוד צבאי כגון שקי שינה ושמיכות. הבקשה נדחתה על ידי קצין התגמולים ביום 18.10.01, מן הנימוק שאין קשר בין מחלת האסטמה ובין תנאי השירות הצבאי. ג. המבקש עירער לועדת הערעור (זה שמה הנכון - ראו סעיף 33 לחוק הנכים). לפני הועדה עמדו תצהירו של המבקש, אשר נחקר עליו בחקירה נגדית, וכן חוות דעת מטעם המבקש (ד"ר יגלה) ומטעם המשיב (פרופ' רובין), אשר עליהן יורחב הדיבור בהמשך. הועדה דחתה את הערעור, בהעדיפה את חוות דעתו של פרופ' רובין. זאת בעיקר בשל המשקל שניתן בחוות דעת זו לרקע הקונסטיטוציונלי של המחלה במשפחת המבקש (גם אחותו של המבקש מאב משותף סובלת מאסטמה), לעובדה שהמחלה הופיעה לאחר 13 שנות שירות, ולספרות מקצועית שאוזכרה בו. ד. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המבקש על החלטת הועדה. נקבע כי אף שקיים אצל המבקש רקע קונסטיטוציונלי למחלה, קיימת אסכולה רפואית לפיה קיים קשר סיבתי בין חשיפה לאבק לבין התפרצות המחלה בפועל, ודי בכך להכיר בזכותו של המבקש. עוד נקבע כי אורך תקופת השירות של המבקש תומך דווקא בעמדתו, שכן ככל שהתקופה ארוכה יותר, כך גדלה החשיפה לאבק. בעניין אופי זכותו של המבקש נחלקו דעות השופטים. עמדתו של השופט כהן, אשר אליה הצטרף השופט שפירא, היתה כי יש לתת משקל לכך שהמבקש נהג לעשן, ולראות בכך גורם המצוי ברקע פריצת מחלת האסטמה; לפיכך יש לקבוע קשר של החמרה בלבד (בשיעור של 50%), ולא של גרימה, בין שירותו הצבאי של המבקש לבין מחלתו. לעומת זאת גרסה סגנית הנשיאה וסרקרוג כי ראוי לקבוע שהמחלה נגרמה כולה עקב השירות. זאת, באשר העובדה שהמבקש עישן לא נזכרה בחוות הדעת הרפואיות כגורם משמעותי לעניין גרימת האסטמה. כן נאמר בדעת המיעוט כי משהוכיח המבקש שהמחלה התפרצה במהלך השירות, וכי קיים קשר סיבתי מסוים בין המחלה לבין השירות (בשל החשיפה לאבק), קמה חזקה כי המחלה נגרמה כולה עקב השירות - וחזקה זו לא נסתרה על ידי המשיב. ה. מכאן הבקשה הנוכחית, המוסבת כולה על קביעת הרוב כי השירות הצבאי החמיר את המחלה בלבד ולא גרם לה. המבקש גורס כי יש להעדיף את עמדת המיעוט בבית המשפט המחוזי, וטוען גם כי בדעת הרוב נקבעה עמדה רפואית - באשר לתרומת העישון למחלת המבקש - אשר אינה מבוססת אף על אחת מחוות הדעת שהיו בפני בית המשפט. לפיכך, כנטען, משמעות פסק דינו של בית המשפט המחוזי היא כי "בתי המשפט הם המוסמכים להכריע בסוגיה רפואית מורכבת לגביה לא הובאו כלל ראיות או חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים". ו. לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. אוכל להבין את נסיונו של המבקש להביא לדיון בתיק בגלגול שלישי, נוכח המחלוקת שנפלה בין שופטי בית המשפט המחוזי, אולם אין בה כשלעצמה כדי להצדיק, על פי הכללים הנוהגים, ערעור נוסף: התיק תחום בגדרי הצדדים ואינו מעורר שאלה משפטית או ציבורית רחבה יותר (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123). ז. אכן, גם בין הרופאים נפלה מחלוקת באשר לרקעה של האסטמה ממנה סובל המבקש, קצין ותיק ובכיר שמילא תפקידים שונים. קצין התגמולים דחה את תביעת המבקש להכיר בגרימת האסטמה על-ידי שירותו הצבאי, וזאת בהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעמו, פרופ' רובין; וועדת הערעור קיבלה את חוות דעתו של פרופ' רובין והעדיפה אותה על חוות דעתו של ד"ר יגלה, המומחה מטעם המבקש. בית המשפט המחוזי שב ודן בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת האסטמה לשירותו הצבאי של המבקש, ובעוד שופטי הרוב שיקללו את הדברים לכלל החמרה, ובמובן זה קיבלו את הערעור, שופטת המיעוט סברה כי יש ללכת כברת דרך נוספת ולהכיר בגרימה, כמפורט מעלה. ח. השאלות הכרוכות במחלות קונסטיטוציונליות ובהתפרצותן במהלך שירות צבאי חזרו ועלו פעם אחר פעם בפסיקתו של בית משפט זה. ואכן, בשונה מנושאי דרגת הנכות, שבהן הדומיננטי הוא התחום הרפואי, בשאלות של עצם ההכרה בנכות יש מרחב משפטי רחב יותר, אף כי המחוקק בקבעו את זכות הערעור לבית המשפט המחוזי החיל על שני המישורים את הסייג "בנקודה משפטית בלבד" (סעיפים 12א(א) ו-34(א) לחוק הנכים). הגבולות בין רפואה למשפט בהקשר דנא "פעמים מובהקים הם ופעמים אינם חדים וברורים ביותר" (רע"א 288/07 פלוני נ' משרד הביטחון - קצין תגמולים (לא פורסם)). לעניין מחלות קונסטיטוציונליות והתפרצותן בעת השירות, ראו ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203, 214-213 (הנשיא שמגר); רע"א 8077/96 קריספיל נ' קצין התגמולים, פ"ד נא(2) 817, 823-822 (השופטת - כתארה אז - ביניש); דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732, 745 (השופט - כתארו אז - מ' חשין); באותו עניין, לאחר סקירה רחבה, ציין השופט חשין כך (עמ' 764): "ההלכה מביאה במניין שיקוליה - לטובתו של החייל הנפגע - את חולשותיו האינדיווידואליות של החייל, ואולם בה-בעת מקפידה היא לבחון אם אכן השירות בצבא - אם תרצו: ייחודיות השירות בצבא ומיוחדותו - הוא שהביא בפועל לפריצתה של המחלה... המבחן לקיומו של קשר סיבתי-משפטי בין מחלה שפרצה בעת השירות לבין השירות תולה עצמה במבחן משולב סובייקטיבי-אובייקטיבי...". ועוד (שם, עמ' 765) "רואים מחלה קונסטיטוציונלית שפרצה עקב השירות, כמחלה שנגרמה במלואה עקב השירות"; אך לעניין זה, כלשון הנשיא שמגר בעניין רוט בעמ' 211, יש להוכיח "... אירועים מיוחדים במהלך השירות אשר אותם ניתן... לקשור למחלה". אכן, כדברי השופט חשין שם, "שיקול הדעת המוקנה לבית משפט שיקול דעת רחב הוא". ט. בלשוננו נאמר: "רוחב הלב" (לעומת "יד קמוצה") (כדברי המשנה לנשיא לוין בפרשת אביאן, עמ' 767) שבו על קצין התגמולים לנהוג בפירוש חוקי הנכים, מצדיק מבט רחב מצד קצין התגמולים ובתי המשפט; אך כולם נסמכים, כמובן, על חוות דעת רפואיות. כשלעצמי סבורני, כי במקרים מתאימים יכולה ועדת הערעור, בשעה שיש פער קוטבי בין חווֹת הדעת שלפניה, לבקש התייחסות של ועדה רפואית או ועדה רפואית עליונה (ראו סעיף 28 לחוק הנכים, וכן ע"א 503/76 כהן נ' קצין התגמולים, פ"ד לא(2) 36); ע' יעבץ חוק הנכים, חקיקה, פסיקה והיבטים משפטיים (1999), 248). ואולם במקרה דנא, כפי שיפורט להלן, לא סברתי כי יש מקום לכך. י. בחוות דעתו של פרופ' רובין, מנהל המכון למחלות ריאה והמעבדה לתפקודי נשימה במרכז הרפואי רמב"ם (מיום 31.8.01), שעליה נסמך קצין התגמולים, צוין כי "לפנינו מחלת אסטמה שהתפתחה בגיל המאוחר. מחלתו היתה על רקע קונסטיטוציונלי, התפתחה בזמן השירות אבל לא עקב השירות ולא החריפה עקב השירות". תואר בחוות הדעת בפירוט שירותו של המבקש, ונאמר "בעיקרון משרת כל הזמן בשטח כלוחם". צוין כי לשיטת המבקש האסטמה מקורה באבק וברטיבות, ונאמר, מפי המבקש - כך יש להניח - כי "עישן כסיגריה שתיים ליום מתחילת גיוסו 1984 עד לפני שנתיים וארבעה חודשים" וכן "אין סיפור משפחתי של אסטמה". י"א. מנגד בחוות דעתו של ד"ר יגלה, סגן מנהל בכיר במכון למחלות ריאה במרכז הרפואי רמב"ם מ-2001, מיום 2.3.03 נאמר, בין השאר, כי המבקש "עישן סיגריות ספורות (עד חצי קופסא ליום) בין 1984 ל-1998. לאחותו (אב משותף) אסטמה, פרט לכך אין אלרגיה במשפחה ואין סיפור של אסטמה בקרובי משפחה מדרגה ראשונה". אחר כך תוארו השירות הצבאי והחשיפה לאבק, ונאמר כי מגע עם אבק "גורם בפרטים (קרי, אנשים - א"ר) רגישים להתפרצות של המחלה. בהיעדר המגע לא בטוח שהמחלה תתפרץ". נאמר, כי במקרה זה "תנאי השירות הספציפיים גרמו להתפרצות המחלה, שלא בטוח כלל וכלל שהיתה מתפרצת בתנאים אחרים", וכי אין סימוכין להנחה שהמחלה היתה פורצת בכל מקרה. י"ב. על כך הגיב פרופ' רובין בחוות דעת מיום 1.11.03, וחלק על דעת ד"ר יגלה "שהסבירות שמחלת האסטמה היתה מתפתחת בכל מקרה (כלומר, גם ללא תנאי השירות הצבאי) הנה קטנה", כמו גם על הקביעה "שחשיפה לכמות אבק מסיבי בשירות הצבאי היא אשר גרמה למחלתו". נאמר, כי אבק מצוי בכל מקום, אך אילו צדק ד"ר יגלה היה מקום לצפות שהמחלה תתפתח מוקדם יותר, לאחר זמן קצר יחסית של שירות צבאי, אך היא התפתחה בגיל מאוחר. פרופ' רובין הפנה למאמרים רפואיים המאששים, לדעתו, את קביעתו כי האבק אינו משנה באשר להתפרצות האסטמה או החמרתה, וכי המחלה לא נגרמה ולא הוחמרה על-ידי השירות. י"ג. ד"ר יגלה הגיב (חוות דעת משלימה מ-11.5.04), ולשיטתו אמירת פרופ' רובין כי המחלה התפרצה על רקע קונסטיטוציונלי, כמוה כאמירה שהיתה פורצת בכל מקרה, גם בעבודה משרדית. לדעת ד"ר יגלה ישנם מקורות רפואיים המעידים על קשר בין חשיפה לאבק לבין אסטמה, ועל כן הידע בנושא זה אינו חד משמעי (הוזכרו גורמים סביבתיים כגון עישון, זיהומים ויראליים והשפעת אלרגנים נוספים); לפיכך יש להכיר במבקש בגדרי גרימה. י"ד. בחוות דעת נוספת ב-24.10.04 הוסיף פרופ' רובין וציין, כי אינו שולל קשר בין אלרגיה ואסטמה לאבק במובן של שכיחות גבוהה יותר של אסטמה באוכלוסיה בעלת רגישות לאבק. אולם לשיטתו - על פי הידע הרפואי - אין לקבל גרימת המחלה על-ידי האבק, וכן יש לזכור כי 13 שנות שירות קדמו להופעת המחלה. עוד הוסיף מקורות נוספים לאישוש. פרופ' רובין חזר ועמד על דעתו באשר למקרה הנדון. ט"ו. ביני לביני נחקר המבקש בועדת הערעור (ביום 2.3.04) וציין כי אחותו מצד האב חולת אסטמה, וכן חזר ואמר כי הוא ממשיך לשרת בתנאי שטח. ט"ז. ועדת הערעור בפסק דינה העדיפה - כאמור - את חוות דעתו של פרופ' רובין, בשל הרקע הקונסטיטוציונלי של המחלה, הופעתה לאחר 13 שנים, והספרות הרפואית שהוגשה. לפיכך נדחה הערעור. י"ז. כפי שצוין מעלה, בית המשפט המחוזי, בדעת הרוב מפי השופט כהן, שיקלל מזה את הרקע הקונסטיטוציונלי ואת העישון שד"ר יגלה לא נדרש אליו, ומנגד את החשיפה לאבק שלשיטתו יתכן שבלעדיו לא היתה המחלה פורצת. על כן הכיר בהחמרה ב-50%. סגנית הנשיאה וסרקרוג ציינה שפרופ' רובין לא נזקק לנושא העישון ועל כן בנסיבות של חשיפה לאבק מזה, רקע קונסטיטוציונלי שאינו משמעותי ופריצת המחלה בשירות מזה - יש להכיר בקשר של גרימה. ואולם, התקשיתי לקבל את הטענה המועלית בפי המבקש באשר לנושא העישון. נושא זה הוזכר בשתי חוות הדעת הרפואיות (תוך הבדלי גירסה מסוימים באשר למספר הסיגריות - "סיגריה שתיים" במה שנמסר לפרופ' רובין, ו"סיגריות ספורות (עד חצי קופסא ליום", בשתיהן לכארבע עשרה שנים). בחומר הרפואי שהוצג מפי ד"ר יגלר הוזכר עישון. ובסופו של יום, לא זה היה הנושא היחיד שעליו הושתתה דעת הרוב, אלא אחד הגורמים, כאמור. י"ח. לא אחת בעולם הרפואה הנגלה והנסתר משמשים בערבוביה. קצין התגמולים והועדה איפשרו מיצוי הולם של "עימות מקצועי" בחוות הדעת בין שני המומחים, שעל מומחיותם אין חולק, ושיצרו תמונה של מחלוקת קוטבית לכאורה; ואולם, לאמיתו של דבר לא באסכולות עסקינן אלא ביישום. בית המשפט בדעת הרוב, בבואו לבדוק את שאלת "עקב" השירות ראה לנגד עיניו תמונה רפואית ועובדתית רבת פנים. הוא שיקלל לתוכה את ניסיון החיים והשכל הישר; הוא ביקש שלא להתעלם מן הרקע הקונסטיטוציונלי ומן העישון, אך גם לא מתנאי השטח ומן האבק. מחוות דעת פרופ' רובין יכול היה להסיק, שייתכן קשר בין אלרגיה לאבק, דבר שגם מתיישב עם ניסיון החיים הכללי. על כן סבר, כי המקובץ אינו עולה כדי גרימה, אך עולה כדי החמרה משמעותית, של 50%. אכן היתה דעת מיעוט מכובדת, שהיתה נכונה להכיר בגרימה, אלא שהמעיטה - למשל - בחשיבות הגורם הקונסטיטוציונלי המשפחתי. דומה כי במכלול נוטה הכף לכיוון דעת הרוב שאיזנה ושיקללה. כך או אחרת, אין התיק מתאים בנסיבותיו לרשות ערעור בגלגול שלישי. י"ט. איני נעתר איפוא לבקשה. ניתנה היום, כ"ו בניסן תשס"ח (1.5.08).אסטמהצבאשירות צבאי