1. הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בעבירה של מעשי פזיזות ורשלנות בשל אי נקיטת זהירות בחיה, עבירה לפי סעיף 338 (6) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. 2. כעולה מהכרעת הדין, בתאריך 22.04.02, בשעה 18:30 לערך, במושב גן חיים, נהג הנאשם ברכב מסחרי פתוח מסוג .G.M.C. שני כלביו של הנאשם רצו אחרי הרכב כשהם אינם קשורים ברצועות, ולפיהם אין מחסום. משחלפו הרכב והכלבים בסמוך לבני שפיים (להלן: "המתלונן"), שצעד ברגל באותו מקום, התנפלו עליו הכלבים, הפילוהו ארצה, ונשכוהו בשוק שמאל, מרפק ימין וכתף זרוע שמאל. משראה זאת הנאשם - אסף את הכלבים, וקשרם בתוך הרכב. כתוצאה מהאמור לעיל, נגרמו למתלונן פצעי נשיכה בשוק שמאל, מרפק ימין וכתף זרוע שמאל, וכן כאבים בזרוע שמאל, והוא נזקק לטיפול רפואי. 3. מטעם הנאשם העידו 4 עדי אופי. עד אופי 1 - מר צחי בן משה עוסק בחינוך, סגן מנהל "הכפר הירוק" ומלמד היסטוריה ואזרחות. שנים רבות שירת כפקד במשטרה, ולפני כן במשרד ראש הממשלה. מכיר את הנאשם משנת 1975 לערך, וחבר טוב שלו. הקשר ביניהם חודש לפני עשר שנים. העיד, כי הנאשם הינו הלום קרב ממלחמת יום כיפור, ובניגוד לו עצמו ולחברים אחרים, לא הצליח "לצאת מזה"-הנאשם מנתק עצמו מכל האנשים, נמצא לבד כל הזמן, והינו אדם חסר מזל, למרות שהוא אדם טוב לב באופן מיוחד, וחבר שעוזר בכל בעיה, קטנה כגדולה. לדעתו, הנאשם אינו מסוגל לתקשר עם אנשים, והכלבים מהווים תחליף עבורו. הם נפגשים פעם בחודש, ומדברים בטלפון מספר פעמים בשבוע. הם לא נפגשים בשל אי יכולתו של הנאשם לצאת מהבית, ויש לבוא ולקחתו, ולנקות עבורו את ביתו. הוא חושב שהנאשם מתקשה בכל דבר, לרבות בקשריו עם המערכת. הנאשם חש רע ונטוש, ומתקשה לתת אמון בבני אדם. הנאשם סיפר לו על חברים ומפקדים שנהרגו לידו, וייטב אם יעזר בטיפול נפשי. בחקירתו הנגדית, ציין כי הוא מכיר את הנאשם זמן רב, כי הוא אדם לא אלים למרות חזותו המאיימת, הוא מעולם לא ראה אותו פועל באלימות כלפי אדם, הינו נחשב לאדם עדין ביותר, והוא מעולם לא ראה כלב לא קשור כשבא לבקרו. עד אופי 2 - מר ששון משה תושב גן חיים, ואחד האנשים הראשונים שפגש כשעבר לישוב- היה הנאשם. קל מאד לחבבו, שהציע מיוזמתו לעזור לו כשעבר דירה. הוא רואה את הנאשם לעיתים קרובות, וגם רואה אותו יוצא עם הכלבים בשעות הערב, כשהם קשורים. הוא לא ראה את הכלבים לא קשורים, הוא גר מולו, ורואה אותו לעיתים די קרובות. הנאשם הוא איש שיחה מעניין, למרות הופעתו הקשוחה הוא בעל נפש טובה, הינו איש אשכולות, ואינטיליגנטי. הוא לא יודע דבר בקשר להרשעות שלו, ודי הופתע לדעת כי הורשע בעבר. לנאשם תודעה לעיתים מוגזמת לנושא איכות הסביבה, והוא העיר לאנשים לא פעם אם עזבו כלב לא קשור. בחקירתו הנגדית ציין, כי למיטב זכרונו, כלבי הנאשם נמצאים בחצר, ומגודרים ברשת. הוא לא ידע על ההרשעות שלו בנושא הכלבים, אולם ידע שיש לו "עניין" עם כלבים. הוא והנאשם שותים יחד קפה, הם שכנים, הנאשם לא מסיע אותו לעולם, אולם הציע עזרתו כשהיה צריך לבנות גג למרפסת. הנאשם הינו אדם שנוטה לעזור, ולא רק לו. עד אופי 3 - מר יונתן עופר מכיר את הנאשם כ - 8 שנים, הם ידידים קרובים מאוד המתראים לפחות 4 פעמים בשבוע. הוא עבד במעון "מצפה ים" לנערים חוסים, הנאשם הגיע לבקרו, ומבלי שנתבקש- החליט להתנדב, ולעזור לנערים. במשך כשנתיים, הגיע למקום פעם או פעמיים בשבוע כ - 6 שעות, ובילה עם הנערים. בתחילה עזר לו הנאשם בתחנת הרדיו הפנימית שהקים במקום, ולאחר מכן כעוזר מדריך שיחק עימם, ונטל על עצמו פרוייקט של עיצוב נוף במקום. הנאשם היה אהוב מאוד על הנערים, ואף עזר לאחד מהם לחפש מקום עבודה ולעזור בשיקומו. גם לאחר שחלה (העד) והפך לנכה, עזר לו הנאשם וביקר אותו ב"מטה מאבק הנכים" , נסע עימו לבקר נכים במצבים קשים, והציע לעזור להם באמצעות כלבים. הנאשם החל לייעץ לנכים קשים בנושא כלבים, ויש לו כמות אדירה של נתינה ועזרה לאנשים הנמצאים במצוקה. הוא והנאשם יצאו יחד תמיד, הנאשם היה הולך עם הכלבים במרכז הכפר, ופעמים רבות שמע אותו אומר לתושבי הכפר לקשור את כלביהם. כלבי הנאשם היו תמיד קשורים, ובשעת הטיול ובעת ביקוריו, היו הכלבים כלואים במכלאות. בחקירתו הנגדית, ציין כי הוא לא יודע אם היו פעמים בהם הכלבים לא היו קשורים. הוא יודע כי הוגשו כנגד הנאשם כתבי אישום, אולם רבים מהם הוגשו על ידי הרב"ש, והוא יודע שהנאשם מרצה בגינם עבודות שירות. עד אופי 4 - מר יוסי בן אריה נמצא במשק כל יום מהשעה 05:00 עד 19:00, ומכיר את הנאשם על רקע היותו, בעברו, יו"ר ועד המשק במשך 12 שנים. והנאשם ובנו שנהרג, היו חברים ושכנים. בעבר היה הנאשם ילד שובב, והוא טיפל ותחזק בעלי חיים. לפני שנים היו בבעלותו כלבים משוטטים וזו נורמה נהוגה במושב עד היום. הוא לא יודע מדוע נטפלו לנאשם, אולם כנראה שהוא למד את לקחו, ובשנה וחצי האחרונות הוא מסתובב עם הכלבים בשטחים, ואלה קשורים ברצועה שהוא אוחז בידו. במושב קרו מקרים של נזקים ברכוש בגין כלבים, או שכלב נשך מישהו, אולם האנשים "הסתדרו" ביניהם. מכיוון שהנאשם אומר מה שהוא חושב באותו רגע- לאנשים לא נעים לשמוע זאת, ולכן הם מתלוננים נגדו. בחקירתו הנגדית, ציין כי היו מקרים במושב שכלבים תקפו אנשים, וכלבי הנאשם לא שונים מכלבים אחרים הנמצאים שם. מאז שהוגשה נגדו תלונה במשטרה לפני כשנה וחצי, הנאשם הולך כשהכלבים קשורים. הוא לא זוכר אם כלבי הנאשם נשכו אדם שלא מהישוב. 4. בטיעוניו לעונש, ציין ב"כ המאשימה כי כתב האישום בו הורשע הנאשם- נוסף לשורת מעלליו שגרמו לציבור כאב, סבל, ועוגמת נפש רבה. לנאשם הרשעות בעבירות סמים, החזקת נשק שלא כדין, תקיפה חבלנית, היזק לרכב, מספר הרשעות בעבירות של פזיזות ורשלנות בקשר להחזקת כלבים שבבעלותו, ואף הרשעה לפי פקודת הכלבת, כאשר שוב -לא קשר את כלביו. בשנת 97', כמפורט בכתב האישום בת.פ. 2657/99 (בימ"ש שלום כ"ס) איפשר הנאשם לכלביו, מסוג רוטווילר ואמסטף, לשוטט ללא רצועה ומחסום במושב גן- חיים. כלבו תקף את כלבתה של ילדה בת 13 שטיילה במושב, וגרם לה לחבלות קשות. הנאשם אף איים על אם הקטינה שהגיעה לבית הוריו בעקבות האירוע, שאם לא תסתלק -יהרגה. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, וב - 8.1.02 נגזר דינו לקנס ו - 6 חודשי מע"ת בני הפעלה- וזאת 3 חודשים טרם ביצוע העבירה הנוכחית, כששב לסורו. גם בשנת 95' עבר הנאשם עבירה של אי נקיטת צעדי זהירות בחיה, ונדון בגינה בשנת 96'- להתחייבות שלא יעבור על העבירה בה הורשע. בשנת 2001 עבר הנאשם על אותה עבירה 3 פעמים (ת.פ. 2301/02 שלום כ"ס), כאשר במרץ ובאוגוסט נשכו כלביו במושב גן חיים כלבים של תושבי המקום וגרמו להם פציעות קשות, ובאוקטובר 2001, התנפלו כלביו על תושבת המקום, נשכו אותה במפשעתה, וגרמו לה לחבלה. בגין אירועים אלה, הוטלו על הנאשם 3 חודשי מאסר בעבודות שירות, מע"ת, ופיצוי למתלוננת. נוכח האמור, יש למצות את הדין עם הנאשם, אשר הרשעותיו הקודמות, כמו גם מע"ת המרחף על ראשו -לא הרתיעוהו. מדובר במקרה חמור במיוחד, שאינו שכיח, והנאשם לא למד את לקחו והמשיך לפגוע ולסכן את הציבור. כלבים, במיוחד כלבים מהסוג אותו מחזיק הנאשם, עלולים לגרום לתוצאות טרגיות- והנאשם זלזל בחוק ובפסיקה, והמשיך בשלו. באירוע הנוכחי, הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות, כשאדם התהלך לתומו, ושני כלבים גדולים ואימתניים התנפלו עליו, תקפו אותו, הפילוהו ארצה - ונשכו אותו- עד כדי גרם פגיעות גופניות של ממש. המתלונן העיד בפני בית המשפט כי הוא מתרגש בהיזכרו באירוע הטראומטי, ולולא הנאשם, שעצר את הכלבים, התוצאה היתה עלולה להיות חמורה יותר, כשאין בכך כדי להטיב עם הנאשם, שכן התקיפה עצמה ארעה בגינו. בגזר דינו בינואר 04' התייחס בית המשפט להתנהגותו של הנאשם, ודבריה של כב' השופטת מיימון- שעשוע- יפים גם במקרה שלפנינו. לעניין עדי האופי - אלה העידו בזכות אופיו הטוב של הנאשם ולא חסכו שבחים ממנו, אך יחד עם זאת, העבירה בה הורשע הנאשם הינה מסוג העבירות בהן הנאשמים הינם אנשים נורמטיביים מן הישוב, כשהנאשם, מחד, תורם לחברה, ומאידך- מסכן את הציבור ופוגע בו. הנאשם שב ונידון מספר פעמים בגין עבירות, כגון זו בה הורשע- חוסר זהירות מאפיין אותו, ולו היה נמנע ממעשיו ונזהר עם כלביו לאחר הפעם הראשונה בה נדון- לא היו אנשים ממשיכים להיפגע. זה מכבר הרג כלב אמסטף בת משפחה, כדוגמא טובה לסיכון הפוטנציאלי בעבירות אלה. כך גם מקרים אחרים שארעו בשבועות האחרונים, אשר מקדמים את תהליך החקיקה בדבר כלבים מסוכנים. לפיכך, יש למצות את הדין עם הנאשם, ולהרתיע עבריינים פוטנציאלים- ועל כן עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל, הפעלת המע"ת במצטבר, ופיצוי למתלונן. 5. מנגד, טענה ב"כ הנאשם בטיעוניה לעונש, כי הנאשם יליד 53', גרוש ואב לילד, הינו מלח הארץ, שירת ביחידות קרביות, השתתף במלחמות ישראל, ובמהלך מלחמת יום כיפור אף לקה בהלם קרב - לאחר שחבריו נהרגו בסמוך אליו. בעייתו מעולם לא טופלה, הנאשם הדחיקה, והמשיך לשרת כלוחם. בפני בית המשפט העידו 4 עדי אופי, ומעדויותיהם עלה כי הנאשם הינו אדם טוב לב, עוזר ומתנדב. עד אופי 2, העיד על טוב ליבו של הנאשם, עזרתו ותרומתו, וכי חזותו "המצ'ואיסטית" - מטעה, ועומדת בסתירה לנפשו העדינה. הנאשם אינו מגדל את הכלבים לצורך בריונות או לצורך קרבות כלבים, ואין מדובר אלא בכלבים נטושים, אותם הוא אסף לביתו. עד אופי 1 ציין כי לנאשם מחסום ביצירת קשר עם בני אדם, והכלבים אותם הוא מגדל מאפשרים לו לתקשר, העיד על טוב ליבו של הנאשם, ועל העזרה שהוא נותן במידת הצורך. עדי אופי 1 ו - 3 העידו כי, הכלבים סגורים במכלאות בבית הנאשם, וכאשר הוא יוצא לטיולים - הם קשורים תמיד, ומוחזקים בצמוד אליו. עד אופי 3 - שהינו נכה צה"ל, העיד על התנדבות הנאשם "במצפה ים" ועל עזרתו לארגון הנכים - המעידים על אופיו ההתנדבותי והפעיל חברתית של הנאשם. עד אופי 4 ציין, כי הכלבים הללו לא שונים באימתניותם מכלבים אחרים הנמצאים בישוב ומשוטטים בו, בבחינת נורמה נוהגת. הנאשם סיים לרצות עבודות שירות ב- 5.6.04 שנגזרו עליו בגין צירוף תיקים בעניין רשלנות בהחזקת חיה בת.פ. 2301/02 (שלום כ"ס), כאשר סביר להניח כי לו היה מצרף תיק זה, עונשו לא היה משתנה בהרבה. גם במקרה הנוכחי, הנאשם עצר את מכוניתו, סייע למתלונן ותפס את הכלבים, למרות שיכל היה לברוח, וייתכן שלא היו מגישים נגדו תלונה במשטרה, שכן זהותו לא היתה ידועה למתלונן. הנאשם בחר לעזור למתלונן ולהציל את חייו, ויש לזקוף זאת לזכותו. כן הדגישו העדים, כי לפחות במהלך השנה וחצי האחרונות, מסתובב הנאשם עם כלביו קשורים, כך שאין ספק שהנאשם למד את לקחו, והפנים את חומרת המעשים. האירוע נשוא כתב האישום אירע באפריל 2002, חלפו מאז שנתיים, וכנגד הנאשם לא נפתחו תיקים חדשים. עוד הוסיפה ב"כ הנאשם, כי ניסיון התביעה להוסיף לטיעוניה לעונש את המקרה המצער בו כלבת אמסטף נשכה בת משפחה למוות, הינו בלתי רלבנטי, ולפיכך, עתרה להשית על הנאשם פיצוי המתלונן, והארכת המע"ת עומד ותלוי כנגדו. לחילופין, למרות שהנאשם לא עבד במשך ביצוע עבודות השירות- אם יחליט בית המשפט להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, אזי עותרת היא כי ירוצה בעבודת שירות. 6. הנאשם ציין כי הוא מחזיק את הכלבים מרוסנים לא משום החשש שיפגעו במישהו, אלא בגלל חששו שאנשים ינצלו זאת לפגוע בו. הוא נמצא במצב שכלב שבבעלותו יוצא ונובח ו"איזה טיפש" נבהל - ומה הוא יכול לעשות? הוא חקלאי, ובן למשפחת חקלאים, כל חייו הוא חי עם בעלי חיים, והם לא מתיחסים בחומרה יתרה לנשיכת כלב, או בעיטה מסוס. אנשים לא צריכים להסתובב בשטחים חקלאיים, ואם ירצה מישהו להסתובב בשטחים שבבעלותו, עליו לבקש רשות, ואז הוא ידאג כי המקום יהיה בטוח יותר. אנשים שלא רגילים לסביבה הזו, אין להם מה לחפש שם, וישנם פארקים וטיילות לשם כך. הוא מאוד מצטער שאדם נפגע, והוא עבר שם וחילץ אותו מפגיעה קשה. 7. הכרעה בנס לא הסתיימו מעשי הנאשם שבגינם הורשע - באסון, כשאחד מכלביו שנשך את המתלונן- היה אף כלב ציד. חומרה יתרה ישנה במעשים אלה, בשל העובדה כי הנאשם הורשע בגין עבירות מסוג זה בעבר, ונראה כי אין מורא החוק מרתיעו מלחזור על מעשיו, ולא היה בלקחי העבר כדי להביאו להפגנת אכפתיות כלשהי לחיי אדם, ולשלומו. קשירת הכלבים ושימת מחסום לפיהם, לו היו ננקטות על ידי הנאשם, היו מונעות את פציעת המתלונן, כמו גם במקרים הקודמים בהם הורשע- והתנהגותו שבאה לידי ביטוי בעדויותיהם של עדי האופי כי הוא קושר כלביו ומגדרם- אך עקבה את הסתבכותו- מקום בו יכלה למנוע את הסתבכותו זו כלל, לו ננקטה בשלב מוקדם יותר. במעשיו החוזרים והנשנים הביע הנאשם זלזול במערכת המשפט, כמו גם בחייהם של עוברי אורח- אותם סיכן במעשיו. אופיו הטוב של הנאשם, כמו גם דרכו לעזור לזולת ולהתנדב למען האחר- הינם ראויים, אולם אין הם מפחיתים מחומרת מעשיו. לא התעלמתי גם מעדויות חבריו של הנאשם כי הינו הלום קרב- שעיסוקו בכלבים מחפה על אי יכולת ליצור קשר עם בני אנוש- אך גם בכך אין כדי להכשיר את מעשיו, או להפחית מחומרתם- והיה עליו לקבל טיפול רפואי על מנת לקדם פני רעה- ולו לאחר הסתבכותו הראשונה בפלילים. אין בפגיעתו במלחמת יוה"כ- כדי חסינות עתידית מפני ענישתו בשל רשלנותו. לא נעלמה מעיניי גם חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בעניינו של הנאשם לפיה קיים אצלו מרכיב פוסט טראומתי, אושפז בעבר, נמצא בטיפול תרופתי לצורך ריסון דחפיו התוקפניים- וגם ממנה יש להקיש על ההכרח בהרתעת הנאשם ואורחותיו התוקפניים- גם באמצעות כלביו. אין גם כל נסיבה המצדיקה את הארכת המע"ת התלוי ועומד נגדו. בטיעוניו לעונש- אף ברי, כי הנאשם לא מבין את חומרת מעשיו, והמתלונן הינו אך "טיפש שנבהל"- ולא קורבן לרשלנותו. עזרתו למתלונן היתה בבחינת הכרח שהתבקש מנסיבות הסתבכותו- וגם אם זו נזקפת לזכותו- אין בה כדי להעדיף את שיקולי הענישה השיקומיים על פני המחמירים עימו. 8. 8. לפיכך, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים בכללם עברו הפלילי, והעובדה כי מדובר במעשים חוזרים ונשנים שהביאו זו הפעם לפגיעה במתלונן, נסיבותיו האישיות - לרבות עברו הצבאי והיותו הלום קרב, התנדבותו במסגרות השונות ועזרתו לזולת, העדויות לפיהן שינה אורחותיו וקושר הוא את כלביו- החלטתי כי יש למצות את הדין עם הנאשם באורח משמעותי. לפיכך, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א. א. מאסר בפועל למשך 8 חודשים . ב. ב. מופעל מע"ת בן 6 חודשים מת.פ. 2657/99 (שלום כ"ס). המאסרים ירוצו בחופף- ובסה"כ ירצה הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל. ג. ג. פיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪. ד. ד. מע"ת בן 10 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור על העבירה בה הורשע. 9. זכות ערעור תוך 45 יום. משפט פליליחוק העונשין