1. על פי האמור בכתב האישום, תקף הנאשם את המתלונן X במכת אגרוף ובבעיטות לגופו, כך שנגרמו לדימיטר שני שברים בלסתו והוא נזקק לניתוח שיקום הלסת, אישפוז וטיפולים רפואיים נוספים. הדבר אירע בסיום משחקון כדורגל בין חברים, כמנהגם כל יום ו' אחה"צ, במגרש בית הספר עירוני ז' ביפו. הנאשם מכחיש את אירוע התקיפה ולטענתו דימיטר נחבל בפניו מכתפו או מרפקו של הנאשם, תוך כדי המשחק, עת השניים ניתרו לעבר כדור גבוה שכוון אליהם. הנאשם אף אינו חולק על תוצאות הפגיעה, כמתואר בתיעוד הרפואי ממחלקת המיון, בית החולים וולפסון, לשם הביא הנאשם את דימיטר, ברכבו, מיד לאחר הפגיעה, ובגיליון הניתוח שנערך עוד באותו יום ומכתב השחרור מיום 22/3/02 [התיעוד הרפואי - ת/1]. התיעוד מלמד על שני שברים בלסת התחתונה שטופלי בניתוח, בהרדמה מלאה, אחריו הותקנה פלטה בפי דימיטר, המכונה על ידי כולם כ"מלתעות". הרופאים אף ציוו על 10 ימי מחלה, שנמשכו, מאוחר יותר, תקופה ארוכה נוספת. 2. דימיטר מתאר את אשר אירע הן בעדותו, הן בהודעתו במשטרה והן בעת עימות שנערך בינו ובין הנאשם. מתברר כי הן דימיטר והן הנאשם הם ממוצא בולגרי ויחד עם חברים אחרים ממוצא דומה, ואף עם פועלים זרים מבולגריה, נהגו לשחק כדורגל במגרש המשחקים בביה"ס עירוני ז' ביפו, מידי יום ו' אחה"צ. במקום כ- 18 איש, רובם מגיעים מידי יום ו', ושיטת המשחקים הינה בקבוצות של כ- 5 שחקנים והקבוצה המפסידה יורדת וממתינה לתורה. יוצאי בולגריה אלו אף נוהגים להיפגש ביניהם בבית קפה ובמסעדה שבשד' ירושלים ביפו, בקומת הקרקע של הבית בן ה- 14 קומות שם, וחלקם אף נפגשים יותר, עם בנות זוגם, בדירותיהן או במקומות אחרים. הנאשם ודימיטר חברים מזה 11 שנה, חברות קרובה והדוקה, שהסתיימה בגין האירוע נשוא כתב האישום. בנושא האירוע, דימיטר עומד על כך כי עקב טענות שהיו לנאשם כנגדו, או טענות הדדיות, בקשר לדרך משחקו של דימיטר באותו משחקון, כשהקבוצה בה שיחקו שניהם הפסידה ונאלצה לרדת מהמגרש, החלו השניים בחילופי דברים ואז, מתוך כעס, התפרץ הנאשם אליו, בצד במגרש, חבט באגרופו בפניו של דימיטר וכשזה נפל ארצה, החל לבעוט בו בגופו עד שהאחרים הפרידו בין השניים. כזכור, גירסת הנאשם הינה כי מדובר בתאונת ספורט, ודימיטר נפגע תוך כדי המשחק כשהשניים עלו לכדור גבוה שנבעט לכיוונם. לאחר ששקלתי את גירסאותיהם, טענותיהם ושאר הראיות שהוצגו במהלך המשפט, מסקנתי היא כי דברי דימיטר מקובלים עלי כדברי אמת בעוד שאת גירסת הנאשם הנני דוחה, לחלוטין, כגירסת כזב. 3. ב"כ הנאשם, שעשה את כל אשר ניתן היה לעשות למען מרשו, העלה מספר טענות, שלדבריו, יש בכל אלה, במצטבר, כדי להעלות ספק בגירסת המתלונן ובכך להביא לזיכויו של הנאשם. אתייחס עתה לכל אחת ואחת מטענות אלו. א. ב"כ הנאשם מפנה את בית המשפט לרישום בטופס חדר המיון, בעת קבלת דימיטר לאחר התאונה שם נרשם, לכאורה מפי דימיטר, כי - "נחבל בלסת במשחק כדורגל". לטענתו, היה על דימיטר לספר לאחות, בעת קבלתו לחדר המיון, וכי נפגע מאגרוף שכוון ללסתו, ומחדל זה מלמד כי גירסת הנאשם היא הנכונה. אין בטענה זו כל ממש, באשר דימיטר הובא לחדר המיון על ידי הנאשם, כשלסתו שבורה ופיו מדמם, והוא אינו מסגל לדבר או לפחות - מתקשה מאוד בדיבורו, ועל פי עדות דימיטר היה זה דווקא הנאשם שמסר את הפרטים לאחות. אולם, גם אם היה זה דימיטר שאמר את הדברים, ברור לי כי באותו שלב לא היתה לדימיטר כל כוונה להתלונן כנגד הנאשם, אלא לקבל טיפול רפואי מהיר, ללא שיאלץ להרבות בדיבורים, וכידוע, האירוע אכן התרחש תוך כדי משחק כדורגל, גם אם בשלב בו ירדה הקבוצה המפסידה מהמגרש. האירוע כולו התרחש תוך כדי משחק הכדורגל, כמתקיים כל יום ו' באותו מקום. ב. טענתו העיקרית של ב"כ הנאשם היא כי התלונה ועדות דימיטר במשטרה הינה "עדות כבושה", באשר דימיטר הגיע למשטרה למסור את התלונה רק ביום 4/12/03, בעוד שהאירוע התרחש ביום 15/3/02, כ- 10 חודשים קודם לכן. ואכן, "עדות כבושה" עשויה להידחות כגירסה שמשקלה הראייתי קל כאשר הדעת מחייבת שהנפגע ימהר למשטרה להתלונן ולא ימתין חודשים רבים טרם יעשה כן. אולם, אם למתלונן הסבר הגיוני ומשכנע לאיחור, אין די בכך שעיניננו ב"עדות כבושה" כדי לפגוע במהימנותו. בפרשנתו, אין לשכוח כי מדובר היה בשני חברים קרובים. הנאשם היה זה שתמך ועזר לדימיטר לאחר האירוע, הן בכסף והן בעזרה אישית. לנאשם עמדה בכירה בין החברים יוצאי בולגריה, ביניהם דימיטר ושאר העדים במשפט. היחסים החלו להתערער בין השניים רק לאחר שבקשת דימיטר לפיצויים בסך 50,000 ₪, שנועדו למימון טיפול שיניים מקיף לו נזקק דימיטר בעקבות הפגיעה בלסתו, נדחתה על ידי הנאשם. רק בשלב בו החליט דימיטר לפנות לעורך דין לצורך תביעה משפטית, שמע דימיטר מעורך דינו כי טוב יהיה אם יפנה למשטרה ויתלונן על התקיפה והחבלה. [עדותו, עמ' 8 ש' 7]. דימיטר אף התמהמה בפנייתו לעורך דין לאחר שסבר כי ההליכים המשפטיים יקרים עבורו, עד ששמע מחבר בשם איוון כי עורך הדין מקבל את שכרו רק באחוזים מהסכום שיפסק (ראה שם, ש' 10). לדעתי, אלמלא העצה וההדרכה שקיבל דימיטר מעורך דינו, להגשת התלונה, לא היתה התלונה מוגשת. עורך הדין ידע כי הרשעה בפלילים תשמש ראיה לכאורה במשפט האזרחי לחובת הנאשם (סע' 42א' לפק' הראיות [נוסח חדש]). אף אם אינני מקבל את דברי דימיטר כי פחד מהנאשם ולכן כבש את תלונתו, הרי ברור לביהמ"ש כי לא בנקל פנה דימיטר להתלונן נגד חברו ונגד מי שמעמדו רב וגבוה בחברה בה שניהם חברים. בנסיבות אלו, לטעמי, אין באיחור שבהגשת התלונה כדי לפגוע במהימנות גרסת המתלונן. ג. הטענה הנוספת הינה הפגיעה במשקל עדות דימיטר בגין קשריו עם הקבלן יצחק צרפתי, המסוכסך קשות עם הנאשם. ואכן, דימיטר החליף את עורך דינו ופנה לקבלת יצוג משפטי מעו"ד אחר ממשרד מ' גולדברג, המשרד המייצג אף את יצחק צרפתי וחב' י. צרפתי שירותי בניה בע"מ, בתביעה שהגישו השניים כנגד הנאשם, תביעה על סך 300,000 ₪ בגין לשון הרע, גרם הפרת חוזה ושקר מפגיע. שתי התביעות אלו הוגשו באותו מועד ומספריהם רצופים (ראה נ/2 ו - נ/3). לא זאת אף זאת, שהיה זה יצחק צרפתי שמימן עבור דימיטר את ההוצאה הכרוכה בקבלת חוות דעת רפואית לצורכי התביעה האזרחית כנגד הנאשם, תביעת נזקי הגוף בגין הארוע נשוא כתב האישום. ב"כ הנאשם אף מוסיף וטוען כי אין להאמין לדברי המתלונן אף בגין נסיונותיו להסתיר את קשריו אלו עם צרפתי. מעיון בכתב התביעה שהוגשה כנגד הנאשם (נ/2), עולה שהנאשם היה יד ימינו של הקבלן צרפתי בעסקיו בחברת בנייה ויבוא עובדים זרים מבולגריה. הן הנאשם והן צרפתי נעצרו ונחקרו בגין חשדות על טיפול בלתי חוקי בעובדים הזרים מבולגריה, כולל באלימות קשה. על פי האמור בכתב התביעה הנ"ל, פוטר הנאשם מעבודתו בחברת הבניה של צרפתי בגין תלונות של עובדים שנסבו על אלימות וגניבות מהם. הנאשם, מצידו, היה זה שפנה לעיתונות ולעמותת "קו לעובד", המטפלת במצוקות העובדים הזרים, ושם סיפר על דרכי הטיפול של הקבלן צרפתי ועוזריו בעובדים הזרים, וזאת באלימות, בהשפלה ובאיומים. על פי הנטען בכתב התביעה, מדובר בלשון רע ובשקר מפגיע, והנאשם אף גרם לחברות אחרות שהיו קשורות עם צרפתי לצורכי הספקת כוח אדם לנתק את קשריהם עם החברה. הנאשם, בעדותו, מתגאה בתלונות שמסר כנגד יצחק צרפתי (ראה עדותו בעמ' 24 לפרט'), הן במשטרה והן לעמותה כנ"ל ולעיתון הארץ. עמדתו של צרפתי בקשר לכך, מפורטת בכתב התביעה נ/2 ואין צורך לחזור ולפרטן. כמובן שאין לבית משפט זה את הכלים והסמכות להגיע לממצאים עובדתיים בפרשה זו או אף למסקנה כל שהיא לענין המחלוקת שבין הנאשם וצרפתי, אך ברור כי השניים מסוכסכים עמוקות, וניתן לקבל כי צרפתי יטה לעזור לכל מי שעשוי לפגוע ביריבו, דוגמת המתלונן. ניתן אף להניח כי דימיטר ישמח לקבל עזרה כספית, כסיוע לתביעתו, לאור מצבו הכלכלי הקשה, כמתואר בעדותו. עדיין אין בהתנהגותם של השניים כדי להכשיל את דימיטר בתלונותו ולפגוע בתיאורו את האירוע שהתרחש כשנה קודם לכן במגרש המשחקים ביפו. בניגוד לטענת הסנגור המלומד, דימיטר לא הכחיש את העובדה כי צרפתי מימן את השגת התעודה הרפואית (עמ' 12 ש' 4). אולם הוא אף מוסיף, לתומו -"מה הקשר של צרפתי לשבירת הלסת?". הוא אף מודה כי ידע על "צרות" שיש לנאשם עם צרפתי, אך דוחה כל קשר בין סכסוך זה ובין תלונתו למשטרה והתביעה לנזקי גוף שהגיש כנגד הנאשם. בהתחשב בעובדה כי משרד עוה"ד גולדברג הוא המייצג הן את יצחק צרפתי והן את דימיטר, הדבר סביר והגיוני כי עורך הדין יפעל לקבל את מימון התיעוד הרפואי לו זקוק דימיטר, מלקוחו האחר, שמצבו הכלכלי טוב, ובמיוחד שהוא שמח לכל פגיעה אפשרית ביריבו, הנאשם. (יש להניח כי אם יזכה דימיטר בתביעתו, תושב לו ההוצאה בגין חוות הדעת, ועורך הדין יעביר את הכסף חזרה לידי צרפתי). במצב דברים זה, על בית המשפט להזהיר עצמו, שוב ושוב, שמא תלונת דימיטר נגד הנאשם איננה אך ניסיון לפגוע בנאשם תוך שצרפתי רותם את דימיטר לצרכיו, אך להתרשמותי מעדות דימיטר והעדר כל שמץ של ראיה לקשרים אחרים בין צרפתי לדימיטר, אין בכך אלא אינטרסים מקבילים של השניים, בעזרה שנותן צרפתי לדימיטר, ולא יותר מכך. הנאשם מספר בעדותו שהיו שמועות ביפו שצרפתי נתן שוחד לדימיטר כדי שזה יעליל עליו את העלילה הנידונה. לדבריו, שמע ממלצרית במסעדת "סופיה" כי ראתה את נציגי צרפתי מעבירים כסף לדימטר. הנאשם לא טרח לחזור למשטרה ולספר זאת, ובא כוחו אף לא סבר כי יש מקום לזמן עדה זו לבית המשפט לספר את אשר ראתה. ספק אף אם דברים אלו נמסרו לב"כ הנאשם טרם חקירתו הנגדית של דימיטר, אחרת אין לביהמ"ש כל הסבר הגיוני להימנעותו של הסנגור מלחקור את דימיטר על פרשה זו, ובמיוחד שהמלצרית מצויה בהישג ידם לצורך זימונה לעדות. יתכן ולדימיטר היה הסבר סביר והגיוני לדברים. מחדל זה פוגע במהימנות קטע זה מעדותו של הנאשם. גם אם ניסה דימיטר בתחילה להרחיק עצמו מצרפתי ומקשריו עימו, הרי כשהדבר התגלה בחקירתו הנגדית, אין הוא מתכחש לעצם הדברים. כצד מעונין בעימות שבינו ובין הנאשם, הדבר נראה כסביר, הן בשתיקתו והן דבריו. 4. מכל מקום, אם היתה גירסת ועדות דימיטר מחוייבת זהירות רבה טרם אימוצה על ידי ביהמ"ש, הרי עדות שני עדי התביעה שהיו עדים לאירוע, היא שהיוותה את הראיה המכרעת לחובת הנאשם. שני העדים, טלבי יוסף ומרין אנדרייב, היו בין השחקנים באותו יום שישי והם נכחו במקום. טלבי שמע את הקללות שהחליפו דימיטר והנאשם וראה את האגרוף ש"נתן" הנאשם בפני דימיטר ואף את הבעיטות שלאחר מכן. לדבריו היה זה בצד המגרש. הוא היה בין אלה שהפרידו בין השניים (עמ' 17 לפרוטוקול). אנדרייב מספר כי "שמע ריב", לאחר שקבוצתם של הנאשם וX הפסידו וירדו מהמגרש, וכשהסתובב הבחין בדימיטר על הרצפה, הנאשם בועט בו ודם זולג מפי המתלונן (עמ' 19 לפרוטוקול). שני העדים נחקרו נגדית ולא נסוגו מגירסתם. שניהם מכחישים כי הפגיעה ארעה תוך כדי המשחק בהתנגשות בין הנאשם ודימיטר. אומנם שניהם נקראו והגיעו למשטרה ביוזמת דימיטר, אולם לא נשמעה מפי הנאשם או בא כוחו כל גירסה או הסבר לשאלה מדוע יבחרו השניים להעליל עלילת שווא כה קשה כנגד הנאשם. אין לשנים כל סכסוך קודם עם הנאשם ובהתחשב בעמדתו של הנאשם בחבורת יוצאי בולגריה, אין להניח כי יתנדבו לעמדת עימות וסכסוך עימו, אלא אם גירסתם אמת היא. אף לא מצאתי בתצהירו של העד אנדרייב (נ/5), שנמסר כתצהיר חקירה ראשית בתביעת נזקי הגוף, כל סתירה לעדותו. אומנם בתצהיר הוא מכנה את הנאשם כ"ביריון", ובעדותו הוא נזהר בדבריו מסביר כי - "יש אנשים שכנראה מפחדים ממנו, פועלים זרים", אולם אין בכך כדי לפגוע בגירסתו. גם בתצהיר הוא מרחיב בדבר השמועות להתנהגותו הקשה של הנאשם מול הפועלים הזרים. ממילא מדובר בשמועות בלבד ואין ללמוד מכך על כוונה ורצון לפגוע בנאשם. 5. הנאשם, בעדותו, בניגוד למתלונן, לא נשמע אמין. התנהגותו באולם המשפטים, מעל דוכן העדים, ושפת גופו עת שמע את עדי התביעה, לא היתה כשל מי הניצב מול טווית עלילת שווא נגדו. הוא ישב רגוע כנגד דברי המתלונן ושאר השחקנים. בשלב מסויים הטיח בו דימיטר, בבולגרית, כך שאיש פרט משניהם לא יבין את הנאמר - "תראה מה אתה עושה לי ותראה מה אתה עושה לך", והנאשם נותר יושב רגוע על ספסל הנאשמים. הנאשם היה מוכן מראש למסירת עדותו במשטרה. הזימון לחקירה הגיע לאחר קבלת התביעה האזרחית לידיו. הוא מתחיל את דבריו בהודעתו עדותו בכך שדימיטר מבקש ל"הפליל" אותו בגין "הפרשייה של העובדים הבולגרים עם הקבלן צרפתי. הוא אף חזר על גרסתו בעימות שנערך מול דימיטר ביום 16.2.03 (ת/4). אולם למרות כל זאת נכשל הנאשם בדבריו. בהודעתו במשטרה ת/3 הוא אומר - "פגעתי בו ללא כוונה לא יודע איך או עם הכתף או בראש..." אך בעדותו בביהמ"ש הוא אומר (עמ' 23 לפרוטוקול) כי - "אני פגעתי בו עם הכתף או עם המרפק של (יד) ימין שלי, בראש של דימטרי". כשנשאל בחקירה הנגדית להבדל בין הגירסאות ענה (עמ' 26) כי - "לא יכול לדייק עם איזה חלק מגופי, או עם הכתף או עם המרפק, מה שהתכוונתי לומר במשטרה שההתנגשות היתה בראש שלו:...". בית המשפט מתקשה לקבל ולהאמין בדברים אלו. התוצאה החמורה של שני שברים בלסת המתלונן, מחייבת מכה קשה וחזקה. אם היתה זו מכת ראש בראש, הנאשם לא היה יכול לשכוח זאת, גם לאחר כעשרה חודשים. אף אם המכה היתה במרפק, הדבר היה נכרת בזכרונו. מרישום דבריו בחקירה אין להבין, כטענת סנגורו, כי המילה "בראש" כוונה לראש המתלונן ולא לראשו של הנאשם. הנאשם אף מודה כי סירב לדרישתו של דימיטר לפיצויו בסכום של 50,000 ₪. בניגוד לטענת הסנגור, תביעה זו לא היתה חסרת בסיס, לאור הצעת מחיר הטיפול הרפואי שקיבל דימיטר מרופא שיניים, בסכום של כ - 32,000 ₪ (ראה ת/2), והעובדה כי דימיטר נאלץ לעזוב את עבודתו והתקשה במציאת עבודה מסודרת אחרת. דימיטר טוען כי הנאשם הציע לו, באמצעות אדם אחר, פיצוי בסכום של 35,000 ₪, בשלושה תשלומים. הנאשם מכחיש זאת ומספר על הצעה אחרת מצידו - מימון טיסה ושהייה בבולגריה לטיפול רפואי שם, הכל על חשבונו. והנה זה הפלא - הנאשם שוכח לספר עובדה זו לסנגורו והדבר לא עולה בחקירתו הנגדית של דימיטר לתגובתו. התנהגותו של הנאשם, לאחר האירוע, אינה עולה בקנה אחד עם התנהגות של חבר דואג ולא יותר, אלא דווקא כשל אדם המרגיש חובה ואשמה במצבו של דימיטר. הנאשם מוביל אותו לבית החולים, תומך בו לאחר מכן, קונה לו מכשיר לריסוק מזון (בלנדר), כאשר דימיטר אינו יכול לאכול אוכל מוצק, ואף נותן לו 5,000 ₪. סכום זה עולה על מתנת חבר טוב, גם אם מצבו הכלכלי איתן. גם המימון של נסיעה, שהייה וטיפול רפואי בבולגריה, כהצעת הנאשם, אינה תואמת את עמדתו כאילו הפגיעה נגרמה ללא כל כוונה, כתאונת ספורט. 6. הנאשם זימן שני עדים להגנתו. השניים תמכו בגירסת הנאשם לאשר התרחש במגרש. ב"כ הנאשם מקשה ושואל מדוע יעדיף בית המשפט דווקא את גירסת המתלונן ושני עדי הראיה מטעמו על פני עדות הנאשם ושני עדי הראיה שהוא זימן לעדות. אולם, לטעמי, עדים אלו אינם חסרי ענין וקשר עם הנאשם ואין הם מהימנים ואין לסמוך על עדותם. הראשון, העיד מיכאל דושב, מסר עדותו כ"עדות על אתר", כאשר הוא עמד לעזוב את הארץ למחרת עדותו. העדות נשמעה לפני כל עדי התביעה וחקירתו הנגדית היתה לקויה וחסרה, באשר עדיין לא נפרסה בפני ב"כ המאשימה כל תמונת הגנת הנאשם. ענייננו בעובד זר, מבולגריה. כזכור, הנאשם עסק בהבאת עובדים מבולגריה והוא ממשיך גם כיום בסידור עבודה לפועלים זרים ה"בורחים" ממעבידיהם שהעסיקו אותם כחוק. ספק אם העד עבד ושהה בארץ כחוק, והנאשם ידע זאת וכדבריו - "הוא עבד באיטום אצל קבלן ישראלי, איזה שמונה שנים (!)". העד עמד לעזוב את הארץ למחרת אך ברור כי אדם כנאשם עשוי לפגוע בו אם ימרה את פיו. העד השני, אדוט ז'יבקו, על אף שהוא אזרח ישראלי ועלה ארצה מבולגריה בשנת 1997, מתקשה מאד בשפה העברית. הוא עובד קשה למחייתו וחזקה כי קשריו עם הנאשם, המעורה בארץ, דובר בשפתו ועוסק, בין היתר, בסידורי עבודה, חשובים לו. עוד מתברר, ודווקא מעדות הנאשם, כי הוא מחבריו הקרובים, הנפגש עימו עם משפחתו והמתארח בביתו. משום מה ניסה העד, ככל יכולתו, מלהרחיק עצמו מקירבה זו לנאשם והוא מכחיש כי הוא מתארח בביתו, והדבר תמוה, אלא אם חשש העד כי קירבה שכזו עלולה לפגום במשקל עדותו. העד אף מיהר לעזוב את המקום, מיד עם תום עדותו, כאילו ביקש להרחיק עצמו מכל הקשור בעדותו ובמשפט. העד אף מספר כי שמע על גירסת דימיטר שהנאשם פגע בו דווקא באגרוף, כבר באוגוסט או ספטמבר, כשדימיטר סיפר זאת לחברים בבית הקפה, מקום המפגש של כל יוצאי בולגריה שבסביבה. גירסה זו אינה תואמת את דברי הנאשם כאילו לראשונה שמע על הטענה כי הפגיעה בדימיטר אינה תאונה אלא תקיפה באגרוף רק עת קיבל לידיו את כתב התביעה, בחודש פברואר 2003! (ראה עדותו, עמ' 26 ש' 8). קשה להאמין לדבריו אלו, כשאפילו חברו הקרוב יודע על כך, כ-5 חודשים קודם לכן. שני העדים תלויים וקשורים בנאשם, יתר על המידה. עדותם אף לא נשמעה אמינה. שניהם אינם במעמד בו יקל עליהם לעמוד מנגד ולסרב לבקשת הנאשם לעזור לו במשפטו. מצבם הפוך ממש למצב שני עדי התביעה העלולים אך להינזק מסכסוך גלוי עם הנאשם. 7. ב"כ המאשימה טוענת כי אין לקבל את גירסת הנאשם, באשר החברה הקרובה לנאשם ולמתלונן היתה מנדה את דימיטר, אם זה היה נתפס בעיניהם כאדם המעליל עלילת שווא על הנאשם, ואין זה המצב. עוד מוסיפה ב"כ המאשימה כי ניתן ללמוד מהעובדה כי השניים ממשיכים עד היום לשחק כדורגל, אף שאינם מדברים זה עם זה, כי הנאשם אינו רואה בדימיטר כמי שטפל עליו עלילת שקר. ב"כ הנאשם רואה אחרת את הדברים ולטענתו הדעת דורשת כי המתלונן לא ימשיך וייפגש עם הנאשם במשחקי כדורגל, לאחר שהוא הוכה ונחבל על ידו. לדעתי, הצדק דווקא עם ב"כ המאשימה. דימיטר נפגע מהנאשם והוא תובע את נזקו בבית המשפט. אין לו כל סיבה להפסיק את מנהגו לשחק כדורגל מדי יום שישי. מנגד, העובדה כי הנאשם מקבל בשיוויון נפש משחק ידידותי בכדורגל עם אדם שהטיל בו אשמת שווא, הן במשטרה והן בתביעה אזרחית, עשוייה להצביע על הכרת אשמה מצידו. 8. לסיום, הנני קובע כי עדות הנאשם ושני עדי התביעה, טלבי ואנדרודוב אמינה ומקובלת עלי, והנני דוחה מכל וכל את גירסת הנאשם ועדיו. על כן הנני קובע כי הנאשם תקף את דימיטר באגרופו ובמכה זו חבל במתלונן חבלה חמורה כאמור בסע' 333 לחוק העונשין, והוא מורשע בזאת בעבירה המיוחסת לו. ניתנה היום 10 ביולי 2005 במעמד הנאשם בא כוחו וב"כ המאשימה. דן מור, שופט כדורגלדיני ספורט