1. ב"כ המאשימה בקשה להגיש פרוטוקול דיון ביהמ"ש המחוזי לצורך הוכחת עצם אמירתם של דברים שאמר העד אברהם היימס באותו דיון. 2. מנגד, ב"כ הנאשמת התנגד לבקשה, תוך הסתייגות, לפיה יסיר התנגדותו אם יוגש הפרוטוקול לעצם הוכחת תוכנו וזאת על-מנת להוכיח סתירות בדברי העד. 3. עפ"י הפסיקה, פרוטוקול של הליך שיפוטי מהווה "תעודה ציבורית" (ראה: י.קדמי, "על הראיות", חלק ראשון, מהדורת 2003 בעמ' 569). 4. ככלל, תעודה ציבורית משמשת ראיה לכאורה לאמיתות תוכנה ובתור שכזו, מהווה חריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה - "לקביעה זו אין ביטוי מפורש בהוראה חקוקה, והיא מתחייבת: מן הרישא לסעיף 32 לפקודה הקובעת, למעשה, את ה"תעודה הציבורית" כחריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה ומתירה את הצגתה כראיה ללא עד מגיש או מאמת, מסך כל החזקות הקבועות בסעיף 34 לפקודה, לפיהן תעודה ציבורית "מוכיחה את עצמה"... ומן ההלכה הפסוקה" (קדמי, בעמ' 563) 5. הגישה הרווחת בפסיקה הנה, שפרוטוקול דיון מתקבל כראיה לעצם קיומו ככזה, להבדיל מראיה לאמיתות תוכנו - כך, בת.פ (י-ם) 3620/98, מד"י נ' אלמוני, תק-של 99(2) 222 נקבע כי - "ככלל פרוטוקול והחלטה של בית-משפט הנם בגדר תעודה ציבורית... ואולם ההוכחה היא... כי אומנם הפרוטוקול משקף את הנאמר... אין בכך כדי להוות הוכחה לאמיתות עצם תוכנם..." (קדמי, בעמ' 569) וכן, בת.א (נצרת) 797/98, רבקה הרן נ' האפוטרופוס על נכסי נפקדים ואח', נקבע כי - "אין מניעה לראות בפרוטוקול הדיון תעודה ציבורית... ואולם גם על-פי הלכה זו (הקובעת כי ארבעת התנאים ההלכתיים הנוספים, דרושים לקבלת התעודה כראיה לאמיתות תוכנה) אינני רואה אפשרות שהפרוטוקול במשפט הקודם יהווה ראיה לאמיתותו במשפט הנוכחי" (שם) 6. לאור כל האמור ובהתחשב בעובדה, כי ב"כ המאשימה ממילא אינה מבקשת להגיש את הפרוטוקול כראיה לאמיתות תוכנו, אני מתירה את הגשת הפרוטוקול, כמבוקש. הפרוטוקול מוגש ומסומן ת/11. פרוטוקול דיוןתעודה ציבוריתמסמכיםדיוןפרוטוקול