הנאשם יליד 1986, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, מתוכן עולה, כי בתאריך 30.3.04, בעת קיומו של משחק כדורגל, בין נבחרות ישראל וליטא באצטדיון הכדורגל, ברמת גן, קרא הנאשם, יחד עם אחרים, קריאות "מוות לערבים". קצין משטרה שנכח במקום, מתוקף תפקידו, ביקש להרחיקו מהאצטדיון. הנאשם סרב להתלוות לקצין המשטרה וזה נאלץ להיעזר בשוטר נוסף, כדי להרחיקו בכח מהאצטדיון ובהיותו מחוצה לו, החל הנאשם לבעוט בדלת הכניסה, גידף את הקצין והשמיע כלפיו איומים ודברי עלבון. משפתח הקצין את הדלת, נשנו איומיו של הנאשם ובעקבות איומיו אלו, הודיע לו הקצין כי הוא עצור בחשד לאיומים, שאז הניף הנאשם את ידו המאוגרפת לכיוון קצין המשטרה והוסיף: "אם אתה גבר, תעצור אותי". הנאשם הודה אפוא בעבירות שעניינן פרסום הסתה לגזענות - על פי סעיף 144ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן "החוק"); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - עבירה על פי סעיף 275 לחוק; העלבת עובד ציבור - עבירה על פי סעיף 288 לחוק ואיומים - על פי סעיף 192 לחוק. הסנגורית עותרת לאי הרשעת הנאשם ואילו המאשימה עומדת על הרשעתו, נוכח חומרת העבירות, בהן הודה, וכן להטלת עונש, הכולל מרכיב של מאסר בפועל. הסנגורית מפנה לתסקירים החיוביים שהומצאו לגבי הנאשם, שעל אף קשייו הרבים ונסיבות חייו הקשות, כפי שאלו עלו בתסקירים ולמרות רקעו המשפחתי המורכב והקשה, התגייס לצה"ל ותפקודו בשרות הצבאי הינו תקין וחיובי (ס/2). כן צוין כי הנאשם מאופיין בהתנהגות תקינה ונורמטיבית, עד גיוסו לצה"ל ובתוך שרותו הצבאי, וכי מעשיו נשוא כתב האישום מהווים חריג והינם בגדר ארוע יוצא דופן בחייו, כשהעבירות בוצעו בהיותו כבן 18 שנה. נטען עוד כי הרשעה בדין עלולה לפגוע בעתידו. לצד ההיבטים והשיקולים הנוגעים לשיקומו של הנאשם, גילו הצעיר, עברו הנקי ולדרך החיובית המאפיינת אותו לאורך השנים, יש לשקול את חומרת התנהגותו, כפי שפורטה בעובדות כתב האישום, וזו מכריעה את הכף להרשעתו בדין. איפיוני התנהגותו של הנאשם כפי שפורטו, מחייבים נקיטת צעדים הולמים נגד אלו ובתוכם הנאשם, המהינים להשמיע קריאות גזעניות, כדוגמת אלו שהשמיע הנאשם. מדובר בתופעה קשה שיש למגר אותה ולעוקרה מן השורש, ולא ניתן להתייחס אליה כאל תופעה שולית. על כן, וגם משנלקחים בחשבון ההיבטים המקלים הנוגעים לנאשם, כבדי משקל ככל שיהיו, אלו נדחים מפני אותו דפוס התנהגות נפסד ובוטה שאפיין את הנאשם. על ביהמ"ש, לומר את דברו, באשר לאותן אמירות פוגעות ומתסיסות, המושמעות חדשות לבקרים בראש חוצות, ובמשחקי כדורגל. אמירות מעין אלו כלפי אזרחיה של המדינה, ראויות לכל גינוי ולא ניתן להתייחס אליהן בצורה סלחנית. עוד יש לציין כי גם לאחר שהשמיע הנאשם את קריאותיו אלו, לא נתקררה דעתו, ואף שהורחק מהאצטדיון, לא חדל מהתנהגותו המתלהמת והמאיימת, כפי שפורט לעיל. הימנעות מהרשעה בנסיבות מעין אלו אינה עולה עם המסר הברור הצריך לצאת מביהמ"ש, באשר לזאת שמדובר בדפוס התנהגות נפסד ופוגע ,שמסוכנותו עימו ושלא ניתן להסכין עימו ואין אפוא מקום, כלל ועיקר, לנקוט במקרה זה בצעד של הימנעות מהרשעה (ראה, פסה"ד בעניין כתב ורומנו). על כן מורשע הנאשם בעבירות בהן הודה. בסיכומם של דברים ומתוך שנתתי דעתי לגילו הצעיר של הנאשם, בעת ביצוע העבירות, לרקעו המשפחתי הקשה, הודאתו באשמה וחרטתו ולכך שמדובר בארועים שמהווים חריג להתנהגותו הכוללת, אל מול כשלונו הבוטה, נשוא פרשה זו, ניתן להימנע מגזירת עונש מאסר ממשי עליו. על כן, אני גוזר אפוא על הנאשם בגין כלל העבירות בהן הורשע כדלקמן: א. 6 חודשי מאסר, שיהיו על תנאי למשך 3 שנים מהיום והתנאי הוא שלא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה, בתוך תקופת התנאי. ב. קנס כספי בסכום של 750 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-3 שיעורים שווים ורצופים, של 250 ₪ כל אחד. הראשון בהם בתאריך 1.6.06. זכות ערעור לנאשם בתוך 45 יום מהיום. המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לשרות המבחן. ניתן היום כא' באדר, תשס"ו (21 במרץ 2006), במעמד הצדדים. מ. פלד - שופט כדורגלדיני ספורטשאלות משפטיות