העונש על קשירת קשר לביצוע רצח גזר דין ההליך הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון בעבירות המפורטות בכתב אישום מתוקן והמייחסות לו נשיאת נשק לפי סע' 144(ב)רישא לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), קשירת קשר לפשע לפי סע' 499(א)(1) לחוק, קשירת קשר לשם רצח או סחיטה לפי סע' 499(א)(1) וסע' 372, והסתננות לפי סע' 2 לחוק למניעת הסתננות, תשי"ד-1954. כתב האישום כתב האישום המתוקן כולל שלושה אישומים כדלקמן: האישום הראשון מייחס לנאשם, עבירות נשק (נשיאת נשק) לפי סע' 144(ב) רישא לחוק. על פי העובדות המפורטות בו, במועד כלשהו באמצע שנת 2003 ברפיח, פנה אל הנאשם אחמד חסנין אבו-עבדאללה (להלן: "אימן") פעיל בפלג של ארגון הפת"ח הנקרא כתאאב אל נצר אל מובין (להלן: "הארגון") והציע לו להצטרף לארגון. הנאשם נענה להצעה והצטרף לארגון כדי לפגוע בחיילי צה"ל, לגרום למותם בשל היותם ישראלים ולפגוע בביטחון המדינה. הנאשם הצטרף לחוליה של הארגון שכללה את מוחמד אלחטוב, טארק אל בנא, עילאב אלאג', אחמד עבד אבו זיאד ורפאת חאמד (להלן: "הקושרים"). הנאשם והקושרים האחרים נשאו שלא כדין מטעני חבלה, והניחו אותם באזור מחנה הפליטים ברפיח, במטרה להפעילם אם יכנסו כוחות צה"ל, ולגרום למותם של חיילי צה"ל. במשך שנה, מאמצע שנת 2003 ועד אמצע שנת 2004, יצאו הנאשם והקושרים במספר רב של מקרים, לשמור על המטענים ולהפעילם במידה וכוחות צה"ל יגיעו לאזור בו נמצאים המטענים. הנאשם הורשע בשל מעשים אלו בנשיאת נשק שלא כדין כדי לגרום למותם של ישראלים בשל היותם ישראלים ובכוונה לפגוע בביטחון המדינה. האישום השני מייחס לנאשם עבירה של קשירת קשר לפשע לפי סע' 499(א)(1) לחוק. על פי העובדות המפורטות בו, במועד כלשהו בראשית שנת 2005, פנה אל הנאשם צאבר ציאם (להלן: "צאבר") והציע לו לבצע פיגוע ירי נגד חיילי צה"ל באזור דהניה. הנאשם הסכים להצעה, ובכך קשר קשר לגרום למותם של ישראלים בשל היותם ישראלים ולפגוע בביטחון המדינה. במסגרת הקשר עם צאבר ולשם קידומו, פנו הנאשם וצאבר וביקשו מאחר להעביר להם מצלמה על מנת לצלם את הפיגוע המתוכנן, אלא שמי שהביא את המצלמה טען שאינה תקינה, התחמק מלבצע את הפיגוע, ועל כן תוכנית פיגוע הירי בחיילים לא יצאה אל הפועל. הנאשם הורשע בגין מעשים אלו בקשירת קשר לגרום למותם של ישראלים בשל היותם ישראלים ולפגוע בביטחון המדינה. האישום השלישי מייחס לנאשם עבירה של קשירת קשר לשם רצח או סחיטה לפי סע' 499(א)(1) וסע' 372 לחוק וכן עבירת הסתננות לפי סע' 2 לחוק למניעת הסתננות. על פי העובדות המפורטות באישום זה, ביום 2.1.06, חצו הנאשם וחבריו זיאד אל-צופי (להלן: "זיאד"- הנאשם בפ"ח 1017/06), באסל אל-סופי (להלן: "באסל"), אסלאם אל-עבדין (להלן: "אסלאם"), ראמי אל-מניעי (להלן: "ראמי"), ואחמד אבו-ג'מוס (להלן: "אבו-ג'מוס") את גבול רצועת עזה מצרים דרך פרצה בחומה המפרידה בין רצועת עזה לבין מצרים, באזור רפיח, וכוונתם היתה לחצות את גבול ישראל-מצרים ולהכנס לישראל שלא כדין. הנאשם וחבריו שהו מספר ימים במצרים. בזמן זה, הציע הנאשם לזיאד ולאבו-ג'מוס להצטרף אליו לפעולת חטיפת קצין צה"ל בישראל, להעבירו לגדה המערבית כדי להחליפו תמורת מוחמד אבו-ג'מוס, אחיו של אחמד אבו-ג'מוס, הכלוא בישראל. זיאד ואבו-ג'מוס הסכימו להצעת הנאשם, וקשרו עימו קשר לחטוף ישראלי ולבקש תמורתו שחרור אסירים פלסטינים. בנוסף, זיאד הציע לנאשם, כי לאחר שיכנסו לישראל, יגיעו לקניון בבאר שבע כדי לאתר חייל צה"ל, להעבירו למקום שיכין מראש, ולרצוח אותו שם על מנת לנקום את מות אחיו בשיר, אשר נהרג מאש חיילי צה"ל. הנאשם הסכים להצעה להצטרף לזיאד בביצוע חטיפת החייל ורציחתו. מאוחר יותר עזבו אחמד אבו-ג'מוס וראמי את החבורה. במסגרת הקשר ולשם קידומו, חצו הנאשם, זיאד, אסלאם ובאסל את גבול ישראל-מצרים ונכנסו לישראל שלא כדין ביום 19.1.06 בסמוך לשעה 4:00. בסמוך לכך נעצרו הנאשם וחבריו על ידי כוחות הביטחון, סמוך לגבול ישראל-מצרים. הנאשם הורשע בגין מעשים אלו בקשירת קשר לחטיפה לשם רצח או סחיטה, וכן בעבירת ההסתננות. הכרעת הדין ביום 30.10.06 הורשע הנאשם על פי העובדות בכתב האישום המתוקן, כמופרט לעיל, על יסוד הודאתו. לא היה הסדר לעניין העונש. ב"כ הצדדים איחדו את הטיעון לעונש עם פ"ח 1017/06 מדינת ישראל נ. זיאד אל צופי, בהיות הנאשמים שותפים לעבירה המפורטת באישום השלישי. הטיעונים לעונש המאשימה מבקשת להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ארוך וממושך ומאסר על תנאי, כדי שהעונש יהלום את חומרת העבירות שבוצעו. לטענת המאשימה, יש לקחת בחשבון את מעורבותו הרבה של הנאשם בשנים האחרונות בפעולות טרור שונות. הנאשם הצטרף לארגון טרור בשנת 2003, ובמסגרת זו השתתף מספר רב של פעמים בהנחת מטעני חבלה על מנת לפגוע בחיילי צה"ל. בגין פעולות אלו הורשע הנאשם בעבירה של נשיאת נשק, אשר העונש המקסימאלי בגינה הוא עשר שנות מאסר. ב"כ המאשימה הדגישה, כי הנאשם חזר על פעולות אלו פעמים רבות. הנאשם הסכים גם לבצע פעולת ירי נגד חיילי צה"ל (אישום שני), הוא עשה הכל על מנת לבצע את הפיגועים, והם נמנעו בכל המקרים בשל סיבות חיצוניות, על כן אין לזקוף לזכותו את העובדה, כי בסופו של דבר הפיגועים לא יצאו אל הפועל. אשר לאישום השלישי, קשירת קשר לביצוע עבירות של חטיפה ורצח, מבקשת המאשימה להטיל על הנאשם את העונש המקסימאלי הקבוע בגין עבירת הקשר, דהיינו שבע שנות מאסר, וזאת במצטבר לעונש שיוטל עליו בגין האישומים האחרים. ברי כי לו היה הנאשם מצליח לבצע את תוכניתו לחטוף חייל צה"ל לצורך מיקוח, היה הדבר גורם לסכנה ממשית לביטחון המדינה. ההרתעה במקרה זה צריכה להיות מקסימאלית, בהתאמה לגודל הסכנה, ומצדיקה לפיכך הטלת עונש מקסימאלי הקבוע בחוק. המאשימה מציינת, כי בכל האישומים תוכניותיו של הנאשם לא יצאו אל הפועל- אולם לא בגלל חרטתו - אלא בגלל גורמים חיצוניים שגרמו לביטול התוכניות. לטענת המאשימה, ענישה כבדה ומחמירה היא אחת הדרכים בהן מתמודדת מדינת ישראל עם הטרור, ועל כן יש למצות עם הנאשם את הדין. לטענת ב"כ הנאשם, העבירות לא יצאו אל הפועל, לא נגרמו כל נזק או פגיעה בחיי אדם, שהרי אילו הנאשם היה מעוניין בכך- הוא היה מוציא את הפיגועים אל הפועל. יש על כן לזקוף לזכותו את העובדה שהם נמנעו. ב"כ הנאשם ביקש להדגיש את העובדה, כי ג'מאל אבו סמהדנה, אשר גייס את הנאשם לארגון, כפי שתואר באישום השני, הינו בכיר ביותר בארגון שהפעיל מכבש לחצים על הנאשם, אשר הינו אדם צעיר וחלש. אשר לאישום השלישי, מדגיש ב"כ הנאשם, כי למרות שמעורבים בו מספר אנשים, שנים מהם (באסל ואסלאם) שוחררו מיד ושולחו לביתם, כן לא נתפס עם הנאשם נשק קר או חם. ב"כ הנאשם מציין, כי הנאשם הוא תושב עזה ללא כל עבר פלילי או בטחוני, בן למשפחה מרובת ילדים ולו 12 אחים. המצב הכלכלי ברצועת עזה הוא קשה. העוני גורם לאנשים לבחור בדרכים קיצוניות על מנת לעזור למשפחתם. הנאשם הודה בחקירה במעשים המיוחסים לו, שיתף פעולה עם החוקרים ואף הודה בעבירות אותן ביצע לפני מספר שנים. ב"כ הנאשם מבקש שלא להחמיר עם הנאשם ולהסתפק בעונש מאסר לתקופה קצרה. הנאשם הביע חרטה "על כל מה שקרה", על הכניסה לישראל ו"על המחשבה". דיון העבירות בהן הורשע הנאשם הן עבירות חמורות הפוגעות בביטחון המדינה. אין צורך להרחיב את הדיבור על חומרתן של העברות בימים בהם ישראל מצויה במאבק מתמיד אל מול ארגוני טרור הפועלים כנגד תושבי המדינה ויוצאים לפגע בה משטחה של הרשות הפלסטינית. העבירות הללו - יצור נשק, מגע עם סוכן חוץ, החזקת נשק, קשירת קשר לביצוע פשע של חטיפת חייל, משא ומתן לשחרור אסירים תמורתו, ולבסוף רציחתו הן עבירות קשות וחמורות. בעבירות מסוג זה יש להעביר מסר חד משמעי של החמרה והרתעה, היינו, ראוי לתת במקרים כגון דא משקל רב יותר לאלמנט ההרתעה מאשר לשיקולי הענישה האחרים. עבירות מסוג זה מחייבות ענישה קשה, ממשית וכואבת, אשר תרתיע עבריינים פוטנציאליים מליטול חלק, במישרין או בעקיפין, במעשי טרור (ראו לעניין זה: ע"פ 3894/04 סברי אבו מיאלה נ. מדינת ישראל, (מחוזי-חיפה) 1076/04 מדינת ישראל נ' זאהר בן יוסף דיאב עלי). מדובר בעבירות ביטחוניות, כאשר הנאשם מייצר נשק לארגון טרור אחד (פת"ח), מגויס לארגון טרור אחר (החזית) על מנת לבצע פיגוע התאבדות, מעודד אחר להשתתף בפעילות טרור, ולבסוף מסתנן לישראל במטרה לחטוף ולרצוח חייל צה"ל. אמנם לא היו פגיעות בנפש ולא נגרם נזק לרכוש כתוצאה ממעשיו של הנאשם, אלא שלא מעשיו של הנאשם או חרטתו, הם שסיכלו את הפעולות, אלא נסיבות אחרות אשר לא היו בשליטתו. בעבירת הקשר, יש לקבוע יחס הולם בין העונש לבין חומרת העבירה שלשמה נקשר הקשר. בנסיבות העניין, יש לראות חומרה מיוחדת בכך שהקשר נועד לביצוע חטיפת קצין צה"ל לשם משא ומתן לשחרור אסירים ורציחתו, על כל ההשלכות החמורות שנובעות מכך. איננו מקבלים את טענת הנאשם, כי יש להתחשב במצב הקשה השורר ברצועת עזה. במצב בו שרויה המדינה הנלחמת בטרור כנגד תושביה, גובר השיקול ההרתעתי על פני שיקול זה. יחד עם זאת, יש לשקול לקולא את העובדה שהנאשם הודה באישומים ובכך חסך זמן שיפוטי יקר. להלן נסקור פסיקה רלוונטית לענייננו: בתיק פ"ח (ב"ש) 1017/04 מ"י נ' עסקר עזמי, (לא פורסם), הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות של מגע עם סוכן חוץ, עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (העברת כמות ניכרת של נשק שנועד לשמש ארגון מחבלים) ועבירות נשק. באותו מקרה טען הנאשם כי העבירות אינן משקפות את אורח חייו וערכיו ובוצעו על רקע מצבו הכלכלי הקשה, אולם בית המשפט קבע בקשר לכך כי יהיו מניעיו של הנאשם אשר יהיו, אין שום נימוק כלכלי היכול להצדיק מעשה נתעב שכזה, המעמיד את אזרחי מדינת ישראל בסכנה ממשית. כמו כן נקבע, כי מדובר היה בקשר מאורגן היטב שכלל קשר עם אנשים ממקומות שונים ושני כלי רכב וכי הייתה ידיעה ממשית שהנשק יגיע לידיים חבלניות. עברו של הנאשם היה נקי והוא הביע חרטה על מעשיו. באותו מקרה לא הורשע הנאשם בעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל. הנאשם נדון ל-8.5 שנות מאסר מיום מעצרו ול-24 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירה מסוג פשע. גם בע"פ 9205/02 באסם בן סלימאן אלחרם נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2) 2095, נפסק ביחס למצבו הכלכלי של המערער, כי "אין למצוא במשבר הכלכלי שפקד את המערער, כל צידוק או טעמים לקולא בביצוען של עבירות מן הסוג שביצע. עבירות אלה, יש בהן משום פגיעה מובהקת בביטחונו ובשלומו של הציבור בישראל, וזאת בימים קשים של מתיחות ביטחונית ומאבק יום יומי בגורמים עוינים הקמים עלינו". פ"ח(ב"ש)1110/05 מדינת ישראל נ' כאמל עיסא הורשע הנאשם על פי הודאתו בשלוש עבירות של נשיאת נשק, עבירה של חברות בארגון טרוריסטי, עבירה של פעילות בארגון טרור, עבירה של סיוע לניסיון רצח, עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה של ניסיון לאימונים צבאיים אסורים, ועבירה של ניסיון לפעילות בארגון טרור. בית המשפט קבע כי העבירות אותם עבר הנאשם הן מהחמורות בספר החוקים הישראלי. בית המשפט קבע כי אין כל ספק כי במסגרת פעילותו בארגון, הבין הנאשם כי הוא חותר נגד קיומה של מדינת ישראל, וכי הוא מקל או תורם לפעילות שבסופה יהרגו חפים מפשע. בית המשפט קבע כי אמנם לא היו פגיעות בנפש או ברכוש, אולם זה בעקבות סיכול הפעילות על ידי כוחות הביטחון הישראליים. בית המשפט מצא נסיבות להקל בעובדה שהנאשם הודה באשמות וחסך זמן שיפוטי, וגזר על הנאשם 15 שנות מאסר בפועל, ועוד 3 שנות מאסר על תנאי למשך 3 שנים משחרורו שלא יעבור עבירות מסוג פשע. בפ"ח (ב"ש) 1099/05 מדינת ישראל נ' חדר ג'ומעה, )לא פורסם), הורשע הנאשם על פי הודאתו בשתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פיגוע התאבדות (רצח), בעבירת חברות בהתאחדות בלתי מוכרת, בעבירה נוספת של קשירת קשר לפשע, וכן עבירה נשק של נשיאת נשק. הנאשם טען כי כאשר הצטרף לארגון הטרור היה על סף הבגרות, ועוד טען כי כאשר הצטרף לארגון לא היה מדובר בארגון טרור. הנאשם ביקש להדגיש כי עבירות הקשר היו בראשית התהוותן, כי עד 2005 הוא לא נעצר וניהל חיים נורמטיביים, וכי חדל להתעסק בעבירות שבהן הורשע שלוש-ארבע שנים לפני שנעצר. הנאשם אמר בדבריו בבית המשפט כי כאשר הבין שהארגון הוא ארגון טרור הוא התרחק ממנו, עבר את בחינות הבגרות ונכנס ללמוד באוניברסיטה. בית המשפט פסק שמדובר בעבירות חמורות, אולם מצא להקל בעונשו של הנאשם בגלל שהפסיק את פעילותו בארגון מספר שנים לפני המעצר, וכן משום שהודה בעבירות והביע חרטה. בית המשפט גזר על הנאשם שש שנות מאסר בפועל, ועוד שמונה-עשר חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים משחרורו שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע. בע"פ 985/04 עבאס עמאשה ואח' נ' מדינת ישראל הורשע המערער בעבירות של מגע עם סוכן זר וקשירת קשר (לחטיפה לשם סחיטה). הוטל עליו מאסר בפועל של 13 שנים ומאסר מותנה של שנתיים. באותו מקרה החליטו הנאשם ואחר לחטוף חייל צה"ל, על מנת שיועבר לידי ארגון החיזבאללה, כדי שישמש קלף מיקוח במשא ומתן לצורך שחרור אסירים ביטחוניים, ולשם כך קיים שאמס קשר עם אנשים שונים. בא כוחו טען בערעור, כי לא היה סיכוי ממשי לממש את תוכנית החטיפה וכי בפועל אין מדובר בשתי עבירות של קשירת קשר ומגע עם סוכן זר, אלא בעבירה אחת. טענות אלה נדחו על ידי בית המשפט העליון, שדחה את הערעור וקבע כי "אין צורך בדמיון רב על מנת להעריך את ההשלכות הקשות והחמורות של חטיפה של חייל והעברתו לידי החיזבאללה לשם מיקוח. לאור זאת, יש ליתן משקל נמוך ביותר לנסיבות האישיות". בפ"ח (ב"ש) 1048/06 מדינת ישראל נגד עאדל, הורשע הנאשם בקשירת קשר לפשע, מגע עם סוכן זר וכניסה שלא כדין לישראל, בכך שבהיותו עובד בישראל נתן את הסכמתו לפעיל באירגון גדודי חללי אל אקצה לרצוח יהודי בזמן שהייתו בישראל ולהסתיר את גופתו על מנת שהאירגון יוכל לנהל מו"מ לשחרור אסירים, וביניהם מרואן ברגותי. בית המשפט התחשב בהודאתו ובכך שלא ביצע את המעשים עצמם אף ששהה 3 חודשים בישראל וגזר עליו שש שנות מאסר לריצוי בפועל ו - 18 חודשי מאסר על תנאי. נחתום בפסק דין שניתן ביום 5/12/06 בביהמ"ש העליון בע"פ 645/05 שחר דביר זליגר נ' מדינת ישראל בפרשה זו הורשע הנאשם בחברות בארגון טרור, בקשירת קשר לבצע פשע של ביצוע פיגועי ירי נגד תושבים ערבים וכן ניסיון לקשירת קשר לבצע פשע, בהחזקת נשק, בסיוע לאחר מעשה, בעריכת עסקה בנשק שלא כדין וקבלת נכסים שהושגו בפשע וכן בעבירה נוספת של החזקת נשק ותחמושת שלא כדין ועבירה של אי מניעת פשע. בית המשפט מחוזי גזר על הנאשם עשר שנות מאסר, מתוכן שמונה שנים בפועל, ויתרתן על תנאי. בית המשפט העליון דחה את ערעורו על חומרת העונש בקובעו: "העבירות בהן חטא המערער, קשות וחמורות הן. חברותו בארגון טרור מעידה על הסכנה הטמונה בו לציבור. לכך, כאמור, נוספו עבירות שעניינן החזקת נשק שלא כדין, בהן מצווה בית-המשפט ליתן את דעתו לסוג הנשק המוחזק, לכמותו, לתכלית שלשמה הוא מוחזק ולסכנה המוחשית שיעשה בו שימוש (השוו ב"ש 625/82 חלמי אבו מוך נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 668). בעניינו, מדובר בנשק רב אשר אינו מיועד להגנה עצמית, והשימוש בו הוביל בעבר, ואף עשוי היה להוביל בעתיד, לתוצאות קטלניות וקשות מנשוא. נוסף לכך, המציאות באזור בעת ההחזקה האסורה לא התנהלה על מי מנוחות, והחשש מפני פעילות טרוריסטית היה רב (ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס ואח', פ"ד נח(5) 541, 545). כל אלה מחזקים את המסקנה כי יש לראות בחומרה רבה את מעשיו של המערער, וכפועל יוצא מכך, סבורני כי העונש שנגזר לו - ראוי הוא, ואיני רואה מקום לשנותו." לאור האמור, לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לחומרא ולקולא, הננו דנים את הנאשם למאסר של 12 שנות מאסר לריצוי בפועל. תחילת המאסר מיום המעצר, היינו מיום 19/01/06 . כמו כן אנו דנים את הנאשם למאסר על תנאי לתקופה של שנתיים והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור עבירה של פשע מבין העבירות בהן הורשע בתיק זה וכל עבירה אחרת שהיא פשע הנוגעת לביטחון המדינה וכן מאסר על תנאי לתקופה של 5 שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא עבירה בניגוד לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. משפט פליליקשירת קשר לביצוע פשע / עווןשאלות משפטיותרצח