1. המבקש מואשם בבימ"ש זה בביצוע עבירות אינוס, מעשה סדום ומעשים מגונים בשתי קטינות [בנות 16 ו-17]. בבקשה זו שבפני עתר הוא מלכתחילה לגילוי שתי ראיות חסויות ולהורות למדינה להציג בפניו "רשימת מסמכים מלאה ומדוייקת [של חומר החקירה] כהוראות הדין וההלכה הפסוקה". בדיון שהתקיים בבקשה זו ביום 26.1.06, לאחר שב"כ המדינה הציג בפני הסנגור את מרבית הפרטים שהצגתם נתבקשה, צומצמה בקשתו זו של הנאשם [המבקש] לעניין אחד ויחידי. לאמור, הסרת החסיון מזהותו של מוסר ידיעה פלונית - חסיון שהוטל לעניין זה בתעודה שהוצאה ביום 5.2.06 ע"י השר לבטחון פנים. במהלך ישיבת 26.1.06 התקיימה ישיבה בדלתיים סגורות בה הציגו ב"כ המדינה וקצין המודיעין של תחנת באר שבע את המידע האמור, את פרטי מוסר המידע ואת הנימוקים בגינם הוצאה תעודת החסיון. כמופיע בתעודת החסיון וכמוצהר ע"י ב"כ המדינה, מתייחד החסיון לעניין זהות המקור בלבד - ואכן, מלוא תוכן המידע שבאותה הידיעה הוצג בפני הסנגור. 2. הדרך לבחינת בקשה להסרת חסיון, שהוטל עפ"י סעיף 45 לפקודת הראיות, תומצתה ע"י כב' השופט [כתוארו אז] מ. חשין בע"פ 889/96 [פד"י נ"א (1) 443] כדלהלן: "בחינת הדברים נעשית - ואמורה להיעשות - בשני שלבים עוקבים. בשלב ראשון בוחן בית-המשפט אם המדובר הוא, אמנם, ב"ענין ציבורי חשוב", [כהגדרתו בסעיף 46 לפקודה - י.א.], אם לאו. אם מגיע הוא לכלל מסקנה כי אין לדעתו "ענין ציבורי חשוב", כי אז יורה על הסרת החיסיון, חד וחלק. ואילו אם מגיע הוא לכלל מסקנה כי יש, לדעתו, "עניין ציבורי חשוב", כי-אז עובר הוא לשלב הבא, והוא, לבחינת השאלה האם תיפגע זכותו של הנאשם למשפט הוגן? האם יש צורך להסיר את החיסיון לשם עשיית צדק לנאשם? זו היא השאלה האמיתית בהליך הסרתו של חיסיון, ועל-פיה יוכרע דין". ביקורתו השיפוטית של ביהמ"ש בהליך שכזה, הובהרה ע"י כב' השופטת דורנר בע"פ 4765/98, פד"י נ"ג (1) 832, 839 כדלהלן: "נקבעה בחוק מסגרת פרוצדורלית, הכוללת ביקורת משולשת על -ידי המוציא את תעודת החיסיון, התביעה, ולאחריה בית-המשפט עצמו. מנגנון זה נועד להבטיח כי זכותו של נאשם לפרוס בפני בית-המשפט את הגנתו, ובדרך זו לסייע בחשיפת האמת, לא תיפגע. על-כן, על שר, החותם על תעודת-חיסיון, מוטלת חובה לבחון אם אומנם דרוש החיסיון למען שמירת האינטרס הציבורי או בטחון המדינה. אף התביעה מחויבת לבצע בראיות החסויות בחינה עצמאית משלה, וזאת בשני היבטים: ראשית, אם החיסיון דרוש; ושנית - וזה העיקר - אם פוגע הוא בהגנת הנאשם. ברמה השלישית נתונה עמדתם של השר ושל התביעה לביקורתו של בית-המשפט עצמו, החייב - לאחר עיון בראיות החסויות - להחליט אם הוצאת תעודת-חיסיון אכן מוצדקת ואם הראיות החסויות דרושות להגנת הנאשם". 3. לאחר שבחנתי הראיה החסויה דנן ואת הנמקות נציגי התביעה הכללית להטלת החיסוי עליה - מוצא אני כי אין ולא היה מקום מלכתחילה לחיסוי זה של הראיה דנן - לאמור, זהותו של מוסר המידע שבנדון. מטעמים מובנים, ועל מנת שלא למנוע בעד התביעה הכללית את בחינת צעדיה בעקבות החלטה זו - יפורטו נימוקי למסקנתי האמורה בנספח חסוי וסודי שלא יובא אלא לעיון התביעה בלבד. ככל שהדברים אמורים בחלקה הגלוי של החלטה זו, אציין כי הנימוקים שפרשו בפני נציגי המדינה לחיסוי זהותו של מוסר הידיעה, רחוקים הם מלעלות כדי "עניין ציבורי חשוב" המצדיק את חיסוי זהותו של מוסר הידיעה. אדרבא, כפי שאפרט בנספח החסוי והסודי להחלטה זו, אותם נימוקים של השר והתביעה הכללית נמצאים לטעמי בלתי סבירים בנסיבות הדברים והעניין. 4. טענה נוספת לב"כ המדינה הינה כי לגופו של המידע, נשוא בקשה זו, אין הדברים הכלולים בו חשובים, שלא לאמר חיוניים, לצורך הגנת הנאשם. זאת, הואיל ובחומר החקירה מצויות אימרותיהן המפורטות של שתי המתלוננות ואילו המידע דנן אינו אלא ראשיתה הגולמית והמודיעינית של החקירה. איני מקבל טענה זו. אחד מעקרונות היסוד של ההליך הפלילי הינו בהעמדת מלוא חומר החקירה לעיונו של הנאשם. חיסויו של פרט כלשהו מידיעת נאשם, הינו חריג קיצוני לעקרון הגילוי, ולא יעשה שימוש בו אלא אם יהיה בכך כדי פגיעה ב"עניין ציבורי חשוב". כמצוטט מפסקי הדין בע"פ 889/96 וע"פ 4765/98 הנ"ל, הביקורת השיפוטית על חיסוי ראיה תתמקד בשלב הראשון בבחינת התקיימותו או העדרותו של אותו "אינטרס ציבורי חשוב". משיימצא לו לבימ"ש כי אינטרס שכזה לא מתקיים - יורה הוא על הסרת אותו החסיון - "חד וחלק" [כדברי כב' השופט חשין בע"פ 889/96]. ההנמקה לבחינת סף ראשונית זו מתבקשת מאליה, מתוך חשיבותה המופלגת של זכות הנאשם לעיון בחומר החקירה, זכות שאין למונעה ממנו אלא בהתקיים אותו "עניין ציבורי חשוב". 5. משמצאתי כי בעניין פרט הראיה המחוסה דנן [זהותו של מוסר המידע] לא מתקיים "העניין הציבורי החשוב" המצדיק את חיסויו [וזאת מהנימוקים המפורטים בנספח החסוי להחלטה זו] - אני נעתר לבקשה ומורה למדינה לגלות פרט זה לנאשם [המבקש]. על המדינה להמציא את פרט הראיות המחוסה הנ"ל לידי הסנגוריה תוך 10 ימים מהיום. החלטה זו תיקרא ותיחשב כאחת ביחד עם הנספח החסוי הנ"ל. ניתנה היום כ"ד בשבט, תשס"ו (22 בפברואר 2006) במעמד הצדדים. יוסף אלון - שופט חיסיון