. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין מכירת סולר שלא תואם לתקן, וזאת בניגוד לסעיפים 9(א) ו-17(א)(1) לחוק התקנים, תשי"ג 1953, וסעיף 61(2) לחוק העונשין, התשל"ז 1977, בכך שדגימת סולר שנלקחה ביום 10.10.01 ממשאבת התחנה ונבדקה על ידי מעבדה מוסמכת, התגלתה כבלתי מתאימה לדרישות התקן הישראלי הרשמי של סולר. על פי עובדות כתב האישום, היתה הנאשמת 1 המחזיקה והמפעילה של תחנת דלק דור - אלון "ארגמן" בבני ברק. הנאשם 3 היה עובד החברה ומנהל התחנה והאחראי לתפעולה. 2. יצוין, כי הנאשמים הודו בסעיפים 1, 2, 4-6 לכתב האישום וכפרו חלקית בסעיפים 3 ו-7. 3. הנאשמים טענו כי הדגימה נלקחה שלא על פי נוהלי מנהל הדלק, תוך פגיעה ביכולתם של הנאשמים להתגונן, תפקידו של נאשם 3 אינו תפקיד שסעיף 17(ב) לחוק התקנים מטיל אחריות בפלילים, וכי אין להתבסס על חוות הדעת של המעבדה. עוד טוענים הנאשמים, כי חלה בעניינם הגנה לפי סעיף 22(ב) לחוק העונשין, דהיינו עשו ככל שניתן על מנת למנוע אפשרות של מהילת סולר בחומרים אחרים. 4. עניננו בעבירות המטילות אחריות קפידה אשר די בה להוכיח את עצם המעשה, ואין נדרשת מחשבה פלילית. משהוכח המעשה, עובר הנטל אל הנאשם להוכיח כי הוא חוסה בגדרה של ההגנה הקבועה בסעיף 22(ב) לחוק העונשין, דהיינו כי לא נהג מתוך מחשבה פלילית או רשלנות וכי עשה כל שניתן כדי למנוע את ביצוע העבירה. 5. אין חולק, כי הנאשמים מכרו סולר אשר לגביו נקבע כי הוא מצרך הקיים לגביו מפרט בתקן הרשמי. 6. מטעם התביעה העידו מר אביגדור קאן וד"ר בן אשר. עד התביעה אביגדור קאן העיד כי נטל את דגימת הסולר ממשאבה בתחנת הדלק והעבירה עם דגימות סולר אחרות שנטל באותו יום לבדיקה במעבדת מכון הנפט שהיא מעבדה המוסמכת על פי סעיף 12 לחוק התקנים לבדיקת סולר. עד זה העיד כי שאב מהמשאבה סולר אל תוך בקבוק זכוכית נקי שהוכן מראש, סגר את פתחו והכניס את הבקבוק הפקוק אל מיכל עשוי מתכת המורכב משני חלקים הנסגרים ויוצרים תיבה סגורה. על כל אחד משני החלקים מולחמת טבעת ודרך שתי הטבעות מושכלת פלומבה העשויה מפס מתכת ובה מוטבע מספר סידורי. הדרך היחידה לפתיחת המיכל הוא על ידי גזירת הפלומבה. סגירה זו מבטיחה את אי פתיחת הבקבוק על ידי גורם כלשהו, למעט בעת עריכת הבדיקה במעבדה. 7. נערך דו"ח תפיסה על נטילת הדגימה, ואף צוין תאריך התפיסה והמספר המוטבע על הפלומבה היה 502968. (דו"ח התפיסה הוגש וסומן ת/9). עוד באותו יום מסר העד את הדגימה ביחד עם דגימות סולר שנלקחו על ידו ממקומות אחרים. לבדיקה במעבדת מכון הנפט בצירוף טופס מסירת דגימות למעבדה (ת/5). באותו טופס נרשמו הדגימות שנלקחו לבדיקה לפי מספרי הפלומבות שסגרו את מיכלי המתכת שבהן נשמרו הדגימות. 8. מנהלת המעבדה, ד"ר יוספה בן אשר, אישרה את קבלת הדגימה והמסמך ת/5, וכן את בדיקת הדגימה. על פי המוצגים ת/1, ת/2, שהוכנו ונחתמו על ידי מנהלת המעבדה, עלה כי הדגימה נבדקה ונמצאה שאינה מתאימה לתקן (ת/3). על פי התקן, נקודת ההבזקה של הסולר צריכה להיות בטמפרטורה מינימאלית של 55 מעלות צלזיוס, ואילו נקודת ההבזקה בדגימה היתה פחות מ-40 מעלות צלזיוס. (עדותו של אביגדור כאן, עמ' 11-12, ועדות בן אשר, עמ' 4). 9. הנאשמים טוענים לפגיעה ממשית בזכותם להתגונן בכך שניטלה דגימה אחת בלבד מהתחנה במקום שתי דגימות על פי התקן. זאת ועוד, טענו כי קיים חוסר זהות בין הדגימה שנבדקה במעבדה לזו שנלקחה בתחנה. 10. על פי דו"ח נטילת הדגימה ת/9, דגימת הסולר נכנסה למיכל, כל זאת כמפורט לעיל. במסמך ת/5 נרשם על ידי מזכירת המעבדה כי קיבלה את הדגימות בשעה 14:30. בתעודת הבדיקה ת/1 צוין כי המדגם שנבדק הובא למעבדה ביום 10.10.01 וסומן בפלומבה מס' 502968. חוות הדעת ת/2 התבססה על תוצאות הבדיקות שפורטו בת/1. משמעות הדבר היא כי המדגם שנלקח בתחנה ונחתם במיכל הנושא את מספר הפלומבה הנ"ל הוא זה שנבדק על ידי המעבדה, והתוצאות באות לידי ביטוי בת/1 ות/2. 11. עד הגנה 3, יצחק סער, היה באותה עת מנהל מסוף פי גלילות. על פי עדותו, לאחר הזרמת סולר למיכל בפי גלילות היתה מתבצעת בדיקה של הסולר במיכל. הדגימות היו נשלחות למכון הנפט, ורק לאחר שקיבל תשובה כי הדגימות תואמות לתקן היתה מתחילה אספקה של סולר לאותו מיכל. (לעניין זה, עדותו בעמ' 32, מיום 31.12.03, ועמ' 35). הוכח לפני, כי בעת הזרמת הסולר ממיכלית שהביאה אותו לתחנה הוא היה מתאים לתקן. דבר זה בא לידי ביטוי בתעודת הבדיקה של ד"ר בן אשר, ת/6 ות/7. על פי מוצגים אלה, נקודת ההבזקה של דגימת הסולר שנלקחה מהמיכל ממנו הוטען הסולר במסוף פי גלילות אל המיכלית, היתה בטמפרטורה הגבוהה מהטמפרטורה המינימאלית של סולר לפי תקן (78 מעלות במקום 55). 12. על פי דברי נאשם 3, די היה בבדיקה של פלומבות על ברזי המיכלית בתחנה אשר היו סגורות וחתומות כדי למנוע אספקת דלק לא תקני לתחנה. עד ההגנה זקי יזראלוב, עובד התחנה, מסר בהודעתו ת/3 (א-ב), כי בעת הגעת המיכלית לתחנה בדק את הפלומבות ומצאן סגורות. גם הנהג ניסן גורפינקל מסר בהודעתו נ/2 כי הסיע את הדלק מהמסוף בפי גלילות ורוקן את המיכל טרם הטענתו בסולר שהובא לתחנה. לדבריו, הוא סגר את הפלומבות על פתחי המיכלית וברזיה. 13. משמעות הדברים על פי רצף הראיות שהובא לעיל היא, כי הסולר שהגיע למיכל בתחנה כשהוא תקין ושם נמהל בחומר זר. כל טענה כי גורם זר כלשהו התערב בדרך ממסוף בפי גלילות אל התחנה הינה טענה לא מבוססת. יצוין, כי גם ההגנה לא הציגה ראיה כלשהי כי בציר הזמן וההובלה המפורטת לעיל אכן התערב גורם זר שהוביל לכך כי הסולר נמהל בחומר זר כלשהו. 14. יצוין, כי בעניננו ניטלה דגימה אחת, אלא שבידי הנאשמים היתה אפשרות לבדוק בכל עת את הדלקים המצויים תחת ידם, ובמיוחד בסמוך לנטילת המדגם על ידי מנהל הדלק. לעניין זה, התייחס ביהמ"ש בחיפה במסגרת ע"פ 851/97, אליאס נ' מד"י, וכן בביהמ"ש המחוזי בתל אביב במסגרת ע"פ 70197/01 (מד"י נ' כהן ציון). 15. זאת ועוד, הבדיקה נעשתה על ידי מעבדת מכון הנפט שהיא מעבדה מוסמכת על פי סעיף 12 לחוק התקנים. על פי סעיף 12 ב' לחוק נאמר, כי תעודת בדיקה שניתנה כאמור בסעיף קטן א' ונחתמה על ידי מנהל מעבדה מאושרת או בידי מי שהוא הסמיך לכך, תשמש ראיה לתוכנה כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. יצוין עוד, כי על פי ת/4 הוכח כי נותרה שארית מספקת לבדיקה חוזרת מטעם הנאשמים, אלא שהנאשמים לא גילו עניין כלשהו לערוך בדיקה מטעמם. 16. ההגנה טוענת, כי אין להסתמך על חוות דעתה של המומחית ד"ר בן אשר, שכן דבריה כוללים עדות שמיעה לגבי פעולות ובדיקות שנעשו במעבדה. סעיף 12 לחוק התקנים אינו מחייב חתימה על ידי מנהל המעבדה המוסמכת, וכי מנהל המעבדה יבצע את הבדיקות באופן אישי. אין ספק, כי מעבדת מכון הנפט היא מעבדה מאושרת לבדיקת סולר, וכי ד"ר בן אשר היא מנהלת המעבדה. התעודות ת/1 ות/2 היו חתומות על ידה. אשר על כן, משמשות הן כראיה כי הסולר שנמכר על ידי הנאשמים לא התאים לתקן. מקובלת עלי טענת התביעה כי אין להביא בכל מקרה של מכירת דלק לא תקני את כל אנשי המעבדה לעדות כדי להוכיח את השרשרת הנוגעת לדגימה. די בכך שמוכיחים נתון זה באמצעות תעודה של מעבדה מוסמכת החתומה בידי מנהל המעבדה. כמובן שבעניין זה שמורה הזכות לנאשם לחקור את המומחה ואף לזמן עדים שיציגו עמדה הפוכה לעדות המומחה. 17. הנאשמים טענו באריכות, ודבר זה בא לידי ביטוי בסיכומיהם בעמ' 4 ו-16, כי נקטו בכל האמצעים ובמידת האפשר על מנת למנוע מהילת סולר בחומרים אחרים. כך למשל ציינו, כי המיכלית המתקבלת ממסוף פי גלילות נבדקת בקבלתה בתחנה על פי נוהל קבוע שקיים בתחנה. (לעניין זה, עדות נאשם 3, עמ' 19). מי שקיבל את המיכלית היה זקי יזראלוב אשר היה מוסמך לדברי נאשם 3 לפרוק את המיכלית בתחנה. יזראלוב מסר כי קיבל הוראות והנחיות קבועות מנאשם 3 אשר הורה לו לבדוק תעודות משלוח, זהות הנהג והמיכלית, כמות הדלק, בדיקת פלומבות ומספריהן, וכן חיבורי הצינוריות של המיכלית. הוראות אלה ניתנו לו בעל פה. נאשם 3 הוסיף, כי קיימת גם ביקורת כמויות מוצרי הדלק במחשב מול הכמות בפועל וכשיש סטייה מכך אזי נעשה הכל כדי לבדוק התקלה. המיכלים התת קרקעיים בתחנה נעולים במנעולים באופן שלא מאפשר כניסת זרים. נאשם 3 הוסיף, כי לו היה קורה משהו חריג במוצרי הדלק, דהיינו אילו היתה מהילה של מוצרים היה מגלה זאת מיד, שכן הבדיקה נעשית על בסיס יומי. 18. ברע"פ 1060/97, אלי בן עטר נ' מד"י, נדון מקרה דומה של מכירת דלק שלא תואם לתקן על ידי תחנת דלק. כב' השופט זמיר הגדיר את מהות העבירה על פי סעיף 9 לחוק התקנים. נקבע באותו מקרה כי הוכח שהדלק הוזרם והועבר לתחנת הדלק כשהוא תקין ותואם את האוקטן הנדרש. מכאן התחייבה המסקנה כי הדלק נמהל במהלך ימי אחסונו בתחנה. מהילה זו אפשר שנעשתה שלא בידיעתו או מטעמו של הנאשם, ועל כן לא היתה לנאשם מחשבה פלילית, אלא שבכך אין די כדי לזכות את הנאשם מהאישום. באותו פס"ד נקבע, כי ניתן במקרה רגיל להסיק כי הדלק נמהל בתחנה על ידי הבעלים של התחנה או מטעמו של הבעלים ושמסקנה זו מתבקשת על פי השכל הישר. הבעלים הוא בעל השליטה בתחנה, וההנחה היא כי עובדי התחנה לא יפעלו בניגוד להוראות הבעלים, מה גם שמהילת דלק במיכל אחסון הינה מעשה מורכב וחריג. מהילת דלק ומכירתו מהווה הגדלת ההכנסות של הבעלים ממכירת דלק לציבור. יצוין, כי על פי הממצאים באותו פס"ד לא היתה למערער מחשבה פלילית. על המערער היה להוכיח כי מהילת הדלק בתחנה, אף שנעשתה בידי האחר, נעשתה ללא רשלנותו לאחר שעשה ככל שניתן כדי למנוע את העבירה. הטעם בהטלת נטל הראיה בסעיף 22(ב) נעוץ במהות העבירה, דהיינו קביעת אחריות קפידה. על בעלים של תחנת דלק מוטלת אחריות קפידה, כל זאת כדי להגן על ציבור מפני עבירות אלה. 19. בע"פ 849/78 נקבע כי די בכך שהוכח כי דלק נמהל במיכל האחסון של תחנת דלק כדי להגיע למסקנה לכאורית כי הבעלים של התחנה אחראי לעבירה ולהעביר את הנטל אל הבעלים על מנת להפריך מסקנה זו. בעניין זה התבסס ביהמ"ש על עדות נהג המיכלית כי המיכלית היתה ריקה מכל דלק קודם שהוזרם אליה הדלק שיועד לתחנה, וכי במהלך הנסיעה מהמתקן לתחנה לא אירע כל דבר חריג. 20. הנה כי כן, נקבע סטנדרט גבוה במיוחד המוטל על הנאשמים בעבירה מסוג זה. נטל הראיה המוטל על הנאשם להוכיח את ההגנה לא קל, וזאת לנוכח המטרה העומדת ביסוד חוק זה, והיא מניעת מעשה הונאה וזיוף של דלק הנמכר לציבור. ברע"פ 1060/97 נקבע כי מוכר דלק לציבור חייב לנקוט בזהירות ברמה גבוהה במיוחד. 21. הגעתי לכלל מסקנה, כי הסולר הגיע למיכל שבתחנה כשהוא תקין. לא הובאה ראיה כלשהי כי על ציר הזמן והדרך שבין הגעת הסולר מפי גלילות לתחנה התערב גורם זר כלשהו. עובדה זו הוכחה הן בראיות שהוצגו על ידי התביעה והן על ידי עד ההגנה זקי יזראלוב. יצוין, כי בפרשת בן עטר האמינה הערכאה הראשונה לעדותו של הנאשם שלא הוא ולא מי מטעמו או בידיעתו ביצע מהילה בדלק המצוי בתחנה או ערבוב של דלקים. למרות זאת, לא היה בכך כדי לזכות את הנאשם מן העבירות שיוחסו לו. 22. במקרה שלפני אין חולק כי בלילה נותר בתחנה עובד יחיד שיש בידו את המפתחות למנעולי מיכלי הדלק בתחנה. על פי עדותו של נאשם 3 בעמ' 26 עולה, כי לא נבחנו אמצעים לבדוק את איכות הסולר המגיע לתחנה או כל אמצעים אחרים. במצב דברים זה אני סבור, כי הכללים שנקבעו בעניין בן עטר יפים גם לענייננו. לנוכח הסטנדרט הגבוה הדורש נקיטת אמצעים באופן מיוחד על מנת למנוע עבירות כגון אלה, ובשים לב לעובדה כי לא הוכח שגורם זר כלשהו גרם למעשים המיוחסים לנאשמים, אזי יש להטיל אחריות על הנאשמים. העובדה כי הדלק הגיע לתחנה כשהוא תקין מחייבת את המסקנה כי הדלק נמהל במהלך ימי אחסונו בתחנה. לא מן הנמנע שמהילה זו נעשתה שלא בידיעתם או מטעמם של הנאשמים, אך עניין זה יפה לקביעה כי לא היתה לנאשם 3 במקרה שלפני מחשבה פלילית, אלא שענייננו כאמור בעבירה בה מוטלת אחריות קפידה. 23. סוף דבר, הגעתי לכלל מסקנה כי הבדיקה שנערכה במעבדה הינה אמינה ודרך הוכחתה כמפורט לעיל היתה על פי חוק. זאת ועוד, בשים לב לדברים שהובאו לעיל, מסקנתי היא כי יש להרשיע את הנאשמים, וכי ההגנה על פי 22(ב) לחוק העונשין אינה חלה בעניינם. ניתנה היום ט' בשבט, תשס"ו (7 בפברואר 2006) במעמד הצדדים. יצחק יצחק, שופטסולר