ערעור על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) שליד בית משפט השלום בחיפה בראשות כב' השופטת (בדימוס) ר. טובי- פרידמן, בתיק ענ 116/01 מיום 19.12.06. 1. המערער יליד 1966, משרת כיומנאי במשטרה משנת 1987. בתאריך 26.12.99 הגיש המערער 2 בקשות להכרת זכות (חבלה) לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959 (נוסח משולב). בקשתו הראשונה של המערער התייחסה לאירוע מיום 20.4.98 בה טען כי בהיותו בתפקיד, נסגרה לו הדלת על יד שמאל ורגל ימין. ביום 25.5.00 ניתנה החלטה של קצין התגמולים המכירה בפגיעה בכף יד שמאל. על החלטה זו לא הגיש המערער ערעור והיא הפכה לחלוטה. 2. הבקשה השניה שהוגשה על ידי המערער התייחסה לאירוע מיום 11.11.99 בה טען כי בהיותו בתפקיד ביומן קישון ותוך כדי ניסיון למנוע בריחת אחד העצורים, קיבל מכה בברך ימין. נציין כי ביום 14.10.99, כחודש לפני האירוע לעיל, עבר המערער ניתוח ארתרוסקופיה ברגל זו. עוד נציין כי למערער נגרמה פגיעה נוספת ביום 26.12.99: בעת הזזת כסאות בחדר התידרוך, פגע כיסא באותה ברך אשר בה עבר את הניתוח כחודשיים לפני כן. 3. ביום 18.3.01 ניתנה החלטת קצין התגמולים, נשוא הערר שבפנינו הדוחה את בקשת המערער. קצין התגמולים נסמך בהחלטתו על חוות הדעת הרפואיות של פרופ' ביאליק מיום 22.2.01 ומיום 15.5.03, לפיהן נקבע כי אין קשר סיבתי בין החבלות מיום 11.11.99 ומיום 26.12.99, לבין הבעיות הרפואיות בברך ימין. כאן המקום להעיר כי המערער כלל לא התייחס בבקשתו לאירוע מיום 26.12.99, אף על פי כן, בהחלטת קצין התגמולים, קבע הלה כי אין קשר סיבתי בין שני האירועים לבין השירות. 4. על החלטה זו של קצין התגמולים הוגש על ידי המערער ערעור לועדת הערר. בערר נסמך המערער על חוות דעתו של פרופ' רייס מיום 1.1.03 לפיה, קיים קשר סיבתי של גרימה בין האירוע מיום 20.4.98 לבין השירות. ועדת הערר בראשות השופטת (בדימוס) ר. טובי-פרידמן, דחתה את הערעור ואישרה את החלטת קצין התגמולים. הועדה קבעה כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי מצב ברכו הימנית החמיר כתוצאה מהאירועים הנטענים על ידו. כן קבעה הועדה כי יש להעדיף את מסקנותיו של פרופ' ביאליק על פני חוות דעתו של פרופ' רייס. (להלן - "פסק הדין"). פסק דין זה הינו נשוא הערעור שבפנינו. 5. בערעור חוזר המערער על טענותיו בפני הוועדה. המערער מבקש לאמץ את קביעותיו ומסקנותיו של פרופ' רייס בחוות דעתו מיום 1.1.03 וכן במכתב תגובתו מיום 26.10.03. המשיב תומך בפסק דינה של הועדה ובמסקנותיה ושב ומפנה לחוות דעתו של פרופ' ביאליק. המשיב הוסיף וטען כי הערעור אינו בשאלה משפטית ועל כן יש לאמץ את הקביעות הרפואיות של הועדה והמומחה הרפואי עליו השתיתה הועדה את פסק דינה. דיון 6. דעתנו היא כי יש לקבל את הערעור. עיון בחומר שהונח בפנינו, ובעיקר בפרוטוקול הדיון בפני הוועדה, מלמד כי השאלה היחידה אשר עמדה לפיתחה של הוועדה הינה - האם הוחמר מצבו של המערער כתוצאה מהאירוע מיום 11.11.99? לעניין זה נפנה לדבריו של ב"כ המערער בדיון מיום 21.2.06, במהלכו הצהיר כי הוא חוזר בו מהטענה בדבר הפגיעה בברך ימין משנת 1998 והותיר את הערעור בהתייחס לשאלה אחת בלבד - האם האירוע מיום 11.11.99 החמיר את מצב הברך? (עמ' 16 לפרו' מיום 21.2.06). 7. נדמה כי לשאלה זו של ההחמרה לא נמצאה תשובה מספקת בהחלטת קצין התגמולים אשר נסמך על חוות הדעת של פרופ' ביאליק, ונבהיר; בעקבות בקשת המערער להכרת זכות לקצין התגמולים, הופנה המערער לבדיקה בפני המומחה מטעם קצין התגמולים, ד"ר שינדלר עמוס, אשר קבע בחוות דעתו מיום 26.10.00 כדלקמן: "במסגרת השירות נפגע גם באצבעות יד שמאל 4/98 [כאשר תאריך זה מוקף במקור בעיגול על ידי המומחה] ובכף הרגל הימנית. אין לאירועים אלו קשר לפגיעה בברך הימנית. יש לקבל קשר של גרימה בשירות בין הפגיעה בברך ימין. נא להפנותו לוועדה לשם בדיקה וקביעת שיעור נכותו בברך ימין" (הדגשה שלנו). ביום 13.12.00 שלח קצין התגמולים מזכר לד"ר שינדלר אשר הפנה אותו לכך שהמערער טוען למעשה לשלושה אירועים (20.4.98, 11.11.99, 26.12.99). או אז תיקן ד"ר שינדלר את חוות דעתו, וכתב בחוות דעת מתוקנת מיום 3.1.01 כדלקמן: "לאחר שקצין התגמולים הפנה את תשומת ליבי ומכיוון שלו"ז לא מתאים מבחינת החבלות והארתרוסקופיה, וכן לא מנגנון החבלה, הרי אין מקום לקבל שהקרע ברצועה ובמיניסקוס אירעו באירוע שהיה מוכר קשור לשירות. לנושא ההחמרה לאחר הארתרוסקופיה יופנה לבדיקה + חוו"ד פרופ' ביאליק". (הדגשה שלנו). 8. בהתאם, הופנה המערער לבדיקה בפני פרופ' ביאליק אשר קבע כאמור כי אין קשר בין האירועים מיום 11.11.99 ומיום 26.12.99 לבין הפגימה הנטענת בברך ימין, שכן המערער עבר ניתוח ארתרוסקופיה טרם האירועים (בחודש אוקטובר 1999) בו כבר נמצאו המימצאים. בשולי חוות דעתו סיכם פרופ' ביאליק וציין כי " אין קשר של החמרה או גרימה, בין האירועים ביום 11.11.99 וביום 26.12.99 ובין בעיית ברך ימין". בהשלמה לחוות דעתו מיום 15.5.03, שב וקבע כי "אין לי ספק, שאף אחת מהפגיעות המוזכרות בכתב התביעה לא החמירה ולא גרמה לנכות בברך ימין של מר אחמד עבד". 9. עיון בשתי חוות הדעת מלמד כי בעוד שנושא הגרימה נדון על ידי פרופ' ביאליק בהרחבה רבה בשתי חוות הדעת, הרי שנושא ההחמרה רק אוזכר בסיכום שתי חוות הדעת ללא שקדם לכך כל דיון בסוגיה. למעשה, אין בחוות הדעת כל נימוק מדוע אין להכיר בטענת המערער כי האירוע מיום 11.11.99 החמיר את מצב הברך. נזכיר ונדגיש כי רק לצורך בחינת שאלה זו של ההחמרה, הופנה המערער על ידי דר' עמוס שינדלר לפרופ' ביאליק. 10. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח האמור באישור רפואי מיום 21.11.99 (מספר ימים לאחר הפגיעה) של דר' שאשא (רופא מטעם המשטרה), כי "עפ"י הנחיית האורטופד המטפל עקב החמרה במצב הברך לאחר חבלה בתפקיד" (הדגשה שלנו). בפסק דינה התייחסה הוועדה לאישור וציינה כי "יש לפרש רישום זה, כמצב של החמרה לאחר קבלת המכה בברך שעברה חודש קודם לכן ניתוח ארטרוסקופיה ואין להסיק כי מצבה הרפואי של ברכו הוחמר לכדי נכות כלשהיא" (עמ' 27 לפסק הדין הדגשה שלנו). כלומר, הועדה קבעה כי אכן מצב הברך הוחמר בעקבות הפגיעה ביום 11.11.99 - "יש לפרש רישום זה כמצב של החמרה" - אלא, שלדעת הוועדה, ההחמרה לא הגיעה כדי נכות. דא עקא, שקביעה זו היא קביעה רפואית שלא היתה הועדה רשאית לקבוע. 11. נעיר כי לא נעלם מעינינו כי גם המומחה מטעם המערער, פרופ' רייס, לא התייחס כלל בחוות דעתו לשאלת ההחמרה בין האירוע מיום 11.11.99 לבין השירות (המומחה התייחס רק לאירוע מיום 20.4.98). 12. במצב דברים זו, ובשים לב להנחייתו של דר' שינדלר וכן, ובמיוחד, לאמור באישור הרפואי של דר' שאשא, אנו סבורים כי יש להורות על השבת התיק לקצין התגמולים על מנת שידון מחדש בשאלה האם האירוע מיום 11.11.99 החמיר את מצב הברך של המערער. במידה וימצא כי אכן מצבו הוחמר, יקבע קצין התגמולים את שיעור ההחמרה. לצורך הדיון בפני קצין התגמולים, יהיו הצדדים רשאים להמציא לקצין התגמולים, תוך 60 יום ממועד קבלת פסק דין זה, חוות דעת מטעמם בשאלת ההחמרה. 13. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. המזכירות תמציא את העתקי פסק-הדין לב"כ שני הצדדים בדואר רשום. ניתן היום י"ד ב אדר א, תשס"ח (20 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים. י' גריל, שופט, ס. נשיא [אב"ד] ע' גרשון, שופט י' וילנר, שופטת ברכייםצבאהחמרת מצבקצין התגמולים