כנגד המשיבים 1-3 (להלן: "המשיבים") הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירה של שוד בחבורה, קשירת קשר לביצוע שוד בחבורה והחזקת סכין שלא למטרה כשרה. בד בבד עתרה המדינה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים. ע"פ עובדות כתב האישום מסר משיב 4- שאמו עבדה אצל המתלוננים- למשיבים 1-3, ולבחור בשם כפיר יפרח (להלן: "כפיר"- מואשם בכתב אישום נפרד), מידע אודות כספת המצויה בדירת המתלוננים. לאור מידע זה, קשרו משיבים 1-3 וכפיר קשר לשדוד תכולת הכספת ולהתחלק בשלל, תוך שהם מצטיידים בציוד שיסייע להם בביצוע השוד ובסכין. בהמשך, מימשו הנ"ל את זממם, ושדדו מהמתלוננים- תוך שהם כופתים אותם- סכום כסף הנמדד במאות אלפי שקלים, ותכשיטים בשווי רב- אותם מכרו לאחר מכן. בריח התיכון בכתב האישום ובראיות התביעה הינה עדותו של שותפם של המשיבים לביצוע השוד- כפיר יפרח. בנוסף לכך, הציגה התובעת המלומדת, עו"ד טוני גולדברג, ראיות חיצוניות- אובייקטיביות נוספות, אשר יש בכוחן, לגישתה, לחזק את עדותו של כפיר. בא כוחו המלומד של משיב 1, עו"ד צחי רז, הודיע בתחילת הדיון, כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה, כמו גם לקיומה של עילת מעצר כנגד שולחו. עם זאת, סבר הסניגור המלומד, כי יש מקום לבחון שחרורו של משיב 1 לחלופת מעצר, בדמות קהילה טיפולית סגורה, לאור התמכרותו לסמים, ולאור העובדה כי החל בטיפול גמילה זה מכבר. סנגוריהם המלומדים של משיבים 2 ו-3, עו"ד משה פרץ ועו"ד שחר חצרוני, חלקו על עצם קיומן של ראיות לכאורה כנגד שולחיהם. לדידם של הסניגורים המלומדים, התשתית הראייתית מקועקעת מיסודה. לעניין משיב 4, אשר הואשם בסיוע לשוד בחבורה, ובקשירת קשר, הביעה המדינה הסכמתה לשחרורו לחלופת מעצר, לאור חלקו המצומצם יחסית לחבריו בכתב האישום, ולאור עברו הפלילי. בהתאם להסכמה זו, שוחרר משיב 4 לחלופת מעצר ביום 22.5.06. שיוויתי לנגד עיני טענות ב"כ הצדדים המלומדים, והנני לבחון עיקרי חומר הראיות כנגד המשיבים: ממזכר תשאול כפיר יפרח, רפ"ק דודי בר, מיום 12.3.06, עולה כי מששוחח כפיר עם קצין החקירות, ציין בפניו זה, כי הוא מעוניין ל"עשות עסקה", בתמורה למסירת מידע על השוד. בהמשך, שאל כפיר את החוקר: "מי עצור? ג'מאל, מוטי וניסים?", והחוקר השיב בחיוב. כפיר הוסיף וציין בפני החוקר, כי ישנם שני מעורבים נוספים, אשר אחד מהם השתתף פיזית בשוד, ואחד היה אמור להשתתף, ובסופו של דבר, כיוון והיה עצור בזמן השוד, הוא רק התחלק בשלל. עוד סיפר כפיר בהמשך, כי משיב 4 קיבל מידע מאמו, אשר עבדה אצל המתלוננים, וציינה בפניו, כי לאנשים אצלם היא עובדת יש כספת מלאה בכסף ובתכשיטים. לדבריו, משיב 4 מסר להם את המידע האמור אודות המתלוננים, ובנוסף ציין בפניהם את כתובתם המדויקת של המתלוננים. כפיר, ציין, כי האביזרים ששימשו את המעורבים בשוד היו אזיקונים וכפפות עבודה, אשר נרכשו בחנות "טמבור" (אשר מותקנת בה מצלמה לדבריו). למיטב ידיעתו, במהלך השוד חבשו המעורבים כובעי גרב שהביאו עימם, והיו "עדינים" עם ה"זקנים", בכך שבמהלך השוד נתנו להם מים לשתיה, וכאשר המתלוננת ביקשה לשמור אצלה תכשיט מסוים שקיבלה בירושה, הנ"ל הסכימו והשאירו לה את התכשיט (ראה עוד לעניין המים והתנהגות השודדים- מזכר מאת רס"ר אלפסי מיום 12.3.06). בהמשך סיפר כפיר, כי בזמן השוד הוא המתין ברכב פיאט פונטו, באזור דירת המתלוננים, על מנת שהחשודים שהיו בדירה, לא ירמו אותו אודות סכום השלל בשוד. בהמשך, שאל כפיר את החוקר האם יש מיקום "אתרים" של משיבים 1 ו-3 בזירת השוד, ומשהחוקר השיב בחיוב, הביע כפיר כעסו וציין כי הם "סגרו" שלא ייקחו עימם פלאפונים לשוד, וכי לא ידע שהם הביאו עימם את הפלאפונים שלהם (ראה עוד לעניין זה מזכר מאת רפ"ק דודי בר מיום 12.3.06). בהמשך, הביע כפיר חשש לבטחונו ולבטחון משפחתו, וציין כי עלולים לפגוע בחייו אם יוודע למשיבים שדיבר עם המשטרה. עוד ציין כפיר בפני החוקר, כי הוא מוכן לרצות ארבע שנות מאסר, ובלבד שלא ימסור עדות על מעורבותם של החשודים האחרים בשוד. כפיר תיאר לחוקר המשטרה, כי הם מכרו את התכשיטים ב- 20,000 ₪, כך שסך כל שווי השלל הסתכם ב-110,000 ₪. לדבריו, משיב 4 קיבל לידיו 11,000 ₪, וביתרת הכסף, התחלקו החמישה- משיב 1, משיב 3, החשוד שהיה עצור, החשוד הנוסף שהשתתף פיזית בשוד, והוא עצמו, כאשר כל אחד מהם קיבל 20,000 ₪. משיחה שערך כפיר עם מדובב שהוכנס לתאו (ראה הודעת המדובב מיום 12.3.06 שעה 18:47), עולה כי כפיר סיפר למדובב, כי יש לו חברים- שאול פרץ, מוטי כהן, וניסים פיס- שהגיע אליהם מידע מבחור בשם ג'מל זיינב, שאמו עובדת כמנקה בבית בו יש כספת המכילה כסף וזהב, אודות אותו בית. כפיר סיפר למדובב, כי הנ"ל קנו בתחנה המרכזית החדשה כפפות, כובעי גרב וחבלים- חוטים, כאשר לדבריו משיב 3 היה זה שנכנס וקנה הציוד (גיליון 2 שו' 20-27). עוד לדברי כפיר, בהמשך הגיעו השלושה לדירת המתלוננים, כאשר כפיר נותר למטה, ברכב מסוג פיאט פונטו הרשום ע"ש אחיו, ואילו משיבים 1-3 הגיעו לדירת המתלוננים ברכב מזדה 323 בצבע זהב, השייך למשיב 2. לדברי כפיר, השלושה עלו לדירה, חבשו את כובעי הגרב, הזקנה פתחה את הדלת, המשיבים הצמידו לה סכין לגרון, ואמרו לה "איפה הכסף". המתלוננת ביקשה שלא יאונה לה כל רע, הראתה להם היכן הכספת, פתחה אותה, והנ"ל לקחו את הכסף והזהב מהכספת, למעט שעון זהב אותו ביקשה המתלוננת להשאיר לה, כיוון ומדובר במזכרת מאימה המנוחה. לדברי כפיר, השאירו למתלוננת את השעון, ואף נתנו לה לשתות כוס מים. לאחר מכן, הושיבו על כסא את המתלוננת ואת בעלה, קשרו לבעלה את הידיים והרגליים בחוטים שהביאו עימם, ולמתלוננת קשרו את הרגליים, ודיברו עימה "יפה". (גיליון 2 שו' 27-38). לדברי כפיר, בסיום השוד ירדו השלושה מהדירה, ונתנו את כל הכסף והתכשיטים לכפיר. לדברי כפיר, הוא נסע לבדו עם השלל, ואילו השלושה נסעו ברכבו של משיב 2. כפיר הוסיף וציין, כי השלושה הלכו לאישה גרוזינית בחולון בשם ללי, שקלו את הזהב, ומכרו לה כל גרם זהב ב-42 ₪, כך שקיבלו בסופו של דבר 4,500$ עבור 480 גר' זהב (גיליון 2 שו' 41-49, גיליון 3 שו' 50). לאחר מכן נסעו כולם למקום המפגש שלהם, אליו הגיע גם משיב 4, והתחלקו בכסף (גיליון 3 שו' 53-56). להדגיש, כפיר ציין בדבריו, פרטים מוכמנים מביצוע השוד, עליהם אין מחלוקת בין ב"כ הצדדים. כך למשל, ציין כפיר כי השודדים היו חבושים כובעי גרב וכפפות, והשתמשו באזיקונים, כמו גם, שהשודדים נתנו מים למתלוננת, והשאירו בידיה תכשיט בעל ערך סנטימנטלי. ועוד, מחקרי תקשורת שנערכו העלו קיומו של קשר טלפוני בין המשיבים לבין כפיר, ובין המשיבים לבין עצמם, בימים שלפני השוד, ביום השוד ולאחריו. כך למשל, התקשר כפיר למשיב 1, ביום השוד, כחמש פעמים בין השעות 12:08-13:40, ופעמיים נוספות בערב. כן התקשר כפיר למשיב 3 בשעות 14:17 ו- 17:07, ולמשיב 4 בשעות 12:14, 13:38 ו-18:49. ועוד, בשעה 12:17 התקשר משיב 3 למשיב 1, וזאת בנוסף לשיחות רבות שביצע במהלך היום. כן התקשר משיב 3 למשיב 2 בשעות 11:03, 16:15 ובשעות הערב. ועוד, משיב 2 התקשר ארבע פעמים למשיב 1 בשעות הערב. בנוסף, משיב 2 התקשר במהלך היום מס' פעמים למשיב 1, לכפיר יפרח, ואף קיבל שיחות ממשיב 3. בנקודה זו, חשוב לציין, כי משיב 2 בעדותו מיום 13.3.06, ציין כי כפיר אינו חבר שלו, אלא הוא "רק מכיר אותו" (גיליון 2 שו' 11), וזאת, בניגוד לפלטי השיחות המראים כי משיב 2 התקשר לכפיר יפרח פעמיים ביום השוד בשעות הערב. ביתר שאת, איכון שנערך לפלאפונים שברשות המשיבים מיקמו את כפיר, את משיב 1 ואת משיב 3, באתרי תקשורת באזור דירת המתלוננים, בזמן הרלוונטי. כך למשל, איכון שנערך למכשיר הפלאפון של משיב 3, הצביע על כך שהוא נמצא ברח' קק"ל פינת רח' חיים לבנון, בשעה 12:17 (השוד בוצע סמוך לשעה 13:00). ועוד, בעדותה של שמחה גנה דזנשבילי קויטלאשוילי מיום 14.3.06, ציינה הנ"ל, כי לאחרונה ראתה את כפיר לפני כשבועיים- שלושה, כאשר כפיר או משיב 1 התקשרו אליה, וביקשו ממנה לבוא לביתה. לדברי העדה, הגיעו אליה מאוחר יותר כפיר ומשיב 1, וזו קנתה מהם זהב, תכשיטי זהב, טבעות ושרשראות (גיליון 2 שו' 12-25). העדה זיהתה את כפיר ומשיב 1 במסדר זיהוי תמונות שהוצג לה בחקירתה (גיליון 3 שו' 50). העדה ציינה, כי היא משלמת כ-42 ₪ לגר' זהב (גיליון 2 שו' 30-31). כאשר הוטח בעדה כי המתלוננת זיהתה ארנק ופנינה ששייכים למתלוננת, השיבה הנ"ל, כי יכול להיות שהארנק שהמתלוננת זיהתה אכן שייך לה, אולם לגבי הפנינה שהייתה על טבעת של המתלוננת, ציינה זו כי היא שלה מזה זמן רב (גיליון 3 שו' 56-60). העדה ציינה, כי השניים באו אליה בערב או בלילה, וכי שילמה להם בכסף מזומן (גיליון 3 שו' 64). יודגש, המשיבים מצידם, שמרו על זכות השתיקה לאורך חקירתם במשטרה. זאת למעט משיב 2, אשר השיב בתחילה לחוקריו, ורק בשלב מאוחר יותר ביכר לשמור על זכות השתיקה. לציין, שתיקה זו עומדת בעוכריהם של המשיבים. המשיבים, ביכרו שלא לספק הסבר כלשהו, שיכול היה להפריך במשהו את חשדות המשטרה נגדם. הנה נא, קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים. הודעותיו של כפיר יפרח מגבשות ראיות לכאורה כנגד כל אחד מן המשיבים לביצוע השוד האמור, הודעותיו של כפיר מתחזקות בראיות חיצוניות כמצוין לעיל. סניגוריהם המלומדים של משיבים 2 ו-3 טענו כנגד עוצמת הראיות. להלן יפורטו טענות הסניגורים המלומדים. ממזכר הפגשה ועימות בין המדובב לכפיר יפרח מיום 13.3.06, עולה כי כפיר טען בפני החוקר, ששיקר למדובב בעניין שותפותו של משיב 2 בשוד. בנוסף, במזכר מאת רפ"ק דודי בר מיום 9.4.06, תיאר החוקר, כי כפיר ציין בפניו שישנם חפים מפשע בתיק. בהמשך, שאל החוקר את כפיר האם מדובר במשיב 2, וכפיר סירב להשיב. החוקר אמר לכפיר שאם הוא חושב שמשיב 2 חף מפשע, מדוע הוא סיפר עליו למדובב, וזה השיב כי המדובב הוא זה שהעלה את השם שאול עם המזדה, ולפיכך הוא אמר לו שמשיב 2 מעורב. בהמשך, שאל החוקר את כפיר האם הוא עדיין מפחד ממשיב 2, וכפיר השיב כי הוא פחד מהמשיבים האחרים. בעניין זה ראוי לציין, כי כפיר סיפר לחוקריו שבמהלך הארכת המעצר שלו ושל המשיבים, הוא הוכה במכת אגרוף. החוקרים שאלו אותו ע"י מי הוכה, והלה השיב: "אתם יודעים כבר". החוקרים שאלו אותו האם מדובר במשיב 2, וכפיר השיב: "אתם יודעים אתה רואה" (ראה מזכר מאת רכז מודיעין מעצר ת"א, איציק ערב, מיום 9.4.06, וכן מזכר מאת רפ"ק דודי בר מיום 9.4.06). כמפורט לעיל, כפיר ציין, כי משיבים 1-3 נסעו לזירת השוד ברכב מזדה 323, בצבע זהב, השייך למשיב 2. בחיפוש שנערך מתחת לביתו של משיב 2 נמצא רכב המזדה חונה בחניית הבית, לאחר שזה סיפר לחוקריו כי הוא אכן משתמש ברכב מסוג מזדה, וציין כי הרכב חונה בחניית ביתו. ברם, הרכב שייך לחברו בשם רמי לוי, המתגורר בחולון, ואשר השאיל לו את הרכב לזמן לא מוגבל (ראה דו"ח פעולה מיום 13.3.06). בחקירה נוספת שנערכה באותו היום, כאשר נשאל משיב 2 שוב אודות הרכב, השיב הנ"ל, כי הוא משתמש ברכב זה מיום 2.3.06, והרכב היה לפני כן אצל רמי לוי, בעל הבית שלו (ראה הודעת משיב 2 מיום 13.3.06 שעה 10:02 גיליון 2 שו' 23-24). בתשאול שנערך לאמו של משיב 2, ציינה זו כי לבנה יש רכב מסוג מזדה בצבע זהב, ואף הראתה לחוקר את מפתחות הרכב. האם ציינה בפני החוקר, כי המדובר ברכב שכור, אשר נמצא אצל בנה, משיב 2, מזה כשלושה שבועות- חודש. בנוסף, סיפרה האם לחוקר, כי ביום האתמול הגיע לביתה בחור שאמר לה שהוא מטעם בעלי הרכב, החליף מנעול ולקח את הרכב (ראה דו"ח תשאול שמחה פרץ מיום 15.3.06). בהמשך אף נגבתה הודעה מאמו של משיב 2, בה סיפרה הנ"ל, כי לפני כשלושה שבועות- חודש בא אליה בנה, משיב 2, בביתם, וסיפר לה כי שכר רכב. לדבריה, משיב 2 הראה לה מהחלון רכב מזדה בצבע זהב, ולמיטב ידיעתה, משיב 2 שכר את הרכב מאדם בשם אבי (גיליון 1 שו' 17-24). בתשאול שנערך למשיב 2 ביום 15.3.06, ציין הנ"ל, כי רכב המזדה ברשותו מיום 2.3.06, וכי שכר את הרכב לחודש תמורת 3,500 ₪. החוקר שאל את משיב 2 ממי שכר את הרכב, והלה השיב: "מה זה משנה?". בהמשך הטיח החוקר בפני משיב 2 את גרסת אמו, ושאל מה תגובתו על דבריה. משיב 2 השיב לחוקר, כי הדברים אינם נכונים, והרכב אצלו מיום 2.3.06. עוד לדבריו, הוא צריך להחזיר את הרכב בחודש הבא. בהמשך, שאל החוקר את משיב 2 מדוע מישהו לקח את הרכב כאשר אמו שבה מבית המשפט, והנ"ל השיב, כי אולי האדם ששכר ממנו את הרכב שמע שהוא עצור ולקח את הרכב. בהמשך, סירב משיב 2 לענות לשאלות החוקר, וביכר לשמור על זכות השתיקה (ראה מזכר תשאול שאול פרץ מיום 15.3.06). בשיחה שנערכה לבחור בשם אבי, ע"פ מספר טלפון שנלקח ממכשיר הפלאפון של משיב 2 תחת הכותרת "אבי רכב", ציין הנ"ל כי הרכב שייך לו, וכי מסר את הרכב לפני שלושה חודשים לאדם בשם איתן גילקרוב. לדבריו, איתן גילקרוב מסר את הרכב ביום 2.3.06 למשיב 2. כאשר החוקר שאל את אבי מהיכן הוא זוכר את התאריך, השיב הנ"ל: "מאיפה אני יודע". עוד ציין אבי, כי הרכב נמסר למשיב 2 ללא תמורה, וסירב להגיע לחקירה בנושא זה. בסופו של דבר, ניתק אבי את השיחה לחוקר בגסות. רכב המזדה- המתואר בהודעותיו של כפיר- משנמצא ברשותו של משיב 2 משמש יתד תמיכה, לכאורה, נוסף להודעות כפיר במשטרה. ניסיונו של העד להרחיק הרכב מן המועד הרלוונטי כשל, לכאורה, נוכח עדות אמו של משיב 2. לגישתי, לשלב זה של הדיון, אין בדברי גילקרוב ו"אבי רכב" לכרסם בדברי האם לחוקרי המשטרה. ועוד, כאשר הגיעו השוטרים לביתו של משיב 2, התחבא הנ"ל מתחת למיטה. לאחר מכן, שאל הנ"ל את החוקרים: "מה באתם בגלל השוד?". השוטר שאל את משיב 2, אודות איזה שוד הוא מדבר, וזה השיב כי ביום האתמול היה בבית המשפט בדיון מעצר של חבריו, שנעצרו בגין מעשי שוד. בנוסף, ברכב המזדה נתפס זוג אזיקונים גדולים בצבע לבן, כאשר לדברי משיב 2 בכוונתו היה לחזק בהם את "טמבון" הרכב, אך טרם הזדמן לו לעשות כן. תגובתו הספונטנית של משיב 2, בעוכריו. משיב 2 העלה בחקירתו טענת אליבי ליום האירוע. לדבריו, הוא היה באותו היום בביקור בכלא רמלה אצל אחיו, בשעות הבוקר, לפני כן היה בפוליגרף פרטי ברמת גן בבנין בו שוכן בית המשפט, ולאחר הביקור בכלא היה בפוליגרף בירקון (לא יודע באיזו שעה) עם בחור בשם מאור שהיה הנבדק בבדיקת הפוליגרף (ראה הודעת משיב 2 מיום 13.3.06 גיליון 1 שו' 1-4). בהמשך הודעתו ציין משיב 2, כי בשעה 13:00 היה בביקור בכלא אצל אחיו יניב. לדברי משיב 2 הוא לא נכנס לביקור, בשל העובדה כי תעודת הזהות שלו קרועה. בהמשך, כאשר נשאל ע"י החוקר האם הוא רשום בביקור, ביכר משיב 2 לשמור על זכות השתיקה, וכך עשה גם משנשאל כיצד הוא מסר בתחילה כי היה אצל אחיו בביקור בבוקר, ואח"כ הוא מסר שהיה אצלו בשעה 13:00 (גיליון 2 שו' 37-44). בהמשך החקירה, מסר משיב 2 לחוקר, את שמותיהם של ארבעה אנשים, שהיו עימו, לדבריו, באותו היום- ניסים כהן, שלדברי משיב 2 היה עימו בביקור בכלא ובפוליגרף, גלעד, ליאור עמר ומאור. משיב 2 ציין, כי עם ליאור ומאור היה משעה 08:00 עד 10:00, ואז הצטרפו גלעד וניסים עד שעה 16:00- 17:00, ומשם הלכו לביתם (משיב 2 מסר את מס' הפלאפון של ניסים כהן ושל גלעד) (גיליון 3 שו' 49-52). צא וראה, טענת ה"אליבי" של משיב 2, לעצמה, מעורערת לא מעט. משיב 2 נמנע מליתן הסברים, ובוחר ב"זכות השתיקה" במקום בו הינו נדרש לעגן בסיס טענתו. משיב 2 מציין במקום אחד כי ביקר אצל אחיו בשעות הבוקר, ואחר כך בשעות הצהריים. עם זאת, ראוי להמשיך ולבדוק הטענה גם לגופא. בהודעתו של ניסים כהן מיום 14.3.06, ציין הנ"ל שביום האירוע, הוא היה בחופשה מהעבודה, והסתובב עם גלעד מאיר משעה 10:00 לערך. לדברי העד, בסביבות השעה 11:00 או 12:00 התקשר אליו המשיב 2, וביקש ממנו כ"טובה" שיקפיץ אותו לביקור אצל אחיו בכלא רמלה (גיליון 1 שו' 17-21, גיליון 2 שו' 22). העד המשיך ותיאר, כי בסביבות השעה 12:00 הוא אסף את משיב 2 מביתו, יחד עם גלעד, והשלושה הגיעו לרמלה בסביבות השעה 12:30. העד ציין בהודעתו, כי משיב 2 לא הוכנס לכלא, בשל העובדה שתעודת הזהות שלו קרועה, ולדבריו, ביקש הימנו משיב 2 להיכנס לכלא במקומו ו"להכניס" לאחיו "קנטינה". העד ציין, כי הוא עשה את שביקש ממנו משיב 2, ובסביבות השעה 13:30 חזרו השלושה לעבר הרכב, והוא החזיר את משיב 2 ישר לביתו, בין השעה 14:00 ל- 15:00. העד ציין כי לאחר מכן הוא המשיך לטייל עם גלעד ברכב עד הערב (גיליון 2 שורות 24-31). העד חזר והדגיש כי הוא בטוח בכך שלא הלך עם משיב 2 למקום נוסף אחר פרט לכלא. לדברי העד, הוא אסף את משיב 2 מביתו, משם, הוא וגלעד הסיעו אותו לכלא, והחזירו אותו היישר לביתו (גיליון 2 שו' 40-44). רישומי הכלא אכן מאשרים כי בשעה הרלוונטית שהה ניסים כהן בביקור בכלא. לציין, העד נשאל בחקירתו מה היה סדר יומו בין הימים 23.2.06 ועד 3.3.06. כמפורט לעיל, לגבי יום השוד מסר העד תיאור מפורט. עם זאת, לגבי יתר הימים תיאר העד כי עבד או שהוא לא זוכר מה עשה באותו יום, או שהיה בביתו (גיליון 1 שו' 11-21, גיליון 2 שו' 1-39). צא ולמד, ניסים כהן, זוכר "יום מיוחד" בחייו, לפרטי פרטיו, ולדקדוקי שעותיו. יש ממש בתמיהתה הרבתית של התובעת המלומדת ל"זכרונו" הפנטסטי של ניסים כהן ליום זה, להבדיל מכל שאר הימים, לפני ה"מועד הקובע" ולאחריו. ועוד, ניסים, בניגוד מוחלט למשיב 2, מציין כי החזיר את משיב 2 ישירות לביתו. ניסים לא ביקר, על פי גירסתו, כל עיקר בפוליגרף. לציין, דו"ח פלטי הפלאפון של משיב 2 מלמדנו כי ביום האירוע התקשר משיב 2 לניסים כהן בשעות 18:18, 21:56 וכן בשעה 22:05. ניסים כהן התקשר למשיב 2 באותו היום בשעות 10:06, 11:21, 12:02, 18:10, 18:12. בנוסף, בין התאריכים 24.2.06-25.2.06 התקשר ניסים כהן למשיב 2 שלוש פעמים, והלה התקשר לניסים פעמיים. עוד, בין התאריכים 27.2-1.3.06 התקשר משיב 2 ארבע פעמים לניסים כהן. עם זאת, לגירסת העד משיב 2 הינו מכר שלו (גיליון 1 שו' 20-21). כלומר, היחסים ביניהם הם של "שלום- שלום", ולדבריו הם נפגשים לעיתים במסיבות, מדברים קצת ולאחר מכן כל אחד הולך עם חבריו, ותו לא. העד ציין והדגיש כי: "שאול הוא לא חבר טוב שלי שהוא בה אלי הביתה נפגשים יוצאים לבלות ביחד שותים קפה או שאני מספר לו דברים אישיים שלי. אנחנו בקשר טלפוני אולי אחת לחודש מה קורה וזהו" (שגיאות הכתיב במקור- ד.ר) (גיליון 2 שו' 45-48). עוד ציין העד, כי באותו היום הוא לא התקשר כלל למשיב 2, אלא משיב 2 התקשר אליו (גיליון 3 שו' 64-65). בהמשך, כאשר הטיחו החוקרים בעד, כי למרות טענתו לפיה הוא כלל לא התקשר למשיב 2 באותו היום, עולה כי הוא התקשר אליו במהלך היום וכן בשעה 12:30- השיב הלה כי: "לא יודע מה להגיד לך, לא יודע על מה אתה מדבר, אין לי הסבר" (גיליון 3 שו' 90-93). תשובה דומה השיב העד כאשר נשאל אף לגבי יתר השיחות ביניהם, כמצוין לעיל (גיליון 4 שו' 100-103). בנוסף, העד נשאל מתי נפגש לאחרונה עם ליאור עמר ומאור קאלצ'י, והשיב כי אינו זוכר (גיליון 3 שו' 79-80). בהודעתו של גלעד מאיר מיום 14.3.06, ציין הנ"ל כי ביום ראשון אחד (לא זוכר תאריך) בחור בשם שאול (לא זוכר שם משפחה) ביקש מניסים כהן שיסיע אותו לרמלה (לא זוכר איזה) בכדי לבקר את אחיו. לדבריו, הוא הסכים להסיע את שאול לרמלה, והשניים אספו את שאול וליאור עמר בסביבות השעה 10:00 או 11:00 מתל כביר, ומשם נסעו הארבעה לרמלה. לדברי העד, הם הגיעו לכלא בסביבות השעה 11:30 וחיכו לביקורים עד שעה 13:00 לערך. העד ציין, כי בסביבות השעה 13:00 או 13:30 ניסה משיב 2 להיכנס לכלא, ולא נתנו לו להיכנס כיוון ותעודת הזהות שלו הייתה קרועה. עוד סיפר העד, כי מכיוון שמשיב 2 רצה להכניס לאחיו "קנטינה", נכנס במקומו ניסים כהן, ואילו שלושתם נותרו בחוץ. העד ציין, כי ניסים שהה כשעה בכלא, ובסביבות השעה 14:30 או 14:45 יצאו לכיוון תל אביב, אליה הגיעו בסביבות השעה 15:30, וכל אחד הלך לדרכו (גיליון 1 שו' 16-28, גיליון 2 שו' 1-5). עוד ציין העד, כי מאור קאלצ'י לא היה עימם בביקור בכלא באותו היום, אלא הוא הוריד את משיב 2 וליאור בתל כביר, ומשם הוא וניסים כהן אספו אותם, ונסעו לרמלה (גיליון 3 שו' 4-6). ועוד, העד ציין בעדותו, כי אינו זוכר מה עשה ביומיים- שלושה לפני היום הספציפי עליו פירט, או מה עשה ביום- יומיים שלאחריו. לדבריו, הוא זוכר את היום הספציפי הזה לפרטי פרטים מכיוון שבדרך כלל אין לו קשר עימם, ובאותו היום הוא היה עימם, ו"זה היה יום מיוחד, ולא יום רגיל של יום יום" (גיליון 2 שו' 13-16). בנוסף, סיפר העד, כי הלווה באותו היום למשיב 2 סך של 600 ₪ (גיליון 2 שו' 27). כמו חברו, ניסים כהן, גם גלעד מאיר "מצטיין", לכאורה, בתיאור תנועתו ב"יום הקובע" לפי "סרגל זמנים" מדוקדק. להבדיל משאר הימים הסובבים מועד זה. להעיר, ניסים כהן וגלעד מאיר ציינו בעדויותיהם, כי הגיעו יחד לתחנת המשטרה, לאחר שנודע להם ששניהם זומנו לחקירה (הודעת ניסים כהן מיום 14.3.06 גיליון 1 שו' 9-10, הודעת גלעד מאיר מיום 14.3.06 גיליון 1 שו' 7-10). ועוד, עדויותיהם של השניים, אינן מתיישבות עם עדות משיב 2, וכך גם בינן לבין עצמן. כך למשל, משיב 2 ציין שניסים כהן שהה עימו בכלא ובפוליגרף. ניסים כהן בעדותו אינו מזכיר את שהותו בבדיקת פוליגרף, גם משנשאל מפורשות האם שהה עם משיב 2 במקום אחר, פרט לכלא. באופן דומה, גלעד "השמיט" אף מעדותו את העובדה כי שהו בבדיקות פוליגרף באותו היום, כמצוין ע"י משיב 2. ועוד, מעדותו של משיב 2 עולה כי ביקר את אחיו בכלא בשעה 13:00 (למרות שמסר גם כי ביקר אותו בשעות הבוקר). ניסים כהן העיד כי אסף את משיב 2 בשעה 12:00 עם גלעד, וכי הגיעו לרמלה בסביבות השעה 12:30, בשעה 13:30 חזרו לרכב מהכלא, והגיעו לתל אביב בסביבות השעה 14:00-15:00. העד ציין כי משיב 2 ירד בביתו והוא המשיך לטייל עם גלעד עד שעות הערב. לעומת זאת, גלעד בעדותו מסר, כי הוא וניסים אספו את משיב 2 וליאור, שלא הוזכר ע"י ניסים, בסביבות השעה 10:00-11:00, כי הגיעו לכלא בסביבות השעה 11:30 וחיכו לביקורים עד שעה 13:00, ובסביבות השעה 14:30-14:45 יצאו מהכלא, כאשר לתל אביב הגיעו בסביבות השעה 15:30, ולדבריו כל אחד הלך לדרכו, למרות שניסים מסר כי השניים המשיכו להסתובב יחד עד שעות הערב. ממזכר זימון העדים ליאור עמר ומאור קלטשי מאת רס"מ נחום באבקוף מיום 21.3.06, עולה כי כאשר הנ"ל התקשר לליאור עמר על מנת לזמנו להגיע ולמסור עדות, שאל האחרון באיזה עניין מדובר. החוקר שאל את העד האם הוא מכיר את משיב 2, והלה השיב כי הם מכירים, שכן היו יחד בפנימייה לפני שנים רבות, אולם לדבריו, אין להם ממש קשר כיום. העד ציין, כי ראה את המשיב פעם אחת, בסוף החודש הקודם. החוקר שאל את העד מדוע נפגשו השניים, והלה השיב כי היה "בלאגן" עם כמה חברים. ועוד, העד ציין כי משנפגשו הם נסעו יחד "רק פה בתל אביב"- זאת, בניגוד לדברי משיב 2 וגלעד. בהודעתו של ליאור עמר מיום 21.3.06 שעה 14:06, סיפר הנ"ל כי בעקבות סכסוך בין מאור קלטשי, לבין חבר של משיב 2, ניסים כהן, בעניין הצפה מכוונת שהתרחשה בביתו של ניסים, נפגשו הארבעה, וקבעו ללכת למכונת אמת (גיליון 1 שו' 16-18, גיליון 2 שו' 19-20, 26-28, 45-46). לדברי העד, ביום ראשון ה-26 לפברואר, הלכו כולם לשני מקומות על מנת לבצע בדיקת פוליגרף. ראשית, היו בשעה שמונה בבוקר במכון ברמת גן, ולאחר מכן הלכו למכון בצומת ירקון, אך הוא יכול היה לקבלם רק בשעות הצהריים. העד סיפר, כי אחיו של משיב 2 רצה שזה "יכניס" לו "קנטינה", ולפיכך נסעו משיב 2, חבר נוסף שלו, ניסים כהן והעד- ברכב של חבר של משיב 2, לרמלה. לדברי העד, הנ"ל קבעו להיפגש בשעה שלוש במכונת הפוליגרף, ועם הגיעם לכלא, לא הוכנס משיב 2 לכלא, בשל העובדה שתעודת הזהות שלו הייתה קרועה, וניסים נכנס במקומו. העד ציין, כי הם חיכו כחצי שעה- שעה, ובשעה שלוש הגיעו למכונת האמת (גיליון 2 שו' 46-49, גיליון 3 שו' 50-58). העד ציין כי הנסיעה לרמלה הייתה בסביבות השעה 12:00, 13:00 (גיליון 3 שו' 68), וכי לפני כן הם אכלו ב"יעקב סנדביץ' " ליד המצבה בבת ים (גיליון 3 שו' 65-66). כאשר הוטח בעד כי כאשר החוקר התקשר אליו , ושאל אותו מתי פגש במשיב 2 לאחרונה, השיב הנ"ל שזה היה בסוף החודש שעבר מתישהו, והיום הוא ידע לציין את התאריך המדויק, השיב העד כי הוא שאל את מאור טרם הגיע לחקירה, מתי הייתה הבדיקה במכונת האמת, וזה ציין בפניו כי המדובר ביום ה-26.2.06 (גיליון 3 שו' 69-75). העד הוסיף וציין, כי חבר של משיב 2, בעל הרכב, הלווה למשיב 2 כ-700 ₪ באותו היום ל"קנטינה" (גיליון 4 שו' 90-92). בחקירתו של ליאור עמר מיום 21.3.06 שעה 16:15, הוטח בעד כי הוא לא היה עם משיב 2 ביום האירוע בשעה 13:00. הנ"ל השיב: "יכול להיות שאני לא זוכר, אני לא זוכר" (גיליון 1 שו' 7-10). כאשר נשאל העד בהמשך, מדוע נתן אליבי שקרי בתיק שוד, השיב הנ"ל כי לא ידע שמדובר בתיק שוד, אלא חשב שהתלוננו עליהם על ההצפה, וכי זה מה שהוא זכר (גיליון 1 שו' 11-18). החוקר המשיך ושאל את העד היכן היה ביום ה-26.2.06 בשעה 13:00, והלה השיב כי: "אני הייתי עם גלעד וניסים ואני לא זוכר אם שאול היה איתנו... אני לא זוכר את השעות, אני לא זוכר מתי הוא כן היה איתי ומתי הוא לא היה איתי" (גיליון 1 שו' 19-27). בהמשך החקירה, נשאל העד האם משיב 2 השאיר את מכשיר הפלאפון שלו אצל ניסים או אצל אחד מהם באותו היום, וזה השיב כי משיב 2 לא השאיר את הפלאפון שלו אצלו, והוא לא יודע אם הוא השאיר בכלל טלפון (גיליון 1 שו' 28, גיליון 2 שו' 1-3). כן ציין העד כי: "אני לא זוכר שעות ואני לא יודע אם הוא עזב אותנו, אני זוכר שגלעד ושאול הלכו להניח תפילין אני לא זוכר באיזה שעה" (גיליון 2 שו' 6-9). בהמשך, החוקר המשיך ושאל את העד האם משיב 2 עזב אותם פעם נוספת, למעט הנחת התפילין, וזה השיב כי: "אני לא זוכר, אני לא רוצה לקחת על עצמי סתם אחריות, תשאל את האחרים, אני לא זוכר" (גיליון 2 שו' 10-14). צא וראה, בהודעתו זו, מאשש, לכאורה, ליאור, גירסת המדינה לפיה גירסת האליבי בה ניסה לתמוך- אינה גירסה של ממש. בהודעתו של מאור קלטשי מיום 22.3.06, ציין הנ"ל את השתלשלות הסכסוך בינו לבין ניסים כהן, כמו גם את השתלשלות העניינים ביום ראשון (יום האירוע). לדברי העד, הוא אסף בבוקר את משיב 2 מביתו, משם הם נסעו למכונת אמת במכון ברמת גן, והגיעו לשם בסביבות השעה 09:00 או 10:00. לדברי העד, בבדיקה נכחו יחד עימו, משיב 2, ליאור עמר ומישל פרג'ון. משם, נסעו לדבריו הוא, גלעד, משיב 2, ליאור עמר, ניסים כהן ומישל ל"יעקב סנדביץ' " במצבה בת ים (גיליון 3 שו' 69-79). עוד הוסיף וציין העד, כי כאשר הם נסעו לתל אביב נסעו ברכב שלו משיב 2, ליאור ומישל, וברכב של גלעד נסעו גלעד וניסים. בהמשך דבריו ציין העד, כי בסביבות השעה 12:00 או 13:00 הגיעו הנ"ל למכון הפוליגרף קרוב למשטרה, ונתבקשו ע"י איש מטעם המכון לחזור בסביבות השעה 14:00-14:15, ולדבריו משיב 2, גלעד, ניסים וליאור נסעו לעבר הכלא (גיליון 4 שו' 82-93). כאשר נשאל העד מפורשות היכן היה משיב 2 ביום בדיקת הפוליגרף בשעה 13:00, השיב זה כי: "לא יודע להגיד לך בדיוק. אני חושב שהיינו פה. ב-12:00 היינו ביעקב סנדוויץ', אכלנו רבע שעה נגיד, חצי שעה, ואז באנו ישר לפה" (גיליון 6 שו' 54-56). העד ציין, כי ניסים לא האמין שהוא יצא דובר אמת בבדיקה הראשונה, כיוון שלא היה עימם כשהוא נבדק (גיליון 3 שו' 77-78). לאמור, עדותו של מאור אף היא בבחינת עדות שאין בכוחה לעמוד לטובתו של משיב 2. העד לא ידע לומר האם משיב 2 היה עימם בשעה הרלוונטית, וזאת בנוסף לסתירות אחרות עם יתר העדויות. ועוד, תוצאות בדיקת פוליגרף מיום 26.2.06 מטעם מכון "מודן" ברח' ז'בוטינסקי 155 ברמת גן, מאשרות כי ביום 26.2.06, עבר מאור קלאצ'י בדיקת פוליגרף במכון זה. בנוסף, מעדותו של יאיר שירין, בעל מכון חקירות בשם "אליבי חקירות", הסמוך למרחב ירקון מיום 10.4.06, עולה כי למיטב זכרונו, באחד מימי ראשון בסוף חודש ינואר או בפברואר הגיעו אליו קבוצה של בחורים כבני 20, וביקשו לערוך בדיקת פוליגרף אודות הצפה בבית של אחד מהם. העד ציין, כי הקבוצה הגיעה בסביבות השעה 10:00 או 11:00 בוקר, והוא ביקש מהם לשוב בשעה 13:00, אז יגיע עורך הבדיקה מטעמו למכון. לדבריו, משלא שבה הקבוצה, התקשר העד לאחד מהם, והם שבו למכון, בסביבות השעה 14:30-15:00. העד ציין כי כל מי שהיה בבוקר הגיע גם בפעם השנייה (גיליון 1 שו' 6-10, שו' 18-19, גיליון 3 שו' 54-56). ממזכר שיחה טלפונית שערך רס"מ נחום באבקוף מיום 10.4.06, עולה כי מבירור טלפוני שערך עם בודק פוליגרף מטעם "אליבי חקירות", דני קדם, סיפר לו הנ"ל, כי ע"פ הדו"ח בדיקת הפוליגרף נערכה ביום 26.2.06. העד ציין כי הוא זוכר את הבדיקה, וכי זכור לו שהנבדק, קלאצ'י, הגיע עם עוד כחמישה אנשים בסביבות השעה 14:20, יצאו למשך כשעה וחזרו. לדבריו, הבדיקה החלה בשעה 15:45. סניגורו המלומד של משיב 2, עו"ד משה פרץ, טען כי ע"פ איכון פלאפון שנערך למכשיר הטלפון של משיב 2, ניתן ללמוד כי האיכון תואם הן את גירסת המשיב לעניין מקום הימצאותו ביום השוד, והן את עדויותיהם של עדי האליבי. כך למשל ציין הסניגור, כי איכון הטלפון מלמדנו על נוכחות בסביבות השעה 12:45 באתר ברח' הרכבת 20 פינת החשמל, בסביבות השעה 13:01 באתר בחולון, בשעה 13:10 אתר בצריפין- כביש 44, בין השעות 13:23-15:06 אוכן הטל' באתר ברמלה (רח' טשרניחובסקי 20), בשעה 15:06 האיכון מצביע על הימצאות באתר מול כלא איילון, בשעה 15:16 בכביש רמלה- בית דגן, ובשעה 15:38 עלה אתר באצטדיון בשכונת התקווה (ראה מזכר דו"ח סריקה למנוי 0546952901 מאת רס"ר תומר לבון מיום 15.3.06). עוד טען הסניגור המלומד, כי משיב 2 מסר גירסה נוספת לפיה הוא התעמת עם קצינת האסירים שמנעה ממנו להיכנס לכותלי הכלא. משיב 2 מסר תיאורה של הקצינה. הסניגור אשר רצה לאמת עובדה זו פנה בבקשה למשטרה, וזו מצידה, פנתה לשב"ס על מנת לבדוק טענה זו, אולם בשל עומס עבודה של שירות בתי הסוהר טרם חג הפסח, נבצר מהשב"ס לערוך בדיקה זו (ראה מזכר מאת צוערת לבנת לוי מיום 11.4.06). הסניגור המלומד טען לקיומו של מחדלים נוספים. ראשית, לדידו, לא נערך מסדר זיהוי ליאיר שירין, בעל מכון הפוליגרף, אשר טען בעדותו כי הוא חושב שהוא יכול לזהות את רוב החבורה שהייתה אצלו (ראה הודעתו מיום 10.4.06 גיליון 3 שו' 52-53). בנוסף, חדלה המשטרה משלא בדקה תיעוד מצלמות בית הכלא במועד- תיעוד שהיה בכוחו, לגישת הסניגור המלומד, להוכיח חפותו של משיב 2. אמנם הסניגור המלומד עתר בפני לקבלת צו שיורה לרשויות שירות בתי הסוהר לאפשר לו לצפות בקלטות מצלמות האבטחה, וצו שכזה ניתן ביום 21.3.06, אולם במועד זה כבר הושמד התיעוד ליום 26.2.06. שקלתי טענות הסניגור המלומד, ואין בידי לקבלן במלואן. עדותו של כפיר יפרח בפני המדובב מעלה כי משיב 2 השתתף בשוד האמור, ואף הביא עימו את רכבו. על אף שבשלב מאוחר יותר חזר בו כפיר מעדותו זו, נראה כי עדותו בפני המדובב עומדת בעינה, שכן כפיר לא ידע כי הוא פותח את סגור ליבו בפני מדובב, אלא הרגיש "חופשי", ככל הנראה, להתייעץ עם שותפו לתא. יתר על כן, אמו של משיב 2 הפריכה את האליבי שמסר לעניין רכב המזדה, בנוסף לכך שמסר מספר גירסאות בעניין זה. דבריו לחוקרים עם מעצרו, מהווים אף הם "ראשית ראיה" למעורבותו בשוד. עדויותיהם של עדי האליבי של משיב 2, אינן מתיישבות במיוחד עם עדותו של משיב 2, ולא ניתן לשלול- בשלב זה של הדיון- כי אכן ניסים וגלעד, לכל הפחות, נסעו לכלא לבקר את אחיו של משיב 2, כשהם נושאים עימם את מכשיר הפלאפון של משיב 2. אשר כך, אין לי אלא לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד משיב 2. עוצמת הראיות אינה מוחלטת. עם זאת, על פי כל אמת מידה- אינה נמוכה. סניגורו המלומד של משיב 3, עו"ד שחר חצרוני, העלה טענות מיני טענות שונות. לדידו של הסניגור המלומד, משעדותו של משיב 2, מתיישבת עם עדויות עדי האליבי, הרי נשמט הקרקע מעדותו של כפיר, לפיה משיב 3 נסע עימו לבצע השוד ברכב המזדה של משיב 2. בנוסף, סבר הסניגור המלומד, כי משכפיר טען בפני חוקר המשטרה כי יש בתיק חפים מפשע, כמצוין לעיל, הרי שהתכוון, בין היתר, למשיב 3. ועוד, הסניגור המלומד הדגיש המחדל החקירתי, לדידו, משהמתלונן ציין כי יוכל לזהות את הבחורים אותם פגש בבנין קודם לשוד, ולא ערכו למשיב 3 מסדר זיהוי. ביתר שאת, משנתנה המשטרה ביום 27.2.06 למתלונן להביט בתצלום עבריינים, לא פורט בדו"ח אילו תמונות הוצגו למתלונן לעיון, והאם הוצגו תמונות של מי מהמשיבים בצילומים. בנוסף, הצביע הסניגור המלומד על סתירה בין עדותו של כפיר לבין עדותה של רוכשת השלל הגנוב לעניין מועד מכירת השלל. כפי שציינתי לעיל, הודעתו של כפיר מציבה את משיב 3 במוקד השוד. הודעה זו נתמכת בראיה אובייקטיבית בדמות איכון מכשיר פלאפון של משיב 3, שמיקמו באיזור דירת המתלוננים, בשעה רלוונטית לביצוע השוד- מבלי שזה נתן כל הסבר להימצאותו באזור. משביכר משיב 3 לשמור על זכות השתיקה בחקירתו, עומדת שתיקה זו לו לרועץ. דו"ח פלטי השיחות מלמדנו אף הוא על קשר הדוק בין משיב 3 למשיב 1, משיב 2, וכפיר- הן ביום השוד, והן בימים סמוכים לשוד. אשר כך, קיימות גם קיימות ראיות לכאורה כנגד משיב 3. עילת המעצר מזדקרת מאליה. המדובר במעשה שוד יזום ומתוכן של זוג קשישים, תוך שהשודדים כופתים את המתלוננים, נוטלים מהם סכומי עתק ורכוש רב, ומותירים אותם כפותים ומרוששים. מעשה שוד שכזה- יזום ומתוכנן בקור רוח- טומן בחובו מסוכנות גבוהה. מסוכנות שלא ניתן לאיין בחלופת מעצר שהיא. לציין, הסניגורים המלומדים הסתמכו בטיעוניהם על החלטות שיצאו מלפני בית המשפט העליון, בהן הורה בית המשפט על שחרור משיבים בעבירות דומות. עם זאת, בית המשפט העליון הורה גם אחרת. בבש"פ 948/06 נדון עניינו של עורר, שיחד עם שניים אחרים, שדדו בעל חנות ברח' רוטשילד בבת ים, ולקחו מכיסו 300 ₪. בית המשפט העליון ציין אופי השוד האלים המצביע על מסוכנות העורר. בבש"פ 11789/05 נדון עניינו של עורר שחטף תיק מידה של מתלוננת, אחריה עקב יחד עם נאשם נוסף. המתלוננת משכה כסף מן הבנק והעוקבים, השודדים, עקבו אחריה, דחפו אותה ונטלו את תיקה. בית המשפט העליון - כב' השופט ריבלין - ציין את הודאתו של העורר, גילו הצעיר, עבר פלילי ש"איננו מן המכבידים" ודחה ערר העורר משום שמדובר במעשה שוד על כלל משמעותו. בבש"פ 3452/05 נדון עניינו של העורר שיחד עם שניים אחרים, בעקבות קשר שקשרו, שדדו תוך גרימת פציעה בליווי איומים דיירי דירה בתל-אביב. בית המשפט העליון - כב' השופט רובינשטיין - ציין את גילו הצעיר של העורר, כלל מסוכנותו והורה על מעצרו. בבש"פ 3384/05 נדון עניינו של העורר שיחד עם שניים אחרים קשר קשר ושדד דיירי דירה. בית המשפט העליון - כב' השופט רובינשטיין - ציין המסוכנות העולה מן התיק שהופנתה כלפי אוכלוסיה חלשה, עברו הפלילי וחרף התרשמותו החיובית של שירות המבחן - דחה הערר. בבש"פ 807/05 נדון עניינו של העורר שיחד עם אחרים ביצע שוד בו נגנבו סך 7,000 ₪ ופריטים אחרים מן המתלונן. בית המשפט העליון - כב' השופט רובינשטיין - ציין, כי היה זה העורר שדיווח על השוד למשטרה, העורר נגרר ליוזמה בה הביצוע לא היה שלו ודחה הערר בעניינו. בבש"פ 486/06 נדון עניינו של עורר שקשר עם אחרים לשדוד, על פי תכנון ומידע מוקדם, עובד בבורסת היהלומים. בית המשפט העליון - כב' השופט ג'ובראן - ציין כי העורר הינו כבן 33, ללא כל עבר פלילי. שירות המבחן המליץ לשחררו לחלופת מעצר. בית המשפט העליון ציין כי העורר היה ממתכנני הפעולה, אסף את המידע, יזם את השוד ועל כן דינו מעצר עד תום ההליכים. עברם הפלילי של משיבים 1, 2, ו-3 מגדיל את מסוכנותם. באלה הדברים, הנני להורות על מעצרם של משיבים 1 ו-3 עד תום ההליכים המשפטיים. דרכו של משיב 2 למעצר עד תום ההליכים נסללה לנוכח המצוין לעיל. ברם, נוכח עוצמת הראיות, ומחמת הרצון לדקדק- אולי מעל הנדרש- עם מצוות החוק, מופנה משיב 2 לשירות המבחן לבחינת מסוכנותו באם ישוחרר לחלופת מעצר. הדיון בעניינו של משיב 2 יתחדש בפני ביום 6.6.06 שעה 08:30. משיב 2 יובא לדיון באמצעות שב"ס/ ליווי. משפט פליליהגשת ראיותאיכון