חזקה עובדתית סחר בסמים 1. זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י.כהן) בה הורה על ביטול החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט גינות) ואשר בה קבע כי על העורר להיעצר עד תום ההליכים נגדו. 2. העורר הואשם בהחזקת סכין שלא כדין וכן הואשם, ביחד עם אחר (להלן - "השותף") בהחזקת סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל נטו של 20.62 גרם שלא לצריכה עצמית. על פי כתב האישום, בתאריך 24.4.2005 נסעו העורר ושותפו ברכב, כשהעורר נוהג בו. השניים עוכבו לבדיקה על ידי שוטרים, ואגב הבדיקה, נמצאה ברכב ליד מושב הנהג סכין בעלת להב מתקבע באורך של 9 ס"מ. הסכין שייכת לעורר ובגינה הואשם בהחזקת סכין שלא כדין. הנאשמים ברכבם נלקחו לתחנת המשטרה הקרובה, ושם נערך חיפוש נוסף ברכב, ובמהלכו נתפסה מתחת לכסא הנוסע שליד הנהג שקית, ובתוכה סם מסוג קוקאין במשקל נטו של 20.62 גרם. בגין החזקת הסמים הואשמו העורר ושותפו בצוותא. 3. בית משפט השלום הורה על מעצרו עד תום ההליכים של השותף, ואילו לאחר בחינה מפורטת של חלופות מעצר שונות הורה, בהמלצת שירות המבחן, על שחרורו של העורר בחלופת מעצר. בעת הדיון בבית משפט השלום, הסכים הסניגור לקיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר, אך טען לכרסום בהן. תוך סקירת הראיות עמד על כך כי השוטר שערך את החיפוש בשלב הראשון ציין בהודעתו כי בשלב החיפוש השותף התנהג בצורה חשודה, ישב ברכב והצמיד את ידיו, והתכופף כמי שמבקש להסתיר דבר מה. לאחר מכן, הנאשמים עוכבו לחקירה, ובחיפוש מדוקדק יותר ברכב שנערך בתחנת המשטרה נמצאה שקית הסם מתחת לכסא הנוסע בו ישב השותף. העורר מצידו הכחיש כל קשר לסם. הוא הסביר כי הזמין את השותף לנסוע עמו בשעת לילה מאוחרת לכפרו כדי לבקר את הוריו. הוא טען כי ידע שהשותף משתמש בסמים, אך אמר כי אינו יודע כיצד התגלגלו הסמים למושב הנוסע. גם השותף הכחיש כל קשר לסמים. בית משפט השלום סבר כי מתקיימת דרישת הראיות לכאורה. הוא התבסס במסקנה זו על ההנחה הקיימת בדין ובהלכה הפסוקה לפיה שליטה של אדם בחפץ המצוי בחזקתו תיראה גם כשליטתם של אחרים הפועלים עמו בצוותא, כאשר הדבר הוא בידיעתם ובהסכמתם. כמו כן, חזקה עובדתית היא כי המחזיק פיזית בחפץ גם מודע לכך שהחפץ מצוי ברשותו ובשליטתו ומודע לטיבו, והנטל עליו להפריך חזקה עובדתית זו. אם נתפס סם במכונית, שבה מספר נוסעים אותה עת, חזקה היא כי כל הנוסעים החזיקו בסם בידיעה ובהסכמה על דבר הימצאותו, ועליהם הראיה לסתור חזקה זו. בית המשפט קבע כי חומר הראיות אינו כולל הסבר סביר המעלה ספק באשר לנכונותה של החזקה העובדתית במקרה זה, וזאת ביחס לשני הנאשמים, וקבע כי מתקיימת דרישת הראיות לכאורה לגבי שניהם בנסיבות אלה. הוא הורה על מעצרו של השותף, בין היתר, נוכח הרשעותיו הרבות, לרבות בעבירות סמים. לעומת זאת, הורה על שחרורו בחלופת מעצר של העורר בענייננו. לענין זה התחשב בעובדה כי הוא נטול עבר פלילי, אף כי מחקירתו במשטרה מתברר שאין זו פעם ראשונה שנתפסים בחזקתו סמים. בהמלצת שירות המבחן, הורה בית המשפט על שחרור העורר לבית הוריו בכפוף לתנאי ערבות נוספים. 4. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט מצא כי לא מתקיימות כאן נסיבות מיוחדות המצדיקות את שחרור המשיב לחלופת מעצר. הוא הניח לצורך הענין כי העורר החזיק ברשותו סם מסוכן בכמות ניכרת, וסבר כי אין לתת בו את מידת האימון הנדרשת לצורך שחרורו בחלופה. 5. בערר שבפני טוען ב"כ העורר כי ראוי לשחרר את מרשו בחלופת מעצר. הוא מתמקד בספקות העולים, לטענתו, מחומר הראיות כפי שהוא הולך וקורם עור וגידים בהוכחות התביעה הנשמעות במשפט, העומדות בפני סיומן. לטענתו, האופן בו נערך החיפוש המשטרתי ברכב בשני השלבים, העובדה כי בשלב הראשון של החיפוש לא נמצאו סמים ברכב, בעוד השותף התיישב בכסא הנהג ועשה תנועות חשודות, ונוכח מציאת הסם מתחת לכסא הנוסע רק בשלב השני של החיפוש, כל אלה מעלים אפשרות ממשית כי הסם נזרק על ידי השותף לתוך הרכב במהלך החיפוש הראשון או בעקבותיו, מבלי שהעורר ידע על כך דבר. הוא מצביע גם על העובדה כי השותף נרקומן ובעל עבר פלילי עשיר, בין היתר גם בתחום הסחר בסמים, ואילו העורר בעל עבר נקי, ואין לו כל קשר לסמים. המדינה עומדת על טענתה כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של העורר, ובהינתן עבירת הסמים החמורה המיוחסת לו, אין מקום לשחרורו בחלופה, חרף נתוני עברו הנקי והמלצת שירות המבחן. 6. שקלתי את מכלול הנתונים בהליך זה, ובאתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערר, לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, ולאמץ את קביעת בית משפט השלום, אשר הורה על שחרור העורר בחלופת מעצר בית מלא בליוויית תנאי שחרור נוספים. נקודת המוצא המשפטית הינה כי כאשר נמצאים סמים ברכב שבו נוסעים אותה עת מספר אנשים קמה חזקה עובדתית כי הסמים מצויים בחזקתו ובידיעתו של כל אחד מהנוסעים. חזקה זו ניתנת לסתירה על ידי מתן הסבר סביר שיש בו, למצער, כדי להעלות ספק סביר בדבר ידיעתו של הנאשם אודות הימצאות הסמים המסוכנים ברשותו (בש"פ 679/05 אבו סולב נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1) 1838). אכן, "כאשר מספר אנשים מצויים במכונית, והמשטרה מגלה באותה מכונית כמות של סם, הרי ניתן להסיק מכך שכל נוסעי המכונית החזיקו בסם בצוותא, מתוך ידיעה והסכמה, אלא אם כן מצליחה הסניגוריה לעורר ספק סביר לענין ממצא זה" (ע"פ 459/95 אבו רמאדן נ' מדינת ישראל, פד"י נ(3) 775, 778-9; ראו גם הגדרת החזקה על פי סעיף 34כד לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, וסעיפים 7(א) ו-8 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973; וכן בש"פ 3921/04 הרוש נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2) 1439; ע"פ 3018/04 תאפל נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 532; בש"פ 2726/02 מדינת ישראל נ' אבורשד, תק-על 2002(1) 946). לאור זאת, צדקו הערכאות דלמטה כאשר הניחו את קיומה של החזקה העובדתית האמורה לגבי העורר, כמו גם לגבי השותף, שהסם נמצא במכונית בה נסעו יחדיו. יחד עם זאת, חומר הראיות כפי שנאסף במשטרה, וככל שהוא הולך ומתגבש במשפט, מעלה שאלות משאלות שונות באשר לאפשרות קיומו של הסבר בפי העורר לקיומם של הסמים ברכבו בלא ידיעתו. שאלות אלה נכרכות, בין היתר, עם ההסבר שניתן על ידו לנסיעה המשותפת עם השותף באישון לילה והמשקל שראוי לייחס להסבר זה בתורת טענת הגנה, בד בבד עם שאלות הקשורות להתנהלות שני שלבי החיפוש המשטרתיים ברכב, כאשר בשלב הראשון לא נמצא דבר ברכב, ואילו בשלב השני נמצאו הסמים מתחת למושב הנוסע. עשויה להיות חשיבות גם להתנהגותו של השותף במהלך החיפוש הראשון כפי שתוארה בידי השוטר שערך את החיפוש. ישנה רלבנטיות גם לעובדת מעורבותו של השותף בענייני סמים הן כצורך סמים מתמכר, והן כמי שמעורב בעבירות סחר בסמים, ובעל עבר פלילי מכביד, לעומת העורר, שעברו נקי, אף שיש רמז לכך שנמצאו בהחזקתו סמים גם בעבר. עם זאת, אין צריך להדגיש, כי הליך זה, בשלב הנוכחי של המשפט הפלילי, אינו המסגרת שבה אפשר, או נכון, להעריך את מהימנותן ומשקלן של הראיות או לקבוע עמדה, ולו ראשונית, בשאלה האם הסבריו של העורר מעלים, ולו ספק סביר, באשר לאחריותו להימצאות הסמים ברכבו. שאלות אלה צריכות להתברר, והתשובות להן צריכות להינתן, בערכאה הדיונית בה מתנהל המשפט, ואשר בפניה מובאות הראיות. יחד עם זאת, השאלות העולות מטעמה של ההגנה אינן בעלות משמעות זניחה, ובית המשפט המנהל את המשפט יצטרך לתת להן את מלוא שיקול הדעת, על יסוד מכלול הנתונים שיובאו בפניו, ואין לדעת בשלב זה כיצד יפול דבר. יתר על כן, ישנה חשיבות בהקשר זה גם לעברו הנקי של העורר, ולהמלצת שירות המבחן לשחרורו בחלופה ספציפית, אשר נשקלה על ידי הגורמים המקצועיים לעומקה באחריות ובמלוא תשומת הלב. בית משפט השלום נזקק גם הוא למספר דיונים מעמיקים לצורך בחינת חלופה הולמת, עד שהגיע למסקנה כי ניתן בנסיבות הענין ליטול את הסיכון ולהורות על שחרורו של העורר בחלופה עד תום משפטו. אעיר בהקשר זה, כי אני מודעת לעובדה שהמשפט נמצא בעיצומו, פרשת התביעה עומדת בפני סיום, ופרשת ההגנה בפתח. עם זאת נראה לי כי אין במצב דברים זה כדי לשלול את אפשרות שחרורו בחלופה של העורר בנסיבות כפי שתוארו, ומהטעמים שהובאו לעיל. 7. במכלול נסיבות אלה, ואף שמדובר בעבירת החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, שהמסוכנות המשתמעת ממנה הינה מובנית, נראה לי כי נכון יהיה לשחרר את העורר בחלופה עד סיום המשפט, כפי שזו עוצבה בידי בית משפט השלום, בהתבסס על תסקיר שירות המבחן. אני מחליטה, איפוא, לקבל את הערר, לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, ולאמץ את החלטת בית משפט השלום מיום 29.5.06 על כל תנאיה ופרטיה. תנאי הערבויות המפורטות באותה החלטה יקויימו בבית משפט השלום בחדרה, ועם קיומם, ישוחרר העורר בחלופת מעצר, כאמור. סמיםסחר בסמים