לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב, סמ"ר, מעבר לתשעה חודשים. נגד המשיב הוגש כתב אישום ביום 9 ביולי 2007. הוא נעצר עוד קודם לכן, ב-12 ביוני 2007. המשיב מואשם בעבֵרות שונות: הוצאת נשק מרשות הצבא, לפי סעיף 78 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (החש"ץ); קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; שימוש בסם מסוכן, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (2 פרטי אישום); שימוש ברכוש צבאי שלא למטרות הצבא, לפי סעיף 79(א) לחש"ץ; הוצאת רכוש מרשות הצבא, לפי סעיף 77(א)(2) לחש"ץ; גניבה, לפי סעיפים 384 ו-383(1) לחוק העונשין; שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין (2 פרטי אישום); הטלת מום, לפי סעיף 100 לחש"ץ; והתנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחש"ץ (בגין כל המיוחס בפרטי האישום האחרים). העבֵרות המיוחסות למשיב עניינן, בין היתר, הוצאה בהיחבא של 7 או 8 רימוני רסס מבונקר תחמושת והעברתם לחייל אחר בתמורה למחצית הסכום שיקבל השותף ממכירתם; שימושים רבים בסם מסוכן מסוג קנאביס בבסיסים צבאיים ומחוץ ליחידה, ובאחת הפעמים אף נהג ברכב שעה לאחר שהשתמש בסם; הוצאת דלק מרשות הצבא ומכירתו לאזרחים; שימוש ללא היתר במכשירי טלפון נייד של קצין; ניסיונות - במהלך חקירתו - להזהיר חייל אחר כי אותו אחר צפוי להיחקר במצ"ח; וגרימת חבלות לעצמו כדי לקבל ימי מנוחה. סעיפים 61(א) ו-62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, קובעים כך: שחרור באין הכרעת דין (א) נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה. הארכת מעצר או חידושו על אף הוראות סעיפים 59 עד 61, רשאי שופט של בית המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר או על מעצר מחדש, לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, וכן להורות על שחרורו של הנאשם, בערובה או ללא ערובה. מכוח סעיף 243ב(א) לחש"ץ, הוראות אלה חלות גם במערכת השיפוט הצבאית, אולם סמכות ההארכה נתונה לשופט צבאי-משפטאי של בית הדין הצבאי לערעורים. 3. התביעה הצבאית ביקשה להאריך את מעצרו של המשיב, כאמור. לשיטתה, עילות המעצר טרם קהו, והמשפט עצמו מתנהל זמן כה רב בעטיין של בקשות דחייה חוזרות ונשנות מטעם הסנגוריה. כן צוין כי המשיב הודה במיוחס לו בפרט האישום הראשון, שעניינו הוצאת הרימונים מבונקר התחמושת. בא כוחו המלומד של המשיב טען כי כל שמבקשת התביעה להשיג הוא מקדמה על חשבון העונש הצפוי לנאשם. לדידו, קהו עילות המעצר עם שחרורו של המשיב משירות צבאי, באשר כעת לא יוכל עוד לבצע מעשים דומים למיוחס לו; על מסוכנותו הנותרת של המשיב יענה מעצר בית. כך נשארה רק עילת הפגיעה במשמעת הצבא, וזו לבדה אינה מצדיקה מעצר מעבר לתשעה חודשים. עוד ציין הסנגור כי ישיבה אחת נדחתה מטעמים הקשורים באחד השופטים, וכי שתי ישיבות נדחו משום שעד תביעה לא התייצב. הוא סיכם כי אין במקרה זה נסיבות חריגות שיצדיקו את הארכת המעצר מעבר לתשעת החודשים שקצב המחוקק. התובע הצבאי המלומד ענה כי לא נדחתה ולו ישיבה אחת בשל אי התייצבותו של עד תביעה, וכי ללא קשר לדחיית הדיון מטעמיו של אחד השופטים הגיעה אליו בקשה מטעם הסנגור לדחות את אותו דיון. הוא הוסיף כי שותפו של המשיב לעבֵרת הוצאת הנשק הורשע בדינו, ונגזרו עליו, בין היתר, שש שנות מאסר לריצוי בפועל, אך עניינו תלוי ועומד בפני בית הדין הצבאי לערעורים. 4. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, ולהלן הטעמים לכך. א. בית דין זה כבר עמד על השיקולים החלים בסוגיה זו, לאמור: "אין די בקיומה של עילת מעצר ובהצדקה עניינית להחזקה במעצר, אלא שמן הדין להצביע על קיומן של נסיבות מיוחדות, המצדיקות הארכת המעצר באורח חריג" (ב"ש/16/99 התובע הצבאי הראשי נ' טור' פרוצ'נקו, פס' 6 (2000)). באשר לאותן נסיבות מיוחדות נאמר באותו פסק דין כי: "המבחן להפעלת הסמכות להארכת המעצר מעבר לשנה הוא גמיש. ... החשובים בשיקולים... הם חומרת העבירה והסכנה הצפויה לציבור משחרורו של הנאשם ... הזמן שנותר לסיום המשפט, השלכת הזמן שחלף על השיקולים שבגינם נעצר הנאשם עד תום ההליכים, משך תקופת המעצר הכוללת והסיבה להתמשכות ההליכים" (בש"פ 3668/93 מדינת ישראל נ' קדרון, פ"ד מז(3) 529, 533-532 (1993)). ב. בענייננו אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, והודאתו בפרט האישום הראשון, שאיננו מילתא זוטרתא - מחזקת את האמור; רק נוסיף שממילא, רק במקרים חריגים תידון טענה כזו: בש"פ 11151/03 מדינת ישראל נ' אברמוב (2003). ג. חומרת מעשיו של המשיב נעלה מכל ספק. "ככלל, כידוע, עבירות בנשק מקימות חזקת מסוכנות לפי חוק המעצרים, והן מצדיקות מעצר, או למצער חלופת מעצר, מקום שקיימות ראיות לכאורה - מלבד במקרים חריגים שבהם המניע העומד ביסוד העבירה אינו פלילי או עוין". ע"מ/41/05 טור' אוגרצ'וק נ' התובע הצבאי הראשי, פס' 6 (2005). השימושים הרבים והתכופים בסמים, לרבות בתוככי יחידה צבאית ואף בטרם נהיגה, מקימים אף הם את עילת המסוכנות הצבאית. "עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור". בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, 272 (1998); ראו גם ע"מ/18/04 התובע הצבאי הראשי נ' רס"ב עזרא, פס' 7 (2004). צירופם של אלה עם יתר העבֵרות המיוחסות למשיב מביא למסקנה כי עסקינן בעבֵרות חמורות עד מאוד. כך גם יש להתייחס לניסיונותיו לשבש מהלכי משפט בעודו נתון במעצר. ד. העיכוב במשפטו של המשיב נבע, כך עולה מן התרשומות בתיק, בעיקר בעטייה של ההגנה. אף אם ישיבה אחת נדחתה בשל טעם הקשור באחד השופטים, הריהי בטלה בשישים. השוו: ב"ש/7/00 התובע הצבאי הראשי נ' טור' פרוצ'נקו, פס' 6 (2000) (הארכת מעצר שנייה מעבר לתשעה חודשים על אף עיכובים בניהול המשפט שלא בעטייה של ההגנה). לאחרונה תם ניהול משפט הזוטא במשפטו של המשיב. בתוך כשתי ישיבות (שקבועות למועדים קרובים) צפויה להסתיים פרשת התביעה. 5. לסיכום, בתמונה הכוללת של העבֵרות המיוחסות למשיב, אופיין וחומרתן מצוירת מסוכנות רבה. לצִדה ניסיונות לשבש חקירה. את כל אלה לא ניתן להמיר בחלופת מעצר חרף הזמן הכולל שבו נתון המשיב במעצר, ובייחוד בהתחשב בכך שהימשכות ההליכים רובצת במידה רבה לפתחה של ההגנה. מעבר לכך אוסיף כי נוכח התייעלות הדיון בתיק הצפי לסיומו של המשפט - אינו ארוך. אשר על כן אני מחליט להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום, שמניינם מיום 9 באפריל 2008, או עד מתן פסק הדין במשפטו של המשיב - המוקדם ביניהם. 6. בשולי הדברים, אני מפנה את שימת לִבו של בית הדין המחוזי לצורך לקבוע דיונים נוספים תכופים לקידום משפטו של המשיב, ככל שרק ניתן. ניתנה היום, ח' בניסן התשס"ח, 13 באפריל 2008, בלשכה ותועבר לצדדים על ידי המזכירות. יגאל פליטמן, סא"ל שופט בית הדין הצבאי ל ע ר ע ו ר י ם הארכת מעצרצבאמעצר